תמלולי פודקאסטים · חב"ד Englishחב"דפדיה

זכרונות מהרבי · פרק 212 · 2022-01-17 · 9:18

15 Shvat 5739 (1979)

תיאור הפרק

The Rebbe speaking bitterly and emotionally about the golus

תמלול אוטומטי מהשמע, ותרגום מכונה לעברית. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.

00:11 דובר 1 בין גדולי החסידות היו כאלה שנודעו במשליהם. אחרים כספו למשיח בכל רמ"ח איבריהם. ואחדים נודעו באהבתם העזה לעם ישראל, עד כדי כך שהיו מתווכחים עם הבורא עצמו בהגנתם על יהודי. כאן, בשיחה אחת, שילוב של שלושת הדברים.

00:11 דובר 1 Among the great Hasidic masters, there were those who were known for their parables. Others longed for Mashiach with every fiber of their being. And some were renowned for their intense love for the Jewish people, even taking on the Creator himself in their defense of a fellow Jew. Here in one talk, a combination of all three.

00:49 דובר 2 ידוע דרוש מהמגיד, המובא אצל החסידים, אומרים את זה בשם המגיד, על הפסוק "עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני", והוא מביא על כך משל. שבשעה שהאב מסתתר מהבן, זה גם לא חלילה משום שהוא לא רוצה להיות ביחד עם הבן. הוא רוצה שהבן יתקרב עד שיזכה, שיחפש את האב וימצא את האב. [לא ברור] האב, כאשר הוא מסתתר, הוא דווקא בגלל כך קרוב יותר לבן עד שיזכה, גם כאשר הוא לא רואה את האב. כפי שמספרים אצל החסידים, מ[לא ברור] של יו"ד שבט, [לא ברור]. הוא יודע שסדר הוא תמיד מציאות, אבל בקרבנו זה נעשה אצלו מסופק. סדר - הוי' הוא בעל הבית על הבירור שלו, עם כל פרטי הדברים. הוא יודע אפילו שלא יהיה לו [לא ברור]. אבל מה זה - זה בהנאה מ[לא ברור], ממה שהוא מעמיק בתניא. וזה [לא ברור] יותר, היה לו על כך ההרגשה. זה [לא ברור], רק שהוא מחפש ומחפש מסביב ומסביב, אבל בקרבנו יש משהו שנעשה אצלו מסופק. ומהספק הזה הוא מתחיל לטעון. אם מיד יש משהו "אינו לאלקים", [לא ברור] עד כדי כך שהוא מתייאש ומפסיק לחפש. וזה מה שמחפשים במשל הזה. שבשעה שהאב רואה שהבן כבר לא מחפש, אזי...

00:49 דובר 2 עס איז באקאנט א דרוש פונעם מגיד, וואס ס'איז געברענגט אין חסידים, זאגט מען דאס אין נאמען פונעם מגיד, אויף דעם פסוק "עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני", און ער ברענגט דערויף א משל. אַז אַ שעה דער טאטע באהאלט זיך פונעם בן, איז דאס אויך ניט חלילה, ווארום ער וויל ניט זיין צוזאמען מיטן בן. ער וויל, אז דער בן זאל זיך נעענטער ווערן עד זוכה, אַז זוכן דעם טאטן און געפינען דעם טאטן. [לא ברור] דער טאטע, בשעת ער באהאלט זיך, איז דאס דערפאר נעענטער ביים בן עד זוכה, הגם אויך ווען ער זעט ניט דעם טאטן. ווי מ'דערציילט ביי די חסידים, פון דער [לא ברור] פון יו"ד שבט, [לא ברור]. ער ווייסט, אַז א סדר תמיד איז א מציאות, אבער בקרבנו ווערט דאס ביי אים מסופק. א סדר - הוי' איז בעל הבית אויף זיין בירור, מיט אלע פרטי הדברים. ער ווייסט אפילו, אַז ער וועט ניט האבן [לא ברור]. אבער וואס איז דאס - דאס איז אין הנאה פון [לא ברור], פון דעם ער טוט שטופן אין תניא. א דאס איז [לא ברור] מער, ער האט מיטגעהאט דערויף דעם הרגש. דאס [לא ברור] נאר ער טוט זוכן און זוכן ארום און ארום, אבער בקרבנו איז עפעס, ווערט ביי אים מסופק. און פון דעם ספק הייבט ער אן טענה'ן. אויב באלד איז עפעס אינו לאלקים, [לא ברור] עד כדי כך, אַז ער ווערט מיואש, און הערט אויף זוכן. און דאס איז וואס מען זוכט אין דעם משל. אַז אַ שעה דער טאטע דערזעט, אַז דער בן זוכט ניט מער, איז דאָך...

03:05 דובר 2 יותר טוב - זהו העניין האמיתי של הגלות. כל זמן שהבן מחפש, זה עצמו החיות, זה עצמו ההתחלה, וזה עצמו סגולה לגאולה. כי הוא מחפש הרי, משום שבכך טמון רצונו, בכך טמון אופיו. כאשר הוא מפסיק לחפש, או מצד חיסרון בכך, או מצד ייאוש, או שנעשה אצל החניך הסתר תוך הסתר, כפי שהבעל שם טוב אומר. הוא מעמיק, שההסתר עליו עומד בתוך הסתר, עד שזה ממש נעשה הסתר. ובפשטות, הוא חושב על גדלות. הוא חושב על העולם, חושב על [כשר'ן נפון?], חושב כפי שכתוב בשולחן ערוך, לומד תורה, לומד איך צריך ללמוד תורה, אבל חושב על פנימיות התורה בשעת לימוד התורה. וחושב על המצוות המעשיות שבעולם, על כך שזוהי הפנימיות בכוח. מה ההבדל - על זה צריך לחשוב, ודווקא בשעה שהוא מקיים מצווה, הוא מחפש מה מוטל עליו, הוא מתכוון למה שהיא התייחסותו לקב"ה - בכל זה תלויה הדרך האמיתית של הבן. בוודאי שהבן חייב לחפש, והבן חייב להתקרב עד שיזכה, כפי שהובטח לו מקודם. בשעה שהאב מסתתר ממנו, בחושך כפול ומכופל. ובכל זאת הוא לא נעשה "ישנים כמלאכים וכבני אדם", ואף לא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר. מכל אחד נדרש מהבן שתהיה לו אמונה - בנקל נאמר, בדרישה נאמר. ואז מחפשים על כך - אה, זה [לא ברור]. מחפשים בספר מוסר, מחפשים בספר חסידות. ואז עוד מוצאים פסק, המבואר בגמרא: הכל הולך אחר החיתום. כאשר הדבר תלוי בתשובה, אז זה נעשה תשובה.

03:05 דובר 2 בעסער - דאס איז דער אמת'ער ענין פון גלות. כל זמן דער בן זוכט, איז דאס גופא דער חיות, דאס גופא איז די התחלה, און דאס גופא איז א סגולה פון דער גאולה. ווארום ער זוכט דאָך, ווייל אין דעם ליגט זיין רצון, אין דעם ליגט זיין שטייגער. אַז ער הערט אויף זוכן, אדער מצד א חסרון דאס, אדער מצד יאוש, אדער עס ווערט דער חניך, הסתר תוך הסתר, ווי דער בעל שם זאגט. ער טוט שטופן, אַז דער הסתר אויף אים שטייט אין הסתר, ביז גאר דאס ווערט א הסתר. און בפשטות, ער טראכט וועגן גדלות. ער טראכט וועגן וועלט, טראכט אפ א כשר'ן נפון, טראכט ווי עס שטייט אין שולחן ערוך, לערנט תורה, לערנט ווי מען דארף לערנען תורה, אבער טראכט וועגן פנימיות התורה בשעת דעם לימוד התורה. און טראכט וועגן די מצוות מעשיות אין דער וועלט, וועגן דעם וואס דאס איז די פנימיות בכח. וואס איז דער חילוק, דערויף געהערט טראכטן, און טאקע בשעת ער טוט מצווה'ן, זוכט ער וואס אויף אים, ער מיינט וואס איז זיין באציאונג צום אויבערשטן - ביי כל זה האָפן אויפ'ן אמת'ן אופן פונעם בן. געוויס דער בן מוז זוכן, און דער בן מוז נעענטער ווערן עד זוכה, ווי פון פריער צוגעזאגט געווארן. בשעת דער טאטע פארשטעקט זיך פון אים, אין דעם חושך כפול ומכופל. און דאָך ווערט ער ניט ישנים כמלאכים וכבני אדם, און דאָך אפילו ניט כחמורו של רבי פנחס בן יאיר. ביי יעדן ווערט פון בן געמאנט, אַז ער זאל האבן אמונה - געזונט געזאגט, געמאנט געזאגט. און דאן ווערט געזוכט דערויף - אה, עס איז [לא ברור]. זוכט מען אין א ספר מוסר, זוכט מען אין א ספר חסידות. דאן נאך געפינט מען א פסק, דעם מבורר אין גמרא: הכל הולך אחר החיתום. ווען דער דבר תלוי אין תשובה, דאן ווערט עס תשובה.

06:27 דובר 2 ואז עוד יש את הפסק, המבואר, כהרהור תשובה, [לא ברור]. ואין שום [לא ברור] מצדו. וזה אדרבה, וזה [פני עין?], [לא ברור]. ועם הספר הזה, בשעתו, היה גם אצלי הרהור תשובה. [לא ברור]. כולם באו לרבנו, שזה גם לא נראה, [לא ברור]. העילוי שגם מצאו אצלנו, שמותר אצלנו העניין הזה. ולעזר, ובתוכנו שמענו. [לא ברור]. אבל ראו את זה, ושמעו את זה, וזוכרים, זוכרים את זה. ובוודאי שאנחנו באים, כל ישראל, [לא ברור], מה שהיה, אולי, זה שמעולם לא היה לו הרהור תשובה. וזה היה לו [לא ברור]. ומה יש לטעון - זה על בשר ודם. ואותו [לא ברור] המוגבל. ואותו [לא ברור] המוגבל, על ידי הקדוש ברוך הוא עצמו. [לא ברור]. ואותו [לא ברור] המוגבל, ועם מה שהוא בא לתפוס. ואז עוד מגיעים, הם עם הכאב, [לא ברור], זה חושב על הגאולה, אף על פי מה שהוא אומר. או שהוא יודע שאחרים אומרים, והוא חושב על כך, שהוא מצפה "בכל יום שיבוא". ואז עוד רוצים שהוא יעמוד בזה, שמסורה היא נפש כל חי כולו. זה לא אפשרי. והרבי [לא ברור] עם הבקשה. [לא ברור].

06:27 דובר 2 און דאן נאך האט מען דעם פסק, דעם מבורר, אַלס הרהור תשובה, [לא ברור]. און עס ניטאָ קיין [לא ברור] מצד זיין. און דאס איז אדרבה, און דאס איז פני עין, [לא ברור]. און מיט דעם ספר, בשעתו, איז ביי מיר אויך געווען א הרהור תשובה. [לא ברור]. אַלע זענען געקומען צום רבינו, וואס דאס אויך אומגעזען, [לא ברור]. דער עילוי, וואס מען האט אויך געטראפן ביי אונז, וואס מותר ביי אונז דעם ענין. און צו הילף, און בתוכנו שמענו. [לא ברור]. אבער געזען האט מען דאס, און געהערט האט מען דאס, און געדענקען, געדענקען מען דאס. און זיכער קומען מיר, כל ישראל, [לא ברור], וואס איז געווען, אפשר, דאס האט קיינמאל ניט געהאט קיין הרהור תשובה. און דאס געהאט [לא ברור]. און וואס האט מען א טענה - איז על בשר ודם. און זעלבער [לא ברור] דעם מוגבל. און זעלבער [לא ברור] דעם מוגבל, על ידי הקדוש ברוך הוא עצמו. [לא ברור]. און זעלבער [לא ברור] דעם מוגבל, און מיט דעם וואס ער קומט פארנעמען. דאן נאך קומט מען, זיי מיט דער פיין, [לא ברור], עס רעכנט וועגן דער גאולה, אף על פי וואס ער זאגט. אדער ער ווייסט, אַז אנדערע זאגן, און ער רעכנט וועגן דעם, אַז ער צאפלט בכל יום שיבוא. און דאן נאך וויל מען, אַז ער זאל שטיין אין דעם, וואס מסור איז נפש כל חי כולו. דאס איז ניט אפשר. און דער רבי [לא ברור] מיט דער בקשה. [לא ברור].

08:29 דובר 2 [לא ברור] עלינו, זה מעולם לא נתן [לא ברור]. ואחד מ[לא ברור], ביקש עם "מוסיף" לא טעמי. רק בכך עצמו, במוסיף, הוא משמח. ומי שקשור עם שמחה - שם שמחה פורצת גדר. הדוגמה היא, שהפרץ עצמו נעשה גדר. הפרץ נעשה גדר של העולם. והפרץ נעשה גדר של חושך כפול ומכופל.

08:29 דובר 2 [לא ברור] עלינו, דאס האט קיינמאל געגעבן [לא ברור]. און דאס איינע פון [לא ברור], בקש מיט מוסיף ניט טעמי. נאר אין דעם גופא, אין מוסיף, איז ער א משמח. און דער, וואס ער איז פארבונדן מיט שמחה - וואו שמחה זיך פורץ גדר. איז די דוגמא, אַז דער פרץ אליין ווערט א גדר. פרץ ווערט א גדר פון דער וועלט. און פרץ ווערט א גדר פון חושך כפול ומכופל.