פרק 271 - מכתבו הנוקב של הרבי הרש"ב על מצב היהדות.

00:01 רבי יוסף יצחק בהמשך ליומנו, בהמשך למאבק נגד המשכילים, מפרסם כאן מכתב שכותב אבא שלו, הרבי הרש"ב לכל עם ישראל החרד לדבר השם. וכך כותב הרבי יוסף יצחק ביומנו. יום שני כ"ה סיוון תרס"ב כלומר אלף תשע מאות ושתיים, סרב רינקה[?] מקום הנופש שדיברנו עליו, שעה שמינית בערב. זה כשעה אשר נגמרה הוועידה השביעית של האסיפה וההחלטות נכתבו בספר. בוועידה האחרונה הוחלט אשר איגרת הקודש שהועיל כבוד תוש"ת[?] אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש להאריך על אודות מחזיקי הדת תושלח בחודש אלול הבא עלינו לטובה, וגם אז רק ליחידי סגולה, וכשיבואו איזה אורחים יפרסמוה ברבים. וזה לשונו הקדוש של אבי באיגרת. "כבוד אהוביי ידידינו היראים והחרדים לדבר השם הנגידים והנכבדים. מטרה מכתבי זה היא לעורר את אחינו היראים והחרדים על כללות המצב הרוחני בזמן הזה הנורא והאיום מאוד, אשר סכנה גדולה נשקפת חס ושלום ליהדות כולה אם לא נתעורר ונתעודד לחזק את עמודיה. הגלים התכופים אשר תקפו ועלו זה רבות בשנים, וגם עולים תמיד על ראשי היראים, מאת המתחדשים ברעתם ובעוינותם[?], בספרותם הנוראה, בהנהגתם הפרועה, בתוקף עזותם וחוצפתם וגורמים חלישות גדולה במחנה של היראים. וגם כי לעולם חס ושלום לא יסכימו היראים על מעשיהם הרעים להיות כי לבבם נאמן עם השם ותורתו, אבל נחלשו היראים ברוח ובפועל ואינם מה שהיו. היו ימים מקדם אשר כל בעל הבית, כל בעל עסק היו לו בכל יום עיתים קבועים לתורה. כל בעל עסק היה לו היום למלאכה והלילה לבית המדרש, ולמד כמה שעות כל אחד ואחד לפי יכולתו. והרבים מבעלי הבתים למדו גמרא ופוסקים בעיון הטוב, ובפרט שולחן ערוך אורח חיים, לידע את המעשה אשר יעשון במצוות הכלליים הבאים בתקופות

02:39 השנה, כמו במצוות מצה בפסח, ארבעת המינים שבלולב ובחג הסוכות וכדומה. כל זה היווה תנועת חיים והתעוררות במחנה היהודים לדקדק בקמחא דפסחא, לחקור ולדרוש היטב על כשרות עשייתם והכנתם, החמירו על עצמם בכמה דברים מקריים, ביררו היטב לאיזה לקרב ואיזה לרחק, ובארבעת המינים שבלולב ולבחור דווקא באותם המסורים לנו מאבותינו, ולא לתת את עיניהם בנוי החיצוני וההידור המדומה, ואיך שיהיה חקרו ודרשו והיה להם לעניין גדול להתעסק בו. וכמו כן ביתר המצוות כמו בתפילין, מסופר ירא שמיים דווקא, בטליתות וטליתים קטנים, כשרים וכדומה. וגם בענייני המקוות הייתה השגחה גדולה וכל אחד ואחד היה דבר נוגע לנפשו, ובעיבדא ליה[?] דבר מה תכף הודיע לרב העיר לתקן את הקלקול. והיה בכל זה התעוררות ותנועה גדולה וכל דבר בעיתו השיג את מוחות וליבות היראים והחרדים לדבר השם." אבל עכשיו," כותב הרבי הרש"ב, "בעוונותינו הרבים כמעט הכל עבר. בתי המדרש ריקים מאדם לא באים בתוכם ללמוד. אין מתעורר בצדק לידור[?] בהידור המצוות, ואף שיש בהם גם כן חומרא דאיסורא. ומי שאומר שיש הכשר בחיקו קונים ממנו ואוכלים בלי לבדוק על אמיתת ההכשר והמכשיר וכדומה, בכל העניינים אין דואג ומתאנח ומתאנח עליהם. וכל זה למה? לא מפני קלקול נפשם חס ושלום, כי אם מחלישותם ותשישות כוחם אשר ההרגש האלוקי שבנפשם הוא כישן בהם, בלתי מתעורר. וכאשר יתעורר מאז ומקדם לכל דבר טוב בנוגע לחיי נפשם. הם גם לא מתרגשים ומתפעלים לעמוד בפרץ נגד צוררי היהדות, לבלתי תת להם להתפרץ אל הקודש פנימה. כל זה מפני חלישותם בעצמם. אין בהם כוח ועוז להתעוררו לעמוד על נשעם. בנוסף לזה, רגילות אחינו הארעיים[?] בגלים הדחופים מן המתחדשים עשו אותם לבלתי מתרגשים, ורבים הם גם בלתי מרגישים שאינם יודעים

04:50 גם את הנעשה סביבם ולא שמים לבם לדבר הנעשה לעיניהם. ויש בזה גם מעורב היסח הדעת מסיבת הייאוש. רחמנא ליצלן. אשר כל אלה מסוכנים הם מאוד בשני דברים. הדבר הראשון כי מעט מעט נכבה בנפשם ההרגש האלוקי, ויש לחוש מאוד שלא יישן חס ושלום שינת קבע. רחמנא ליצלן. הדבר השני כאשר נותנים מקום לאויבי היהדות לילך ולכבוש יותר ויותר. ולכן אנחנו מחויבים לעורר ולחזק את ההרגש האלוקי עוד טרם נכבה ולהסיר מאיתנו את הרגילות ואת הייאוש ובנפשנו. וכאשר על הטוב נצטווינו אשר בכל יום יהיו בעינינו כחדשים, כן גם על ההופכי והמנגדי צריך להיות לנו כקוץ מכאיב ולהתרגש בנפשותינו לעמוד בפרץ בתוקף הביטחון בה' שיהא בעזרנו. אנחנו לא רשאים להתייאש חס ושלום מעזרתו יתברך, ורק שוטה וחרד לב הוא המתייאש רחמנא ליצלן. כי עלינו לדעת אשר מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ובכוחו ויכולתו להכניעם ולשבור זרוע זדים ותוקפם. אמנם כאשר העולם נתון בלבו של אדם וחפץ ה' במסירות נפשנו על האמונה והדעת, שאנחנו נתעורר ונתחזק בנפשנו, ותוקף אילי הברזל המנגדים לא יגדלו בעינינו ולא יפחידו אותנו. ולהיות חזקים ותקיפים בה' ובתורתו יתברך. אזי יראנו כוחו ויכולתו יתברך להשפיל כל גאה ולהדוך רשעים תחתם. הניסיון הראה לנו אשר בכל עת שנתחזקנו באמונתנו ובביטחוננו בה', והחזקנו עמודי התורה והמצוות וקיבלנו לעסוק בהם בחוזק בלי שום מונע ומעכב, הייתה יד ה' בעזרנו לחוזקנו ולעודדנו ביותר, ושיבר זרוע אותו רשע לבל ייגע בנו לרע חס ושלום. והנה ידוע שגם אשר גדול הרבה החיזוק שלנו מהחיזוק של המתחדשים. המה רק מתחזקים, אבל הם לא חזקים בעצם. אבל אנחנו, כשאנחנו דבקים בה' ובתורתו אנו חזקים בעצם. וכמו שכתוב, כמו שכתוב סר צילם מעליהם וה' אתנו. כפי

07:09 כפי שכתוב באגרת-- באגרת-- כפי שכתוב בלקוטי מוהר"ן דרבי נחמן, פרק ל"ד. ישראל נקראים חיים, שנאמר "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". שבזה שאנו דבקים בה' אלוקי אמת הוא אלוקים חיים. ודבקותנו בו על ידי התורה הנקראת חיים על ידי זה אנו נקראים חיים, שאנחנו חיים וקיימים בקיום נצחי. ואלה שפרקו מעליהם עול מלכות שמיים ועול תורה ומצוות ונפרדו מאחדותו יתברך, הם בחייהם כמתים בעצם, והחיזוק שבהם אינו אמיתי כלל, ומעט אור שלנו דוחה הרבה חושך שלהם. עלינו כולם, כולנו לדעת ברור ומוחלט אשר רק החלישות שבהם מוסיפה בהם חיזוק, והקרירות והקיפאון אשר במחנה הארעי נותנת להם תוקף ועוצמה להגביה ראש באופן נורא כזה, ואשר התפרשו והתרחבו כל כך ומפני נתינת מקום מצידנו. ומי יודע מה יהיה בהמשך הזמן? התבוננו נא, אחי, ושימו לבכם אל המצב הנורא והאיום בזמן הזה. הצעירים שבהם רובם ככולם כמעט לוקחו מאיתנו ותמורת זאת אשר האמונה וחיוב קיום התורה והמצוות הייתה מוחלטת ומושרשת בלבב אחינו לבלתי להרהר אחריו כלל. עכשיו בצעירים זה ההפך. כמעט בהנחה מוחלטת בדור שלפני זה עוד התפלספו וחקרו בחיוב האדם אל האלוקים. עכשיו אין חוקר ואין דורש ואין גם חושב מהרהר בזה, ובפשטות יכחיש ויבטל הכל בלי שום עיון שכלי. רק מצד תוקף רוח החופש אשר נשרש בהם על ידי ריבוי ספרים אשר יצאו מעצמם של האפיקורסים והכופרים אשר בעורמתם הכניסו בהם בספרים ארס ורעל נורא. להמשיך לב קוראיהם ולנתקם מעל האמונה והדת בלי שום חקירה ודרישה, כי אם במין אקסיומות המתקבלות היטב על לב הצעירים, באשר על ידי זה נעשים חופשיים לעשות מה שליבם חפץ. ישנם מן הסופרים הכופרים אשר יצאו בדברי חירוף וגידוף על התורה והיהדות, והכל לא בדברי שכל,

09:20 כי אם בדברי בוז וקלון אשר אין להשיב עליהם. וזו תהיה הנסיבה אל הפריצות הנוראה בדור זה, אשר ממש תגעל כל נפש לראות את השיקוצים והתיעובים הנעשים בין צעירי עמנו, אשר גם מצד מידות האנושיות אין לעשותם, ובפרט על פי ההגדרה וההגבלה הבאה לנו מצד התורה הקדושה אשר זה חפץ השם בנו שנהיה קדושים כמו שכתוב קדושים תהיו ואתקדשתם והייתם קדושים. כלומר, כלומר ההגדרה והגבלה שלא נתעב עצמנו בעניינים חומריים וגופניים, ונכלל בזה הדברים שאסרה לנו התורה והפרישות והפרישה אותנו מהם. גם ההגדרה בדברים שהתורה התירה לנו שלא להיות נבל ברשות התורה, כי אין לך משוקץ ומתועב יותר ממי שנמשך אחרי דברים הגופניים, גם אם הדברים האלה מותרים בעצמם. עיקר זה שאין בהם גבולות גם בכמות וגם באיכות. כלומר ההתלהבות וההתפרצות של הנפש בהם. הרי זה משוקץ ומתועב ומתעב את הנפש מאוד מאוד. ועל זה נצטווינו בתורתנו הקדושה כמה פעמים על הקדושה להיות גדורים ופרושים מכל דבר שיקוץ ותיעוב. וראשית דבר השם אלוקינו, כשבחר בנו לתת לנו את התורה אמר ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש, שזהו קניין עמנו על ידי התורה הניתנת לנו להיות בקדושה ובטהרה מכל העניינים. אבל עכשיו, בזמננו, עתה בעוונותינו הרבים, נראה שבצעירי עמנו זהו ההפך. הם פרצו כל גדר, הפרו כל חוק לשקץ ולתעב נפשם, וגם בדברים האסורים ובכל ענייני היעדר הגבלות הנ"ל, אשר גם כל נפש יפה תקוץ בה, ובפרט שהוא נגד קניין לנו האמיתי. וכל זה הוא תולדות פריקת עול שאין עליהם עול דתי, עול ממוני ובהפקרא ניחא להו. השם ישמרנו. אבל הם לא מספיקים עם זה, והם שמים את עיניהם בילדי עמנו לקוטפם חס ושלום בעודם בעריבה להשריש בלבם שורש פורה

11:30 ראש ולענה להיות כטבע בנפשם הרע ממורים רעים וחטאים להשם, ומשתדלים בכל תוקף עוז להדיח את הילדים מעל השם ותורתו, ומבזים לפניהם את כל הקדוש לישראל, ומפתים את נפשם בכל דבר טמא ובלימודי הקודש שלומדים איתם עוד ירעו וישחיתו את נפשם ביותר על ידי עקום ועיוות הכתובים ופירושים שבודים מלבם כפי אהבת נפשם הרעה. מורים ומסיתים ומדיחים כאלה נמצאים כעת בעוונותינו הרבים בכל עיר ועיר, אשר עושים את פעולתם הרע בחריצות יתרה, וחכמים המה לרע. בתחילה השטן מלקט בין אנשים להטיל בהם זוהמת החופשיות להנהיג ביתם ברוח החופש וניקח בידם את הדרכת וחינוך ילדיהם, ומתגברים בדעתן הקלה על דעת האב. להרחיק את המלמדים הכשרים מביתם ולמסור את בניהם למורים המשחיתים הנ"ל והאב האומלל היודע ומבין צרת נפשו, לוחם בתחילה בעד נפשו עד אשר נאלם דום מריבוי הייסורים אשר הוא סובל מאנשי ביתו ומהם אשר לבסוף נכנעים לרצון אנשי ביתם תחילתם באונס סופם ברצון, כי גם הם מתקלקלים ביראתם ונותנים מקום לתהלוכת בני ביתם. וכה הולכים ומתקלקלים הדברים מדחי אל דחי. רחמנא ליצלן וה' ישמרנו מהם ומההמון. ואחרי כל זה אהוביי אחיי ורעיי, לא אוכל להחריש, עלינו לעמוד על נפשנו ועל נפשות זרענו שנהיה אנחנו וזרענו וזרע זרענו כחפץ השם בנו ולא ייכנס זר בגבולנו חס ושלום. עלינו לטעום טעם מרירות בנפשנו על כל המעשה אשר נעשה. עלינו להתמרמר ביותר בנפשנו על אשר כך עלתה בימינו. וכל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו חולי. כל שכן שבעוונותינו הרבים אנו רואים חורבן בית אלוקינו, חורבן התורה והדת בכל יום ויום. השם יתברך ירחם ויבנה ביתנו. עלינו לדאוג על האובדים שהידלדלו מאחינו הבלתי אשמים בעצמם, כי מצד שכניהם הרעים ומצד הנהגת ביתם אשר

13:31 פעל הקרירות גם בהם. אבל עוד לא נפחה נפשם לגמרי ויכולים להחזירם לתחייה. עלינו להרגיש בנפשנו צער רב על בעירותם[?] ילדיהם סרים מעט מעט מדרך הטוב ובני ביתם מביטים לצד אחר ועיניהם רואות וכלות עליהם רחמנא ליצלן ודואגים ומצטערים מאוד בנפשם ובמצטערים תבכה נפשם על נפש בניהם ובנותיהם ודואגים גם לנפשם בעצמם ואין בידם לעזור לעצמם. עלינו לשום לב והרגש פנים אל כל הדברים האלה ולצאת לעזרתנו ולעזרת אחינו. ואין דעתנו בזה לצאת למלחמה נגד המנגדים, כי אם ללחום מלחמת מגן להגן בעדנו בעד זרענו משטף המים הזדונים שלא יקרבו חס ושלום אלינו, ושנהיה בעזרתו יתברך אנחנו וזרענו קיימים ושלמים עם השם ותורתו הקדושה. והנה העצה יעוצה היא שנתאחד באגודה בחבורה אחת דווקא כאשר ידוע ומפורסם אשר התחברות והתאחדות בכל דבר נותן חיזוק וקיום הדבר. והיא אחת הכוחות של המנגדים זה האחדות החיצוני שבהם אשר על כל פעולה רעה עושים חבורות ואגודות ואיש את רעהו יחזקו ברעתו ובעצתו ובפעולתו על זולתם רחמנא ליצלן. כל שכן האחדות מצד הקדושה שהיא אחדות פנימית ועצמית על ידי התורה והמצוות המאחדים אותנו בפנימיות נפשנו להיות כולנו כאיש אחד וכגוף אחד ומקבלים זה מזה הרגל מהראש והראש מהרגל. הנה האחדות הזאת היא הנותנת חיזוק וקיום אמיתי אשר כל רוחות שבעולם לא יזיזו אותה ממקומה בעזרת השם יתברך. ומביאה תועלת ופעולה רבה לטוב. ובגלל זה עלינו להתאחד ולהיות באגודה וחבורה אחת. חבורת מחזיקי הדת לחזק בנו לימוד התורה וקיום מצוותיה ולהיות בהנהגה טובה וישרה על פי דת תורתנו הקדושה, כפי התקנות הפרטיים הנעשים בזה. ואגודות כאלה, כפי שאני אומר, יהיו בכל עיר ועיר על פי הסדרים שיהיו בזה. וכל אחד מבני האגודה ידאג לטובת רעהו לטובתו

15:35 אמיתית, לקיום נפשו ונפשות ביתו, ואיש את רעהו יחזקו ויעזרו. ובזה תקוותנו חזקה אשר נוושע בעזרתו יתברך והתורה והיהדות יתקיימו בנו, בזרענו, בזרע זרענו לעד ולנצח. ומעיקרי הדברים בזה הוא אשר בהתחלת פעולותינו לא נרצה להגדיל ולהרחיב את האגודות, לכבוש הרבה אנשים, לפתות בכמה פיתויים שייכנסו אל האגודה, כי אם כך נעשה נוכל להפסיד הרבה חס ושלום. כי אם נקבל רק את אותם אלה אשר באהבת נפשם התעוררו ויחפצו באמת להיות בחבורה הקדושה הזו, כי אין כוונתנו אלא כי אם לאגד את היראים והחרדים לדבר השם להיות באגודה אחת, כדי שיתחזקו ויהיו כעמוד ברזל ובל יתמוטטו חס מפני זרם המים הרבים. ואם האגודות יהיו קטנות בתחילתן, מעט מעט יתאספו וישתתפו להיות באגודה. טוב מעט בכוונה ורק אחת עלינו להשתדל ולהתאמץ בכל תוקף ועוז אשר כל אגודה ואגודה תתחזק ותתבצר היטב במקומה, לשמור את התקנות בכל תוקף עוז ולהיות בסדרים נכונים ובהשגחה טובה ומדויקת ועולה על כולם שיהיו נתונים ומסורים בכל לבם ונפשם לטובת גוף ועצם דבר אחיזת הדת. ואז ברצות השם, התקווה קרובה שתתגדל ותתרחב כל אגודה במשך הזמן וכניצוצות הנמשכים אל האבוקה, ככה יתאספו ויתקבצו אותם השייכים אל אגודה כזו ובאהבת נפשם ייכנסו ויתאחדו בה. ואני תפילה אשר חפץ הוי' בידינו יצליח למען כבוד שמו הגדול ולמען תורתו הקדושה, שנהיה אנחנו וצאצאינו שלמים וחזקים בקיום התורה והמצוות ולעובדו יתברך באמת ובלב שלם ויתקיים בנו מקרא שכתוב ואני זאת בריתי אותם ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר השם מעתה ועד עולם. כל דברי ידידם המצפה לישועת השם להרים קרן התורה וקרן היהדות וקרן אחינו בני ישראל למעלה מעלה בעילוי אחרי עילוי. אוהב דבק--

17:35 אה, אוהב דבק מאח, לו אוהביו ושומרי מצוותיו, וזוהי האיגרת של הרבי הרש"ב אל היהודים להתחזק בענייני התורה והמצוות.