הרב פרץ חן | הילד לא משתף! איך אדע מה קורה אתו?

00:00 אתמול היינו עם הילדים בפארק שעשועים מיוחד בקיבוץ יגור שליד חיפה, והיה שם מתקנים חשמליים וטרמפולינות למיניהן, ובלי עין הרע הרבה ילדים. והיה מאוד מאוד חם. והילדים נהנים וההורים מזיעים וששון ושמחה ויום טוב ליהודים. ואז אני עומד עם הילדים בתור למכוניות המתנגשות המיוחדות לילדים קטנים, ואני רואה איזושהי משפחה ששניים הקטנים שלהם נמצאים על הרכב המתנגש ועומדים בצד איזה ארבעה וחמישה מבוגרים והם מסתכלים וכל הארבע חמש דקות שהילדים האלה על המכונית המתנגשת, העיניים של המבו-- ההורים המבוגרים, העיניים שלהם פשוט נוצצים והחיוך לא מש מפיהם. ארבע חמש דקות ברצף. זאת אומרת כל כך משמח אותנו, כל כך כיף לנו. אנחנו כל כך מאושרים שטוב ושמח לילדים שלנו. אנחנו רוצים שיהיה להם טוב, רוצים לעזור להם, רוצים להיות מעורבים בכל מה שקורה איתם, בהצלחות שלהם, ב-באתגרים שלהם. אבל מה שקורה שלאט לאט עם הזמן, לפעמים ילדים קצת מנתקים שיתוף עם ההורים. הם רוצים את ה-- את העצמאות שלהם, הם לא משתפים. וההורה, אנחנו ההורים מרגישים קצת מנותקים, לא יודעים מה קורה ורק כשקורה איזה משהו קיצוני, איזושהי הצלחה מיוחדת או איזשהו אתגר או קושי מיוחד, פתאום אנחנו מעודכנים. אבל עד אז אנחנו לא בעניינים, לא בקשר והדברים מתנהלים לבד ואנחנו לא רוצים שיהיה כך. אנחנו רוצים קשר איתם, רוצים לדעת מה קורה איתם, אבל הרבה פעמים גם לנו ההורים זה קצת נוח. בואו נודה על האמת. הוא ב-- הילד בכיתה, הילדה בבית הספר יש להם מחנך, ישנה מחנכת, יש מורים, המורים עושים את העבודה. אנחנו, אנחנו מחוץ לתמונה וזה נוח לנו. או נוח או לא תמיד זה נוח לנו. פשוט מה לעשות שמרוץ החיים וריבוי הטרדות יוצרות את המציאות

02:16 הזו. אבל בואו נחשוב רגע אם היה לנו איזשהו עסק, עסק שהיינו בונים בעשר אצבעות ידינו והיינו מפתחים אותו, האם גם אז היינו אומרים טוב שהדברים יתנהלו ורק במקרים קיצוניים אנחנו נתערב בנושא הזה? או שאנחנו היינו מגיע לעסק יום אחרי יום אחרי יום לבדוק מה קורה, להסתכל בדוחות, נראה שהכל מתקדם. כנראה שזה מה שהיינו עושים, כי אחרת העסק לא היה לא מצליח להתרומם בלי מנהל שנמצא ובודק מה שקורה, אז זה לא יעבוד כמו שצריך. הילדים שלנו זו-זו-זה העסק של חיינו. זו עסקת חיינו, זו משימה, זו שליחות חיינו. ודאי שגם שם המעורבות שלנו צריכה להיות הרבה, הרבה יותר חזקה. ואני יכול ל-לומר את הדברים גם כהורה, אבל גם כמורה, כמחנך הרבה הרבה שנים. שלא אחת קורה שהורה כועס. "למה לא אמרת? למה לא? למה לא עשית כך וכך?" אז-אז ודאי שצריכים לעדכן את ההורים והכל. אבל לפעמים אני ככה חושב, או לפעמים אפילו גם אומר בצורה עדינה כמובן. "ולמה אתה לא התקשרת? למה, למה לא בדקת?" לפעמים מה לעשות? מריבוי עיסוקים ומריבוי ריצות וטרדות אנחנו לא זוכרים לעשות דבר, אבל איפה אתה כהורה היית? מה הסיפור הזה הוא לא קשור אליך? תשאל, תתעדכן וזו מחשבה שעומדת למו-- להרבה מורים בראש. למה ההורה בעצמו לא מדבר? וזה נכון, כי הרי העסק הזה הוא עסק משותף לכולנו. זה לא עסק רק של, רק של, של ההורה, זה רק של המורה. זה עסק שקשור למורה. אבל בהחלט, בהחלט ובמיוחד במיוחד להורים, להורים עצמם. אז בשיעור היום נקבל יחד החלטה טובה. החלטה טובה לקראת השנה החדשה. השנה החדשה הכוונה לשנת הלימודים החדשה הבאה עלינו לטובה, אמן. וכמו שלפני השנה החדשה לפני

04:22 ראש השנה ישנו מנהג, ככה מסופר על אדמו"רי חב"ד, האדמו"ר החמישי לבית חב"ד, הרבי הרש"ב ועוד, שהיו מקבלים החלטה חדשה להדר באיזושהי מצווה לקראת השנה החדשה. אותו דבר גם אנחנו לקראת שנת הלימודים החדשה נקבל היום יחד החלטה טובה. החלטה שהמטרה שלה היא להיות יותר מעורבים, יותר מעודכנים במה שקורה עם הילדים שלנו. אז נדבר היום על למה כל כך חשוב להיות מעודכנים, להיות מעורבים, לברר מה קורה איתם. נדבר גם היום על הכוח של החלטה טובה, שכאשר מקבלים החלטה טובה, עצם ההחלטה היא כבר בכוחה ליצור דברים טובים בעזרת השם. אז למה כל כך חשוב, כל כך חשוב אה אה אה ל-ל-להיות מעודכנים במה שקורה? מדי פעם להתקשר, לברר, לא להיות בצד. דבר ראשון, עצם זה שהמורה יודע, שהמורה יודעת שההורה הזה, שהאבא הזה, שהאמא הזו מפעם לפעם מתקשרים, שולחים איזושהי הודעה, מה קורה, מה העניינים, איפה אוחזים. זה עצמו גורם למורה או למורה הרבה יותר לשים לב למצב של הילד. כי נכון, ודאי שצריכים לשים לב לכולם במידה שווה, הכל אמת, הכל נכון. אבל מה לעשות שטבע האדם שכשהוא יודע שהוא צריך להביא דוח על המצב, על מה שהוא עושה מפעם לפעם זה גורם שהדברים ייראו וייעשו אחרת. לא סתם אצל חסידים נהוג, מקובל והרבי ביקש את זה הרבה, הרבה שישלחו לרבי דוח, דוחות מהפעילות. מה עשיתי, איך עשיתי, איך התקדמתי, והרבי רצה שהדוחות יהיו כמה שיותר מפורטים עם ממש פירוט על כל הפרטי הפעולות. כשיהודי יודע, כשאדם יודע שהוא אמור להביא דוח אז הפעולות נראות אחרת. אני זוכר שכשאני למדתי זכיתי ללמוד אצל הרבי כשנה פלוס, אז היינו אני עצמי ועוד הרבה הרבה אחרים, תלמידים שלמדו כמוני,

06:43 היינו מדי פעם, אני הייתי הולך לרשום פעם בשבועיים, מדי פעם נוסעים לציון הקדוש של הרבי ורושמים דוח עם כל מה שעבר בשבועיים האחרונים, על כל ההצלחות, על כל האתגרים. עכשיו מה זה מה זה עזר? זה מאוד מאוד עזר, כי כשאני יודע, אני יודע שאני עוד שבוע, עוד חצי שבוע, עוד שבועיים אמור לרשום דוח מפורט עם מה שעשיתי, אז זה גורם לי שאני אעשה את הדברים בצורה הרבה יותר יעילה, הרבה יותר טובה, הרבה יותר מתאימה, כי אני צריך להגיש דוח. אני רוצה מאוד מאוד שהדוח יהיה טוב, טוב ויפה ונעים ומשמח ומרגש. ככה זה גם הסיפור שלנו. כאשר המורה יודע שההורה יבקש לדעת מה קורה, אוטומטית זה גורם לאיש הצוות המסוים הרבה יותר לשים לב למה שקורה. דבר נוסף, כמה חשוב שהמורה ידע מה ש-- יהיה מעודכן במה ש-- אה אה אה ב-ב-בפרטים חשובים על הילד. למשל דוג-- לדוגמה, יש בעולם כל מיני פחדים. יש מי שמפחדים מכלבים, יש מפחדים ממעליות, יש מפחדים מבלונים ויש הרבה סוגים של פחדים, טראומות, חרדות וכל מיני דברים אה כיוצא בזה. אז בוא נאמר שיש ילד שיש לו פחד מבלונים, יש דברים כאלה, והמורה לא מעודכן. עושים בכיתה איזושהי יום הולדת, מלהבים בלונים, הוא נכנס לחרדה שלו ובאופן בלתי נשלט הוא פשוט רץ החוצה מהכיתה. הוא בורח. הוא לא מסוגל להישאר שם והמורה יכול לכעוס עליו. "מה? אתה בורח בלי רשות", ולעשות לו בלגן ולקרוא ל-- לשלוח אותו למנהל וסיפורים ואז לערב את ההורים, וכל זה יכול היה להיחסך אם המורה יודע שלאותו ילד יש פחד מסוים מבלונים. אז מוצאים תחליפים. יש עוד דברים חמודים לקשט כיתה חוץ מבלונים. זאת אומרת

08:39 שהמידע על הרגישויות של הילד, על הדברים ש-- הדברים שצריכים להיזהר בהתנהלות מולו, שיכולים מאוד מאוד לעזור בשביל לקדם אותו, נקודות שאם נלחץ עליהן הוא יעלה לגבהים. אם איש הצוות ידע מזה, זה מאוד יכול לעזור, לשפר פלאים, לחסוך המון המון טעויות ודברים מיותרים שיכלו לגמרי לא להיות. דבר נוסף. עצם זה שהילד יודע שאנחנו ההורים בעניינים, אנחנו לא, "איך זה קורה?", מגיע הביתה, "איך-- איך בבית ספר? איך בתלמוד תורה?", "הכול בסדר. איך היה?", "הכול בסדר, הכול בסדר, הכול בסדר, הכול בסדר, הכול בסדר". פתאום מגלים שלא הכול בסדר. אבל כשהילד יודע שאנחנו ההורים יודעים מה קורה, בעניינים, כמובן לא בהגזמה ולא בלחץ, במינון טוב ונעים. ב-- כל-כל-- ההורים מרגישים את הילד, מרגישים מתי זה מתחיל מידי ללחוץ וזה כבר לא נעים, מתי זה עדיין בגדר של נעימות ובגדר בצורה סבירה. אבל עצם זה שיודע שאנחנו מעודכנים ועשה את זה בצורה מדהימה, אפשר ש-כשאנחנו ששומעים על משהו טוב שהוא עשה להביא לו פרס. שמענו מהמורה כך וכך. אז גם הוא הרוויח פרס מאיתנו, גם הוא קיבל את השדר בצורה סמויה. לא אמרנו לו, דיברנו אפילו עם המורה. בצורה סמויה הוא פתאום מבין, הם בעניינים, הם יודעים מה שקורה. כמה זה יכול לעזור, כמה זה יכול לסייע. הוא יודע שאנחנו בעניין ואי אפשר לעבוד עלינו. זה מאוד מאוד חשוב. את זה אפשר להשיג כשיש מעורבות, כשיש קשר, כשמפעם לפעם טלפון או לא טלפון, הודעת וואטסאפ, SMS. מה נשמע? מה קורה? מה-- להתעניין זה יעיל גו-- זה יעיל מאוד מאוד מול שימת הלב של המורה. זה יעיל מאוד מאוד מול זה שהילד ידע שאנחנו, אנחנו בעניינים. ודבר נוסף שזה יכול מאוד

10:49 מאוד לעזור, שפשוט אנחנו נ-נ-נדע דברים מוקדם. כי כשמגלים משהו כשהוא כבר נהיה גדול מדי, אירוע גדול מדי, הרבה יותר קשה לטפל בזה. כי בדרך כלל הרי מתי פונים אלינו ההורים? כשכבר הילד הגזים מאוד מאוד. אבל אם היינו בשלבים מוקדמים יותר יודעים שיש לו קושי מסוים במקצוע הזה ויש לו בעיה של איחורים כזו, ויש לו עניין של התנהגות כזו או אחרת, נדע בשלבים מוקדמים כשעדיין זה לא עלה לכל הדרגים במקום הלימודים, אז נוכל הרבה יותר לטפל, הרבה יותר לסייע, כשעדיין הלהבה קטנה. כשהלהבה גדולה זה הרבה הרבה יותר קשה, ולכן כמה חשוב שאנחנו נהיה מעורבים. כמובן ישנם הרבה הרבה סיבות למה המעורבות הזו, המעורבות הזו שלנו ההורים יש לה השלכה והשפעה גדולה על ההצלחה של הילד. אבל דיברנו על רק כמה נקודות. דיברנו מבחינת זה שעצם זה שהמורה יודע שנהיה בקשר הוא הרבה יותר ישים לב, כי הוא צריך להביא לנו דוח עוד כמה זמן, אנחנו נ-נ-נשאל אותו מה קורה. נראה את זה שכשהמורה יודע על כל מיני קשיים למיניהם מוקדמים כמו הדוגמה של הבלונים, אז זה יכול לחסוך המון המון בעיות. דיברנו על זה שעצם זה שהילד ידע שאנחנו בעניין אז יגרום לו עצמו להתנהג בהתאם, כי הוא יודע, ההורים יודעים בדיוק מה קורה איתי וזה יעזור גם בזה שנדע דברים בשלב הרבה יותר מוקדם. כשיודעים דברים בשלב מוקדם אז זה הרבה יותר פשוט והרבה יותר קל לטפל. אם כן, זו ההחלטה הטובה הקטנה שאני מציע. א', אני אומר אותה לכל ראש לי בעצמי ומי שרוצה להקשיב שיקשיב ולקבל בבקשה. זו החלטה טובה שאנחנו בעצמנו צריכים לקבל לקראת השנה החדשה שלפחות על אחד מהילדים, אותו ילד

12:51 שנראה לנו שאיתו הדברים הם קצת יותר מאתגרים, שאיתו צריכים יותר לשים לב למה שקורה, לפחות אצלו נהיה הרבה יותר בקשר עם הצוות החינוכי. אם נראה שזה עושה טוב ובעזרת השם זה אמור לעשות טוב, אז כבר באופן אוטומטי נרצה לשכפל את זה גם לילדים האחרים. אבל נתחיל, ההחלטה הטובה היא להתחיל ולהתמקד באחד מהילדים ושם להשתדל השנה להיות הרבה, הרבה יותר בקשר. פשוט עוד פעם טלפון, הודעה, מה המצב, מה קורה, מה העניינים? כאשר מקבלים החלטה טובה להחלטה טובה, עצם קבלת ההחלטה, ההחלטה היא כבר עוזרת, היא כבר מסייעת, היא כבר, היא כבר, אה, מקדמת. מספרת הגמרא על ריש לקיש. ריש לקיש בתחילה היה אדם, הוא היה חזק מאוד, חסון, התעסק עם דברים לא כל כך מתאימים, התעסק עם דברים לא לעניין. אבל ריש לקיש חזר בתשובה וריש לקיש הפך להיות תלמידו של רבי יוחנן, ומסופר, הגמרא מספרת שבתחילה ריש לקיש יכול לחצות נהר בקפיצה אחת. הוא היה בריון גדול, אבל כשריש לקיש קיבל החלטה שהוא חוזר בתשובה, שהוא מתחיל להתחבר לתורה, ללמוד תורה, הוא ניסה לעשות את או-- את אותה פעולה ש-שלחצות את הנהר בבת אחת והוא כבר לא הצליח. עצם ההחלטה הטובה כבר עשתה אצלו שינוי פנימי. הוא כבר איבד חלק מהכוח הפיזי שהיה לו קודם לכן, כי זו כוחה של ה-- עצם זה שנחליט את ההחלטה הזו זה כבר מתחיל לעזור, לעזור ולסייע. אומרת גם כתוב בהלכה בהלכות, אה, אה, בקשר לתעניות, שאם יש עיר שבאו, באו לאותה עיר עכשיו גויים לעשות מלחמה עם העיר הזו, לכבוש את העיר וצריכים לצאת למלחמה. אז כשעושים תענית, עושים צום זה עוזר להצליח במלחמה. אבל הבעיה היא שאם יעשו

15:01 עכשיו צום, איך יילחם? הוא לא יהיה להם כוחות. אומר כתוב בהלכה שולחן ערוך שצריכים לקבל החלטה טובה שהולכים להתענות אחר כך. עכשיו לא, לא יתענו כי צריכים כוח להילחם. אבל עצם קבלת ההחלטה הטובה שאחר כך נעשה תענית זה כבר יעזור. זה כבר יעזור שתהיה הצלחה במלחמה הזו, כי לעצם קבלה של החלטה טובה יש כוח. ראיתי מכתב שהרבי כתב לאיזושהי גברת ב-ב-דטרויט שבארצות הברית, שהיא הקימה שם איזשהו ארגון של פעילויות כאלה ואחרות ל-לנשים מטעם חב"ד, והרבי כותב לה כמה טוב על מה שהיא עושה ועל המעלות של זה וכולי, והרבי אומר לה שכמה שהדברים האלה שהיא עושה בהתחלה זה נראה כמשהו שאפתני, משהו גדול, איך, איך זה אפשרי בכלל? אבל עצם קבלת ההחלטה הטובה שכך עושים זה כבר מסייע שהדבר שנראה כשאפתני וגדול עלינו ירד לשטח ויתממש ויתקיים. כי זה שמקבלים החלטה טובה זה כבר מביא כוחות. יש כוח להחלטה טובה. בהקשר של הגאולה רואים את הנקודה הזו גם מעניין שפעם הרבי אמר ישנם כאלה אנשים שאומרים רגע, רגע, הרי אנחנו מאמינים שמשיח יבוא כל רגע. אז למה בכלל עושים תוכניות? אז התוכניות, משיח לעשות ככה וככה ו ולהקים מוסד ו ולעזור לאנשים ולעשות המון המון דברים טובים וללמד תורה ולפתוח שיעורים. מה עושים תוכניות? משיח מגיע, הכל משתנה. הכל מה המקום לתוכניות? לכל מיני תוכניות. אז זה כאילו זה כאילו נראה שאם אני מקבל תוכניות, אם אני אני אני לא מאמין, שאני אני קצת חסר באמונה שמשיח יבוא כי משיח מגיע עוד רגע הכל ישתנה. אז מה אתה בכלל צריך תוכניות? אז הרבי אמר בדיוק ההיפך. עצם זה שמקבלים החלטות טובות, תוכניות חיוביות, עצם אותם קבלת

17:12 החלטות טובות זה עצמו מסייע שמשיח יבוא. כי כשהקדוש ברוך הוא רואה שיהודי מחליט טוב, יהודי שואף לטוב, יהודי רוצה לעשות משימות מיוחדות, יהודי רוצה לעשות דברים שישפרו את המצב הגשמי והרוחני של עם ישראל. עצם זה ההחלטות הטובות האלה לא שלא שהם לא לא מרחיקות הגאולה חלילה שמראות חוסר אמונה חלילה, אלא אדרבה בדיוק ההיפך. הם אלה שמקרבים מקרבות הגאולה. כי להחלטה טובה יש כוח. אז אם כן גם אנחנו נקבל החלטה לקראת השנה החדשה לקראת שנת הלימודים החדשה, שאנחנו בעזרת השם נהיה הרבה יותר בקשר עם הצוות החינוכי, לפחות אצל אחד מהילדים. נסגל עצמנו הרגל כל כמה זמן לפי החלטה שלנו, שולחים הודעה, מרימים טלפון, מה המצב? מה קורה? ובעזרת השם זה יכול רק לקדם. ויהי רצון שבשנה החדשה נראה הרבה נחת מהילדים. הרבה הרבה הרבה הרבה בשורות טובות נשמע מהם. הרבה הודעות משמחות נקבל על מה שקורה איתם. בעזרת השם שיהיה נחת מכולם ונזכה בזכות אותה החלטה טובה שאנחנו מקבלים יחד היום, שזו גם החלטה טובה חשובה מאין כמוה, כי הילדים הרי הם שליחות חיינו. נזכה שבעזרת השם בקרוב משיח יבוא ונצעד עם אותם ילדים שלנו לקבל את המשיח ונאמר למשיח אתה רואה משיח צדקנו זה זה הילדים שלנו, זה הפירות, זה המתנה שאנחנו מעניקים. השקענו בהם, התעדכנו מה קורה איתם. זה רק קידם. וברוך השם אתה רואה זה ההצלחות שלנו לקראת זה שאתה משיח הגעת. יהי רצון שנזכה לביאת משיח בקרוב ממש. אמן כן יהי רצון. נחת רב. שנה טובה. בשורות טובות.