חינוך הילדים בזווית חסידית · פרק 30 · 2024-01-30 · 15:31
הרב פרץ חן | איך מציבים לילדים גבולות בלי להילחם עליהם
תיאור הפרק
גבולות! כמה זה חשוב בחיים בכלל ובבית שלנו בפרט. בשיעור נגלה האם זה בכלל אפשרי, למה זה חשוב ואיך עושים את זה. בשיעור גם נגלה מהי המילה החשובה ביותר בעשרת הדברות... צפיה מהנה השיעור הוא להצלחת החיילים, רפואת החולים ובעיקר לזירוז הגאולה ותחיית המתים
תמלול אוטומטי מהשמע. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.
00:00 שלום לכם. אז מהי לדעתכם המילה החשובה ביותר בעשרת הדיברות? אז היה פעם איש חכם שאמר שהמילה החשובה ביותר בעשרת הדיברות זו מילה שמופיעה שם כמה פעמים. המילה לא. לא יהיה לך, לא תשא, לא תרצח, לא תגנוב. המילה לא. בחיים חייבים להכניס לא. להכניס גבולות. לא הכל מותר. כשמדובר על חינוך הילדים, על הבית שלנו, הלא הזה, הגבולות האלו זה משהו שהוא מוכרח מאין כמוהו. אז בשיעור היום נלמד בעזרת השם על דבר ראשון, האם בכלל זה אפשרי להציב בבית גבולות? הילדים רוצים את זה ורוצים את זה, אז שנריב איתם על כל דבר? למי יש כוח? בוא נשחרר וזהו. אז האם בכלל זה אפשרי? בשיעור גם נלמד בעזרת השם על למה זה כל כך חשוב. למה הגבולות האלה הם משהו כל כך חשוב. וגם נבין בשיעור בעזרת השם, אז איך אם כן עושים את זה? איך בפועל גורמים שבבית שלנו ייכנסו גבולות? אז אני רוצה לפתוח בסיפור. לפני כעשר שנים בערך קניתי אוטו, אה, מאיזשהו בן אדם, יהודי שברוך השם יש לו הרבה הרבה כסף, מנהל מפעל, והוא מכר אוטו, אוטו די חדש, פשוט לאשתו כבר לא התאים האוטו. אה, קנה לה אוטו חדש. ואנחנו יושבים במכון שבו בודקים את הרכבים באשדוד, ממתינים שיבדקו את הרכב ונראה באמת מה, מה יש בתוך הרכב. ובינתיים אנחנו מדברים, מפטפטים, שני יהודים יושבים, מפטפטים על זה ועל זה. ואז הוא מספר לי שיש לו בן. הוא אומר לי, והבן הזה הוא מתוסכל כי הבן הזה לא שמח, לא מאושר. והוא אומר לי, תראה, הוא אומר. הוא אומר, בחנות של טויז אר אס, החנות של המשחקים, הם יודעים שכל משחק חדש שמגיע
01:56 לארץ כבר שומרים לו בצד. הוא אומר, בחדר של הבן שלו בבית אין, לא תמצא משחק אחד שקיים בחנות ולא קיים בחדר של הבן שלו. הכל. הדברים הכי חדשים, הכי יקרים, הכי מעניינים, הכל הכל. הוא אומר, אני מביא לו, נותן לו, מעניק לו בלי סוף והוא לא שמח והוא מתלונן והוא לא מרוצה. האבא הזה נותן, מפנק בלי סוף, אבל ב-ב-בהתנהלות שם בבית את המילה לא הם לא מיישמים. אין שם גבולות ולכן הבן יש לו הכל. אבל כמו שכפי שנבין עוד מעט, כשיש הכל בלי גבולות חסר משהו מאוד משמעותי ולכן הבן שלו גם לא שמח, כי בחיים חייבים להיות גבולות. אז האם אפשר בכלל לייצר גבול? כמו שאמרתי קודם, הילדים רוצים כל דבר, מה, למי יש כוח להתחיל לריב איתם על כל דבר? אז האם באמת זה מציאותי? זה פרקטי לדרוש מאיתנו לייצר בבית גבולות? אז האמת היא שזה מאוד, מאוד פשוט וזה מאוד, מאוד ברור שאנחנו מסוגלים לזה. מה ההוכחה? אז תראו, כשהולכים עם הילדים ברחוב וצריך לחצות כביש, וזה כביש, זה מסוכן, יש מכוניות. אנחנו תופסים את הילד, את היד של הילד או הילדה שלנו ועוברים איתם ביחד את הכביש. אז תארו לכם שיאמר אותו ילד בן חמש, תאמר אותה ילדה בת ארבע, אני לא רוצה להביא לכם יד, אבא ואמא, לא רוצה. אני רוצה לעבור לבד. האם נסכים לה? אז כמובן שלא נסכים לה בשום פנים ואופן. אין בזה בכלל דיון. זה כל כך ברור לנו, שזה גם כל כך ברור להם. הם יודעים שאין מצב לעבור כביש בלי להביא יד לאבא או להביא יד לאמא. אין בזה דיונים, אין בזה כלום,
03:53 כי זה דבר שהוא כל כך ברור לנו, אז זה גם כל כך ברור להם. אותו דבר לשים חגורה באוטו. בדרך כלל ילדים על זה לא מתווכחים. למה? כי זה כל כך ברור לנו שאין נסיעה בלי חגורה, אז זה אוטומטית גם ברור להם. ילדים בבית אוהבים לשבת מול המחשב, לשחק, לראות דברים במחשב. מגיעה שבת. בשבת אין, אין מחשב בבית. עכשיו ביום חול, כשאומרים להם ״סגרו את המחשב״, הולכים לאכול, הולכים לישון. כמה מריבות, כמה בלגן, כמה יש מתח סביב זה. בשבת זה לא כמה שעות, זה עשרים וארבע. מעל עשרים וארבע שעות בלי מדיה והילדים לא דורשים את זה לשנייה אחת. לא מצפים, לא דורשים. זה בכלל לא בכיוון שלהם. איך שהשבת יוצאת הכל חוזר. בשבת. למה? אבל הרי ביום רגיל אני עוצר אותם לשעה, הם משתגעים. לארוחת ערב. איך יכול להיות שבשבת שלמה הילדים מקבלים את זה וזה ברור להם כל כך? כי זה ברור כל כך לנו. אנחנו יודעים שבשבת לא יהיה מחשב בבית, ויהי מה, יתהפך העולם. זה לא יהיה. אנחנו שומרים שבת, זה לא יקרה. אז לילדים זה עובר. השדר הזה עובר שבשבת אין מחשב. זאת אומרת שמה שברור לנו מאוד זה גם ברור להם מאוד. יש סיפור חמוד, יפה על אותה אישה, על איזושהי אישה לא יהודייה שהולכת באיזשהו סופר בארצות הברית, הולכת עם הבת שלה והבת רוצה סוכריות כאלה וחטיף כזה. אומרת לה האמא שרואים עליה שהיא לא יהודייה, ואומרת לה: ״It's not kosher.״ זה לא כשר. והבת ממשיכה הלאה, לא מתווכחת. איזושהי אישה יהודייה שראתה את זה מהצד לא הבינה מה זה הדבר הזה. כאילו היא גויה בכלל. מה קשור? כשר
05:47 לא כשר? אז היא נורא נורא הסתקרנה וניגשה לאותה אישה, אה, אה, אה, גויה ואומרת לה: ״גברתי, סליחה שאני מתערבת ושואלת, אבל אני רואה שאת אומרת לבת שלך זה לא כשר, זה לא כשר. אתם יהודים?״ היא אומרת לה: ״לא, אנחנו לא יהודים״. אומרת לה: ״אז למה את? למה? למה חשוב לך כשרות?״ אז אומרת לה אותה אישה גויה: ״אני אסביר לך״. היא אומרת לה: ״תראי, אני שמתי לב בסופרים שאני מסתובבת שאתן הנשים היהודיות הולכות עם הילדים שלכם, וכשהם רוצים משהו ואתם אומרים להם זה לא כשר, זה כמו איזה קוד כזה שהם כבר מפסיקים לרצות את זה. זה בכלל, אין לזה דיונים אפילו״. אז אמרתי: מדהים. כלי מדהים. אז מאז שהיא קטנה קטנה, אז דברים שאני ממש לא רוצה שהיא תאכל כי זה לא בריא, כי זה הורס את השיניים, כל מיני סיבות, אני אומרת לה זה לא כשר, ואצלה לא כשר, נכנס לזה קוד לא כשר. אין דיונים. וזה נכון באמת. יהודים שמקפידים על כשרות וזה ברור להם, אין בכלל בזה שאלות. אז גם הילדים שלהם יודעים שכשרוצים, יש מלא מלא סוכריות במדף בסופר, חטיפים, ממתקים, לא? וכשהם רוצים משהו ואבא אומר להם זה לא כשר, אז הם עוברים לחטיף הבא, כי אין בזה דיון. כי הגבול הזה הוא כל כך ברור לנו, אז זה גם כל כך ברור להם. אז אם כן, האם אנחנו ההורים יכולים ליצור גבולות? התשובה היא חד משמעית כן. דבר שיהיה ברור לנו בתכלית, זה גם יהיה ברור להם בתכלית. אם נרצה שהם לא יאכלו בקומה השנייה, בחדר השינה או מה שלא יהיה, על הספה. כל בית עם הגבולות שלו. אם זה
07:29 יהיה ברור לנו מאוד, מאוד, מאוד, בזה אין דיונים. פתאום נראה שזה גם ברור להם בלי, בלי שום, בלי שום דיונים סביב זה. ולמה הגבולות האלה הם כל כך, כל כך חשובים? כי ילד בלי גבולות הוא, הוא ילד בלי ביטחון עצמי. מה הכוונה? תארו לכם אדם, ילד, אדם שהולך על גג של בניין גבוה, שזה גורד שחקים, ואין שם מעקה, והוא הולך שם, הולך, מסתובב. איך ההרגשה שלו? אין מעקה. הגבול בינו לבין חס ושלום נפילה זה אין, אין שום מעקה. איך ההרגשה? ההרגשה היא הרגשה של לחץ, של דאגה, של חוסר ביטחון, כי כל שנייה, אם זו הסחת דעת קטנה, חס ושלום, יכול לקרות אסון. כשהילד שלנו רואה שפעם אחת הוא אוכל על הספה ואנחנו לא אומרים מילה, אפילו מביאים לו כוס שתייה. פעם אחרת כשהוא אוכל על הספה צועקים עליו: ״איך אתה אוכל על הספה? זה מלכלך את הספה. מה אתה עושה? מה אתה לא מבין לבד?״ אז בפעם הבאה הוא כבר לא יודע: האם כשאני אוכל בספה אז יקבלו את זה, ימזגו לי כוס שתייה, או שייכנסו עליי חזיתית על מה שעשיתי. אז זה ילד שהוא הופך להיות קצת מפוחד. למה? כי הוא לא יודע אף פעם בבית איזו התנהגות היא תתקבל על ידי ההורים ויחבקו אותו ויעודדו אותו, אבל איזו התנהגות, אם הוא יעשה אותה, יצעקו עליו. הוא לא יודע א-א-איך זה, איך זה, איך זה לחיות בחוסר ודאות. זה כמו אנחנו נמצאים עכשיו הרי במלחמה. הרי מי שהולך בשטחים, בשטח מלחמה, איך הוא הולך? איך זה לנסוע בכביש באזורים שהם אזורים מועדים יותר בזמן המלחמה? איך ההרגשה של מי שנוסע שם? הרגשה
09:26 שהביטחון מעורער, כי מי יודע מה יקרה, מאיפה תצוץ פתאום אזעקה? פת-- מי יודע מה יהיה? זה מאוד, מאוד קשה כבני אדם לחיות, לחיות בחוסר הוודאות הזו. זה מביא הרבה, הרבה חוסר ביטחון עצמי. אז כך גם הילד בבית שהוא לא יודע מה הגבולות, איפה יחבקו אותו, איפה יכעסו עליו, מה מותר ומה אסור, מה הכללים, מה הגבולות. הוא ישתגע. יום אחד הוא נמצא על המחשב בשעה אחת עשרה בלילה ולא אומרים לו כלום, ויום אחר הוא באחת עשרה בלילה והם נכנסים. הוא לא יודע מה, רגע, מותר, מותר או אסור. אז כמובן שלכל כלל אפשר גם לעשות לו, להחריג אותו. כן, זאת אומרת, נאמר שקבענו שהמחשב הוא עד שמונה בערב. אז ביום מסוים, מסיבות כאלה ואחרות, ההורים נסעו, יש בייביסיטר, אנחנו רוצים להקל עליה שלא יהיה לה, יהיה לה קשה, אנחנו מסכימים להם מחשב יותר מאוחר. אז נאמר, נסביר: היום אנחנו משנים מהכלל, כי כך וכך, אבל זה נהיה ברור ומסודר. אם כן, הגבולות האלה הם ממש, ממש קריטיות להתפתחות שלהם, לשלווה שלהם, לביטחון העצמי שלהם. אז אם כן, אנחנו מסוגלים לזה בהחלט. עובדה! דברים שחשובים לנו, יש בזה גבול, וזה לא-- וזה חשוב מאין כמוהו להתפתחות ולהתקדמות, להתקדמות שלהם. אבל איך נעשה את זה? אנחנו מרגישים עכשיו בבית שאין גבול בזה ואין גבול בזה ו... אז דבר ראשון, אי אפשר בבת אחת ליצור גבולות להכל. תפסת מרובה לא תפסת. זה לא יעבוד. מה שכן, אנחנו צריכים לחשוב מהם הדברים שהם קריטיים, הם, הם מעיקים עלינו, מציקים לנו, אם זה הצפייה מול מחשב, אם זה שאוכלים בבית בכל פינה והבית נראה כך בהתאם, או כל דבר אחר שחשוב לנו
11:18 כהורים, ועל זה צריך להציב גבולות. אז איך עושים את זה? אז השיטה הכי טובה, כמו כל דבר, פשוט אבא ואמא יושבים בערב על כוס קפה ומדברים ומתכננים. לא סתם, לא סתם כתוב שההורים צריכים להקדיש כל יום חצי שעה מחשבה על חינוך הילדים. אז יושבים ביחד בערב על כוס קפה כשהבית כבר רגוע, יחסית רדומים ושקט, ומחליטים. אז אנחנו, הדבר הזה, נכון, קשה לנו איתו. אי אפשר לריב. אז בוא, בוא נקבע גבול. בוא נעדכן שזה הגבול ונראה להם שזה הגבול ונאמין בזה שזה יכול להיות. ואפשר לקיים את זה ואפשר שזה ימומש בשטח, וכשלנו זה יהיה ברור מאוד מאוד, נראה תוך זמן קצר שלילדים זה הופך להיות מאוד מאוד ברור. לא כוס קפה, נצא למסעדה, נעשה, נצא יחד. ההורים, זו המשימה המשותפת שלנו. לא יכול להיות שיש גבולות לאבא וגבולות לאמא. זה יעשה בלבול. זה יעשה אצל הילדים בלבול. זה אמור להיות משהו משותף לנו, שאנחנו ביחד חושבים ומתכננים, ואת זה אנחנו אומרים לילדים: זה הגבול. ומראים להם ומאמינים בעיקר בפנים שזה חשוב. כמו שאנחנו מאמינים בפנים שבשבת אין מצע למחשב ואת הכביש לא חוצים לבד. זה יהיה ברור לנו. בעזרת השם גם זה יעבור ויהיה ברור לילדים. אם כן, הבנו, הבנו שאנחנו מסוגלים וזה אפשרי כמו אותם דברים שאנחנו עושים. הבנו גם למה זה כל כך כל כך חשוב והבנו שזה חייב להיות על ידי החלטה משותפת של שנינו, כי בחיים חייב להיות לא. הלא הזה הוא בריא, הוא טוב, הוא זה שמנהל את החיים בצורה הרבה יותר תקינה. זה כמו שכל אחד מאיתנו מבין שהתורה, עם כל ההגבלות של התורה, לא לעשות כך, לא לעשות
13:27 ככה, בסופו של דבר זה לטובתנו. כשחיים על פי הכללים, על פי ההגבלות של התורה, החיים הרבה יותר שמורים, התא המשפחתי הרבה יותר שמור. הבית הוא בית הרבה יותר חם, בית הרבה יותר מחבק, בית שהרבה פחות חשוף לכל מיני רוחות לא טובות שמנשבות, אה, אה, שמנשבות בעולם. בין אדם לחברו. כשחיים על פי תורה, על פי הגבלות של התורה, אז בין אדם לחברו מה מותר ומה אסור זה מאוד מאוד ברור. אם כן, הלא הזה הוא ברכה לחיים שלנו. הוא גם ברכה לחיים שלנו כיהודים, לחיים הרוחניים שלנו, וזה גם ברכה לבית שלנו. הלא, הגבולות. אז בעזרת השם שנצליח בזה ונעשה את זה מתוך, מתוך שמחה גדולה מאוד ונדע שזה הדבר הטוב. ויחד, בשיתוף פעולה שלנו ההורים, זה, זה יכול, זה יצליח. בעזרת השם, אין שום סיבה שזה לא יצליח. אם אתם מאמינים, חושבים שהנקודה הזו היא משמעותית כל כך, שתפו הלאה. שתף חבר. שתפי חברה. אם יש לכם גם איזה שהן תובנות על דברים שנאמרו, אתם רוצים לשים קצת פלפל, קצת מלח, קצת איזה כורכום למה שנאמר פה, אז תרשמו בתגובות למטה. תשתפו, שתפו את כולנו בנקודות, בתובנות שבוודאי יש לכם מניסיון חייכם, והעיקר שנזכה בעזרת השם לברכה ונזכה להצלחה. המסר של השיעור, המסר הזה לבית היהודי, יהיה לזכות החיילים. אותם חיילים צדיקים ששומרים עלינו, שיחזרו הביתה בריאים ויחזרו בעזרת השם שלמים, ושיחזרו כבר החטופים למשפחות שלהם מתוך גוף בריא ונפש בריאה. שנזכה לביאת משיח, נזכה לתחיית המתים. שנזכה בעזרת השם לרק טוב. תודה רבה רבה. הרבה הצלחה. רק בשורות טובות בעזרת השם. כל טוב.