פרק 9: לרקוד את החיים | עם שרהלה ג'ייקובס, בעלת סטודיו J, כיראוגרפיה, חוגים והפעלות ריקוד

00:00 דובר 1 איך מתמלאים באנרגיה חיובית? איך חיים עשייה ותנועה ביום יום גם בלי מנוי לחדר כושר או בלי שגדלתי על זה? שיחה עם שרל'ה ג'ייקובס עם טיפים וסודות מאחורי הקלעים ועל איך שכל אחת מאיתנו יכולה וצריכה לתת לעצמה את המתנה הזאת. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. שלום וצהריים טובים לשרל'ה ג'ייקובס. שרל'ה, נכון? ולא שרה.

00:53 דובר 2 נכון. היי.

00:55 דובר 1 איך נשארת שרל'ה כל השנים שנהיית שרל'ה?

00:58 דובר 2 שאלה מצוינת. אה, את האמת שגדלתי על השם שרל'ה. אמ, באזור גיל עשרים הפכתי את זה לשרה. כולם שאלו אותי למה שרל'ה? למה לא שרה? אה, אז אמרתי יאללה, נשנה לשרה, אמ, וכולם קראו לי שרה. אבל אחר כך, באיזשהו שלב באזור גיל, אה, אחרי איזה שמונה שנים, באזור גיל עשרים ושמונה, אמרתי אני יותר שרל'ה. אני פשוט שרל'ה בנשמה שלי. זה השם שלי. זו אני, זו האנרגיה שלי, אמ, ואני לא צריכה להתבייש מזה או לשנות את זה כשאני מגיעה לאזורים מסוימים או לציבור מסוים. אז שרל'ה.

01:38 דובר 1 חזר בגדול. אז בואי תעשי לנו היכרות מעבר לשם, ככה שכל מי ששומעת אותך תצליח לדמיין אותך. מה את עושה, מי את, במה את מתעסקת ולמה אנחנו יושבות פה עכשיו ומדברות בכלל?

01:50 דובר 2 איזה כיף! קודם כל תודה. תודה שפנית אליי.

01:52 דובר 1 שמחה.

01:54 דובר 2 אני בת שלושים וחמש, גרה בכפר חב"ד ואני פשוט רוקדת. אני פשוט רוקדת. רקדתי מאז גיל שלוש, אולי כבר קודם לכן, אני לא זוכרת. אה, זה העיסוק שלי, בזה אני מתעסקת, זו השליחות שלי. אה, זכיתי להתפרנס מזה ואני מודה על זה לקדוש ברוך הוא כל יום. אה, יש לי סטודיו לריקוד פה בכפר חב"ד. אני מעבירה סדנאות, ימי גיבוש, הרקדות, בתי ספר, כל מה ש-

02:25 דובר 1 בכל הארץ.

02:25 דובר 2 נכנס ב... כן, בתחום הריקוד והתנועה.

02:30 דובר 1 יפה, אז זה כאילו היה ברור לך. לא בחרת פתאום יום בוקר אחד במקצוע, אלא גדלת לזה.

02:36 דובר 2 נכון. את האמת שסיימתי תיכון, אה, אז רוב החברות פנו ללימוד הוראה. חלק עברו למקצועות יותר שונים, ראיית חשבון וכאלה, ואני הייתי העוף המוזר שלא הולכת ללמוד את ההוראה. כן עשיתי סמינר, אמ, שזה מתאים לערכים שלי, אבל, אמ, מהר הרגשתי שאני בתלם הזה של לסחוב תיק ולהיות מורה זה לא אני. אז אז הייתי נורא שונה, ותודה לאימא שלי שתמכה בי לאורך כל הדרך וחיזקה תמיד את המקום של הריקוד. שלחה אותי לכל חוג אפשרי, לכל תחרות, לכל סדנה. וגם אחרי תיכון לא לחצה עליי דווקא ללמוד משהו מסוים, אלא שחררה אותי. ואני הייתי המחזור הראשון של מכללת וינגייט ומכון וינגייט שפתח שלוחה חרדית.

03:29 דובר 1 וואו.

03:30 דובר 2 אז כך שלמדתי בצורה מקצועית את הוראת המחול והוראת הספורט, אמ, ולשם פניתי. תוך כדי זה, כבר מגיל שש עשרה, אה, העברתי חוגי מחול לילדות, השתתפתי במופעים, בניתי כוריאוגרפיות לכל מיני מופעים וגופים בארץ, אמ, ושם יותר התחלתי להתמקצע.

03:57 דובר 1 רוקדת בלי הפסקה.

03:59 דובר 2 כן.

04:00 דובר 1 ואת גם בעצם בהכשרה מדריכת כושר.

04:02 דובר 2 נכון. אז הכושר תמיד היה. אמ, תמיד אהבתי גם כושר והיו שנים שממש התעסקתי כמאמנת פרטית. בזמן הקורונה כל חדרי הכושר נסגרו, ואז זו הייתה הזדמנות מצוינת בעצם להגיע ללקוחות הביתה, אה, ולעשות אימוני כושר על הגג בבית, לזוגות, לאחיות, לאימהות. אז זו הייתה הזדמנות מצוינת. אמ, וגם הייתה תקופה עד לא מזמן שאני מאוד אוהבת את הגיל השלישי, אז הייתי עושה ספורט, אה, בניית עצם בהרבה מתנ"סים ומועצות לנשים יותר בגיל השלישי, ותיקות. אמ, אז אז הייתי מתאמנת איתן וגם מתנדבת. אני עדיין, אה, אה, בזמנים הפנויים שלי.

04:51 דובר 1 וואו, מהמם.

04:52 דובר 2 מבקרת נשים מבוגרות אפילו עשר דקות, חמש עשרה דקות. זה פשוט כזאת זכות ואני אומרת כולם יכולים לעשות את זה. אז למה לא?

05:01 דובר 1 אין הגבלת גיל.

05:02 דובר 2 נכון.

05:03 דובר 1 וואו מהמם! תסבירי על הנושא, על... בעצם, אה, שומעת אותנו אישה ש... אה, נשמע לה כל העולם הזה, מה לה ולזה ומי צריך את זה ולמה זה בכלל חשוב? יש לנו תורה, מצוות, דברים נעלים יותר להתעסק איתם. איפה זה נכנס בחיים, אה, של מישהי שעד היום לא, לא חשבה על זה יותר מדי?

05:28 דובר 2 אני חושבת שספורט, ריקוד, תנועה זה כמו אוכל. אוקיי, תבוא אישה ותגיד לי שהיא לא מתחברת למאכלים שלי או היא לא אוהבת לאכול. אני אמליץ לה לטעום עוד דברים. אנחנו הולכות והיום יש כזה שפע. את יכולה לאהוב אוכל צמחוני, טבעוני, אמ, אוכל מתובל מאוד, אוכל נא. יש כל כך הרבה מגוון. אתה לא יכול להגיד אני לא אוהב אוכל. אני יכולה להגיד אני לא מתחברת לאוכל ירושלמי, אני מתחברת לאוכל, אה, יותר מזרחי, אני יותר מתחברת לאוכל צמחוני. אני לא אוהבת אוכל מלוח. אני כן אוהבת אוכל מלוח. אינסוף. אתה פשוט צריך למצוא את המטבח הנכון, את הקייטרינג, את השף הנכון, את המסעדה או את התפריט הנכון ולאהוב לאכול. זה בסדר שלא כולם יאהבו את האוכל שלי. זה בסדר שלא כולם יאהבו את האוכל של, של קייטרינג מסוים או שף, אבל אין מצב שאי אפשר היום למצוא אוכל שאוהבים וזה אותו דבר בספורט ובתנועה. אם מישהי לא התחברה שתמשיך לחפש. בתוך העולם הזה של התנועה יש לך ריקוד, יש לך ספורט. את יכולה לאהוב החל מהליכה בבוקר עד שיעורי סייף או סוסים, או ריצה לאחור, או שחייה, או התעמלות קרקע, פילאטיס, יוגה, אמ, פיוז. יש כאילו כל כך הרבה מגוון שאם מישהי לא התחברה בדיוק לשיעור הפילאטיס במתנ"ס המקומי אצלה בשכונה או לשיעור ההתעמלות שהיא זוכרת מהבית ספר שאולי הוא היה קצת סיוט לשים את הטייץ ולעשות את התרגילים ולרוץ בהליכה בסטודיו. לכי תנסי, תטעמי, תמשיכי, תפתחי, אמ, את המחשב, תחפשי את השיעור שיתאים לך. תחפשי את המאמנת שמתאימה לך ואת בטוח תמצאי. יש כל כך הרבה מגוון עם מוזיקה, בלי מוזיקה, מוזיקה

07:38 דובר 2 רועשת, מדיטציות. יש כל כך הרבה, בטוח מישהי שיכולה להתחבר למשהו.

07:44 דובר 1 ולמה זה באמת חשוב?

07:47 דובר 2 אמ, אני אלך שוב על ה-- על הדוגמה של האוכל, כי אי אפשר בלי. אה, נכון שאוכל אנחנו מרגישות באיזשהו שלב שאי אפשר בלי אוכל, אבל ברגע שאישה טועמת והגוף שלה מתחיל להיכנס לחוויה של שחרור, של חיזוק, של גמישות, לאט לאט אנחנו פשוט מרגישות שאנחנו לא יכולות בלי. המקום המשחרר הזה והחוויה בעצם שאני מזמינה נשים, בנות, נערות לבוא ולהיכנס לחוויה שאני בעצם נותנת לגוף שלי עכשיו את החמישים דקות, את השעה, שעה וחצי של שחרור. אולי זה לא מגיע על הפעם הראשונה, אה, ולפעמים לוקח פעמיים שלוש להתנסות כדי להכיר את המורה. אולי נפלתי פתאום על שיעור שהוא יחסית קשה או שיעור שהוא יחסית משעמם, אבל בעצם ברגע שאני נותנת לעצמי את ה-- את החוויה הזאתי, אני ממש יכולה במירכאות "להתמכר" ולהגיע לחוויות ולעוצמות שיש נש-- אני כ-כמישהי שגדלתי לתוך זה, אני, אני כבר קצת התרגלתי לזה, אבל אני תמיד נדהמת כשמגיעה אליי פתאום נערה או אני מגיעה ל-להרקדה, לקבוצה של בנות, שהם בשלושה ימים האלה בנופש או בבית הספר, הם ישבו על כיסאות, הם אכלו הרבה, הם ישנו הרבה. פתאום אני מביאה אותם לחוויה. כמובן שאני בונה אותה עם תרגילים, עם חימום. לא מיד להגיע לשיא, אבל הם מגיעות לחוויה. המשפטים שהן אומרות, המראה שהן נראות, החיבוקים שהן מביאות לי, האהבה והשמחה על הפנים שלהן. זה, זה לא משהו שאני יכולה לתאר לך כל כך במילים, אבל זה פשוט מדהים. וזה קורה גם בסטודיו לנשים. ויסכימו איתי נשים שהולכות ל-לשיעור ריקוד או לשיעור אימפרוביזציה או לשיעור ריקוד כמובן שהוא כיף ומהנה ומותאם. החוויה והעוצמות שהן חוזרות וממשיכות להיות איתי בקשר ומדברות וצוחקות ומשתחררות היא, היא פשוט מדהימה.

09:53 דובר 2 אז זה הלמה. כי, כי אי אפשר בלי ותמיד אפשר להתחיל. תמיד תמיד אפשר להתחיל.

10:00 דובר 3 אפשר לומר שזה צורך בסיסי שבעשרות השנים האחרונות, עם כל הקידמה כביכול, בעצם עזבנו את זה מאחורה. אנחנו יושבים, אה, במחשב, בפלאפון, במקום ללכת ברגל אנחנו נוסעים ברכב, והתנועה שהייתה לנו מאוד, מאוד טבעית. אנחנו צריכים עכשיו בעצם במודע להכניס אותה לחיים שלנו.

10:21 דובר 2 לגמרי, לגמרי. אני רואה את זה על ילדות שבאות אליי אפילו החל מכיתה א', שכבר הושיבו אותם ליד כיסאות ושולחנות ולכתוב איך להחזיק את העיפרון, ואני כבר רואה את הגב, את הגיבנת הקטנה שמתחילה להיווצר. אני רואה ילדות שכל חגורת הכתפיים רפויה ואז אנחנו אומרים כילדים "לא נורא". ואחר כך כנערות האימא מתחילה להעיר לה הערות, "שבי ישר, שבי זקוף, תכניסי את הבטן". אחר כך, כשהיא כבר יותר מסתכלת במראה או רוצה לפגוש, אה, אה, אה, בחורים או שידוכים, אז יותר מתחיל להפריע לה. ואחר כך כשהיא ברוך השם, אה, נושאת, אה, אה, תינוק או שניים, אז פתאום היא מתחילה להרגיש נורא. אמ, וזה לא רק להתאפר ובזה זה נגמר. פתאום כבד לה הגוף, פתאום היא רוצה, פתאום היא לא ישנה טוב. אז אני חושבת שמההתחלה, מההתחלה שאנחנו מכניסים לילדים שגרה וחינוך של פעילות גופנית. ושוב המגוון הוא גדול. ילד יכול ללכת לשחות פעם בשבוע, ילדה יכולה לרקוד, ילדה יכולה להיות בחוג להגנה עצמית או לעשות ריצה עם אמא שלה או לנסוע באופניים ב-באופן שמתאים. אמ, אנחנו פשוט עושות חסד עם עצמנו. אנחנו לא נותנות איזושהי, אמ, תשובה או בונוס. זה פשוט בסיס. שאני למשל, הרבה נשים דרך אגב, באות אליי עם, אמ, כאבים בגוף ואומרות לי, "אה, אני חייבת לעשות ספורט", ואני אומרת להן "לפני הספורט, גמישות. שיהיו מתיחות. כשאת יושבת הרבה על כיסא", וזה בסדר, אם יש נשים ששומעות אותנו ויושבות. תוך כדי שאת שומעת אותי, אם תזיזי מעט את הכתפיים במקום, טיפה את הגב, סיבוב לגב. את לא צריכה כל פעם לשלם את המנוי ושלוש מאות שקל ולעשות מנוי ולקנות את ה-- את הציוד הנכון ואת

12:11 דובר 2 הנעלי ספורט. את יכולה להתחיל בכיסא, במיטה, על הרצפה, על הספה. הגמישות של הגוף היא דבר ראשון מונעת את הכאבים, כי אם משהו עומד על המקום כל הזמן הוא פשוט מתחיל לבצר ו-ו-ו-ול-- ולסחוב לעצמו כל מיני כאבים. ו-א-ה- מתנוונים פשוט. מתנוונים ויוצרים לחצים פתאום על הגב ופתאום על החוליות ופתאום על הצוואר, או על כפות הרגליים או על כפות ידיים. וברגע שיש גמישות לכף הרגל אז דם זורם בה בצורה סדירה ופתאום, אה, אה, כף רגל, פתאום מיליוני שרירים וגידים וחוליות קטנות, הן פתאום זזות, אז הכאב פשוט נע וזז. כמובן שכשיש בעיה רצינית אני תמיד ממליצה לפנות. יש היום פיזיוט-- פיזיותרפיה מצוינת. כמובן להתייעץ, אבל גמישות מינימלית ומתיחות, גם אם את לא גמישה וגם אם את לא הולכת להופיע עם שפגט וגלגלון על במה, הגמישות היא פשוט כל כך, אה, אמ, חיובית ומוצרכת לנו לגוף. אמ, עוד משהו מעניין שקורה זה ככל שאנחנו גדלים טווח התנועה שלנו הוא מתקצר. זאת אומרת, אם את פעם בשיא הגמישות שלחת את הרגל לסחוב משהו מהפינה או את היד להרים למעלה או תנסו אנשים ששומעים אותי פשוט לסובב את הידיים כשהיד ישרה לאחור. אז אם אתם תשאלו את הילדה בת שמונה לעשות את זה, היא תעשה את זה במהירות ותסובב את זה מהר. ואישה בת עשרים אולי תעשה את זה קצת יותר, עיגול יותר קטן, ואישה בת שבעים שאני באה לעשות איתה התעמלות ל-לגיל השלישי, אז טווח התנועה הוא ממש ממש, ממש יותר קטן. ואני אומרת קודם כל כדי להשאיר את הגמישות שלנו, את טווח התנועה. אנשים, אנחנו רוצים להגיע לבקבוק מים בחופשיות ואם חלילה החלקנו לא להיפצע מ-מ-החלקה קצת של הרגל.

14:11 דובר 2 ברגע שאנחנו שומרות על הגמישות של הצוואר, של הידיים, של הרגליים, ה-החופש הוא גדול. הטווח תנועה הוא פשוט כדי חלילה לא להגיע ל-ל-לניוון, לנכות. נכות לא מתחילה תמיד חלילה בתאונה או ב-- או ביום אחד. יש דברים שמגיעים לנו כי אנחנו שוכחים, כי אנחנו מזניחים. אז אני אומרת לא נורא, אז מחר, אז משנה הבאה, אז אחרי הלידה הזאת, אז אחרי ההיריון. אין אחרי, אין אחרי החתונה, אין ממחר דיאטה. אחרי החיים. ברגע הזה ממש יש לך את כל הזכויות ואת ראויה פשוט להתחיל ממש ברגע זה. וואו. וכמובן שנפש בריאה בגוף בריא. זה לא סתם פיזי, אלא זה... זה יכול לשנות חיים. זה יכול להוציא את הפוטנציאל שלי. אנחנו מדברים הרבה על שליחות. לכל אחד יש את השליחות שלו בעולם וכשהגוף שלי לא מספיק מתפקד, אה, לא, לא יכול לממש את עצמו במאה אחוז שלו, אז זה משפיע על כל התחומים בעצם. לגמרי, לגמרי. קודם כל אני יכולה להגיד לך על עצמי, אה, שאני אומרת כל יום תודה לקדוש ברוך הוא על העיסוק שלי. ובנות שואלות אותי, "תגידי, את לא גמורה? ואיך את יכולה?" איפה הכוח הזה? בתקופות שאני עושה גם כוריאוגרפיות וגם את החוגים, את הבסיס שלי וגם את ההרקדות. אני חושבת שה-- שעצם ה-ה-הפעולה היא מכניסה לנו כוח. אז אני אגיד קודם כל לעצמי ש-שכיף לי, שאני מתפרנסת ואני רצה בין הרקדה להרקדה ואני שמה מוזיקה כי-כי-כי-כי בנות מחכות, כי לקוחות מחכות, כי הבנות מגיעות לסטודיו. ולפעמים כן, לפעמים אין לי כוח לצאת ולפעמים אני אומרת וואו, מאיפה אני מוצאת את הכוח? אבל ברגע שאת מכניסה את ה-- את הרגליים לנעליים וברגע שאת מתחילה לזוז צעד אחד,

16:06 דובר 2 צעד אחד הוא הכי קשה. כי, כי להגיע לחתונה, להיכנס למעגל זה הקשה. אחר כך לזרום ולשמוח אתם תידבקו בזה, אני נדבקת בזה. אני אומרת לאנשים מה זה מאיפה הכוח? קודם כל המשפט שלי הגדול זה Energy Bring Energy. אנרגיה מביאה אנרגיה, כוח מביא כוח. אני אחרי שבת שאני נחה המון, מוצאי שבת אין לי כוח. כשאני הולכת לנופש לנוח, אני חוזרת עייפה. אני צריכה לנוח מהנופש. אחרי שינה אני רואה נוער שהם בחופש ישנות המון, המון, המון. אין להם כוח, הם גם לא מגיעות לאימוני ערב, הם פשוט... שינה מביאה כוח לישון עוד, מנוחה מביאה כוח לנוח עוד. אני חלילה לא אומרת לא לעצור, לא לתת לגוף לפעמים מנוחה וניחותא ושלווה, אבל באופן כללי אני מודה להשם שאני מתעסקת בלשמח אנשים, בלזוז. התזוזה הזאת היא פשוט רפואה לגוף והיא בטח רפואה לנפש, כי כשאני מגיעה לפעמים קצת עם טרדות או קצת עם דברים שיושבים לי על הראש, תשלומים שאני צריכה לבצע, דברים שלא כל כך הולכים, משהו בבית שאני בחינוך מתמודדת ופתאום אני יוצאת ואני צריכה לשים מוזיקה ולשמח. אני לא מבליגה, אני לא מדחיקה ומטאטאת ולא קיימת הבעיה, אבל אני רגע יכולה להציע לעצמי לשעה הקרובה שנייה להכניס שמחה, להכניס אנרגיה חדשה, להתמלא וממילא כל ההסתכלות שלי אחר כך וכל ההתמודדות שלי ואף אחד לא. אף אחד לא מתעלם, אנחנו, אף אחד לא בורח. זאת אומרת אם יש אנשים שבורחים אז אז הם יודעים שהם בורחים. אבל אישה היא לא תשקר לעצמה. ולכן אני אומרת אל תחכי כשתסיימי את השבת, שתסיימי את החתונה, כשתסיימי את החגים, כי זה אף פעם לא נגמר. אבל איך לעבור את החגים? איך

18:06 דובר 2 לעבור את הדרך לחתונה? איך לעבור את גיל ההתבגרות? איך לעבור את גיל הנעורים? איך לעבור את הזקנה? איך לעבור את גיל הארבעים? פשוט בתנועה, בשמחה. אל תחכו לאחרי, כי האנרגיה הזאת והשמחה הזאת והתזוזה או הספורט או האימון הזה זה זה מה שנותן את את המרגוע הנפשי והשלווה. לחיות, לחיות ולהתמודד. אני יכולה לספר לך, יש בנות אמנם קטנות שאני מיד מזהה את האימא שדוחפת את הילדה לסטודיו כי היא רצתה ללכת לרקוד והבת שלה לא אוהבת. אז טיפים לכל האמהות האלה: תלכו לרקוד. אתן לא צריכות לשלוח את הילדות הקטנות שלכם ודרכן לחיות את החלום של להיות רקדנית. יש בנות שהן יכולות לא להיות רקדניות והן יכולות לאהוב לרקוד ולפעמים שווה לחכות שהן יגיעו לגיל קצת יותר בוגר בשביל להגיע לרקוד. ואם את אוהבת לרקוד אז בואי, אז בואי תרקדי. אל תגבילי את עצמך. אל אל תייחסי כאילו את הסיבות האלה לאיך אני נראית ואיך אני אראה ומה יגידו עליי ומה יחשבו עליי. גם המורה בסטודיו וגם שאר האנשים. אני למשל לא נותנת בסדנאות למי שלא רוקדת להיות בתוך הסטודיו, כי אנחנו מגיעים לאיזושהי אינטימיות וכל אחת נותנת את הגוף שלה ונותנת את ה... אנחנו לא יושבות או שרות במקהלה. אנחנו בעצם פותחות את עצמנו ואת התנועה, ובאמת יש נשים שמתביישות יחסית. אז אנחנו לא מצלמות ואנחנו נכנסות יחד לאיזושהי חוויה. אז אני חושבת ששווה קודם כל לנסות בכל גיל כמו שאמרתי ואני פשוט רואה ילדות. יש ילדות שמתמודדות וגם בנות ונשים הן מתמודדות חברתית. הן מתמודדות בחוסר הצלחה, בחוסר הצלחה בעבודה, בחוסר הצלחה בלימודים, בחוסר הצלחה חברתית או חוסר הצלחה בבית. ומהרגע שאת מגיעה אליי או את

20:08 דובר 2 נכנסת לריקוד או את נכנסת רגע לתוך השיעור הזה, או לא משנה איפה את פוגשת אותי או מורה לריקוד אחרת, אמ, אני, אני פשוט רואה כל כך הרבה סיפורים של הצלחה, של ב-- ילדה או אישה שנכנסה מצוברחת ונכנסה עם גבות מכווצות ונכנסה עם פרצוף מכווץ ועצבנית ולא הפסיקה להתלונן. ורגע עצרתי אותה והיא רגע התחילה לנשום. או שהיא נכנסה להרקדה או שהיא נכנסה לסדנה ו-משהו קרה. היא יוצאת שלווה. אולי בסוף הסדנה עשינו מדיטציה ועשינו הרפיה והיא לוקחת את זה איתה הלאה. זאת אומרת שעה בשבוע, אפילו שהיא לא שילמה על זה כאימון אישי, אלא נכנסה עם עוד נשים או הגיעה ל-ל-לנופש והיא הגיעה לעוד הרקדה. ה-הריקודים האלה או השלווה בסוף במדיטציה, מה שזה לא יהיה, הן לוקחות איתם את זה הלאה. אבל עצם החוויה אפילו של השעה עצמה זה פשוט מדהים לראות אישה פתאום בוכה. משהו משתחרר, משהו נפתח. בנות ששונאות שנוגעים בהן, הן פתאום באות אליי לבקש חיבוק. אני נורא נוהגת לחבק, ב-ברשות כמובן, את הבנות בסוף השיעור. הן באות אליי ואני נותנת להן מחמאה. הן, הן מחכות לחיבוק הזה, אבל זה לא שהן רוצות רק את החיבוק ממני. משהו קרה במשך השיעור לגוף שהגוף בעצם רוצה. הוא נפתח, הוא משתחרר והשמיים הם הגבול.

21:39 דובר 4 איזה מטורף זה. קודם כול כמות ההשפעה שיש לך. את מגיעה למקום, עושה נגיד אפילו הפעלה חד-פעמית ואין לך מושג עוד איזה השפעה הייתה לזה אחר כך. הבנות נכנסות לשיעור איתך, להפעלה איתך וככה נופלות בפח כי הן לא ידעו שזה ישחרר אותן, יפתח אותן וטועמות ומגלות. וואו, איזה מטורף.

22:01 דובר 2 אני תמיד דואגת. לפעמים אני מגיעה להרקדות. שבוע שעבר אני חושבת, אה, לפני שבועיים ראית אותי בהרקדה, אה, לילית וכמה שאני, אה, אומרים לי, "שרהלה, את מקצועית ואת טובה", יש תמיד את הפחד לפני ויש תמיד את החששות. וכמובן שאני במקום אחר לעומת, אה, לפני חמש שנים שישבתי להכין הרקדה ארבע שעות. היום אני יכולה לשבת להכין הרקדה ארבעים דקות, פלייליסט וקצת ריקודים ותנועות ולהתאים את הדברים. אבל, אה, תמיד יש את החששות ואני חושבת שהתחלתי את ההרקדה שם. הם היו אחרי יום עמוס וטורנדו ואחרי פאנל של שליחות. ובאמת ועוד-- היא כתבה לי יותר מאוחר ויותר מאוחר. הגעתי שתים עשרה בלילה, התחלתי.

22:45 דובר 4 וואו.

22:46 דובר 2 באמת. והגיעו חמש בנות, שש בנות. אני תמיד מסתכלת על הקדוש ברוך הוא. אני אומרת לו, "השם, אני נותנת את כולי. אתה הזמנת אותי לכאן, אני פה בשבילך. גם אם תהיה אישה אחת, בחורה אחת שתהנה, עשיתי את שלי." ובאמת התחלתי, וכמו שראית בנות הגיעו והגיעו והגיעו וכנראה כתבו אחת לשנייה והיה שמה מטורף. עד איזה אחת וחצי עוד, עוד דיברנו והתחבקנו.

23:13 דובר 4 וואי.

23:13 דובר 2 והן התרגשו והיא אמרה לי, והיא אמרה לי, "לא נורא, אל תדאגי." המנהלת אמרה לי, "לא נורא, אנחנו נשלם לך, לא נורא, אין בנות" והיא בסוף הייתה בשוק. עוד הוציאו להן גלידות וארטיקים ובנות פשוט לא הלכו.

23:25 דובר 4 התחילו את היום.

23:26 דובר 2 ממש, התחילו את היום, התחילו את הלילה. אז, אמ, אז אני חושבת שהאנרגיה הזאת מביאה ו-ועצם זה שאתה נותן לעצמך את ההזדמנות ותודה להשם על הברכה שהוא נותן לי ושאני מצליחה, אה, לגשר ולחבר, אה, בין כל כך הרבה נשים. הייתי ביום ראשון האחרון ב-בהרקדה באחת מהערים, הרקדה במים, ושוב הן היו אחרי ערב והיה בר מפנק.

23:52 דובר 4 הרקדה במים זה אומר בבריכה בעצם?

23:54 דובר 2 בבריכה, כן.

23:55 דובר 4 וואו.

23:55 דובר 2 אז, אה, ונשים התביישו לשים את הבגד ים או להתכנס ומה יגידו. וכולן היו מקהילה ככה סגורה ונורא רוצות להיראות יפה ובחוץ. אז שוב-

24:07 דובר 4 לחשוף את הפן והאיפור ולעבור למוד, אה-

24:09 דובר 2 והיא אמרה לי, "תקשיבי." והיא אמרה לי, "לא נורא." נכנסו איזה חמש נשים. אמרתי, "אולי נחכה?" היא אמרה לי, "תתחילי." סוף ההרקדה שוב, הם היו בהיי מטורף, מטורף. בא בעל המקום ופשוט סגר לנו את המוזיקה ועוד המשכנו אחר כך. הם לא רצו לצאת מהמים. הם הגיעו לשחרור ולאינטימיות. טיק טק, כל המשפטים האלה שאנחנו מספרות לעצמנו גם למה לא לצאת להליכה. ואני אומרת לך שגם אני, כשאני חיה מזה ומתפרנסת מזה, אני כל כך מבינה את הנשים ומזדהה עם חוסר כוח הזה לקום ולצאת. זה נורא נורא קשה.

24:48 דובר 4 זה לא סתם קשה אגב, היצר הרע יודע כמה שזה טוב לנו ויעשה לנו טוב ויגרום לנו להיות, אה, אה, להוסיף טוב בעולם והוא אומר לא, אני לא רוצה לתת לה לעשות את זה. אני אשכנע אותה בכל השכנועים שתשב בבית.

25:01 דובר 2 יש את כל הסיבות למה לא לצאת. את כל הסיבות. אני כל כך מזדהה... אם, אם אתן חושבות שיש לכן את הסיבות, אני, שרהלה, יש לי פי עשר יותר סיבות.

25:12 דובר 4 כן, כל אחת חושבת שלה יש את התירוץ הכי טוב.

25:14 דובר 2 אני רעבה, תראי את הבית. ומה עם אשמה? תראי את הילדים. ולא הייתי, וואו. ולא עניתי לטלפונים ואני מרגישה נורא ולא התפללתי. אולי מעכשיו, עכשיו אני אתן זמן לבית. כל התירוצים הכי מתוחכמים בגוף, בנפש, בבית, מבחוץ, בפרנסה. אין לי כסף, יש לי כסף, לא ישנתי. הרי זה שטויות. את לא באמת תלכי לישון עוד שעה. את תהיי בטלפון או תתני ל-- או תתני את עצמך עוד קצת לכל העולם. והיכולת הזאת לקום, אני אומרת תצאי לחמש דקות. ספורט לא חייב להיות שעה נסיעה לחדר כושר, שלוש מאות שקל בגדים, מאתיים שקל מאמנת אישית ועוד חמישים שקלים דלק. זה לא חייב להיות כזה מסובך. ריקוד לא חייב להיות הרקדה באילת או בירושלים על החומות עם בגדי ריקוד, שאני אהיה מקצועית אחרי שעשיתי תואר. לא. זה יכול להיות כל כך פשוט. תסגרי את הדלת, שימי אוזניות אם את לא רוצה ש-ש-שבעלך והילדים או החברות או השותפות בדירה ידעו שאת רוקדת. או עם מוזיקה כדי להדביק קצת את האחרים. ותתחילי לזוז. אתן מבשלות לשבת. לא יצא לכם לצאת אתמול ביום חמישי ל-ל-להליכה. אז תוך כדי ה-ה-הבישולים או תוך כדי הכביסה תרקדי מול המראה, תרקדי בין לבין. תשכבי על הגב ותעשי תרגיל אחד. תרגיל אחד. לא עכשיו אני צריכה לפתוח את יוטיוב ולהוריד סרטונים ואיך לעשות וזה נורא. פתאום אני נהיית מקצועית ואני לא יודעת איזה תרגילים. כולן יודעות תרגיל או שניים. להרים ידיים למעלה ולמטה עשר פעמים, כל ילד יודע. לקפוץ בחבל עם הילדה שלך או לקפוץ בטרמפולינה או ברגע שהגעתי איתם לגינה, תפסיקו לקחת איתכם אוכל ותפוחים ופירות וירקות וקלמנטינות וו-וופלים. בואו עם ידיים ריקות ותטפסו איתם. תרוצו איתם, תסתכלו עליהם,

27:15 דובר 2 תלכו עם הבת שלכם תוך כדי על-- דיבור בגינה. הגעתם לים, הגעתם לבריכה. לא צריך לסחוב כל כך הרבה סנדוויצ'ים ושניצלים. תיכנסו לים, תיכנסו לבריכה. בדרך כלל אנחנו האימהות שומרות על הדברים, מסתכלות על הילד מבחוץ ונורא נה-נהנות לראות אותו שוחה ו-ו-ו-שוחה. ומה איתנו? מה איתי? לא מגיע לי להרגיש את המים, רגע לעצור, רגע לראות מישהו שמשגיח לי על הקטן או הקטנה ואני רגע שוחה. אני רגע נושמת. אני רגע עושה עם עצמי כמה נשימות. ודרך אגב, זה משהו שנורא נכנסתי אליו גם בשנים האחרונות. זה מדיטציה, זה הרפיה, זה טיפול נשימה מעגלית. אה, גם אני כעצמי, אה, זה נורא עזר לי להתחבר ו-ולהגיע ל-לתודעה, אה, של חיבור לעצמי וחיבור לקדוש ברוך הוא. ואני מכניסה את זה אפילו לבנות ואמהות אומרות לי: "מה עשית להם היום? היא חזרה נורא נורא שמחה והיא אמרה משהו על נשימות". ולפעמים דווקא אחרי שיעור נורא נורא עוצמתי, אני נו-- נותנת לכל הילדות לשכב על הרצפה. אני שמה מוזיקה, אה, של מדיטציה, אני נושמת איתן והן מחכות לזה. אני חשבתי שהבנות יצחקו ויגידו לי מה, בחיים לא? והן מבקשות את זה. שרה'לה, תעשי לנו עוד הפעם את הדבר הזה ששוכבים ונושמים.

28:38 דובר 5 הגוף כבר מכיר את התחושות.

28:40 דובר 2 כן. אז אם מישהי נמצאת במצב של פציעה או אם מישהי בהריון או אם מישהי נמצאת באמת במצב שהיא לא יכולה, אה, ספורט לנפש, נשימות, אה, לא להיכנס לשינה, לא להירדם, אלא רגע להיות בתודעה, אה, של משפטים חיוביים. גם אם זה נשמע נורא מוזר ונורא, וואי מה אני עכשיו נהיית כזאתי שאומרת את המשפטים? כן, מגיע לך רגע לייצר משפטי תודה, משפטי שפע, משפטי ראויה. אה, אני עושה את זה עם קבוצת נערות שאני נפגשת איתן. אנחנו תמיד מסיימות, אה, את המפגשים שלנו בסבב של אני ראויה, וכל אחת פשוט אומרת משפטים: אני ראויה לשפע, אני ראויה להצליח, אני ראויה לפרנסה, אני ראויה שאמא שלי תאהב אותי. אני ראויה שאבא שלי ידבר אליי בכבוד. אני ראויה לעשות ספורט עוד פעם בשבוע. אני ראויה לאכול בריא. אה, אנחנו פשוט ראויות לזה, כי נורא קל לנו לתת את זה לשנייה ולשפעה הפועה או לחברה, לתת את המנה הבריאה ואת הסלט, אבל לעצמנו אנחנו נגנוב את הבורקס במכולת בקנייה השבועית או עוד כוס קפה או עוד איזשהו חטיף, ואנחנו פשוט ראויות לזה.

29:57 דובר 5 וואו, זה פשוט להרים את זה לסדר העדיפויות ראשון ראשון ולדעת כמה זה חשוב. לא לחכות למוזה שתגיע, אלא כמו שאני משקיעה בדברים החשובים ביותר, לזכור שזה שם.

30:10 דובר 2 בהחלט. בהחלט.

30:12 דובר 5 וואו. תשמעי, אה, אז מי ש-- מי שככה שומעת אותך ובחיים לא עשתה, לא זזה ולא זה, נתת לה תקווה. אני בטוחה של-- אפילו להתחיל לזוז צעד אחד קטן וזה מעצמו, זה משחרר הורמונים ש...

30:28 דובר 2 ממש. זה משחרר. אני-- הגיעה אליי בתקופה של הקורונה אמא ובת שהיה להם הרבה הרבה תקלים. בקורונה כולנו הרגשנו, אמ, את ההתמודדות בבית כי הכל בעצם התעצם. ו... הייתה אמא שהגיעה עם הבת שלה, אמ, היא הסכימה להשקיע את הכסף במקום, לא במקום אני חושבת, אבל בנוסף ל-לכלים שהיא הייתה צריכה כדי לקבל. והחוויה והצ'אקרות או ההורמונים או מה שלא נקרא לזה, שהשתחררו פה בתוך אימון. והצחוק, הן פשוט הגיעו לרגעי צחוק שלא יכולתי לעצור אותם, ולמבט אחת בשנייה, ונתתי להם תרגילים של חיבור, להחזיק ידיים, לסמוך אחת על השנייה, להיעזר אחת בשנייה. אז לפעמים בבית שאני לוקחת תרגילים אני אומרת אוקיי, אני עכשיו אעשה עם הבת שלי תרגיל של אני סומכת עליה, היא סומכת עליי. זה לפעמים תוך כדי תנועה או עם הבן זוג או עם ה-- או עם השכנה. קשה לי, לא יודעת, אני מתמודדת. אז במקום לעשות עבודת נפש, רגע, עכשיו כשאני רואה אותה אני אביא לה עוגה, אני אכין לה, אני אזמין אותה, אני אתן לה את הבית. לצאת איתה להליכה, ותוך כדי הליכה יוצאים דברים, משתחררים דברים. אז אותה אמא ובת, היא פשוט אמרה לי, שרה'לה, את הצלת אותי. את הצלת אותי. התרגילים שאת עשית פה וגם נתתי להם לבית, אמ, הדברים שקרו פה ב-ב-בסטודיו תוך כדי אימון, אמ, זה דברים ש-- אני חושבת בתנועה יש לי את השליחות לפעמים עוד יותר גדולה, כי אני לא איזושהי רבנית או איזושהי מורה או איזושהי מטפלת רשמית, ואני לא מתיימרת להיות מטפלת רשמית ואני חלילה לא באה ל... וכשנשים באות אליי עם כאב נפשי או בנות, אני תמיד שולחת, אה, לטיפול מקצועי. ויש הרבה בנות שמרגישות בנוח

32:21 דובר 2 לשתף אותי, אמ, אז אני יודעת להקשיב. אני יודעת לחבק, אבל אני יודעת לשלוח למקום מקצועי כדי לקבל עזרה. אמ, אז דרך הגוף ודרך התנועה אני חושבת שההשפעה שלי עליהן היא עוד יותר עוצמתית, אמ, ואני לוקחת את זה בזהירות רבה.

32:41 דובר 6 אחריות.

32:42 דובר 2 באחריות. כן, הרבה דברים אני פשוט, אמ, אני יודעת שאנשים מסתכלים עליי. אז הדרך שאני חיה והדרך שאני, או מה שאני מעלה לרשתות, או הצורה שאני מתלבשת, או הצורה שאני מדברת, אמ, בנות מאוד מקבלות. הן רואות איך אני מתלבשת בסטודיו, איך אני מחליפה לחצאית, אה, ריקוד, איך אני מדברת. אמ, אני מחנכת בנות רקדניות שמגיעות אליי, חלקן חוצפניות מאוד, עם חוסר כבוד לגוף של עצמן ואליי, ואני פשוט מעבירה אותן ומחנכת אותן דרך הגוף. העליתי שבוע שעבר שבעים בנות לכנס נשי חב"ד. האימהות וההפקה היו בשוק: איך הבנות מחכות בשקט מופתי מחוץ לבמה, מחוץ לקהל. חלקן היו צריכות להיכנס מתוך הקהל ואמרו לי: את לא עושה את זה. הן ידברו, הן יצעקו, הן יברחו. והקהל נכנס ובנות עמדו בשקט מופתי וכבוד לגוף של השנייה. ואיך מדברים ואיך מתנהגים. ואני חושבת שהן קיבלו בשבועיים חזרות כל כך הרבה. ואימהות אומרות לי: אני חווה אותה בבית אסופה יותר. אני חווה אותה בבית רגועה יותר, היא פחות מתפרצת, כי זה לא רק ישבתי בכיתה ונתתי לה טיפים במעגל איך נכון לדבר. היא חוותה את זה פיזית, אמ, יחד עם המשמעת הגבוהה שאני דורשת ויחד עם אהבה גדולה. המון המון המון המון אהבה שאני נותנת לבנות.

34:23 דובר 6 זה מהמם. את אומרת זה לא טיפול, זה לא טיפול, זה טיפול בסוף. זה לא איש מקצוע של בואי תטפלי אצלי. אבל אין מה להגיד. תשמעי, כל אחת שעשתה אי פעם, אה, תזוזה ככה מעבר למה שהיא רגילה, את ישר מרגישה את זה וזה משפיע עלייך.

34:42 דובר 2 לגמרי.

34:43 דובר 6 איך את, איך את מכניסה את התזונה בתוך כל זה? זה גם משהו שאת... או שתאכלי וופלים ותבואי לרקוד.

34:50 דובר 2 אני אגיד שזה קשה תמיד, אמ.

34:53 דובר 6 לא, זה תחום בפני עצמו.

34:54 דובר 2 נכון. נכון. יש לי גם סדנאות. דרך אגב, לא שאנחנו רוצים לפרסם פה, אבל יש לי ממש סדנאות. אני עושה בעיקר בתשעת הימים גם, אה, סדנאות של, אמ, מיצים ושייקים. אני משלבת את זה יחד עם תנועה. סדנה באמת מדהימה שגם זזים וגם קצת רוקדים וגם טועמים.

35:16 דובר 6 כל החושים.

35:17 דובר 2 כן. אמ, תראי, תזונה זה... זה גם, זה סוג של בסיס, אה, כי כשלי אין זמן ואני בדרך להרקדה ואני חיה על כוס קפה ובורקס, מהר מאוד אני, קודם כול, מאבדת את הקול שלי. דבר שני, אמ, כאילו זה פשוט לא מחזיק מעמד. ואני אגיד לעומת זאת, אני חוויתי באזור חנוכה, בתקופה של הרקדות, אמ, צרידות במצב שלא יכולתי לדבר. פשוט לא יכולתי לדבר. הגעתי הביתה, לא דיברתי, פשוט לא דיברתי. זה מעייף נורא. אנשים שהם לא אוכלים בריא יכולים להעיד על עייפות בנפש, ואתה נכנס לאיזשהו מעגל כזה שאתה לא יודע איך לצאת ואתה מרגיש כל כך נורא עם עצמך. אז אתה צם כמה שעות או מפסיק, ואז אתה כדי לפצות את עצמך שוב אוכל לא בריא, ואז אתה מרגיש נורא ומרוב שנאה עצמית את אוכלת עוד פעם לא בריא. אז עוד עוגה ועוד פסטה ועוד קפה.

36:22 דובר 6 מעגל קסמים כזה.

36:22 דובר 2 זה פשוט מעגל שאין לו סוף. אמ, וכשאני, אמ, הגעתי לאיזושהי, אה, חברה מירושלים שהיא הכניסה לי את הבריאות. תמיד ידעתי ואהבתי בריאות, אבל ברגע שהכנסתי את זה כמשהו בסיסי, להבין שאני פשוט אקרוס. הכאבי בטן וכאבי מפרקים והקול שלי ושירה. הכול הפסיק ואני חייתי עם ספורט. אני בן אדם שזז מגיל אפס. עדיין עייפות מצטברת. ברגע שאני התחלתי את היום שלי והוספתי פירות, המון פירות, שייקים בריאים. הצעתי לך מקודם. אני אשמח, אה-

37:08 דובר 6 כן.

37:08 דובר 2 לפנק אותך אחר כך. בהמון המון עלים. להפסיק לדחוף את השמן והמלח והסוכר. אז אי אפשר בלי זה. זה פשוט, אה, מישהי לא צריכה להגיע לכאבי מפרקים ולסוכרת הריון וללחץ דם וליפול או לא לישון או לישון יותר מדי. זה פשוט קיים בטבע. זה בלי כדורים, זה בלי אנטיביוטיקות. אני אומרת לך על עצמי. אני סבלתי מעייפות, סבלתי מכאבי בטן ומצרידות והייתי בטוחה שזה בגלל הרקדות. אני מרימה את הקול, אני משתמשת בקול והזמנתי מלא מוצרים לגרון. דיברתי עם זמרים, הם המליצו לי כבר זריקות, כבר סטרואידים, כל מיני טיפות יקרות ואני הפסקתי את הכול. אני עכשיו אחרי חודשיים של הפעלות, מופעים, חוגים, הרקדות. אני אמנם אתמול הייתה לי הרקדה גדולה, אז אני כן קצת צרודה, אבל אני חיה, אני מדברת, אני שרה, אני נושמת, אמ, הודות לתזונה. ושוב אני יודעת שזה קשה. אני יודעת ש-ש-שלאנשים זה קשה כי אנחנו רגילים, כי ההרגל רגיל לפתיתים, לפסטה, לקפה, לעוגה. השבת רגילה להיות עם חצ-- ארבעה סוגי חצילים עם בטטה. אנחנו רגילות שמפגש נשים זה מפגש עם רביולי עם-

38:38 דובר 6 לגמרי. לגמרי זה זה.

38:39 דובר 2 פשוט התרגלנו שמפגש משפחתי בלי ארבעה מגשי סושי. כל מיני דברים, ואפשר לעשות את זה אחרת. אפשר לשבת בים או במפגש נשים על חצי אבטיח. אני יכולה לשבת על רבע אבטיח שלם. לא הר של פסטה, מלא עוף ואז ביס של סלט שגם עליו תקעתי אלף פעמים, אה, סילאן, סוכר, מלא שמן.

39:06 דובר 6 הרסתי את זה.

39:07 דובר 2 כאילו מה נשאר ממנו? אז באמת גם השילובים קודם כול. אני חושבת שהשילובים, אה, ולהפריד בין הפחמימות לסלט, לעמילן, לבצקים, זה מאוד מאוד מאוד מאוד עוזר. זה עוזר לעיכול. אתם תרגישו, אני פשוט מרגישה יותר קלילה. אמ, אני לא, אני לא צמה. כן? אני לא לא חיה ואני חיה רק על מים ועלים. אני גם אישית אוהבת את זה ואני אומרת אפשר תמיד לנסות. אפשר להתחיל משייק פירות, מלא מלא פירות, ולהוסיף לו קצת עלים. נענע, חסה. מה, חסה זה לסלט? חסה זה לא רק לסלט. גזר זה לא רק למרק שתוקעים לו-

39:50 דובר 6 טוחן אותו עם השמן.

39:51 דובר 2 המון אבקת מרק ומלח וכבר הורגים אותו. אה, פשוט להכניס את זה ואז לאט לאט להוריד קצת את הכמות של הפירות, נגיד בשייק, ולהוסיף קצת מלפפון, להוסיף, אמ, עלים. וזה טעם נרכש בדיוק כמו שסיפרו לנו שסושי זה טעים ויש אנשים שלא אוהבים ופתאום מתחילים לאהוב סושי או איזשהו מאפה חדש שנכנס לאופנה. זה טעם נרכש וה-וה-benefit, ה-התועלת, הסגולות. העור שלי חלק יותר. אני, אני ישנה פחות. השינה שלי סדירה יותר. כאבי בטן כאילו שנעלמו. אז זה שווה.

40:33 דובר 7 מה שאתה אוכל זה מה שאתה, זה אתה עשוי מזה בסוף. כמו שאנחנו מקפידים מאוד על כשרות.

40:37 דובר 2 בהחלט, בהחלט. אבל אני חושבת שאם יש אנשים שיגידו לי זה או הכול או כלום, זה לא נכון. זאת אומרת, בדיוק כמו שדיברנו מקודם על ריקוד ועל ספורט וגם על תזונה. זה בסדר אם נפלת על בוקר חלבי או שבת קטסטרופלית. ההרגשה הרעה היא המפתח לכישלון הבא. ההלקאה העצמית הזאתי, האשמה. אנחנו מכורות לזה. זה ממש התמכרות. זה מה שגורם לנו לחיות ולהרגיש כאילו טוב עם עצמנו. וזה שאני ארגיש רע, כי זה גם מה שידחוף אותי ל-ל-למה לא לעשות. למה לא להתחיל לקנות, אה, אמ, יותר ירקות או יותר פירות? או למה לא לשתות מים? בעצם. אז קודם כול ההרגשה הזאתי, לזהות אותה ולהבין שזה עבודה זרה ממש. זה התמכרות לכל דבר. פשוט התמכרות. כמו שיש אנשים שלא יכולים בלי, אמ, סמים או בלי סוכר. יש אנשים שלא יכולים בלי אשמה, בלי קורבנות, ולהבין שזה ממש יצר הרע. זה שלוש קליפות טמאות. לשחרר ולעזוב את זה. ובמידה ונפלת, לאזן, פשוט לאזן. זה כמו שאם לא ישנת הרבה אז הופ, את משלימה ככה לשמונה שעות שינה. או אם לא שתית כל היום אז את פתאום שותה עוד קצת. אז אם נפלת זה לא ״אוקיי, ממחר אני אורגנית טבעונית, משרה, מנביטה״. לא חייב עם הכול.

42:10 דובר 7 אלא אם כן יש יום הולדת לחברה ואז אני אחכה עוד יום עם כל ה...

42:14 דובר 2 אז אפשר לחכות, אבל אפשר ביום שקשה-

42:16 דובר 7 זה לא ממש, אה, זה לא ממש, אה, לחשב ככה.

42:18 דובר 2 נכון, לגמרי. אבל אם נפלת אפשר לאזן. בוקר שנפלת בו קצת, אז תאזני בצהריים. אז תשקיעי קצת יותר בארוחת ערב, אז תצמצמי את ארוחת ערב. אה, ערב שנפלת עליו, חתונה שאכלת בה המון. אז בוקר שאחרי צאי להליכה, תשתי המון מים, תעשי יום של ניקוי רעלים. לאזן זה לא הכול או כלום. לא יצא לך ואת מרגישה שעלית במשקל מאוד אחרי החגים, אז תאזני את זה בעוד קצת הליכה, בעוד קצת ריקוד, בעוד קצת ספורט. זה לא הכול או כלום. אני מאוד מאמינה באיזון.

42:52 דובר 7 בעצם הנפילה הפסיכולוגית שיש לנו בעקבות כזה דבר היא הרבה יותר, אה, הרסנית מבכלל הנפילה שהייתה לנו במקור. כאילו קרה משהו קטן, נפלנו, אכלנו קצת, חגגנו, ואז ה-ה-התוצאה שזה עושה לנו במוח של ההלקאה העצמית והכול זה הרסני הרבה יותר ממה שבכלל קרה.

43:13 דובר 2 לגמרי. אני חושבת ש... שהמקום הנפשי הוא, הוא הבסיס לכל ההתפתחות שאנחנו רוצות להגיע. אמ, גם אני בתור מאמנת ובתור מורה לריקוד, אמ, לתת ולזהות מה קורה לי ב-בנפש מבחינת, אה, כעסים, סליחה, אמ, לשחרר משהו מבחינה אנרגטית בפנים, בכלל בכל מערכות היחסים שלי, זה פשוט פתח לי את ה, את ההתמודדות ואת ההצלחה שלי גם ב-בתחום של הריקוד והעסקי. אז אני חושבת שאנחנו ניתן לזה את המקום לזהות, לחבק, להכיל את עצמנו, להקשיב, להקשיב לחברה. היום המון נשים פונות אליי והן לא כל כך זקוקות לטיפול כמו רגע להקשיב. היית במפגש, פגשת מישהי, היית בשיעור ריקוד, סיימת הרקדה. אנחנו פוגשות אנשים כל הזמן, את הילדים שלנו. אנחנו נוטות כל הזמן לעבור ל-doing, לעשייה, לפתרון. ״מתוק שלי, מה אתה צריך? אז מה עשיתי? אז מה? אבל מה אתה רוצה?״ אנחנו לא תמיד רוצים. אנחנו פשוט צריכים להיות נוכחות ואני חושבת שזה גם אחד מהסודות שלי שאני מצליחה לעשות כל כך הרבה. אנשים, אנשים שואלים אותי ״איך את מצליחה?״ ואני לא מעלה את הכול. אני עושה עוד הרבה מעבר. אני גם הולכת לרקוד לעצמי. אני רוקדת בלהקה, אני הולכת לזמן שלי עם עצמי, לנפש. אני יוצאת להליכות, אני נחה. אני אמא, שזה התפקיד הראשון והאהוב עליי יותר מהכול. אני חושבת הריכוז והנינוחות בנפש, כשאני כאן איתך עכשיו, עם חני, אני איתך. ובצהריים יש לי המון זמן לפני שאני יוצאת בערב להיות נוכחת. אני יכולה לנהל נופש שלם בצעקות ובפיזור ואף אחד לא יבין מה קורה. וכשאני נכנסת לסטודיו עם קבוצה של כיתות תיכון, אני איתם. אני איתם בנשמה, אני איתם בנפש, אני איתם בריכוז. אני מתקנת, אני מכילה. ואחרי השעה הזאתי,

45:29 דובר 2 אם אני יוצאת לסדנה, היא כמובן מוכנה לי מראש. אני מתרכזת ואני נוכחת וכשיצאתי משם אני יכולה לעצור דרך הים ואני מתרכזת בנשימות או בזמן איכות שלי עם עצמי. אני יכולה להיות עם עצמי היום. אני לא צריכה את הרעש כל הזמן מסביב. אה, כשאני מגיעה להורים שלי לכיבוד הורים אני לא בטלפון ומרוכזת בעצמי. אני מרוכזת איתם. כשאני מגיעה לסדנה אני מרוכזת, כשאני מגיעה להרקדה אני שם, כשאני בבית עם הילדים משתדלת. כמובן, האימהות היא, היא, היא דינמית. יש את הרגעים שאני אה בבית, אבל עסוקה ב-בדברים אחרים, אבל אני חושבת שהריכוז והשקט הנפשי יכול לתת לנו לעשות המון ולפעמים רעש נפשי גבוה, אנחנו לא מצליחות לעשות כלום, לא מכונה אחת. ואני יכולה להגיד לך שאני כאישה שעובדת אה ורצה הרבה, עם ריכוז אני מצליחה להעמיד גם שלוש מכונות כביסה, לבשל אוכל מבושל, אה, שתי ארוחות ביום. כמובן, לפעמים אני נעזרת. אני לא, אמ, אני לא אלוקים ואני יודעת לבקש עזרה. זה משהו שגם לא ידעתי לבקש בעבר. אני, אני, אני, אני ואני. היום אני יודעת לבקש עזרה וכשמציעים לי לקחת עזרה, אמ, אז אני חושבת שהשקט הנפשי זה, זה מתנה שאישה יכולה לתת לעצמה.

47:01 דובר 8 זה טיפ מטורף שמשנה חיים. כי יש באמת אנשים שהם גם על אנרגיות גבוהות והכול, אבל בסוף אתה קולט שאתה חי ליד החיים שלך. אתה כל הזמן דואג על העתיד ואתה כל הזמן מתכנן ואתה כל הזמן... באמת לחיות את הרגע. לא משנה מה אני עושה, גם אם אני יושב עכשיו עם הילד שלי בן שלוש ושומע מה היה לו בגן, זה מטורף. זה, זה לחיות.

47:21 דובר 2 בהחלט.

47:22 דובר 8 לנשום ולחיות. וואו! שרה'לה, מה עושה לך, אמ, מה עושה לך הכי הרבה סיפוק? זה נשמע שאת מסיפוק לסיפוק, אבל בכל זאת משהו אחד ש... מה? אולי רגע כזה שחווית במהלך העיסוק שלך ואמרת: וואו, הכל היה שווה רק בשביל זה.

47:44 דובר 2 אה, וואו. המון. המון המון סיפוק. קודם כל להגיע להרקדה כמו שאני עושה, ואת מקבלת בנות שחוששות ועושות פרצופים ולא רוצות להיכנס למעגל. ופתאום עברה שעה וחצי, והסיפוק הוא לראות בנות שמחות, שמחות באמת, משוחררות, אמ, קופצות, אמ, מתחבקות, אמ, מתחברות. זה נותן המון המון סיפוק שאני מצליחה לעשות את זה דרך מוזיקה, דרך, אמ, ריקוד. אמ, אני גם מלמדת, אה, ריקוד במשך השנה. אז אני חושבת שמ-- יש לי סיפוק בסוף שנה, אמ, לראות ילדה שעשתה תהליך. ילדה שיש לה פחד. פחד מאנשים, פחד מבנות, פחד מפחד, פשוט פחד. והיא עושה תהליך בעצם במשך השנה, אמ, משיעור לשיעור. היא מצליחה יותר. ילדה שמגיעה עם משפטים כל כך נוראיים על עצמה: "אני דפוקה, אני לא יודעת, אני לא אצליח", והיא יושבת בצד ואני צריכה לעשות איתה תהליך בשביל-- ב-בכלל שתיכנס ל-לתרגילים ותהיה נוכחת, ואז להביא אותה למצב שבסוף שנה היא עוד רבה איתי: "אני רוצה להיות מקדימה, אני רוצה. לא קיבלתי סולו", ולראות אותה בסוף שנה על הבמה. היא יפה עם תלבושת, מאופרת, עם תסרוקת. ילדה שאף אחד לא האמין בה, וההורים שלה כבר כאילו רשמו אותה והיא אולי הגיעה אפילו, את יודעת מה? קצת בגלל חברות לחוג. ובסוף שנה היא רוקדת והיא יודעת טוב את התפקיד שלה ומצאתי את הת-- את התנועות שיעשו אותה הכי יפה, ואמא שלה יושבת בקהל וגם סבתא שלה הגיעה ואחותה הגיעה ויש לה איזשהו משהו להראות ו"במרכאות להשוויץ", ואמהות שמגיעות אליי בוכות ואני רואה אותן בקהל מתמוגגות. נכון שיש לנו נחת חסידי ואנחנו רוצות נחת יהודי ועזרה בבית וילד שהוא שליו ושקט ולא עושה לנו, אה, אה, בית ספר והתמודדויות זה נחמד, אבל ילדה שעושה

50:01 דובר 2 כזה תהליך ומסוגלת בסוף שנה להיות משוחררת מול קהל ולהצליח, זה נותן לי המון המון סיפוק.

50:10 דובר 9 וואו, איזה כיף זה. זה פשוט, אה, את יודעת, לא כל, לא כל בעל מקצוע זוכה לראות את הפירות ככה ב... אחד אחרי השני. שרה'לה, משהו לסיום ככה. טיפ שנזכור אותך לנצח.

50:24 דובר 2 איי, איי, איי, אמ, טיפ-

50:26 דובר 9 נתת מלא טיפים.

50:27 דובר 2 אז אני, אני אחזור להתחלה, שאני חושבת שזה משהו שמרים אותי. זה שכוח נותן כוח. אנרגיה נותנת אנרגיה. תנסו לדמיין את עצמכן אחרי אירוע או אחרי מסיבה, עם איזה אנרגיות חזרתם לבית. אחרי איזשהו מפגש ש-שאתם אלה שהפעלתם או התנדבתם או ארגנתם. רוב-- אנחנו-- אולי חזרתם קצת עייפות, בסדר, אבל היה לכם אנרגיה. אז אני חושבת שזה מה שאני מאחלת לעצמי, שיהיה לי הרבה אנרגיה ושהשם, אה, ימשיך להעביר דרכי שמחה ואהבה וריקוד ושייתן לי כוח, אה, בשפע. אמ, אז זה הטיפ שלי. פשוט א' כל זה אף פעם לא מאוחר להתחיל עכשיו. עכשיו, איפה שאת עומדת או יושבת. להזיז את הכתפיים, להזיז את הגב, לבחור את השיר או את ה, או את המורה, או את המאמנת שעושה לך טוב ושיהיה לכם המון המון המון כוח ושמחה.

51:33 דובר 9 ואיך אמרת? את ראויה. כל אחת הכי הכי ראויה לזה.

51:37 דובר 2 אני ראויה לגמרי.

51:39 דובר 9 וואו. אני בטוחה שקיבלו המון המון כוח ממך. שרה'לה, תודה רבה רבה.

51:42 דובר 2 תודה לך, חני. תודה.

51:44 דובר 9 להתראות.