פרק 8: "בהמשך העשיה תנוחמו" | עם רוחי אשכנזי, שליחת חב"ד בבנגקוק, תאילנד

00:00 דובר 1 איך נראים חיים של שליחות בעיר בנגקוק, תאילנד? איך נראה שולחן שבת שנמצאים בו יהודים מכל גווני הקשת? איך מגדלים ילדים במקום כזה? ויותר מהכל, איך מתמודדים וקמים לעשייה מתוך כאב עצום ובלתי נתפס של אובדן ילד? שיחה מאלפת עם השליחה רוחי אשכנזי, שנוגעת במקומות הכי עמוקים של הנפש. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שהביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. שלום לרוחי אשכנזי, שהיא שליחה בתאילנד, לא פחות ולא יותר. אה, רוחי, איזה כיף שאת בארץ ואפשר לפגוש אותך ולהכיר אותך לכולם, שכולם יזכו, אה, לשמוע. אז בואי תכירי לנו את עצמך קצת מעבר.

01:12 דובר 2 אה, תודה חני על הזכות. אמ, נעים מאוד, אני רוחי אשכנזי, שליחה בבנגקוק בתאילנד כבר עשרים ושתיים שנה.

01:24 דובר 1 וואו.

01:25 דובר 2 אה, כן. יצאנו לשם בשנת אלפיים, אז כך שיש לנו ממש, אה...

01:30 דובר 1 קל לספור.

01:30 דובר 2 קל לספור ו-וסימן. אמ, אני אמא לשישה ילדים, אה, שניים מהם נשואים. אמ, סבתא לנכדה חמודה ושליחה של חב"ד בתאילנד. אז, אה, השליחות שלנו מתאפיינת בעיקר ב, אמ, עבודה עם הקהילה, הקהילה היהודית בבנגקוק. אז, אה-

01:59 דובר 1 תארי לנו את ה... תכניסי אותנו לתמונה, לסרט.

02:03 דובר 2 אז אוקיי, נ-נ-נכניס לכם, נתאר בדיוק מה זה תאילנד ומה זה בנגקוק. אז, אה, תאילנד נמצאת במזרח הרחוק, חלק ממדינות אסיה. ואני דווקא אולי אתקן ואגיד שכשהשליח הראשון ל-ל-לאסיה יצא, הרב אבצן מהונג קונג, אה, הוא קיבל, אה, מכתב מהרבי שהוא נוסע למקום שאינו קרוב.

02:28 דובר 1 נכון.

02:29 דובר 2 כי הרבי לא אהב להתבטא בלשון, אה, אה, לא נקייה או כמו שאנחנו יודעים, הרבי אומר בית רפואה, לא לכנות בית חולים. אז גם המזרח אנחנו מכנים אותו כמזרח שאינו קרוב. ובאמת הוא לא קרוב. פיזית, טכנית, זה לא קרוב. זה אם אנחנו מדברים על, אה, טיסות אז, אמ, זה עשר שעות טיסה ישירה בחברת אל על, ואם לא אז אפשר לנסוע דרך דובאי. היום בזמננו, אחרי הקורונה.

03:03 דובר 1 והמחירים בהתאם.

03:04 דובר 2 והמחירים בהתאם. בהחלט, ממש ממש בהתאם. אמ...

03:09 דובר 1 ואתם תלויים בארץ, הלימודים של הילדים?

03:12 דובר 2 אה, כן, בהחלט. תכף נספר על זה גם.

03:16 דובר 1 וואו.

03:17 דובר 2 ומבחינת שעות אז אנחנו ארבע שעות קדימה מהארץ, כשבארץ שעון קיץ, וחמש שעות קדימה, אה, כשבארץ שעון חורף. אז, אה, ככה לחשב. אז אנחנו ממש, אה, אה, לפני הארץ, אמ, זה את יודעת, בכניסת שבת, בחגים וכל הדברים האלה.

03:35 דובר 1 אתם מוציאים את השבת ויש דממה בטלפון.

03:37 דובר 2 כן, בדיוק. אה, ומצד שני, את יודעת, זה גם להגיד לילדים באמצע הצהריים שלהם של יום שישי שבת שלום.

03:44 דובר 1 כן.

03:45 דובר 2 ואמ, אבל זה סבבה, ממש התרגלנו. מזג האוויר שם הוא טרופי וזה אומר שאין לנו, אה, ארבע עונות שנה, אלא יש לנו קיץ כל השנה-- כל הזמן, אה, כל הזמן חם. אז ממש אין לי מלתחה של חורף ואפילו יש, אה... אני יכולה לספר לך שהגענו פעם אחת, אה, עם הילדים בחורף, אז הילד שלי, שהיה אז בן שבע, אמר, "אמא, זה לא בושה ללכת עם סוודר?" אז זה ממש ככה. לא מכיר, אין לנו חורף, אבל כן יש לנו, אה, מונסונים וגשמים, שזה ממש מתחיל בעונה הזאתי, וזה יכול להימשך עד אחרי סוכות. אז כך שאצלנו בסוכה יושבים בגשמים במסירות, אה, של גשם.

04:27 דובר 1 גשמים אבל לא חורף.

04:28 דובר 2 אבל לא ח-- לא קר. גשמים, אבל ממש גשמים חזקים והמים יכולים להגיע לך לפעמים עד הברך.

04:35 דובר 1 וואו.

04:36 דובר 2 ואמ, אז זהו. אז זה ככה תאילנד בכללי. אמממ...

04:41 דובר 1 איך נראה הרחוב? את הולכת ברחוב התאילנדי-

04:43 דובר 2 אז זהו, בדיוק. זה מה שבאתי להגיד, אה, איך נראה הרחוב. אז הרחוב הוא, אה, בואי נגיד, אה, בהרבה מקומות יש-- הבן אדם התאילנדי הממוצע אין אצלם מטבח, אה, כזה גדול כמו שאנחנו מכירות, אלא המטבחים ממש קטנים והתאילנדי הממוצע אוכל את ארוחותיו ברחוב. אז מה זה אומר? יש הרבה הרבה בסטות שבשעה שתים עשרה עד אחד זה ככה אורח חיים. העולם מת. עכשיו אוכלים קינקאו, ארוחת צהריים. ואין, אין מה לעשות, כאילו אפילו הרבה מקומות לא יקבלו לך תורים בין שתים עשרה לאחת או משהו כזה.

05:24 דובר 1 וואו, קודש.

05:25 דובר 2 וכשאת-- ממש קודש. במשרדים הפקידות יוצאות לאכול, אה, ממש ככה, ואז פתאום את רואה ברחובות מלא מלא כל מיני, אה, אה, פקידות, אה, מכל מיני משרדים. את יכולה לזהות אותם לפי התלבושת, כי לכל מקום יש תלבושת, אה, כאילו יוניפורם, אה-

05:42 דובר 1 כן, מדהים.

05:42 דובר 2 לכל משרד יש את הצבע שלו או משהו כזה. פתאום את רואה את כולם מתקבצים לאכול משתים עשרה עד אחד. אז הרחובות ככה די עמוסים מפ-- הם ב-בבסטות וכאלה מקומות של אוכל. אה, האוכל שמה מאוד, מאוד, אה, מתבסס מאוד על אורז. אורז זה ממש מאכל בסיסי וחריף.

06:02 דובר 1 עם שני מקלות או שזה, זה סין כבר?

06:04 דובר 2 לא, זה כבר סין. אבל, אה, אה, אורז זה ככה ממש, אה, מאכל בסיסי ו-וגם מאוד חריף. הם אוכלים מאוד, מאוד חריף. אמ, לכן כאילו גם בבתים את תמצאי מטבחים קטנים וכאלה בדירות. אז זה פחות או יותר האופי, המקום.

06:24 דובר 1 אורז זה בגזרה הכשרה. בגזרה הלא כשרה יש עוד כיוונים אחרים.

06:28 דובר 2 בדיוק, בדיוק ככה, בגזרה-- נכון, את יכולה לראות מקקים, אה, מטוגנים או כל מיני כאלה. להסתובב, אה, ברחוב, לפעמים יש ריחות ממש לא נעימים, אבל בואי נגיד זה לא בכל הרחובות, כאילו, יש פינות מסוימות ששמה מתרכז האוכל, שזה יהיה קרוב לכולם.

06:47 דובר 1 מכינים את המפה, איפה ללכת, איפה למצוא את ה-

06:49 דובר 2 ממש ככה. בדרך לבית ספר, אה, פה או שם, אה, אה, כבר ממש יודעים, הם מכירים.

06:55 דובר 1 זה מעניין, במסעדה של בית חב"ד בעצם מגישים, אה, אוכל מקומי?

07:00 דובר 2 מה זאת אומרת אוכל מקומי?

07:02 דובר 1 בדרך כלל, אה-

07:02 דובר 2 תפריט תאילנדי. יש, יש תפריט תאילנדי.

07:04 דובר 1 בדרך כלל בבתי חב"ד יש, יש הכשרה, פלאפל, המסעדות כשרות וכו'.

07:08 דובר 2 אז זהו, יפה. אז אצלנו יש גם את האוכל הישראלי כדי שכל מטייל ירגיש שהוא יש לו את הישראליות שלו, שזה כמו שאת אומרת שניצל, סלט, פלאפל וזה, אבל גם יש את התפריט התאילנדי, בהחלט.

07:23 דובר 1 יפה.

07:23 דובר 2 שזה מרק נודלס וכל מיני, אה, פאק רפאו, שזה כאילו, אה, עוף או בשר מוקפץ עם ירקות וכל מיני, אה-

07:33 דובר 1 נשמע טוב.

07:34 דובר 2 כן, האוכל התאילנדי הוא טוב.

07:36 דובר 1 לא מכירה, זה נשמע מצוין.

07:38 דובר 2 סלט מאוד טעים, סלט סום טאם, שהוא כזה בנוי על פפאיה ירוקה.

07:43 דובר 1 כיף לחיות אצלכם, הרבה פירות.

07:45 דובר 2 זהו, אז יש הרבה הרבה פירות. אה, אז בואי נגיד, פירות שיש בארץ, אז יקר לנו לקנות, כאילו כשהם מיובאים, כמו שאנחנו עכשיו רואים את האפרסקים, משמשים, שזיפים, אז אצלנו זה ממש יקר, אבל מצד שני יש לנו את כל הפירות הטרופיים, יש לנו את האננסים שעולים גרושים ו-

08:04 דובר 1 איזה קטע.

08:05 דובר 2 מנגואים מאוד טובים וכל מיני פירות, מנגוסטין וליצ'י והמון פירות טובים.

08:11 דובר 1 חגיגה.

08:12 דובר 2 כן, יש לנו עוד למיאי ואין שמיטה וכולי. אז יש את הפירות הטובים שלנו וגם הטעם שונה, לגמרי שונה. כאילו אני לא יכולה להסביר לך ולתאר לך, אבל הטעם של הפירות אפילו של התפוח אדמה וזה והבטטה, טעם אחר. פשוט ככה. אני רואה את זה כשמשפחה מגיעים אליי אז אומרים וואו, הפירות שלכם שונים, הם אחרים, וכשאנחנו באים לפה אז הילדים לא מתחברים ל-

08:39 דובר 1 איזה קטע.

08:40 דובר 2 למה שהם רגילים.

08:41 דובר 1 צריך לטעום כדי להבין.

08:42 דובר 2 כן, ממש ככה. בדיוק ככה. אי אפשר להסביר למה, אבל זה ככה.

08:46 דובר 1 איזה קטע. השפה היא-

08:49 דובר 2 השפה המדוברת היא תאית, תאילנדית. היא שפה מאוד מורכבת, כאילו מאוד קשה להגות אותה וצריך לדעת להגיד את ה-, את הטונציה הנכונה, את הטון הנכון. אה, בואי נגיד אני גרה שם עשרים ושתיים שנה ואני לא מדברת מספיק בכמות. בסיסי כן, אבל לא בשביל הכמות שנים שאני גרה שם.

09:13 דובר 1 כן.

09:13 דובר 2 אבל בואי נגיד לא הייתי צריכה הרבה את התאילנדית, אז לכן אני לא כל כך רכשתי אותה, כי העבודה והפעילות זה בעברית, זה עם ישראלים, או באנגלית, אז אנגלית יותר מתחזקת.

09:28 דובר 1 רובם מדברים אנגלית, רוב האוכלוסייה.

09:30 דובר 2 התאילנדית לא. בואי נגיד התאילנדים הפשוטים לא מצליחים לתקשר באנגלית, אז הרבה פעמים אנחנו שוברים את זה. כאילו בהתחלה שברתי את השיניים באנגלית ואז אחר כך צחקתי על עצמי. אמרתי אני יכולה לדבר איתם עברית ואנגלית אותו דבר, כי ממילא הם לא מבינים לא את האנגלית ולא את העברית. אבל לאט לאט לא יודעת, מסתדרים.

09:49 דובר 1 נותן לך להרגיש תיירת ביום יום.

09:51 דובר 2 בהתחלה. בהתחלה.

09:54 דובר 1 וואי זה מרתק. אז הקהל שם הוא בעצם ישראלים, משפחות ישראליות שעברו לשם לגור מכל מיני סיבות?

10:00 דובר 2 אז כן. אז בואי אני אתאר לך כאילו מה מערך הפעילות שם, של כל המקום הזה שנקרא חב"ד בתאילנד. אמ, אז יש לנו בתי חב"ד למטיילים, שיש את זה מפוזר בבנגקוק, בקוסמוי, בפוקט, שזה האיים בדרום, וצ'יאנג מאי בצפון וגם פאי, שזה עוד יותר צפונית, שלוש שעות נסיעה מצ'יאנג מאי.

10:28 דובר 1 איפה שכולם נוסעים לטייל בעצם.

10:29 דובר 2 בדיוק, איפה שכולם נוסעים לטייל ועוד מעט יפתחו גם בקופנגן בית חב"ד ו-

10:37 דובר 1 זה סקופ.

10:39 דובר 2 כן. ואז זה בתי חב"ד למטיילים. עכשיו בנוסף יש את העבודה עם הקהילה, שיש הרבה אנשים שמהקהילה שגרים, אז אנחנו יותר מתמקדים ואנחנו גרים יותר באזור של הקהילה, פחות עם המטיילים. אז בואי נגיד את המטיילים הרבה לא יוצא לי לפגוש, אלא אם כן אני נוסעת לבית חב"ד.

11:02 דובר 1 משפחות אחרות שבעצם דואגות איתך לזה.

11:04 דובר 2 אז יש משפחות אחרות שעובדות עם הבית חב"ד. אצלנו בבנגקוק זה משפחת וילהלם, הרב נחמיה וילהלם, אדם מפורסם שכולם שמעו עליו ובאיים יש משפחות אחרות. במקומות, בבתי חב"ד האחרים משפחות אחרות, וגם בתוך בנגקוק אנחנו כמה וכמה משפחות של חב"ד. יש את הרב קנטור, שהוא הרב הראשי שהוא בעצם הגיע ראשון לפני שלושים שנה לתאילנד, ויש עוד אחד, משפחת חדד, שהם אחראים, הוא אחראי על מערך הכשרות. יש לי אחיין שגר איתנו.

11:44 דובר 1 וואו, איזה כיף.

11:45 דובר 2 כן, אחיין שלי

11:46 דובר 1 מה הסיפור?

11:47 דובר 2 גר איתנו והוא גם אחראי, משפחת גולדברג. הוא אחראי על כל מערך המזון, כאילו.

11:56 דובר 1 יש שם הרבה כשרות בעצם ש-- נכון?

11:57 דובר 2 יש שם הרבה הרבה מפעלים של כשרות. כן, אבל-

11:59 דובר 1 אנשים אוכלים פה דברים, קונים בסופר דברים שבעצם לא יודעים מה המקור.

12:03 דובר 2 נכון, נכון, אז יש את הכשרות שלנו. נכון, טונה בדיוק. וגם מטבע הדברים יש הרבה משגיחי כשרות דתיים חרדים שמגיעים הרבה לתאילנד. אמ-

12:18 דובר 1 אז הם גם צריכים בעצם סעודות שבת.

12:20 דובר 2 כן, בדיוק. אז זהו, אז בואי נגיד ה-הפעילות, ההיילייט שלנו, של המשפחה האישית שלי, זה באמת הסעודות שבת. כמו שהתחלת להגיד שהם צריכים סעודות שבת. אז אמ, יכולה לתאר את השולחן אצלי בבית. אז בואי נגיד לפחות אמ, לא פחות מחמישים אנשים, ארבעים וחמש, חמישים ואפילו שישים אנשים.

12:42 דובר 1 וואו.

12:42 דובר 2 לפני עידן הקורונה היה ממש אה הרבה אנשים.

12:46 דובר 1 זה הפקה.

12:48 דובר 2 אה כן, נכון, זה הפקה, זה כבר אה-

12:50 דובר 1 אירוע.

12:51 דובר 2 נכון נכון. אמ, אבל בעלי מגדיר מאוד יפה את השולחן שבת של אצלנו, שהוא מתחיל כמו רחוב ז'בוטינסקי, מתחיל בבני ברק ונגמר ברמת גן.

13:02 דובר 1 וואי זה מהמם.

13:03 דובר 2 כן, כי-- וזה דבר מיוחד, כי יכולים לשבת בצד השולחן, בצד שמאל של השולחן, משגיחי כשרות מכל סוגי ההכשרים, אה ממש מכל סוגי ההכשרים, שיכול להיות שאפילו הם ביניהם לא, לא, לא, לא נפגשים בארץ ולא מדברים ביניהם. וככה השולחן הולך ועובר לאנשים שהם אה ממש-

13:26 דובר 1 כל הקשת.

13:26 דובר 2 רחוקים, כן, מכל ה-- ומאוד נהנים לבוא וליהנות מהאווירה כזאת של שולחן שבת חם, לבבי, טעים, אה משפחתי, ממש אווירה משפחתית, כי זה בתוך הבית, בסלון. כל הסלון שלי משתנה מ-- לקראת שבת, מזיזים את הספות, מוסיפים שולחנות, השולחן נוסע, כאילו זז ב-במטב-- בסלון. אז ממש כל ה-, כל הבית משתנה, אבל יש לזה ערך מוסף פשוט מדהים, מדהים, מדהים. המון אנשים אה אה פשוט נהנים מהביתיות הזאת, מהמשפחתיות הזאת, וזה פשוט עושה המון. ממש אה-- גם הרבה משפחות מהקהילה מגיעות. ואמרה לי מישהי, "רוחי, כשאני מגיעה אלייך הביתה ביום שישי אני מרגישה שבאתי לאמא."

14:18 דובר 1 וואו, איזה מרגש לשמוע את זה.

14:19 דובר 2 כאילו זה מין תחושה כזאת של בית, של כיף, של אה-

14:24 דובר 1 וואו.

14:24 דובר 2 חוויה ממש אה נחמדה.

14:26 דובר 1 בעצם המפגש עם אנשים מכל המגוון של האוכלוסייה. מה ש-

14:31 דובר 2 כן.

14:32 דובר 1 בואי נגיד מישהי פה שומעת אותך ואומרת וואי, איך בא לי להשתתף בסעודה בסגנון הזה. אין כזה דבר בארץ.

14:37 דובר 2 אה נכון.

14:38 דובר 1 צריכה לנסוע לתאילנד.

14:39 דובר 2 נכון. מוזמנות.

14:41 דובר 1 תיזהרי, יהיה לך צפוף. אבל באמת משהו אה אדיר.

14:45 דובר 2 ובאמת עכשיו גם מתארחות כל מיני משפחות. סתם אנשים שבאים לטיול והם לא יודעים והם רוצים להיות באזור של קהילה ולא באזור של מטיילים. כי סעודות שבת עם מטיילים זה אופי אחר.

14:56 דובר 1 כן.

14:57 דובר 2 הם פשוט באים. כאילו אני אפילו לא יודעת. בואי נתחיל מפה שאני לא יודעת ביום חמישי לכמה אנשים אני נערכת. לא יודעת. ותמיד אנחנו מדסקסים כאילו אני ואחיין שלי ו-- אוקיי, אז מי יהיה שבת. אז כאילו משפחות מהקהילה אני יודעת מי אני הזמנתי או מי הודיע שמגיע, אבל מעבר לזה אורחים פתאום יכולים להיכנס, אנשים שפשוט לא ידעתי ואני לא יודעת מיהם ואני לא מכירה אותם, ותוך כדי מתפתחת שיחה ו-

15:27 דובר 1 יש לך כבר טריקים של-

15:28 דובר 2 זה ממש נחמד.

15:28 דובר 1 אופס, עשרים אורחים נוספים שעתיים לפני שבת.

15:32 דובר 2 אז אני לא-- כאילו בואי נגיד יש לי כמות קבועה של אוכל שאני מכינה ואף פעם לא חסר. אז כאילו אם זה מבחינת דגים אז אני אעשה לפחות חמש פילטים של סלמון, ועופות אז גם יש לי כמות קבועה ואף פעם לא חסר. אבל כאילו די באיזשהו כיוון הפסקתי להילחץ מהכמויות האלה, אבל לפעמים באמת-

15:57 דובר 1 כי את רואה שיש באמת בסוף-

15:58 דובר 2 כן, כי זה פשוט אף אחד לא יקום רעב. ובואי נגיד כבר למדתי גם את הטריק שאנשים יותר נהנים מהסלטים והדגים. אז יש אצלי לפחות לא פחות משתיים עשרה סוגי סלטים.

16:09 דובר 1 וואו.

16:11 דובר 2 ואחר כך מנה עיקרית אנשים פחות אוכלים, אז הם מתמלאים.

16:16 דובר 1 מילא, כן.

16:17 דובר 2 כן, אז אני משקיעה. כן, ממש, אה-

16:20 דובר 1 וואו. את יודעת, זה מרתק בכלל, זה לפודקאסט נפרד, אבל לשמוע על כל סוגי בתי חב"ד. אנשים שומעים בית חב"ד בחו"ל, זה נשמע להם הכל אותו דבר. אפילו לפעמים אנשים באים ב-- רגע, אצלכם אין כך וכך? כי כל בית חב"ד הוא סגנון כל כך אחר.

16:35 דובר 2 נכון, נכון.

16:35 דובר 1 וכמו למשל באוקראינה זה בכלל מיועד לקהילה המקומית, והלוואי תיירים. הלוואי קצת משהו מעניין וסגנון אחר לגמרי, וזה פשוט מרתק לשמוע על ההבדלים ועל ה-- איך שכל מקום מתנהל, זה-

16:49 דובר 2 נכון, אני חושבת שבגלל אופי המקום, כי כל מקום יש לו את האופי שלו. אצלנו בתאילנד ה, ה, הנקודה העיקרית היא זה המטיילים שבאים לטייל או גם אלה שיוצאי צבא שסיימו צבא וכאילו באים להתפרק והחו-- ולחופים ולכל ה-- מה שתאילנד יודעת, מה שכן, מה שיש לתאילנד להציע. אז, אז זה סגנון האנשים.

17:12 דובר 1 קרה לכם שנתקלתם ב, אה, תאילנדים יהודים? איזשהו אחוז, משהו, או שלא קיים?

17:20 דובר 2 אז זה כמעט לא קיים. לא, ממש אין. לא, לא, לא נפגשנו אלא אם כן מתגיירים.

17:27 דובר 1 כן, אבל-

17:28 דובר 2 ואז זה כבר סיפור אחר. אה, זה כבר, אה, נישה אחרת. זה משהו אחר. אה, היו מקרים בודדים, כן, אבל יש.

17:38 דובר 1 וואו, זה קטע. אז האוכלוסייה המקומית לא נלקחת בחשבון בעצם כי הם לא-

17:42 דובר 2 כן, אנחנו ממש לא עובדים עם ה-- ממש ככה. לא, לא, לא עובדים עם התאילנדים בשום כיוון, רק נהנים מהשירותים שלהם.

17:50 דובר 1 למה לא? לפחות...

17:51 דובר 2 כן, אנשים, העם התאילנדי אדם מאוד, עם מאוד אדיב. כאילו את יוצאת, אה, זה משהו שלא קיים פה. למשל, את הולכת לסופר. אז בפתח של הסופר עומד בן אדם ועוזר לך לסחוב את השקיות. את מגיעה לבניין שלך. אז יש שומר ויש עגלה של סופר שאת מעמיסה את העגלה והשומר, אה, מוציא לך את הדברים מהאוטו, מעמיס לך את העגלה ומכניס לך את זה למעלית. אז כאילו-

18:15 דובר 1 וואו, שירותיות.

18:16 דובר 2 ממש. זה עם מאוד אדיב, כאילו ממש נותנים את התחושה כאילו הם נבראו לשרת אותך. כזאת, אה, תחושה. ותמיד עם הקידה שלהם בידיים, כאילו כמו שזה האופי התאילנדי.

18:30 דובר 1 ככה אמור להיות. בשבילי נברא העולם. הקדוש ברוך הוא ברא אותם בשביל שאתם תוכלו לעשות.

18:36 דובר 2 ופה זה כל כך מוזר. זה כזה שונה. כשאני באה לפה פתאום הכל את צריכה לעשות לבד, לסחוב ו-

18:41 דובר 1 רגע, מה, את צריכה לקלף תפוחי אדמה בשביל לשים אותם בסיר, כאילו?

18:45 דובר 2 אז זהו, אז בבית אצלי יש לי עזרה, יש לי עוזרת קבועה ושהיא ככה כבר, את יודעת, למדה גם את כל הטכניקה הזאת של הכנת שבת. היא כבר ממש מיומנת. היא עושה לי שוק, קנייה ביום רביעי, וזה בעצם כל הקניות, רובן היא עושה לי. ה-- עוף, בשר וזה יש לנו בחנות הכשרה שלנו, שזה ממוקם בתוך מסעדה חלבית שנקראת ג'יי קפה, ושזה גם פינה מאוד, אה-- משהו חדש שקם עוד לפני הקורונה, שלוש ארבע שנים, וממש פינה מאוד, אה, מקום מפגש כזה לכל הישראלים, כי יש שמה מסעדה חלבית וחנות למוצרים כשרים. ממש דברים מהארץ.

19:30 דובר 1 את רואה שהישראלים שם בעצם, אה, שומרים על כשרות? לא בגלל הכשרות, אלא בגלל שזה בעצם, אה, השפה שלהם, מוכר להם, אז-

19:40 דובר 2 אז כן, בוא נגיד, אה, ובגלל זה אנחנו מאוד משתדלים תמיד למלא את המדפים ואת המקררים בקוטג', בגבינת חמש אחוז מהארץ. אנשים ממש, כן, ממש נהנים וכן, אפילו אנשים שתמיד היו קונים בסופר בשר ועופות אמרו לא, האיכות שלכם והאריזה היפה. אין, אני-

20:00 דובר 1 מבצע כשרות.

20:01 דובר 2 התחלתי ל-- התחלתי לקנות רק אצלכם. מכמה שמעתי זה ש-- באמת לא, הם לא מקפידים ממש על כשרות ו-- כי בוא נגיד לא רובם מקפידים על הרעיון הזה של חלב ישראל, שזה רק אנחנו החב"דניקים מקפידים ממש, אז אין להם בעיה ללכת לקנות בסופרים משהו שהוא או יהודי שהוא כשר אבל לא, הוא לא חלב ישראל.

20:23 דובר 1 יש הרבה, כן.

20:24 דובר 2 יש הרבה, כן, ויש הרבה מבחר. אבל כש-- בכל אופן, כשיש להם את ה, את הדברים מהארץ, את היוגורטים, את המעדנים זה, זה עושה את זה.

20:34 דובר 1 עושה את העבודה.

20:35 דובר 2 כן.

20:36 דובר 1 איך זה לגדל ילדים בתאילנד?

20:39 דובר 2 אה וואו. איך זה לגדל ילדים בתאילנד? אז אולי באמת נחזור לבראשית. אנחנו הגענו לשליחות שלנו חמש שנים אחרי החתונה עם שני ילדים, ילד בן שלוש וילדה בת שנה וחצי. בואי נגיד בהתחלה היה להם קשה להתאקלם. הילד בן השלוש ממש זכר את הגן שלו ואת ה-

20:57 דובר 1 הם לא נולדו לזה.

20:58 דובר 2 כן, הם לא נולדו לשליחות. אחר כך הם גדלו. יש לנו גן, גן חב"די, גן של חב"ד, אז הם לומדים שם והגן בעצם גן ובית ספר שלנו של חב"ד. קטן, חמים ואיכותי, שבעצם יש בו את הכיתות לפי גילאי הילדים. אין לנו כל שנה את כל הכיתות.

21:19 דובר 1 כיתה קטנה, לא?

21:20 דובר 2 בדיוק. יש עליהם גיל-

21:22 דובר 1 צריך לדעת מתי להיוולד.

21:23 דובר 2 צריך לדעת מתי להיוולד, יפה, וגם צריך, את יודעת, והרבה פעמים קרה לנו ולכל משפחות השליחים שלפעמים יש, אה, מישהי ילדה כאילו בת אחת בין כיתה של בנים או בן בתוך כיתה של בנות.

21:35 דובר 1 שלא בסדר, צריך לתאם.

21:37 דובר 2 את צוחקת? יש לנו בשנתון של הבן שלי-

21:40 דובר 1 לא, קרה לנו אחר כך אז אני-- היו לנו שלוש ביחד בהריון ופתאום שני בנים ובת. רגע, מה עושים?

21:45 דובר 2 מה תעשה הבת הזאת? אז בואי נגיד, למדנו-- אצלנו הילדים לומדים עד כיתה ד', עד גיל תשע ביחד, ומגיל תשע הם נפרדים. אם זה בת או בן. ו-- והיה לנו שנה אחת, שנתון של הבן הקטן שלי, אנחנו כל השליחות, כולנו ילדנו בנים.

22:04 דובר 1 כל הכבוד.

22:05 דובר 2 אז זו הייתה שנה מוצלחת, והשנה היא בשנת בר מצווה.

22:07 דובר 1 זה באמת מקל כאילו-

22:09 דובר 2 כן.

22:09 דובר 1 כל, כל ילד הוא כל כך משמעותי כשיש כאילו-

22:11 דובר 2 ממש, ממש.

22:12 דובר 1 אפשר לספור על כף יד ו...

22:15 דובר 2 אז הם לומדים בבית ספר הזה עד גיל... אז בואי נתחיל מפה, שזה אתגר של שליחות.

22:21 דובר 1 וואו.

22:21 דובר 2 ממש מאתגר.

22:22 דובר 1 האתגר.

22:23 דובר 2 האתגר. עד גיל-- אז הבנים, בואי נגיד, עד בר מצווה, אולי עד בר מצווה הם בבית, ואחר כך הם נוסעים ללמוד בארץ.

22:32 דובר 1 בישיבה.

22:33 דובר 2 בישיבה או אפילו לא בישיבה. לפעמים זה היה עוד ללמוד את השנה האחרונה של החיידר, וגרו אצל סבתא בכפר חב"ד. והבנות עוזבות בסיום כיתה ט' לקראת כיתה י'.

22:44 דובר 1 כמה שאפשר עוד קצת בבית.

22:45 דובר 2 כמה שאפשר בבית, וממש הם למדו בחברה מאוד קטנה. הבת הגדולה שלי למדה שלוש בנות בכיתה: בת שלי, בת של משפחת וילל[?] ובת של הרב קנטור.

22:54 דובר 1 וכולן נשארו ביחד עד כיתה ט' ו...

22:57 דובר 2 כן, בסוף כיתה ט' הם נסעו לארץ.

22:58 דובר 1 איזה מעבר זה? את גם נמצאת מרחק של עשר שעות טיסה מהבית.

23:02 דובר 2 נכון.

23:02 דובר 1 זה לא-

23:03 דובר 2 זה לא ממש כזה שהבת תבוא לסוף שבוע, אבל אין מה לעשות, זה...

23:09 דובר 1 חלק מזה.

23:09 דובר 2 זה חלק מהחיים, וזה, אני חושבת, אם אנחנו מסתכלים על כל דבר, בכל סיטואציה למצוא את הטוב, אז זה מאוד, מאוד מבגר את הבנות. זה נותן להם עצמאות לדעת להסתדר, והקטע הזה שהן עכשיו צריכות לדאוג לעצמן. הבת הגדולה שלי גרה-- למדה בכפר חב"ד והיא גרה אצל חמותי, והבת השנייה לומדת בקריות, ב-- היא נמצאת בפנימייה של בנות חב"ד, של כל שלוחות חב"ד. אז זה גם סוג של עצמאות, פתאום להתנייד, לנסוע באוטובוסים, רכבות, ואין, זה פשוט מבגר אותם.

23:47 דובר 1 קודם כול ללמוד את המדינה ולהסתדר לבד עם עצמך.

23:52 דובר 2 נכון, כי בעצם הן גדלו ב-ב-בתאילנד, הן גדלו במקום אחר.

23:56 דובר 1 וואו.

23:57 דובר 2 והן עושות את זה בגבורה.

23:58 דובר 1 ומכשל.

23:59 דובר 2 כן. אחר כך, לידה שלישית שלי ילדתי בתאילנד תאומים, בן ובת, ואחר כך עוד לידה באר-- גם בתאילנד. זו הבת שלומדת עכשיו, והבן הקטן שלי נולד בארץ.

24:13 דובר 1 איך זה ללדת בתאילנד?

24:13 דובר 2 בני שלוש עשרה. חלום. חלום. פשוט ככה.

24:18 דובר 1 וואו.

24:18 דובר 2 גם אם זה היה לפני עשרים ואחת שנה, תאילנד התקדמה, היא לא אותה תאילנד כמו שאנחנו הגענו. פשוט חלום. אה, רפואה, אה, פרטית.

24:27 דובר 1 כי את יכולה להשוות בעצם. היית גם וגם.

24:29 דובר 2 כן, נכון. ממש ככה. ה-- בית רפואה הוא בית רפואה פרטי, והוא, אמ, אז יש לך את כל הפינוקים והרופאים, אה, תאילנדים, אבל שלמדו הכשרה מקצועית לא בתאילנד, עם ממש ידע, וממש אפשר לסמוך. ו-ומצד שני הפינוקים של תאילנד. כאילו כל אחד בימי האשפוז, את נמצאת בחדר פרטי. האחיות, כשאני ילדתי תאומים, האחיות היו מביאות לי אותם מהתינוקייה. הייתי בניתוח, הם הביאו לי אותם וממש ישבו איתי בחדר עד שגמרתי לה-להניק אותם, ופשוט כאילו הם נבראו בשבילי.

25:08 דובר 1 וואו. כל יולדת באה ככה.

25:10 דובר 2 כן, וזו הוכחה שהבת שלי עכשיו, כשהיא ילדה, באה ללדת בתאילנד.

25:16 דובר 1 יואו.

25:16 דובר 2 זה ברור לך שזה פינוק וכיף.

25:18 דובר 1 לא מוותרים על זה.

25:19 דובר 2 כן.

25:20 דובר 1 וואו, איזה, זה מדהים כי אנשים מדמיינים ש-

25:23 דובר 2 זהו.

25:24 דובר 1 בארץ ובארץ ובארץ.

25:25 דובר 2 לא, גם אנ-- גם אנשים מדמיינים, כשהם שומעים תאילנד, זה נשמע מדינת עולם שלישית, אבל זה ממש לא כך. זו מדינה מפותחת בהכול, בהכול. בואי נגיד, היא התפתחה. אם אני במשך השנים שאני שם, אם זה קניונים גבוהים, בניינים גבוהים, אה, כבישים מסועפים, הכול. כאילו ממש לא מדינה נחשלת בכלל.

25:47 דובר 1 לא מה שמדמיינים כששומעים את זה.

25:48 דובר 2 כן, בדיוק זה מה שמדמיינים. ממש לא. ו... אחלה מקום.

25:56 דובר 1 בואי נחזור לתאומים. אה, נעבור נושא קצת ככה מתאילנד לבאמת הסיפור המטורף שעברתם עם התאומה. בעצם זה-

26:07 דובר 2 כן.

26:08 דובר 1 בן ובת.

26:08 דובר 2 כן, זה בן ובת. הם נולדו לפני, אה, עשרים שנה פלוס.

26:13 דובר 1 וואו.

26:14 דובר 2 אה, כן, בחודש חשוון, י"א חשוון. אה, בן ובת מקסימים. קוראים להם ברל ומוסי, וגדלו כמו ילדים טובים, חמודים, בריאים ושלמים. אבל בגיל, כשהבת שלי מוסי הייתה בת, אה, שש, בסיום כיתה א', אמ, פתאום ראינו שם בתאילנד שמשהו לא בסדר אצלה. כאילו לא יודעת, היא הייתה המון המון מתעייפת, עייפה. אה, קרה לי פעם ועוד פעם שכאילו סוג של התעלפה. אמ, כשזה קצת יותר, אה, נהיה מצב קצת יותר קשה, פתאום ראינו בעיניים שמשהו לא מאוזן בעיניים. והלכנו, הלכתי לרופאים, הלכנו לבדוק, ואמ, אמרו לי לא יודעת משהו-

27:08 דובר 1 עופם שם.

27:09 דובר 2 שנה קודם, בקיץ קודם, שמנו לה משקפיים, הרכבנו לה משקפיים בגלל עין עצלה, ואמרו לי לא יודעת, משהו כזה השתנה לה המספר. בואי נחליף לה מספר פה ושם. בסדר, החלפתי לה משקפיים, איכשהו שינינו מספר, אבל לא יודעת, הלב של אמא הרגיש לי משהו לא בסדר. כבר באתי ממש לבקש מהם שאני רוצה לעשות לה MRI או CT או משהו כזה, אבל יד ההשגחה, אה, הובילה אותי והם לא הסכימו, הם לא הסכימו לעשות לנו את זה. לנו הייתה טיסה מתוכננת לארץ כי גיסי התחתן, האח הקטן של בעלי. וטסתי לארץ. זה היה, לא אשכח את זה כמו היום. לפני ארבע עשרה שנה, ביום ראשון בצהריים. טיסת, אה, צהריים. נחתנו פה בארץ בעשר וחצי, אחת עשרה בלילה, וכל המשפחה באה ל-- כאילו אחותי באה לקבל אותנו, חמותי. ואיך שהם ראו את הילדה הם ממש נבהלו וממש ככה משהו אמר להם לא טוב. ובדרך מהשדה היא הקיאה. ואמ, ולא יודעת. וחמותי אומרת לי, "את לא שמה לב? משהו לא בסדר עם מוסי." אמרתי לה, "לא יודעת. לא יודעת. אמרו הכול בסדר בתאילנד, נראה טוב." ואמ, נחתנו באמת ב-- כמו שאמרתי לך, בראשון בערב. ביום שלישי היה את הכנס של נשי חב"ד. ואמ, אני עוד, עוד בתאילנד הודעתי לילדים: תדעו לכם, זה כנס שנתי פעם בשנה, אני הולכת לכנס הזה. כבר הודעתי להם מראש, ו-- ואז חמותי אומרת לי, "בואי, בואי נלך לבדוק". הלכנו לקופת חולים בכפר חב"ד ופה ושם בלי הילדה. את הילדה הכנסנו ל-לגן. מיד הכנסנו אותה למסגרת בכפר, והרופאה אומרת, טוב, אם זה כך וכך, אז תיקחו את ה-- שוב לאותו רופא עיניים שראה אותה שנה שעברה. בסדר, אמרנו.

29:00 דובר 2 אוקיי, בסדר. הלכנו, אמ, לאותו רופא עיניים ש-- היה לי תור ביום, ביום של הכנס בלילה ואני הולכת לכנס ואני יושבת שמה והכל. ואני ככה-- הנושא של הכנס היה אז, דיברו מאוד, מאוד על הנושא של ביטחון בהשם. לבטוח בכל מצב, בכל סיטואציה, לנסות לראות את יד ההשגחה ואת הביטחון בהשם. וזוכרת שדיברה על זה שליחה שגם התמודדה עם מחלה ו-וכשסיפרה כמה, כמה היא הסתכלה באמת על הצד החיובי בכל דבר ו-- ממש נהניתי. קיבלתי המון המון כוחות מהכנס הזה. אני הולכת לרופא עם אחותי, אה, הייתה לנו איזו חתונה, ממש מהחתונה נשלפנו. ו-- הרופא רואה אותה ובודק אותה והוא אומר לי, "רוחי, צריך לעשות לה--" כאילו, "גברת, בואי, צריך לעשות לה MRI". ואז אני מגיעה ככה ואז הוא אומר לי, טוב, תקבעי לה תור ל-MRI ופה ושם ו-- פרוצדורה פה בארץ, כן, שונה ממה שאנחנו רגילים בתאילנד, שוב. אמ, הולכת למחרת בבוקר לרופאת ילדים שתיתן לי הפנייה לעשות MRI. ואמ, אז כבר הלכתי עם מוסי ואיך שהיא רואה אותה היא אומרת לי, "רוחי, מפה את רצה לשניידר. שום MRI, שום, אה, מכתב. את-- הרגע לשניידר". ואמ, אני הולכת. בעלי לא היה איתי. בעלי נשאר בתאילנד. ואני הולכת מיד עם המשפחה, אחותי הצדיקה וגיסי וחמותי, ואנחנו יושבים ובגלל שהיא הייתה ילדה בת שבע וחצי, אמ, עד שהתקבלנו במיון ופה ושם והיא אכלה, אז אמרו לי עכשיו צריך לשמור אותה בצום שש שעות בשביל לעשות לה הרדמה ל-MRI, כי ילדה במצב כזה אנחנו לא...

30:59 דובר 3 חייבים להרדים.

31:00 דובר 2 חייבים להרדים. אז אוקיי, תבלי איתה עכשיו שש שעות לחכות בשביל שיעשו לה הרדמה. עברו השש שעות האלה שכל דקה היא נצח. אני מגיעה לעשות לה-- סליחה, זה אפילו לא היה MRI, זה היה CT. עכשיו אני באה להיכנס ל-ל-ל-CT ואני הייתי בתחילת הריון ולא-- אז כאילו לא יכולתי להיכנס איתה, והיא יוצאת ולא עובר שעה שעתיים, אנחנו מגלים ככה פשוט שחור על גבי לבן. הרופאה ישבה איתי בצורה מאוד ברורה שיש לה גידול, אה, בגזע המוח.

31:42 דובר 3 וואו.

31:42 דובר 2 גידול.

31:43 דובר 3 לשמוע את זה לבד.

31:45 דובר 2 לבד. הייתי עם המשפחה, כמו שאני אומרת, עם אחותי, גיסי, חמותי, אבל בעלי היה רחוק והוא שמה היה באמצע באמת, אה, איזשהו, אה, אמ, משא ומתן לרכוש את השטח של בית חב"ד בפוקט ובאמת ממש תפסתי אותו שם בפוקט וכמו שאומרים נופל מהשמיים. ומה עושים עכשיו? אז היה לנו כל מיני חזיתות, כאילו איך להתמודד. אז אמממ דבר ראשון-

32:19 דובר 3 קודם כל את לא גרה פה בכלל.

32:20 דובר 2 אנחנו לא גרים. מה עושים? עכשיו אנחנו באנו לחתונה. אמנם הגעתי חודש, כמה שבועות לפני החתונה. החתונה הייתה-- זה היה משהו. הנה ממש בתחילת תמוז. אנחנו ממש יכולים לציין עכשיו ארבע עשרה שנה. החתונה הייתה אחרי תשעה באב, אבל היה כאילו מה עושים עכשיו? אז דבר ראשון ברור שצריך לעשות, להפוך, לראות מה, מה עושים. אז זה היה יום חמישי בערב. יום שישי בבוקר בעלי כבר נחת בארץ. היינו מאושפזים בשניידר ופה ושם ופשוט ישבנו עוד פעם לפגישה עם הרופא ביום ראשון והוא אומר לנו המצב הוא שאנשים במצב כזה הם לא שורדים אפילו שנה. וממש נופל, נפלו השמיים. ממש. את לא יודעת. ואני זוכרת שבעלי ככה אומר לי השם יעזור, אצלנו זה לא יהיה. ואז את רצה קודם כל לרופאים ופה ושם ולנסות למצוא את הטיפול הכי טוב ולהתייעץ עם הרב פירר ואת כל הממצאים ומה עושים? ונכנסנו לקלחת של טיפולים. בעצם לא היה יותר מדי מה לעשות בגלל מיקום הגידול אז לא יכלו לנתח כי זה היה מסוכן. ומה שכן עשו לה, אמ, התחילו ממש טיפולים של הקרנות וגם בהרדמה יומיומית. את מביאה-- את צריכה להביא ילדה להרדמה ובמקביל נתנו לה גם המון סטרואידים, שזה דבר ששיגע אותה לגמרי. קודם כל ניפח אותה ומשהו ששיבש לגמרי. זה מגביר את התיאבון וזה היה בקיצור התמודדות ממש לא פשוטה ואני לא אלאה בכל הסיפורים. ומצד שני גם הילדים, שהיה ברור ומובן שאנחנו לא חוזרים לתאילנד במצב כזה והתחלנו פשוט סוג של שגרה בארץ. התחילה שנת הלימודים, הילדים נכנסו למוסדות בארץ, לגנים, לחיידר, לבית ספר ואפילו מוסי גם בשלב מסוים כשהיא הרגישה והייתה בכושר נכנסה לבית ספר בכפר חב"ד.

34:46 דובר 3 לכיתה ב' בעצם.

34:46 דובר 2 לכיתה ב'. כן, נכנסה לכיתה ב' ועד היום אני זוכרת את המורה שכל כך נתנה לה וממש כל כך קיבלה אותה והבנות והחברות. וככה בכל אופן עברנו את השנה, המשכנו את החיים שלנו בארץ ו-

35:05 דובר 3 איפשהו בין כל זה ילדת.

35:07 דובר 2 נכון, אני ילדתי בחודש שבט וזה היה גם ממש משהו שמימי. בואי נגיד, כאילו בלב שלי אמרתי מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני? אם אתה נותן לי סוג כזאת של התמודדות עם ילדה חולה עם מחלה במקום שלא שלך. גרנו אצל חמותי בבית שהיא פתחה לנו את הבית. באמת חמותי אישה מקסימה עם לב רחב ואוהב ופשוט ככה התבייתנו לה בתוך הבית והכנסנו עובדת זרה והכל. ו...

35:39 דובר 3 ותקופה בלתי ידועה.

35:40 דובר 2 ותקופה בלתי ידועה. וגם הילדים, כאילו הם כל כך התגעגעו לבית שלהם. את יודעת, נפלה לי אז תובנה מאוד מעניינת ש-שלפעמים הרבה פעמים יש שלוחים שגרים בכל מיני מקומות בעולם והם מרגישים שבמידה מסוימת יש לילדים שלהם חסך. חסך של משפחה, של דודים, דודות, סבתא, חסך של חברה. אם החברה היא קטנה או אם אין להם אפילו חברה. אבל כשהילד זה הבית שלו וכשהוא מרגיש שיש לו חיים עם משמעות, חיים שהוא נותן, חיים שהוא עושה, אז הוא מתגעגע לבית הזה. גם לחיים האלה בדיוק. גם גם גם כשהוא נמצא עכשיו במצב עם הכל, עם הארץ, עם כל הפינוקים שיש בארץ ועם כל הדברים הטעימים והכל. אבל.

36:29 דובר 3 זה נחמד לשבוע שבועיים.

36:30 דובר 2 כן, אבל אולי בואי נגיד אצלנו זה היה מין סוג כזה של מצב בלתי ידוע. שפתאום הקפצות ואשפוזים והילדים. הסימן שלהם היה שאם אבא חוזר לתאילנד, הוא כל הזמן היה על הקו. אם אבא נוסע, סימן שהמצב של מוסי יותר טוב ומאפשר. אבל התמודדנו, וכמו שאמרתי, הייתי בתחילת ההיריון. תוך כדי השנה הזאת ילדתי את הבן הקטן שלנו, וזה באמת היה סוג של התמודדות לא פשוטה ממש. ביום שאני ילדתי, ממש שבוע קודם הייתה החמרה במצב שלה. ישבתי יום לפני הלידה איתה אצל הרופאה, והיא אומרת לי, שוב צריך MRI לבדוק. נראה לי אנחנו נכנסים לגל נוסף של הקרנות. אמרתי לה, מה אני עושה? אני הולכת. זהו, אני הולכת ללידה. זו הייתה לידה מתוזמנת. אני קבעתי לעצמי את תאריך הלידה וידעתי שאני הולכת לניתוח. אבל מה לעשות. ממש בבוקר הלידה אני הלכתי ללדת עם האחיות שלי, ובעלי לקח אותה לסימולציה. ובאמת תקופות לא פשוטות בחיים. וכאילו כשאני מסתכלת היום אחורה אני אומרת, וואו, מאיפה היו הכוחות ומאיפה... כאילו באמת, שאת תוך כדי המצב הזה את עובדת על אוטומט. את פשוט מתפקדת כי חייבים. ואת יודעת איפה לא הסתובבתי תוך כדי ההיריון, וכאילו בהקרנות ובזה ובכל מיני מקומות, ופשוט לא הרגשתי שאני בהיריון. ממש ככה אמרתי, יואו, זה כזה דבר טבעי. אפילו לא זכרתי באיזה שבוע אני. פשוט ככה באתי לרופא אולי פעמיים. פשוט לא ידעתי. לא, לא זכרתי. אני פשוט עבדתי על אוטומט. אבל מה? במצבים כאלה את באמת מקבלת כוחות שאת לא יודעת מאיפה יש לך אותם. מתגלות בך עוצמות שבאמת כאילו גם לתת יחס לילדים שברוך השם בריאים, ובמצב כאילו בדאגה.

38:28 דובר 3 שיישארו שפויים.

38:29 דובר 2 שיישארו שפויים, וגם לטפל בילדה חולה, וגם בעצם ללדת.

38:34 דובר 3 לטפל בעצמך.

38:35 דובר 2 לטפל בעצמי.

38:37 דובר 3 אמא שמחזיקה את כל זה.

38:38 דובר 2 ובאמת אז בזמן הלידה, באמת כל המשפחה אמרו לי, זהו, את עכשיו מתנתקת ממוסי. ואת יודעת שתוך כדי המחלה היא ביקשה שנקרא לה חיוש חיה, כי היא כל הזמן רצתה שהיא... רצתה לחיות, פשוט רצתה לחיות. ואז גם לטפל בה. והיא ממש כל הזמן הקרינה שהיא רוצה חיים. אז כאילו הסתובבנו והתנהלנו מתוך תחושה כזאת של... שיהיו פה חיים, אנחנו נחיה ונשרוד ונעבור את זה. אז ממש.

39:11 דובר 3 מצד אחד זה מחזיק. והיום במבט לאחור, איך את מרגישה לגבי זה? כאילו ש...

39:16 דובר 2 את אומרת באמת וואו, איך עבדתי? כאילו איך שרדתי? את יודעת, לפעמים כי זה תאריכים בשנה, כשמגיעים התאריכים האלה.

39:24 דובר 3 כל תאריך הוא טריגר.

39:25 דובר 2 כן, הוא טריגר. ואת אומרת יואו, איך שרדתי את הדבר הזה? ואת יודעת, כוחות, כוחות על־אנושיים שקיימים בנו ושבאמת מתגלים במצבים, במצבים לא פשוטים, במצבים כאלה מאתגרים כל כך.

39:40 דובר 3 אם מישהו היה שואל אותך קודם אם היית יכולה להתמודד עם כזה דבר.

39:43 דובר 2 מי היה חולם? כאילו מי חולם בכלל? ובאמת גם מה שמאוד החזיק אותנו זה באמת היה השליחות. הנקודה הזאת שבעצם אנחנו חייבים לחזור לשם. ואני עוד אספר לך משהו, כאילו לפני שנסענו לארץ ולפני שגילינו שהבת חולה, ישבה אצלי בסלון מישהי שהתקרבה, והיא אומרת לי, תגידי לי רוחי, מה יחזיר אותך לארץ? האם איזושהי פעם משהו יביא אותך חזרה לארץ? מה, מה יביא אותך להחליט שאת סוגרת וחוזרת לארץ? ואז ככה עברתי בראש כל מיני, אמרתי יואו. אמרתי לה, "את יודעת מה? אני לא יודעת מה להגיד לך, אבל בואי נקווה שבאמת כשאם נצטרך לחזור, נחזור בטוב, נחזור בדברים טובים לדברים טובים", או משהו כזה.

40:29 דובר 3 דבר מאוד חשוב.

40:29 דובר 2 ואז אמרתי לא, משהו, שום דבר לא, לא, לא יחזיר אותי לארץ. ובאמת השנה הזאת שהיינו הייתה שנה שכאילו חיינו על, על לא תחושה שהנה אנחנו מתמקמים בארץ, אלא אנחנו פה לזמן שאול והשליחות תחזיק אותנו. ובכל מיני, אה, מצבים לא נעימים, ובכל מיני פתאום הקפצות ולאשפז אותה וכל מיני דברים ו... אבל אנחנו נחזור לשליחות. זה היה ברור ומובן שאנחנו חוזרים לשליחות. היה לנו גם חלום תוך כדי השנה הזאת לנסוע איתה. היא נורא, נורא רצתה והתגעגעה הביתה. ובאמת הייתה לנו מחשבה כזאת בפסח לנסוע. היא כבר הייתה במצב גופני לא טוב, היא הייתה חצי משותקת בגוף, יושבת על כיסא גלגלים. התייעצנו עם הרופאה. היא אמרה, "תקשיבו, מבחינה רפואית, אמ, היא כשירה, אפשר לעשות את זה. אבל אם אתם שואלים אותי אם זה כדאי, בכל אופן, טיסה של עשר שעות, אמ, אני לא הייתי עושה את זה." אז גנזנו את הרעיון. גם היה לנו חלום לקחת אותה לרבי וזה לא יצא, אבל, אמ, אבל היה ברור לנו שמה שלא יהיה, אנחנו לשליחות נחזור. זה היה ברור.

41:46 דובר 3 פה באופן זמני לסיטואציה ספציפית ו-

41:49 דובר 2 סיטואציה קשה, סיטואציה כואבת, וכן. וככה עבר הזמן, וכשהקטן שלי היה בן ארבעה חודשים, בחודש סיוון, בכ"ה סיוון לצערנו, מוסי שלנו החזירה את נשמתה. אמ, זה היה באמת קשה. ממש, אה, קשה היה לראות, אבל לראות אותה מתמודדת. היא אף פעם לא התלוננה, אף פעם לא שאלה, "מה עושים לי? כואב לי", או משהו כזה. וגם את יודעת, אה, היא הייתה שליחה בלב ובנפש. היא נולדה בשליחות והיא הייתה שליחה ממש. אני יכולה לספר איזשהו... במהלך הטיפולים שהיא עברה. זה היה בחג הסוכות. עשינו לה הקרנות, והיא, אמ, את יודעת, אנחנו בתור חסידי חב"ד, לכל מקום שאת הולכת בסוכות את לוקחת, אה, לולב ואתרוג, ארבעת המינים, לזכות אנשים בברכה. והגענו באמת, ואותן האחיות שטיפלו בה בהקרנות, אה, כבר היו חברות שלה ממש. והיו גם ליצניות רפואיות שבאות לשמח וכל מיני. והיא הציעה להן לברך על ארבעת המינים. אז, אה, האחות שמה אמרה, "מה זה בכלל ארבעת המינים?" היא אפילו לא ידעה. וככה מוסי שלי בשיא הטבעיות אומרת, נתנה לה את זה, היא אומרת, "מה זה ארבעת המינים שאנחנו מברכים בחג הסוכות, ועכשיו סוכות, ובואי", והיא ככה עמדה-

43:21 דובר 3 ילדה בת שבע.

43:22 דובר 2 ילדה בת עוד לא שבע, והיא ככה עמדה ב-- וככה, את יודעת, עמדה ואמרה לה, אמרה איתה את הברכה מילה במילה. ואני ככה, אני זוכרת את המחשבה הזאת. אני מסתכלת מהצד, כאילו לא נתתי לה לנהל את ה, את הסיטואציה, ואני ככה מסתכלת מהצד ואני אומרת: וואו, מה זה ילדים של-- מה זה ילדה שהיא שליחה מבטן ומלידה? גם במצב של חולי, גם במצב של סכנה, גם במצב של שכאילו היא, היא ממש בכזאת עדינות ומתיקות השפיעה. ואחר כך היא אומרת לי בדרך: "אמא, איך יכול להיות שאישה בגיל הזה אפילו לא יודעת מה זה לברך על ארבעת המינים?"

44:01 דובר 3 איזה תואר.

44:03 דובר 2 כן, היא הייתה כזאת תמימה ומיוחדת ו... אבל, אה, לצערנו זה מה שקרה, ונסתרות דרכי השם.

44:13 דובר 3 איזה ניסיון.

44:14 דובר 2 באמת, אה, שאלות מאוד קשות. כאילו, התמודדות אחרת בחיים. פתאום, אה, גם שאלות של למה זה קרה ולמה הילדה הייתה צריכה לסבול ו... שאלות שלא תמיד יש לנו תשובות, וגם הילדים אחר כך שאלו שאלות מאוד קשות ו... אבל, אה, אין.

44:35 דובר 3 בעצם לחזק את הילדים ולחזק את עצמכם.

44:36 דובר 2 לחזק את הילדים וגם את התאום שלה, שבעצם היה לה תאום ולכן אנחנו חיים אותה כל הזמן. אם זה ביום הולדת, אז גם יש יום הולדת של בן וגם יום הולדת שלה בעצם. ו... ממש ככה מחזיקים, אה, משתדלים באמת לקבל את הכוחות ו... ויש מכתב של הרבי ששלח אחרי הפיגוע בכפר חב"ד, בבית ספר למלאכה. אז הוא כתב שמה במכתב תנחומים למשפחות: "בהמשך העשייה תנוחמו", ואני חושבת שזה הדבר שבאמת, אה, נותן לנו את הכוח עד היום. ולמרות שעברו שלוש עשרה שנה, ובאמת אם שאלת למה אני בארץ, אז באנו באמת ליארצייט שלה.

45:24 דובר 3 וואו.

45:25 דובר 2 ו... הכאב הוא כאב. החור נשאר לעולם ו... אבל כמו שאומרים, בהמשך העשייה תנוחמו.

45:35 דובר 3 חוזרים לעשייה ו-

45:37 דובר 2 חוזרים לעשייה וחוזרים לשליחות ו... ולהפך, להפיץ את האור שלה, משהו שהיא לא מסוגלת לעשות. אז, אה, כשחזרנו, אמ, ביארצייט הראשון שלה, שנה אחרי הפטירה, אה, או אפילו לא, עוד לא. אמ, במהלך השנה הראשונה היה לבן הבכור שלנו בר מצווה ועשינו את הבר מצווה בתאילנד, ושמה בבר מצווה החליטו ש, אה, יכתבו ספר תורה. מתוך התוועדות הוחלט שנעשה ספר תורה, אה, לעילוי נשמתה. ובאמת, אה, כשהיה יום הולדת של גיל אחד עשרה שלה, בתאריך יום הולדת, בי"א בחשוון, חגגנו הכנסת ספר תורה.

46:21 דובר 3 וואו, זה תאריך מיוחד בכלל, לא רק-

46:23 דובר 2 כן. נכון, י"א בחשוון. ו... זה היה אירוע מדהים. ממש אירוע שכשארגנו אליו המטרה שלי הייתה שלא יהיה ילד יהודי מהקהילה היהודית שלא יגיע לאירוע הזה. כולם חייבים לבוא. ופרסמנו ועבדתי על זה וממש באמת היה אירוע מדהים, מרגש, וכל אחד הרבה תרם וכל אחד הרגיש שזה ממש ה, האירוע שלו. ובעצם, אה, זה בעצם היה החתונה שלה משהו, במידה מסוימת.

46:55 דובר 3 וואי, זה בטח, אה, רגשות מעורבים ו-

46:57 דובר 2 כן. מאוד, מאוד מעורבים.

47:00 דובר 3 בערב אחד.

47:01 דובר 2 כן, ממש. ובבר מצווה של הבן הבכור, אמ, באמת, אה, מצווה מאוד ייחודית שהיא מאוד הקפידה, זה היה מצוות הצדקה. אז הוצאנו קופות, קופות צדקה עם תמונות שלה, עם תמונה שלה וגם עם כיתוב מה זה המשמעות של, אה, נתינת צדקה. ו... באמת, גם אפילו בשבת האחרונה שלה בחיים, פה בעולם הזה, היא באמת, אמ, אמרתי לה: "חיוש, אנחנו מדליקות נרות, אני מדליקה נרות", היא כבר הייתה במצב של ערפול, כאילו לא, לא ממש בהכרה, וממש דחפתי לה מטבע ושמתי לה את הקופה וביחד עזרתי לה והיא שלשלה את המטבע לקופת צדקה. אז, אה, והיא הייתה באמת, אה, כל כך הקפידה על המצווה הזאת ועל תפילה. הייתה ילדה קטנה וצדיקה, אבל התפללה כמו צעירה.

47:59 דובר 3 וואו.

48:01 דובר 2 אז, אמ, אם אנחנו כאן בשביל, אה, לצאת עם מסר ל-

48:08 דובר 3 בטח.

48:08 דובר 2 ל-לכולם, למי ששמע אותי, אז באמת אולי אפשר, אה, לקחת את הנקודה הזאתי, אמ, שגם ילדה קטנה או כל אחד, אמ, להסתכל, לחשוב, אמ, מה אני יכול לעשות בשביל האחר, מה אני, מה אני-- להסתכל, להיות ערניים למה שקורה מסביבנו ולנסות, אה, לעזור במה שאנחנו יכולים, במה שאפשר. אם זה בעיתות של, אה, שמחה ואם זה בעיתות של, אה, התמודדויות עם כל מיני כאלה דברים. וגם מי שנמצא בצד הזה של המתמודד, צריך לדעת גם לקבל, כי באמת לא, לא-- לי אישית לא היה קל ל-לקבל עזרה.

48:53 דובר 3 רגילה להיות בצד הנותן.

48:54 דובר 2 בדיוק, הייתי רגילה להיות בצד הנותן, אבל לפעמים יש מצבים שזה לא פשוט ו-וצריך גם לדעת לקבל כשצריך, וגם לנו להיות באמת ערניים ל-למה שקורה מסביבנו, אם זה במשפחה, אם זה שכנים, אם זה פה או שם או כל דבר. וזה באמת, אה, מסר או משהו כזה, משהו מאוד חזק שאצלנו עדיין קיים בתאילנד שייסדנו, ייסדנו לעילוי נשמתה. זה באמת את הרעיון הזה של מצוות הנשים, מצוות הבנות, שזה הדלקת נרות. ויזמנו יחד עם עוד שליחה, שהיא בעצם יזמה את הרעיון, שהיא לימדה את הבנות הבוגרות לחלק, אה, נרות שבת קודש, נש"ק, בשגרירות ישראל בתאילנד כל, אה, כל שבת, כל יום שישי, וזה כבר משהו שנמשך שנים. שנים. ממש, אה-- אנחנו קוראים לזה טעימה לשבת, ואנחנו, יש בינינו סבב בין השליחות. כל פ-- כל שבוע מישהי אחרת אופה עוגיות. הבנות הבוגרות של אותה השנה אורזות את זה בקופסה מאוד יפה, ואחת השליחות שלקחה את זה על עצמה כותבת, אמ, איזשהו משפט או משהו שקשור לפרשה, כותבים את זמן הדלקת נרות ואנחנו מחלקות את זה בשגרירות. היא מחלקת עם התלמידות. זה משהו שבאמת, אה, כתוב שם לעילוי נשמת חיה מושקא אשכנזי, אבל, אה, זה משהו שבאמת ייסדנו ונמשך.

50:22 דובר 3 להמשיך את האור שלה.

50:23 דובר 2 להמשיך את האור שלה. באמת, אה, כשחגגנו בר מצווה לתאום שלה, זה בעצם, אה, שמחה שמעורבת בעצב במשך כל ה-- כל החיים זה צועד איתנו. אז גם חילקנו אז נרות שבת, אה, לנשים שבאמת ידליקו באותה שבת, אה, לעילוי נשמתה. אמ...

50:46 דובר 3 אני חושבת שבאמת מעבר למסר אפשר לקחת, אה, החלטה ל-לעילוי נשמתה אחרי ששמענו את כל הסיפור, משהו קטן, מצוות הצדקה או בהדלקת נרות להשפיע על עוד מישהי ושהיה-

50:58 דובר 2 נכון.

50:58 דובר 3 המשך לעשייה.

51:00 דובר 2 בהחלט.

51:00 דובר 3 לכולנו.

51:01 דובר 2 בהחלט. זה באמת יהיה דבר מבורך.

51:05 דובר 3 רוחי.

51:06 דובר 2 ואולי נסיים בדברים חיוביים.

51:08 דובר 3 באופטימיות.

51:09 דובר 2 באופטימיות, כן. אז, אה, כן, איזשהו משהו אופטימי. אמ, אולי יותר גם על, אה, אופי השליחות. אמ, מה זה בעצם, אה, שליחה במקום כזה? אה, אני יכולה לצטט משפט שהרב קנטור אמר לנו פעם אחת כשנאלצנו, אמ, לעשות טהרה, משהו לנפטרת, פעם ראשונה שבאמת כמה שליחות, אה, אני ועוד, אה, שתי שליחות ועוד נשים מהקהילה. אמ, זה היה משהו הזוי שלא חשבנו שאנחנו נצטרך לעשות את זה.

51:42 דובר 3 בשליחות, כאילו את מוצאת את עצמך-

51:44 דובר 2 את פשוט עושה את הכל, כן. אז בחזור משם במונית אני לא אשכח, הרב קנטור אמר לנו שלהיות שלוחים ושליחות זה בעצם להיות כמו emergency room, חדר מיון בבית רפואה. כשעושים, כשעושים שמה מה שצריך, אז אותו דבר. שליחה בכל מקום שהיא נמצאת בעולם, היא עושה את מה שצריך ואת מה שהיא-- מה שנדרש באותו רגע. וגם מתוקף, אה, לא משהו רשמי, אבל אם אנחנו נסיים באמת במשהו אופטימי, אז גם יוצא לי לא פעם, פעמיים להיות דולה.

52:16 דובר 3 וואו.

52:17 דובר 2 אז באמת השליחות היא כמו שאומרים מרגע הלידה וגם עד הרגע שבן אדם מסיים את תפקידו בעולם.

52:24 דובר 3 מעגל החיים היהודי.

52:25 דובר 2 מעגל החיים היהודי לגמרי. ממש זה-

52:28 דובר 3 וואו. אז באמת יצא לך ללכת עם, אה, חברות קהילה ללידות, מלווה אותן?

52:33 דובר 2 אה כן, יצא לי להיות עם חברת קהילה מזמן, לפני כמה שנים טובות שהם כבר חזרו-- עזבו את תאילנד וגרים חזרה בארץ. יצא לי להיות דולה עם כמה שליחות. שליחה אחת עם שתי-- בשתי לידות, עוד שליחה, אה, בלידה ראשונה, וזה בוא נגיד לא משהו שלמדתי. זה בא בטבעי ועושים את זה כי צריך ועושים את זה כי כי צ-- פשוט ככה כי צריך. ושוב גם במצבים כאלה את פתאום מקבלת כוחות לעודד, ל-לתמוך, אה, לעזור, לעשות מסאז'ים כשצריך.

53:06 דובר 3 פתאום את הכול.

53:07 דובר 2 ו-- כן, וזו חוויה מדהימה, מדהימה, מדהימה.

53:10 דובר 3 וואו. בעצם שליחות זה איפה צריכים אותי, מה צריכים אותי, אני שם.

53:14 דובר 2 ממש כך. איפה ש-- ממש, ממש ככה.

53:16 דובר 3 נבראת בשביל, אה...

53:18 דובר 2 אה כן.

53:18 דובר 3 למלא ייעוד מסוים.

53:20 דובר 2 ממש, ממש. להיות שמה בשביל מה שצריך ובשביל מי שצריך. ואני חושבת שהנתינה הזאת נותנת המון, ממש המון. היא מעצימה בך את הכוחות שלך ואת פתאום מגלה שוואו, אני מסוגלת לעשות גם את זה וגם את זה, ופתאום ל... אני אגיד לך בפייר, אני ב-ב-בבחורות שלי היה לי פשוט פחד קהל. עד שהגעתי-- גם כשהגעתי לתאילנד אמרתי יואו, איך אני מסוגלת לדבר בפני קהל? אבל אה שוב, המציאות אה-

53:50 דובר 3 עובדים על זה, מגלים את זה.

53:51 דובר 2 עובדים ומגלים הרבה כוחות והיום עושים את זה ומוסרת שיעורים. ואני מארגנת ערבי נשים לנשים בקהילה, שזה גם משהו מאוד, אה, נחמד וטוב ושדורש הרבה הרבה עבודה ולפרוץ ול-ל-לדאוג שהרבה נשים יגיעו. וגם אם יש לך, אה, ערב שבאו מעט, את עבדת וטרחת, אז לא ליפול ברוח, אלא להגיד שמי שהגיעה היא באמת באה והיא שמעה וקיבלה את מה שבאמת היא הייתה צריכה לשמוע.

54:23 דובר 3 אפילו מישהי אחת.

54:24 דובר 2 כן, אפילו מישהי אחת. בן אדם, אה, אחד זה עולם מלא. אז אה-

54:29 דובר 3 משה רבנו היה אמא אחת.

54:31 דובר 2 בדיוק.

54:33 דובר 3 בעצם אתה יוצא בשביל מישהו אחר מאזור הנוחות שלך. בסופו של דבר אתה מגלה בעצמך דברים שלא ידעת שקיימים בך. כוחות-

54:41 דובר 2 ממש.

54:41 דובר 3 כישרונות, אה, יכולות ו-

54:44 דובר 2 ממש, ממש.

54:44 דובר 3 זה המתנה שאנחנו מקבלים מעצמנו מלהיות שליחים.

54:47 דובר 2 ממש, ממש ככה. בדיוק ככה.

54:49 דובר 3 זה תקף גם לירושלים ובני ברק-

54:52 דובר 2 בדיוק.

54:52 דובר 3 ובאר שבע.

54:53 דובר 2 בדיוק.

54:54 דובר 3 לא רק בחו"ל.

54:54 דובר 2 זה מה שאני-- בדיוק, זה מה שאני באה להגיד. שכל בן אדם, כל אישה, כל אחד, יש לו מה לתת ויש לו מה לתרום. זה לא משנה איפה הוא גר על הגלובוס, באיזה עיר, באיזה מקום, באיזה מדינה, באיזה... כל אחד יכול לתת ולעזור אם רק אנחנו פשוט נפתח את העיניים, נהיה קצת יותר ערניים, קצת יותר, אה, קשובים או-- למה שקורה מסביבנו, אפשר באמת הרבה לפעול-

55:21 דובר 3 להסתכל מסביב.

55:21 דובר 2 לתת ולעשות.

55:24 דובר 3 רוחי, אי אפשר לסכם כזאת שיחה. אז תודה רבה ואני מאחלת לכל אחת ששמעה אותך שתיקח את הכוחות שלה שהיא קיבלה ממך ות-תמשיך את זה הלאה, כי זה מעגל שלא נגמר ושהזכויות יעמדו לך ולעילוי נשמת, אה-

55:42 דובר 2 חיה מושקא בת חיים אליעזר. אה כן.

55:45 דובר 3 ו...

55:45 דובר 2 בהחלט.

55:46 דובר 3 שנזכה כבר שיגיע המשיח ובעזרת השם תיפגשו אוטוטו.

55:51 דובר 2 אמן. אמן ואמן.

55:51 דובר 3 תודה רוחי.

55:52 דובר 2 אמן ואמן.

55:53 דובר 3 תודה.

55:54 דובר 2 שיהיה בשורות טובות ורק טוב אצל כולם.

55:56 דובר 3 אמן.