פרק 11: עלה למעלה, על"ה | עם הניה מרמורשטיין, סמנכלי"ת קשרי חוץ בעמותת 'על"ה'

00:01 דובר 1 איך מקימים ארגון שמגיע לסדר גודל עצום ושובר שיאים בכל הארץ? איך נלחמים את מלחמתם של הילדים המיוחדים? איפה אנחנו בתור קהילה בתוך כל זה? שיחה מרגשת ומפתיעה על עשרות שנים של עשייה עם הניה מרמורשטיין, סמנכ"לית קשרי חוץ בעמותת על"ה, בה תשמעו על דבקות במטרה, על עוצמה, על מסירות מיוחדת וגם על מה שבידינו לעשות בנידון. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. צהריים טובים להניה, שהיא אחראית, מנכ"לית. איך אני מגדירה אותך?

01:08 דובר 2 אני, שמי הניה מרמורשטיין ואני אשתו של מנהל, מנכ"ל על"ה. גם קצת מייסד. זאת אומרת, תכף אני אסביר בדיוק איך נוצר, איך נולד על"ה, אבל היום הוא מנכ"ל של, של על"ה ואני אשתו. במשך הזמן השתלבתי בתוך הארגון והקמתי כמה דברים בתוך הארגון ואני ממשיכה לעזור ולהקים, ותוך כדי שיחה אני אסביר בדיוק מה חלקי בתוך ה-

01:43 דובר 1 כן.

01:43 דובר 2 ארגון הזה.

01:44 דובר 1 אם נצליח להכניס ארגון כל כך גדול לתוך פודקאסט זה...

01:48 דובר 2 נצליח, נצליח.

01:49 דובר 1 זה מדהים. אני חייבת לספר שאני עכשיו יושבת ומדברת עם הניה אחרי שעשיתי פה סיור בבניין ופשוט התרשמתי. זה דבר מדהים, פשוט דבר מדהים. אבל תספרי לנו מבראשית.

02:00 דובר 2 מבראשית.

02:01 דובר 1 איך הכל התחיל?

02:03 דובר 2 על"ה הוקם על ידי כמה משפחות בבני ברק, שאו שנולדו להם או שלצערם הייתה איזו תקלה, איזו תאונה עם ילדים קטנים שהיו בגיל צעיר והם הפכו לילדים מיוחדים. עם בעיות, עם קשיים, עם נלווים, עם בעיות בריאותיות. הם התאגדו. זה התחיל בהתחלה במספר מאוד קטן של ילדים. הם חיפשו גננת, הם חיפשו עובדות, הם חיפשו בית לשכן את המקום והתחילו להפעיל את המקום. זה לא היה מוכר ממסדי על ידי לא ממשלה, לא כנסת, לא שום דבר.

02:50 דובר 1 איזה שנים מדובר?

02:51 דובר 2 לפני כארבעים שנה בערך. אז לא היינו בתוך העניין הזה. אנחנו, התגלה לנו, אחותי ילדה, אחותי הייתה גרה בבני ברק, ילדה זוג תאומים בחודש מאוד מאוד צעיר, בחודש שישי. אחד מהם נפטר ואחד נשאר. הוא היה תשע מאות גרם וירד לשש מאות גרם והוא התפתח מאוד מאוד קשה והיא התחילה לחפש לו איזשהו גן קטן, משהו קטן, גם שיוכל לשהות בו וגם שיוכל להתקדם, לקדם אותו. ואז התגלה לה הארגון הזה שנקרא על"ה. הם קראו לזה עזר לילד הנכה, והיא, היא פנתה לארגון, פנתה למקום הזה וכשהיא דפקה בדלת היא גילתה שהגננת היא אחת מ-- מוכרת לה. אנחנו חיפאים מהבית, והגננת הזאת גם הייתה חיפאית והיא הייתה מוכרת לה והיא התחילה לבקש ממנה עזרה. איך היא יכולה לשלב את הבן שלה ב, במקום. זה לא התאים לילד כי הילד לא היה עם, עם מוגבלות שכלית ו-- אבל היא עזרה לה איך אה לאן להגיע ולאיפה ל-לקבל את העזרה לילד, וכתוצאה מכך שהיא קיבלה פתאום מידע מהגננת הזאתי אה התגלה לה כל המיזם הזה של ההורים, אה לקבל אה טיפול, אה לחפש אה עזרה בקופות החולים וכל ה במכון להתפתחות הילד. שם היא פתאום נפתחו לה העיניים והיא גילתה את המקום והתגלה לה גם שחסר להם כסף וחסר להם עזרה והם צריכים עזרה מאוד. היא, היא אספה את החברות שלה מחיפה שגרו פה באזור והחליטו לעזור ל-- לארגון. הם אספו נשים שיעשו, יבואו להתנדב. הם השיגו משפחות שיבשלו את ארוחות הצהריים. המקום היה פתוח כמו גן ילדים, אבל היה צריך לתת ארוחת עשר, ארוחת צהריים. הם השיגו משפחות שהתנדבו לבשל ול-- ולהכניס אוכל. הם עשו ערב-ערבים תמורת כסף כדי שייכנס

05:22 דובר 2 כסף קצת ל-- כדי לשלם משכורות לעובדות שעבדו שמה. ותוך כדי כך נתברר להם שהמנהל שמעסיק את זה אמנם היה מנהל לא ש-- לא, לא מתוך ההורים האלה שהקימו את הארגון. מנהל חיצוני. הוא רצה לעזוב והיושב ראש, אחד שהוא אבא של אחד ההורים, אמר שהוא מחפש מנהל, מישהו שימסד את זה ובאמת ידאג למשכורות ולמיסוד ולהכרה ממשלתית וכל מה שצריך. באותה תקופה גרנו בחיפה בכלל ובעלי היה מנהל בטבריה, מנהל של איזה חדר בטבריה. אחרי שהוא היה כבר מנהל בחדרה של אה גם כן חדר יותר גדול והוא לא כל כך היה מרוצה בטבריה. זה היה מקום מאוד, מאוד שלא סיפק אותו והיא ידעה שאנחנו, שבעלי מחפש איזושהי משרה חדשה. היא פנתה אליו והציעה לו לבוא ולהציג מועמדות. הוא ניגש, הציג מועמדות, לא משנה איך שזה השתלשל, אבל זה כבר הכל, מה שהיה, והוא התקבל, היסטוריה. הוא התקבל וגרנו בחיפה והוא היה נוסע כל בוקר מוקדם בבוקר וחוזר בלילה מאוחר בלילה ולמד את ה... ישב ולמד ו-ו-וקרא ואיך ממסדים את המוסד הזה שקודם כל שיכירו בו מטעם הממשלה וגם איך בכלל מנהלים עם הרבה עזרה למנף את זה, בדיוק למנף את זה שזה יהיה משהו יותר גדול. תוך כדי כך שהוא למד את זה נודע לו גם שיש איזה עשיר אחד רצה לתרום להם מבנה. הם קיבלו שטח מהעירייה ורצה לתרום להם כסף לבנות מבנה, אבל הם הסתכסכו איתו והמבנה היה שלד והיה צריך לגמור לבנות את המקום. הוא, זה כבר סיפור, איך שהוא נסע לשווייץ להתחבר עם העשיר הזה כדי שימשיך לתרום. העשיר הזה בהתחלה זרק אותו מהבית. בסופו של דבר הוא התחבר איתו, לבעלי, ברוך השם

07:34 דובר 2 יש איזה קסם אישי שאנשים מאוד, מאוד מתחברים אליו. ברוך השם שהמשיך הלאה והאדם הזה בסופו של דבר קיבל אותו ועזר לו לבנות, לגמור את המבנה. וזה היה מבנה של ארבע חמש קומות והמגמה הייתה גם להפוך את זה מגני ומבית ספר לפנימייה לילדים שלא יכולים לגדול בבית. ואחרי שזה כבר היה מוכר על ידי משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד החינוך, התחלנו לאכלס את ה, את המקום. אה בהתחלה ניסינו להשיג אה, אם בית שתשב שמה ותעזור לנו, אה, לקבל את ההורים ולקבל את הילדים וזה בכל זאת פרויקט שלם. זה לא הצליח ואז בעלי החליט, אה, אנחנו הולכים לגור שמה. הייתי אחרי, אה, לידה של ילד חמישי, תינוקת בת חודשיים שלושה. אה, לקחנו את המטלטלים והלכנו לגור בתוך המוסד עצמו.

08:41 דובר 3 פשוט להיות ההורים כאילו.

08:42 דובר 2 פשוט להיות אם בית בתוך המבנה וללטף ולעזור להורים להתאקלם. אה, זה באמת לא היה קל. אנחנו חשבנו שזה ייקח לנו חמש שנים כדי לאכלס. היה לנו כתשעים עד מאה מקומות לינה, והיה כזה ביקוש שבתוך, אה, שנה וחצי כמעט אכלסנו את כל המקומות, אה, שהיו פנויים.

09:10 דובר 3 פשוט לא ידעו על כל מי שצריך, כי פתאום צצו כששמעו את ה...

09:13 דובר 2 פתאום, אני, אני אגיד לך מה, אנחנו בצעירות, כשהתחתנו, אה, סיפרתי לבעלי על אחד מקרובי המשפחה שלנו שנולד להם, אה, ילד עם תסמונת דאון שמסתירים אותו. זה היה בן דוד שלי שהם הסתירו אותו, ואנחנו המשפחה היחידה, ההורים שלי ואנחנו, שידענו שיש שם כזה ילד. והלכנו לבקר כל פעם את המשפחה הזאתי, וזה נורא ככה צבט שהילד הזה לא ראה את אור השמש. הוא נפטר-

09:44 דובר 3 עד כדי כך.

09:45 דובר 2 כן. הוא נפטר בגיל חמש, גם כן בחוסר של ויטמינים והכל, שהוא פשוט לא, לא נחשף לא לטיפולים ולא לבריאות נפשית ולא לבריאות גופנית, והוא נפטר וזה נורא נורא הכה, הכתים אותנו. אז כשהילד, כשאחותי ילדה את הילד, שהוא היה צריך עזרה, כל המשפחה שלנו אמרה אנחנו לא מסתירים את זה. אנחנו פשוט, אה, מחפשים כדי לעזור לילד ובכלל מנסים לעזור למשפחות. אחותי הייתה דופקת בבתים מסוימים והייתה יודעת שיש שם ילדים כאלה, והייתה אומרת בואו, אל תסתירו את זה, בואו פתחנו גן, פתחנו מקום, בואו תחשפו את הילדים, בואו ניתן להם את הטיפולים שלא יישארו, אה, אה, עם חוסר טיפול ועם חוסר התקדמות. בואו ננצל כמה שאפשר את הפוטנציאל של הילד.

10:33 דובר 3 מה שהיום נשמע כאילו הכי נורמלי.

10:35 דובר 2 נכון, שאז היה ממש ממש קשה. ובאמת כשפתחנו את ה, את הבניין החדש שהיהודי הזה תרם, אה, אז באמת התחלנו ממש לעבוד עם עובדים סוציאליים, עם כל מיני עובדים שמכירים את ה, את התחום הזה, שלא להתבייש. השגנו מתנדבים שילכו לטייל עם הילדים ברחובות, לחשוף את בני ברק קודם לאוכלוסייה הזאתי, שלא צריך להתבייש מהם ושגם ילדים חלק מה, מהחיים שלנו והם צריכים ל-ל-לקבל את אור השמש. והוצאנו אותם לטיולים ו-ו-הכנסנו אנשים בפנים להתנדב והכנסנו משפחות לאמץ כאילו ילדים, ככה לקחת אותם ל... כי היו, היו ילדים שבאו באמת ממשפחות שהמשפחה לא הייתה מבקרת. אז הכנסנו מתנדבים שיאמצו ילדים כאלה ויכניסו אותם לשבתות ויכניסו אותם אחרי צהריים ושילדים אחרים יבואו לשחק איתם. ממש פתחנו את הבית כדי לחשוף את הקהילה החרדית במיוחד, שזה אצלה היה הכי הכי בעייתי, שלא להתבייש ולא לתת את כל התשומות להסתיר את הילד, אלא לתת את כל התשומות ואת כל הכוח לקדם את הילד וללטף אותו ולתת לו חיים טובים. אם אי אפשר לקדם אז לפחות חיים טובים, וכמה שאפשר לקדם. ובאמת גילינו במשך השנים שבזכות זה המון המון ילדים שלא חשבו עליהם שהם יתקדמו, הם התקדמו והיו דברים מופלאים שאנחנו הצלחנו להשיג. אני יכולה לספר על, על ילד שהגיע אלינו בתור תינוק קטן, שהאמא התלוננה ואומרת לי למה? למה בכלל סחבו אותו מן השמיים בכוח? אני שואלת אותה מה זאת אומרת? היא אומרת לי הוא נולד, הוא איבד לגמרי את הנשימה ובאו ועשו לו החייאה. והנה תראי אותו עכשיו. בשביל מה? אומרים לי כל יום שהילד הזה הולך למות. ובאמת היו תקופות שקראנו כל הזמן לאמא כי כל פעם אשפזנו אותו עם בעיות

12:39 דובר 2 פרכוסים ובעיות נשימה. ואז אמרתי לה אנחנו לא יכולים להבין את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. אנחנו נעשה את שלנו. היא אומרת לי ממילא לא אמרו לי יותר משנה הוא לא יחיה. הוא הגיע אלינו בגיל חצי שנה, ואני רוצה להגיד לכם, הוא באמת לא היה ילד מאוד שהתפתח, אבל קידמנו אותו. בכל אופן, הוא חי תשע שנים.

13:00 דובר 4 וואו.

13:02 דובר 2 תשע שנים הוא חי, שכשהילד נפטר והלכתי לנחם אז האמא אמרה מי היה מאמין? והיה לו טוב, היה לו טוב, הוא היה מרוצה, הוא היה עם חיוך, הוא היה עם שמחה, קיבל את מה שהוא, מה שהוא היה צריך. שליחות של נשמה פה בעולם הזה ואנחנו לא יכולים להבין את זה, אבל אנחנו צריכים לעשות כמה שאנחנו רק יכולים כדי שבאמת נוכל לקדם ולתת להם חיים טובים.

13:27 דובר 4 בעצם זה יוצא שחוץ מהמענה הטכני שאתם נותנים, ילד עם מוגבלות מסוימת יש לו מענה מסוים. אבל כל התמיכה הנפשית והמעגל שההורים מקבלים פה והאמונה, זה מאוד מחזק לראות עוד.

13:38 דובר 2 כן, זה מאוד מאוד. באמת יש לנו צוות סוציאלי מאוד מאוד גדול, צוות מאוד חינוכי מאוד מאוד, שיודע איך לדבר עם ההורים, איך, איך לקבל אותם. עשינו מקודם סיור במעון היום השיקומי. קודם אני, לפני שאנחנו נספר על הסיור, אני רוצה לספר לכם שעל"ה זה התחיל בבני ברק ואחר כך הייתה דרישה לפתוח בירושלים. פתחנו גם מעון פנימייתי בירושלים שבתוכו היה גן ילדים ובית ספר, אבל לילדי פנימייה. ופתחנו בגדרה. אחרי תקופה בגדרה היה מבנה שהיה שייך לרווחה וביקשו מאיתנו להפעיל אותו כמבנה לילדים עם בעיות התפתחותיות. ואחר כך כל שלושת המבנים האלה היו אמורים להכניס ילדים עד גיל עשרים ואחת. ואז ראינו שמה אנחנו עושים עם הבוגרים שלנו שמגיעים לגיל עשרים ואחת. התחלנו לחשוב על מקום כפרי, מקום גדול שאפשר יהיה לעשות ביתנים, ביתנים לילדים בוגרים יותר, ואז עלה הצורך מטעם הממשלה לבנות כפר בנגב גם לאוכלוסייה של הנגב וגם להעסיק אוכלוסייה שחסר שם מקומות עבודה. וגם שם היה שטח מאוד מאוד גדול שהממשלה הקצתה לנו ובנינו כפר. היום יש שם כמאה חמישים.

15:08 דובר 4 בוגרים.

15:08 דובר 2 בוגרים. זאת אומרת, זה לא רק בוגרים. בסופו של דבר גם היו מוכרחים להכניס גם את ילדי הדרום, שהם יותר קטנים. במשך הזמן שם פתחנו גם מעון יום שיקומי. פתחנו שמה גנים, בית ספר ויש שם גם הרבה בוגרים. יש שם מגיל חצי שנה ועד גיל חמישים פלוס.

15:26 דובר 4 איפה זה בדיוק ממוקם בנגב?

15:27 דובר 2 ליד אופקים, ממש קילומטר וחצי מהעיר אופקים.

15:34 דובר 4 וואי.

15:36 דובר 2 ובמשך הזמן, בהתחלה, כשפתחנו בכלל את על"ה, לא היה כזה דבר מקום לתינוקות קטנים מגיל חצי שנה ועד גיל שלוש. בארץ מכירים בחינוך רק מגיל שלוש ומעלה, מגיל שלוש עד עשרים ואחת. אז אנחנו היינו הראשונים שעבדנו על זה עם עוד ארגונים ופתחנו את מעון היום השיקומי, שזה מגיל חצי שנה ועד גיל שלוש. בשנת אלפיים הצלחנו להעביר את החוק. בשנת אלפיים ושמונה הרחבנו אותו ליותר אוכלוסייה, יותר גדולה של ילדים, וזה נפתח לילדים עם מוגבלות שכלית, ילדים אוטיסטים, תסמונות, כל מיני ילדים שצריכים לקבל עזרה מגיל שלוש, מגיל חצי שנה ועד גיל שלוש. זה אפילו יותר מפותח מהמעונות הרגילים. המעונות הרגילים, יש להם רק סתם טיפול כזה של ילדים במעונות. אצלנו יש גננת, יש טיפולים פרא-רפואיים, יש מטפלות שכולן יש להן תעודות של חינוך מיוחד, ואנחנו רואים הרבה הרבה הישגים מכיוון שהכי קל, הכי טוב לטפל בילדים האלה שמעוכבים, מעוכבים בהתפתחות מגיל צעיר, כי המוח עוד מאוד אלסטי, וראינו הישגים של ילדים שחשבנו שהם לא יגיעו לשום שום הישג, ופתאום הם התחילו להתקדם. הראיתי לך, חני, בסיור היום ילד שהמנהלת שם אמרה שבכלל לא הייתה לו תנועתיות והכול, והיום הוא הולך עם עזרים מיוחדים.

17:07 דובר 5 כן.

17:07 דובר 2 מתהלך וכל כך שמח ללכת בפרוזדור.

17:10 דובר 5 מדהים לראות את זה בעיניים. זה כמו פלא מהלך.

17:13 דובר 2 נכון.

17:14 דובר 5 באמת.

17:15 דובר 2 ובלי זה הוא לא יוכל לעשות את זה. והילד מאושר והילד שמח. אה, במשך הזמן אנחנו גם מאוד התמקצענו באוכלוסייה הקשה. אוכלוסייה של מוגבלות שכלית קשה, בינונית וקשה, ואוכלוסייה סיעודית מאוד מאוד קשה. היום יש לנו גם ילדים אפילו מונשמים, כמו שהיה פעם רק בבתי חולים, שלא הגיעו-

17:36 דובר 5 ממש כיתת, כיתת גן של ילדים מונשמים. זה מדהים לראות את זה בעיניים. זה פשוט...

17:41 דובר 2 נכון. יש לנו אחיות, אחים, אה, צוות פרא-רפואי שמומחה לזה. אה, הילדים נמצאים, אני הראיתי לך, חני, את המעון, את המסגרת היומית, שיש שם מעון יום שיקומי, גני ילדים, בית ספר, והילדים באים בשעה שבע וחצי בבוקר ועוזבים פה בשעה שש בערב. אבל יש לנו גם עוד מסגרת אחת בבני ברק, שזה הפנימייה של הילדים. זה ילדים שנמצאים שמה, אה, שלוש מאות שישים יום בשנה, וגם שמה יש מעון קטן, מעון לילדים התינוקות. יש גנים לילדים המאוד מאוד קשים ויש בית ספר ויש גם ילדים בוגרים מעל גיל עשרים ואחת. במשך הזמן, אה, הגיעו למסקנה ברווחה שאי אפשר לשלוח את הילדים מגיל עשרים ואחת ולא לתת להם מענה. נכון שאין כבר חינוך, אבל מוכרחים לתת להם מענה, ולכן הם אפשרו לנו להשאיר אותם בפנימייה מעל גיל עשרים ואחת, ואז הרווחה נותנת מענה למסגרת יומית כזאת עד הצוהריים. אם זה קצת תעסוקה, אם הילדים מסוגלים, לא כל הילדים מסוגלים, אבל תעסוקה קלה של מיון דברים, אה, מילוי של שקיות ליום הולדת, אה, כל מיני דברים כאלה קלים שאפשר לעשות עם הילדים. ויש ילדים שאי אפשר לעשות איתם שום דבר, אבל נותנים להם איכות חיים. קודם כול טיפולים פרא-רפואיים, משתדלים כדי שחס וחלילה לא ילכו אחורה, ולצאת איתם לטיולים לחצר, לגינות, אה, לעשות להם כיף. אם הם רואים קצת סרטים, הם משוחחים עם הצוות הטיפולי. למשל עכשיו הילדים שלנו שוהים בנופשון בניר עציון. הוצאנו שבעים ילדים לנופשון בניר עציון והם נמצאים שם שלושה ימים. זה גם כן מערך שאנחנו הקמנו לפני כמה שנים. היום כבר עוד מוסדות עושים את זה, אבל אנחנו התחלנו בזה, וזה מערך מאוד מאוד קשה מכיוון

19:47 דובר 2 שצריך את כל הציוד של הילדים.

19:49 דובר 5 לוגיסטיקה מטורפת.

19:50 דובר 2 לוגיסטיקה מטורפת והמון המון צוות. יש המון המון צוות של מתנדבים ושל עובדים ושל אחיות ושל אחים, והרופאה עצמה מבקרת שם כדי שחס וחלילה לא יקרה איזה פנצ'ר עם ילד, ואנחנו מוציאים אפילו ילדים שם לפרקים, אפילו ילדים שיש להם בעיות נשימה, הכול, יחד עם כל הציוד ועם כל המערך ה...

20:11 דובר 5 איזה מתנה זה לילדים, להורים.

20:13 דובר 2 מאושרים, מאושרים משהו. עכשיו זה בדיוק מתנהל עכשיו ראשון, שני, שלישי. בשלישי אנחנו מוזמנים שמה, הצוות מוזמן שמה, הצוות הבכיר מוזמן שמה לארוחת ערב, וגם ההורים מוזמנים. ארוחת ערב חגיגית, ואז מסיימים את ה... את הזה, ויש תוכנית, תוכניות מאוד יפות. הם הולכים שם לבריכה, אמ, יש להם ג'ימבורי שמה, יש להם, אה, מתנפחים, כל מיני דברים כאלה שאף אחד לא היה מאמין. פשוט צריך לסייר ולראות איך הילדים נהנים שמה וכמה שמה שהם מקבלים שמה, שאף פעם לא עשו את זה למען ילדים כאלה.

20:48 דובר 5 וואו. תשמעי, זה... אה, איך, איך סדר היום שלך בעצם? בתור...

20:53 דובר 2 אה, אני נכנסתי בכלל, בואו אני אספר לכם בכלל איך נכנסתי. כשהגעתי לבני ברק, אז, אה, בדיוק ילדתי את הילדה, הבת הרביעית שלי, ואחר כך כשהיא הייתה כבר בת שנתיים, שנה וחצי, אז בעלי אמר לי: "אולי את מנסה קצת להיכנס לעזור לנו?" ואז נכנסתי קצת. אני הייתי עם תעודה של מורה סך הכול ולא היה לי מושג בעניין של, אה, חינוך מיוחד, אבל אמרתי אני אכנס לראות סתם, קודם כול להתנדב. התחלתי להתנדב ולהיכנס לעזור לגננות, למורות, להאכיל וכל מיני. ראיתי שאני צריכה יותר, אז נכנסתי ללימודים והשלמתי לימודים של חינוך מיוחד. אה, אחר כך ילדתי את הילדה החמישית ואז התחלנו לאכלס את המקום. אז באתי לגור שמה, באנו לגור שמה, ואז, אה, פנה אלינו איזה, היום הוא חבר כנסת, אבל הוא היה אז בעיריית בני ברק, אבא שנולד לו ילד מיוחד, וביקש מאיתנו שאנחנו נפעיל את המעון, מעון יום לילדים מגיל חצי שנה. נולד לו ילד כזה והוא, אשתו צריכה ללכת לעבודה, אין לו איפה להשאיר אותו. הילד, ילד מאוד מאוד קשה. הוא לא רוצה, הוא אומר: "אם אני לא אוכל לעבוד ולעשות את השליחות שלי בעירייה", ואחר כך הוא גם היה חבר כנסת, "אז, אה, חבל. ואני רוצה שאתם תפתחו." נכנסנו לעניין ופתחנו את זה בהתחלה עם אקי"ם, אחר כך אקי"ם, אה, התנער מזה וזה נשאר רק שלנו, אבל זה היה הכול על השכם שלנו. זאת אומרת, אף אחד לא מימן את זה. ועל"ה לבד היה צריך לממן את זה וזה סכום לא קטן.

22:36 דובר 5 בעצם חצי או רוב העבודה זה היה כל הגיוס כספים.

22:39 דובר 2 כל הגיוס כספים שה-

22:40 דובר 5 עלויות.

22:41 דובר 2 זה היה עלויות מאוד מאוד, גם שכר דירה למקום ששכרנו כדי להכניס, לאכלס, לכיתות האלו, וגם כל ילד וילד זה המון המון כסף. ובעלי אז אמר לי, בדיוק הייתה איזו מנהלת שהיא לא הסתדרה, לא הס-- ההורים לא הסתדרו איתה. בעלי אומר לי, "הנה הילדה כבר בת שנתיים, בואי ניקח לה מטפלת או שתכניסי אותה לגן, בואי תיכנסי לזה ובואי לאט לאט תנסי לנהל את זה." והתחלתי לנהל את זה ואז התחלתי להגיד, לחפש איך, איך, איך אנחנו יכולים לקבל מימון הזה, מימון ממשלתי. זה לא ייתכן שאנחנו לבד נצטרך להילחם על זה ולאסוף כספים. פניתי לעוד כל מיני מקומות ששמעתי שיש להם כאלה דברים. היו עוד איזה ארבעה ארגונים ש-- עוד שלושה ארגונים, שהיה להם משהו, אבל מאוד מאוד מאוד קטן, לאוכלוסייה מאוד קטנה. התאגדתי איתם והתחלנו להילחם ולנסות למסד את זה. בשנת אלפיים הצלחנו לעשות חוק שנקרא חוק מעונות יום שיקומיים. מה שהסברתי לכם, שבאמת זה הפך שזה יהיה לזה מימון, אה, לא מלא. כל המימונים שלנו הוא אף פעם לא מלא, תמיד עשרים, חמש עשרה אחוז אנחנו צריכים לאסוף כספים מנדבנים ומאנשים טובים, אפילו לשוטף ובמיוחד גם לפרויקטים, אה, מיוחדים. ובשנת אלפיים ושמונה הרחבנו את זה כפי שסיפרתי לכם ועוד ילדים מקבלים את זה ומאז זה כבר היסטוריה. יש כשלוש מאות ומשהו מעונות יום שיקומיים במדינת ישראל.

24:14 דובר 5 וואו.

24:14 דובר 2 אבל אנחנו היינו הראשונים ש--

24:17 דובר 5 חלוצים.

24:18 דובר 2 חלוצים ב-ב-בדבר הזה.

24:20 דובר 5 זה מדהים שבמקביל לעבודה עם חינוך מיוחד וכל העניינים האלה אתם בבתי המשפט ובכנסת.

24:26 דובר 2 זה כבר היה-- זה כבר אז, כשהתחלתי לעבוד על זה, על חוק המעונות, אז התחלנו באמת למנף עוד כל מיני דברים כדי לקבל יותר מה... מהממסד. קודם כל, הלכתי גם להיות-- ללמוד ניהול, כי דרשו ממני. ברגע שנהייתי מנהלת של מעון יום שיקומי, משהו ממוסד, אז הייתי צריכה תעודה של מנהלת. אז קיבלתי-- הלכתי ללמוד להיות מנהלת וקיבלתי את התעודה של מנהלת, ואז כבר נחשפתי לעוד כל מיני דברים. אמרתי לבעלי, "תשמע, יש הרבה דברים שאנחנו יכולים לעבוד עליהם." גם בעלי הוא פושר מאוד מאוד גדול ב-ב-ב-במשרדים הממשלתיים. הוא חבר שם של כל הגווארדיה. הוא מתחבר שם עם כל חברי הכנסת, עם כל ה... במיוחד עם הפקידים, עם השרים, חינוך, בריאות, רווחה, כלכלה, כל מה ש-מה שצריך והוא יש לו חוש מיוחד, ברוך השם, למצוא את האנשים הטובים שבאמת יכולים לעזור לנו ולסייע למען הילדים. בעלי תמיד אומר, וזה כל כך נכון, הקדוש ברוך הוא הוא ה... הוא המנהל של הילדים האלה. כל פעם שאנחנו נופלים עם איזה משהו אנחנו אומרים לא נורא, לא קרה שום דבר. הקדוש ברוך הוא לא יזניח את הילדים האלה ואנחנו רואים את זה ממש בחוש. בחוש רואים את זה. במשך הזמן גם אנחנו נהיינו ה-המקום לילדים הקשים ביותר והסיעודיים ביותר. בהתחלה--

25:44 דובר 5 בארץ?

25:45 דובר 2 בארץ.

25:45 דובר 5 וואו.

25:46 דובר 2 בהתחלה זה היה, זה לא היה כל כך מסובך. היום סיווגו את זה למקומות יותר קלים ולמקומות יותר קשים, ואנחנו מקבלים באמת את הילדים הכי קשים. ולמה? מכיוון שאף פעם לא אמרנו לא. אני זוכרת שהייתה לנו מנהלת.

26:00 דובר 5 זה מדהים. את אומרת את זה כאילו זה, זה...

26:03 דובר 2 הייתה לי מנהלת שאמרה לי, "הני, את הילד הזה את לא יכולה לקבל, כי מה? זה סכנה. הוא מפרכס, הוא מאבד נשימה. את לא--" אמרתי, "אני לא יכולה להגיד לאמא לא. אנחנו נתמודד." נתמודד. קיבלנו וחיפשתי. ישבתי ליד הילד. אני זוכרת שקיבלתי את הילד הכי הכי קשה. ישבתי לידו כל הזמן. ישבתי לידו שבאמת כל פעם אדע מה לעשות. אדע לקרוא לצוות המיוחד ל-ל-לטפל ב-ב-בילד הזה. אדע לקרוא להורים בזמן שזה, שזה קורה. אני רוצה לספר לכם על, ובאמת התמקצעתי גם מרוב, מרוב שלא הלכתי ללמוד, אלא מרוב שראיתי ו-ו-ונחשפתי לכל כך הרבה מקרים שממש נהייתי כמו חתיכת רופא. אני זוכרת-

26:50 דובר 5 זוכרת ככה.

26:50 דובר 2 אני זוכרת שבבלינסון, הייתי מביאה את ה... הייתי מביאה ילדים לבלינסון, הם התחילו לקרוא לי לאספות של, של הרופאים שמה על כל מיני ילדים שהיו מאושפזים, שאני אשמע איך מטפלים ומה עושים כדי שאני אדע לעשות ב-ב-במקום. היה לנו, הייתה לנו ילדה פעם שהגיעה אלינו בגיל חצי שנה עם תסמונת שנקראת קרוזון. זה המוח-- הראש למעלה פתוח ולאט לאט הוא צריך להיסגר. אז יש בעיה עם העיניים. העיניים הן מאוד מאוד בולטות וצריך נורא נורא נורא להיזהר שהעין לא תצא מהמקום. ויום אחד זה קרה לנו והצוות צועק לי, "הני, בואי מהר, בואי מהר, בואי מהר!" ואני, מתושייה שלי תפסתי כוס חד פעמית והח-הח-החזקתי אותה, הכנסתי אותה והחזקתי את הילד, וככה קראתי לאמבולנס, וככה החזקתי כל הדרך את ה, את העין עד שהגענו לבית חולים ועד שהחזירו את רוב העין חזרה למקומה.

27:40 דובר 5 וואי, וואי.

27:41 דובר 2 והם שאלו אותי, "תגידי." אמרתי, "אני לא יודעת." הקדוש ברוך הוא פשוט עזר ואמר לי, "הנה זה מה שתעשי. קחי, קחי את הדבר הזה וזה תעשי."

27:49 דובר 5 איזו תושייה.

27:50 דובר 2 "זה, זה, קחי זה וזה תעשי." פשוט מאוד. זה הכל.

27:54 דובר 5 וואי.

27:55 דובר 2 או כל מיני ילדים שפתאום פרכסו להרבה הרבה זמן, ו-ו-וגיליתי איך אנחנו יכולים ל-ל-להפסיק את הפרכוס, או... אחר כך גם, אה, התמקצענו. הבאתי, הבאתי אחיות של טיפת חלב ו-ואת מגן דוד אדום, והיום אנחנו באמת עוברים, כל שנתיים אנחנו עוברים פה, אה, רענון של עזרה ראשונה ושיותר מעזרה ראשונה, אלא ממש איך. איך לתת זריקה לילד שמפרכס ובכלל איך להציל ילד כזה ומנפילות ומכל מיני דברים כאלה. הבנות אצלנו ממש מיומנות. בנות מספרות לי ששכנות דופקות אצלנו בדלת. את יודעת איך לטפל? בואי תראי. קרה לי ככה וכך עם עם ילד. בואי את תעזרי לי. יודעים שהבנות שלנו יודעות איך. איך לקבל ילד שנפל ומה לעשות איתו במיידי. עזרה ראשונה כן.

28:46 דובר 6 וואו, את כאילו אנחנו יושבות בבניין כל כך יפה. תספרי גם עליו.

28:52 דובר 2 אספר על הבניין.

28:53 דובר 6 תספרי מהבראשית.

28:54 דובר 2 כן.

28:54 דובר 6 כשאת התחלת את ה-- לטפל בילד ולהציל ילד, ועכשיו את המערך שיש פה זה מטורף.

29:01 דובר 2 נכון, לפני דווקא הרבה שנים, שתים עשרה שנה, קיבלנו הקצאה מהעירייה והחלטנו להקים בית ספר לחינוך מיוחד לילדים המאוד מאוד קשים, וזה הלך מאוד מאוד קשה. קודם כול זה מבנה שלקחנו בשבילו אנשי מקצוע מאוד מאוד איכותיים, וזה צריך היה להיות ממש מלון חמישה כוכבים לילדים שלנו שמגיע להם את זה, כי הילדים שלנו באמת אי אפשר הרבה, הרבה לקדם אותם. כמה שאפשר לקדם אותם אנחנו שמחים והכול, אבל צריך לתת להם איכות חיים, גם להם וגם למשפחות שלהם, ולכן החלטנו שזה יהיה משהו שלא היה כזה דבר, שיהיה בריכה, שיהיה חדר כושר. יש לנו מרפאת שיניים, יש לנו מקום טיפולי, חדרי טיפול, סנוזלן לכל כיתה, באמת מטבחים מאוד מאוד מאוד משוכללים. חצר ענקית, מקום להתכנס. משהו ממש מאוד מאוד גדול ויפה, וזה צריך הרבה הרבה כסף. אבל גם הממשלה עוזרת בזה, והחינוך והרווחה מקצים לזה כסף. אממה, שהשנים האחרונות כל שנה יש ממשלה חדשה, וכל שנה מההתחלה היינו צריכים להתחיל להגיש בקשות ולהתחיל לבקש עוד את התמיכה. ובעלי נסע הרבה לחוץ לארץ כדי לבקש עזרה מאנשים טובים, ובאמת עזרו לנו וזה. אני לא יכולה להגיד בדיוק איזה מיליונים. זה בניין שעלה מיליונים.

30:40 דובר 6 שנמצאים פה מבינים. כן.

30:42 דובר 2 כן, כשבאים לבקר אני באמת מזמינה את כולם. אפשר לבוא לבקר. אני אתן לך אחר כך טלפונים, איך אפשר לבוא ולראות ואיך אפשר לבוא.

30:48 דובר 6 מדהים לראות את זה בעיניים.

30:50 דובר 2 ו...

30:51 דובר 6 בטח גם כשמדובר בכמה משרדים.

30:52 דובר 2 זהו.

30:52 דובר 6 ואמרת משרד הרווחה, אז הכול מסתבך.

30:55 דובר 2 הכול מסתבך, והכול צריך לתאם עם זה ולראות את זה וסיורים ולבוא, וכל פעם שוב פעם נפלה הממשלה ושוב פעם ושוב. ועוד מה שקרה, שנכנס, נכנס הקורונה. קודם כול נכנס מיתון בשנים האחרונות, שהיה מיתון בארצות הברית, והרבה אנשים הפסיקו לתרום, וזה התחיל להיות מאוד מאוד קשה. וגם בגלל שהממשלה לא כל כך שיתפה פעולה, אז תורמים, די הרבה תורמים אמרו, לא, מה, אנחנו מוכנים לעזור, אבל לא עלינו, לא על הכתפיים שלנו הדבר, וזה די היה. ממש פחדנו שזה יהיה פיל לבן, אבל לא התייאשנו. בעלי יש לו תכונה, הוא לא מתייאש גם אם זה לוקח זמן, הוא לא מתייאש. כמה הקדוש ברוך הוא נותן לי נשימה ונותן לי כוח, אני ממשיך. לא משנה. התחלפו, התחלפו. אז הוא משיג אנשים. הוא, ברוך השם, הקדוש ברוך הוא המשיך לתת לו את סייעתא דשמיא. ומה שקרה, פתאום נהיה קורונה, והקורונה עשתה מאוד מאוד קשה לאנשים, ולנו היא עשתה טוב. הפנימייה הייתה צריכה להיסגר מכיוון שמשרד הבריאות החליט שלא נותנים יותר לאנשים להיכנס כדי שהחוסים, שהם כל כך קשים וכל כך חולים, לא יידבקו בקורונה, כי אף אחד לא יודע איך לטפל בהם. אז לכן סוגרים את הפנימייה, לא נותנים להיכנס מבחוץ. אפילו הורים באו לבקר רק בחצר, רק בחדר מיוחד. מה עושים עם הילדים שצריכים לבוא מהבית? במקום הזה היה לנו גם בית ספר לכמאה ילדים שבאו מהבתים, מגדרה ועד חדרה, ולא היה שביתה לחינוך המיוחד. החינוך המיוחד עבד. איפה אנחנו מכניסים את הילדים? באו ממשרד החינוך פה לאתר, איפה אנחנו יכולים להכניס את הילדים? ואז בעלי אומר להם, "תראו, אתם זוכרים את המבנה הזה שאנחנו עדיין מדשדשים

32:43 דובר 2 ורוצים? בואו אנחנו עוזרים לכם לגמור את המבנה ותכניסו את הילדים מהבתים למבנה." ואז בתוך שלושה חודשים רצנו, עובדים, פועלים.

32:54 דובר 7 היה בעצם רק הפינישים פה.

32:56 דובר 2 היה לגמור את הפינישים, שזה הכי הכי הכי מה שחשוב.

32:59 דובר 7 כן.

32:59 דובר 2 וגמרנו, ובראשון לספטמבר, הקורונה פרצה ב... לפני פסח?

33:05 דובר 7 מרץ אפריל.

33:05 דובר 2 נכון. בראשון לספטמבר פתחנו, עוד היינו צריכים תוך כדי כך שהילדים פה היו, היינו צריכים קצת לשפץ ולזה, אבל גמרנו, ואז הכנסנו את הילד-- אכלסנו את המקום עם הילדים שבאו מהבתים, ואז גם עלה בדעת, בדעת עיריית בני ברק, בשביל מה לשנע את הילדים מהפנימייה לבית הספר פה, אחרי שכבר נגמרה הקורונה. אם היה טוב בקורונה שיהיה בית ספר פה ובית ספר שם, בוא נעשה שני בתי ספר, בית ספר אחד ב-, בפנימייה ובית ספר אחד שהוא פה. ואז דרך אגב, היינו צריכים עוד מנהלת, והכלה שלי, אה, בינתיים לא סיפרתי את זה, אני אספר קודם. הבן שלי היה גר בחיפה. יש לי שני בנים, גרו בחיפה. אחד הבנים, אה, החליט שהוא יוצא לעבודה, עוזב את הכול ויוצא לעבודה. הוא עשה, אה, שני שנות שירות, שירות אזרחי, והוא התחיל לעבוד עם בית חם. בית חם זה מקום שנותן עזרה נפשית. והוא הלך ועשה, למד לנהל את זה, ורצו לפתוח בהם, בצפון, רצו לפתוח סניף של בית חם. ופתאום בעלי אומר, "רק רגע, אם הבן שלי התחיל ללמוד חינוך מיוחד וניהול והכול, למה שאני לא אקרא לו לפה? אני אתחיל להסביר."

34:28 דובר 7 בוא, בוא, בוא למרכז.

34:29 דובר 2 בוא, בוא, בוא למרכז ותעזור לי בדבר הזה.

34:31 דובר 7 אם כבר התפוח לא נפל רחוק מהעץ אז...

34:33 דובר 2 בדיוק. אז בוא, בוא תעזור לי פה ואנחנו הולכים להתרחב, הולכים לגמור את הבניין, בוא נתר-- והוא הגיע לגור פה בבני ברק והתחיל לעזור לבעלי, ואז אשתו, יש לו שלוש בנות, הבנות גדלו. אשתו אמרה, "אני גם רוצה איזושהי תעסוקה." היא נכנסה, נתנו לי איזשהו תפקיד ופתחנו עוד בית ספר. אז בעלי אומר, "בבקשה, יש לך עכשיו תפקיד." לא היה לה אומנם לימודים, אבל הקורונה עשתה מאוד טוב שהצליחו ללמוד דרך זום.

35:08 דובר 7 מרחוק.

35:09 דובר 2 מרחוק, והיא הצליחה להשלים ועשתה, אה, תעודה של הוראה ואחר כך תעודה של חינוך מיוחד, והיא נהייתה שם מנהלת של ילדי הפנימייה, של בית הספר של ילדי הפנימייה, והמנהלת שהייתה עד אז של כולם נהייתה מנהלת של המקום, כי המקום פה ב-- המקום החדש הזה שפתחנו לקראת הקורונה הוא מאוד מאוד גדל. היו, יש בו המון המון כיתות, אז היא הייתה צריכה להיות מנהלת לבד, וגם הגיעו המון המון ילדים. יש פה, אני חושבת, עשרים ואחת כיתות.

35:42 דובר 7 כאילו נפתח בניין, זה...

35:44 דובר 2 נפתח בניין ו-, ונהיה מקום לאוכלוסייה הרבה יותר רחבה שבאמת חיכתה להתקבל ולא היה להם לאן להתקבל. אז התחילו לבוא, ויש לנו היום, כמו שאמרתי לך, ילדים מחדרה ועד גדרה באים בהסעות, מערך הסעות גדול עם מלווים ועם כל הפרוצדורה שצריך. אה, אפשרנו פה את המקום מבחוץ, מקום לחניה, לכל המיניבוסים, לכל הרכבים של ה-, של הכיסאות הגלגלים.

36:15 דובר 7 החניה הכי יפה בארץ. הגענו מהחניה ואני יוצאת ואני אומרת וואו, כבר החניה יפה.

36:19 דובר 2 נכון.

36:20 דובר 7 ממש.

36:21 דובר 2 כן, ובכלל יש לנו גם מערך, אה, של אמבולנסים. יש לנו אנשים שתרמו לנו אמבולנסים. יש לנו שני אמבולנסים להעביר, להוביל את הילדים למקומות, אה, אה, טיפול, לקופות החולים, לבדיקות, לכל מיני, אה, מקומות כאלה. אה, אני רציתי היום לספר לכם שבמשך הזמן, בשנים הראשונות הגענו למסקנה שאנחנו צריכים מאוד מאוד הרבה ציוד מותאם לילדים שלנו, וכל ילד יש לו את הציוד המותאם שלו. לא מתאים ציוד אחד לילד אחד כמו לילד שני. יש דברים שכן מתאימים ויש דברים שממש צריך להתאים לילד בדיוק את הציוד שלו, ואז פתחנו בית מלאכה. הגיע אלינו, כן, לא פה. זה נמצא במבנה השני ברחוב עוזיאל, במבנה הפנימייתי. יש לנו ממש בית מלאכה שמשפץ ומשפר את ה, אה, ציוד לכל ילד, מה שמתאים לו. למשל, אני רוצה להסביר. יש, יש כזה דבר, אה, שנקרא היום, בטח מי שיודע בחינוך מיוחד, סקוטר. סקוטר זה מין, מין שרפרפון קטן עם גלגלים שמצמידים אותו לילד, מחברים אותו לילד והילד לומד על זה לזחול. זו המצאה של הצוות הפרא־רפואי שלנו שהלך ל... אה, מי שעבד ב... זה הגיע אלינו בן אדם שהיה לו שתי ידיים ימניות, שידע לעשות כל מיני דברים כאלה, ולא רק זה, היה לו גם מין סייעתא דשמיא. הוא ידע להמציא כל מיני דברים ולפתור פתרונות שהצוות חלם עליו כציוד. אה, קראו לו בני. הוא נפטר לפני כמה שנים. לצערנו גם אשתו עבדה, אשתו גם איננה כבר. היא עבדה אצלנו בתור אחת הגננות, והוא ידע לפתור לכל הצוות הפרא־רפואי בדיוק את כל מה שהם ביקשו כדי להקל על הילדים איך להתקדם. והיום הוא אחר כך הכשיר עוד אנשים. היום

38:21 דובר 2 יש שם מספר אנשים שעושים את כל הדברים האלה ובאמת אני יודעת אפילו דברים בבית שאני רואה איזה תיק, איזה משהו שאני רוצה לעשות אותו. אני אומרת אני אלך לשמה לצוות, זה, הם תמיד ידעו איך לפתור לי את ה...

38:33 דובר 7 ראש יצירתי. ממש להתאים

38:34 דובר 2 ראש יצירתי. ממש ככה. כן. למשל כפיות מיוחדות. איך לתת לילדים שכל כך קשה להם לתפוס כפית. איך לסדר את זה בצורה כזאת שיוכלו לתפוס את זה? או איך לעשות, אה, אה, זרוע, אה, לראש שיגיע למחשב כדי להפעיל את המחשב עם לחיצה של הראש.

38:52 דובר 7 וואו. זה ממש באמת לראות את הילדים, לתצפת עליהם

38:57 דובר 2 לתצפת ולהבין. היה לנו, היה לנו ילד שהגיע מארצות הברית, אה, ילד מאוד מאוד נכה שהרגשנו שיש לו המון המון אפשרות לתקשר עם המחשב, אבל הוא לא יכול היה להזיז שום דבר, רק טיפה את הראש. ואז הוא תצפת עליו ועשה לו זרוע כזאת שברגע שהוא מזיז את הראש זה לוחץ וזה מפעיל את המחשב. ככה הילד הזה תקשר עם ה...

39:23 דובר 7 וואו. איזה מדהים.

39:24 דובר 2 היום יש את זה כבר. היום כבר לומדים את זה, רואים את זה בעוד מקומות, אבל אנחנו היינו הראשונים שניסינו לעשות את זה והצלחנו לעשות עם זה, או להפעיל ביד כל מיני דברים. עשינו מכשור מיוחד. אני סיפרתי לכם שלילדים בני עשרים ואחת ומעלה יש תעסוקה בבוקר, אז יש כל מיני מכשור. צריך לבוא לראות את זה. איך לגרוף? ילדים שלא יכולים להזיז את היד, איך לגרוף עם איזה מכשור מסוים לתוך השקית את כל הממתקים שנמצאים על השולחן כדי שימלא את השקית לשקית יום הולדת, שקית לחומש סעודה, שקית לילד שמסתפר, ילד בן שלוש שמסתפר, ויש לנו הזמנות שמזמינים גם לקראת פורים. אנחנו ממלאים סלסילות למשלוח מנות או מתנות בסוף השנה למורות ולגננות שמזמינים אצלנו, בזה שלנו, והכול עם עזרים שהצוות הפרא־רפואי, הצוות פיזיותרפיה, הטיפול בעיסוק, הגו איך אפשר לעשות את זה? והיצירתיות של האנשים בבית המלאכה עושים את זה.

40:34 דובר 8 בעצם כש... אני חושבת שטובת הילדים זה הדבר הראשון שעומד מול העיניים.

40:38 דובר 2 נכון מאוד.

40:39 דובר 8 אז השמיים הם הגבול.

40:40 דובר 2 נכון.

40:40 דובר 8 אז אפשר לקבל את הילד במצב הכי קשה ואנחנו נסתדר ואנחנו נמצא.

40:44 דובר 2 נכון, נכון.

40:44 דובר 8 אפשר להמציא אביזרים שאף אחד לא חלם עליהם.

40:46 דובר 2 בדיוק.

40:47 דובר 8 זה...

40:47 דובר 2 בדיוק. אני בדיוק סיפרתי לך, חני, שהיה פעם לפני הרבה שנים הייתה מחלה שנקראת טיי־זקס, שהיום אין את זה, כי מאז דור ישרים כבר אין את זה. אנחנו היינו אלה שקיבלנו את הילדים הללו. הילדים האלה היו ממש נגמרים לנו בעיניים שלנו.

41:02 דובר 8 כן.

41:02 דובר 2 לאט לאט הולכים אחורה.

41:04 דובר 8 איזה חבל.

41:04 דובר 2 זה היה מאוד, מאוד קשה, אבל הצוות שלנו קיבל וטיפל עד הרגע האחרון. המשפחה ידעה שאפשר לסמוך עליהם ואפשר ללכת לעבוד והכול יהיה בסדר ויקראו לנו בזמן הנכון. לצערנו כל הילדים האלה נפטרו. בכלל אנחנו עם כל זה שיש לנו הישגים, אנחנו גם איבדנו הרבה, הרבה ילדים. אני אההה אנקוב במספר, מעל המאתיים ילדים שכבר...

41:29 דובר 8 וואי.

41:30 דובר 2 שאיבדנו ושהיינו צריכים ללוות את המשפחות וללוות את העובדות שאיבדו ילדים כאלה. היו ילדים שזה היה ממש בהפתעה והיו ילדים כאלה שבאמת ראינו שזה...

41:40 דובר 8 זה קשה לראות ילד כל יום ו...

41:42 דובר 2 מאוד קשה. מאוד, מאוד קשה.

41:43 דובר 8 מצד אחד את מכילה את ה"איזה יופי" ו"איזה טוב לו"

41:46 דובר 2 נכון.

41:47 דובר 8 ולראות את זה...

41:47 דובר 2 זה עצוב לראות את זה. יש ילדים שאנחנו מהפנימייה במיוחד, שאנחנו שולחים לבית חולים וזה לאט לאט נגמר. יש לנו צוות שלם של עובדות שיושבות ליד הילדים בבית חולים. אנחנו לא משאירים שום ילד לבד בבית חולים. לידו תמיד, תמיד מטפלת צמודה וזה גם כן כסף שכמעט מאוד, מאוד מעט משלמים לנו ממשרד הבריאות, אבל אנחנו לא נשאיר שום ילד לבד ואפילו אנחנו שואלים את המשפחה, "אתם רוצים ללוות?" בדרך כלל המשפחות מתנערות מזה, זה קשה להם ואנחנו עושים את זה בשביל המשפחות.

42:26 דובר 8 ובמקביל לזה לראות את כל הילדים שמתקדמים ו...

42:29 דובר 2 נכון, נכון. מה שרציתי להגיד לכם בקשר לקורונה, גם אצלנו חלו ילדים בקורונה ואני רוצה לספר לכם שבהתחלה חמישה הילדים הראשונים שחלו בקורונה, אה, היינו צריכים לאשפז אותם. אמרו, בית חולים, אי אפשר להשאיר אותם במקום שלא יחלו עוד ילדים ולא יחלו עובדות. הם עברו מבית חולים לבית חולים, חמ-חמישה בתי חולים, אחד מהשני, אחד לשני. כל אחד זרק אותם. אנחנו לא יכולים לטפל, אנחנו לא יכולים לטפל, ולא נתנו למטפלות שלנו להיכנס כי אסור להיכנס למחלקת קורונה. בסוף פנו אלינו ממשרד הבריאות ואמרו לנו, "בואו תפתחו אתם בעצמכם קומה אחת של מחלקת קורונה." והיות ופתחנו את הבניין הזה של המרכז יום, אז הייתה לנו קומה פנויה בפנימייה ועשינו קומת בית חולים של קורונה עם כל הציוד של הביגוד. אתם זוכרים את הביגוד הזה הלבן שלבשו אותו והכפפות וה-

43:22 דובר 8 אסטרונאוטים.

43:22 דובר 2 אסטרונאוטים שלמים והכול. ככה ציידנו את זה וזה עלה לנו המון כסף.

43:28 דובר 8 ממש מחלקה.

43:29 דובר 2 בדיוק. הממשלה הבטיחה לנו שישלמו לנו את זה. בינתיים התחלפה הממשלה ושר האוצר עכשיו אמר שהוא לא הבטיח והוא לא רוצה לקיים, ואנחנו לבד ספגנו את זה. ואני רוצה לספר לכם שאף ילד לא נפטר לנו מקורונה. ילדים שסובלים מבעיות נשימתיות, ממחלות ריאה, מפרכוסים ומחלה שלא ידוע עליה ולא כלום, וברוך השם כל הצוות הפרא-רפואי שלנו למד ל-ל-לשאוב אותם ולדפוק להם ולהוציא להם את הליחה כדי שהריאה תתנקז ותתנקה. לא השארנו אותם דקה אחת לבד וברוך השם שום ילד לא נפטר לנו. נפטרו לנו ילדים מדברים אחרים, אבל לא מ-מ-ממחלת הקורונה.

44:13 דובר 8 אני מנסה לחשוב כמה אנשים בעולם שאולי אם מישהו היה יושב לידם וככה מתמסר להם היה אפשר להציל.

44:19 דובר 2 אבל את יודעת שאחר כך בבתי החולים, כשהתחיל כבר קמפיין בתחום בבתי החולים, ביקשו מאיתנו לשלוח את הצוות שלנו, להראות ל-- איך ל-- איך ל-- איך לנקז את ה-- איך לדפוק על הגב של אנשים מקדימה, איך להשכיב חולי קורונה ש-ש-שהתנקזו מה-- בריאה, שהריאה תמשיך לפעול ולא, ולא יהיו בעיות נשימה.

44:38 דובר 8 וואו, וואו. את רואה את עצמך, אה, בלי הארגון הזה?

44:43 דובר 2 אה, לא. אנחנו חיים את זה בבית גם. למרות ש-

44:46 דובר 8 ממש מפעל חיים ש-

44:47 דובר 2 כן, נכון, נכון. תראי, הילדים שלי גדלו שמה ב-ב-בילדות. אמרתי לכם שגרנו שמה ו-- הם גדלו עם זה וראו את זה. הילדים שלי לא, לא נפחדים מילדים כאלה ולא-- ותמיד ניגשים ותמיד נעזרים. יש לי בת, הבת הגדולה שלי, היא מחזיקה בבית, אה, ילדים כאלה שבאים אליה ומבקשים, אה, שיודעים שהיא יודעת לטפל והכול. יש לה מעון קטן של ילדים, אז כשיש ילד כזה שעוד לא יכול להיכנס למעון הזה אז הם פשוט מנצלים אותה. הם נעזרים בה מאוד הרבה לבייביסיטר ול-ל-להחזיק ילדים כאלה כשנוסעים לכל מיני שמחות והכול. אה, יש לי עוד בת אחת שלמדה הידרותרפיה ועושה את זה. היא גרה בחיפה, בנתה, אה, בריכה בחיפה והיא-

45:30 דובר 8 וואו.

45:30 דובר 2 עושה שם הידרותרפיה ל-לילדים. הבת הקטנה שלי היא המזכירה הרפואית של, אה, של המחלקה הרפואית שמה בפנימייה. היא היום יודעת בדיוק כל מה שצריך, אה, מבחינה רפואית, קשר עם כל ה-- אה, רופאים, עם כל בתי החולים, עם כל ה-- עם כל המערך הרפואי וסומכים עליה מאוד, ככה שבאמת כל המשפחה, אה, סובבת ומודעת, אה, ל-- זה עסק משפחתי כמו ש-

46:01 דובר 8 ממש, ממש, ממש.

46:02 דובר 2 ברוך השם. אה, יש לי עכשיו נכדה שהלכה למבחר ללמוד להיות קלינאית תקשורת וגמרה שנה ראשונה ותמשיך כדי גם כן, אה, להיות מטפלת, אה, קלינאית.

46:15 דובר 8 מי שלא נמצא בתחום הוא כבר לא, לא נעים, כאילו. אתה חייב להיות.

46:20 דובר 2 כן.

46:21 דובר 8 אז תגידי שאלה טכנ-- אה, לא טכנית, כאילו, תכלס אני רוצה לעזור לארגון. קודם כול, אחר כך בסוף, אה, בסוף נספר איך אפשר לתרום לארגון כספית, אבל חוץ מתרומה כספית באמת, מה אפשר לעשות?

46:36 דובר 2 אה, קודם כול יש מערך של מתנדבים, שאפשר בהחלט לבוא. הבית שלנו פתוח עשרים וארבע שעות, שלוש מאות תשעים יום בשנה. אפשר להיכנס, אפשר לעזור, אפשר לבוא להתנדב. אפשר, אה, ה-הרבה דברים. לצאת איתם לטייל, אה, לבוא להתנדב ל-- כשנוסעים לטיולים, אה, לבוא לעזור להאכיל. אה, בהחלט. אז יש לנו מישהי שממונה על זה. קוראים לה חני טברסקי. אני יכולה לתת את הטלפון שלה ואפשר לפנות אליה. אפס חמש ארבע ארבע תשע שלוש ארבע ארבע אפס חמש. אפס חמש ארבע ארבע תשע שלוש ארבע ארבע אפס חמש. חני טברסקי, והיא ממונה על המערך של המתנדבים. אה, אפשר, אה, למשל, אה, אה, תלמידות-- כאלה שמחפשות מקומות עבודה עם אתגר, אה, בחורות שיש להן, אה, תעודה. יש היום הרבה בנות היום שיש להן תעודה של חינוך מיוחד או תעודה של מטפלות מוסמכות ולא נרתעות מזה ורוצות אתגר. זה שליחות. נכון שהמשכורות הן לא הרבה מאוד גבוהות, אבל אנחנו עומדים מאוד, מאוד בזמן ב-ב-בנתינת, אה, משכורת כל חודש. אה, זה באמת יהיה שליחות מאוד. אנחנו מאוד מחפשים עובדים, מטפלות, גננות, אה, כל מיני צוות פרא-רפואי שמחפש עבודה ו-

47:56 דובר 8 זה המקום.

47:57 דובר 2 זה המקום.

47:57 דובר 8 כל העובדים פה מסתובבים ככה רגועים, מבסוטים.

48:00 דובר 2 ברוך השם.

48:00 דובר 8 אווירה טובה כזאת.

48:01 דובר 2 אווירה מאוד, מאוד טובה וכיפית ומשפחה. ואני רוצה לספר שעשינו לא מזמן קמפיין ל-לגמור את הציוד למבנה הזה שהקמנו אותו ב-ב-בעת הקורונה, שמה שאמרתם שהממשלה לא כל כך הסכימה להמשיך לתת לנו, וכל הצוות, כל העובדות התגייסו יחד לאסוף והגענו ברוך השם למטרה שרצינו להגיע. והיה כזה אושר וכזה פרגון וכזה רצון וכזאת שמחה.

48:32 דובר 8 חלק מהמקום.

48:33 דובר 2 חלק מהמקום זה היה. באותו לילה שהגענו באמת לזה בכל הבתים, וכל הזמן עברנו בזומים ובזה בכל הבתים ובמקום עצמו רקדנו וכולם רקדו ולמחרת עשינו מסיבות שלמות שהגענו לזה ובאמת היה פרגון משהו. זה בית, זה בית לעובדות גם לזה.

48:52 דובר 8 את באה ואת נהיית חלק מהמשפחה.

48:55 דובר 2 חלק מהמשפחה הזאת בהחלט.

48:57 דובר 8 וואו. אז יש איך, איך יש איך לעזור ולהתגייס ו...

49:03 דובר 2 בהחלט.

49:03 דובר 8 טוב תשמעי, רצינו לדבר על עוד נושא שהוא קצת יותר קשה. באמת הילדים שמתמודדים עם כל מיני דברים וכל הילדים עם סיעודי ועם... על כל הסקאלה מתחלקים לשניים. יש את אלה שבעצם נולדו עם משהו.

49:22 דובר 2 זה ככה זה הולך. יש ילדים שנולדו עם כל מיני תסמונות, ויש ילדים ש-ש-שחלו, לא עלינו, באיזושהי מחלה שהשאירה אותם עם נכות כלשהי. אבל יש אצלנו גם אוכלוסייה די גדולה ודי מפחידה של תאונות שקרו בדרך.

49:42 דובר 8 זהו, אנחנו רוצים לשמור על זה.

49:43 דובר 2 בזה אנחנו רוצים, בזה אני כל כך, אנא-- זה השליחות שלנו, וכל הילדות שלי, כל הבנות שלי וכל הכלות שלי, כל המשפחה שלנו, גם אחים ואחיות שלי, אה, מקבלות את זה על עצמן. להרתיע ולמנוע כמה שאפשר. אנחנו, הקדוש ברוך הוא צריך לשמור, ועם כל ילד, סבתא שלי זכרונה לברכה הייתה אומרת, "עם כל ילד הולך מלאך." אבל אף על פי כן המלאך הזה הוא, הוא, הקדוש ברוך הוא שולח את המלאך. אבל המלאך הזה צריך גם שהמשפחה וההורים ידאגו ש-ש-שלשמור על הילד זה תפקיד מאוד גדול. כל ילד הוא נשמה וצריך לשמור עליו מכל משמר. יש לנו ילדים שעברו טביעה, לא עלינו, שהלכו למקומות נופש ולא שמרו ונפלו לבריכות, או שיש בריכות ביתיות. הייתה לנו, הגיע אלינו ילד ממשפחה עשירה, עשירה מסביון, בית מפואר עם בריכה ענקית. זה היה ילד שביעי במשפחה. לא חסר להם כלום. נוסעים אלף פעמים בשנה לחוץ לארץ. ילד בן שנה וחצי, לא השגיחו עליו וזחל לבריכה. היום הוא פגוע מאוד. המשפחה מפורקת, מפורקת ממש. האמא הגיעה אליי, אומרת לי, "הניה, יש לי כל טוב שבעולם. שום דבר לא שווה לי."

51:03 דובר 8 אני חושבת שבאמת פחות יש מודעות לזה, כי אנחנו שומעים בתקשורת על חס ושלום ילד שטבע וזה נגמר במוות וזהו.

51:10 דובר 2 זהו. גם כשזה נגמר במוות זה נורא.

51:13 דובר 8 בטח.

51:13 דובר 2 נגמר. צריך לדעת, ילד-

51:15 דובר 8 לא שומעים על כל ה...

51:16 דובר 2 גם בתוך אמבטיות, גם בתוך דלי של מים.

51:19 דובר 8 אומנם ילד לא נפל, אבל אה.

51:20 דובר 2 גם בתוך דלי של מים, להשאיר דלי של מים וללכת לרגע, או להשאיר ילד באמבטיה וללכת להביא לו את המגבת, או, או, או להשאיר ילד על, על שידת טיפולים ולהביא את המשחה וחו-- לא עלינו, הוא נפל. צריך להיות מודעים לזה. לא, לא, לא להוריד רגע אחד מ-מ-העיניים של, של, של תינוק קטן. אני נכנסתי פעם לספר את ה-- לסרק את הפאה אצל פאנית. אה, יש שם ספה בתוך החדר. הילד, תינוק קטן בן חודש וחצי, שוכב על הספה בלי שהיא... אני אומרת לה, למה? מה, הוא לא מתהפך? את לא יודעת אף פעם מתי הוא יתהפך. הבן שלי, זה שהוא היום עוזר לנו בניהול, הוא בגיל שישה שבועות הוא התהפך.

52:06 דובר 8 אי אפשר לדעת באיזה רגע זה קורה.

52:07 דובר 2 את אף פעם לא תדעי מתי זה יקרה. תחשבי לעצמך שהוא, הוא הולך, הוא, הוא יתהפך. מה תעשי? הוא יתהפך ואת לא היית פה לידו, השם ישמור, מספה, או להשאיר בכלל ילד לבד בלי, בלי לצאת ל-- אני שמעתי פעם על איזו חברה. "אני משאירה את הילד לשעה, שעה וחצי, אני הולכת לחדר כושר." אני אמרתי לה, אני לא רוצה להגיד את השם שלה, אמרתי לה, "אל תעשי את זה." את אף פעם לא יודעת, אפילו בכי של תינוק שיכול חס וחלילה להיחנק מזה, או להיתקל בתוך הסורגים של-- שמענו פעם על ילד שבין הסורגים של ה, של העריסה, שהוא היה במצוקה. בטוח שהוא בכה לפני כן, אבל אף אחד לא היה בבית כדי לעזור לו וכדי להציל אותו. או לשים ילד בספה. הגיע אלינו ילד ששמו אותו על ספה שהיה ספת נוער. יש לזה מין כזה מסתור כזה שהוא לא ייפול, הילד, זה ילד גדול, ויש לזה רווח בין ה, בין ה, בין המסתור למזרן. הילד הכניס שם את ה, את ה, את הראש. הוא צעק ובכה ואף אחד לא היה בבית כדי להציל אותו.

53:09 דובר 8 וואי, זה נורא.

53:11 דובר 2 זה אחד. שנית כל, הולכים עם ילדים לגינה. זה צריך. צריך ללכת עם ילדים לגינה. אל תשלחו את הילדים הגדולים לשמור על הילדים הקטנים. הילדים הגדולים האלה הם בעצמם רוצים לשחק בגינה. צריך מישהו מבוגר שישמור עליהם. לא, לא לטפס למקומות. את יודעת, ילדים דווקא רוצים לטפס מעל המגלשה.

53:33 דובר 8 כן, זה נראה לנו שהמתקנים-

53:35 דובר 2 מעל העמוד.

53:35 דובר 8 יש עליהם תקן בטיחות-

53:36 דובר 2 בדיוק.

53:37 דובר 8 וכאילו.

53:38 דובר 2 זהו. הם הולכים מעל המתקנים, מעל העמודים, וברגע שאין שם מישהו להגיד לו, "תרד משמה", או יש ילדות קטנות. הבת שלי פעם ראתה ילדה קטנה בת תשע הולכת עם איזה חמישייה מתחתיה וכולם נכנסו לגינה. היא כמובן הלכה לשחק גם כן, ילדה בת תשע הלכה לשחק. אחד הילדים, היה שם כביש, אחד הילדים רץ לכביש. הבת שלי הגיעה, היא מיד הבינה שמישהו ברח. היא הכירה את המשפחה לפי הבגד. הרי כולם לובשים את אותם הבגדים. היא הכירה לפי הבגד למי זה שייך. היא שואלת, "איפה--" הילד לא ידע לדבר בכלל. היא שואלת, "איפה אימא שלך?" הוא לא ידע לדבר, אבל היא נכנסה איתו ואז היא גילתה. היא ניגשה אליה ואומרת לה, "אה, זה אח שלי." היא אומרת לי, "אני לא יודעת מי זאת, בת תשע." רבותיי, יש לכם טבעת יהלום. אתם תיתנו אותה לילדה בת תשע להשגיח עליה, לשמור עליה ולהגיד לה, "תשמרי על זה שאף אחד לא ייקח לך את זה"? זה יהלום, הוא יכול להיאבד, לא יקרה שום דבר. מקסימום הפסד של כסף. ילד, השם ישמור. תחשבו על זה טוב טוב. תחשבו על זה טוב טוב. ערב פסח. איך אמר פעם אחד? "הילדים שלי לא קורבן פסח." פחות תנקו את הבית, פחות זה, העיקר תשמרו על הילדים. חומרי ניקוי לא להשאיר ב-ב-במגירה. אנחנו קיבלנו פעם ילד ש-ש-שתה את הזה ולא היה בזמן מישהו שיציל אותו ונפגע מזה. דברים באמת, תחשבו, תחשבו.

55:10 דובר 8 את רואה בעיניים ואת-

55:11 דובר 2 ילד שזוחל על הרצפה ונו-נו-נוסף לגו או כל מיני דברים כאלה. צריך לטאטא, לשטוף, לנקות. ילד שזוחל על הרצפה הוא, הוא, הוא, הוא מטאטא קטן.

55:26 דובר 8 שואב אבק.

55:26 דובר 2 שואב אבק קטן, בדיוק. שואב אבק קטן. הכל, הכל לפה שלו, הכל, הכל, הכל לפה שלו, ואנחנו לא מספיק מודעים לזה. אנחנו חושבים, אה, ילד, ילדים ככה גדלים, רואים אצל השכנים, אצל כולם, אצל הכל.

55:39 דובר 8 הגדולים שלי גדלו נורמלי, גם הוא.

55:41 דובר 2 אל תחשבו, לי זה לא יקרה. עוד דבר, נוסעים במכונית, תושיבו את הילדים בסל קל, את התינוקות, את הילדים הגדולים יותר בכיסא בטיחותי עם, עם תקן. תקשרו אותם, אל תיתנו להם להשתולל ב-ב-בזמן הנסיעה. לא תס-- קודם כול אתם צריכים לסובב את הראש כל פעם לראות למה הוא משתולל ולמה הוא מציק ולמה הוא מפריע, ואז סכנה לכל ה... כל האוטו. ושנית כול, ילד, בום אחד, אתם, עצירה אחת. היה לנו ילד שהגיע, הוא אומר, אמא אומרת לי: "הילד הזה נולד ילד רגיל. הוא היה בן שנתיים, לא קשרנו אותו, נסענו במיניבוס כזה, הילד נפל קדימה, לא ראיתי שום דבר", היא אומרת, "אבל ביקשו מכולנו לבוא לבדיקה לבית חולים. הילד הזה היום פגוע".

56:30 דובר 9 אוי, איזה נורא.

56:32 דובר 2 היא אומרת, היא אמרה לי, תמיד אמרה לי: "הני, את תדגישי את זה להורים. תקשרו את הילדים כמו שצריך. זה לא רק החוק וזה לא רק השוטר שרואה את זה. אל תגידו לילדים 'נו מהר, מהר, מהר, מהר, כי השוטר מגיע'". לא השוטר. אנחנו, הבריאות שלנו, ה... זה אנחנו ממש קיבלנו את זה כשליחות כל המשפחה שלי. להתריע, להתריע. יש לכם אוצרות בידיים, אנא תשגיחו עליהם כדי שבאמת-

57:00 דובר 9 לצאת מהאוטומט הזה.

57:02 דובר 2 לצאת מהאוטומט הזה.

57:03 דובר 9 את יודעת שהייתה לנו פעם תאונה פה בארץ, היינו ברכב אני ובעלי ומאחורה בסל קל הבת שלי הייתה בת שנה וקצת, ולפני שיצאנו לדרך אני לא יודעת למה אמרתי, אמרתי לבעלי: "תחזק עוד קצת את החגורה שמחזיקה את כל הסל קל", וממש חצי מהרכב, התנפצו כל החלונות ויצאנו בלי שריטה ואמרתי, הקדוש ברוך הוא, איך אתה יכול לדעת? איך אתה יכול לדעת שמשהו יקרה בדרך הזאת ו-

57:30 דובר 2 אתה צריך לרכוס.

57:32 דובר 9 קצת לחזק. לחשוב.

57:32 דובר 2 אבל יחד עם זה אנחנו צריכים ל-ל-לפתוח לו, לקדוש ברוך הוא, כחודו של מחט, אז הוא יפתח לנו את זה ויגן וישמור.

57:40 דובר 9 לצאת לנסיעה לא על אוטומט.

57:42 דובר 2 ממש.

57:43 דובר 9 בואו נחשוב שנייה שכל אחד במקומו בטוח ו...

57:47 דובר 2 עוד דבר אחד שרציתי להגיד. לא עלינו, נולד ילד כזה במשפחה. גם המשפחה, גם על המשפחה המצומצמת וגם על המשפחה הרחבה. אף אחד לא עשה שום חטא שזה נולד כזה ילד. אף אחד לא עשה שום עבירה שנולד לו כזה ילד. אנחנו לא יכולים להבין את השליחות הזו. לא מבינים למה הקדוש ברוך הוא נתן את הילד הזה. לא צריך להתבייש. אנא, במקום ל-לקחת את כל התשומות ואת כל הכוח להסתיר ולהחביא, להפך. קחו את כל הכוח, תשתפו את המשפחה, תשתפו את האנשים, תחפשו, יש היום כל כך הרבה אנשים ו-ו-וארגונים שיכולים לעזור לכם איך לקבל את זה, איך ל-ל-ל-ל-לעזור, איך לשקם. אני לא אומרת, יש משפחות שלא מסוגלות ואז באמת יש מערך של אומנה, מערך של מוסדות, כל אחד שיהיה מה שמתאים לו ומה ש, מה שטוב לו. אבל אל תסתירו ואל תתחבאו. לא עשיתם שום רע לאף אחד.

58:47 דובר 9 הפוך, אתם זכיתם ו...

58:49 דובר 2 זה זכייה שהיא לא קלה. איך אמרה לי פעם אמא שהגיעה אליי עם ילדה אחרי שהיא כבר חינכה את כל הילדים כמעט ופתאום נולד לה זה, היא אומרת: "מה רציתי? בסך הכול סוכרייה", אבל הסוכרייה יצאה קצת חמוצה. אבל יש סוכר מבחוץ שאפשר להמתיק את הדבר הזה ולעזור, ולכן לא צריך לקחת על עצמנו ולא להלקות את עצמנו. מספיק אנחנו לוקים, אז לא צריך להלקות עוד יותר ולקבל את זה בצורה כזאת, אלא לבקש עזרה. ובאמת, הייתה לנו פעם אמא שהיו לה שלושה ילדים עם מחלה נוראה שנקראת דיסאוטונומיה, שאמרתי לה "כל הכבוד לך, איך שאת באה ואיך שאת מבקשת עזרה ואיך שאת לא מתביישת ואת דורשת את העזרה". כי באמת הורים כאלה, לא רוצים שיעזרו. תמיד הייתי מהנותנים ולא מהמקבלים, ואני לא רוצה להפוך עכשיו לפרויקט. אמרתי לה "כל הכבוד לך, את צריכה שת-ת-תספרי את זה להורים". היא אומרת לי: "מה? הקדוש ברוך הוא נתן לי אותו, אבל נתן לי גם כוח ועזרה מבחוץ, אז אני צריכה להשתמש בזה", וככה.

59:50 דובר 9 כל ניסיון שהקדוש ברוך הוא נותן, הוא נותן את הכוח.

59:53 דובר 2 בדיוק. הוא נותן את הכוח ואת העזרה מבחוץ. בשביל זה כתוב בכל מיני מקומות לעזור ל-ל-ל-לאלמנה ויתום ול-- גם לנכים וגם לאנשים ש-ש-שזקוקים בעצם.

1:00:05 דובר 9 אז חוץ מאנשים, המשפחות האלה בעצמן שלא להסתיר ולחפש את העזרה, גם כולם בעצם כל הקהילה.

1:00:11 דובר 2 נכון, כל הקהילה.

1:00:12 דובר 9 כל השכנים.

1:00:13 דובר 2 לפקוח עיניים ולא להתלחש ולא ל-ל-ל-- באמת ל-ל-ל...

1:00:17 דובר 9 לתקוע מבט.

1:00:17 דובר 2 לתקוע את המבט ו-- או לברוח כשקורה כזה דבר, אלא להיפך. בזהירות ובאמת לא כל אחד רוצה להיחשף והכול, אבל בזהירות. אני חושבת שכל אחד אם יפעיל קצת את ה...

1:00:30 דובר 9 רגישות, רגישות.

1:00:31 דובר 2 רגישות אז ידע איך לעזור ואיך לסייע לבן משפחה, לשכן, ל-ל-למי שצריך. ובאמת זה מאוד מאוד חשוב.

1:00:39 דובר 9 זה יכול להיות שינוי מטורף בעצם.

1:00:41 דובר 2 מאוד.

1:00:42 דובר 9 חלק ענק מהקושי זה כל ה-- איפה אני בתוך כל העולם הזה.

1:00:47 דובר 2 נכון. נכון, בהתחלה זה כל כך קשה, וברגע שאנשים מבינים את זה ואנשים נותנים עזרה זה כל כך מקל וזה כל כך מסייע.

1:00:56 דובר 9 אפילו להיות אוזן קשבת.

1:00:58 דובר 2 בהחלט.

1:00:58 דובר 9 הכול, הכול.

1:00:59 דובר 2 בהחלט.

1:00:59 דובר 9 ברגע שמפתחים רגישות אז אפשר לעזור.

1:01:03 דובר 2 בהחלט.

1:01:04 דובר 9 רק צריך למצוא את הדרך ו... וואו. הניה, אם, אם היה לך את כל האפשרויות בעולם, כל הכסף, כל הכוח, כל הזמן. מה, מה החלום שלך? מה היית עושה עם זה?

1:01:18 דובר 2 החלום שלי היה, קודם כול יש הרבה מ-- הרבה ילדים שאנחנו פשוט לא יכולים לקבל אותם, כי גם המקום וגם ה-- זה. אבל החלום שלי היה שבאמת נוכל גם מבחינה ממשלתית ומבחינה... אני היום, היום אני עוסקת הרבה בחוקיות ובעזרה למשפחות כדי לקבל את מה שמגיע להם, ואני עובדת על זה הרבה ב-ב-בכנסת וב-ובממשלה, וכדי שהמשפחות יקבלו וכדי שהמעונות והמוסדות יקבלו כמה שיותר כדי לפתח את כל ה-- מה שצריך לתת לילדים. אז החלום שלי הוא באמת שאנחנו נוכל באמת לקבל בחן ובלי מלחמות, כדי שנוכל לעשות לילדים האלה גם חיים יפים, מתוקים וגם לקדם כמה שיותר כדי שהאוכלוסייה הזאתי תוכל להשתלב עם כלל האוכלוסייה כל דרך שהיא. אם להשתלב, שאפשר להשתלב בלימודים או בגנים, ואם גם סתם ככה בחיי החברה שלא, שלא יצטרכו להתבייש, שלא יצטרכו להחביא ושלא יצטרכו קושי לעלות לאוטובוס או ל-ל-לקבל טיול או ללכת לים או כל מה שמה שצריך שבאמת יהיה-- יעזור למשפחה ול...

1:02:42 דובר 9 באמת משגע לראות אה משהו שכאילו אפשר לפתור עם כסף.

1:02:46 דובר 2 נכון.

1:02:47 דובר 9 ואין.

1:02:48 דובר 2 בהחלט. למשל עכשיו כשאני הולכת לים, כל כך חסרה ה-ה-הנגשה. אני רואה מביאים ילדים ונכים עם כיסא גלגלים, שתהיה הנגשה, ובאמת זה אפשרי. בכלל, עם קצת רצון אפשר יהיה מטעם הרשויות להנגיש, שבאמת גם נכה יוכל. אני הולכת לים, אני משוגעת על הים, אני אוהבת את הים נורא, ואני בטוחה שכל אחד נכה גם יכול ל-ל-- הוא יכול להתקרב ולהיכנס ולקבל את הים, או בריכות שחייה, או חדרי כושר, או כל מיני מקומות כאלה. טיולים כאלה שבאמת אפשר יהיה להביא את האוכלוסייה שלנו וליהנות מכל מה שיש בחיים.

1:03:23 דובר 9 ממש. את בעצם בתחום במשך עשרות שנים כבר, וסתם מעניין בפרספקטיבה שלך, את רואה איזשהו שינוי אה כללי בנושא? יותר מודעות בשיח?

1:03:35 דובר 2 ברור. קודם כל, הרבה פחות מחביאים. הרבה פחות מחביאים, הרבה פחות מתביישים, הרבה פח-- באים לבקש עזרה, יש יותר ויותר מוסדות ויותר מקומות שפותחים אותם ועוזרים ונותנים. וזה, זה גם כן, וגם יש הרבה יותר מודעות לעזור ולסייע גם מטעם הממשלה, מטעם הכנסת ומטעם-- יש עוד מלחמות, אני לא אומרת, אבל אה ברור ש-ש-שאה בשנים האחרונות למדנו את זה והכנסנו את זה והפנמנו את זה, ואנחנו צריכים להמשיך להפנים את זה. יש חיים גם אחרי הטרגדיה.

1:04:12 דובר 9 וואו. תשמעי, לקום כל בוקר ל-ל-לכזאת שליחות זה איך א-- א-א-איך ההרגשה? כל כך הרבה סיפוק.

1:04:19 דובר 2 אה זה כן, זה סיפוק מאוד, מאוד גדול, למרות שיש באמת קשיים בדרך והכל, אבל זה סיפוק מאוד, ותאמיני לי זה נותן לך הרבה כוח לקום. למשל יום רביעי הזה שוב פעם אה ועדה איך לשלב את הילדים בשילוב נכון, ילדים חריגים בשילוב נכון, ילדים גבוהים בשילוב נכון. ואנחנו-- אני מאוגדת ב-- עם עוד ארגונים ועם עוד אה אימהות של ילדים כאלה. ועכשיו חופש ו-ו-ואין ממשלה ואנחנו די בדיכאון כזה והכל, וחשבנו מה עושים? ואחת אמרה "לא, אנחנו הולכים", ואני גם כן אמרתי לבעלי "מה לעשות? להירשם?" ופתאום אמרתי כן, כן, אני הולכת להירשם. אם רק אני אצליח במשהו, לעשות עוד משהו שיוכלו לשלב עוד ילדה. פה היית, ראית כשהיא פשוט אמרה לך שאפשר לשלב את הילדה. עוד ילדה שיוכלו לשלב בגן רגיל או במעון רגיל, אני הולכת לעשות את זה. אני הולכת לקום וליסוע ו-- למרות שחופש ולמרות שכזה חם ודיכאון ואין ממשלה ואין הכל, אבל אנחנו נעשה את זה. וזה באמת, כל הדברים האלה נותנים לי עוד הרבה, הרבה מרץ וגם המשפחה. המשפחה ו-ו-והכל מה ש-ש-שהולך מסביב.

1:05:26 דובר 9 הנכדים בעניינים?

1:05:27 דובר 2 כן, מאוד.

1:05:28 דובר 9 הם יודעים מה קורה?

1:05:29 דובר 2 מאוד, מאוד, מאוד. עכשיו בקמפיין הזה שאספנו כסף, הילדים שלי, הנכדים שלי, הלכו מבית לבית בבניינים שהם גרים.

1:05:36 דובר 9 וואו.

1:05:37 דובר 2 וסיפרו מה זה על"ה, והם אספו, את תדעי לך, הם אספו מאות שקלים. מאוד. יש לי ילדה בת שתים עשרה, אחת הנכדות בת שתים עשרה, היא אספה כמעט מאתיים חמישים שקל רק מהבניינים שגרים בש-בש-בשכונה, והיא סיפרה לכולם, היא אומרת, "את יודעת כמה הקשיבו לי? את יודעת כמה אנשים לא ידעו בכלל שיש כזה דבר, את יודעת?" והרי כולם מכירים שיש כ-- יש ילדים חריגים, וברגע שבאה ילדה כזאתי תמימה ו-ו-ונחשפים לזה והכל, זה היה-

1:06:04 דובר 9 תשמעי, זה, זה מדהים החינוך שהם גדלים אליו.

1:06:06 דובר 2 נכון.

1:06:07 דובר 9 לא צריך להסביר להם, הם פשוט רואים בעיניים ש...

1:06:10 דובר 2 בכלל הבנות שלי כשהן היו ילדות קטנות, הן בגן של ה-- בגנים שהן הלכו פה בבני ברק, הגננת הייתה מודעת לדברים האלה. כל מחזור היה לה שניים שלושה ילדים עם התפתחות איטית, והיא לימדה את הילדים איך לעזור להם, איך לחכות להם, איך הכל. והילדים שלי גדלו עם זה מגיל אפס.

1:06:28 דובר 9 וואו, זה חובה. אני חושבת באמת בשביל כל אישה ששומעת עכשיו, וכל אחת עובדת בעבודה אחרת, אף אחת לא הולכת מחר לעזוב את העבודה ולהקים אה אה ארגון. אולי כן, אבל בעצם ב-ב-בכל-- כל אחת במה שהיא עושה צריכה למצוא את הנקודה שלה, השליחות.

1:06:44 דובר 2 בהחלט.

1:06:45 דובר 9 קודם כל, קודם כל כי בשביל זה נבראנו, ודבר שני כי זה באמת נותן כוח ומשמעות ו-

1:06:51 דובר 2 נכון.

1:06:51 דובר 9 ואתה עושה את הדברים הרבה יותר טוב.

1:06:53 דובר 2 הנה אני רוצה להגיד לכם, יש-- תשימו לב, שכנים לפעמים כשאתם רואים שיש באמת ילד חריג כזה, לשאול אולי המשפחה צריכה לצאת לאיזה נופש ואפשר לעזור להם, לחתונה ואפשר לעזור להם. את יודעת כמה, כמה מספרים לנו פה הורים לילדים? את יודעת למה הצלחתי להגיע לחתונה מסוימת? כי השכנה דפקה אצלי ואמרה אני מוכנה לשמור עליה קצת. או אני מוכנה לשלוח את הילדה שלי לבייביסיטר קצת.

1:07:15 דובר 9 מעגלי תמיכה שמצילים בעצם.

1:07:17 דובר 2 מצילים את מש-את המשפחות.

1:07:19 דובר 9 בשביל הורה לפעמים שעה אחת זה חמצן.

1:07:21 דובר 2 ממש כך. ממש כך.

1:07:23 דובר 9 פשוט להציע. לא לפחד.

1:07:26 דובר 2 ויש משפחות באמת, יש משפחות שנקראות משפחות קלט, שעושות את זה בחן וב-ב-ב-באמת בשיא הכיף ובשיא הלתת, אה לתת לשני את ההרגשה אני רו-- אני, אני עושה את זה באמת בשמחה.

1:07:42 דובר 9 וואו. לא לפחד להציע ולא לפחד לקבל את העזרה.

1:07:46 דובר 2 ממש כך.

1:07:46 דובר 9 ושנזכה תמיד אה שאנחנו משפחה אחת בסוף.

1:07:50 דובר 2 נכון.

1:07:50 דובר 9 כל עם ישראל.

1:07:52 דובר 2 נכון.

1:07:52 דובר 9 וכמו שמשאירים את הילד אצלך אז אה שנוכל גם אצלך.

1:07:55 דובר 2 זה יאחד אותנו. אז אה זה העתיד לפנינו.

1:07:59 דובר 9 ממש, מדהים. בואי נסיים עם ה-- איך אפשר אה לתרום, שלא נשכח.

1:08:03 דובר 2 קודם כל אפשר בהרבה דרכים. יש אתר שנקרא על"ה, אה עלה נקודה אורג.

1:08:09 דובר 9 נשים קישור גם איפה שאפשר בתיאור.

1:08:12 דובר 2 אה, איי, אל, אי, אייץ' נקודה אורג. אה, יש טלפון, אפס שלוש שש אחת שבע אחת שמונה שמונה שמונה, עונה פקיד ומדריך. אפשר בביט, אפשר. אפשר באחת שמונה מאות שישים שישים ושש שישים ושש, שיש שמה לחיצה, אה, איך אפשר, אה, לתרום.

1:08:32 דובר 9 מרכזייה.

1:08:32 דובר 2 מרכזייה, איך אפשר לתרום. ובאמת כל שקל ושקל. אני רוצה להגיד לכם שכשעשינו את הקמפיין הזה אז היו משפחות שאמרו "לא, אני לא יכולה", אמרתי לה חמישים ש-- עשרים שקל, עשר שקל. הנה, אמרתי לכם, הנכדה שלי הלכה מבית לבית, הצליחה לעשות מ-- כל שקל ושקל-

1:08:48 דובר 9 הייתה לפה, אותה מצטרפת.

1:08:49 דובר 2 פה ופה ועשינו את ה, את ה... הצלחנו לעשות את ה-

1:08:53 דובר 9 אני זוכרת, ראיתי אצלך את ה-

1:08:55 דובר 2 נכון.

1:08:55 דובר 9 צ'רידי וה-

1:08:56 דובר 2 כן, צ'רידי.

1:08:57 דובר 9 זה לחץ, זה מטורף.

1:08:58 דובר 2 כן, ממש כך. ממש. וזה היה, זה היה באמת, אני פניתי לכולם, חברים, חברות. זה היה כזה יפה שאנשים פרסמו את זה, וכל שקל ושקל. בהתחלה חשבו, "מה, אני לא יכול לתת אחזקה של ילד, שזה שבעת אלפים מאתיים שקל." אמרתי לא. כל פרוטה ופרוטה, כל אחד יכול לתת. באמת, כל פרוטה ופרוטה עשתה את העסק.

1:09:18 דובר 9 כל אחד יכול לזכות לתת.

1:09:19 דובר 2 נכון, ממש.

1:09:20 דובר 9 כי בעצם בן אדם שיושב בבית ואין לו זמן להתנדב עכשיו ולעזור, באמת לתת את ה... כתוב בתניא שהתרומה של הכסף זה אתה נותן את הכ-- את האנרגיה שלך, כי אתה עבדת על הכסף.

1:09:33 דובר 2 בדיוק.

1:09:33 דובר 9 אתה נותן את החיים שלך בסוף. למרות שזה נראה רק איזשהו שטר או איזשהו אפילו להקליק.

1:09:38 דובר 2 וזה גם עושה כוח. זה עושה כוח לנו כמטפלים. הנה אנשים איתנו, הם באמת לא יכולים לבוא ולעזור לי בזה, אבל, אבל הם עזרו לי בהרבה.

1:09:46 דובר 9 לקחת חלק, ממש.

1:09:47 דובר 2 עזרו לי ממש, ממש עזר.

1:09:49 דובר 9 זו זכות ענקית, ונתת כל כך הרבה אפשרויות שלא נראה לי שיש מישהי שיכולה להגיד, "וואי, אין לי איך טכנית לעשות את זה."

1:09:56 דובר 2 כל אחד שיכול, מי שירצה יכול, ואנחנו באמת נודה ואנחנו נברך אותו באמת שהכול ילך לכם כשורה.

1:10:03 דובר 9 כן, ועצם העזרה, פשוט, פה בעיניים רואים את הילדים ו-

1:10:06 דובר 2 ממש. אתן מוזמנות כולן. מי שרוצה מוזמן לבוא ולבקר פה.

1:10:09 דובר 9 מוזמנת.

1:10:10 דובר 2 אפשר לדפוק בדלת ולבוא ולבקר. יש לנו מנהלת של הגנים, מנהלת של מעון היום, מנהלת של הבית ספר. כולן יכולות לעשות לכם סיור ולראות את זה ולהראות ב-בכוח שאתם תיתנו לנו עם כל העזרה ששם היא באה.

1:10:25 דובר 9 נכון, ולקבל כוח. לבוא לפה זה גם לקבל כוח.

1:10:27 דובר 2 ממש, ולקבל כוח.

1:10:28 דובר 9 וואו, הניה-

1:10:29 דובר 2 ופרופורציה בחיים.

1:10:30 דובר 9 כן, איזו השראה.

1:10:31 דובר 2 תודה חני.

1:10:32 דובר 9 תודה רבה.

1:10:33 דובר 2 תודה שנתת לי להיחשף ואני מקווה שנהניתם.

1:10:37 דובר 9 בטוחה. אני בטוחה. תודה הניה.

1:10:41 דובר 2 כל טוב.