פרק 270 - ההלשנה שהובילה לסגירת הישיבה והניצחון.

00:01 אנחנו שומעים ביומן של רבי יוסף יצחק על הנסי-- על, על הנסיעה מליובאוויטש לסברינקה [?] ורבי יוסף יצחק ממשיך לתאר את הנסיעה. "כשנסענו דרך שדרות אילנות שאף אבי הרבי הרש"ב אויר ואמר שהוא יגע מאוד, אויסגעמאטערט, וציווה לנסוע לאט. הוא נשען בכף ידו על המרכבה, סגר את עיני קודשו ונח כרבע שעה ואני ליבי מתכווץ על חלישות בריאותו. לאחר מכן פתח אבי את עיני קודשו וציווה לנסוע כרגיל. הוא פנה אליי ואמר מובא בספר יצירה זה לעומת זה עשה אלוקים: טוב לעומת רע, ורע לעומת טוב, טוב מטוב, רע מרע, טוב מבחין רע, ורע מבחין טוב, טוב גנוז לטובים ורע גנוז לרעים. ארבעה דברים אלו: הראשון - זה לעומת זה, השני - תולדות כל אחד מהם, השלישי - בחינת האחד במהות היפוכו, והרביעי - יחס כל אחד מהם לראוי לו. הם סדר העבודה. מי שרוצה לגשת אל הקודש - ומי באמת הוא זה שלא רוצה לגשת אל הקודש? כי באמת הלא כולם רוצים בזה. רק שיש מי שרצונו לגשת אל הקודש בגלוי, ויש מי שהרצון אצלו בהעלם וצריכים לגלות אותו. מי שיש לו דעת מתעורר מעצמו לעשות את כל הדרוש בשביל לגלות את הרצון לגשת אל הקודש, ומי שאינו מתעורר מעצמו, הנה מלמעלה מעוררים אותו, לפעמים על ידי ענייני קירוב, ולפעמים חס ושלום על ידי ענייני ריחוק. לגלות את הרצון לגשת אל הקודש בעבודת תיקון עצמו ובירור מידותיו. כל אדם, ממשיך אבי ואומר, באשר הוא - בין שהוא עני בדעת, בין שהוא עשיר בדעת - כולם צריכים לעסוק בעבודת הקודש. יש בו טוב ורע, ואין הכוונה רק לטוב ולרע הגלויים, אלא יש טוב ורע טמון ומכוסה, ובכדי שידע האדם את מהות הטוב והרע שלו על בוריו, שלא

02:59 יטעה בהם, בא ספר יצירה להורות דרך בעבודה לעובדי השם, ולכל איש מודיע ספר יצירה: כי מן הטוב שימצא בעצמו יוכל לעמוד על מהות הרע שבו, שצריך לבררו ולתקנו, ומן הרע שימצא בו יוכל לעמוד על מהות הטוב שבו, שיוכל לברר את הרע שבו ולגרשו כליל. וזהו אמרו טוב לעומת רע ורע לעומת טוב. העובד את השם צריך לדעת שהטוב והרע יש להם תולדות, כלומר שהטוב והרע בעצם מהותם הם כמו בעלי חיים המולידים תולדותיהם כיוצא בהם. והעובד צריך לדעת את זה, כי ידיעה זו נוגעת לדרכי העבודה, הן בעניין ההכרה והן מה שנוגע לדרכי העבודה. העובד צריך לבחון את עצמו, לדעת כמה חסרונות הוא כבר תיקן, כמה עליו עוד לתקן. כלומר, כמה מן הרע כבר גירש מעצמו וכמה מן הרע עליו עוד לגרש. הבחינה הזאת היא אחת העבודות הקשות ביותר, מכיוון שצריכים להיזהר מאוד מהשגיאות ומצד אהבת ויוקר עצמו של האדם. הנה גם מי שעובד את השם בכל לבבו ובכל נפשו עלול להיכשל בבחינה הזו. ועל זה בא להורות באופן הבחינה שלא להיכשל בשגיאה. הוא מורה בספר יצירה דרך הבחינה, וזהו אומרו טוב מבחין רע ורע מבחין טוב. ואל יאמר האומר: כי מאחר שחפץ חסד הוא יתברך, וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, הנה הטוב יכריע את הרע גם שלא על ידי עבודת האדם. לזה בא להודיע כי בחירה חופשית ניתנת מהקדוש ברוך הוא אל האדם, והטוב גנוז לטובים העוסקים בעבודה, והרע גנוז לרעים הממעטים בעבודת השם יתברך. ומקדים ספר יצירה לספר לנו על הטוב, שמידה טובה מרובה ממידת פורענות. וסיים ברע לרעים, שיתן האדם אל ליבו להכיר את האמת, לפחד מיום הדין ולשוב בתשובה בעוד מועד

05:45 וטוב יהיה לו. תוך כדי נסיעתנו, מרחוק נראו שני אנשים הולכי רגל יושבים על התל בצד הדרך להנפש. כשהתקרבנו אליהם הסתכלתי בהם. הכרתי את החסידים פרץ הכהן ומנחם מנדל הכהן, המלמדים מביישנקוביץ' [?]. אמרתי לאבי הרבי הרש"ב, והוא ציווה לנסוע לאט ולעבור על ידם. וכשעברנו ראינו מחזה נהדר: פרץ ומנחם מנדל יושבים תחת אילן מוצל בטליתותיהם הקטנות ובכיפותיהם על ראשיהם, בגדיהם העליונים, נעליהם, כובעיהם ומקלותיהם מונחים בצידם. מנחם מנדל נשען על אצילי ידיו כשהם נתמכים על שוקיו, ועיניו עצומות, ושומע את דברי חברו פרץ, היושב בעיניים סגורות וחוזר מאמר חסידות בקול וניגון המיוחד לחזרת מאמרי חסידות, ובידיו יסביר כרגיל בלימוד עיוני. אבי הרבי הרש"ב ציווה לעמוד רגעים אחדים. הם לא הרגישו בזה כאשר נסענו הלאה. אמר לי אבי שהם חוזרים את המאמר "מי מדד בשעלו מים", שנאמר ביום השני של חג השבועות. סיפרתי לאבי הרבי הרש"ב שאמרו לי ר' פרץ ור' מנחם מנדל, שבחג השבועות הזה נתמלאו שלושים ושלוש שנים שהם הולכים לליובאוויטש. בפעם הראשונה שבאו לליובאוויטש היה בשנת תרל"א, ומאז הנה בכל שנה ושנה, גם בשנים אשר אבי הרב הקדוש לא היה בביתו, הולכים ברגל לליובאוויטש. הם מכוונים לבוא לשבת שלפני חג השבועות ומתעכבים עד אחרי השבת הראשון שאחרי מתן תורה וחוזרים ברגל לבתיהם. כשעברנו דרך עיר רודניה והגענו אל השוסה העובר דרך כיכר השוק, חיכו שם כבר הרבנים, השוחטים ובודקים, נכבדי בעלי הבתים, ושלושה מלמדים: רבי רחמיאל, רבי יהושע ורב נתן יצחק, עם תלמידיהם, כחמישים נערים, כדי לקבל בשלום את אבי הרבי הרש"ב ולברך אותו. אבי הרבי ציווה לעמוד רגעים אחדים, דיבר עם הרבנים והעומדים אצלם, וברך אותם בקיץ של מנוחה ופרנסה טובה, ונסע הלאה. כפי הנראה, כותב

08:52 הרבי יוסף יצחק שהמחזה של פרץ ורבי מנחם מנדל עשה רושם גדול על אבי הרבי הרש"ב. וכשיצאנו את העיר רודניה אמר חמשת אלפים שש מאות ושישים ואחת שנים ותשעה חודשים שנה זו היא מעוברת שלושה עשר ימים וחמש עשרה שעות וכך וכך רגעים חיכה שטח האדמה הזה עד אשר יבואו פרץ ומנדל וישבו שמה לחזור דברי תורה אשר בזה קיימו וגילו את רצונו יתברך של הקדוש ברוך הוא. במחשבה הקדומה של עקב מה שהיה חתום באור אינסוף, שלהאיר את העולמות שלפני הצמצום. יחד עם כל זה, הידיעה של הקדוש ברוך הוא למעלה לא מכריחה את הבחירה החופשית שהקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד ואחד. אין לנו שיעור של הקורת רוח שנעשית למעלה מעניינים אלו של לימוד החסידות, וקשה לצייר את הקנאה אשר הפרצופים העליונים מקנאים במלמדים. המלמדים החסידיים בעלי העבודה הם אברהם אבינו של כל דור ודור. הם מפרסמים אלוקותו יתברך בבתים היהודים. הרבי האמצעי קירב מאוד את המלמדים כמו הרבנים והוא אמר הרבי האמצעי מלמדים, מכינים את היהודים להיות כלים לגעטליך כלומר לאלוקות. הננו נוטים מהשאסע, כלומר מהדרך הראשית ונוסעים בדרך רכה. וכשעברנו את שדרות האילנות הננו רואים את הבית העומד על ההר. בית דירתנו בנאות דשא סרברינקה [?] יתן ה' יתברך את בואנו להצלחה. רב גרשון הנפח כבר הכין מקודם חמין וחלב על האצטבה הגבוהה אשר מול כיכר החצר, ואחרי שתיית כוס חמין הלכתי לבקר את הגן כפי שכבר סיפרתי, ועכשיו אני יושב וכותב והאוויר הוא טוב ושקט ומנוחה בכול. המשך היומן ביום חמישי כ"א סיוון תרס"ב בליובאוויטש. השעה שתיים אחרי הצהריים. אתמול ביום רביעי, באמצע הוועידה השלישית בשעה שש בערב הגיע רץ מליובאוויטש עם מכתב שמודיע כי בשעה

11:51 השנייה אחרי הצהריים, כשבאו כל התלמידים על מקומותיהם והמשגיח הראשי על הבימה באולם הגדול, הופיע פתאום פקיד המשטרה פריסטב וסגנו אוריאדניק ושלושה שוטרים והכריזו להפסיק את הלימוד. הוא רשם את שמות כל התלמידים וכל אשר נמצאו שמה בשעה היא וככלותו לרשום פנה לשניים מהעומדים שמה שיחתמו על הפרוטוקול. הוא נתן צו לפנות את האולם, סגר את חלונות האולם מבפנים, סגר את הפתח והניח גושפנקה של בית פקידות המשטרה וציווה לשמור על החותמות של שעווה שלא ישברו. פקיד המשטרה אמר שהוא קיבל פקודה מן המשטרה באורשה בשם בית פקידות המשטרה בעיר הפלך על פי פקודת בית פקידות שר ההשכלה הפלכי לתת צו אל המשטרה בליובאוויטש, לסגור תכף את החדרים ללימוד תורת ישראל שייסד הרבי שניאורסון בשם תומכי תמימים, כי אינם חדרים המותרים על פי החוק במלמדים בעלי תעודות כי אם ישיבה שזה אסור על פי החוק. ולקחת כתב חתום על ידי אזרח נכבד לדורותיו, הסוחר בעל גילדה שנייה יוסף יצחק בן הרבי הרש"ב שניאורסון, שלא יעזוב את העיר בלי רישיון המשטרה עד אשר יתברר משפטו. המזכיר זליקסון כותב את המכתב ומצרף את הפתקה שנתן לו ראש המשטרה לשלוח אליי, לחתום ולהחזיר אליו לא יאוחר מיום המחר, כלומר היום בצהריים. חברי הוועידה אצלנו חמישה עשר אנשים הרשומים לעיל, התרגשו מאוד. אבי הרבי הרש"ב הרגיע אותם ואמר כך היא דרכה של תורה תמימה אשר הסיעה האחרת לוחמת נגדה בכל אופני ניגוד, ואין להתפעל מזה כלל וכלל. בעזרת השם יתברך ובזכות אבותינו רבותינו אחזיק בישיבת תומכי תמימים ובעזרתו יתברך נרחיבנה ונגדילנה בתלמידים פי שלוש וחמש מאשר עד עכשיו, מבלי להתחשב עם שום דבר. הנני עומד חזק, אומר הרבי הרש"ב, מבלי לנטות אף כחוט השערה

14:32 מאותו הסדר, החינוך וההדרכה אשר סידרתי, כי תלמידי ישיבת תומכי תמימים יהיו עמוד התווך אשר בית ישראל נשען עליהם בהתעוררות של קיום המצוות ולימוד התורה לדור דורים עד כי יבוא שילה. דברי קודש אלו של אבי עודדו את רוח הנאספים ועל פי החלטת הרבי נפסקו הוועידות לשעה. דודי הרמ"מ ורב שמואל מיכל טריימן יסעו למוהילב דרך ויטבסק לבקר את בית פקידות ההשכלה, כי בהיותם פה בחודש אייר שעבר הבטיחו כי מעכשיו לא ישימו לב לדברי מלשינים על החדרים של תומכי תמימים ואני אסע לליובאוויטש להרגיע את רוח התלמידים ופקידי ישיבת תומכי תמימים ולסדר את הלימודים. כאשר הגעתי לליובאוויטש בשעה חצי העשירית ונוכחתי לדעת בפרטי בפרטיות מכל הנעשה, קראתי ליעקב בנאי ואמרתי לו שתכף ומיד יעשה סולם עם שלבות רחבות אל החלון אשר ליד פתח הכניסה ויפתחו את החלון ויעשו שלוש שלבות גם מבפנים ובשעה שלישית בהשכמה כבר הלכו דרך החלון על החותם של שעווה ששם הפקיד על הפתח הראשי שמתי פח ברזל לשמור שלא ישברו את החותם ובשעה שביעית בבוקר כבר הותחל סדר הישיבה כרגיל. בשעה שבע וחצי, כשבא אריק זליקסון להתפלל, סיפר אשר שכנו אהרון זליג אמר לו שבשעה ארבע בערך בהשכמה, כשחזר מהמגרש שהוליך לשם את העזים שלו, פגש בעגלה של כפרי. בעגלה הזו ישבו המורה גיטלסון ושוטר מזוין לימינו ונסעו בדרך העולה לתחנת קרוסנה. וכעבור שעה נודע לנו שבחצות הלילה באו שני שוטרים לבית הספר, העירו את גיטלסון משנתו, הזמינו אותו ללכת עמהם ובהשכמה שלחו עם שוטר לעיר המחוז אורשה. כאשר הלכה כ"ק זקנתי הרבנית להתפלל וראתה את הסולם שציוויתי לעשות להיכנס דרך החלון, נסערה כי פחדה שחטאתי נגד החוק. פקיד המשטרה, אף שהיה איש

17:14 קשה ביותר, אבל יחסו לחצר הרבי היה טוב כי פקיד המשטרה בעיר המחוז איספרבניק קראו לו, ציווה עליו להתנהג ביחס טוב למשפחת הרבי שניאורסון, כי גם בשאר פקידי הפלך מייקרים אותו. שעה חמישית אחר הצהריים. זה עתה קיבלתי טלגרמה ממוהילוב והתוכן שלה שהודיעו לפקיד המשטרה להסיר את החותם. לא אמרתי דבר לאיש. הנחתי את הטלגרמה במעטפה. כתבתי כי הכל הוסדר בכי טוב והיום למדו ולומדים כרגיל ואני אחכה עד אשר פקיד המשטרה יסיר את החותם וייתכן שעוד היום יסירנו, ואם לא מחר בבוקר אמסור את המכתב על ידי צבי העגלון אשר הפיחני[?] כי ייסע במהירות ובמשך שתי שעות ימסור את המכתב בסברינקה[?], כלומר לאבי הרבי הרש"ב. ביום שישי כ"ב סיוון, שעה שתים עשרה בצהריים בשעה אחת עשרה באו פקיד המשטרה וסגנו, הלכו אל פתח אולם הישיבה, הסירו את החותם והודיעו כי הוסר האיסור ויכולים להשתמש באולם כאשר מקודם. כשנכנס הפקיד לאולם וראה את הסולם אצל החלון ושאל עליו כי הסולם מבחוץ היה הינטער הלשכה שמימין הכניסה והוא לא הרגיש בו. ואמרו לו כי כשבאתי ביום רביעי לילה והדלת הייתה חתומה, ציוויתי לעשות משמרת שלא ישברו את החותם ולעשות שלווה שלא לבלבל את סדר הלימוד. הפקיד בא אליי ואמר לי כך, אף כי עשית משמרת על הגושפנקא של המשטרה, אבל מה שפתח את המקום כניסה דרך החלון הוא הפרת החוק ומוכרח הוא לערוך פרוטוקול ולהודיע לפקיד המשטרה בעיר המחוז, והוא כתב פרוטוקול ואני חתמתי. אותו יום בשעה שש בערב זה כשעה שבאתי והרצתי לפני. אני נסעתי חזרה לסברי-- לסברינקה[?] וסיפרתי לאבי הרבי הרש"ב מכל אשר עבר במשך הזמן שהתעכבתי בעיר. ובעוד שעה יבואו דודי רבי מנחם מנדל ור' שם טריינין[?] מן סייעתם למוהילוב, ואנחנו

19:51 מכינים את עצמנו לשבת לשמוע דברי חסידות. ובטח אם ירצה השם תהיה התוועדות וקידושא רבא.