לקוטי אמרים תניא, פרק כ״ז - חלק ד׳

00:01 כן, אז אנחנו אוחזים פה באמצע פרק כ"ז, בדף ל"ד, בשורה השלישית. ועל זה אומר איוב. פרק א' בתניא, האלטער רבי בפרק א', בעמוד הראשון, שהאלטער רבי הביא כמה וכמה מאמרי חז"ל כדי ל... להיכנס לסוגיה של צדיקים, בינונים ורשעים. האלטער רבי שאל כמה וכמה שאלות ממאמרי חז"ל. האלטער רבי הביא את הגמרא בבבא בתרא, שהגמרא אומרת: "בראת צדיקים ובראת רשעים". שאיוב התלונן לקדוש ברוך הוא, אז איוב אמר בין הדברים: "ריבונו של עולם, בראת צדיקים ובראת רשעים". אמר כמה עניינים, ובין הדברים הוא אמר גם זה. אז האלטער רבי שאל: "וצדיק ורשע לא קאמר". הגמרא אומרת, כשהנשמה יורדת לעולם, המלאך אומר מה יהיה עם הבן אדם הזה. הגמרא אומרת שאומרים כל מיני דברים מה יהיה איתו, אבל צדיק ורשע לא אומרים. בפשטות, כי הרי צריך להיות בחירה חופשית. איך אפשר להגיד על הבן אדם שהוא יהיה צדיק ורשע? הרי להיות צדיק ורשע זה דבר שבן אדם צריך לבד, להיות לו בחירה. ופתאום מגיע איוב, ואיוב אומר: "בראת צדיקים ובראת רשעים". וזה היה אחד מהשאלות שהאלטער רבי שאל בעמוד הראשון בתניא. אז חצי מהשאלה הזאת האלטער רבי ענה בפרק י"ד, וכאן בפרק כ"ז האלטער רבי עונה את החצי השני. כן, "בראת צדיקים" האלטער רבי כבר ענה בפרק י"ד. האלטער רבי כבר ענה חלק מהשאלה. מה האלטער רבי ענה? האלטער רבי ענה שהעניין של "בראת צדיקים ובראת רשעים" זה שהקדוש ברוך הוא, מדברים על שני מיני נשמות, שיש נשמות שהן מבחינת צדיקים, יש נשמות מבחינת בינונים. זה כל היסוד שהאלטער רבי הסביר בפרק י"ד, ש"מידת הבינוני היא מידת כל אדם, ואחריה כל אדם ימשוך". זה שייך לכל אחד ואחד, ולכל בן אדם צריך ויכול ואפשר להיות בינוני במחשבה ודיבור ומעשה. הרשות והיכולת והבחירה

02:34 ניתנו לכל אחד ואחד להיות בינוני. מה שאין כן העניין של צדיק, זה לא שייך לכל אחד. זה רק נשמות מיוחדות שהקדוש ברוך הוא נתן להם את הנשמה הזאת, נשמות של צדיקים, שיש להם שליחות מיוחדת ועבודה מיוחדת. זה הפירוש "בראת צדיקים". פשט "בראת צדיקים" זה לא העניין של צדיק ורשע במעשה, בפועל. ודאי בזה יש בחירה. הכוונה "בראת צדיקים ובראת רשעים" זה בנשמות. יש נשמות כאלה שיש להם נשמות מיוחדות, נשמות של צדיקים, שיש להם תפקיד מיוחד, שהם יכולים להפוך את הנפש, אי אפשר פשוט להגיע ל-ל-לדרגה של משה רבנו. אבל מה שאין כן רוב הנשמות אין להם את העניין הזה. זה העניין שהיה בפרק י"ד, אבל עדיין הוא לא גמר להסביר מה הפירוש "בראת רשעים". שבפשטות "בראת רשעים" הכוונה זה על בינוני. הוא קורא להם אבל רשעים. למה קורא להם רשעים? אז הרי מובן, כרשע. כמו שהיה מובן בפרקים האלו, י"ג, י"ד בתניא, שהבינוני נקרא כרשע. "והבינוני הוא כרשע". פשט כרשע זה לא ממש רשע, אלא בינוני. אז כאן האלטער רבי מסיים את הביאור הזה ונגיע לרשעים. אומר, על זה אומר איוב "בראת רשעים". מה דיוק "בראת רשעים"? חס ושלום, זו לא הכוונה שהקדוש ברוך הוא ברא אותם כדי שיהיו רשעים. כמו שאמרנו, יש בחירה חופשית. מה הוא התכוון במילים "בראת רשעים"? אז על זה אומר: "ולא שיהיו רשעים באמת", חס ושלום. הכוונה בבראת רשעים, הכוונה היא לא כפשוטו, בפועל רשעים. כי הרי הבן אדם צריך ל-ל-לעבוד על עצמו. הקדוש ברוך הוא נותן לך את האפשרות לא להיות רשע, להיות בינוני או להפך. אז מהו "בראת רשעים"? אלא שיגיע אליהם כמעשה הרשעים. הפשט "בראת רשעים" בנוגע למעשה, מכיוון

04:37 שלמעשה יש לו מלחמה רק כמעשה רשעים. ומעשה רשעים הכוונה שיש לו את הסוג אופן המלחמה, שזה האופן המלחמה כמו הרשע. מה זה רשע? רשע זה בן אדם שיש לו תאוות ויש לו הרהורים, אלא מה, הרשע בפועל זה בן אדם שהוא לא מתגבר על התאוות שלו, לא מתגבר על ההרהורים שלו. הוא מהרהר בלב וכו', ואז זה מגיע להרהור בפועל במחשבה, דיבור ומעשה. מה שאין כן הבינוני הוא לא חס ושלום רשע בפועל, אבל יש לו אותו, אותם בעיות, אותם עניינים של הרשע, שיש לו כמעשה רשעים. אותו סוג יצר הרע עם התאוות והמלחמה, כמו שהאלטער רבי אמר פה קודם: "שיגיע אליהם כמעשה הרשעים במחשבתם והרהורם לבד". בנוגע למחשבתם והרהורם, אז זה כמעשה רשעים, "והם יהיו נלחמים תמיד להסיח דעתם מהם". הבן אדם הזה צריך כל החיים שלו להילחם עם התאוות, עם ההרהורים, כדי לאכפיא לסטרא אחרא, כדי לשבור את הסטרא אחרא שיש לו. זה גוף התורה. למה הבן אדם הזה נברא? "ולא יוכלו לבטלה מכל וכל". אז האלטער רבי, גם אחרי שהוא יעשה אתכפיא וגם אחרי שהוא בפועל ממש מתגבר במחשבה ודיבור ומעשה, אבל עדיין הוא לא מנצח אותו. עוד פעם עולים הרהורים ועוד פעם מגיעות לו התאוות. אז ממילא הוא נמצא כל הזמן במין בדומה מצב כמו במעשה רשעים, "כי זה נעשה על ידי צדיקים". העניין של לבטלה מכל וכל, זה עניין של עבודת הצדיקים. זה לא השליחות שלך. לא בשביל, לא בשביל זה אתה נולדת. זאת אומרת שהפשט ב"בראת רשעים", מה הפשט "בראת רשעים"? זה בנוגע למצב הנפש. מצב הנפש, מצד המצב הזה של הנפש, שהוא במצב הזה של הנפש שיש לו כל הזמן

06:35 מלחמות ותאוות. אז הוא נקרא בשם רשע בפרט הזה, לא חס ושלום שהוא רשע בפועל. יש לו את, את המצב הנפשי, המלחמה הזאת שיש לרשעים. אבל בפועל מה הוא עושה? להפך, הוא נלחם איתם, עושה אתכפיא. אבל גם אחרי שהוא יעשה אתכפיא עדיין חוזרים אליו, וזה הפשט ב״בראת רשעים״, איך ש-איך ש-איך ש-איך שאיוב מתכוון כשהוא אמר את העניין של ״בראת רשעים״. אז מה אנחנו, מה האלטער רבי מוסיף פה בפרק כ"ז למה שהוא עדיין לא אמר בפרק י"ד? כאילו מה החידוש של מה שמבואר פה באלטער רבי לגבי מה שהאלטער רבי אמר כבר קודם. אז לפני זה האלטער רבי אמר מה הפשט? למה אנחנו אומרים על הבינוני, קוראים לו ״בראת רשעים״? כלומר, ״בראת צדיקים, בראת רשעים״. למה בינוני נקרא רשע? אז מבואר היה בגלל שש... הכוונה צדיקים ורשעים זה מצד, המצד, המצד ה-ה-המהות של הנפש. בנוגע ללבושים, תראה, הבינוני הוא במחשבה, דיבור ומעשה, הוא כדבעי. ומה שמבואר שקוראים לו ״בראת צדיקים, בראת רשעים״, מדברים בנוגע למהות הנפש. זה היה מבואר בפרק י"ג. בנוגע למהות הנפש, הצדיק הרי הנפש שלו כבר התהפך לטוב. כן, הוא מואס ברע והוא אוהב את הקדוש ברוך הוא בתכל'ס, שגם הנפש שלו התהפך לטוב. מה שאין כן הבינוני, הנפש שלו הוא נפש של רשע, כי מהות הנפש עדיין לא התהפך. אז זה הנקודה שדיבר בפרק י"ג. עוד דבר היה בפרק י"ג, שהאלטער רבי אמר עוד עניין למה נקרא בשם כרשע, ״יהי בעיניך כרשע״, למה נקרא-- גם מצד הלבושים. בגלל שנכון שהבינוני הלבושים שלו, מחשבה דיבור ומעשה, בשלימות. אבל למה הבינוני אצלו מחשבה דיבור ומעשה בשלימות? לא בגלל שהוא באמת מצד עצמו התהפך לטוב, אלא בגלל

08:42 שהקדוש ברוך הוא עזר לו. זה הרי מה שהאלטער רבי מסביר בפרק י"ג, שהבינוני צריך להגיע לסייעתא דשמיא. אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר לו, אינו יכול לו. שזה העזר והסיוע מלמעלה, שזה הכוח האלוקי, האור האלוקי, שזה מה שנותן לו כוח. אז לכן הן מצד הנפש, קוראים לו כרשע כי יש לו עדיין יצר הרע, והן מצד הלבושים, בגלל שזה לא שהוא בעצם הופרך אצלו, זה מצד הקדוש ברוך הוא עוזר לו, לכן הוא נקרא כרשע. אז זה היה מבואר בפרק י"ג. כאן מה שהאלטער רבי מוסיף, למה הוא נקרא בשם רשע גם מצד המלחמה, ״כמעשה הרשעים״. זה לא רק בנוגע למצב הנפשי שמדברים פה, אלא גם כן מצד המלחמה. זה שהוא כל הזמן נמצא במצב כזה כמו הרשע, שהרשע כל הזמן נמצא במלחמה, הוא גם כן כל הזמן נמצא במלחמה, והמלחמה הזאת נקרא ״כמעשה הרשעים״. הרשעים יש להם מלחמה, הוא יש לו מלחמה. ההבדל הוא שהרשע לא מנצח, הוא, הוא, הוא, הוא, הוא, הוא נופל במלחמה. הבינוני הוא, הוא בפועל לא נותן, אבל המלחמה, הדבר הזה, זה הפרט שהוא מוסיף פה לגבי מה שהוא אמר קודם. אומר האלטער רבי: ״ושני מיני נחת רוח לפניו יתברך למעלה״. אז מה יוצא מכאן? יוצא מכאן שיש עניין נפלא דווקא בעבודת הבינונים. זה מה שהאלטער רבי אמר פה, שיש עניין נפלא דווקא בעבודת הבינונים, שזה עבודת האתכפיא. ואומרים שהקדוש ברוך הוא יש לו נחת רוח גדול יותר מאתכפיא, ודווקא לאתכפיא נהיה השבירה של הקליפות, זה נמשך אור אין סוף, שלא נמשך בשום עניין אחר, אפילו לא בעניין של אתהפכא. לאידך גיסא אנחנו אומרים שיש עניין של עבודת הצדיקים. מה בדיוק ההבדל

10:40 בין עבודת הבינונים ועבודת הצדיקים? לפי, כאילו-- אז מצד אחד אנחנו אומרים שיש מעלה בבינוני דווקא. מצד שני אמרנו אבל שאדם כן צריך להשתדל להיות צדיק, ולכן אמרנו הלשון שהאלטער רבי אמר שלא ירע לבו מאוד, אבל ירע לבו מקצת כן צריך להיות. למה? כי לפועל משביעים אותו תהי צדיק. אז בן אדם כן צריך לנסות להגיע למדרגת צדיק. אז מה ההסברה בזה? זה האלטער רבי בא ומבאר עכשיו. ״ושני מיני נחת רוח לפניו יתברך למעלה״. הקדוש ברוך הוא יש לו שני סוגים של נחת רוח, עבודת הבינונים ועבודת הצדיקים, שזה בכללות העבודה של אתכפיא ועבודה של אתהפכא, זה שני סוגים שונים של נחת רוח. מה ההבדל? ״אחד, מביטול הסטרא אחרא לגמרי, ואתהפכא מרירו למיתקא וחשוכא לנהורא על ידי הצדיקים״. אצל עבודת הצדיקים הנחת רוח של הקדוש ברוך הוא זה לא מהמלחמה, לא מהאתכפיא, להפך, מהביטול של הסטרא אחרא, שהסטרא אחרא מתבטל לגמרי. זה העבודה של הבינוני פועל-- הצדיק, סליחה, הוא מבטל לגמרי את הסטרא אחרא, ועד כדי כך עד שנהיה ״ואתהפכא מרירו למיתקא וחשוכא לנהורא על ידי הצדיקים״. מה זאת אומרת? אנחנו אומרים בנוגע לצדיקים, מה עבודת הצדיקים? עבודת הצדיקים הרי זה שהוא מגיע לאהבה לקדוש ברוך הוא בתכלית, בתכלית השלמות. והאהבה של הקדוש ברוך הוא אצלו זה כל כך חזק עד שזה לא משאיר שום מקום לנפש הבהמית. לא נשאר, מתבטל לגמרי. ואחרי זה אמרנו עוד יותר. אם אתם זוכרים פרק ט', האלטער רבי הסביר בפרק ט' שבעבודת הצדיקים יש את אהבה כרשפי אש ויש אהבה בתענוגים. יש קודם כול, יש אהבה כרשפי אש, שהאהבה כרשפי אש זה שהאהבה שלו הולכת ונהיה כמו אש, צימאון יותר ויותר,

12:46 עד שזה כמו שהאלטער רבי אמר שמה, שזה, אה, מתוך רגש אהבה מלא וגדוש עד שזה נשפך גם כן לצד של הנפש הבהמית לגמרי. זה רשפי אש, שזה ביטול הסטרא אחרא. כאילו לא נשאר שום מקום בגוף שלו ובנפש שלו ש-ש-שהאהבה של הקב"ה לא מגיעה. ואחרי זה האלטער רבי אומר יעלה ויבוא ויגיע למדרגה יותר גדולה, שזה אהבה בתענוגים. מה זה אהבה בתענוגים? אהבה בתענוגים זה לא רק שמתבטלת הסטרא אחרא, היא גם מתהפכת. זה ההבדל בין אהבה כרשפי אש ואהבה בתענוגים. אהבה רשפי אש שורף את הנפש הבהמית, מבטל אותו, שובר אותו. אש, בפשטות, אש זה דרך שבירה, ביטול, שלילה. אבל כשמגיע לאהבה בתענוגים, שהאהבה זה, וזה הצדיק שמגיע, יעלה ויבוא ויגיע למדרגת אהבה בתענוגים. אז כשזה אהבה בתענוגים, אז לא רק שמתבטלת הסטרא אחרא, אז נהיה מתהפך הסטרא אחרא, שזה המדרגות של ישת חושכא לנהורא ומרירו למיתקא על ידי הצדיקים. וזה נחת רוח מיוחד שיש לקב"ה מביטול הסטרא אחרא עד אתהפכא לסטרא אחרא. יש אבל עוד סוג של נחת רוח, שזה אנחנו מדברים פה בתניא בשביל הבינוני והשני. יש עוד סוג של נחת רוח: כד אתכפיא הסטרא אחרא בעודה בתוקפה וגבורתה. הקב"ה יש לו נחת רוח מיוחד, שזה נחת רוח שזה לא קשור עם ביטול ושלילת הסטרא אחרא. אדרבה, יש לקב"ה נחת רוח מיוחד כשהסטרא אחרא היא בתוקפה ובגבורתה, והיא נשארת בתוקפה ובגבורתה, ובעודה בתוקפה ובגבורתה פועלים בה שבירה. שהרי כד אתכפיא הסטרא אחרא בעודה בתוקפה וגבורתה ומגביה עצמה כנשר, ומשם מורידה ה' באתערותא דלתתא על ידי הבינוני. אז מה האלטער רבי מחדש לנו פה? חידוש נפלא, עניין עיקרי בפרק הזה, בקטע שהאלטער רבי בא להסביר

14:54 פה. זאת אומרת, אנחנו חשבנו עד עכשיו, עד עכשיו חשבנו בלהגיע לבינוני שהבינוני הוא איזה דרך ליעד, הוא הכיוון. יש מטרה אחת. המטרה היא ביטול הסטרא אחרא, אתהפכא. זה המטרה. בינוני הוא הכביש, הוא בדרך. כן, הנחת רוח של הקב"ה סוף כל סוף זה שנגמר הסטרא אחרא. ביטול הסטרא אחרא זה הנחת רוח הכי גדול. יתרון האור מן החושך וזה. וזה מה שהקב"ה מחכה, שיהיה כבר ביטול הסטרא אחרא בתכלית, ישת חושכא לנהורא. הבינוני הוא לא גמר, הוא באמצע, אז הקב"ה גם כן יש לו נחת רוח. אף על פי שכאילו על דרך כמו הלשון שיש בשיחה של ר' מיהושע[?] מהצמח צדק: מה לי קטלה כולה ומה לי קטלה פלגא. לפעמים מבואר ככה העניין. זאת אומרת, הבינוני לא קטלה כולה, קטלה פלגא. אבל גם קטלה פלגא זה, זה, זה, זה, זה, זה עניין. מה לי קטלה כולה, מה לי קטלה פלגא. גם קטלה פלגא זה מטרה. כבר אמרו הצמח צדק שאמר לי בכלב וקירבי, שגם קטלה פלגא זה עניין. אז אני אומר, בפשטות, בעצם זה קטלה פלגא. הוא לא גמר, אבל גם זה עניין. הקב"ה גם נהנה מזה. אז האלטער רבי בא לשלול את זה פה. גם האלטער רבי אומר: לא, יש עניין מיוחד. יש נחת רוח מיוחד בעבודת הצדיקים ויש נחת רוח מיוחד דווקא בעבודת הבינוני. והנחת רוח בעבודת הבינונים זה אדרבה, הקב"ה יש לו תענוג מיוחד כשהסטרא אחרא בתוקפה ובגבורתה, ואף על פי כן אתה, אתה, אתה, אתה, אתה שובר את-- אתה עושה אתכפיא. זה לקב"ה עניין, עניין מיוחד ביותר. נחת רוח מיוחד, תענוג מיוחד. המאמרים של באתי לגני, הרבי מביא את העניין הזה מאוד חזק. יש גם

17:03 בפרט זה מגיע לעניין דיומא. עבודה של נצח. כן? אומרים ששל באתי לגני הרי הרבי מדבר על נצח. מותר כבר להגיד את זה שאנחנו נמצאים ב-- כן, זה נצח שבנצח, זה עניין מיוחד, כן. אז ה-- אז העניין הזה מוסבר בבאתי לגני, עבודה של נצח. כל היסוד של הבאתי לגני מתחיל מפרק, מתעכב על הפרק שלמדו עכשיו, בתשי"א, במאמר של יו"ד שבט, סעיף י"א של הבאתי לגני, שהפרידיקער רבי מתחיל לבאר. הרבי מרחיב את כל העניין שיש מעלה מיוחדת במידת הנצח, שהניצחון של המלחמה, שניצחון המלחמה זה, זה, זה, זה, זה, זה, זה, זה פותח את האוצרות ומבזבז את האוצרות ובלי הגבולות וכולי. אז יש באחד המאמרים שהרבי מסביר שעיקר מידת הנצח זה דווקא בעבודת הבינונים, לא בעבודת הצדיקים. במאמר של כ"א, מי שלמד את זה השנה ראה שיש שמה שקלא וטריא, לא ברור. הרבי לא במאמר של שבת, במאמר של מוצאי שבת יש קצת, יש קצת מהסתירה בשני המאמרים. לא ברור כל כך, אבל יש את המאמר המוגה, שזה המאמר של חפץ, ושם הרבי חוזר עוד פעם לכל הסוגיה הזאת, ושם הרבי אומר מפורש שעיקר העניין של מידת הנצח, שבשביל זה יש את בזבוז האוצרות, זה דווקא במידת הנצח שבעבודת הבינונים, שכשיש לו מלחמה ובעודה בתוקפה ובגבורתה, ושמה הוא מנצח. זה עיקר העניין, זה התענוג העיקרי, זה הנחת רוח דווקא אתכפיא. הרבי אומר שם מפורש, אתהפכא יש לזה מעלה, יש לזה שלמות, יש לזה רב תכלית, זה עדיין, זה בזבוז האוצרות זה דווקא בעניין הזה של-- הרבי מביא את הלשון של האלטער רבי פה, המילים ההם. כן, "להוריד את הסטרא אחרא בעודה בתוקפה ובגבורתה". דווקא בזה, זה התנועה של אתכפיא, שמה

19:05 יש את עיקר הנצח בנפש, ולכן דווקא בזה יש את המידה הזו של בזבוז אוצרות שאין בשום עניין אחר. זאת אומרת מעלה באתכפיא לגבי אתהפכא, וזה גם כן מה שהאלטער רבי ממשיך פה ואומר: ״וזהו שכתוב, ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי״. מטעמים לשון רבים. שני מיני נחת רוח. יש שני סוגים של מטעמים. יש שני מיני נחת רוח, ומאמר השכינה לבניה, כללות ישראל, כפירוש בתיקונים. הזוהר מסביר שמה שיצחק אמר ליעקב, ״ועשה לי מטעמים״, ביקש ממנו, כן, אוכל. אז כתוב ב-ב-בזוהר שזה, שזה בעצם פסוק הזה נאמר על השכינה שמבקשת מבני ישראל. יעקב הרי כנסת ישראל, יעקב הוא כללות הנשמות. והבקשה שיצחק מבקש מיעקב, ״ועשה לי מטעמים״, זה בקשה שהשכינה מבקשת מכנסת ישראל, שבגלות בעבודת השם צריך לעשות מטעמים. מטעמים לשון רבים, יש שני מיני מטעמים. וכמו שבמטעמים גשמיים יש שני מיני מעדנים, אחד ממאכלים ערבים ומתוקים והשני מדברים חריפים וחמוצים, רק שהם מתובלים ומתוקנים היטב עד שנעשו מעדנים להשיב הנפש. אז זה מה שאומרים, שעל דרך זה זה שני מיני תענוג. תענוג של הצדיקים זה על דרך מאכלים ערבים ומתוקים, אתהפכא, והתענוג של הבינוניים זה התענוג של מאכלים חריפים וחמוצים שנעשים להשיב הנפש, שזה עניין של אתכפיא. וגם פה אתה תראה במרומז את המילה של אתכפיא, כי הוא מוסיף את המילים ״להשיב הנפש״. איפה אנחנו אומרים להשיב הנפש? דווקא במטעמים חמוצים. זאת אומרת שיש מעלה באתכפיא לגבי אתהפכא. בעזרת השם נסביר את זה יותר בשיעור הבא.