פרק 272 - הרבי הרש"ב והציונות.

00:01 רבי יוסף יצחק ממשיך לתאר לנו את המאבק המתמשך של תנועת ההשכלה ששואפת בכל מאודה לנתק את היהודים מיהדות ובונה תוכניות שלמות, הלשנות, עלילות, קשרים וכדומה. יומנו של הרבי יוסף יצחק. יום שני, ו' טבת תרס"ג, כלומר אלף תשע מאות ושלוש, בעיר ליובאוויטש שעה עשירית בלילה. היום מספר הרבי יוסף יצחק, בשעה חמישית ביקר האינספקטור של בתי הספר הפלכיים את אבי, הרבי הרש"ב. המליץ, כלומר התורגמן, היה חיים כצנבוייגן, והאינספקטור תבע מאבי הרבי למה הוא מתנגד לבתי הספר של חברת מפיצי השכלה, גם לבתי הספר של ההשכלה והדרכה וגם לבתי הספר למלאכה. הרבי, אבי הרבי הרש"ב, אמר לו כך: "א. המורי ש-המורים שם הם כופרים בתורה, לא שומרים מצוות ובמידה ידועה מחללים את הדת. ודבר שני, הפרוגרמה של הלימודים היא נגד הדת היהודית." אמר האינספקטור, "הרי המורים מאושרים והפרוגרמה מאושרת," כלומר על ידי הממשלה הרוסית. שואל אותו הרבי הרש"ב, "על ידי מי הם מאושרים?" אומר האינספקטור, "על ידי הממשלה." אומר לו אבי הרבי, "הממשלה איננה מתערבת בענייני דת ואין לה גם את הרשות להתערב בזה. ועיקר העניין שהממשלה גם לא יודעת שהחינוך וההדרכה בעם ישראל הוא עניין דתי ולא עניין של חוכמה כמו אצל שאר העמים. אנחנו בני ישראל מחויבים לחנך ולהדריך את ילדינו על פי אותה ההוראה הכתובה בספר חוקי האלוקים, אשר הקדוש ברוך הוא נתן לנו בסיני ואותה קיימו אבותינו ואבות אבותינו במסירות נפש ואותה גם אנחנו מקיימים באותה התלהבות ובאותו החום אשר קיימו אבותינו מבלי להתחשב עם שום עניין אחר." אומר האינספקטור, "הגבלות אתם, רבי שניאורסון, מגבילים את הממשלה לומר עד כאן יש לה רשות ומכאן והלאה אין לה רשות? מדברים אלו נודף לא רק

03:01 רוח הקלת ראש נגד הממשלה, אלא גם מרידה גמורה בממשלה." אמר לו הרבי הרש"ב, "אם האומר יהודי אנוכי ואת השם אלוקי אבותיי אני ירא ואני אוהב את מצוותיו ואשמור לעשותם מבלי להתחשב עם כל מאומה, הוא מורד נגד חוקי הממשלה, ישפטו יודעי דת ודין ואני לא מתחשב בכלל עם זה, כי העונשים איזה שיהיו אינם מפחידים אותי כלל ואין רשות למישהו לאנוס את דעת זולתו בכל הנוגע לדת." אומר האינספקטור, "מטרת ביקורי אינה לשמוע דעתכם על אודות סוג מורים ופרוגרמה לבתי ספר של היהודים, כי אם בשביל למסור לרבי שניאורסון את שליחותו והתראתו של הדירקטור הפלכי לענייני השכלה בשם מנהל ענייני ההשכלה בחבל וילנה, מה שהוחלט באסיפתם שהתקיימה זה כשני חודשים, להודיע לאזרח נכבד לדורותיו בעל גילדה מדרגה שנייה, הרבי שניאורסון, שלא יוסיף להפריע לעבודת הפצת ההשכלה בקרב היהודים בתעמולתו, בדיבור ובכתב, ובהימלט[?] ישלחו אותו ואת בני ביתו מחבל וילנה, הכולל פלכי מוהילב, ויטבסק, מינסק, וילנה וקובנה. אבי הרבי הרש"ב ענה לאינספקטור כך: "הנני שומע את ההתראה והנני עונה בשפה ברורה, כי בשום אופן בעולם ובשום קנס ועונש לא יאנסו את דעתי המוחלטת אשר איש ואישה בישראל אסורים לתת את בניהם ובנותיהם לבתי הספר של חברת מפיצי כפירה באלוקי ישראל, ובעזרת השם יתברך אני אעשה תעמולה יותר גדולה ויותר רחבה נגד בתי הספר של חברת מפיצי ההשכלה, ואם ישלחוני מחבל וילנה, הנה באותו הפלך אשר ההשגחה האלוקית תקבע את דירתי, שם אייסד את החדרים שלי לחנך ולהדריך את ילדי ישראל על יסודי התורה והמצווה אשר המה יטהרו את רחוב היהודים מרעל הכפירה בה' ובתורתו, אשר מנהלי חברת מפיצי השכלה מרעילים. ואשר אתפלא, אתם באתם אליי בתור בא כוח בית פקידות

05:35 ההשכלה ודבריכם הם בתור בא כוח בית פקידות המשטרה. בבקשה למסור את דבריי אל הדירקטור הפלכי ולמנהל ענייני ההשכלה בחבל וילנה ומעולם לא נשמע לדחות דבר שכלי בחזקת האגרוף. אנוכי אמרתי ואומר דברי טעם שהחינוך וההדרכה של ילדי ישראל הם עניין דתי, והמורים צריכים להיות רק שומרי דת, והפרוגרמה של הלימוד צריכה להיות מסודרת על פי הדת ומנהלי ההשכלה עונים לי בחזקת האגרוף?" ממשיך הרבי יוסף יצחק וכותב ביומנו. יום חמישי, ד' שבט תרס"ג, ליובאוויטש, שעה רביעית אחר הצוהריים. בבוקר בשעה שישית חזר אבי, הרבי הרש"ב, ממסעו שנסע ביום רביעי י"ח טבת לבקר את אהלי קודש מורנו הבעל שם טוב, הרב המגיד ממזריטש, הרב המלאך הקדוש, הרבי מברדיטשוב, האדמו"ר הזקן והאדמו"ר האמצעי. בשעה עשר מסר לי אבי רשימות שונות אשר כתב ורשם בדרך נסיעתו האמורה. מהם ענייני חסידות ודרכי החסידות ומהם עניינים בהשכלות הכלל. כשהיה אבי בעיר נז'ין, כלומר אצל אדמו"ר האמצעי, ביקר אותו הרב רבי שלמה אהרון אהרונסון, ותוכן שיחתו היה בדבר חברת הציונים ושיטת הציונות. שאבי, הרבי הרש"ב, התנגד להם במכתבו הכללי משנת תרס"ח, אבל הרב אהרונסון רצה להצדיק אותם, את הציונים. השיחה עם הרב אהרונסון התקיימה ביום שני א' שבט, במעונה של הרבנית מרת חנה חישה[?], אלמנתו של זקני אדמו"ר מוהר"ש. הטענות של הרב אהרונסון לטובת הציונות והתשובות שענה לו אבי, הרבי הרש"ב, הועיל אבי לרשום בעצם כתב יד קודשו, ואני, אומר הרבי יוסף יצחק, מעתיק אותם בזה וזהו לשונם. וכך הוא כותב: על פי מה שאמרו חז"ל, חכמינו אמרו לא כאותו האיש שדחו בשתי ידיים. והיינו שעל ידי שדחו נפרד מקהל ישראל ועשה מה שעשה. כן המה הציונים על ידי הריחוק והדחייה מפרידים

08:33 ומורידים אותם. כלומר, טוען אהרנסון שצריך לקרב אותם כדי לא להפריד אותם מקהל ישראל. דבר ראשון. דבר שני הלא על כל פנים כמה אנשים שהיו רחוקים מישראל לגמרי ולא רצו שיקרה שם ישראל עליהם עכשיו על ידי הציונות התקרבו בשם ישראל התפארו. דבר שלישי שואל אהרנסון במה כוחנו גדול להילחם נגדם ודבר שאי אפשר לבוא אל תכליתו לא כדאי להתחיל בו. ואומר לו אבי הרבי הרש"ב מה שאמרו חז"ל לא כאותו איש שדחו בשתי ידיים. כלומר קודם שנתגלה קלונו והיה רעתו טמון וקבור עמו, ואם היו מקרבים אותו לא היה מגלה את רעתו ולא הייתה נעשית הפעולה שפעל, וגם בו עצמו היה הרע מתעלם במשך הזמן יותר ויותר, וייתכן שהיה מתגבר בו הטוב הנגלה על הרע הנעלם. הוא כידוע שיש בכוח הדבר הנגלה להתגבר על הדבר הנעלם ולהפוכו במשך הזמן. ונמצא בקירוב הזה היה הוא מתקרב אל החכמים שהיה הרע מתעלם בו, וכל שכן שלא היה בא לידי פעולה. אבל לא כך הוא בקשר לציונים. הציונים כבר יצאו בשיטתם בגלוי ובחוזק. השיטה היא שיטת הלאומיות ואי אפשר להם לוותר על זה, כי היא עיקר יסודם בציונות המדינית, ובלי זאת אי אפשר להם לבוא אל מטרתם כמו שהתבאר. אם כן, אם אנחנו נקרב אותם, אז זה יהיה לא שהם יתקרבו אלינו, אלא שאנחנו נתקרב אליהם. אמנם בכמה דברים קלי הערך הם יקבלו את דברי היראים לה', אבל זה רק כדי לרמות. בעיקרים היסודיים הם לא יוותרו מאומה ובערמתם יצודו בזה הרבה נפשות תמימות. בזה שיורו באצבע ויפרסמו בכמה סגנונות שונים ומשונים, כי גם היראים הם יחד איתם. ואם כן, הרי זה הפך לגמרי מכוונת חז"ל באותו האיש שלא היו צריכים

11:04 לדחותו בשתי ידיים, אם איתם צריכים להתנהג בהפך. אתם אומרים גם שעל כל פנים פעלו על אנשים שהיו רחוקים מישראל שנתקרבו לישראל. שואל אני, אומר הרבי הרש"ב, במה הם נתקרבו? האם הם התחילו לשמור את התורה ומצוותיה? לא. אדרבה, מקיום התורה והמצוות ומהאמונה בה' הם התרחקו עוד יותר על ידי התנועה הציונית. הציונים הרעו לעשות הרבה יותר מחברת מפיצי ההשכלה. חברת מפיצי ההשכלה נתנו לעם דבר נוסף על התורה, דהיינו במה שהזריעו בדעתם הרע שצריכים ומוכרחים גם כן להשכלה. וכאשר ההשכלה הלימודית היא כצרה אל התורה, ובפרט שהם לקחו את השכלתם ממקורות כוזבים. לכן במשך הזמן גברו ההשכלות על התורה עד שנעשו המתעסקים בזה כופרים ופוקרים ופרקו מהם עול מלכות שמיים ועול תורה, כאשר אנו רואים גם בזקנים שהיו בכבר ובפרט בצעירים העוסקים בחוכמות חיצוניות. אמנם האיש הזה המשכיל הזקן או המחונך בחדרים, מכיר את תורת ה' ותורתו, הוא יודע שהוא סר מדרך התורה והמצווה והוא לא יהודי. רחמנא ליצלן. יש תקווה אשר לעת מן העיתים ישים ליבו וישוב אל השם באשר אף על פי שחטא ישראל הוא שיש בו ניצוץ אלוקי. ומכיוון שהוא יודע היטב שהוא הפוך והוא נגד רצון השם, והוא לא יהודי כאשר כלל יכול להיות שהוא יתעורר לעת מן העיתים ויתמרמר בנפשו על עוצם ריחוקו. ואיך שרע ומר עזבו את השם ויעשה הסכם בנפשו ללכת בדרך התורה והמצווה, כפי שצווה עלינו את ה' אלוקינו על ידי עבדיו הנאמנים, ובפרט כאשר צר לו ומצאו צרות רבות ורעות. רחמנא ליצלן קרוב הדבר שיחזור בתשובה. וכמאמר צריכה יהודאי לחרובה עבדי תשובה. וכאשר היה בעת הפרעות בקייב, אשר כמה מהסטודנטים התעוררו להניח תפילין וכדומה. ואם כי לא נמשך זמן רב,

13:41 מכל מקום התעוררו לשמור את המצוות. ואם היה שם אחד מהחרדים מקרב אותם לחזק בלבם את ההתעוררות הזו, היו הולכים בדרך הזאת להבא. ואפשר שמפני שעוד לא הייתה תשובתם שלמה, לכן חזרו אחר כך שוב לסורם. וכל זה כאשר הוא יודע שכל אחד ואחד מישראל צריך לקיים את התורה והמצוות, והוא שאינו מקיים את התורה והמצוות, איננו יהודי. אז יש תקווה שישוב אל השם באחד מהאופנים הנזכרים לעיל. אבל הציונים התחכמו לרעה הרבה יותר ונתנו את הלאומיות כתחליף לתורה והמצוות. וכמו שאומר מנדלשטם במכתב הגלוי שלו שלא זהו יהודי מי שמקיים את המצוות כי יהודי הוא מי שהוא ציוני, אפילו שהוא לא מניח תפילין ולא שומר את השבת. רחמנא ליצלן, הרי הוא יהודי. העיתון השילוח כתב בשנה שעברה שגם מי שלא מקיים שום מצוות שבתורה השם ישמור, וגם מי שהוא כופר בעיקר רחמנא ליצלן, אם הוא ציוני אז הוא יהודי. והעיתון המליץ הביא אז את הדברים ולא הסכים איתו באופן מבהיל כזה. והמסקנה שיוצאת מכל המאמרים של הציונים אנו רואים עין בעין שכל מגמתם ועמלם הוא לעשות הנחה אצל עם ישראל, שכל עניין התורה והמצוות זה רק עצה כדי להחזיק את הקיבוץ ולא חובה אמיתית, אשר רעיון זה בנקל שיונח אצל צעירי עמנו שהם כלים מוכנים לרעיון כזה, וכשמתעמת אצלם הרעיון הזה, ממילא נעשו בעיני עצמם פטורים לגמרי מהתורה והמצוות בחושבם שאין צורך לעצה הזאת של תורה ומצוות, ובפרט שיש אצלם עצה אחרת במה להחזיק את הקיבוץ, ומסבירים לעצמם שאם היה רק יהודי אחד בעולם, אז בכלל לא צריך תורה ומצוות, רק מכיוון שיש רבים יוסף השם עליהם צריכים תורה ומצוות כדי לשמור על העם. ועכשיו באה הלאומיות הציונות להחליף

16:25 את מקום הדת וזו היא העצה להחזיק את קיום החברה. ולכן, הנה הנכנס בחברת הציונים איננו חושב עצמו למחויב כלל בקיום התורה והמצוות, וממילא אין לקוות שגם לעת מן העתים ישוב אל התורה והמצוות. וגם אם תכתוש אותו במכתשת לא ישוב בתשובה, מכיוון שלפי חשבונו הוא יהודי כשר אחרי שהוא לאומי נאמן. הרי ברור הדבר על יסודות הגיוניים שהרעיון הציוני לא רק שלא קירב את שהיו רחוקים מישראל והרחיקו אותם יותר ויותר, אלא עוד שהעבירו רחמנא לצלאן יהודים כשרים מדעתם לעקור מליבם כל עניין קדושת התורה. כל עניין האמונה בה' וקיום המצוות המעשיות. בזה שלקחו מאיתם את הנחת היסוד של חיוב התורה והמצוות לגמרי, ומשרישים בלבם שבלאומיות הציונית הם יהודים גמורים. וממילא, הנה כל הנלכד בשחיתותם וכל מה שקשור אליהם יורד שאולה ואין תקווה להחזירה. הציונים כמובן הראשיים, הקטנים בלי דעת נמשכים אחריהם. הנה בכוונה גדולה בעורמה ובמרמה ובתחבולות רשע עשו ועושים את מעשיהם הרעים להטעות באלפי מאמרים וברבבות פתגמים לוקחי לב בשפה היהודית ועברית ובשפת המדינה את ההנחה העיקרית שלהם שכל עניין היהדות הוא הלאומיות. כלומר הציונות. כל מי שיש לו דעת, אפילו במקצת, יודע על האמת שהתעוררות הרצל ונורדוי לציון זה לא בגלל איזשהו הרגש אלוקי שהתעורר בנפשם. היהודים היראים, אהבתם לארץ הקודש היא מצד ההרגש האלוקי שבהם, שרצונם וחפצם בה' ובעבודתו יתברך, ובגלל זה הם חפצים במקום אשר בחר בו השם הבוחר בציון או בירושלים. והאהבה הזאת אצלם היא בהרגש פנימי ואהבה עצמית ופנימית למקום הזה, והיו נושקים את עפרה ממש, וזהו כל חלקם בחיים. אם נזכה מהשם יתברך לבוא לארץ הקודש, אשר לזה תכסוף כל לב וכל נפש. אבל הציונים, הרצל ונורדוי בפרט, אינם כך. והסימן

19:12 הוא שכאשר הרצל היה בארץ הקודש הוא התרחק עוד יותר מהשם וגם חילל את התורה והמצווה בריש גלי, כלומר בפומבי, שהוא נכנס לעיר הקודש ירושלים אחרי שנכנסה שבת קודש והלך על מקום המקדש, שגם מצד איזה רגש אנושי הוא לא היה צריך לעשות כך, לחלל את השבת בפרהסיה בעיר הקדושה ובמקום היכלו של הקדוש ברוך הוא? לעשות את הרע בעיני השם? השם ישמור. אלא שהוא עשה את זה בהדגשה מיוחדת כדי להראות את שיטתם של הציונים, שכל עניין היהדות זה לאומיות וכל העניינים של תורה ומצוות לא תופסים מקום בכלל. וראש הציונים, כלומר הרצל, העמיד את פסל הלאומיות שהיא המרידה בהשם והכפירה בתורה ומצוות גם במקום היכל השם. הוא אמר אני עכשיו הולך לחלל דווקא ב-במקום של המקדש. יש המשך ארוך למכתב הזה. אני כרגע מדלג להמשך היומן של הרבי יוסף יצחק. יום חמישי כ"ג סיוון תרס"ג סרברנקה[?]. שעה שביעית לפנות ערב. היום במשך כארבע שעות, משעה שתיים עד שש ועד בכלל, הרצתי לפני אבי הרבי הרש"ב על פעולת מכתבו, מה שהוא כתב על מחזיקי הדת במאה שלושים ושבעה מקומות, מהם ערים גדולות, מהם עיירות קטנות וגם יישובים שגרים שם רק איזה משפחות. בכמה מהמכתבים הייתה התלוננות שמייסדים חברת מחזיקי הדת וגם היו טענות בהתנגדות גמורה. מאז התפרסמה בראש השנה שעבר איגרת הקודש שהרבי הרש"ב פרסם על מחזיקי הדת עם תקנות מיוחדות ותוכנית עבודה ותעמולה. הצלחתי בתוכנית הזאת ובאתי בכתובים, מספר הרבי יוסף יצחק, עם אנשים המתאימים לעבודה כזו, ועד בואנו בהצלחה מהנסיעה לווינה לפני חג הפסח ללובאוויטש נתקבלו מאתיים תשעים ושבעה מכתבים חוזרים בעניין. והמשך בעזרת השם יבוא.