אבא, אמא, שחררו! - איך מעבירים אחריות לילדים? | הרב פרץ חן

00:00 אני יודע שהשיעור היום חשוב מאין כמוהו. מאיפה אני יודע? כי כמה הפרעות היו על הצילום של השיעור הזה. אתמול בבוקר הייתי בכינרת וצילמתי את השיעור בשעת בוקר מוקדמת, צמוד לגלים של הים ואני שומע את ההקלטה אחר כך. אמנם רקע מדהים, אבל כמה רעשי רקע מהגלים וכנראה מהרוח שהייתה שם. ואז בבוקר צילמתי שוב עם נוף מדהים אחר וגם שם משהו השתבש בצילום. אז הבנתי שזה כנראה שיעור חשוב, כי לדברים טובים, לדברים חשובים ישנם הפרעות. הם לא מגיעים בקלות. אז היום נדבר על המילה הגדולה שנקראת אחריות. קחו אחריות. למה את לא לוקחת אחריות? איפה האחריות שלכם? אבל לפעמים בחיים צריך קצת לשחרר אחריות, במיוחד כאשר מדובר על חינוך הילדים שלנו. המטרה שלנו, אחת המשימות הגדולות שלנו, זה להעביר את האחריות מהידיים שלנו לידיים שלהם. אז בשיעור היום נדבר בעזרת השם איך מעבירים את האחריות מהידיים שלנו לידיים שלהם. נבין גם למה זה כל כך חשוב שהאחריות תהיה אצלם, ונראה גם שזה התהליך שהקדוש ברוך הוא עושה איתנו. אז אני רוצה לפתוח בסיפור מתחילת שבוע שעבר. שבוע שעבר נסענו המשפחה הרחבה לחופשה קצרה בצפון ואני מארגן את הדברים באוטו, מכניס תיקים, מארגן את הכל ואני פתאום שם לב שהמפתח רזרבה של האוטו הלך לאיבוד ואני מחפש, מחפש לא מוצא באף פינה וזה קצת מלחיץ אותי כי בעבר כבר היה לי סיפור עם מפתח וזה היה כאב ראש שגם עלה לא מעט כסף. אז אני מחפש, רוצה להיות רגוע שהמפתח נמצא ואני לא מוצא אותו. אשתי רואה כמה אני מתרוצץ. אשתי אומרת לי שחרר, תעזוב את זה. פתאום תראה שזה יתגלה איפשהו. פשוט תוריד ממך את האחריות הזו של

02:13 למצוא עכשיו את המפתח. אבל אני הקשבתי לה. אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו כל מה שתאמר אליך שרה שמע בקולה. אז הקשבתי לקולה של שרה, לקולה של האישה ושירוה אמרתי [?] אוקיי, שחררתי. בסדר, נמצא אותו. כשנמצא נמצא, מה יהיה יהיה. ונסענו לחופשה וחזרנו הביתה ואני נזכר שהמפתח נעלם ולא מוצא אותו באף פינה, אבל בלב כבר שחררתי. ואז ביום שישי, ממש לפני שבת, אני נכנס לאוטו בשביל לנסוע עם האוטו לתפילת מנחה שלפני שבת, והבן שלי ככה מגיע לאוטו והוא מוציא מהכיס של החליפה של שבת, הוא מרגיש משהו בכיס, הוא מוציא החוצה והוא מגלה בכיס שלו. הוא מגלה בכיס את המפתח של האוטו. מסתבר שמוצאי שבת שלפני הוא הלך לאוטו והשאיר את המפתח בכיס שלו. זה נשאר בכיס של החליפה שלו כל השבוע והמתין ליום שישי עד שנלך לבית הכנסת. שחררתי את הסיפור והדברים הסתדרו. לפעמים בחיים צריך לשחרר. לא לקחת את כל האחריות שהכל יהיה כאן ועכשיו, מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה. אבל כשמדובר על חינוך הילדים זה קריטי פשוט. שלאט לאט נעביר את האחריות מאיתנו לידיים שלהם. כי באופן כללי ישנם שני סוגים של הורים. יש את ההורה שנקרא ההורה המתערב ויש את ההורה שנקרא ההורה המעורב. הורה מתערב זה הורה שמתערב ומחליט הכל בשביל הילדים שלו, כי הוא יודע הכי טוב, כי הוא האבא, כי היא האימא. הורה מעורב זה הורה כזה ש-מייעץ, ש-שעוזר איך לקבל את ההחלטה הנכונה, אבל בגדר של ייעוץ. אבל את ההחלטה בסופו של דבר משאיר בידיים של הילד. לדוגמה, עוד מעט מתחילה שנת לימודים חדשה ובבתי ספר יש לילדים חוגים ובית הספר מציע כל מיני מגוון חוגים והילדים

04:19 נדרשים לבחור איזה שני חוגים מרשימה של אה חמישה או עשרה חוגים. והילד מתלבט והילדה מתלבטת לאיזה חוגים ללכת, ואז הם מגיעים אלינו ההורים. אז ההורה המתערב יאמר, "תקשיב בני, תקשיבי בתי היקרה, את הולכת לחוג זה וזה כי זה הכי טוב, כי זה הכי מוצלח, כי זה זה יעזור לך בחיים." אוקיי, אז הילדה הילד מקשיבים כמו איזה רובוטים. מה שאבא ואמא אמרו הם עושים. הכל בסדר. הורה מעורב זה הורה שי-שי-יאמר לילד שלו "תקשיב, החוג הזה יש לו מעלה נפלאה כזו וכזו וכזו, אבל יש לו חסרונות מסוימים. בחוג השני ישנן מעלות כאלה וכאלה, אבל יש גם חסרונות אחרים." וככה להציג לו תמונה שתשקף לו, כי הם עדיין צעירים, לא רואים את כל התמונה. לה-להראות להם את התמונה יותר מדויקת. אבל את ההחלטה הסופית לאיזה חוג ללכת הוא יחליט, היא תחליט. וככה הם ירגישו שהם יודעים להחליט דברים. הם יודעים להפעיל שיקול דעת, הם לאט לאט ילמדו להפעיל שיקול דעת, ואם פתאום בגלל זה יקרה מצב שהם באמת הלכו לחוג הלא הכי מוצלח ו-ו-ויכלו להרוויח הרבה יותר, אז זה שיעור מצוין לחיים שצריכים להפעיל יותר שיקול דעת וצריכים לחשוב על עוד צדדים לפעמים. ככה לומדים לחיים, ככה ככה נהיים הרבה יותר מוכנים לקראת אתגרי החיים, כי הרי בהמשך החיים ההחלטות יהיו הרבה יותר משמעותיות, כמו החלטה למשל עם מי להתחתן. זו החלטה כבדת משקל. זו החלטה עם השלכות לדורי דורות. שם צריכים את ה... את החוש הזה. איך לקבל החלטות. איפה ל-- איפה לגור, איפה לעבוד. זה החלטות יותר הרבה יותר משמעותיות מבאיזה חוג להיות. חוג זה או חוג זה. אבל זה מתחיל מהדברים האלה. לתת לילדים את

06:24 ההרגשה שהם יודעים לקבל החלטה, שהם יודעים לקחת אחריות, שאנחנו סומכים עליהם. וזה מתחיל מגיל קטן מאוד. למשל, אמא אופה עוגה לשבת, אופה חלות לשבת ומגיעה הבת או מגיע הבן. הם רוצים לקחת חלק. אז הרי לנו הכי נוח שהם ישחקו בצד, יצפו באיזה סרט במחשב וייתנו לנו שקט להכין בשלווה את העוגות ואת החלות. כי הרי כשהם יתערבו גם הרי איזה בלגן יהיה שמה. הרי מה יצא? לא יצא ויהיה מלוכלך ולא כמו שצריך. אבל אם נאמר לאותו ילד, לאותה ילדה אוקיי, אתם רוצים לעזור בבקשה בואו. הנה זה, זה החתיכת בצק שלכם. זו הקערה שלכם. קדימה לעבודה. אז אולי בסוף, אולי בסוף וכנראה שבסוף בדרך כלל בהתחלה לא יצא משהו טוב. אבל איזו הרגשה הם קיבלו? סומכים עליי, נותנים לי אחריות בידיים, מאמינים בי שאני יכול, שאני יכולה, שאני מסוגל, שאני אחראית, שאני אחראי לעשות דברים כמו שצריך. והתחושה הזו ב-- שהיא נכנסת להם פנימה למודע ובעיקר לתת מודע, היא מחלחלת ומחלחלת, וכשיגיע הרגע של החלטה משמעותית הם יותר, יותר ידעו איך לקבל החלטה, כי הם ידעו שהם אחראיים והם יודעים להפעיל שיקול דעת וסומכים עליהם. וזה זה זו מתנה נפלאה שאנחנו ההורים נדרשים וצריכים להעניק את זה לילדים. וכך זה בכל גיל. כמובן שאם ה-ה-ה-- אם הדילמה בין שני הדברים זה דברים שיש בהם סכנה, איום על שלומו של הילד, שם ודאי שהחובה ההורית שלנו זה לעצור את זה, לשים ברקס ולהסביר גם זה מסוכן. זה ודאי שלא. אנחנו לא נביא לשיקול דעתם דברים של סכנה. זה ודאי. אבל בדברים שהם בשטח האפור יותר, כמו איזה חוג ללכת. בסדר, איזה חוג? הילד שלנו רוצה עכשיו, אה, אה,

08:29 אה, החליט שהוא רוצה ללמוד את המסכת, לסיים מסכת של גמרא. הוא מתלבט זה או זה. אז נניח-- אז האבא, כן? או מבין או האבא ישאל מישהו אחר. נציג לו תמונה מה ירוויח מהמסכת הזו? מה ירוויח מהמסכת-- מהמסכת, אבל הוא זה שיחליט. הילד רוצה ללכת ללמוד באיזה מוסד חינוכי. הילד כבר גדל קצת, כן? כבר גיל של תיכון, גיל של ישיבה. הוא מתלבט איפה ללמוד. אז עוד פעם, אם זה מקום בלימוד בעייתי ששמה השם ישמור, אז צריכים לעצור ודאי. אבל שני מקומות שהם טובים, אז זה יותר קצת ופחות. אבל בגדול שניהם מקומות, אה, אה, אה, אה, נורמטיביים. אז התפקיד שלנו כהורה המעורב ולא המתערב, לא להגיד לו "שם תלמד כי, כי שם אני למדתי", לא. "תקשיב, הישיבה הזו יש בה מעלות נפלאות א', ב', ג', ד', ה', אבל יש בה גם דברים שהם קצת טעונים שיפור. וגם בישיבה ההיא, גם במוסד הלימודי ההוא, יש את אותם דברים, מעלות וחסרונות. אתה תקבל את ההחלטה, ההחלטה תהיה שלך". א', זה יעזור שאם אחרי זה יהיה אי נעימות אז הוא יחליט ולא אנחנו, כן? אז כבר הרווחנו משהו. אבל הרווח העיקרי הוא ה-ה-ה-ה-ה-- זה שמפתחים אצלם את החושים הבריאים, את הראייה הנכונה. איך לקבל החלטה? איך להחליט חיים? ואז כשהם יגיעו להחלטות משמעותיות כמו עם מי להתחתן למשל, אז יהיה להם את החושים האלה, את, את, את, את, את צורת את, את התכונה הזו, איך להבחין בין דבר לדבר, איך להפעיל שיקול דעת, איך לראות רווח מול הפסד. זו מתנה שאנחנו, שאנחנו נדרשים להעניק להם לכל החיים שלהם. להיות אותו הורה מעורב, הורה שנמצא בתמונה אבל לא ההורה המתערב. סיפר

10:27 לי חבר משהו מדהים, שאחד הילדים שלו רצה איזה משהו וההורים לא כל כך רצו, לא כל כך רצו להעניק את זה לילד שלהם והילד איים. הוא אמר, "אם לא תעניקו לי את זה אני אעשה את זה ואת זה". והאיום זה איום שקצת הלחיץ את האבא והוא מספר כמה הוא נלחץ. וואי והוא נלחץ. הוא לא ידע מה לעשות. לוותר כי יש פה איזה איום או אולי-- הוא לא ידע מה לעשות. ואז הוא מספר שאשתו אומרת לו עוד פעם, אז האישה, בינה יתרה ניתנה בנשים. אשתו אומרת לו, "אתה יודע למה הבן, למה הבן שלנו עושה את המשחק הזה איתך? כי הוא מרגיש שאתה לקחת את כל האחריות על הסיפור הזה. אז הוא משחק. אם אתה תוריד מעצמך את האחריות ותעביר אותה אליו, אין בעיה שיחליט מה שהוא רוצה, אבל יש מחירים. אז אתה תראה ש-- אתה תראה שזה ייראה אחרת". אז, אז, אז הוא מספר שהוא הקשיב לאשתו והוא קיבל החלטה פנימית שהוא מסיר מעצמו את האחריות והוא מעביר אותה לילד שלו ושהילד זה מה שיחליט. אם יחליט לא טוב אחרי זה יעשה טעות ויהיה לו על זה מחיר, אז הוא ילמד. אז הוא אמר לבן שלו, "תקשיב לי יקירי, אתה תקבל את-- אתה יודע מה העמדה שלנו ההורים. אתה יודע הרי מה העמדה, נכון? אתה יודע שזה לא מוסכם עלינו והאיום גם לא מקובל עלינו, אבל זו האחריות שלך. אם יהיה נזקים, אם יהיה לך הפסדים מזה, זה, זה החלטה שלך". והוא אומר, מספר שב-- באופן פלאי הילד מהר מאוד התקפל וירד מהדרישה וירד מהאיום והדברים חזרו על מקומם בשלום ברגע שהוא שחרר מעצמו את האחריות

12:13 לסיפור הזה. אנחנו צריכים לשחרר מאיתנו את האחריות, להעניק אותה להם לידיים שלהם. אז בתחילה בדברים קטנים, בהחלטות קטנות, בהחלטה כמו שעומדים בסופר מול מדפי הממתקים והילד רוצה א-- אנחנו אמרנו שכאילו הוא קונה רק חטיף אחד והוא מתלבט האם את ה, את הצ'יפס אה בטעם ההוא או את ה, את הביסלי בטעם ההוא והוא מתלבט בשבילו עכשיו זו החלטה כבדת משקל ואנחנו אומרים לו " תחליט, קח החלטה. זה אתה אוהב, זה אתה אוהב, זה טעם זה, זה טעם זה. תקבל החלטה." זה משהו קטן? מה זה משהו קטן. קטן ביותר, מזערי ביותר, אבל הקטן הזה, זה הקטן גדול יהיה. ההחלטה הקטנה שפה יקבל לעצמו היא זו שתעזור לו בהחלטות הגדולות והמשמעותיות של החיים לקבל את ההחלטה הנכונה, את הראייה הנכונה של הדברים. האמת היא שזה בדיוק התהליך שהקדוש ברוך הוא עושה איתנו. הרי יש בעולם מושג שנקרא בחירה חופשית. לבעלי החיים אין בחירה חופשית, למלאכים בשמיים אין בחירה חופשית, הם כמו רובוטים, יש להם משימה הם עושים אותה ככה. לנו הקדוש ברוך הוא הביא את האפשרות לבחור כמו שאומרת התורה "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב" מצד אחד החיים, הטוב, הקדושה, "ואת המוות ואת הרע" מהצד השני, את ה, את הבעיות, את העבירות, את הדברים השליליים של העולם. אז אמנם התורה ממשיכה ואומרת "ובחרת בחיים" התורה מצווה שנבחר בטוב, אבל עדיין יש לנו את האפשרות גם לבחור בלא טוב. למה הקדוש ברוך הוא העניק לנו בחירה? מה הרעיון של הבחירה הזו? הבחירה שהקדוש ברוך הוא העניק לנו, במילים אחרות הקדוש ברוך הוא אומר לנו, אני מאמין בכם, אני סומך עליכם. אני מעביר את האחריות לידיים שלכם. בראתי

14:21 עולם, עולם מדהים, עולם שיש בו דברים מדהימים וכל, כל פינה שנוסעים בעולם, איזה עולם. מה רבו מעשיך השם. עולם נפלא ביותר וכל מעשה טוב שלנו מחזק את קיום העולם. כל מעשה שלילי מחליש את קיום העולם. אז מה השם סומך עלינו? אנחנו יכולים להרוס, אבל כן הוא סומך עלינו. הוא נתן לנו את האפשרות לבחור בין דברים. הוא אומר לנו אני מאמין בכם, אני מעביר אליכם את האחריות. אתם תעשו מה שצריך, אני סומך עליכם שתעשו מה שצריך. אז אם הקדוש ברוך הוא מעביר את האחריות מהידיים שלו אלינו, בדברים בברי-- אה שזה דברים שמשליכים על היקום כולו. מוסבר בחסידות, בתניא, שכל פעולה קטנה של האדם כאן בעולם משליכה על כל העולמות העליונים כולם, מעולם, מהעולם הזה עד לעולם האצילות ומעלה זה משליך על הכל ובכל זאת הקדוש ברוך הוא מעניק לנו את האחריות הזו. אז אנחנו לא נעניק את זה לילדים שלנו? את האחריות לבחור בין דברים. אם כן, זו המשימה שלנו, זו החובה שלנו כהורים לתת להם את ההחלטות לידיים, להעביר את זה לידיים שלהם, שהם יחליטו. אנחנו נהיה הורים מעורבים, אנחנו נייעץ להם, נעזור להם לראות את הדברים בעיניים יותר נכונות, אבל את ההחלטה בסופו של דבר נתאמץ כמה שאפשר, כמובן תואם לגיל, תואם לסיטואציה, לא בדברים מסוכנים, בדברים שכן אפשריים לפי הגיל והמצב והכל, נביא להם שהם יחליטו וזו המתנה הגדולה שנעניק להם ואז בדברים המשמעותיים של החיים הם ידעו הרבה יותר טוב איך לבחור ואיך לקבל החלטה. כולנו כמהים שהגאולה כבר תבוא, שמשיח יבוא. כמה הגלות הזו ארוכה וכמה מחכים לה והקדוש ברוך הוא יכול בשנייה להביא את הגאולה ברגע זה ממש להביא

16:29 את הגאולה. אבל הקדוש ברוך הוא החליט שהגאולה תבוא על ידי המעשים שאנחנו נעשה, על ידי הפעולות שאנחנו נעשה. כי הקדוש ברוך הוא מאמין בנו, כי הוא סומך עלינו, כי הוא העביר אלינו אם כן את האחריות גם על הגאולה, שהגאולה זה דבר שעם ישראל כמה לו מ-מ-מ-מכל ההיסטוריה. כמהים כבר לגאולה השלמה, אבל דבר הכי יקר אצלו הוא העביר לידיים שלנו. כמה אחריות הקדוש ברוך הוא העניק לנו. אז יהי רצון שא. נממש את האחריות הזו. נעשה פעולות טובות, נעשה דברים טובים, נקרב את הגאולה, נחזק את קיום העולם ויהי רצון שנהיה חכמים ל-להעניק, להעביר אחריות לילדים, להראות להם שאנחנו סומכים עליהם. לתת להם חלקים במה שאנחנו עושים במטבח, להביא להם חלק. אני מתקן משהו בבית, להביא להם אם הם רוצים לעזור, שייקחו בזה חלק. איזו הרגשה של אני סומך עליך, אני מאמין בך. אתה יודע לקחת אחריות. ונעזור להם, נעזור-- נ-נעניק להם את האפשרות לקבל החלטות שהם ירגישו שהם יחליטו דברים וזו המתנה הנפלאה שלנו כהורים יש אפשרות וחובה להעניק לילדים שלנו. אז שיהיה לנו הרבה הרבה נחת שנגדל ילדים בריאים, בריאים בגופם, בריאים בנפשם, ילדים שמחים, ילדים מלאים בעזרת השם באושר. שנזכה בעזרת השם לגאולה שלמה. ויש לי בקשה לסיום אם אתם מרגישים, אם אתם חשים שהנושא שהשיעור הזה דיבר עליו הוא העניק, הוא מעניק לכם, יעניק לכם משהו, יפתח אצלכם כמה נקודות למחשבה. תשתפו את השיעור הזה הלאה. תעבירו אותו לעוד מישהו, לעוד מישהי. תנו גם להם לקבל את ה-- לקבל את ה-- את הרעיון הזה ולהפנים אותו. בעזרת השם ליישם אותו גם אצלם. זה דבר שישפר המון המון את העתיד של הילדים שלנו. בשורות טובות.

18:32 תודה רבה. גאולה שלמה. כל טוב להתראות.