לקוטי אמרים תניא, פרק כ״ז - חלק ה׳

00:00 אז האלטער רבי פה בפרק כ"ז. האלטער רבי מביא פה בדף ל"ד עמוד ב'. האלטער רבי מביא את הפסוק "ועשה לי מטעמים". הוא הסביר שיש שני-- שיש שני מיני נחת רוח אצל הקב"ה. יש את הנחת רוח מעבודת האתהפכא, שזה עבודת הצדיקים, ויש את הנחת רוח מעבודת האתכפיא, שזה עבודת הבינונים. האלטער רבי מביא פה את הפסוק "ועשה לי מטעמים". כמו שאמרנו, הפסוק הזה הרי נאמר בקשר ליעקב אבינו. בסוף כל סוף יצחק חשב על עשיו, אבל בפועל זה היה בשביל יעקב אבינו, שהוא מקור הנשמות. אמר לו יצחק, אומר ליעקב: "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי", שזה כלל עבודת הבירורים. הרי ידוע שכל הסיפור שהיה שמה, הוא שלח אותו להביא אוכל כדי לתת לו ברכות. זה היה ברכות בשביל עבודת הבירורים. מוסבר בחסידות שכל הסיפור של "ויתן לך", כל הברכות, היה ברכות שיעקב אבינו נתן בשביל עבודת הבירורים. רק סליחה, יצחק, יצחק נתן. יצחק רצה לתת את זה לעשיו כי הוא חשב שהבירורים צריכים להיות ישר לעשיו, להעלות אותו. אבל היה. אבל אבל רבקה הבינה שזה צריך לעבור דרך יעקב. אז כלל עבודת הבירורים, שבכלל זה עבודה של אתכפיא ואתהפכא, זה מרומז בפסוק הזה, "ועשה לי מטעמים". אז מה הרבי? מה האלטער רבי מדייק פה, שאומר בנוגע למטעמים שיש שני מיני מטעמים? לא סתם. יש מטעמים שהם מתוקים, ויש מטעמים שבעצם זה אומר חריפים, חמוצים, מתובלים. אז כמו שבמטעמים יש שני מיני מטעמים, על דרך זה גם בעבודה. עבודת הצדיקים, שזה עבודת האתהפכא, מתוקים, ויש עבודת הבינונים, שבכלל זה עבודה שצריך להילחם עם הרע. אתכפיא, שזה על דרך מעדנים חריפים וחמוצים. אבל האלטער רבי לא רק

02:05 רוצה להביא שיהיה מהפסוק הזה, מהמשל הזה, את העניין שיש שני מיני מטעמים. הוא גם כן רוצה לרמז את המעלה של עבודת הבינוני, וזה מה שהאלטער רבי מוסיף פה. אמרנו בסוף השיעור, אבל לא היה לנו זמן להסביר את זה. זה שהאלטער רבי מוסיף פה את הלשון "להשיב הנפש". בשולחן, במסכת עיתים. הלשון של האלטער רבי זה שהמעדנים חריפים וחמוצים, אז נעשים מעדנים להשיב הנפש. וזה האלטער רבי בא לרמז שיש מעלה בעבודת הבינוני. יש מעלה בעבודת אתכפיא יותר מאתהפכא גם כן. לרמז זה הוא "להשיב הנפש". שבפועל יש שני מיני סוגים של מטעמים טעימים. אבל להשיב הנפש, רואים במוחש שדווקא המאכלים החריפים יש להם את הכוח הזה להשיב הנפש. מאכלים מתוקים, בן אדם אוכל, הוא מרגיש טוב, זה טעים, זה כיף. אבל להשיב הנפש, כשבן אדם צריך, בן אדם הוא חלש, אז דווקא מאכלים חריפים. זה מתקשר עם מה שמוסבר במאמרים של אחרון של פסח. מוסבר בסידור שרואים שכשאדם הוא בהיסח הדעת אז צריכים דווקא משהו, ריח חריף. ונגיע לריח. כן, אני מסביר שכשאדם הוא בהיסח הדעת ורוצים לעורר אותו מהיסח הדעת, אז צריך דווקא ריח של משהו חריף. כי הוא חריפות. ביום כיפור, כן, שמשתמשים עם ריח חריף, שזה פועל את השבת הנפש. על דרך זה גם באכילה יש את העניין הזה. הגמרא ביומא מדברת, בגין לומר, יש שהריח ביום כיפור, וכאילו יש ריח חריף. זה גורם, גורם. זה זה זה יכול להיות סכנה. אפילו, כן, בולמוס, כל מיני דברים שדווקא ריח חריף גורם יותר לחלישות, ולכן צריך צריך להיזהר יותר מזה. אז על דרך זה גם כן אכילה. יש שזה מאכלים חריפים וחמוצים, דווקא הם

04:10 פועלים השבת הנפש, נותנים יותר כוח, יותר זה מאשר מאכלים שהם מתוקים. אז התנועה הזאת של-- מה זה אומר למעלה ברוחניות? האבות שאנחנו אומרים שבפרט אחד יש מעלה באתכפיא, ואומרים על השבת הנפש פה למעלה, זה הכוונה בנוגע לקדוש ברוך הוא. שאומרים שאתכפיא ממשיך אור יותר גבוה גם מאתהפכא. מה שמוסבר במאמרים, כן? שיש מעלה באתכפיא לאתהפכא, להמשיך הסתלקות, שאתכפיא ממשיך אור ממקום יותר נעלה. זה מה שאומרים: "אתכפיא סטרא אחרא", דווקא "אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא בכולהו עלמין", שדווקא אתכפיא ממשיך ממדרגה יותר גבוהה מאתהפכא. ואז זה הרמז בעניין שאומרים פה בנוגע למאכלים גם כן "להשיב הנפש". וכסדר מוסבר כל העניין בעין בייס באריכות, הרבי הרש"ב מסביר שזה עניין שיש אור ישר ואור חוזר. שאור חוזר מגיע יותר נעלה מאור ישר, ועל דרך זה עניין המאכלים, אתכפיא, יש לזה את המעלה דווקא אתכפיא, שזה מגיע על ידי שבירה, על ידי מלחמה, כמו שאמר, בעודו בתוקפו, אז זה מעורר באור חוזר, ולכן זה ממשיך ממקום יותר נעלה, וזה הפירוש של להשיב הנפש, חיים דחיים, מקום יותר גבוה. וזהו שאומר, הוא ממשיך, האלטער רבי, ואומר שעל פי זה גם כן אפשר להבין מה שכתוב פסוק במשלי: "כל פעל ה' למענהו". כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, כל הפעולות של הקדוש ברוך הוא, זה למענהו. זה למען הקדוש ברוך הוא. זה למען לגלות כבודו של הקדוש ברוך הוא. "וגם רשע ליום רעה". אפילו רשע ליום רעה, גם זה, זה למענהו. הכל זה למענהו. כל הדברים שקורים בעולם זה הכל הקדוש ברוך הוא עושה, סוף כל סוף, שעל ידי זה יתגלה כבודו של הקדוש ברוך הוא בעולם.

06:08 גם רשע, רשע הוא סתירה לאלוקות. איפה, איפה אתה מסתכל? אתה רואה בן אדם רשע, מנהג, מנהג אדם שמתנהג באופי של רשע. מצב של רשעות בעולם. איפה, איפה פועל למענהו? הרי זה היפך כל פעל ה' למענהו. יהודי, בן אדם שעושה, עושה, עושה דברים כאלה. הרי כאן זה העלם והסתר. אז זה מה שאומר שלמה המלך: ״וגם רשע ליום רעה״. גם הרשע הוא גם כן למענהו. אז בפשטות פשוטה של מקרא, מה פשט ״ליום רעה״? כשיגיע היום שהקדוש ברוך הוא נותן לו עונש, בסוף כשרואים שרשע זה דבר שלא, לא מתקיים. סוף כל סוף הרי הרשע מקבל את העונש שלו, ואז כולם רואים, בעולם מתגלה איך שהמציאות של רשע זה דבר כזה שמענישים. אז זה גופא מגלה כוחו של הקדוש ברוך הוא. זה פשט ״גם רשע ליום רעה״. זה התרגום הפשוט של המילים. אבל האלטער רבי לוקח את הפסוק הזה על פי סדר, לפי העניין שמדברים פה, העבודה של אתכפיא סטרא אחרא. הרי ״כל פעל ה' למענהו״, כאן בעבודה רוצים להגיד, ונוגע לעבודה, שכל מה שיש בעולם בעבודת האדם זה הכל כדי לגלות כוחו של הקדוש ברוך הוא. אז מה הביאור על פי מה שלמדנו פה במעלת האתכפיא? אז זה לא העונש של הרשע. כאן הכוונה רשע הבינוני, לפי מה שאמרנו קודם, ברשעים וצדיקים. ומה פשט רשע? רשע הכוונה הבינוני שיגיע עליהם כמוסר רשעים. רשע זה הבינוני שיש לו תאווה של מלחמה. אז עליו מדברים. אז מה הפשט אם ככה בפסוק, ״כל פעל ה' למענהו וגם רשע״? בהקשר לעבודה של הבינוני: ״פירוש שישוב מרשעו ויעשה הרע שלו יום ואור למעלה״. על ידי זה שהוא עושה תשובה, האלטער רבי כאן מכניס

08:12 את העניין של בעל תשובה. זה בכללות מדברים פה עבודת הבינוני והזכות שלו, וגם כולל המעלה של בעל תשובה, כי בנקודה הזאת המעלה של בעל תשובה זה על דרך המעלה של בינוני שיש לו תאווה. אצל, אצל הבינוני זה רק עצם המלחמה. יש לו תאווה והוא צריך להילחם עם התאווה ולעשות אתכפיא. אצל בעל תשובה זה שהוא נכשל בפועל גם כן. ואחר כך כשעושה תשובה, אז הוא גם כן לוקח את כל ה... כל התאווה שהיה לו וכל החטאים שהוא עשה, וכשעושה תשובה אז מה נעשה על ידי עבודה? ״שישוב מרשעו ויעשה הרע שלו יום ואור למעלה״, על ידי עבודה, עבודת התשובה. אז הוא עושה. אז מה הוא עושה? הוא מהפך את, את, את, את הרע והוא עושה מזה... זה הפשט ״ליום רעה״. איך הוא מתרגם ״ליום רעה״? הוא עושה יום מהרוע. הוא לוקח את הרוע, את העניינים של הרע, והוא הופך את זה ליום. הוא עושה את זה אור, עושה את זה קדושה. אבל האלטער רבי מדייק ״למעלה״. מה בדיוק למעלה? למה הוא אומר דווקא למעלה? אז הוא מסביר: ״כד אתכפיא סטרא אחרא ואסתלק יקרא דקב"ה לעילא״. האלטער רבי מדייק שהפשט הוא שהוא עושה את הרע ליום למעלה, כי הרי מדברים פה הרי על בינוני. הרי לא מדברים פה על צדיק. זאת אומרת פה למטה הוא עדיין לא גמר את המלחמה. הרי על מה האלטער רבי מדבר פה בהמשך? האלטער רבי מדבר פה על בן אדם שהוא נמצא במלחמה והוא לא גומר את המלחמה. כל יום הוא במלחמה זו. תראה, לכך נברא, וזה יסתייע, ועושה כל יום. ובמלחמה זו אז הוא הרי בפועל פה למטה עדיין לא נהיה

10:02 אור למטה. עדיין כאילו יש הרי מצב של חושך, יש לו מלחמה, יש לו תאווה. וגם אחרי שהוא מתגבר עוד פעם חוזרת התאווה. הוא נמצא במלחמה כל הזמן. לכן האלטער רבי מדייק: ״ויעשה הרע שלו יום ואור למעלה״. זה גורם שהרע יתהפך ליום למעלה, מכיוון שכל אתכפיא הרי ממשיך מה שאמרנו קודם, ״ואסתלק יקרא דקב"ה לעילא״. ושם הרי כן נהיה שבירה של הקליפה. כל אתכפיא שיהודי עושה גורם שבירה של הסטרא אחרא למעלה. ולכן אומרים שנעשה יום למעלה, כי ״ואסתלק יקרא דקב"ה לעילא״. אבל על כל פנים, זה כאן מובן, גדלות... גודל הפעולה וגודל הנחת רוח. כל זה האלטער רבי רוצה להסביר למה בן אדם צריך להיות שמח מזה שיש לו את ההזדמנות כל פעם שהוא עושה אתכפיא, למרות שהוא לא גומר את המלחמה, ולמרות שכאן למטה עדיין נמצא בתוך המלחמה ויש לו תאווה של יצר הרע. אבל כל פעם ופעם שאתה מצליח להתגבר על היצר הרע, כל אתכפיא שאתה עושה במחשבה דיבור ומעשה, אז על ידי זה נעשים כל העניינים שאמרנו קודם. שזה כל העניין של אתכפיא והסתלקות של הקב"ה לעילא, וזה גורם נחת רוח גדול מאוד אצל הקדוש ברוך הוא. ועד כדי כך, כמו שאמרנו, שהנחת רוח הזה יש את ה... להמשיך אור אין סוף שנעשה דווקא על ידי זה. נזכר, אני זוכר שלמדנו בישיבה, היה המשפיע, היה הרב גרינגלס, היה נותן את השיעור תניא. אז הוא היה, היה לו סדר של סיפורים שהיה מספר. למדתי אצלו כמה שנים. הרב גרינגלס היה לו אופן מיוחד שהיה נותן את השיעור תניא. כל שנה היה מתחיל עוד פעם ליקוטי אמרים, ובדרך כלל במשך השנה הוא היה לומד כמעט את כל הליקוטי אמרים. אחרי

12:08 זה כמעט שלושים וחמישה פרקים, לפעמים ארבעים פרקים. הוא היה לומד מהר. זה לא היה-- השיעורים היו ככה שוטף. אבל היה-- בסוף השיעור תמיד היה איזה וורט, איזה סיפור, איזה מעשה, איזה עניין. אז בקשר לעניין שלומדים פה, אני זוכר סיפור שהרב גרינגלס סיפר, מעלה של אתכפיא. אז הוא סיפר שהיה בפוילין. הרי הפרידיקער רבי היה בפולניה. הרי היה שמה, היה שמה גבאי, הסקרטריה מהגבאים של הפרידיקער רבי. אם אני זוכר נכון, השם שהוא אמר היה יהודי שקראו לו לייבר רסקי [?]. אם אני זוכר נכון זה השם שלו היה. שהיה תקופה מסוימת הוא היה, הוא היה הגבאי. אז הוא סיפר שהוא נכנס פעם לפרידיקער רבי והביא לו איזה סעודות. והפרידיקער רבי היה אוכל ושותה. בקיצור, הוא הביא כוס תה. הוא נכנס ואחרי זה יצא. כשהוא חזר אחרי שעה, אז היה מונח התה על השולחן. הפרידיקער רבי לא שתה את זה. היה כבר קר. אז הוא אמר לפרידיקער רבי, "למה רבי לא שתה?" אז הפרידיקער רבי אמר לו, "אני עושה אתכפיא." אז, אז, אז הוא אומר לו, הגבאי אומר, "רבי, דאַרף מען מאַכן אתכפיא?" הרבי גם צריך לעשות אתכפיא? הרי קונץ אַ חכם, קונץ אַ מלך. איך הלשון בתניא, קונץ אַ עבד, קונץ אַ מלך. תזכור. כבר, כבר צדיק. מה שייך? צדיק זה לא אתכפיא. אז הפרידיקער רבי אמר לו, "אַנדערע דאַרפן דאָס, איך וויל דאָס." אחרים צריכים לעשות אתכפיא. אני רוצה לעשות אתכפיא. זה היה הוורט. אחרים צריכים לעשות אתכפיא ואני רוצה לעשות אתכפיא. זאת אומרת, הרי למרות שהוא צדיק, דווקא הוא היה-- דווקא הפרידיקער רבי, הוא היה דרגת אתהפכא. אתהפכא פירושו שאתה כן יכול לקחת את הגשמי ולעלות מזה. אתה לא

14:22 צריך לראות בהנאות הגשמיות עניין של אתכפיא. אבל יש אתהפכא. אף על פי כן, בגלל שיש מעלה באתכפיא, אז גם אצל צדיק הוא אומר "וויל דאָס". הוא מחפש, הוא מחפש להביא את עצמו. איך, מה זה? זה היה כאילו, מה שייך בדיוק אתכפיא? הוא מביא את עצמו למצב שיוצא ואז הוא מתאפק. איך בדיוק זה עובד, אתכפיא אצל צדיק? קשה להבין בדיוק מה-- איך זה עובד. יש הרי בחסידות לפעמים הלשון, יש אצל צדיקים, האתכפיא זה שהוא מביא את עצמו לידי תאווה ואף על פי כן אחרי זה "אפשי, ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי". כאילו מביא את עצמו למצב של אפשי, מעורר תאווה ואז הוא מתגבר על זה. טוב, זה לא שייך, זה לא, זה לא בדיוק שייך אלינו. זה סתם וורט, זה סיפור. לראות את העניין שאתכפיא זה דבר גדול מאוד. בעניין זה שמעתי פעם גם כן מהרב, אה, אה, משפיע של מוריסטאון, היה ר' מלך צוויבל, שהוא סיפר שפעם הרבי, בהתוועדות, הרבי דיבר הרבה על מעלת אתכפיא. הרבי אז התבטא שכשיהודי עושה אתכפיא, אז הרבי דוגמאות אמר על זה. פעם אחת שאתה עושה איזה אתכפיא, אחד שרוצה לשים מלח במרק והוא מתאפק והוא לא שם, או פחות סוכר ב-ב-תה. זה לא חשוב, היו דוגמאות שמה, היה. אז על זה, על זה הרבי אומר בתניא "וכל כפיא וכפיא" וכן הלאה. סיפר מלך שהרבי עשה עם היד ככה תנועה, "קערט איבער אַ גאנצן סדר השתלשלות", ככה הרבי עשה. עם כל אתכפיא כזאת הוא עושה מהפכה בכל סדר השתלשלות. זה היה ביטוי. הרבי עשה גם עם היד, קערט איבער גאנץ סדר השתלשלות. זה צריכים לדעת את העניין. זה מה שלומדים פה עכשיו

16:25 בתניא. עד כמה נוגע כללות העניין של הוויל של אתכפיא. אההה