הרב פרץ חן | למרות האתגרים: איך מחייכים בכל מצב ויוצרים בית שמח?

00:00 שלום לכם. אז אחד המנועים החזקים של החיים זו השמחה. כשיש שמחה, יש חשק, מוטיבציה, רצון לעשייה, כוח להתגבר על מכשולים, על אתגרים שבדרך. לא סתם אומר האדמו"ר הזקן בספר התניא, שאם מגיעים שני אנשים להיאבק אחד בשני היאבקות ואחד מהם יותר חזק והשני יותר חלש, אומר האדמו"ר הזקן אם החזק יהיה עצוב והחלש יהיה שמח, החלש ינצח. כי מכיוון שהוא שמח יש לו כאלה אנרגיות חיוביות שיגברו על אותו אדם שהוא פיזית חזק, אבל בנפש הוא עצוב. לשמחה יש כוח גדול מאין כמוהו. שמחה היא גם מדבקת. תראו בבית שלכם כשאחד הילדים שמח, מאושר, מבסוט, באופן אוטומטי אנחנו גם הופכים להיות יותר שמחים. כשאנחנו רואים שההורים שלנו שמחים, הם מלאים בשמחה, באנרגיה פנימית טובה, אז זה גם עושה לנו שמחה. זאת אומרת שמחה זה משהו מדבק. השאלה הגדולה היא איך אנחנו נצליח להכניס בעזרת השם שמחה לבית שלנו, כמה נר-- כמה אנחנו רוצים ילדים שמחים, כי אם תהיה להם, תהיה להם שמחה אז יהיה להם חשק לעשות המון המון דברים. אז איך עושים את זה? אז בשיעור היום נדבר בעזרת השם על השמחה. על איך נצליח להעביר שמחה לבית שלנו. נעמיק בזה קצת היום, בסוד השמחה. מה יכול לגרום באמת באמת לשמחה? הדבר הראשון הוא שאם אנחנו רוצים שהילדים יהיו שמחים, אז אנחנו צריכים להיות שמחים. אי אפשר להעניק דבר שאין לנו אותו. אם אני רוצה להעניק למישהו מיליון דולר ואין לי מיליון דולר, אז איך אני אעניק לו מיליון דולר? אם אני רוצה להעניק שמחה ואין לי אותה, אז איך זה יקרה? כמו שאם אני רוצה להעניק למישהו איזשהו ידע מסוים ואין לי אותו, גם אין לי אפשרות

02:10 להעניק כי אין לי את זה. אז איך אנחנו נהיה שמחים יותר וממילא נוכל להעניק את זה ולהעביר את זה הלאה בעזרת השם לילדים שלנו, למשפחה שלנו, לאווירה, לאווירה בבית שלנו. כי הרי אם שנייה נחשוב, ישנם בחיים הרבה הרבה סיבות לא לשמוח. מלא פעמים החיים מלאים באתגרים, דברים לא הולכים כמו שאנחנו רוצים. אה, עם אחד הילדים יש לו סיפור כזה, סיפור אחר. בזוגיות יש עניינים, אה, בעבודה יש אתגרים כאלה ואחרים. חשבון הבנק לפעמים מאוד מאוד מטריד אותנו. המצב הרפואי גם הוא מטריד אותנו. המצב הביטחוני מאוד מאוד מעיק עלינו. כל כך הרבה דברים לא לשמוח. אז איך אפשר אם כן להצליח להיות בשמחה? אז אני רוצה להקדים סיפור שבעצם הסיפור הזה הוא, הוא קצת ייתן לנו פרופורציות על נושא השמחה. היה חסיד שקראו לו ר' מנדל פוטרפס, חסיד חב"ד ידוע, איש מסירות נפש, חסיד שישב בכלא, אה, אה, שנים לא מעטות על שמירת תורה, על שמירת יהדות. וכשהוא הגיע לכלא שמו אותו בכלא הרוסי, כלא עם תת-תנאים. הוא נכנס לתא ואין לו מה לעשות. כן? אין לו הרבה מה לעשות. אין לו שם ספרים, אין לו כלום, אין לו חברים. אז הוא כל הזמן מלמל. מה הוא מלמל? מלמל פרקים מספר התניא, פרקי משניות, מלמל בעל פה כל הזמן והגית בו יומם ולילה. והסוהר שם לב שהיהודי הזה ממלמל כל הזמן. אז אומר הסוהר אומר-- אז, אז ר' מנדל שומע את הסוהר אומר שם למישהו, "עוד ממלמל אחד הגיע לכאן". ר' מנדל פוטרפס אומר אה, עוד ממלמל הגיע לכאן, ככה הוא אומר, כנראה שיש פה עוד ממלמל. כנראה שיש פה עוד חסיד. אז הוא רצה ממש

04:15 לדעת מי החסיד הזה. אז איך שהוא הצליח ככה מצא חן כנראה בעיני הסוהר והוא רצה לארגן לו פגישה עם אותו, עם אותו, אותו חסיד, אבל ודאי שפגישה פיזית זה בלתי אפשרי, זה נוגד את חוקי הכלא. אז החליטו שהפגישה תהיה בצורה ממש מוזרה, אבל זו האפשרות היחידה. סליחה מכבודכם, שם בבית הסוהר השירותים היו באיזושהי פינה בתא, כזה חור ובכל תא היה חור של שירותים ולמעלה-- למטה הייתה איזושהי כנראה תעלה כזו שמחברת בין כל החורים האלה של השירותים. אז פגיש-פגישה זה אומר לדבר לתוך אותו חור אחד עם השני. אז הם סיכמו על יום בסיוע אותו סוהר שבו ייפגשו בשעה מסוימת ור' מנדל פוטרפס החסיד, מתקרב עם הראש לאותו חור ואומר, שואל, "מי, מי נמצא כאן? מי היהודי? מי החסיד שפה איתי?" ואז הוא שומע קול שאומר לו, "זה אני, ר' מוישה". מי זה ר' מוישה? אה, ר' מוישה וישצקי. "ר' מוישה אתה פה? וואו, אני לא מאמין שאתה פה ר' מוישה. ר' מוישה", שואל ר' מנדל פוטרפס את החסיד, "ר' מוישה, האם אתה שמח?" עכשיו רק תתארו לכם את הסיטואציה, שניהם עם הראש בתוך כזה חור ומה הוא שואל אותו? "האם אתה-- ר' מוישה, האם אתה שמח?" אז ר' מוישה עונה לו, "איך אני אשמח ולקחו את התפילין שלי, אז איך אני אשמח?" אז אומר לו ר' מנדל, "לקחו את התפילין שלך זה בעיה, אבל אם את השמחה לקחו לך זו כבר בעיה גדולה. צריך להיות בשמחה". מדובר פה על שני אנשים, אין להם שם אוכל טעים, אין להם שם כוס קפה, אין להם שם חברה, שום תנאי נורמלי אנושי אין להם שם ור'

06:20 מנדל פוטרפס מצפה פה לאיזושהי שמחה. מה? מה הולך פה? הרי בואו שנייה נתבונן, מה גורם לאנשים לשמחה? להרבה אנשים בעולם, אה, כשהולכים למסעדה טובה, הולכים לסרט טוב, הולכים לחופשה טובה, זה גורם לשמחה. את כל זה לא היה לו שם, אבל האמת היא שמי שאצלו שמחה תלויה בסרט טוב, בחופשה טובה, באיזה פינוק כזה או אחר, הוא לא באמת שמח. הוא פשוט כל הזמן צריך סוג של קביים שיעזרו לו לשמוח. אין לו שמחה שהיא נובעת מבפנים, הוא צריך עזרים חיצוניים שישמחו אותו כמו אדם שלובש למשל משקפיים. למה? כי בלי המשקפיים אני לא אראה טוב, אני צריך עזרים, כי בלי זה אני לא אראה טוב. אדם שהולך עם קביים כי בלי זה הוא לא יצליח ללכת. אותו דבר אדם שצריך כל הזמן כל מיני דברים חיצוניים שיגרמו לו לשמחה, מה זה אומר? שהוא לא באמת שמח, הוא תמיד צריך את הסיוע החיצוני וכשמגיע הסיוע החיצוני הוא שמח, זה נגמר, השמחה הולכת עד ל... עד לבילוי הבא, עד ה... עד ההתרגשות לקראת הגירוי, הבילוי, ההנאה הבאה. איך אנחנו ניצור שמחה פנימית, שמחה כזו שהיא תהיה כמשהו שנובע מתוכנו, מהמנוע הפנימי שלנו, כי כך באמת צריך להיות. ותסתכלו משהו מעניין, ילדים קטנים הם שמחים, שמחים. ילד קטן הוא שמח, הוא מאושר, הם מחייכים הרבה, הם גם בוכים הרבה, נכון, אבל גם הרבה, הרבה שמחה וחיוכים מכלום, משום דבר, אבל לאט לאט אנחנו גדלים, פתאום זה, זה יורד אצלנו, נהיים יותר רציניים, יותר מסוגרים ופחות, פחות גם שמחים. למה? למה כל זה קורה? הנקודה היא שישנם שני דברים בגדול שיעזרו לנו להיות שמחים, שיעזרו לזה שתנבע מתוכנו שמחה פנימית. דבר אחד

08:30 קשור ללימוד, דבר שני קשור להתבוננות. נתחיל מהנושא שקשורים-- שניהם קשורים אחד לשני. נתחיל מהקטע הלימודי יותר. כתוב "פקודי ה' ישרים משמחי לב". תורה גורמת לאדם לשמחה. למה התורה גורמת לאדם לשמחה? מה הסיבה? מה? למה תורה גורמת לאדם לשמחה? לא סתם הרי גם אנחנו עוד מעט יגיע חג הפורים ונקרא במגילת אסתר "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר". מסבירים חז"ל אורה זו תורה, אורה זו תורה, אור זה תורה. כן, הפסוק שמדבר שם על שמחה, ששון ויקר מזכיר את התורה. התורה מביאה שמחה. למה? כי בעצם אנחנו בנויים מגוף ומנפש. זה המבנה שלנו. יש גוף ויש בפנים את הנשמה, את המנוע הפנימי, הרוחני, את הנשמה הפנימית שלנו. עכשיו מה קורה למשל כשגוף רעב? אדם רעב הוא אדם עצבני, אדם רעב הוא אדם לא רגוע. תסתכלו הילדים בבית לפעמים שהם לא רגועים, אז מה אנחנו? מה אנחנו אומרים? אה! הם לא אכלו ארוחת ערב, אז הם לא רגועים וארוחת ערב מרגיעה אותם. וגם אנחנו, כשאנחנו רעבים אנחנו פחות סבלניים. הורה שמגיע הביתה רעב בבית ישלמו על זה מחירים, כי הוא פחות סבלני. צריכים להגיע הביתה פחות רעבים. זה מאוד, מאוד חשוב. באחד השיעורים דיברנו על זה לפני כמה חודשים על, על איך להגיע הביתה רגועים ואחד מהדברים המשמעותיים זה להגיע הביתה שבעים, כי כשהגוף רעב לא טוב לו. אבל גם כשהנפש לא שבעה, גם כשהנפש רעבה לא טוב לה. גם הנפש רוצה את המזון שלה. יש אוכל מסוים שהנפש רוצה והנפש שלנו כיהודים, הנשמה שלנו, היא רוצה את האוכל שלה, שהאוכל שלה זה תורה, לימוד תורה. כאשר היא לא מקבלת את האוכל הזה, את התורה, אז ממילא משהו

10:45 בפנים חסר, משהו בפנים מעיק, לא טוב, משהו מדגדג בפנים. והרבה אנשים לא יודעים איך לפרש את הדגדוג הפנימי הזה. אז אומרים אה, נלך נאכל איזה שווארמה טובה, נראה סרט טוב, נעשה זה, נעשה זה. זה מביא איזה רוגע כזה לכמה רגעים, אבל עובדה שזה חוזר אחר כך, כי זה לא מה שבאמת מביא לנשמה את השמחה, את השלווה, את, את האיזון הפנימי שלה. אבל כשיהודי לומדים-- כשיהודי לומד תורה זה המזון לנפש שלנו. זה מביא לנו הרבה, הרבה שמחה פנימית, שלווה, רוגע. אנשים שלומדים תורה הם אנשים שמחים בשמחה פנימית עמוקה, בלי כל מיני עזרים חיצוניים. אז דבר ראשון, אם אנחנו רוצים להיות אנשים יותר שמחים, אז אין פה קוסמות, אין פה לקחת כדור ולשמוח. זה לא הוקוס פוקוס. צריך לעשות משהו. ואחד מהדברים לקבוע עיתים לתורה. זה גם, גם גברים, גם נשים. ללמוד משהו. לקחת נושא מסוים. מגיע-- מתקרבת שבת. לומדים איזשהו נושא על פרשת שבוע. לומדים אותו, אבל לא ככה בשטחי, בעיון, בלהבין טוב לאט לאט, בהבנה טובה ועמוקה, פתאום נרגיש איזו אנרגיה פנימית, שמחה פנימית, חיות פנימית שלא הייתה לנו, וזה מביא שמחה לבן אדם. אצל ילדים קטנים השמחה קיימת כי אצלם הקונפליקט הפנימי הזה בין נשמה לגוף עוד לא כל-- עוד לא קיימת כל כך. אבל כמה שאנחנו גדלים, במיוחד כשמגיעים לגיל בר מצווה ולגיל בת מצווה, שאז הנשמה האלוקית נמצאת בתוכנו עם כל העוצמה שלה ומתחילה לדרוש את הדרישות שלה, וכשזה לא קורה אז היא משדרת איזושהי מצוקה. ולכן מהגילאים האלה פתאום הילדים השמחים הופכים להיות ילדים קצת יותר מופנמים ו-ופחות פחות. למה? אחת מהסיבות? כי הנפש רוצה דבר והיא לא מקבלת, אז היא

12:51 משדרת חוסר שמחה. כמה שנעניק לה את זה יותר, היא תהיה יותר שמחה. שוב פעם, "פיקודי ה' ישרים משמחי לב". הדברים של הקדוש ברוך הוא הם משמחים את הלב. אז אם כן רוצים שמחה, לימוד תורה זה נקודה אחת. עוד נקודה שזה קשור אחד לשני. צריך קצת להתבונן. יש בספר התניא, באיגרת הקודש סימן י"א, שאומר שמה בעל התניא, האדמו"ר הזקן, שאם אדם רוצה להיות בשמחה, הוא לא אומר אם-- הוא לא אומר אם אדם רוצה, הוא אומר אדם חייב להיות בשמחה. למה? והוא מסביר שם, הוא נכנס להסבר עמוק ועוצמתי ביותר למה יהודי חייב, חייב, חייב תמיד לשמוח ולא משנה מה קורה. ו-ובשביל להבין את מה שכתוב שם נקדים סיפור. סיפור, אה, מאוד, מאוד יפה מסופר על סבא של הרבי מליובאוויטש, קראו לו הרב מאיר שלמה ינובסקי, רב. ו-והרבי, הרבי מליובאוויטש נולד בי"א בניסן ובי"ח בניסן הייתה ברית המילה שלו. י"ח בניסן זה בח-- באמצע חג הפסח, חול המועד פסח, והברית התקיימה בבית של ה-- של ה-- של סבא שלו, הרב רבי מאיר שלמה. ובברית כמובן שהוגש אוכל כשר לפסח, אבל אחד המוזמנים, קראו לו הרב אשר גרוסמן, לא אכל. הוא לא רצה לאכול מהאוכל כי בפסח מקפידים יותר. הוא-- אז הרב, הרב רבי מאיר שלמה ינובסקי, סבא של הרבי, רואה שהיהודי הזה לא אוכל, ואז הוא פונה אליו ואומר לו, פונה לרב אשר, "האמת שאני אמור להקפיד עליך, כי מה זה שאתה לא אוכל בבית של הרב? אתה לא סומך על הרב? אני הרב. אבל הסיבה שאני לא אקפיד עליך כי אתה הצלת את חיי". אנשים שמעו את זה ולא הבינו מה עשה ר-- אה, אה, הרב אשר

14:57 שהציל את חייו של, של רבי מאיר שלמה ינובסקי. אז התברר להם הסיפור הבא, שפ-- שבאותה תקופה הייתה מחלה, מחלה, מגיפה שקראו לה טיפוס, והרבה חללים אותה מגיפה הפילה. ולא עלינו, סבא של הרבי גם חלה באותה מחלה, ובגלל שהוא חלה באותה מחלה באותה תקופה, מה שהיו עושים, כל מי שחלה בזה לקחו אותו לאיזשהו בית הסגר שלא ידביק הלאה, והרבה, הרבה נפלו שם ומתו. חלק ניצלו, אבל לא הייתה תרופה ממש למחלה הזו, וככה היו עושים להם כזה הסגר. למי שחלה בזה בדיוק כמו שהיה אצלנו, אה, בקורונה. וסבא של הרבי חלה ושמו אותו שם. הוא מספר שלהיות שמה עם אנשים עד חברה, גויים חולים מתים. הייאוש התחיל לחלחל בתוכו מאוד, מאוד חזק, אבל החבר שלו, הרב אשר, לא יכל לסבול שחברו הרב נמצא בכזה מצב. מה הוא עשה? הוא לקח את ספר התניא, פתח באיגרת הקודש י"א שמתחילה במילים "להשכילך בינה", והיה הולך כל יום ועומד שמה ליד החלון של אחד מבני-- של, של אותו בית הסגר וקורא את האיגרת הזו בכל יום אחרי יום אחרי יום. הוא לא יודע אם החבר שלו שומע את זה, אבל הוא אומר אולי, אולי, אולי הוא שומע את זה וייתן לו קצת כוח. וכך עשה יום אחרי יום אחרי יום. בסופו של דבר הרב רבי מאיר שלמה ינובסקי יצא משם, והוא אמר, הוא אמר לרב אשר, תדע לך שמה שקראת כל יום נתן לי כוח ובזכות זה אני חי, בזכותך אני חי. תודה רבה. לכן, אמר לו בברית המילה, אמנם אתה לא אוכל מהאוכל שלי, זה אמור לגרום לי להקפיד עליך, אבל אני לא אקפיד עליך כי אתה הצלת את

16:44 חיי. מה כתוב באותה איגרת נפלאה שמביאה כוח גם בכאלה מצבים? אז כדאי מאוד לכל אחד, לכל אחת, לפתוח את זה בפנים ולראות את זה בעיון. אבל נקודת הדברים היא, מסביר שם האדמו"ר הזקן בעל התניא, שאין רע יורד מלמעלה. למה? למה אין רע יורד מלמעלה? כי הרי הקדוש ברוך הוא בורא כל שנייה את העולם מאין ליש, כל רגע בורא את העולם, ברגע זה, ברגע זה, ברגע זה גם אותי הוא בורא כל רגע מאין ליש. אז אם כן ההתעסקות שלו איתנו היא לא ברא אותנו וזהו. הוא בורא אותנו בכל שנייה, הוא מתעסק איתנו כל רגע, והוא הרי עצם הטוב. ויש כלל שטבע הטוב להיטיב. אז הוא כל רגע בורא אותי, מתעסק איתי, יוצר אותי, יוצר אותי מחדש, והוא הרי טוב וטבע הטוב להיטיב, ממילא רק טוב יורד מלמעלה. אה, אם ככה אבל איך אני רואה דברים רעים? יש קשיים: הילדים, פרנסה, בריאות, זוגיות, עבודה, מלא מלא קשיים. כי אנחנו לא תמיד מצליחים להשיג. לפעמים הטוב הוא סוג טוב כזה שנסתר ונעלם מעינינו. אנחנו לא רואים את הטוב, אבל באמת, באמת זה טוב אמיתי, גם כשזה לא נראה לנו כמשהו טוב, זה הכי לטובתנו שבעולם. וכמה פעמים קרה לכל אחד מאיתנו, תודו על האמת, שדברים שקרו לנו שחשבנו שהם לרעתנו, פתאום התברר שהם הכי לטובתנו. לכל אחד יש סיפורים וחוויות כאלה מהחיים, לכל אחד, לכל אחת. אז אנחנו לפעמים רואים את זה מיד, לפעמים רואים את זה אחרי זמן, אבל זה לגמרי לטובתנו. נסגרה דלת, הרווחנו שנפתחה דלת אחרת, ויש המון המון דוגמאות מהחיים. אם כן, אומר כאן האדמו"ר הזקן, גם כשמשהו נראה לנו כרע כי אנחנו אין

18:36 לנו השגה עמוקה ופנימית וראייה לטווח ארוך, אבל אין רע יורד מלמעלה והכל טוב. אפילו הוא אומר שם מילים חריפות, שמי שלא מאמין בזה הוא פשוט כופר, כי הוא בכלל לא מבין איך העולם הזה מתנהל. ואם כן, כאשר מתבוננים בזה עוד ועוד, לומדים את האיגרת הזו, מתבוננים בזה, חושבים על זה. קרה לי משהו, אבל זה ודאי לטובתי, כי השם מנהל את זה. השם הוא הבמאי של כל של כל התסריט שמתרחש כאן בעולם. הוא הבמאי והוא במאי טוב שעושה רק טוב. אז באמת אין רעה, אין רע, אין רע, אין רע בעולם, אין רע יורד מלמעלה. וכאשר אדם מתבונן בזה עוד ועוד ועוד, זה ממלא אותנו בשמחה, בשלווה, באמונה, באופטימיות, בפרופורציות, בלהירגע, וזה שווה המון. אם כן, בשביל להגיע לשמחה פנימית, לא שמחה דרך דברים חיצוניים שזו לא שמחה פנימית אמיתית, השמחה שתהיה, שת-שתצא מהבפנים שלנו ותשודר גם החוצה, זה כאשר אנחנו נעניק לנשמה את האוכל, את המזון שלה, את לימוד התורה שהיא כל כך רוצה, וכשנתבונן בזה שבאמת הכל מגיע מאיתו יתברך והוא טוב וטבע הטוב להיטיב והוא כל רגע בורא אותנו עם שיא הטוב שלו. וכאשר נתבונן בזה ונפנים את זה עוד ועוד, תהיה לנו הרבה יותר שמחה בחיים שלנו ואז גם נוכל להקרין את זה הלאה בלי הרבה מאמץ, זה יהיה אצלנו, זה ישודר. אנחנו נבוא הביתה עם מוטיבציה, עם שמחה, עם אנרגיות טובות. זה ישודר הלאה. זה גם כמובן יתבטא בהתנהגות, בדיבור, בצורת ה-ה-ההתייחסות שלנו לכל דבר שניפגש איתו, וזה ישודר הלאה. אם כן, רוצים להעניק שמחה לילדים? דבר ראשון שנתמלא בשמחה בעצמנו ואז בעזרת השם זה יעבור גם הלאה. כמובן שעוד הפעם אחד

20:47 מהדברים שיעזרו לזה להתממש, אם חושבים פעם אחת על מה שנאמר פה עכשיו, על-על-על-על אותה התבוננות, זה לא באמת יעזור. אבל כשחושבים על זה, כש-כשמתבוננים בזה מדי פעם. אני הולך לישון בלילה, אני שוכב דקה, שתיים, דקה אחת, חצי דקה, חושב על זה. אני לפני שאני מתחיל תפילת שחרית בבוקר חושב על זה עוד-עוד בכל מיני הזדמנויות ביום שאני בראש ומתכנן. אני חושב על זה, לאט לאט זה יחדור לתוכנו. נפתח מדי פעם איגרת י"א בספר התניא, באיגרת הקודש שם, ונלמד את זה. נקבע עיתים לתורה, נתמלא באנרגיות טובות ואז יהיה בעזרת השם ״ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר״. בתקופה הזו אנחנו כל כך זקוקים לשמחה גלויה לעם ישראל, שנזכה בעזרת השם שמשיח יבוא ותהיה שמחה אמיתית וכל העניינים הלא נעימים שמתרחשים עכשיו של מלחמה ולא עלינו, לא עלינו פצועים, שזה לא יקרה חלילה. ויחזרו החטופים ויבריאו הפצועים ו-ו-והמשיח יבוא ויחיו המתים הקדושים שנרצחו בתקופה האחרונה, שבעזרת השם כל זה ייפסק ונזכה לשמחה אמיתית. אם אתם מרגישים שהשיעור העניק לכם איזו נקודה משמעותית לחיים, שתפו הלאה. שתף חבר, שתפי חברה, תעשו גם לייק, זה יפרסם את זה לעוד יהודים. תרשמו תגובה, איזו תובנה משלכם. זה יעשיר אותנו וגם יעזור שעוד יהודים יזכו לקבל את המסר הזה. שיהיה בשורות טובות. חודש שמח! בשורות טובות לעם ישראל. תודה רבה.