הרמב"ם והרמב"ן - חלק ב

00:00 דובר 1 התחלנו לדבר על הרמב"ם והרמב"ן וההבדלים שיש ביניהם. היום אנחנו נמשיך עם העניין הזה גם בנגלה, גם ב-- גם בחסידות. זה נושא מאוד מעניין, מאוד מרתק. יש הרבה מה לדבר על זה. אה, מכיוון שלומדים על ספר כתובות אני אתחיל מכתובות, משמה נעבור, כדי שיהיה בהיתר רשות ראש הישיבה. אז נתחיל קודם כל ממה שלומדים בסדר עכשיו ומשמה נעבור לעוד עניינים שמסתעפים מזה. אז, הרמב"ם עשה ספר המצוות. והרמב"ן, כמו שדיברנו, הרמב"ן היה דור אחד אחריו, חיו ביחד בערך עשר שנים, אחת עשרה שנים. אז לכאורה הרמב"ן נחשב לדור אחרי הרמב"ם. הרמב"ן היה לו את הספרים של הרמב"ם, למד אותם והוא גם כן כמובן השיג עליהם. אחד מהספרים המפורסמים זה ספר המצוות. הרמב"ם כתב ספר המצוות. חוץ מהספר שהוא כתב, ספר היד, משנה תורה, שזה הכל מיוסד על מניין המצוות. הרמב"ם עשה את העבודה הנפלאה המיוחדת לסדר את התרי"ג מצוות. כפי שדיברנו, אה, אנחנו בגמרא אנחנו יודעים שיש תרי"ג מצוות. הגמרא במכות, הגמרא אומרת שיש תרי"ג מצוות, אבל הגמרא לא אומרת מה הם התרי"ג מצוות, ולכן נהייתה מחלוקת הרבה בראשונים מה, מה נכנס ומה לא נכנס, איזה מצוות נכנסות לתרי"ג, איזה מצוות לא נכנסות. יש הרבה פסוקים בתורה שאפשר להחשיב את זה בתור מצווה או אפשר להחשיב את זה שזה מצווה כללית. וכיוצא בזה, מזה נהייתה הרבה מחלוקת. לפני הרמב"ם היה סעדיה גאון. לפני זה היה רב יהודאי גאון גם היה מהגאונים. רב יהודאי גאון שכתב ספר הלכות גדולות שנקרא בה"ג. תוספות מביא את זה הרבה פעמים, הלכות גדולות. הוא עשה מניין המצוות. סעדיה גאון עשה ספר מניין המצוות. הרמב"ם עשה את מניין המצוות שזה הכי

02:55 דובר 1 מפורסם, ספר המצוות. הרמב"ן קיבל את ספר המצוות והוא כתב על זה השגות. אז אם רואים ב-ב-ספרים של ספר המצוות, של הספרים עם המפרשים, אז יש ספר המצוות ויש השגות הרמב"ן. הרמב"ן בעיקר, כמו שדיברנו, שזה אחד ההבדלים הכי גדולים שיש בין הרמב"ם והרמב"ן. לא יודע הכי גדולים. אחד מההבדלים הגדולים הבולטים, שהרמב"ן מלמד זכות תמיד ושומר על גדולי ישראל שלפניו. זאת אומרת הוא יותר שמרן, יותר דואג שלא יביאו דברים חדשים, ולכן הוא מלמד זכות על בעל הלכות גדולות ומנסה לתרץ את כל ה-- אה, קושיות שהרמב"ם שואל עליו. הרמב"ם, אם אתם יודעים, בספר המצוות יש את השורשים. אם למדתם ספר המצוות בתור ילדים, אז אני למשל כשהרבי יצא עם המבצע הלכנו ישר לשלושה פרקים, היינו מקושרים. אבל אני יודע שבחיידר מן הסתם לומדים ספר המצוות. אז, אז כשלומדים ספר המצוות יודעים שבימים הראשונים לומדים את השורשים. הרמב"ם את השורשים הוא כותב מה השיטה שלו, מה הוא בחר בתור מצווה, מה הוא לא בחר בתור מצווה, והוא חולק הרבה על בעל הלכות גדולות וגם על הרב סעדיה גאון. יש לו שיטה. זה אמרנו, הרמב"ם בדרך כלל הוא מאוד מקורי. מקורי זה אוריגינל. הוא לא מתחשב דווקא עם מה שחשבו לפניו. את זה רואים כל הזמן כשלומדים בנגלה רמב"ם, רמב"ן בגמרא בסוגיה אנחנו תמיד רואים שהרמב"ם הוא מאוד אוריגינל, מאוד מקורי. הוא תמיד יגיד איזה ביאור שאף אחד לא חשב על זה. כן, יש את הביאורים בדרך כלל בישיבה, לא יוצא ככה. לומדים את הרש"י, לומדים את התוספות, לומדים רמב"ן, רשב"א ואז בסוף יש את הרמב"ם. יש מגידי שיעורים שבהתחלה יגידו את הרמב"ם, מלכתחילה רואים רק רמב"ם, אבל על כל פנים רמב"ם

05:22 דובר 1 הוא תמיד יהיה מאוד מקורי. הוא יש לו שיטה תמיד מיוחדת בהבנה של הסוגיה, הבנה-- וכאן רואים את זה גם במניין המצוות. הרמב"ם יש לו שיטה מאוד מקורית בעניינים והרמב"ן, רב משה בן נחמן, כשהוא רצה להחזיר את התורה ליושנה, אז הוא כל הזמן מנסה להפריך את הרמב"ם ולצד-- להצדיק מה שנקרא את הראשונים שהיו לפני הרמב"ם, הגאונים, וכיוצא בזה. טוב, זו הקדמה. במסכת כתובות, אמרנו שנתחיל עם כתובות. אז קודם כל השם של המסכת זה כתובות. אז בדיני הכתובות יש שאלה מאוד מאוד כללית האם כתובה זה דאורייתא או כתובה זה דרבנן? כבר למדתם על זה? כבר היו שיעורים על זה. אה? מכירים את הסוגיה? פיין. כתובה דאורייתא או כתובה דרבנן. אז מסתכלים ברמב"ם. אמרנו ספר המצוות. אז הרמב"ם בספר המצוות במצוות לא תעשה שנ"ה, שם הרמב"ם, הרמב"ם כותב מצוות לא תעשה שלא לבעול אישה בלא כתובה ובלא קידושין. זאת אומרת אחת מהמצוות מהתרי"ג מצוות, מצוות לא תעשה שאסור לחיות עם אישה בלא כתובה ובלא קידושין. אז מה סובר הרמב"ם? כתובה זה דאורייתא. רואים את זה עוד יותר גם בספר נשים. כשמתחילים ספר נשים, למעלה שהרמב"ם כותב את הלכות אישות, מניין המצוות. אז הרמב"ם כותב: אל"ף, מצוות עשה לבעול אישה בכתובה ובקידושין. ומצוות עשה זה להתחתן עם כתובה וקידושין. מצוות לא תעשה שלא לבעול בלא כתובה ובלא קידושין. זה מאוד מעניין שבספר המצוות במצוות עשה הרמב"ם כותב רק קידושין ולא כותב כתובה. במצוות לא תעשה הוא כותב לא לבעול בלא כתובה ובלא קידושין. אבל בתוך הספר הרמב"ם הוא כותב גם במצוות עשה וגם במצוות לא תעשה הוא מזכיר את העניין של כתובה, שמשמע שהרמב"ם סובר שכתובה זה דאורייתא. כל

08:04 דובר 1 המפרשים דנים על זה כי הרמב"ם עצמו סותר בתוך הרמב"ם. בהלכות אישות פרק י' הרמב"ם כותב: "חכמים תיקנו כתובה לאישה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה", משהו כזה. הרמב"ם כותב בהלכות אישות פרק י' שהחכמים תיקנו כתובה. זה סתירה. הרמב"ם עצמו, זה סתירה. הרמב"ם בספר המצוות כותב שהמצווה היא כתובה וקידושין, ובתוך הלכות הוא כותב שחכמים תיקנו. מפרשים שואלים את זה. אחד מהתירוצים הקלאסיים זה שהרמב"ם מתכוון לפרטים של הכתובה. עצם כתובה זה דאורייתא, אבל פרטי הכתובה, מאתיים זוז וכולי, אלמנה זה מנה ובתולה זה מאתיים, זה דיני הכתובה, זה מדרבנן. אבל עצם הכתובה זה דאורייתא. יש לזה, בנוסח הכתובה, אם אתם פעם מקשיבים איך שהרבנים קוראים את נוסח הכתובה, או הסתכלתם פעם בנוסח הכתובה, שמה כתוב מפורש בנוסח שאנחנו קוראים היום, "מוהר בתולייכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא". אז בנוסח הכתובה היום כן כתוב כתובה מדאורייתא. הלשון, ככה זה הלשון של כל הכתובות וכו' וכו'. אז יש בזה... עכשיו נחזור. ספר המצוות, מצוות לא תעשה שנ"ה. הרמב"ם כותב שאסור להתחתן עם אישה בלא כתובה ובלא קידושין. זאת אומרת שהרמב"ם סובר שכתובה זה דאורייתא. אז כותב הרמב"ן בהשגות: כתובה זה דרבנן. זאת אומרת הוא חולק על הרמב"ם. אז כאן יש לנו מחלוקת רמב"ם והרמב"ן בנוגע לדין כתובה, אם כתובה זה דאורייתא, כתובה זה דרבנן. מעניין. וכאן מגיעים לעוד עניין שיפה לדעת. כן, מה אתה רוצה להגיד? הרמב"ן. השגות זה הרמב"ן. רמב"ן. אמרתי ראב"ד? מתי אמרתי ראב"ד? אם אמרתי ראב"ד, טעיתי. אנחנו מדברים פה רמב"ם ורמב"ן. אין ראב"ד. כן. ראב"ד זה סיפור אחר, זה שיעור אחר. היום מדברים רמב"ם ורמב"ן. כן. אז ההשגות זה הרמב"ן.

10:25 דובר 1 על ספר המצוות כותב שמה, או אומר, מה הרמב"ם כותב? כתובה, כתובה זה לא דאורייתא, כתובה זה דרבנן. הוא אומר כמו שהוא בעצמו כותב שכתובה זה רק תקנת חכמים, כאילו הוא חולק על הרמב"ם. עכשיו, כאן מגיעה עוד נקודה שחשובה להיסטוריה. הרמב"ן את ספר ההשגות, ספר המצוות, הוא כתב כשהוא היה צעיר. הוא כתב את זה בשנים שהוא היה יותר צעיר, בספרד. אחד מהספרים האחרונים שהרמב"ן כתב זה הפירוש על חומש. פירוש על חומש של הרמב"ן זה פירוש נפלא. זה נפלאות מתי הוסע חו. שמה הרמב"ן מביא גם פשוטו של מקרא, חולק על רש"י הרבה, גם חולק על הרמב"ם הרבה ומגיע למצוות וטעם המצוות. חולק על האבן עזרא הרבה. יש לו, יש לו... הרמב"ן הוא בונה שיטה איך שהוא לומד חומש. כן. הוא מביא הרבה קבלה. דיברנו, כן, הרמב"ן על החומש, חוץ מפשט ודרוש, בעיקר הוא מביא הרבה קבלה, מסביר הרבה עניינים בתורה. בקיצור, ברמז, אבל הוא מלא עם קבלה. עכשיו, הרמב"ן את החומש הוא כתב בסוף ימיו. הוא כתב את זה, אה, יש אומרים שהוא התחיל לכתוב את זה בספרד. על כל פנים הוא בטוח כתב את העיקר של הספר בארץ ישראל. וכפי שדיברנו, הרמב"ן בארץ ישראל היה בסוף ימיו, בשלוש השנים האחרונות של החיים שלו, ורואים שהוא היה בארץ ישראל כי הוא כותב הרבה דברים, אה, איפה הוא היה, איפה זה, איפה... מה הוא ראה וכולי. אז כשמגיע לחומש אז יש דברים שרואים שהרמב"ן משנה. זאת אומרת, מה שהוא כתב כשהוא היה צעיר, לאו דווקא שבחומש יכתוב אותו דבר. אז מעניין, תקשיבו טוב. נגיע לכתובה. בפרשת וירא נראה לי, איפה כתוב לבני הפילגשים? לא,

12:39 דובר 1 חיי שרה. תראה, בסוף פר... איפה כתוב לבני הפילגשים נתן אברהם מתנות? תראו לי, לא? ככה, אה? נסתכל בפנים. מחזיקים ראש, חבר'ה. מה אמרתי? חיי שרה, כן? הנה, "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות". פרשת חיי שרה, פרק כ"ה, פסוק ו'. אומר רש"י, מה זה פילגשים? נשים בכתובה, פילגשים בלא כתובה. רש"י אומר, מה פשט פילגשים בתורה? אישה שלא קיבלה כתובה נקרא פילגש. אישה עם כתובה נקרא, נקרא אישה. מגיע הרמב"ן והרמב"ן כותב, רגע, כתובה זה מדרבנן. מה אתה אומר פילגשים זה בלא כתובה? כתובה זה מדרבנן. אז לכאורה הרמב"ן כשיטתו, שכתובה זה דרבנן. אז פילגשים זה לא... אז הוא אומר פילגשים זה בלא קידושין, לא בלא כתובה. אבל אז הרמב"ן מוסיף והוא אומר שאולי אפשר לומר שתקנת כתובה, דיני כתובה זה דרבנן, אבל גם לפני מתן תורה, אם היה בן אדם שרצה להתחתן עם אישה אז הוא היה נותן לה מתנות כדי להראות שזו חתונה רצינית, וזה נקרא כתובה. אם הוא לא נתן מתנות, סימן שזה לא רציני והוא יכול להוציא אותה מתי שהוא רוצה. אז אומר הרמב"ן שיכול להיות שכתובה זה מדרבנן. הוא מלמד זכות על רש"י, והוא אומר שיכול להיות שבאמת כתובה זה מדרבנן, כי בעצם כדי ש... כי העניין של כתובה זה היה חלק ממנהגי הנישואין שכתוב בתורה. ואותו דבר גם כן בהמשך בפרשת וישלח, כשדינה הייתה בבית שכם כתוב, "הרבו עלי מאוד מוהר ומתן", כשדינה הייתה בבית שכם והוא אמר תביאו, הרבו עלי מוהר ומתן. מה שתבקשו אני אתן לכם מתנות. רש"י אומר מוהר, כתובה. תראה, אומר הרמב"ן שזה הכתובה, הכוונה שהיו מתחייבים לעשות את זה רציני, אז היו נותנים כתובה. תראה. אז לפי זה

15:28 דובר 1 יוצא שהרמב"ן בעצמו נותן כן מקום לשיטת הרמב"ם. כי לא אמרנו, מה באמת הסיבה שהרמב"ם סובר שכתובה זה דאורייתא? אם אנחנו אומרים שהרמב"ם סובר כתובה דאורייתא, ככה משמע ממניין המצוות? כי איפה כתוב בתורה כתובה? בחומש לא כתוב כתובה. קידושין כתוב בתורה, "כי יקח איש אישה". איפה כתוב בתורה כתובה? אז בפשטות זה מזה שאנחנו רואים מוהר ומתן. מזה שאנחנו-- שגם לפני מתן תורה, כשבן אדם רצה להתחתן עם אישה ורצה שהנישואין יהיו רציניים, היה מתחייב עם כתובה. לכן גם רש"י אומר בפרשת ויחי, כשיעקב אבינו שאל "מי אלה?" על בני יוסף. מה רש"י אומר? הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה. אז הנה אנחנו רואים שהייתה כתובה מאז ומקדם, וזה הכוונה מדאורייתא. מדאורייתא זה שהעניינים שעושים את החתונה רצינית, שהתורה אומרת את זה בפשטות, שהיה מוהר ומתן, שזה דינא דכתובה. מה אני רואה פה? מה אני רוצה להביא בקשר לענייננו? שהרמב"ן עצמו, מה שנראה שבסוף ימיו הוא כן נותן מקום. הוא לא פירש, הוא לא פוסק, אבל על כל פנים בפירוש על החומש הוא נותן מקום לשיטת הרמב"ם שכתובה זה דאורייתא. די. זה עניין אחד. עניין שני, בסוגיה שעכשיו לומדים. תראה, מחלוקת רמב"ם והרמב"ן בסוגיה שלומדים עכשיו בישיבה, שזה בנוגע ל... מה לומדים עכשיו בישיבה, פרק שני? דף כ', דף כ' א', שזה הסוגיה של עדות של שטר. יש מחלוקת רמב"ם והרמב"ן בנוגע ל"מפיהם ולא מפי כתבם". הרמב"ם... אתם שומעים, חבר'ה? הרמב"ם כותב בהלכות עדות. כותב הרמב"ם בנוגע לדין של מפיהם ולא מפי כתבם. זה הסוגיה שהבחורים עכשיו לומדים פה בישיבה. אז ענייני דיומא, ענייני דיומא של הישיבה. איזה פרק זה? פרק... אה? ר' מנדל, אתה זוכר איזה פרק? אה? פרק ה'? או...

17:57 דובר 1 איזה פרק זה? מה פרק? אה, פרק ג' הלכה ד'. הרמב"ם, הלכות עדות, פרק ג' הלכה ד': "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות, אלא מפי העדים, שנאמר על פי שניים עדים, מפיהם ולא מפי כתב ידן". אומר הרמב"ם, מן התורה עדים לא יכולים להגיד עדות על כתב ידן. אין כזה דבר. מן התורה צריך להיות מפיהם ולא מפי כתבם. זאת אומרת, לשיטת הרמב"ם עדים יכולים להעיד רק על ממון של שטר, עדים יכולים להעיד רק על מה שהם ראו. הם לא יכולים להעיד על כתב ידם. "אבל מדברי סופרים", אומר הרמב"ם, "חכמים תיקנו שחותכין דיני ממונות בעדות של שטר אף על פי שאין העדים קיימים". חכמים עשו היתר, תראה, שהם אמרו שאפשר לעשות את זה גם לפי העדות של שטר. למה? כדי שלא תינעל דלת בפני לווין. כדי שאנשים ירצו ללוות. אז חכמים היו צריכים להקל כדי שלא תינעל דלת בפני לווין. אז הם ראו שאנשים לא ילוו אם אנחנו לא נעשה-- נעשה את זה יותר בקלות, אז הם אמרו גם אפשר לקיים שטר מפי חותמיו. בלי ש... כן? זה דיני קיום שטרות. זה לפי הרמב"ם זה מדרבנן. מדאורייתא מפיהם ולא מפי כתבם. אתם זוכרים את התוספות? נכון שהתוספות חולק על זה, נכון? תוספות לא סובר ככה. מה הרמב"ן סובר? אנחנו מגיע לנו לדעת מחלוקת רמב"ם והרמב"ן. הרמב"ן בשורשים של ספר המצוות. אז הרמב"ן מביא את הרמב"ם הזה, והרמב"ן אומר שזה לא נכון, הוא לא מסכים איתו, והוא טוען שזה דאורייתא. אומר הרמב"ן, הדין שאפשר לקיים שטר מפי חותמיו, מה ש... ש... שבית דין יכולים לקיים שטר על פי כתב יד של העדים, זה דין תורה, ולומדים

20:28 דובר 1 את זה מהפסוק "וכתוב בספר וחתום והעד עדים", אז משם רואים שאכן יש לזה קיום מן התורה, ושם הוא נכנס למחלוקת שיש לו עם הרמב"ם, האם דברים שכתובים בנביאים נחשבים דין תורה או זה נחשב דין חכמים וכולי. אז הנה יש לנו פה דוגמה של מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בעוד עניין, עניינים עיקריים ביסודי ההלכה. לפי הרמב"ם, דברים שלא כתובים מפורש בתורה, אפילו שזה כתוב בדברי נביאים, הרמב"ם קורא לזה דברי סופרים. מה שאין כן לשיטת הרמב"ן, לאו דווקא. יש הרבה דברים שהם דברי נביאים שנחשבים, נקראים דברי תורה. הוא מאריך בזה שמה בסוגיית הרמב"ן על הרמב"ם בשורש ב'. טוב, אז זה דוגמאות מהסוגיה שאנחנו לומדים. בואו נדבר על דברים, עכשיו שאנחנו מדברים פה על המצוות, אני רוצה להביא דוגמאות של עניינים עיקריים ששמה אנחנו יכולים לראות עד כמה הרמב"ם והרמב"ן חולקים ביניהם בדברים של יסודות ממש. וניקח דוגמה שזה המצווה הראשונה בתורה, "אנכי ה' אלוקיך". דיברנו על זה ב-- לא דיברנו על זה בשיעור הקודם, נכון? מי שלמד דרך מצותיך, מצות האמנת אלקות, יודע שהצמח צדק מביא שיש מחלוקת הרמב"ם והבעל הלכות גדולות, והרמב"ן הולך כשיטת בעל הלכות גדולות. יהיה-- הרמב"ם כותב: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצאים". מאיפה לומדים את זה? המצוות עשה לידע שיש שם מצוי ראשון. מצוות ידיעת השם. מצוות עשה, מניין שליחות. מאיפה הרמב"ם לומד את זה?

22:27 דובר 2 דברים.

22:29 דובר 1 אה?

22:29 דובר 2 דברים.

22:30 דובר 1 שנאמר אנכי ה' אלוקיך. תראה, החמש הלכות הראשונות ברמב"ם. אז זה מצוות עשה, מניין של... אנכי ה' אלוקיך זה מצווה ראשונה. הרמב"ם כותב: מצווה ראשונה מתרי"ג מצוות, לידע שיש אלוקה, שנאמר אנכי ה' אלוקיך. הרמב"ן חולק על זה. אפילו על זה הוא חולק. תראה, הרמב"ן מביא שהבעל הלכות גדולות לא שם אנכי במניין המצוות. למה? אז הרמב"ן אומר פשוט, הוא טוען אנכי זה לא מצווה, אנכי זה שיש אלוקה. מצווה זה אחרי שיש אלוקה. אם אין לך אלוקה, אין לך מצוות. מה שייך מצווה אם אין לך בכלל אלוקה? מה פירוש מצווה? מצווה זה שיש מצַווה, אז אתה צריך להאמין במצַווה לפני המצווה. אם אתה לא מאמין בקדוש ברוך הוא, אז מה שייך מצווה? וממילא סובר הרמב"ן שאנכי זה לא מצווה. אנכי, הקדוש ברוך הוא מודיע לבני ישראל, הקדוש ברוך הוא מגיע אליהם במתן תורה ויורד עליהם לעשרת הדיברות, אומר: חבר'ה, אנכי ה' אלוקיך. בלשון המדרש, הרמב"ן אומר: קבלו מלכותי. קבלו מלכותי זה ל-- זה לא מצווה. קבלו מלכותי זה לפני המצוות. אחרי קבלו מלכותי, קבלו גזירותיי. גזירותיי זה מצוות. אומר הרמב"ן: המצווה הראשונה זה לא יהיה לך אלוקים אחרים. אה, יש פה שאלה שכל אחד שלומד אל"ף בי"ת ישאל: רגע, איך יכול להיות שאנכי זה לא מצווה? הרי כולנו יודעים שכתוב באותה גמרא שכתוב תרי"ג מצוות ניתנו לישראל. מה הגמרא אומרת שמה במכות? חוץ משתיים, כי שתיים קיבלנו מפי הגבורה. נכון? תורה. הגמרא אומרת: תורה ציווה לנו משה. תורה בגימטריה תרי"א, כי תרי"א ציווה לנו משה. כי שתיים הראשונים מפי הגבורה. אומר התנא בתענית פרק ו', אנכי ולא יהיה

24:50 דובר 1 לך מפי הגבורה שמענו, זה מהגמרא במכות. אז מה יגיד הרמב"ן על זה? מה יגיד הבעל הלכות גדולות על זה? מה יתרץ על זה? אומר הרמב"ן: אתה יודע מה הן שתי המצוות ששמענו מפי הגבורה? לא יהיה לך אלוקים אחרים. לא תעשה לך פסל. זה שתי המצוות. לא אנכי. בלא תעשה של תחילת הדברות יש שתי לא תעשה. לא יהיה לך אלוקים אחרים זה לא תעשה, ולא לעשות פסלים. זה שתי לא תעשה שונים. כן, לא לעבוד אלוקים אחרים ולא לעשות פסלים. וזה שמענו מפי הגבורה. וואו. זה עושה מהפכה בכל העולם, בכל המציאות, נכון? אבל הנה אנחנו רואים דוגמה של מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן. עכשיו אני אגלה לכם סוד שכמו שעשינו קודם, גם פה קרה נס שהרמב"ן, נחמנידס, למרות שבהשגות הרמב"ן על ספר המצוות הוא מלמד זכות על הבעל הלכות גדולות והוא פוסק כמוהו, אבל הרמב"ן בעצמו יותר מאוחר התחרט גם כן בזה. אתה, בחומש, כשמסתכלים בחומש על פרשת יתרו, הרמב"ן כותב על אנכי ה' אלוקיך: זו מצוות עשה. והצמח צדק בדרך מצוותיך מביא את זה. הצמח צדק אומר שגם בספר המצוות במקום אחר אף משמע ככה שהוא, שהוא עצמו מתחרט. ואז הצמח צדק מתרץ את הקושיה. מה, אבל יש פה קושיה. איך אנכי יכול להיות מצווה? אז הצמח צדק מתרץ את התירוץ המפורסם שהמצווה אנכי ה' אלוקיך היא לא להאמין בקדוש ברוך הוא. ודאי להאמין בקדוש ברוך הוא זה לפני המצווה. המצווה אנכי ה' אלוקיך היא לידע. ול-- כן, כל העניין שהוא מסביר בצמח צדק המפורסם, שהקדוש ברוך הוא שלם בתכלית השלימות ושהוא למעלה מהשלימות וכולי. כל העניין, אבל אין כאן המקום להרחיב בזה. אז על כל פנים,

27:08 דובר 1 אז כאן אנחנו רואים עוד דוגמה מעניינת של רמב"ם, רמב"ן. אז מה הדבר כאן? מה הדבר פה? סתם מה שמעניין פה, אם נחזור להיסטוריה, הרמב"ן מצד אחד הוא מבקר את הרמב"ם, כאילו הוא שם אותו, כאילו המטרה של הרמב"ן זה להגיד לרמב"ם: מה שאמרו הראשונים זה אמת. א-א-כאילו להצדיק את ה-, את הבעל הלכות גדולות, אבל אף על פי כן גם הוא בסוף דווקא מקבל אותו. סתם מעניין שני הצדדים. מצד אחד הוא מלמד זכות על הראשונים והוא כל הזמן שומר על הכבוד שלהם, אבל יחד עם זה הוא גם כן בסוף יכול להגיד את הדעה שלו, ולפעמים הוא יחזור להסכים גם עם דעת הרמב"ם. שזה אחד מהדברים הנפלאים שרואים בין הרמב"ם והרמב"ן, ש-- יש להם קשר מאוד מעניין. הם מתווכחים הרבה, אבל הם מאוד מכבדים. הרמב"ן מאוד מכבד את הרמב"ם. הרמב"ם היה לפני, אז לא שייך להגיד שהרמב"ם מכבד את הרמב"ן, אבל הכבוד זה מאוד מעניין, הדבר הזה, כן? שרואים, למשל אצל הראב"ד אנחנו לא רואים את זה כל כך. הראב"ד הוא יותר חריף עם הרמב"ם. כן? הוא נותן לו על הראש וכותב מאוד יפה. הוא, כן, לא מרחם מה שנקרא. הרמב"ן זה סוג של כבדהו וחשדהו. הוא חולק עליו הרבה, אבל הוא מאוד מכבד אותו. וזה מה שראינו כשהיו ה-הטענות הגדולות על המחלוקת הגדולה על הרמב"ם, שהיו טוענים על הרמב"ם על זה שהוא כתב כל מיני דברים שלא מתאימים, אז הרמב"ן מלמד זכות עליו. הרמב"ן מאוד שומר על הכבוד של הרמב"ם והוא מבין מי זה הרמב"ם. מתייחס אליו עם הרבה הערכה, עם הרבה כבוד, ולכן גם רואים שהרבה דברים אחרי זה הוא כותב כמוהו. עוד דבר, אז גופא

29:11 דובר 1 אפרופו זה קשור עם פרשת השבוע. דבר מאוד מפורסם. הוא בא גם בחסידות, גם בדרך מצותיך במצוות התפילה. תפילה דאורייתא, דרבנן. מה אנחנו יודעים? מחלוקת רמב"ם והרמב"ן. הרמב"ם פוסק שתפילה דאורייתא. כך הוא כותב בספר המצוות, מצווה ה' אם אני לא טועה, וכך הוא כותב גם כן בספר היד בהלכות תפילה. מצוות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר "ועבדתם את ה' אלוקיכם". זה פסוק בפרשת משפטים, כן? ששם לומדים שיש מצווה להתפלל. הרמב"ן חולק עליו. הרמב"ן אומר, "ועבדתם את ה' אלוקיכם" זה לא מדבר על תפילה. תסתכל בפסוקים שם, לא מדובר על תפילה בכלל. זה פסוק כללי, זה לא מצווה. זה "ועבדתם את ה' אלוקיכם" בכלל, עבוד את השם. "וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך" וכולי. זה־זה פסוק מדבר בכלל על עבודת השם, לא מדבר על תפילה בכלל. תפילה זה דרבנן, אין מצווה להתפלל. תקשיבו טוב. אבל הרמב"ן כותב שאם יש כן מצווה להתפלל, תפילה כל יום זה דרבנן. ככה נפסק גם להלכה, כולם יודעים. בהלכה, בשולחן ערוך, ככה פוסק האדמו"ר הזקן גם בשולחן ערוך. הפסק דין להלכה זה כשיטת הרמב"ן, לא כמו הרמב"ם, שתפילה זה דרבנן. כי רוב הראשונים פוסקים כמו הרמב"ן, הרא"ש, הר"ן, פוסקים, פוסקים כמו הרמב"ן. תפילה זה דרבנן. אבל הרמב"ן כותב שיש כן מצוות עשה של תפילה בזמן מיוחד, בעת צרה. כשנמצאים בזמן של צרה אז יש מצוות עשה להתפלל. מאיפה לומדים את זה? פרשת בהעלותך. "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות". הם מדברים שם על החצוצרות. אז הפסוק כותב שכשיהיה מלחמה אז "והרעותם בחצוצרות", משמה לומדים מצוות עשה להתפלל ולהתחנן ולעשות כל־כל תעניות

31:43 דובר 1 וכולי. אבל זה תפילה בעת צרה וזה מדאורייתא. אז יוצאת מחלוקת מעניינת בין הרמב"ם והרמב"ן בנוגע לתפילה. לפי הרמב"ם תפילה כל יום, התפילה הפשוטה של כל יום, ככה שרגילים, זה מדאורייתא. הרמב"ן סובר שזה דרבנן. מתי זה דאורייתא? כשמדובר על עת צרה. יש פה וורט מאוד מעניין מהרבי. אם אני־אני צריך להסתכל על זה בפנים, אולי אני לא חוזר על זה נכון, אבל לא הסתכלתי עכשיו, רק נזכרתי עכשיו באמצע שאני מדבר, שיש מהרבי שיחה יט לב ט"ו ש"י ז'. כדאי לבדוק את זה בפנים. היה אחד מהטענות של המתנגדים על חסידות היה על העניין הזה. אחד מהטענות הגדולות שכתבו על־־ כשעשו את החרם, כשכתבו דברים קשים על חסידות. הרי היה טענה בנוגע לתפילה, שהבעל שם טוב ותלמידיו עושים מהתפילה עניין עיקרי. והטענה של המתנגדים היה תורה זה מצווה דאורייתא. תפילה זה דרבנן. ואיך זה שהחסידים הפכו את העניין ומחשיבים את התפילה יותר מהתורה? זה אחד מהטענות. כן. אז האלטער רבי כתב מכתב. יש מכתב, איגרת של האלטער רבי, שהאלטער רבי כתב לרבי אלכסנדר משקלוב, היה כנראה אחד מגדולי החסידים, שקלוב היה עיר של מתנגדים וחסידים שמה סבלו מאוד מאוד חזק מהצרות שהמתנגדים עשו להם. אז האלטער רבי כתב לרבי אלכסנדר משקלוב שלא יענה על האלטער רבי. מכתב מאוד מעניין שהאלטער רבי שמה מתייחס לכל מיני טענות של המתנגדים ויש שמה שורה שאי אפשר להבין את זה בפשטות. הרמב"ם־־ האלטער רבי כותב: "וגם האומרים תפילה מדרבנן לא ראו מאורות מימיהם". ככה האלטער רבי כותב. האומרים תפילה מדרבנן לא ראו מאורות מימיהם. איך אפשר להגיד כזה דבר על הרמב"ן? על הר"ן? על הרא"ש? מה זאת אומרת?

33:55 דובר 1 האומרים תפילה דרבנן לא ראו מאורות מימיהם, כאילו שהם לא יודעים מה שהם אומרים. חס־־ איך אפשר להגיד כאלו דברים רק כדי לשרוד? עוד יותר, האלטער רבי בעצמו הוא פוסק תפילה דרבנן בהלכה. אז מה הוא רוצה להגיד פה? אז בביאור ההוא יש וורט נפלא. מה הרבי אומר? חס ושלום האלטער רבי לא מתכוון ל־לראשונים. האלטער רבי מתכוון־־ תקשיבו טוב, הרי הרמב"ן שסובר תפילה דרבנן, הרי סובר שאם זה עת צרה אז זה דאורייתא, כן? זאת אומרת, גם הראשונים שחולקים סוברים שאם זה עת צרה אז זה דאורייתא. אם אתה יודע מה זה תפילה, אתה לומד חסידות, אתה יודע מה זה תפילה. מה זה תפילה? תפילה זה מלחמה של נפש האלוקית עם נפש הבהמית. אז בעצם כל יום אתה מקיים תפילה מדאורייתא. אם בשבילך תפילה זה סתם מקשקש שרוכים, הכל בסדר, לא חסר לי כלום כי צריך להתפלל כי זה ככה סדר, זה להתפלל נוסח. אז ודאי זה דרבנן. אבל אם אתה מתפלל כמו שחסידות דורש מאיתנו, אז כל יום זה עת צרה, ואז אתה מקיים תפילה מדאורייתא, וגם האומרים תפילה דרבנן לא ראו מאורות מימיהם. פשוט לא למדו חסידות. הוא מתכוון למתנגדים שמשתמשים עם זה בתור תירוץ להקל בתפילה, כי הם אומרים תפילה דרבנן כי באמת לא ראו מאורות מימיהם, אז בשבילם תפילה זה דרבנן. אבל אם הם היו לומדים חסידות אז היו מבינים שתפילה זה דאורייתא. זה וורט. אז צריכים להסתכל בשיחה בפנים לראות גישמאק. אז זה דוגמה של מחלוקת מעניינת בין הרמב"ם והרמב"ן. זה בנגלה למניין המצוות. יש גם בנגלה מניין המצוות. גם שמה זה עולם שלם. מחלוקת שיש בין רמב"ם ורמב"ן כל הזמן במניין המצוות. נגיד כמה דוגמאות. זה מאוד מאוד גישמאק, אבל הזמן קצר,

36:10 דובר 1 אבל אני אגע רק בנקודות מאוד חשובות. נגיד, אה, הרמב"ם בספר היד לא כתב טעמים, כולנו יודעים. אבל יש מורה נבוכים. מורה נבוכים, הרמב"ם כתב בסוף ימיו, וכמובן שהמורה נבוכים לא ספר של הלכה, זה ספר של פילוסופיה, וזה היה כל סלע המחלוקת, זה היה הספר מורה נבוכים, שהיו חכמי צרפת שיצאו נגד, וגם בספרד, רבינו יונה, והרמב"ן היה זה שלימד זכות. הוא הסביר שהספר מורה נבוכים נכתב לזמן מיוחד, לאנשים מיוחדים, שזה עשוי רק בשביל לתרץ את האנשים שכן יש בעיות באמונה, אבל הוא כן מתייחס בכבוד. עכשיו, במורה נבוכים בחלק ג' יש לרמב"ם חלק שלם שהוא מסביר טעמי המצוות. הוא מסביר לכל מצווה מה הטעם שלה, אפילו חוקים הוא נותן טעמים. זה מאוד מעניין. עכשיו הטעמים שמה טעמים מאוד מעניינים, טעמים שצריכים להבין את עומק העניין. תכל'ס, הרמב"ן בפירוש על החומש, אז איפה שהוא יכול הוא מביא שהמורה נבוכים כתב שזה הטעם, הוא חולק עליו. בדרך כלל הוא לא אוהב את הטעמים של הרמב"ם על המצוות. אני אגיד לכם כמה דוגמאות, לפחות דוגמאות מעניינות, מה שנקרא. הכי מפורסם זה על קרבנות. סתם, כולם יודעים את זה, שהרמב"ם במורה נבוכים כותב שהסיבה למה הקדוש ברוך הוא ציווה על קרבנות, כי בני ישראל היו רגילים להקריב לעבודה זרה. אז לכן הקדוש ברוך הוא לקח אותו דבר ואמר לעשות את זה לה' ולא לעבודה זרה. כאילו זה היה הרגילות שהיו מקריבים לעבודה זרה, אז הקדוש ברוך הוא אמר להשתמש עם זה בשביל הקדוש ברוך הוא במקום להשתמש עם זה בעבודה זרה. זה הרמב"ם. הרמב"ם אומר עוד פרטים, אבל זה בקיצור. הרמב"ן בפרשת ויקרא כותב מאוד חריף: איך אפשר להגיד

38:17 דובר 1 כזה דבר? חס ושלום. אדרבה, אם זה היה הטעם, הקדוש ברוך הוא היה צריך להגיד שלא יעשו קרבנות. מה הרמב"ן כותב? זה הרמב"ן המפורסם, הרבי מביא את זה בהרבה שיחות, שטעם מצוות קרבנות זה שהבן אדם היה עושה חשבון הנפש, שכל מה שעושים עם הבהמה היו צריכים לעשות לי, והקדוש ברוך הוא בחסדו הגדול נתן לנו את האפשרות שאנחנו נוכל להקריב קורבן, במקום זה אנחנו נקבל חיים וכולי. זה טעם הרמב"ן. אז זה דוגמה של מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן. עכשיו כידוע שהרמב"ם בעצמו בספר היד כותב שזה מהחוקים. עוד פעם, כאן נכנס העניין הזה שהרמב"ם כתב את הספר שלו לסוג מאוד מסוים של אנשים, אז הוא ממילא הסביר דברים בצורה כזאת. עוד דוגמה מעניינת של טעמי המצוות, מצוות כיבוד הורים. הרמב"ם כותב-- אתם יודעים למה צריך לכבד את ההורים? כבד את אביך ואת אימך. איזה טעם צריך לכבד את ההורים? מישהו יכול לחשוב על איזה טעם? למה צריך לכבד את ההורים? אה? אתם יודעים מה כותב הרמב"ם? הרמב"ם כותב, "כי אם אתה לא תכבד את ההורים, הילדים שלך גם לא יכבדו אותך". נשמע טוב? בן אדם שמרגיל את עצמו לכבד את ההורים שלו, אז הוא יזכה שהבנים שלו יכבדו אותו כשיגיע הזמן. אבל אם הוא עצמו לא כיבד את ההורים, מה הוא יכול לבקש מהילדים שלו? ספר החינוך, ידוע. ספר החינוך כותב שזה פשוט, אמ, הם הביאו אותך לעולם. זה טעם קצת יותר, יותר הגיוני. תודה. היה שנים שאתה לא יכולת להסתדר לבד. מי, מי החליף לך את הפמפרס? כאילו מה? כאילו רק בגלל זה אתה צריך להגיד להם תודה. טוב, מה כותב הרמב"ן? הרמב"ן בחומש, הרמב"ן המפורסם. מאיפה הוא מפורסם?

40:27 דובר 1 כי בחורים שלומדים ליקוטי שיחות יודעים את הרמב"ן הזה. הרמב"ן סובר שמצוות כיבוד הורים זה לא מצווה בין אדם לחברו, זה מצווה שבין אדם לאלוקיו, כי ההורים הם שותפים עם הקדוש ברוך הוא ביצירת הוולד, שלושה שותפים בו. אז כמו שהקדוש ברוך הוא ציווה לא לשתף שום עבודה זרה בעבודה שלו, לעבוד רק את השם ולא לעבוד אלוקים אחרים, הוא עצמו ציווה שאת ההורים שהם שותפים ביצירה כן יכבדו. אז אומר הרמב"ן שזה מצוות כבוד האל. כיבוד הורים זה לא מצווה רגילה. אז כאן אתה רואה מן הקצה לקצה. לפי הרמב"ם זה פשוט מצווה שלגמרי סוציאלית, מה שנקרא, אם אתה תכבד, יכבדו אותך. לפי הרמב"ן זה מצווה שבין אדם לאלוקיו, לכן הוא כותב שזה בחמישה. כן, בלוח יש צד לזה, צד לזה. כיבוד הורים זה בצד של בין אדם לאלוקיו, לא בצד של בין אדם לחברו. זה נמצא בחמישה המצוות שבלוח צד ימין. טוב, כבר דיברנו די הרבה, הזמן נגמר, לא הגענו לחלק החסידות. מהם המחלוקות המפורסמות שאנחנו יודעים בחסידות שיש בין הרמב"ם לרמב"ן בענייני אלוקות? כמו שדיברנו, הרמב"ם היה חוקר, פילוסוף. חכמת החקירה, חכמת הפילוסופיה. הרמב"ן היה מקובל, חכמת הקבלה. זה שני עולמות. שניהם מדברים על הקדוש ברוך הוא, אבל זה עולמות אחרים לגמרי. חכמת החקירה מגיעה לקדוש ברוך הוא מצד השכל. הכל הוא חוקר על פי שכל. חכמת הקבלה, כשמו כן הוא, קבלה. קיבלו את זה איש מפי איש. אליהו הנביא, אחיה השילוני, משה רבנו, רוח הקודש, גילויים מלמעלה, זה קבלה. זה שני עולמות שונים. איך להגיע לאלוקות? מחלוקות מפורסמות בין הרמב"ם והרמב"ן, בכל, הפוך. בקיצור, תחיית המתים, גן עדן. כולם מכירים דרך מצותיך, מצוות ציצית.

42:40 דובר 1 וריבוי האמורים שהולכים בסוגיה הזאת. הרמב"ם בהלכות תשובה כותב שסוף השכר זה גן עדן. אחרי משיח ואחרי תחיית המתים כולנו הולכים למות ונעלה לגן עדן, ושם יהיו נשמות בלא גופים, וזה חיים נצחיים. על זה כתוב כל הפסוקים מכל הנבואות. עין לא ראתה אלוקים זולתך, יעשה למחכה לו. זה הכל מדובר על גן עדן למעלה. זה הסוף. הרמב"ן כתב ספר שער הגמול שבו הוא חולק על הרמב"ם, והוא מסביר שזה לא נכון. עולם הבא זה כאן למטה, עולם הזה הגשמי, חיים נצחיים. אנחנו כולנו fan של הרמב"ן, נכון? כולנו יודעים שהרמב"ן צודק פה. עולם הבא זה עולם התחייה. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, עולם הבא, תחיית המתים, ועל פי החסידות נשמות בגופים. מה זאת אומרת? כל התכלית היא נשמות בגופים. אבל זו מחלוקת עצומה, עד כדי כך שבסוף הרמב"ם, השיחה הכי מפורסמת שכל בחור שלומד ענייני גאולה ומשיח מכיר, שהרבי מסביר שישנן שתי תקופות בימי משיח. נכון? מי לא מכיר את השיחה? חלק כ"ז, הלכות מלכים, יש שתי תקופות בימי משיח. בקונטרס עניינים באור היפה זה רק לשיטת הרמב"ם. לפי הרמב"ן לא צריכים את כל העניין הזה. אז כל זה שאנחנו כולנו יודעים שתי תקופות בימי משיח, זה רק אם לומדים לפי הרמב"ם. אבל אם אנחנו פוסקים כמו הרמב"ן, שעולם הבא זה עולם התחייה, כל הראיה שישנן שתי תקופות על מה זה בנוי? על תחיית המתים. אבל אם תחיית המתים היא עולם הבא, אז מי אומר שצריכים שתי תקופות? זה לא כל כך פשוט. כן, אני לא רוצה להפיל לכם את כל ה-- את כל ה-- כל הבניינים שכל אחד בנה באמונה שלו. זה

44:42 דובר 1 לא פשוט. יש על זה ביאור, חלק תזו, חלק פרשת ויחי, צור וטבת. האם הרמב"ן גם סובר שתי תקופות או לא? יש פשט למעשה. עוד מחלוקת מפורסמת זה בקשר להשראת השכינה בבית המקדש. לפי הרמב"ם השראת השכינה בבית המקדש הייתה בדרך התלבשות. לפי הרמב"ן, מה אמרתי? סליחה, הפוך. לפי הרמב"ם השראת השכינה בבית המקדש זה בדרך מעבר. לפי הרמב"ן השראת השכינה בבית המקדש זה בדרך התלבשות. האם בית המקדש הוא כמו היד שמעבירה את השכל על הדף, אבל היד עצמה היא לא כלי לשכל? זו שיטת הרמב"ם. הוא אומר, בית המקדש, אין שכינה בגשמיות של בית המקדש. גשמיות זה לא כלי לשכינה, אבל בית המקדש הוא רק מקום סגולי ששם עוברת השכינה, מתגלה בבני ישראל. ליהודי שעולה לרגל, ליהודי שמביא קורבן ומתפלל. אבל להגיד שבמקום הגשמי יש התלבשות של אלקות, הרמב"ם לא מסכים עם זה. זה רק מעבר, זה כמו היד שמעבירה. הרמב"ן חולק עליו. הרמב"ן אומר, לא נכון. בית המקדש היה לז דין הסר הדיית. אין זה כבית זולקים. המקום הזה, ששרויה השכינה. אז זה התלבשות. מחלוקת עצומה. מה ההבדל בין הרמב"ם והרמב"ן? זה לשיטותיהם. זה קשור עם כל ההבדל בין חקירה וקבלה. הרמב"ם היה חוקר. אלו מחקרי מחקר. הם לא יכלו להבין איך יכול להיות שהאלקות תתלבש במקום גשמי, ולכן הוא לא יכול להסכים שבתוך המקום הזה יש כלי לאלקות. האומנם ישב אלוקים על הארץ? השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה. אם השמיים הם לא כלי לקדוש ברוך הוא, איך מקום גשמי יהיה כלי לקדוש ברוך הוא? ולכן החוקרים, הרמב"ם, הרד"ק, סעדיה גאון, הרבי מציין בכמה מהמראה מקומות

47:06 דובר 1 שמה בביאור הטוב של הלמ"ד ה"א והמלוקט. כל אלו שהלכו בשיטת המחקר סוברים שבית המקדש היה רק מקום מעבר, לא יכול להיות התלבשות. הרמב"ן היה מקובל. קבלה גילתה את העניין של התלבשות, שהקדוש ברוך הוא, בגלל שהוא כל יכול, לא מוגדר, הוא יכול גם להתלבש גם במקום גשמי. אדרבה, אחדות שווה יומיטיס שיכול אחדו בתוך המקום. אז הרבי בביאור הלמ"ד ה"א, הרבי מסביר, יש מעלה בשיטת הרמב"ם. יש מעלה בשיטת הרמב"ן. זה תלוי במחלוקת השנייה שיש ביניהם. האם בית המקדש עיקר שלו זה קורבנות, או בית המקדש זה קודש הקודשים? זו גם מחלוקת מפורסמת בהרבה שיחות של הרבי. הרמב"ן סובר שעיקר בית המקדש זה ארון. הרמב"ם סובר שעיקר בית המקדש זה מקום להקריב קורבנות, כי זה לשיטתו. הרמב"ן סובר בית המקדש זה מקום של השראת השכינה. איפה זה? בארון. שמה זה היה כלי לאלקות. הרמב"ם סובר שזה בשביל בני ישראל שמקריבים קורבנות, לכן בשבילו עיקר בית המקדש זה קורבנות. לכן הרמב"ם לא קורא לזה בית המקדש, הוא קורא לזה בית הבחירה. שיחה של הרבי המפורסמת. למה הרמב"ם קורא לו בית הבחירה? לא יכול להיות בית המקדש? כי לרמב"ם קשה לו לתפוס את העניין שיש קדושה במקום. זה הכל מעבר, זה הכל בחירה, עניין מצד למעלה. יש מעלה בזה, כי מעבר זה יותר גבוה מצד העליון, התלבשות זה יותר עמוק מצד התחתון. אוקיי, דיברנו כבר די הרבה, והמשך יום טוב. צלחת.