פרק 10: מסע השליחות של סבתא שלי | עם בת שבע וולף-שוחט מייסדת ומפעילת ארגון 'קו ללב'

00:00 דובר 1 איך זה להקים שכונה מאפס בדרום הארץ? מוסדות, משפחה, קהילה. להתמודד מגיל צעיר ומתוך כך להקים מיזם שהציל ומציל נשים רבות ברחבי העולם. ברוכות הבאות לשיחה עם בת שבע וולף-שוחט. שיחה שמתחילה בירושלים, מגיעה עד ללוס אנג'לס וכל כולה, איך לא? שליחות אחת שלא נגמרת. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שהביאו את השליחות שלהן למגוון של תחומים ודרכן יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. שלום, שלום לאורחת מאוד מיוחדת, סבתא שלי. אה, תציגי לנו את עצמך, לא לנו, לכל מי ששומעת, שיכירו אותך. היכרות בסיסית.

01:09 דובר 2 אוקיי. אז שלום לנכדה המתוקה שלי, האהובה שלי. אה, מתרגשת. אז היכרות. שמי בת שבע וולף-שוחט. אני, בלי עין הרע, כן? אני אמא לילדים שיהיו בריאים. אני לא אגיד כמה. לא בגלל שאני פוחדת מעין הרע, אלא ככה חינכו אותנו. פעם מישהו ניגש לאבא שלי ושאל אותו: כמה ילדים יש לך? אז הוא אמר, "כמה כסף יש לך בבנק?" אז הוא אמר לו, "מה, מי מגלה כמה כסף יש בבנק?" אז הוא אומר, "בשבילי הילדים הם הבנק שלי". אז ברוך השם אני באמת לא יודעת כמה נכדים יש לי. לא שאני לא יודעת לעשות חשבון, אני יודעת, אבל אני לא יודעת. אני לא יודעת כמה נינים יש לי, וברוך השם, ברוך השם, רובם הגדול שליחים של הרבי, ואני מאוד אוהבת אותם, מאוד מחוברת אליהם, מאוד יקרים לי. אני, אחרי אמא ואישה וכולי, אני מטפלת זוגית. אני מטפלת פרטנית, והכול על פי חסידות, יהדות וחסידות. אני ברוך השם מוסרת שיעורים, וכן, נמצאת בשליחות. אני רואה את כל החיים שלי, כל החיים שלי, כשליחות אחת גדולה. אז זה ככה מלמעלה, מלמעלה, מלמעלה.

03:02 דובר 1 משתי מילים ממש.

03:03 דובר 2 ממש שתי מילים. אני נולדתי בירושלים. עברתי, אחרי שהתחתנתי עברתי לגור בלוד.

03:12 דובר 1 בואי נתחיל אז מהילדות.

03:14 דובר 2 יופי.

03:14 דובר 1 יאללה.

03:15 דובר 2 אוקיי. אז—

03:17 דובר 1 ירושלים, אה, לא, לא ירושלים שאנחנו מכירים היום.

03:22 דובר 2 לגמרי לא. זה ירושלים של מעלה. קודם כול ירושלמית, בת ירושלמית, בת ירושלמית, בת ירושלמית. אבא שלי הוא באמת בא מפולין. עלה לפני השואה, כשהמשפחה שלו הושמדה, חלקה הגדול. אני קרויה על שם סבתא שנפטרה בשואה. וגדלתי בירושלים שבאמת מלא חסד, מלא קרבה, הכול, כולם עם כולם גרים באותה חצר וחיים אחד לצד השני. ואתמול בדיוק התארחתי אצל הבת שלי במגדל העמק ואני מספרת לה, "נכדה, את יודעת, אני כל שבוע הייתי הולכת לשטוף לסבתא את הבית שלה." היא אומרת לי, "באמת? היא גם שילמה לך?" כן, כאילו מושגים שאנחנו לא מכירים היום.

04:25 דובר 1 חיים אחרים.

04:25 דובר 2 כן, לגמרי, לגמרי, לגמרי. למרות ה— באמת החיים המאוד מיוחדים של הרבה עשייה והרבה יצירה והרבה חסד, גדלתי אבל בצל של אמא חולה, אמא שסבלה מהלב, וזה דבר שליווה אותי שנים, שנים, שנים. כל הזמן הדאגה לשלומה, לבריאותה, וזה דבר שהוא היה לא קל. היום, במבט אחורה, אני מבינה כמה גדלתי, כמה צמחתי, כמה התעליתי מהמקום הזה, לעומת בנות אחרות שבאמת נשארו, את יודעת, קטנות...

05:13 דובר 1 לא התמודדו.

05:14 דובר 2 לא, לא, לא התמודדו, לא היה להן מול מה להתמו— לא שלא היה, תמיד היה.

05:19 דובר 1 כן.

05:20 דובר 2 אבל באמת לקחת אחריות. חוץ מלבשל, אמא לא הייתה מסוגלת לעשות כלום. ואני זוכרת שאמא הייתה אחרי לידה. התינוק הזה לא נשאר בחיים, כי כבר היא בעצמה, הגוף שלה כבר היה כנראה לא היה מסוגל לגדל תינוק בריא. אפילו לא היו יש מה— היו יש אנשי באה עליו. אבל אני זוכרת שאמא הייתה אחרי לידה. זה היה ברור שאני כילדה בת חמש באה לעזור, באה לעזור. והגננת, אני זוכרת אפילו את השם שלה, קראו לה חסידה. כן, אני בגן חובה, ילדה בת חמש, ולא מגיעה לגן. ואז הגננת באה לבקר, לראות מה קורה, והיא רואה אותי שוטפת בית. תראי, גיל חמש.

06:09 דובר 1 כן. שרה שלי בת חמש.

06:11 דובר 2 שרה שלך בת חמש, כן, תגידי לה לשטוף בית. זה היה כל כך טבעי וכל כך, כאילו... אז ברוך השם, זה באמת רק הצמיח. אני לא זוכרת מעולם, למרות שלא היו אמצעים, סיפרתי גם כן לנכדה שלי שהבגד הראשון החדש שקנו לי, אני לא מדברת על דברים שאני בעצמי תפרתי, למדתי תפירה וזה. הבגד הראשון החדש שקנו לי זה כשנהייתי כלה. את קולטת?

06:40 דובר 1 וואי.

06:41 דובר 2 את קולטת? ולא הרגשתי ענייה, מסכנה. תמיד השווצתי, "כל כך טוב, כל כך נחמד", והכול מתאים לי, ואני עמדתי מול הראי שעות ונהניתי מעצמי. אז ממש, אז כאילו היו את הדברים הכיפיים. אבל צל של אמא חולה ליווה אותי הרבה מאוד, הרבה מאוד שנים, עד שבאמת רק אחרי שהיא נפטרה ו... היה לי לא קשה, היה לי לא קל ממש, היה קשה לעכל את הפטירה שלה כי היא הייתה מאוד צעירה. היא הייתה בת חמ— היא הייתה בת חמישים וארבע כשהיא נפטרה. פתאום הבנתי מה הדברים האלה נתנו לי והעצימו בי והגדילו בי, אז...

07:33 דובר 1 במבט לאחור, כאילו.

07:34 דובר 2 כן. גדלתי, למדתי בבית ספר בית יעקב. לא היה אז חב"ד בשום מקום בארץ ישראל, לא היו בתי ספר של חב"ד. רק כשאני גדלתי לאט לאט, טוב, אני בהמשך אספר לך, כן?

07:51 דובר 1 כן.

07:52 דובר 2 הייתה מעורבות שלי בקטע הזה של, אה, בניית בתי ספר של חב"ד. אבל ברוך השם, ברוך השם, אה, גדלנו בבית ספר טוב וחינוך מאוד, אה, שורשי ומאוד, אה, חסידי בבית וכולי וכולי. אז זה פחות או יותר, כן. אני זוכרת שאמא באחת הפעמים היא הרגישה לא טוב. הדבר הזה מלווה אותי עד היום. כן, אני צריכה לעשות מנו. אני זוכרת שישבתי וכתבתי מה אני מבשלת ביום הראשון. מה אני מבשלת ביום השני? תבינו, הייתי ילדה בת שבע או שמונה, אולי תשע, כי כמה פעמים היא אושפזה, התקפי לב וכולי וכולי, ואני צריכה להכין אוכל. אני צריכה לכבס. אין מכונת כביסה, יש תינוקות בבית. כן, כיבסתי בידיים חיתולים, לא היה, לא היה חיתולים. אה, וכאילו זה הכל היה כזה, לא הביא אותי לתחושה של מסכנות או אומללות או אוף. למה הקדוש ברוך הוא עשה לי כך? למה הקדוש ברוך הוא, אה,

08:55 דובר 3 זה היה כאילו ברור שזה החיים?

08:57 דובר 2 אלה החיים. אלה החיים ויאללה. תמיד הייתי ילדה שמחה. תמיד רקדתי, תמיד שרתי, תמיד אהבתי להציג. אימא מאוד אהבה את הקטע הזה שהייתי שרה כל מיני שירים מצחיקים ומציגה תוך כדי וזה. אלה היו החיים ונהנינו מהם. נהנינו מהכל. חמש אבנים. היום את הולכת לחנות, את קונה, כן? למדתי חמש אבנים, סיתתנו לבד חמש אבנים במפעל שהיה לידינו, מפעל של שיש, לקחנו וסיתתנו וסיתתנו ושייפנו עד שנהיה ריבוע אחד ושתיים ושלוש, ועם חמש אבנים האלה שיחקנו. איזה כיף לשחק בחמש אבנים שאתה יצרת? וכך הכל. באמת, אה, ילדות שאני זוכרת אותה לטובה, כן, עם צל של אמא שלא בריאה, אבל זו הייתה הילדות.

09:47 דובר 3 וואי. ובעצם הבית, אה, לא היה חב"ד.

09:50 דובר 2 לא. אה, בית חסידי, מקפיד על קלה כבחמורה, אבא שקובע עיתים לתורה, קם כל יום בארבע לפנות בוקר, גומר את כל התהילים ואומר כל מיני שיעורים אחרים ויש לו שיעורים קבועים לפני התפילה, לפני העבודה ואחרי העבודה, וזו הייתה אווירה של בית של תורה, כן, שילדים, אהמ, לא צריכים לעשות שום דבר, כי הם צריכים ללמוד תורה, ואנחנו הבנות, זה גם החינוך של בית יעקב, כן, התפקיד שלך זה להעצים, אה, וזה בסדר גמור, לא הפריע, כאילו לנקות, לעשות, לבשל, לקפל, לכבס זה, אגב, זה לא הפריע לי לחיי החברה. תמיד אהבתי לשחק והייתי שחקנית טובה. וואי, כמה אהבנו משחקי כדור בחוץ. אה, באמת היה, אז חב"ד נכנסה הביתה רק יותר מאוחר. בואי נגיד, זו הייתה תחילת, אה, ההקמה של מוסדות חב"ד בארץ. היו חב"דניקים תמיד, כן, היו יהודים חב"דניקים, אה, גם בזמני, כאלה שהצליחו כן להימלט מרוסיה והריי"צ, כן, ביקר בארץ והיו, היה תורת אמת, היה, אבל הכל היה בית קטן, קטן, קטן, קטן. כשאני, אה, ככה הייתי נדמה לי ילדה בת עשר או אחת עשרה, משהו כזה, נשמע לי עשר, אמ, אחי נתפס לחב"ד, אחי הבכור, שיהיה בריא, אחי שמעון בקרמן, והוא, אה, התחיל ללמוד בישיבות ערב של חב"ד. מי שהכניס אותו זה היה טוביה בלוי, שיאריך ימים ושנים טובות, התפרסם מאוד אחר כך בידע שלו בתניא וכולי וכולי. הוא הכניס חב"ד הביתה. ואני זוכרת שהדלקתי נרות. אז לא הדליקו בגיל שלוש, אבל, אה, בגיל שתים עשרה אני בירכתי שהחיינו על, אה, ואז התחלתי דרכה, אה, לנר של שבת, אה, אמ, כן, להדליק עם ברכה ולברך. אה, וניסינו גם להשפיע על אחרים. זה

12:02 דובר 2 אווירה שחב"ד נכנסה הביתה.

12:05 דובר 3 נדבקת בחיידק.

12:09 דובר 2 אה, לקרוא לזה חיידק?

12:11 דובר 3 חיידק טוב.

12:12 דובר 2 כן, חיידק בריא, חיידק בריא. וזכינו ללמוד תניא כבר בגיל מאוד צעיר, ולימד אותנו שיעורי חסידות. ו-אה, אנחנו אלה שהקמנו, היינו הראשונים, הקמנו את בנות חב"ד, את נשי חב"ד. לא היה דבר כזה.

12:32 דובר 3 זה היה הוראה של הרבי בעצם.

12:33 דובר 2 נכון, נכון. ובאמת, אה, הכרנו עוד כעולה לירושלים, אמ, משפחות שהשורש שלהם היה חב"ד ועזרו לנו. וזאת אומרת, הם מצאו אותנו, אנחנו מצאנו אותם. בתי ספר חב"ד לא היו, היו בודדים וקטנים, וזה היה ממלכתי דתי כזה ולא רשמי. ואנחנו אלה שהלכנו לעשות, לעשות את הרישום. ימים, ימים, ימים. עם כל הנטל של הבית והעול של הבית, ימים שלמים. אני זוכרת בתקופה הזו של לפני הרישום זה, זה לפני, לפני פסח שיש לך עול גם של להכין פסח. אה, עשינו רישום בתי ספר והלכנו מבית לבית, מבית לבית, והבטחנו ואמרנו יהיה שווה לכם והילדים יכבדו אתכם והילדים י... ממש...

13:28 דובר 3 רגע, זה כבר היה אחרי החתונה.

13:30 דובר 2 לא.

13:30 דובר 3 עוד לפני.

13:31 דובר 2 איזה חתונה? אני מדברת כנערה.

13:35 דובר 3 וואו.

13:35 דובר 2 כן. הבית ספר הראשון של חב"ד היסודי שניהלה אותו סימר לבג[?], אנחנו אלה שעשינו את הרישום. הבית ספר חב"ד הראשון התיכון, שהיום מנהלת אותו, אמ, אה, אמא בית, אה, זילברשטרום. אמ, מה השם שלה היום? אה, אמ, בלוי, כן. אנחנו עשינו את הרישום. הלכנו מבית לבית, שכנענו בנות מבית יעקב לעבור אלינו, כן? שיקבלו מימד נוסף של חסידות ו...

14:10 דובר 3 אחד לאחד.

14:11 דובר 2 ממש, ממש, ממש. הייתה עבודה מאוד, מאוד... אנחנו הדרכנו כל שבת. היו שבתות שהלכנו להדריך שלוש שעות הליכה צד בשביל להדריך בבתי ספר, כי הבטיחו להם שיהיה להם בשבתות, ההורים יוכלו לישון והילדים יהיו במסגרת ויקבלו. ו-אה, באמת, אנחנו היינו ממש, ממש מההתחלה מהיסוד של, אה, בניית חב"ד בירושלים. אה, כמובן, זה היה ברור לגמרי שאנחנו הולכים להתחתן עם חב"דניק. השדכנית שלי הייתה זו שעמדה בראש בנות חב"ד ובחלק מנשי חב"ד, אה, שהרבי שלח אותה לירושלים, זו טובה גליצנשטיין. היא הייתה שדכנית, היא אמרה, "וואי, יש כאן בחורה נורא נורא נחמדה. היא תתאים לאחיין שלי." ושידוך לקח קצת זמן וזה, אבל אתה כאילו עם גלגולים. אבל, אה, כן, התחתנו וברוך השם זכיתי, זכיתי, זכיתי, זכיתי לבעל שאין דברים כאלה, אין דברים כאלה, בערקה וולף, שהייתי צריכה לעזוב את ירושלים, לנסוע ללוד ושם הוא עבד עם אבא שלו, ר' אפרים וולף, שהוא היה בא כוחו של הרבי בארץ וכל ההוראות עברו דרכו. וברוך השם, ברוך השם, אה, זכינו להקים בית, אה, לתפארת, כן. ביניהם זה גם אבא שלך, חני.

15:45 דובר 3 כן. אז זה התחיל בלוד.

15:48 דובר 2 זה התחיל בלוד וזהו. עכשיו, הייתה, אה, פריצה של עלייה מעבר למסך הברזל ו...

16:02 דובר 3 איזה שנה אנחנו בערך אוחזים?

16:06 דובר 2 את באת לשאול אותי שנים? אז, את יודעת, זה כמו שמות שאת לא כל כך זוכרת, אבל, אה...

16:13 דובר 3 לא, אזור השבעים, לא?

16:16 דובר 2 נכון. אה-

16:18 דובר 3 שבע מאות שבעים.

16:18 דובר 2 בואי נגיד לפני, אה, העלייה הייתה לפני יותר מחמישים שנה. כן.

16:28 דובר 3 בתחילת הלמ"דים כזה.

16:29 דובר 2 אז-- כן, בדיוק. אז, אז בהתחלה הם הגיעו ללוד, אבל הגיע עוד גל ואז עוד גל, וכבר המקום לא היה מספיק, ואלה שהגיעו הם היו בגרוזיה, אה, מקושרים לחב"ד, והם רצו רק ליד חב"ד לגור. ואז הרבי החליט, אה, להרחיב את ה, אה, יריעה וחיפשו וחיפשו וחיפשו ובסופו של דבר מצאו את קריית מלאכי, ששם, אה, היו בתים מוכנים לאכלס את האוכלוסייה הזו שהגיעה מגרוזיה, ועכשיו צריכים לדאוג לאנשים שיקבלו אותם, שיקלטו אותם, שילמדו אותם.

17:21 דובר 3 זה מופרך. מי שכמוני נולד לנחלה המוכנה.

17:26 דובר 2 כן.

17:26 דובר 3 נחלה זה, למי שלא מכירה, זה קיצור של נחלת הר חב"ד. זה השם שהרבי נתן לשכונה.

17:31 דובר 2 נכון.

17:31 דובר 3 בשם, אה-

17:32 דובר 2 אימו.

17:32 דובר 3 אימו הרבנית חנה.

17:33 דובר 2 נכון.

17:34 דובר 3 נון, נחלת הר חב"ד. נון, ה"א, חי"ת, חנה.

17:36 דובר 2 חנה.

17:37 דובר 3 אני קוראים לי חנה ו-ונולדתי בנחלה ואני למדתי בבית חנה. אני מרגישה כמו מוקפת ברבנים.

17:43 דובר 2 אבל את כבר באת על זרי הדפנה.

17:46 דובר 3 זהו, וזה, זה מטורף לשמוע על השממה שהייתה פה, כאילו קשה לדמיין אותה אפילו.

17:50 דובר 2 הייתה כאן שממה שאי אפשר לדמיין, ולכן מהעשר משפחות הראשונות, נו, שהגיעו, זה פשוט היה בלתי-- אני רק אתאר לך. אפילו לא היה לך לקנות חלב לילדים, לבן לילדים. כן? הייתה באה מישהי על תלת אופניים והייתה עם הסחורה, עם הארגזים, ומי שתפס, קם מוקדם ועמד בתור ותפס, אז היה לו, ומי שלא-

18:20 דובר 3 כל הקודם זוכה.

18:21 דובר 2 אין לך לתת, כן, כל הקודם זו-- ואין לך אפשרות לקנות בחנויות. אין, פשוט אין. אין בשר, ירקות, ב-ב-בשמיטה אני מדברת. אין קופת חולים, אין לך, אין רכב, הבעל לא לידך. הוא יוצא בבוקר, כן? ברוך זכרונו לברכה.

18:42 דובר 3 בעצם עיר שהקימו אותה על בסיס של עליות, כן? אם אני מבינה נכון.

18:47 דובר 2 נכון לגמרי.

18:48 דובר 3 אז, אה, לקח זמן.

18:50 דובר 2 מגרוזיה וממרוקו, והיא הייתה ממש בתהליך של התחלה, מההתחלה ממש, לא היו בתים כמעט. הלכנו עם עגלות על חול, לא היה לך כביש. זה פשוט היה, וואי, לסחוב את העגלה וללכת לקופת חולים. זה היה-- הייתי נשארת בלי נשימה, ולא היה רכב, מישהו ש-- הסעות או-- לא היה. זה היה באמת מאוד, מאוד קשה, והרבה מאוד עזבו. עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, והייתה ממש תקופה של משבר, שאז הרבה-- יצאה עוד פעם קריאה, וחמי בעקבות זה קיבל הוראה, כן? עוד פעם ל-לגייס עוד משפחות. אנחנו היינו המעגל השני, שנה אחרי, שנה אחרי. באנו ב, אה, שבת זכור. הייתי בהיריון וממש הבן שלי נולד, אה, בחול המועד פסח, י"ז ניסן. אברמי שלי, שבטח היום הרבה מכירים אותו מהשליחות שלו באודסה.

19:48 דובר 3 בטח כן.

19:49 דובר 2 אה, כן. פשוט, מה זה-- נכנסנו לדירה של חמישים וארבע מטר, כן? ושמה נולד הבן, ואני צריכה לגדל שלושה ילדים בתוך חדר צפוף, קטן, קטן, קטן, שאין מקום. יש מיטה על מיטה ועוד מיטה אחת בקושי שאת מצליחה-- את צריכה לנקות, זה בכלל סיפור. אי אפשר להזיז, אי אפשר פה, אי אפשר שם, זה פשוט אין. באמת מאוד, מאוד, מאוד קשה. ו... את האמת, היה לי נורא קשה כי לא ראיתי את בעלי כל היום ואני הייתי צריכה לעמוד מול כל הבעיות של גם לעבוד, גם ל-- לטפל בניקיונות, גם לטפל בילדים, גם-

20:32 דובר 4 להקים שכונה.

20:35 דובר 2 ו-- להקים שכונה זה לא היה פשוט, כי באמת, אה, נדרשנו לשיעורים, נדרשנו ל-- גם לכל הסביבה. הרבי קרא למקום נחלת הר חב"ד וההר הזה היה צריך להיות מקום גבוה שהוא כאילו סמל ודוגמה ומגדלור ל-ל-לכל הסביבה. וזה מה שזה דרש מאיתנו זה לצאת לערבי חב"ד בערבים שאת כבר רוצה לשבת בשקט עם בעלך לאכול את ארוחת ערב, מהר, מהר, מהר, מהר, רחצתי הילדים ויוצאים לערב חב"ד. ערב חב"ד ביישוב הזה, ביישוב הזה. מלא, מלא, מלא, מלא יישובים. עד היום מלא יישובים סביב קריית מלאכי ולא היה מקום אחד שלא, אה, נתנו, ואחר כך היה קשר בקשר לשיעורים של טהרת המשפחה, ואחר כך היה קשר לשיעורים של, של הלכות ו, ו-- דרש מאיתנו בלי סוף.

21:30 דובר 4 כל פעם הרב יצא עם עוד מבצע והייתם צריכים, אה-

21:32 דובר 2 עוד מבצע ועוד מבצע. אה, ופתאום, אה, מצה"ל פנו אלינו. היו בסיסי צה"ל בסביבה, אז בהתחלה זה היה רק בסביבה. אחר כך כל כך נהנו מהערבים האלה שביקשו מאיתנו גם ללכת למקומות רחוקים יותר. אז הלכנו אפילו עד לאסף הרופא. כן, ואחר כך גם הרבה יותר רחוק. הגענו עד לחרמון, הטיסו אותנו והגענו גם עד שארם א-שייח' בסיני.

22:02 דובר 4 וואי.

22:02 דובר 2 פשוט כל הסביבה הייתה ממש, אה, שלא לדבר על קריית מלאכי עצמה. קריית מלאכי עצמה, מסרנו שיעורים לדוברי רוסית, אז מה ששימש אותנו זה היה היידיש ו, ו, ולגרוזיניות בעברית עילגת, אה, שהן קצת רכשו פה ושם באולפן. ווואו, באמת הייתה שם, אה, פעילות אינסופית, אינסופית, אינסופית שדרשה מאיתנו ממש את, את כל ה... אבל שוב, גם פה זה היה אתגר. זה נתן סיפוק, זה נתן הרגשה שאנחנו מחוברים לרבי, קשורים לרבי, עושים את רצונו ועושים את זה באשתון, אה, איך שכחתי? עשינו מבצע מזוזה. עכשיו מה אנחנו מבינים במזוזה? כן, הלכנו מבית לבית לדבר טהרת המשפחה, הדלקת נרות, כן, אה, המצוות הבסיסיות. לרשום, לסחוב ילדים לבתי הספר שלנו והורדנו מזוזות ונתנו ל, לסופרים לבדוק, אחר כך להחזיר ועוד פעם נו ומה קורה? ורשמת ילדה וקשר עד היום, עד היום אני פוגשת נשים שאומרות בזכותך הבת שלי למדה בזכותך הבת-- בזכותי. אגב, זה היה ממש אני חושבת לפני איזה חמש עשרה שנה. אני הולכת ברגל, באמצע הדרך אני מוצאת מישהי והיא אומרת לי, "את בת שבע?" אני אומרת לה כן. היא אומרת לי, "את יודעת, את לא מכירה אותי, אבל אני מכירה אותך". אני אומרת לה, "מאיפה את מכירה אותי?" היא אומרת לי, "אני גרתי במזכרת בתיה". מזכרת בתיה זה ליד רחובות.

23:50 דובר 4 כן.

23:50 דובר 2 אה?

23:51 דובר 4 ביל"ו.

23:51 דובר 2 כן, היינו שם לפני חנוכה ודיברנו על הנר ועל האור וה-- כן, ועל השמן ועל ה... היא אומרת, "את הדלקת בי את האור ואת השמן. אני מאז לא יכולתי להירגע ואמרתי: אני לא ממשיכה בבית ספר שמה". זה היה מקום לא דתי, לא שומר מצוות, כן? ו, אה, היא נרשמה, היא הייתה צריכ-- היא עזבה את הבית, את היישוב כילדה. הייתה עם הסעות הולכת לבתי ספר ברחובות, כן, של שומרי-- של, בהתחלה לא היה חב"ד, היה רק בית יעקב ואחר כך היא נרשמה לחב"ד ואני פוגשת אותה באמצע הרחוב והיא אומרת לי, היא מחבקת אותי ואומרת לי, "וואו, החב"ד הוא בזכותך", מההרצאה שנתת לנו אז. אז אה.

24:38 דובר 5 פשוט לפזר זרעים בכל האזור וצומח איפשהו. את בטח את רוב הסיפורים לא, לא שומעת.

24:45 דובר 2 את הרוב בטוח לא, אבל פה ושם, דווקא היום, אני שומעת מתלמידות.

24:50 דובר 5 לאט לאט.

24:51 דובר 2 לאט לאט פתאום וואו. אז אה כן.

24:55 דובר 5 איזה מטורף זה לקבל את ההוראות מהרבי בלייב. כאילו יש מי שמצווה. זה מדהים, זה, זה מיוחד.

25:05 דובר 2 את קוראת לזה מצווה?

25:06 דובר 5 אנחנו היום כאילו חופרים בכל מה שהרבי אמר כל השנים ומנסים למצוא את הכוח ואת ההוראות ולהבין מה לעשות. אבל זה היה, זהו. מחר יוצאים למבצע נש"ק, כל הארץ ו... זה מטורף לעשות את זה ככה.

25:22 דובר 2 אני זוכרת שבאמת אה ביום חמישי אחד הרבי נתן הוראה ש-- נדמה לי שהוא ביקש שאנחנו נשפיע על הדלקת נרות לעשרות אלפים. הוא ביקש מספר, שזה היה, עכשיו בכל המקומות, בלוד יצאו, בכפר חב"ד יצאו. גם לא היו הרבה מרכזים של חב"ד. ועשו הגר-- הגרלה כל אחת ביום שישי לאן היא צריכה ללכת. לי נפל בהגרלה להגיע לבית שמש. נקלעתי ליום שישי קצר. אה אמ זה היה נדמה לי ל-ל-לנדמה לי לי' שבט, חול-- יום שישי קצר והרבי רצה שאלפי, אלפי, אלפי נרות יידלקו בתוך, אז אפילו שבת עוד לא הייתה מוכנה וגם לא היה מי שישמור על הילדים. אני זוכרת שיצאתי בשתים עשרה בצהריים כשלקחתי איתי את צירי, את הילדה הקטנה, כן, ונסעתי איתה ל-ל-לבית, נסענו ל-- כן, לבית שמש ושם הלכנו עד בבניין הזה, עד הבניין הזה, עד הבניין הזה. ככה. פשוט התפזרנו, חזרנו, אני חושבת, עכשיו אפילו לא היה מי שיבוא וייקח את הילדים ממני, ירחץ אותם, יעזור לי בבישול. ככה הייתי צריכה להכין שבת בשניות האחרונות תוך כדי לנקות, תוך כדי להלביש ילדים. זה היה מטורף, אבל את קראת לזה, כאילו נוחתים ציוויים של הרבי. זה ממש לא היה כך. כאילו חיכינו לזה? ראינו בזה זכות?

27:01 דובר 5 כן. לא, התכוונתי בקטע טוב, כאילו לקבל את זה.

27:06 דובר 2 בלייב.

27:06 דובר 5 בחי, כן.

27:07 דובר 2 נכון, אבל זה פשוט, זה נתן לנו כוחות, כי היום אני חושבת אחורה איך הצלחתי בעשרים וארבע שעות להספיק את הכל. לא היו עוזרות. מי הביא עוזרת? מי פרגן לעצמו? מי חשב שמגיעה לי עוזרת? לא, לא מגיע לי בכלל. מה זאת אומרת? את עקרת בית, את צריכה לבשל. לא היו עוגות מוכנות. היום אנחנו הולכים שם לאלי וקונים אצלו בקונדיטוריה.

27:33 דובר 5 חלות, הכל.

27:34 דובר 2 חלות. מי? לא, חלות כן, כן, היה בחנויות, אבל אמ בפירוש לא היה. לא היה עוגות, לא היה, לא היה שום דבר לקנות מוכן. את רו-- בא לך איזה סלט מוכן. רק אחר כך התפתחו כל המפעלים האלה של סלטים וכל א-- לא היה. הכל לבד. וברוך השם, ברוך השם. זאת אומרת, זה לא הפיל אותנו, להפך, זה נתן לנו כוח שאי אפשר בכלל לתאר. זה חיבר בינינו. האחדות, הקשר, האהבה, הביחד היה מאוד, מאוד, מאוד חזק.

28:10 דובר 5 לא פלא ש...

28:12 דובר 2 כן, עשינו-

28:12 דובר 5 יצאו לשליחות הילדים.

28:14 דובר 2 כן. עשינו בריתות. מה זאת אומרת נזמין קייטרינג? אפילו אני לא אזכיר שם משפחה, כן? משפחה שמאוד מכובדת ו-ו-והייתה וגם היום עם אמצעים מאוד גדולים בנחלה. זה היה ברור ששבת של שלום זכר והברית כולם מתנדבים. זו עושה, זו עושה, זו עושה, זו עושה. לא משנה אם את עשירה או לא עשירה, להפך זה לכולם אז את-- אז גם האלה שאין להם מרגישות נוח לקבל.

28:42 דובר 5 אני חושבת שזה עד היום ככה. בנחלה יש המון, אה-

28:45 דובר 2 המון נתינה.

28:45 דובר 5 חוץ מהנתינה המון, אה, אין כאילו תחושה של הבדלי מעמדות או משהו כזה, כי המון אחדות ופשטות שנשארה, נשארה מאז.

28:55 דובר 2 בדיוק יצא לי לדבר על זה עם ה-- עם, אה, הבת שלי, אז היא אומרת "אמא, את יודעת, באנו ל-ל-לכפר חב"ד פתאום אלה לבושות כל כך מהודר". לא שאני מזלזלת בזה, זה בסדר גמור ל-ל-להיות לבושה טוב ואצלנו הפשטות, כאילו התביישנו בזה. ב-ב-בסמינר, לא ב-ב-בנחלה, בנחלה כולם הרגישו הכי בבית. הכי בבית. כן.

29:23 דובר 5 ממש.

29:24 דובר 2 אז זה באמת תקופה שאני אומרת כמה אפשר לקפל, כאילו הזמן הוא גומי, כן? ואם אתה באמת רוצה דברים טובים הקדוש ברוך הוא נותן לך. כן, אברהם זקן בא בימים. כן, כאילו הימים מלאים, מלאים, מלאים ואתה, נכון, אתה עייף, אבל אתה לא מותש. אתה מלא, מלא, מלא באנרגיות מאוד, מאוד, אמ, חיוביות, ואתה מרגיש שאתה, וואו, אתה שייך למקום הכי נפלא שיכול להיות.

29:58 דובר 5 מחובר לאמת.

29:59 דובר 2 לאמת.

30:00 דובר 5 והסיפוק הוא מניע. אין. לא משנה כמה תהיה לך עזרה או אם אתה לא עושה את מה שאתה נבראת בשבילו, החלק שלך בעולם, השליחות שלך, אתה לא, לא שם. לא לגמרי, אה.

30:12 דובר 2 מסכימה עם כל מילה. זה ממש ז-זאת הייתה התחושה. זאת הייתה התחושה שאת עושה את הכי נכון. אגב, היום שלא קל לי לפעמים כן, כל מיני אתגרים ואפילו ב-בעבודה שלי עם מסירת שיעורים ויום שישי זה. יום שישי זה. אני מטפלת זוגית, כן, זוג לא מהארץ, כן, שהתקשר. יש שם פיצוץ, פיצוץ, פיצוץ ואני חושבת לעצמי וואי, נסעתי לשבת איתה אצל הבת שלי ואני רוצה ליהנות. הבאתי לה מתנות, הבאתי לה ממתקים ואני רוצה קצת להתקשקש ולהשתגע איתם ופתאום מה זה בכיות ממנה וצעקות ממנו ווואו! ואז אני אומרת לעצמי, בת שבע, שליחות. זוכרת? את בשליחות?

31:04 דובר 5 כמו פעם.

31:05 דובר 2 כך. פתאום את מקבלת אנרגיות. ואת יודעת מה? מעבר לזה, הצלחתי אחרי מאמצים לא פשוטים, אבל להשכין שלום. והיא אמרה בהתחלה: "אני לא מבשלת שבת, אני לא יושבת איתו בקידוש, אני לא, אני לא, אני לא, אני לא, לא." והוא חסר אונים לחלוטין. הוא היה אשם, הוא התנהג לא, לא בסדר, כן? והיו לה סיבות לכעוס. אבל בסופו של דבר היא נכנסה למטבח והיא בישלה, וברוך השם הייתה שבת. אני, אני עוד לא הספקתי לדבר איתם אחרי, אבל שניהם שלחו לי תודה על הפיוס הזה. אז כן, כשאתה בשליחות ואתה חי שליחות, פתאום הדברים מתגמדים. כאילו וואו, זה אתגר, זה לא כאילו נפל עליי מהשמיים. לא. רגע, מה? מה זה הולך ללמד אותי? וואו, הקטע הזה של השליחות, זה אי אפשר לתאר כמה זה מלווה אותי בכל דבר ודבר. כן, היה לי איזה סיפור, מישהי שלא הייתה לה הכרת הטוב, כמובן בלי שמות, בלי לרמוז אפילו. ומה זה נפגעתי, מה זה נפגעתי. והרגשתי שאני וואו, כאילו תקעו לי חרב בלב. אז רגע, רגע, בשליחות, נכון? מה הרבי היה אומר לך על הסיפור הזה? מה הקדוש ברוך הוא כאן מזמן לך? תפתחי את העיניים. זה אי אפשר לתאר. זה היה לילה, לא יכולתי לישון. התגלגלתי מצד לצד, שמעתי כל מיני ניגונים, שמעתי, עשיתי נשימות, עשיתי, ספרתי כבשים, לא הצלחתי להירדם, לא הצלחתי. אבל ברגע שהפכתי את זה לשליחות, ומה אני הולך ללמוד מהדבר הזה? זה פשוט וואו. הרים אותי. פתאום אמרתי: יא! בת שבע, תראי מה את מרוויחה מהסיפור הזה. רווח. חני, אני לא יכולה לספר לך כי את מכירה את האנשים. אני לא יכולה לשתף אותך, אבל רווח

33:10 דובר 2 בגדול, בענק, שאי אפשר בכלל לתאר. אז זה, זה מה שנותן את החיים. זה מה שנותן את החיוניות. זה מה שנותן את השליחות והכלים שהחסידות גם נותנת לנו לנהל את הרגש שלנו ו-

33:24 דובר 6 לנתב אותו נכון.

33:26 דובר 2 לגמרי, לגמרי, לגמרי, לגמרי. וזה באמת אז הופך להיות למוח שליט על הלב. אבל זה לא סתם מוח שליט על הלב. הלב מרגיש נורא. כן, אבל פתאום אתה אומר: רגע, רגע, תשליטי את המוח, תעבדי את זה ברוח של החסידות ואז תחזירי את זה ללב. ופתאום הלב, וואו.

33:48 דובר 6 זה בידיים שלך.

33:50 דובר 2 בידיים שלי, ואני מרגישה שזה... את יודעת, זה איך אומרים? בא מלאך ונותן מכה לעשב ואומר לו: גדל. קיבלת מכה? תפוס את זה כשזו מכה קטנה, כי רוצים כאן להגדיל אותך, להצמיח אותך, לרומם אותך. וכשאתה קולט את זה, כן, אתה לא מחכה למכה השנייה, ואם מגיעה מכה יותר חזקה אתה אומר: אה, לא למדתי קודם. יאללה, תעשי בית ספר לעצמך.

34:24 דובר 6 ואת היית שעות לבד, כי סבא, תספרי מה, מה הוא היה עושה?

34:29 דובר 2 כן, טוב, סבא.

34:31 דובר 6 סיפור בפני עצמו.

34:32 דובר 2 סבא ברק'ה וולף עליו השלום. אה, זה באמת, את יודעת.

34:40 דובר 6 שום מילים לא יכול-

34:42 דובר 2 אי אפשר לתאר באמת. באמת זכיתי לשלושים וחמש שנים של נישואים איתו, שאין מילים שיכולות לתאר. אין דברים כאלה. בואי נגיד, אין דברים כאלה. היכולת שלו לקלוט אפילו מזווית העין כל תזוזה, כל משהו.

35:02 דובר 6 רגישות.

35:03 דובר 2 רגישות ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות. ולא היית צריכה לבקש. הוא, הוא קרא אותי לפני שביקשתי, וכשביקשתי משהו, אז למה אחת? קחי שניים, קחי שלוש. כן, פרגון, ולא שהיה לו. לא שהיה לו. אני במשרד החינוך הרווחתי יותר ממנו. כן, אבל פשוט הנתינה הייתה באמת יוצאת דופן. אבל זה בא בין היתר לא רק מטוב לב, אלא באמת ממקום שהרבי הטיל תפקיד מאוד מאוד מאוד רציני. הוא היה היחצן של חב"ד ודובר חב"ד. זאת אומרת, כל הפרסומים, כל מה שהרבי ביקש. ותבינו, מדובר, תביני חני, זה היה בהתהוות של חב"ד, בגדילה. פעם מישהו בא אלינו הביתה ואומר: את יודעת, בעלך עשה את הרבי מליובאוויטש גדול. כן, בעלי עשה אותו גדול. כן, מה זה גדול? כאילו אם הוא מופיע בעיתונים, הוא מופיע ברדיו. אז כן, יכול היה להיות בחדשות. בחדשות, היום זה נשמע הזוי, בחדשות של הבוקר: "הרבי מליובאוויטש יצא בקריאה להירשם לספר תורה", בחדשות של שבע, שמונה בבוקר.

36:24 דובר 6 זה נראה כאילו היום, היום כאילו יש הרבה יותר אפשרויות. יש את אתרי האינטרנט ואת הרשתות. אבל אז הרדיו זה היה כל... כל השם.

36:31 דובר 2 הכל.

36:32 דובר 6 והעיתונים.

36:33 דובר 2 והכל היה טל- אפילו טלוויזיה לא הייתה. רק אחר כך.

36:36 דובר 6 כאילו כל אחד יכול לפרסם מה שהוא רוצה, אבל הכוח של זה, זה...

36:40 דובר 2 אבל זה תבע הרבה מאוד שעות מחוץ לבית. עכשיו בואי נבין. באנו לנחלה, לא היה טלפון. נדמה לי בעשר השנים הראשונות לא היה טלפון, לא הייתה אפשרות, לא היו שום תשתיות באזור בשביל טלפון. עכשיו, אם אני רוצה משהו להגיד לבעלי, אני לא יכולה להגיד לו, אין לי. אם הייתי צריכה לנסוע דחוף למשהו בריאותי, כן, זה אי אפשר בכלל לתאר. אין, אני לא מוצאת אותו. אני הייתי בהריון החמישי שלי, השישי שלי. כן, הבן שלי, שהוא שליח בסבסטופול, בחצי האי קרים. כל היום התהלכתי עם כאבים ואני אומרת: אני צריכה ללדת, אבל אני לא יכולה. אני לא מוצאת את בעלי להודיע לו. אין טלפון, אין טלפון להודיע. עכשיו, היו לו שליחויות שאי אפשר בכלל לתאר, והוא, לא יודעת מתי הוא יגיע הביתה, לא יגיע. הוא ישן, הוא לא ישן. קרה לו משהו בדרך? הייתי לפעמים עומדת שעות בחלון ורואה איזה אור מהקצה, מהקטע הכזה של הכביש. אומרת: אולי זה הוא. איזו אכזבה, כי האוטו מגיע וזה לא הוא. ואחר כך מהצד השני, אולי. הנה, הנה, הנה, בסיבוב זה בטח הוא. זה בטח הוא. ואין. שעות, שעות, שעות שאי אפשר בכלל לתאר. אבל הוא פיצה אותי באמת. הוא ידע להוקיר שאני זו שצריכה לעמוד מול הילדים, מול העבודה, מול השליחות, מול השיעורים, מול כל הפעילות שנעשתה שם, ו... אבל הוא ידע באמת אחר כך. כשהוא בא הוא נתן את נשמתו. רק סיפור קטנצ'יק, קטנצ'יק. הייתי פעם בברית, אה, בנחלה, וזה היה לפני נדמה לי אולי עשר שנים, משהו כזה. זה גם, הפטירה של ברק'ה יותר מעשרים שנה. ופתאום ניגש אליי הסבא של הברית, שהוא גר בירושלים, והוא

38:49 דובר 2 בא ואומר, "אני כועס על פרקה[?], אני כועס על פרקה[?], אני כועס עליו." אני אומרת לו, "תגיד, אתה נורמלי? כועס עליו מאז שהוא נפטר? מה? על מה אתה כועס?" הוא אומר, "תגידי, איך חבר טוב יכול לעזוב?" הוא אומר, "הוא היה בשבילי הכל. הוא היה משפיע, הוא היה מדריך, הוא היה מחבבנו, היה." ותביני, כך הרגישו כולם. כך הרגישו כולם.

39:14 דובר 6 כולם אומרים לי, "מה הפסדתם." אני הייתי בכיתה ג' כשזה קרה. לא זוכרת הרבה, אבל כל מי שיצא לי לפגוש במהלך השנים תמיד, "וואי, את אפילו לא מבינה מה הפסדתם. איזה סבא."

39:27 דובר 2 באמת משהו. את יודעת, כשישבנו שבעה, שכבר לא נתנסה יותר בניסיונות האלה, וכל ערב, ואת יודעת, אנשים באו, סיפרו, שיתפו וזה. ואז פייגי, הבת שלי, אומרת, "אבא אותי הכי אהב." אז צירי אומרת, "מה? אותי הוא הכי אהב." אז אבא שלה אמר, "על מה אתם מדברים? אותי." בקיצור, ככה מילד לילד. אז בסוף אני אומרת, "חבר'ה, אתם בכלל לא יודעים על מה אתם מדברים, אותי הוא הכי אהב." זאת הייתה ההרגשה. הייתה לו, היה לו משהו מיוחד במינו שכולם הרגישו שהוא הכי בשבילם, הכי בשבילם. ואין דברים כאלה. אין, באמת אין. אני, אני כל כך-- מאות, מאות זוגות עברו דרכי. כן, אני מעולם לא ראיתי, גם אפילו אצל הילדים שלי, שברוך השם הם לקחו מהבית וראו כבוד וראו באמת אחד בדור. כן, הוא היה אחד בדור, אחד בדור, והטוב הזה נלקח מהם.

40:30 דובר 7 כן. וואו. זה היה כמה חודשים.

40:34 דובר 2 שהיה חולה. כן, היה חמישה חודשים חולה. שישה חודשים. כן.

40:41 דובר 7 אני זוכרת שהייתי איתך בבית כנסת למעלה בעזרת נשים בשמחת תורה.

40:46 דובר 2 אחרון.

40:47 דובר 7 הוא נפטר בשבת בראשית, ואת אמרת לי, "הנה, הנה, הנה סבא. תסתכלו, תסתכלו, תסתכלו." כן, זה כנראה היה הפעם האחרונה שראינו אותו.

40:56 דובר 2 כן.

40:57 דובר 7 בכוחות האחרונים.

40:58 דובר 2 כן, הוא לא ויתר. שמחת תורה בשבילו היה כל שנה, כל שנה, כל שנה נסע לרבי בהושענא רבה. הוא היה שם עד אחרי שמחת תורה והיה חוזר. לא ויתר על זה, לא ויתר על זה. תמיד הרבי היה מברך אותו, "איבער אַ יאָר בעסער", כאילו בשנה הבאה עוד הפעם. כן, והוא לא היה מוותר על הברכה הזו, ולא תמיד היה לי קל שהוא ייסע.

41:23 דובר 7 קשה.

41:24 דובר 2 והיה לי קשה אפילו כשהילדים היו למטה לבד. כל ההורים מרימים את הילדים על הכתפיים והם אין מי שירים אותם. זה היה מזה קשה. לא פעם ממש בכיתי, אבל אני ידעתי שזה נותן לו כל כך הרבה כוחות ואפשרתי לו את זה. שנה אחת, שנה אחת שלא עשיתי את זה עם כל הלב. באמת הייתי בהיריון והקאתי. הרגשתי לא טוב, והוא ממש התחנן. "אני, אני אקצר. אני אעשה כמה שאני נורא רוצה להיות." עברתי אצל הרבי בכוס של ברכה, הוא מקבל, כן, את הכוס של ברכה, והרבי מברך אותו בהצלחה. אני לא זוכרת בדיוק מה. ואז הוא עובר. הרבי קורא לו עוד פעם ואומר, "וזה לאשתך." ואז הוא אומר, "וואו, הרבי כאן רומז לי. לא התחשבתי בה." ובאותה הזדמנות הוא עבר ליד הרבי לקבל דולר. ואז הרבי קורא לו עוד פעם והוא אומר, "לאשתך קנית מתנה?"

42:28 דובר 7 וואו.

42:29 דובר 2 לסוכות. כן, "לאשתך קנית מתנה?" ואז הוא מצלצל אליי מיד אחרי זה והוא אומר, "וואי, הרבי הרגיש אותך, שלא נתת לו, שזה הפעם זה לא היה מכל הלב." אבל פעם אחת ויחידה שבאמת הרגשתי מאוד רע. אבל באמת אני הייתי מוכנה לתת את החיים שלי בשבילו. באמת היה אדם מאוד מאוד מיוחד וזכיתי. זכיתי, באמת זכיתי. אז כן, זה חלק מהבראשית של, של הנחלה.

42:57 דובר 7 תוך כדי הקמתם פה את הבית ספר ואת כל ה...

43:03 דובר 2 הכל, הכל.

43:04 דובר 7 שלימדת בבית ספר. אני זוכרת.

43:06 דובר 2 לימדתי, הייתי בהתחלה מחנכת ואחר כך הייתי יועצת חינוכית.

43:11 דובר 7 אני זוכרת את החדר שלך.

43:12 דובר 2 את זוכרת.

43:13 דובר 7 היה לך גם נוקיה כזה סגול. הייתי מבקשת, "תביאי לי קצת לשחק סנייק." זה היה בתקופה שלה.

43:20 דובר 2 כן, היה לי בחדר תיאטרון בובות. היה לי בחדר פינת ספרייה. היה לי בחדר באמת המון דברים שתוך כדי זה הפעלתי את הבנות, והבנות יכלו להשתתף ולספר ולשתף. והיה באמת תקופה.

43:35 דובר 7 אחרת.

43:35 דובר 2 כן, כן, תקופה מאוד מאתגרת, מאוד.

43:39 דובר 7 אפילו מאז שאני זוכרת, אני הייתי בבית ספר, היו שלוש מאות תלמידות, עכשיו יש שש מאות תלמידות. זה סדרי גודל.

43:49 דובר 2 אבל לא רק. זה לא רק כי באמת חלק גדול מהתלמידות עברו למקומות אחרים. הם בעצמם שלוחים והילדים שלהם לא ממשיכים עם בית ספר הזה.

43:58 דובר 7 כן.

43:59 דובר 2 אז כן, זה באשדוד ובאשקלון ובכל...

44:01 דובר 7 סביב העולם.

44:03 דובר 2 אגב, אשדוד הייתה על הכתפיים שלנו. אשקלון היה על הכתפיים, וזה כל הערים מסביב. כן.

44:10 דובר 7 עד שהגיעו לשם באמת.

44:12 דובר 2 ואני זוכרת שפורים אחד הרבי שלח אותנו לתת משלוחי מנות לאלמנות, ובבית מחכים לי לסעודה. מחכים לי ל... אנשים שבאים לשלוח מנות, את צריכה להחזיר. אבל הרבי אמר, מה זאת אומרת? גם באמצע פורים עוזבים הכל והולכים. זוכרת שהייתי עם רוחות וגשמים והיה מין אובך עם חול, כאילו ממש הרגשת את החול הדבוק על הגוף שלך. עד שהצלחנו למצוא כתובות, הבתים, המספרים על הבתים לא היו ברורים, הכל היה מטושטש, אבל לא ויתרנו. הלכנו ונתנו וראינו משפחות ממש בתוך פורים בעצבות כזו. באנו, משלוחי מנות, עם הארת פנים, וחיבקנו ורקדנו קצת, וכשב-- וואו, זה פשוט.

45:05 דובר 7 את חושבת שה-- את מספרת ובאמת היה, היה טירוף מבחינת הדברים שהיה צריך להספיק והכל, ואני חושבת על הילדים. מה, איך הם מרגישים בתוך כל זה? כאילו כנראה איך שעושים את זה, באופן שעושים את זה, והסיבה שגורמת לעשות את זה, כי אף אחד, אף אחד לא מרגיש מדי מסכן. עובדה.

45:28 דובר 2 לא, לא הרגישו מסכנים. כי תביני, אה...

45:34 דובר 7 כולם היו בקטע של ה--

45:35 דובר 2 כולם היו עם כולם, כולם היו עם כולם. כאילו השכנה שמרה עד שאבא יגיע, מזה אני בינתיים יצאתי, וזה היה כאילו זה בסדר, זה בסדר. ה-ה-הבנות שלי זוכרות, גם הילדים זוכרים. אני, כדי לא לנסוע לבד למסור שיעור, הילדים היו מצטרפים אליי כדי שאני לא אסע ב-ביחידות עם נהג.

45:58 דובר 7 משימות משפחתיות.

45:59 דובר 2 כן. עד שבעצמי למדתי נהיגה והייתי נוסעת לבד ל-ל-לשיעור. אבל תראי, מסירות הנפש הייתה, הייתי בהיריון. הייתי בהיריון. זה היה איי אב.

46:13 דובר 7 את אומרת, כל כמה זמן הייתי בהיריון? בסוף יספרו כמה ילדים.

46:16 דובר 2 כן. אוקיי, בסדר. השם ישמור לי אותם.

46:23 דובר 7 כן.

46:24 דובר 2 אני רוצה להגיד לך שנסעתי עם הרבנית ירוסלבסקי. אני הייתי בהיריון עם הבת שלי צירי, והיא הייתה עם תאומות, נחמי וחני, ונחמי. זוכרת אותם?

46:35 דובר 7 כן, כן.

46:35 דובר 2 אני לא זוכרת. בקיצור, יש קייטנות. הרבי רצה שנדבר על האר"י ז"ל בקייטנות. מה האר"י ז"ל ולקייטנות? היינו צריכים לחפש חומר.

46:48 דובר 7 אז זה היה כנראה בהקשר גם למתי ההילולא של האר"י ז"ל.

46:53 דובר 2 ה' אב.

46:53 דובר 7 כן.

46:54 דובר 2 ה' אב.

46:54 דובר 7 בקיץ, בשיא הקיץ.

46:55 דובר 2 כן. בקיצור, הרבי אמר יוצאים. עכשיו מי ייקח אותנו? לא נהגנו ולא היו רכבים אז שייקחו אותנו. אז עולים על האוטובוס. עלינו לאוטובוס. המקום שלנו היה מושב, אה, משען וחלק מהקייטנות של אשקלון. עכשיו אנחנו חמות, חמות, ה' אב בשיאו. אנחנו מגיעות, ירדנו מהאוטובוס ושום רכב לא נכנס. היינו בטוחות שזה מושב, אז בטח ייכנסו הרכבים וייקחו אותנו. שום רכב לא נכנס, שום רכב לא נכנס. חם לנו, אפילו שתייה לא לקחנו. מה זה? כמעט התייבשנו. שתינו יושבות על המדרכה, היא עם הבטן, התאומות, ואני עם הבטן עם הבת שלי, ומחכות לאיזושהי ישועה שמישהו יכניס אותנו לדבר על האר"י ז"ל בקייטנה, ופתאום מגיע חמור ועגלה. מאחורה היה לו עצים וקרשים. אני אומרת לך, אמרתי לרבנית יורדנסקי, תשמעי, אנחנו עולות עליו.

48:02 דובר 7 אם לא עכשיו, אז מתי?

48:03 דובר 2 אם לא, מתי? בקיצור, הוא ירד לאט לאט, ירד מהזה עם השוט שלו וזה, ופינה לנו קצת איזושהי פינה. התיישבנו והנה החמור דוהר. איך, איך לקרוא לזה, כן? ואני פתאום בעיקול הזה אני נופלת עליה. בעיקול השני היא נופלת עליי. ככה נשים הרות נוסעות. ככה הגענו. ככה מסרנו על האר"י ז"ל ואחר כך המשכנו לכיוון הים. אני לא יודעת באיזה כוחות, אני אומרת לך, באמת אני לא יודעת באיזה כוחות. ונתנו לנו מגפון והתחלנו לדבר על האר"י ז"ל. כולם לבושים בגדי ים. ואת מדברת על האר"י ז"ל. זה פשוט לא ייאמן, לא ייאמן.

48:44 דובר 7 זה רק חיילים יכולים לעשות כזה דבר, למלא פקודה ו...

48:47 דובר 2 זהו, ואין, אין שאלות, אין שאלות. יכול, לא יכול. תספיק, לא תספיק. אין. הרבי אמר, זה קודש, קודש קודשים. ועשינו את זה באהבה. זה כאילו זה לא אני חייב. זה לא אני, אין לי ברירה.

49:02 דובר 7 הפוך, זכות.

49:03 דובר 2 זכות. ממש ממש ככה הרגשנו.

49:06 דובר 7 מדהים.

49:07 דובר 2 כן, אז זה היה תחילת בראשית. ואחר כך באמת בית הספר, וברוך השם גדל ונבנה והתרחב. ובבית ספר הגעתי למקומות מאוד, מאוד, מאוד, מאוד לא פשוטים ולא קלים. זה היה הרבה משפחות במצוקה שהגיעו לנחלה וילדים מאוד מסכנים. מי רוצה להיפתח? מי רוצה לספר? מי רוצה לשתף? זה יזיק לשידוכים, יזיק פה, יזיק שם. בביקורי בית שעשינו תמיד, תמיד, תמיד, כל שנה היינו עושים ביקורי בית, אבל לא תמיד את מצליחה לעלות. יש בתים שכן. פתאום את נכנסת בליל... שאני התפללתי, ערב שבת, כי בדרך כלל בבית זה בית נקי, מאורגן. את מודיעה מראש את תבואי, אז את יודעת, השולחן ערוך וזה. אבל היו בתים שהגעתי והיה שם נורא נורא מר. ואת פתאום את מבינה על מה יושבת, כן, כל ההתנהגות של הילדה, שהיא לא לומדת ומפריעה ומרביצה ומשתוללת.

50:12 דובר 7 אוי.

50:13 דובר 2 ואז נולד לי רעיון. צריכים להקים קו אנונימי שהקו הזה את יכולה לדבר. את יכולה לשתף. את יכולה לספר. את יכולה להתחלק ולא יודעים מי את. לא יודעים מי את.

50:32 דובר 7 פתאום יש צורך מטורף. המון המון המון צורך. ויש מחסום, שזה היחשפות.

50:38 דובר 2 בדיוק. בדיוק. מה עוד שלאנשים באמת לא היה את האמצעים ללכת לטיפולים? ואז נולד הרעיון של קו ללב, שהוא התבשל אצלי במשך שנים. לאט, לאט, לאט. איך אני אעשה? מה אני אעשה? זה צריך להיות קו טלפוני. אני צריכה אנשים מקצועיים שעומדים מעבר לקו. זה לא איזו סבתא טובה שכן מדברת.

51:04 דובר 7 אנשי מקצוע.

51:05 דובר 2 ממש אנשי מקצוע. וזה היה לי ממש מוטו, ואני צריכה שזה יהיה בהכוונה של רבנים. אני לא יכולה לעשות את זה לבד. אני צריכה מישהו שיעזור לי להרים את הדבר הזה. זה, זה נכון שבראש היה לי שזה הולך להיות בהתנדבות, ועד היום ברוך השם זה בהתנדבות. אה, אלה שנותנות את השעות האלה לייעוץ. אבל, אבל כל מה שמסביב עולה כסף, הפרסום עולה כסף, ההשתלמויות עולות כסף, הטלפונים עולים כסף.

51:40 דובר 7 כל מערך ופרויקט שמקימים זה בור בלי תחתית.

51:43 דובר 2 בור ממש ממש בלי תחתית.

51:45 דובר 7 כלכלית.

51:46 דובר 2 כן. ואז כשסבא ברוך נפטר אמרתי מה יכול להיות יותר לעילוי נשמתו? האדם הנפלא, הנפלא, הנפלא הזה שרק חיפש לעזור לאחרים. סתם סיפור, לפני שאני מתחילה לספר על קו ללב. כן. חזרתי איתו פעם מירושלים, גשם זלעפות, קור כלבים בחוץ. היינו באיזשהו אירוע בירושלים. להגיע זה היה כבר קרוב לשתיים לפנות בוקר. והוא, כשאנחנו מגיעים לצומת ראם שמסתובבת, כן, מ-מ-מכביש ירושלים, מסתובבת לכיוון, אה, קריית מלאכי, על הנחלה, הוא בזווית העין שלו רואה חייל בודד עומד בתחנה של אוטובוס ומנסה לעצור טרמפים. ובשתיים בלילה כמה טרמפים? מי רוצה לעצור בגשם? ואתה לא רואה גם מי, כן? אולי זה מחבל, אולי... באמת היו אז כל מיני סיפורים לא פשוטים. והוא אומר לי, "בת שבע, תסתכלי, יש כאן ילד שהוא בגיל של הילדים שלנו, קופא מקור, רטוב עד לשד עצמותיו. את יודעת מה? בואי נגיע הביתה, תכיני, אה, קפה. תכיני קפה ותכיני, אה, אה, עוגיות שיש לך." זה היה יום חמישי ו, אה, "ניתן לו, לפחות שיהיה לו משהו חם לשתות. משהו, משהו קצת ל-ל-ל... מתוק ל-ל-למלא את הלב."

53:21 דובר 8 לא, הייתם כמעט בבית כבר.

53:22 דובר 2 כמעט בבית.

53:23 דובר 8 כמה דקות.

53:23 דובר 2 זה היה חמש דקות מהבית. שש דקות מהבית. טוב, אני הייתי גמורה. הלכתי כמובן לישון. והוא, כן, כמובן הכנתי קפה והכנתי את העוגיות בתוך קופסה, והוא לוקח את זה ואומר, "אני תכף חוזר." אה, הולך, ואני נרדמתי ממש, ממש, באמת שינה עמוקה. בחמש בבוקר, לפנות בוקר, אני שומעת שהדלת נפתחת. אני אומרת, "מה קורה לו?" מתעוררת, לצידי הוא לא נמצא. אני אומרת, "מי זה?" הוא אומר, "ברכה." אומרת לו, "תגיד לי, מאיפה אתה בא?" הוא אומר, "כל כך ריחמתי על הבחור הזה. חשבתי לעצמי, אם הבן שלי היה עומד שם ומישהו היה לוקח אותו, הוא היה צריך להגיע לירושלים לאיזשהו בסיס, אם מישהו היה לוקח אותו, כמה אושר זה היה ממלא את הלב שלי, שהבן שלי לא עומד וקופא מקור, מישהו ריחם עליו. אז, אה, החלטתי שאני לוקח אותו לירושלים." תביני, הוא היה אחרי יום עבודה, שלמחרת הוא צריך לקום מוקדם ולהיות שוב בעבודה, כן? ועבודה מאוד מאמצת, מאוד כבדה, מאוד אחראית, מאוד. בחב"ד כמה צריך לייצג את הרבי וכמה להיזהר בכל פיפס, כן? שיוצא מפי. בקיצור, זה היה בן אדם. וככה עשה בלי סוף טובות, אפילו רק אחר כך, אחרי שהוא נפטר, שמענו מאינסוף אנשים איזה באמת לב רחב. אבל, אה, באמת, אה, הקמנו את קו ללב כשמי שעזר לנו, שיהיה בריא יאריך ימים ושנים טובות, זה הרב הרצל [?], נחלת הר חב"ד, קריית מלאכי, שהוא ממש, ממש אדם שפתח, אה, אה, מועדוני, מועדונים, מועדוני חב"ד לילדים שבאים הביתה ואין אוכל. באים הביתה ואין מי שיכין להם שיעורי בית. אז הוא היה בתוך עשייה של חסד והוא, אה, מאוד, מאוד העריך את סבא ברכה. מאוד העריך אותו כי, אה,

55:35 דובר 2 סבא ברכה גם עזר לו להשיג תקצי-תקציבים ממשלתיים וכל מיני כאלה. הוא ידע, הוא ידע להעריך בן-- אנשים טובים. אה, והוא עזר לי להקים את הדבר הזה, שזה היה כרוך באמת במערך טלפונים לכל יועצת בבית. אה, למצוא את האנשים המתאימים, אה, ו, אה, להשתלם, להביא השתלמויות ופרסומות. כל הדברים האלה עולים הרבה מאוד כסף והוא נתן את זה בהתחלה מכל, כל, כל הלב. הקו חוגג תכף עשרים שנה.

56:14 דובר 8 וואו.

56:15 דובר 2 עשרים שנה. ובאמת היו תחלופות פה ושם. יש כאלה שממש מה-- בהתחלה זה היה רק בשעות הערב ואחר כך הרחבנו את זה כי פשוט לא עמדנו בעומס. פתאום נפתח קו שאתה יכול לצלצל. אתה לא יודע מי עומד ומקשיב לך. אתה לא צריך להזדהות. אתה יכול לשפוך את הלב. אתה יכול לשתף את הדברים הכי, הכי, הכי, הכי קשים שאתה חווה ואף אחד לא שופט אותך ואף אחד לא יודע את הסוד שלך. קרה לי מדי פעם ששאלו אותי, אה, "מי את?" אמרתי-- וזה עד היום קורה לי. אני אומרת, "יהיה לך יותר נעים שלא תדעי, כי אם אנחנו נעבור אחת ליד השנייה, אולי את מהשכונה שלי, אני לא יודעת, כן? אני לא מכירה אותך, את לא מכירה אותי ואת יכולה להרגיש נוח להיפתח, לספר, לשתף. את לא צריכה להסתיר שום דבר. אנחנו לא שופטים אף אחד. אנחנו כאן בשביל לעזור." ובאמת היו פניות.

57:21 דובר 8 יפה. זהו, איזה סגנון, סגנון מקרים מגיעים אליכם?

57:27 דובר 2 אני יכולה להגיד מכל גווני הקשת. ממש מ-- אני זוכרת שהתקשרה ילדה בת שתים עשרה עם סיפור מדהים שאני, אני, אני לא משתפת כמובן. אני לא מספרת.

57:44 דובר 8 את לא יכולה לספר כמעט כלום בעצם.

57:46 דובר 2 כמעט לא יכולה לספר כלום. ו-ופשוט הארנו את עיניה. היא חשבה שהיא הולכת למות מסיבה ממש נשמעת הזויה, כן? ופתאום היא פקחה את העיניים ואמרה, "וואו. אז אני בריאה? אז אני בסדר?" היה לה משהו שהזכיר לה את סבתא שלה שנפטרה לא מזמן ומשהו, כאילו, היא הייתה בטוחה שהיא הולכת למות. היא ילדה בת שתים עשרה. אז, כן. ונערות מתבגרות ואחר כך נשים נשואות, בעיות של זוגיות ובעיות עם חינוך ילדים ועד בעיות נפש, עד בעיות הכי, הכי קשות שממש יושבות.

58:35 דובר 8 קליניות כבר.

58:36 דובר 2 לגמרי. לגמרי, לגמרי קליני. והקו, אני קוראת לו פשוט פיקוח נפש, הצלת נפשות אמיתית, אמיתית, אמיתית. ותאמיני לי, אני לא יכולה לשתף. אני לא יכולה לספר בגלל שזה באמת דברים מאוד, מאוד, מאוד, מאוד קשים. מאוד, מאוד קשים. אה, יש כמה כאלה שכל שבוע, כאילו, אין להם את האפשרות בשום פנים ואופן ללכת לטיפול ואנחנו הטיפול שלהם. יש לי כמה כאלה. יש לי אחת שהיא שבע שנים, אני לא יודעת מי היא. שבע שנים מתקשרת כל שבוע. אני לא יודעת מי היא, היא לא יודעת מי אני ואני ממש עוזרת לה עם הטיפול, אבל אני מקפידה להגיד לה, "את מתקשרת אחרי שעות הקו ולא בשעות הקו כדי לא לקחת", כי זה-

59:29 דובר 8 עזרות ראשונות, מה שנקרא.

59:31 דובר 2 ממש בדיוק. אלה שמתקשרים צריכים את העזרה הראשונה. אנחנו... אם אני אתאר לך ואסביר לך מה אנחנו עושות, אני קוראת לזה ממש שיטת המניפה. כי באה אישה קשת יום שניצבת מולה בעיה. היא מרגישה שהעולם חסום, קשה, לא גמיש. אין, אין מוצא. אין מוצא. מה קורה עם מניפה כשהיא סגורה? כן? היא נוקשה והיא-

1:00:02 דובר 8 מקל חזק כזה.

1:00:03 דובר 2 מקל חזק. ופתאום את פותחת ואת רואה שזה לא, שיש עוד דרך ויש עוד דרך ויש עוד שיטה ויש עוד כיוון ויש עוד מחשבה ויש עוד סיכוי. ויש-- פתאום אה, זה הופך להיות למשהו שהוא צבעוני ויפה וגמיש. ו-- קודם כל את מוציאה מתוך המצוקה הקשה למקום של, או, את יודעת, מניפה גם עושה לנו אוויר. יש, יש לך נשימה, יש לך-- את, את יכולה לנשום. אה, אנחנו שולחים הרבה לטיפולים, אבל אנחנו מכוונים לאן ויש לנו את מספרי הטלפון ואנחנו יודעים באמת המקומות הטובים וה, והיעילים והבאמת, באמת קרש הצלה אמיתי.

1:00:53 דובר 8 כמה יועצות יש היום?

1:00:55 דובר 2 אה.

1:00:55 דובר 8 בערך.

1:00:56 דובר 2 יש לי שמונה עשרה יועצות לערך.

1:00:59 דובר 8 ח"י בדיוק.

1:01:00 דובר 2 ח"י, ח"י. והקו באמת ממש, ממש קו חי. אה, אין לנו כסף לפרסומת כמעט, אבל זה מפה לאוזן עובר. ומדי פעם יש מישהי נחמדה שתורמת לי פרסום כי אין מי שיחזיק את הקו.

1:01:19 דובר 8 שאנשים, שנשים ישמעו על זה בכלל.

1:01:21 דובר 2 שאנשים ישמעו על זה. מדי פעם מכניסים לסטטוס, מכניסים, כן, כל מיני כאלה. אה, יש לי שמונה עשרה יועצות, כולן חב"דיות, כולן אנשי מקצוע שהן מטפלות בפועל.

1:01:36 דובר 8 זאת אומרת חלק מהזמן הן מקדישות בהתנדבות לקו.

1:01:39 דובר 2 לגמרי לגמרי בהתנדבות. ואנחנו כד-- אנחנו ממש משפחה. כל היועצות של קו ללב ממש ממש ממש מרגישות משפחה, באות לשמחות ובאות ל, ל, לאירועים, כל שמחה או אפילו חלילה הפוך. כן, אנחנו שותפות לגמרי. יש לנו מישהי שבעלה חלה. אנחנו כל יום, כל יום, כל יום אומרים תהילים לזכותו. כל הקבוצה, כל הקבוצה, כולם, כל אחת. אני יכולה להגיד פרק, אני אגיד פרק, אבל כל הזמן כבר עשרות, עשרות פעמים גמרנו את התהילים לזכותו.

1:02:15 דובר 8 זה מאוד מאחד כשמשות-- עובדים ביחד למטרה משותפת במשך שנים, זה...

1:02:20 דובר 2 בדיוק. ואני גם עושה להם, וזה באמת ממש מחיה. אה, באהבה, באהבה גדולה. אני אוספת איכשהו את הכסף ואני עושה להם שלושה ימי עיון בבית מלון עם מיטב, מיטב, מיטב המרצים, שזה באמת לא, לא זול. אבל ברוך השם, ברוך השם יש לזה השפעה אדירה של אחר כך עוד יותר לתרום ועוד יותר לעשות, וזה עוד יותר מאחד ועוד. ואנחנו עושים התבודדות ואנחנו רוקדות, אנחנו מתחבקות, ואי אפשר לתאר. באמת האווירה והקשר הם ממש ממש נפלאים.

1:03:02 דובר 8 רגע, בזמן שאתם בבית מלון מי עונה לקו?

1:03:07 דובר 2 אז היו שנים שהשארנו הודעה, ומי שהרימה שמעה שהיועצות נמצאות בהשתלמות. למשל השנה יוצא שאחת מהמשתלמות לא יכולה לבוא בשום אופן, והיא החליטה שהיא לוקחת על עצמה לענות בוקר ערב.

1:03:23 דובר 8 כל המשמרות.

1:03:24 דובר 2 כן, כן, אז גם זה יש. אבל זה באמת מהמקום הזה של הקשר המאוד עמוק. אז זה פעם אחת בשנה, ועוד פעם בשנה אנחנו נפגשות. זה אני מגיעה לארץ כמובן בחורף, ואז אנחנו עושים את זה באחד מהבתים. יש לנו חצי יום ביחד, פשוט יותר מחצי יום שאנחנו אוכלות ביחד ולומדות ביחד ומתחלקות ביחד. באמת יש אווירה מאוד, מאוד תורמת ונתרמת. כן, ממש ברוך השם. כן.

1:03:56 דובר 8 וואו.

1:03:57 דובר 2 כן.

1:03:58 דובר 8 זה כלי מטורף. כי לפני כמה ימים היה בהיום יום ״דאגה בלב איש יסיחנה״.

1:04:05 דובר 2 כן.

1:04:05 דובר 8 וכתוב שקודם כל יסיחנה מדעתו, אבל יסיחנה לאחרים. ולמה זה עוזר? כי הם מאוחדים עמו ומרגישים עמו בצרתו. משהו כזה. אני לא מדייקת במילים, אבל זה מדהים שאפשר לעשות את זה באנונימיות אפילו.

1:04:18 דובר 2 כן, אני אגיד לך מעבר לזה, כשמישהי מסירה את ליבה, קודם כל באמת אז ה״יסיחנה״ זה להוציא מהלב. כן, אבל אנחנו רואים בקו שלנו, מעבר לזה את נותנת כיוון, אבל את בעיקר ובעיקר בעיקר את נותנת לאישה את התחושה שהפתרון אצלה. את נותנת לה להבין, לא רק תחושה. להבין הפתרון הוא אצלך, כי הקדוש ברוך הוא לא עומד למעלה עם מוט ונותן מכה ולא נותן את היכולת להתמודד. המכה היא לא כי עשינו לא טוב. המכה היא בשביל להצמיח אותנו. המכה באה ופוקחת לך את העיניים ואת אומרת וואו, אני מודה לך הקדוש ברוך הוא. אני מודה לך. פקחת לי את העיניים ואני עכשיו יודעת שאני מהמקום הזה, אני לא נשארת כאן.

1:05:18 דובר 8 צריכים את ההכוונה הזאת.

1:05:20 דובר 2 הכוונה.

1:05:20 דובר 8 אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. איזשהו מבט מבחוץ זה.

1:05:25 דובר 2 לגמרי חני. לגמרי. פשוט ההכוונה ש-- ההכוונה היא באמת: הנה את כעת מבינה שאת יכולה לעשות את הדברים. אני אומרת, אדם הוא רופא של עצמו, אדם הוא רופא של עצמו והפתרונות נמצאים אצלנו. ולהבין שמהדבר הזה את הולכת רק להתחזק. זה דורש עבודה, אבל שווה. זו השקעה. כן, את הולכת לעשות חתונה, את משקיעה ורצה וזה ושיהיה זה. ולמה? כי את רוצה שיהיה יפה וטוב. יש בעיה שיש לך? את המכוונת, את המושכת בחוטים ותדעי לך את יכולה. את יכולה. נכון, ואנחנו צריכים גם להיעזר באנשי מקצוע ואנחנו שולחים לאנשי מקצוע. אבל את מקבלת את החיוניות הזו, שלא ״וואי, נפל עליי הר כגיגית. איך אני נושמת? איך אני יוצאת מכאן? איך אני? וואי״. זה לא. זה לא. את יכולה לעזור לעצמך. וזה באמת רוב התשובות שאנחנו נותנות. או אני אקרא לזה כן רעיונות. פתיחת מניפה זו. כן, באמת רוב האנשים לא צריכים טיפול, לא צריכים טיפול. את רק צריכה להבין איפה אני צריכה שם כן קצת להתאמץ ולהשקיע. ואת יוצאת מהמצב הזה, ויש לי המון המון המון תודות. לא כולם עושים את זה. כן, לא כולם מתקשרים להגיד תודה, אבל יש כאלה שכן יודעות להגיד, ״תשמעי, פקחת לי את העיניים, את לא מבינה. אני במקום אחר לגמרי״, וזה באמת.

1:07:09 דובר 8 תחשבי אם זה לא היה מוקם, כמה מקרים עוד. מטורף כאילו, רעיון שעלה ויוצא לפועל בכמה מאות ואלפים של...

1:07:19 דובר 2 סייעתא דשמיא שאי אפשר לתאר. סייעתא דשמיא שאי אפשר לתאר. ובאמת אנחנו. אני גם, אני דיברתי לרבי. אני תמיד אומרת לרבי, ״שים לנו תמיד בפה, תכוון אותנו באמת למקום״. תראי, זה גם מעייף כל כך הרבה שנים.

1:07:39 דובר 8 להכיל כל כך הרבה סיפורים ומקרים.

1:07:42 דובר 2 זה נס.

1:07:43 דובר 8 וואו.

1:07:44 דובר 2 יש לפעמים דבר כזה.

1:07:45 דובר 8 כבד.

1:07:46 דובר 2 אני לא יכולה להירדם אחרי סיפורים באמת באמת מאוד מאוד קשים. ואז מי שהסופרוויז'ן שלי, כן, שאני יכולה להשתפך בפניה ולדבר אליה ולהתחלק איתה ולהוריד מהמשא, שתיתן לי את ההכוונה איך להתנקות. זו משימה קשה. כן.

1:08:07 דובר 8 אז אחת עם השנייה.

1:08:08 דובר 2 אחת עם השנייה.

1:08:09 דובר 8 וואו.

1:08:09 דובר 2 וזה פשוט באמת הצלה, הצלה באמת במקרים מאוד מאוד מסובכים וקשים.

1:08:18 דובר 8 זה אצלך. אני גדלתי על זה. זה השם השני שלך, קו ללב. ממש.

1:08:24 דובר 2 כן, כן, ברוך השם. באמת אני רואה בזה לא מטלה. אני רואה בזה פשוט זכות ש-ש-ש אני לא יודעת במה זה, במה זכיתי, אבל הקדוש ברוך הוא זיכה אותי. פשוט אני לא יודעת למה אני ראויה לזה, אבל באמת.

1:08:41 דובר 8 מגלגלים זכות לידי זכאי.

1:08:44 דובר 2 כנראה.

1:08:45 דובר 8 אולי זכות אבות, לא יודעת, כן, אבל.

1:08:47 דובר 2 וואי.

1:08:48 דובר 8 כן, ברוך השם, ברוך השם. טוב, סיפרת מקודם שאת מגיעה לימי עיון של קו ללב לארץ מחו״ל, אבל מה שאף אחת לא יודעת זה למה את מגיעה מחו״ל? איך הגעת לשם?

1:09:02 דובר 2 כאילו מה לי ולחו״ל?

1:09:03 דובר 8 כן. מתי זה קרה?

1:09:04 דובר 2 אני ירושלמית, בת ירושלמית, בת, בת, בת ירושלמית הרבה דורות. אבא שלי בא מפולין. אבל ברוך השם לפני השואה. אבל אני בחו״ל. ובכל זאת אני תכף אספר למה. אבל בכל זאת, כאן המקום שאני הכי מרגישה בבית. כאן המקום שלי. כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי.

1:09:30 דובר 8 אין לזה תחליף.

1:09:31 דובר 2 אין לזה תחליף. אני נמצאת שם. אני קוראת לזה בשליחות, כי אחרי שברקן[?] נפטר אז היה שוד ושבר. היה מאוד קשה. כשאתה חי באמת במערכת יחסים כזו של קשר מאוד עמוק ואוהב וחזק ו... לא עלה בדעתי להתחתן למרות שהיה לי לחץ מחברות ומשפחה ו.

1:10:06 דובר 8 היית גם צעירונת.

1:10:07 דובר 2 הייתי צעירה, הייתי בת חמישים ושלוש סך הכול כשהתאלמנתי, ושלא נתנסה יותר, משיח בדרך. אבל באמת אחרי אחד עשרה שנה של המון המון פניות והצעות ולחצים ושיחות ו-- אז ראיתי שבאמת אתה לא צריך להתנתק ממה שהיה קודם בשביל לבנות עוד משהו נחמד עכשיו. ודווקא בגלל שאתה חווה באמת שנישואים יכולים להיות חברות, הרבה יותר מחברות, אבל אפשר להיות חברים מאוד טובים של בני אדם וזה לא סותר למה שהיה קודם. אז כאילו את הוולף אף אחד לא ייקח לי, וברוך השם, כן. אבל היום אני וולף־שוחט. מה שזה אומר זה שברוך השם הציעו לי בן אדם שהוא מאוד מיוחד, שמבחינה מנטלית זה בן אדם. קודם כול אדם מאוד ירא שמיים. הוא ראש ישיבה, למדן עצום, עצום בכל ממד. אדם שהכי הכי נחשב כאישיות number one בכל קליפורניה, ולא רק קליפורניה. היום כשצריכים להוציא מכתב רציני, אה, בשם רבני חב"ד, אז הוא בין הכתובת הראשונה שפונים אליה. אמ, זה בן אדם שהוא... כן, כשנפגשתי הרגשתי שיש כאן בן אדם מאוד חכם, אנליטי, מנתח. יש עם מי לדבר, יש עם מי לשוחח. מאוד ירא שמיים. מאוד מקפיד על קלה כבחמורה. אדם שהוא, כן, קראו לו הראש. כן, זה ראשי תיבות של השם שלו, אבל בגלל באמת הראש שמאוד מאוד חזק, זה כאילו אה צורת חיים לגמרי שונה והפוכה ממה שחייתי קודם. אבל בהחלט יש כאן מקום לחיים עם עניין, חיים עם אכפתיות, אדם טוב לב, מידות מאוד מאוד נעלות. אדם שהתלמידים שלו מעריצים אותו ועד היום, עד היום, במשך יותר מארבעים שנה שהוא שם ראש ישיבה, אה, מתייעצים, מזמינים אותו לחתונות, לסדר חופות, אה, ו-

1:12:49 דובר 9 כל הבוגרים.

1:12:50 דובר 2 הבוגרים של הישיבה.

1:12:52 דובר 9 גם אבא של אה בעלי מנדל למד בישיבה.

1:12:55 דובר 2 למד בישיבה הזו, נכון.

1:12:56 דובר 9 הרבה מכירות, מן הסתם. ישיבת אור אלחנן המפורסמת מלוס אנג'לס.

1:13:02 דובר 2 נכון, זו הייתה ישיבה שהייתה לא חב"דית, אבל אה הסכימו לתת את המבנה מפני שהאור אלחנן, כן, שהיה אישיות מאוד מיוחדת, גדול בתורה, השם הזה יישאר. אבל בסוף אור אלחנן חב"ד, אה, זה בן אדם שבאמת עומד בראש ישיבה הרבה מאוד שנים. הוא פוסק הלכות כשהרב לא נמצא במקום או משהו, אז זו הפנייה הראשונה לפסוק הלכות. אז באמת היה משהו שאת אומרת לעצמך: למה להישאר לבד? והלבד היה מאוד מאוד מאוד לא פשוט. אה, וכמו שהזכרתי, לילדים היה מאוד קשה עם הלבד שלי. פתאום נפלה עליהם אחריות לשמח אותי ולעניין אותי ולמלא את הזמן שלי, דבר שאני אה לא כל כך רציתי, אבל הייתי רגילה אליו. כן, כשבן אדם עשיר יורד מנכסיו אז דואגים לו גם לסוס.

1:14:05 דובר 9 כל מחסורו, מה שהיה לו.

1:14:06 דובר 2 כל מחסורו, כן. ולילדים היה לא קל. מאוד לא קל. והילדים ככה מאוד דחפו גם. אמ, וכל המשפחה מסביב. אז אה למרות הקושי של לעבור מקום.

1:14:23 דובר 9 זה חוץ מהשינוי האישי, זה, זה להפוך את החיים, לעשות רילוקיישן.

1:14:28 דובר 2 בדיוק, לגמרי לגמרי.

1:14:30 דובר 9 שפה, שעות, הכול.

1:14:31 דובר 2 שפה ושעות ו-ו-ולדעת אם את תתקבלי או לא תתקבלי על ידי המשפחה שלו. כן, בסך הכול הוא היה רק שנה וחצי אחרי שאשתו נפטרה ואני כבר הייתי אחד עשרה שנים אחרי. ואיך תתקבלי ואיך תלמדי את השפה ומה תעשי שם? פה הייתי עם ידיים מלאות, מלאות, מלאות בעשייה. אה, הרצאות מה--

1:14:58 דובר 9 הכול חדש. באיזה גיל?

1:15:00 דובר 2 חמישים ושלוש.

1:15:02 דובר 9 לא.

1:15:02 דובר 2 אה לא, כמובן. אני חצי שנה אחרי, אז כבר הייתי בת שישים וארבע, שישים וחמש, משהו כזה. כן. אז כן, שישים וארבע, שישים וארבע.

1:15:14 דובר 9 ושם יש בעצם קהילה ישראלית גדולה.

1:15:17 דובר 2 אה כן, לוס אנג'לס היא מפוצצת בישראלים.

1:15:22 דובר 9 קריית מלאכי זה באנגלית בעצם לוס אנג'לס. הבדיחה הידועה על קריית מלאכי. אז עברת מלוס אנג'לס ללוס אנג'לס.

1:15:29 דובר 2 לוס אנג'לס. אה כן, אבל זה היה לי ברור שאני שם, כי יש לי מעין שליחות נוספת, אבל אני לא עוזבת את מה שהיה כאן בארץ. אז נכון, הייתה לי כאן מדרשה והיו לי כאן עוד הרבה עיסוקים וכולי וכולי, אבל אה דאגתי כאן למבצעים, אבל לא הפסקתי עם הדברים האלה. לא הפסקתי, ובעיקר קו ללב. אני גם משם עונה ומנהלת את כל המערך הזה שהוא לא פשוט, ברוך השם, ברוך השם בהצלחה.

1:16:08 דובר 9 בעשר שעות הפרש.

1:16:10 דובר 2 בעשר שעות הפרש. לגמרי, לגמרי. כן, כשאתכם-- למה להגיד לכם, כשבארץ אה יום אז שם לילה וכששם לילה אז פה יום. אבל אה בסדר. ובאמת אה הטלפונים וכל המדיה, כן, הוואטסאפ והזה, מאוד עזרו לי לא להתנתק, להיות מחוברת, כן. ני-- יל-- נכדים ונינים שלא רואים אותי המון זמן, אז אה פתאום כשהם רואים אותי אז וואו, סבתא, וזה וכאילו ממשיכים אה.

1:16:43 דובר 9 עד כמה ש-- עד כמה שאפשר.

1:16:44 דובר 2 עד כמה שאפשר ועד כמה שניתן.

1:16:47 דובר 9 אפשר אה לצבוט את הלחי דרך ה...

1:16:50 דובר 2 לא.

1:16:50 דובר 9 דרך הוואטסאפ.

1:16:50 דובר 2 אי אפשר לחבק ואי אפשר, אבל אני תמיד מזהירה אותם שכשאני אבוא, וואו.

1:16:54 דובר 9 אתם תקבלו בשביל כל הזמן ש...

1:16:56 דובר 2 בדיוק, אני אשים לכם פיתה. אני מאוד אוהבת לחבק, מאוד אוהבת את הקרבה, מאוד אוהבת את ה-- מה אני אעשה? אני, כן, מאוד מאוד חמה והילדים מאוד יקרים לי, ממש בבת עיניי.

1:17:12 דובר 9 אבל חוץ מהקו ללב, את עוסקת שם גם אה עם הקהילה הישראלית שיש שם.

1:17:18 דובר 2 כן, אני.

1:17:19 דובר 9 לא חסרה עבודה.

1:17:20 דובר 2 לא, אני מוסרת שם שיעורים אה לכמה קבוצות. עכשיו בוואטסאפ, אז איחדנו כמה קבוצות ביחד, אבל אה לא מוותרים לי ואני חושבת שאני הולכת להיכנע שוב, לחזור לבתים ולעשות שיעורים. יש לי שם אה כמובן אני מטפלת בישראלים, רק בישראלים, כי השפה האנגלית לא שגורה בפי שאני אוכל גם לטפ-- לטפל, כי זה דורש שפה הרבה יותר.

1:17:48 דובר 9 בקיצור צריך שפת אם.

1:17:49 דובר 2 בדיוק, אני צריכה שפת אם. אני, יש לי שם המון המון מושפעות, כאלה שהן לא זזות בלי לשאול אותי, להתייעץ איתי, להתחלק איתי. אה, וכאלה שאמרו לי: "וואו, באת בשבילי לכאן." אל תשכחי שבאמת אלה שנמצאים שם הם בלי משפחה.

1:18:10 דובר 9 נכון.

1:18:11 דובר 2 נכון שהחברה-- חברות והם, הם כאילו מעין משפחה, אבל אה כן, החמימות הזו. היום, היום קיבלתי מאחת המושפעות שלי, אה, אני לא יודעת כמה תמונות, כמה תמונות היא שלחה לי ווידאוים מהבת מצווה של התאומות שלה, ואני אותה ליוויתי מהיום הראשון וממשיכה ללוות אותה כבר למעלה מעשר שנים שאני נמצאת שם, כן, והיא הרגישה וואי, היא אומרת לי: "את חסרה לי, את כמו הסבתא שלנו", וכולי וכולי.

1:18:44 דובר 9 מחפשים דמות ב-, בנכר זה.

1:18:46 דובר 2 כן, מחפשים דמות. אני לא יודעת כמה אני דמות, אבל אה.

1:18:50 דובר 9 עובדה.

1:18:51 דובר 2 עובדה. אני יודעת, תקראי לזה כך. כן, אמרתי לך, קוראים לי רעבעצין, כן.

1:18:57 דובר 9 ראיתי איזה סרטון אז ש-- מהיום הולדת שחגגו לך הנשים של השיעור. זה באמת נראה מפגש משפחתי, אה.

1:19:06 דובר 2 כן.

1:19:06 דובר 9 כאילו מכירים מאז ומעולם.

1:19:07 דובר 2 כן, שם כולם, אה, כן, כשיש איזה אירוע אז כולם כולם באים ומחבקים, ולא רק ל-לדברים טובים. השם ישמור, מישהי מרגישה לא טוב אז מתגייסים לבשל לה ולעשות לה ולהכין לה ו-- יש שם, יש שם רגש מאוד חם ביניהם, אבל הם רחוקים מהמשפחה. זה כאלה שאולי אפילו רצו להתרחק. משפחות לא כל כך, ושם איכשהו הם בנות עצמן. לא שהם עשירים, אבל הם מתקיימים וחיים, וכן דורשים-- נדרש, בואי נגיד נדר-- יש שם הרבה הרבה הרבה עבודה, הרבה מאוד עבודה, ואם הייתי רוצה והיה לי כוח אז הייתי יכולה להיות עסוקה עוד הרבה יותר. אז אה, כן, אלה החיים שם.

1:19:52 דובר 9 צורך יש בכל מקום.

1:19:53 דובר 2 לצד בן אדם ש-- אני הולך לישיבה. התלמידים הם לא שוכחים את זה.

1:20:00 דובר 9 איזה כוח לישיבה.

1:20:02 דובר 2 כן, הם באים אלינו להתוועד. למשל בפורים אני עושה התוועדות בבית, אז זה לא רק התלמידי-- התלמידים שלו ולא תלמידי הישיבה, אלא כל הקהילה מגיעה בסופו של דבר. אבל אה, הם לא שוכחים שהיום הולדת שלי זה בפורים ובכל פעם-- בשושן פורים.

1:20:18 דובר 9 שושן.

1:20:18 דובר 2 אז יוצא כשהם מתוועדים אחרי שהם היו במבצעים ובאו ל-ל-לאכול ו-ו-ולהתוועד. אז יוצא ש-- אז תמיד הם מביאים עוגה גדולה ושרים "יום הולדת" בעברית, לא באנגלית. כן.

1:20:32 דובר 9 התאמנו.

1:20:33 דובר 2 התאמנו. אה, מעניין, ה-התפילה שם בישיבה מאוד מעניינת כי זה בחורים. מתי שהתפללתי בישיבה, אז הכול עם שירה והכול עם ריקודים והכול עם התוועדויות והכול עם קפיצות ומלא חיים ומלא חיות. בחורים בשיא, בשיא כוחם. אז, אמ, מאוד מאוד, אה, מעניין, אבל אני מתגעגעת. מאוד מתגעגעת ואני משתדלת כמה שיותר להגיע. יוצא לי לפחות פעמיים בשנה, לפעמים שלוש. ו...

1:21:07 דובר 9 הקורונה הייתה קצת, אה...

1:21:09 דובר 2 הקורונה קצת עיכבה.

1:21:10 דובר 9 לכל החוצניקים.

1:21:11 דובר 2 כן, אבל כן, הגענו.

1:21:15 דובר 9 למרות זאת איכשהו.

1:21:16 דובר 2 כן, החלאה-

1:21:16 דובר 9 היו חתונות תוך כדי ו...

1:21:18 דובר 2 היו חתונות והיו שמחות והיו, כן, היו בר מצוות והיו ברוך השם.

1:21:25 דובר 9 טוב, אז התחלנו בירושלים, הגענו ללוס אנג'לס. איך, אה...

1:21:31 דובר 2 רגע, ירושלים היה באמצע.

1:21:34 דובר 9 לו-- באר אכסול[?], קריית מלאכי וכל האזור. איך את מסכמת בכמה מילים?

1:21:41 דובר 2 איזשהו, כנראה חד חתי. כן, בדרך.

1:21:45 דובר 9 איך אפשר בכלל לסכם?

1:21:48 דובר 2 אה...

1:21:48 דובר 9 לתת לנו צידה לדרך.

1:21:50 דובר 2 כן. אה, באמת חיים, אה, מאוד דינמיים ש-- אה, כן, לגדול תחת דממה חולנית ואחר כך באמת, אה, אה, לעבור מ-מ-מעיר אחת לעבור לעיר נוספת ושם המון המון המון מטלות שנוחתות על הכתפיים שלך. ואחר כך כן, לעזוב ול-- ופתאום לעבור לחלק השני של העולם. אני יכולה להגיד לך, אני, שאני הרבה חושבת על זה. אני הרבה חושבת על זה. וכמו שאמרתי לך באמצע, כל האתגרים האלה רק הצמיחו אותי. אני, הרבה פעמים אומרים לי, "וואי, את נראית כזו צעירה", וכאילו קשיים יכולים להוסיף קמטים ו-ו-וגב כפוף ולהרגיש שהחיים נגמרו. וקשיים שהקדוש ברוך הוא נותן, מי שפוקח את העיניים ומסתכל נכוחה רואה שהקדוש ברוך הוא לא סתם נתן קשיים. הקשיים הם אתגרים בשביל לצמוח, ומי שבאמת מסתכל פנימה ו-ושואל את השאלה האמיתית, "קדוש ברוך הוא, מה אתה רוצה ממני? באמת מה? למה אתה מתכוון?"

1:23:23 דובר 9 איפה הפוינט? הפוינט.

1:23:25 דובר 2 איפה הפוינט? איפה הפוינט? זו בדיוק הנקודה. פתאום נפתחים לך שערים, נפתחים לך חלונות, תפתח-- השמיים, השמיים. פתאום אתה אומר, "וואו, כמה הרווחתי מהמקום הזה". ואני מרגישה שהיום החיים שלי, בקשר עם הילדים, בקשר עם הנכדים, בקשר-- אני לא כועסת על אף אחד. אני לא מתרגזת על כלום. אני לא, שום דבר לא-

1:23:53 דובר 9 השתפשפת.

1:23:54 דובר 2 לגמרי, לגמרי. כל ההזדמנויות האלה, הזדמנויות שהקדוש ברוך הוא נותן לנו, זה לא כי הוא רוצה להעניש אותנו, כי... לא. הוא רוצה פשוט להעצים אותנו. ומי שתופס את זה ומבין את זה, אני חושבת שהחיים שלו הרבה יותר טובים.

1:24:14 דובר 9 לעוף למעלה. אודך ה' כי אנפת בי.

1:24:16 דובר 2 ממש.

1:24:17 דובר 9 ככה.

1:24:17 דובר 2 ממש. אז זה אומרים שיגידו בעתיד לבוא.

1:24:19 דובר 9 כן.

1:24:20 דובר 2 אבל אפשר כבר ל-לחוש איך הרבי אמר, להתחיל לחיות משיח עכשיו.

1:24:24 דובר 9 כן.

1:24:24 דובר 2 ואנחנו מחכים למשיח הזה, כן. והקיצו ורננו שוכני עפר, וכל האנשים היקרים שלנו שנראה אותם בעיני בשר.

1:24:33 דובר 9 יאללה כבר.

1:24:34 דובר 2 כבר, כבר, כבר, כבר. והדור שלנו כבר ראוי. באמת ראוי. גם אלה שהרחיקו בחוסר דעת, מחוסר הבנה, מחוסר... רק צריך לרחם עליהם, זה הכול.

1:24:47 דובר 9 לפקוח את העיניים כבר ולקבל אותו.

1:24:51 דובר 2 לגמרי, לגמרי. אנחנו מוכנים.

1:24:54 דובר 9 וואו, תודה רבה אסתי. היה מרתק ומדהים, מדהים, מדהים. תודה רבה בשם כל מי שהולכת לשמוע את זה. תודה.

1:25:01 דובר 2 באהבה.