פרק 269 - המשך- הלשנות המשכילים.

00:01 המשך יומנו של הרבי יוסף יצחק על ההתעללות והעלילות של חברת מפיצי השכלה כנגד חסידי חב"ד בכלל ועם ישראל. יום שישי כ"ג אדר בשעה חמישית אחר הצהריים. כותב הרבי יוסף יצחק: בשעה שלישית בא שוטר המשטרה והביא לי הודעה סגורה חתומה בחותם בית פקידות הבולשת הפלילית ועליי לחתום על התעודה המצורפת. בתעודה המצורפת תכתבו כל בתי הפקידות אשר דרך שם עברה ההודעה וזה נוסחה. מבית פקידות שר הבולשת הפלילית אשר על יד שר הפלך אל בית הפקידות שר המשטרה פוליצמייסטר הפלילית. מבית פקידות שר המשטרה הפלילית אל המחלקה המחוזית אשר על יד בית הפקידות שר המשטרה הפלילית. מבית המחלקה המחוזית אשר על יד בית פקידות המשטרה הפלילית אל בית פקידות המשטרה המחוזית בעיר אורשה פלך מוהילב. מבית פקידות המשטרה המחוזית באורשה למחלקה הגלילית אשר על ידי המשטרה המחוזית. מהמחלקה הגלילית אשר על יד המשטרה המחוזית אל המשטרה בעיר ליובאוויטש. למסור את ההודעה של בית פקידות הבולשת הפלילית מספר זה וזה המצורפת בזה לאזרח הנכבד לדורותיו סוחר בעל מדרגה שנייה אדון יהודה שניאורסון. לקבל חתימתו על זה ולשלוח תעודה זו בחזרה. אני, המספר, רבי יוסף יצחק, קורא את התעודה המצורפת וריק זליגזון[?] עומד על ידי ורועד, פניו חיוורים ואומר צרה חדשה באה עלינו. ביקשתי מהשוטר שיעתיק לי את התעודה המצורפת עם כל הזמנים הרשומים בה. חתמתי כחוק וקיבלתי את ההודעה. פתחתי את המעטפה החתומה בחמישה חותמות של שעווה. הוצאתי את ההודעה וראיתי שהוא גיליון מודפס עם טופס מיוחד לבולשת הפלילית ובכתיבת יד נכתב. תוכן. ביום פלוני בשעת ישיבתו של ועד החקירה ודרישה נשלח מטעם בית פקידות הבולשת הפלילית לברר עניינו של האזרח הנכבד לדורותיו, סוחר בעל מדרגה שנייה, אדון יהודה

02:23 שניאורסון מעיר ליובאוויטש, מחוז אורשה, פלך מוהילב, הנחשד בכמה חטאים נגד חוקי המדינה. ועד החקירה מצא לנחוץ, כפי החוק, להושיב את הנחשד בכלא אשר על יד המשטרה דליובאוויטש כל ימי החקירה. הנחשד הגיש בקשה בהיותו יושב בחושך שיותן לו נר ושולחן, שיוכל לכתוב או יעבירו, יעבירו לחדר שיש בו חלון. ועד החקירה קרא את הבקשה ובהיותו כ- ועד החקירה קרא את הבקשה ובהחלטתו כי אין לה שייכות אל מהלך החקירה, הניח את פתרון הבקשה לאחר כלות החקירה כחוק שלא לבלבל את הסדר. והפתרון, ככלות החקירה הוא דרישה ככתוב בספר ביום הראשון של החקירה הוא דרישה, הינם אפס חומר המאשים. ולפנות ערב חופשה ניתנה לאזרח נכבד לדורותיו, סוחר בעל מדרגה שנייה אדון יהודה שניאורסון, וכאשר תוכן הבקשה בטל ועבר נשארה בלי תוצאות. דיילא בז פס ליד סביה, צבי. מסקנה ופקודה. להודיע לאזרח נכבד לדורותיו סוחר בעל מדרגה שנייה אדון יהודה שניאורסון על ידי המשטרה הפלחית והמחוזית בצירוף תעודות העברה וקבלת העתק התוכן והפתרון על בקשתו. ההודעה תהיה סגורה במעטפה עם חמישה חותמות כחוק ובבוא תעודת הקבלה תצורף אל התיק ויומסר אל הארכיון כחוק. שהראיתי את ההודעה עם המעטפה והעתק תעודת העברה וקבלה לאבי, הרבי הרש"ב, צחק ואמר לו: "כמה מן הסדר וקרירות רוח יש בהנהגה כזו, אפילו שלפעמים קצת מתאחר, אבל הכל מסודר". המשך היומן. יום שני יא סיוון. כן, כלומר כשלושה שבועות יותר מאוחר. שעה אחת עשרה בלילה בשעה חמישית אחרי הצהריים ואנוכי כותב רבי יוסף יצחק יושב בחדרי במשרד תומכי תמימים ומשוחח עם שלושה אורחים רבי אברהם קובקוב ממינסק, רבי זאב מירקין מקרופקה ורבי לב פאזין מליטבסק[?] על אודות הכנסות הישיבה אשר בשנה הזו תרס"ב עלתה לעומת שנה

04:40 שעברה ואני מעורר אותם כי יוסיפו בעבודתם. נכנס רבי יעקב קפל זליקסון והודיע לי ששני אנשים מחכים לי באומ-- באומרם כי דבר נחוץ להם. האורחים הלכו ושני אנשים נכנסו. בהראותי את פני האנשים נזכרתי כרגע על סיפורו של פרל מוטר[?] מה' אייר שנה זו והבנתי כי אלו תוצאות ההלשנות של המורה גיטלסון. ביקשתי מהם לשבת, אחד מהם התחיל לדבר אליי יהודית, כלומר יידיש, והראה לי את כרטיסו שהוא מהבולשת הפלילית וחברו גם הוא כמוהו, ושניהם יודעים את מהלך רוחו של הרבי בהתוועדויות הציבוריות ואת הנעשה בישיבה אשר יסד ואשר הוא המנהל כיוון להיות פה בליובאוויטש כאשר נאספים החסידים לחג השבועות ראה רבי-- ראה את הרבי ושמע את הניגונים והשתדל להימצא בכל כינוס של תלמידי הישיבה, וגם ביקר את רוב האכסניות. ואתמול כאשר בא גם חברו זה החליטו לברר את עניין שליחותם בחשאי שלא יוודע ברבים, ואף כי גם הרבי אביכם לא ידע מזה. ראיתי שחבר הבולשת השני הרוסי לא מבין את דברי חברו היהודי ואמר אם אתם מדברים יידיש בכדי שאבין הנה יכולים אתם לדבר גם רוסית? חבר הבולשת הרוסי הודה לי על זה. בבית פקידות הבולשת הפלילית התחיל הרוסי לדבר. נתקבלה הודעה חשאית אשר בישיבה שייסד הרבי שניאורסון מליובאוויטש ומנהלה בנו יוסף יצחק שניאורסון, נמצאים צעירים מסתתרים מעבודת הצבא ומנהל הישיבה שניאורסון הצעיר עושה כמה תחבולות וזיופים לפטור את הצעירים מעבודת הצבא. ההודעה חתומה מאנשים אשר הבולשת נותנת בהם אמון וזהו דבר שליחותנו לברר דבר זה כפי שנוכחתי לדעת, אומר היהודי הנה הישיבה מתנהלת בסדר מיוחד וודאי ישנה רשימת התלמידים ושנותיהם מראשית היווסדה, ולכן אנו חפצים לראות את רשימת התלמידים שהגיעו לעונת עבודת הצבא ואת תעודותיהם. אני אמרתי להם יכול

06:46 לתת לכם העתק רשימת התלמידים ותעודותיהם, אבל אז יתפרסם הדבר ברבים, מה שהוא נגד רצונכם, ולכן הנני מציע כי במשך שני ימים אקבץ על ידי המטלאות שונות[?] את כל התעודות ואמסור את הרשימה והתעודות על יד אחד מכם. וטוב שיהיה דבר המסירה בלילה בשעה שאין איש במשרד של הישיבה, ועל פי הרשימה והתעודות תחקרו ותדרשו ותוכלו לברר את הדבר בעיקרו ובעד כל צעיר וצעיר שימצא שעבודה שעברה עליו עבודת הצבא ואיננו ברשימה והוא מסתתר מלמלא את חובת אזרח הצבא, אתן קנס של מאה רובל. חוץ מהעונש אשר ישית עליו החוק. דיבורי התקיף ובהחלט בשקט ובמנוחה גמורה, עשתה רושם עז על שני אנשים, והם הסכימו לדברי והלכו להם למען לשוב ביום רביעי בלילה. יום רביעי י"ג סיוון, שעה ראשונה אחרי חצות הלילה. אף כי אני עייף מאוד מעבודת היום אשר עבדתי בקיבוץ החומר הדרוש לעריכת הרצאה דין וחשבון מכל הנעשה בהסכנות הכלל לטובת הצלת הרבים במשך השנה מתמוז תרס"א, כאשר היה אבי הרבי הרש"ב בחוץ לארץ בעיר הומבורג בשביל הוועידה אשר תתקיים אם ירצה השם ביום שלישי י"ט לחודש זה. יחד עם כל עייפותי לא אוכל להתאפק שלא לרשום את המאורע שאירע היום ואת תוצאותיו בהשגחה פרטית ובאופן ניסי. וזה הדבר. חבר הבולשת היהודי בא אליי בשעה חצי השתיים עשרה לקרוא את רשימת התלמידים ותעודותיהם, וסיפר על מאורע שקרה בנוכחותו. הוא וחברו רצו להתחקות על ענייני בית הספר של חברת מפיצי ההשכלה. חברו עשה ביקורת בבית המורים ומצא כי שניים מהמורים תעודת חופשתם מעבודת הצבא חשודות ולקח אותם איתו לנסוע עימו לעיר הפלך ושם זה יתברר. ומאת המורה הראשי גיטלסון לקח פתק חתומה שלא יעזוב את העיר ותעודתו הושלשה בבית פקידות

08:56 המשטרה עד אשר יתברר. הוא המשיך ואמר לי אנחנו חקרנו ודרשנו במשך השני ימים אודות תלמידי הישיבה שעברה למונת[?] חובת הצבא, וכבר יש לי רשימה מכולם. את הרשימה והתעודות אשר אתם נותנים לי אחזיר לכם מחר בלילה. אמרתי לו אשר מחר בשעה רביעית נוסע אבי הרבי הרש"ב עם בני ביתו לנופש בדאצ'ה סערברינקה אשר על יד התחנה זנו מנקה[?] בין רודניה וליאזנא. אז אמר לי אם כן אני בשעה עשירית אחזיר לך אותם. ואז למחרת, ביום חמישי, י"ד סיוון, תרס"ב בסערברינקה. זה כשעה ששבתי מביקורי בגן הישן והעזוב, ובאילנותיו הזקנים ברובם ככולם חורים גדולים ועמוקים המטילים פחד מאימת נחשים או עקרבים הגרים שמה. המסילות בין שדרות האילנות מלאות קוצים ודרדרים, ובכל פינות שאתה פונה בחצר ובגן עזובה וחורבן. אין פלא בדבר אשר מושב סערברינקה בכלל והגן שבו בפרט חביב עליי מאוד, כי הרבה זיכרונות טובים מקיץ תר"ס, אשר אז גרנו בסערברינקה, קשורים בו, כפי שכתוב ברשימותיי משנת תר"ס. ומה מאוד הנעם לי ללכת במסילות ובנתיבות שהלכנו אז, ולשבת על גבי הספסלים שישבנו אז, והמזכירים אותי את פרטי הדיבורים והשיחות ששמעתי. וואָס דאָס הארץ פילט, קען דער פען נישט אויסשרייבן. כלומר, מה שמרגיש הלב אי אפשר לכתוב. ובבוא היום בשעה חצי השביעית נכספתי ללכת אל הגן. כשעה וחצי התענגתי בהלוך ושוב ושבת בגן מסתכל ברקיע וטובע בזיכרונותיי, עד אשר שמעתי את קולה של בתי, הילדה חנה תחיה, נולדה כ"ה מנחם אב תרנ"ט, קוראת אבא, אבא, אייקה, אבא, אבא, ענני. וחזרה על קריאתה זו פעמיים ושלוש. הקריאה הזו התאימה למחשבתי בשעה היא, בביאור מאמרו של אבי הרבי הרש"ב, אשר הועיל לומר בשבת קודש נשא שעבר בבוקר לפני התפילה. וירד השם על הר סיני.

11:21 בהפרש, בהבדל שבין ההמשכה נעשית על ידי העבודה של התורה והמצוות להמשכה שנעשית על ידי עבודת הלב בתפילה, וההמשכה שעל ידי תורה ומצוות היא כדוגמת הבן הגדול העוסק במסחרו של אביו להרבות הון ורכוש. אבל ההמשכה שעל ידי עבודה שבלב בתפילה היא דוגמת, היא כדוגמת בן קטן המתגעגע לאבי וקורא אבא, אבא, ענני. ועכשיו, בקריאתה של ילדתי, הרגשתי בעצמי את ביאורו של הרבי אבי היקר הקדוש, אשר הועיל להסביר לי ביום שני של חג השבועות לעת ערב, כפי שכתוב ברשימתי בערוכה, שהקריאה של הבן הקטן אבא, אבא, גורמת נחת רוח ומעורר את העונג הפנימי של הקדוש ברוך הוא הרבה יותר בין ארוך מהנחת רוח מן הבן הגדול העושה חיל רב בריבוי הון ועושר במשא ומתן שלו בעסקי אביו. הקריאה "אבא, אבא אייקה, אבא, אבא, ענני" ליבבה אותי. הלכתי אחרי קולה של בתי והיא חיבקה אותי ואמרה לי "כי סבא וסבתא ואמא מחכים לי לסעודת הערב וגם היא" אמרה בגאוותה הפעוטה "גם היא תאכל עמנו" כי אחותה הצעירה, הילדה חיה מושקא ישנה כבר ובכל דרך מסענו מליובאוויטש ישנה והיא לא יודעת בכלל שכבר באנו אל הדאצ'ה. ושחקה מטוב לב. סיפרתי לאבי הקדוש מהכתובת חקוקה אשר מצאתי היום על שולחן של אבן שמחציתו נשבר לרסיסים. בקרן הדרומית חקוק עליו משמאל לימין שתי וערב אלף שש מאות ארבעים ושתיים שבע עשרה לשישי, זאת אומרת השתא, אשר כשתי מאות ושישים שנה מלפנים כבר עמד כאן שולחן זה, וזה מאמת את דבריו של רבי גרשון נפח אשר בית הנפחות שבמורד ההר נחלת אבותיו יותר ממאה ושלושים שנה. מני אז העבירו בעצתו של המגיד בליאזנא מהעיר ליאזנא לכפר ולחצר של לפשינה של הנסיך הליטאי לפשין. וכאשר כבש

13:30 הגנרל שרמטייב את הגליל ומצא שני מרתפים מלאים מטבעות וחתיכות כסף, שינה את שמה מלפשינה לסרברינקה. אבי הרבי הרש"ב מספר אודות פעולתו של רבנו הזקן להושיב יהודים בכפרים ובבתי המלון אשר על פרשת הדרכים, כלומר קרעטשמעס. כאן הריי"צ חוזר כמה ימים אחורה, עוד לפני שהם יצאו אל הדאצ'ה, כלומר אל הנופש, וכותב ככה. במשך ארבעת הימים כמעט כל האורחים שבאו לחג השבועות ועל שבת נשארו ונתקבלו ליחידות לאבי הרבי הרש"ב, שקבע זמני היחידות שתי פעמים ביום משעה אחת עשרה עד השעה השנייה ומשעה חמישית עד השעה עשירית בלילה, והיה בדעתו הקדושה לעשות מסעו לדאצ'ה בשעה אחת עשרה בבוקר. אבל זקני החסידים רבי מענדל יצחק שוחט ובודק מליאזנא, הרב שמריהו לייב לבקין מקרופקה והרב שלום שלמה גיטלין ממינסק והרב אברהם אבא סירקין מססניצה והרב אהרון שלום חפץ מווידז' ביקשו את אבי הרבי שיואיל לחזור את המאמר "וירד השם על הר סיני" עוד פעם, כי החוזרים ובראשם התלמידים אברהם, דוד וצבי מקלימוביץ' לא יודעים אותו עדיין יפה. אבי הרבי הרש"ב מילא את בקשתם ובשעה אחת עשרה בבוקר חזר את המאמר, ובינתיים באו כשלושה מניינים אורחים וגם הם נכנסו ליחידות, ובשעה חצי הרביעית ביקר אבי הרבי הרש"ב את אמו הרבנית מרת רבקה בדירתה ושתה שם כוס חמין, ובשעה רביעית נסענו לסרברינקה. כרגיל הנה החצר מלאה באנשים, אורחים, תלמידים והרבה מאנשי העיר, מהם עומדים באולם ומביטים דרך החלונות, מהם עומדים צפופים אצל חלונות האולם הקטן, ומשעה לשעה מתרבים הבאים והחצר מתמלאת. בעמל רב יכל העגלון לעצור בעד הסוסים שנבהלו מההמון, ובפרט שקראו פארט געזונט, קומט געזונט. הנסיעה הייתה דרך הרחובות צ'ילה[?] ו-צ'ילה[?] וזוריצ'ה[?] ודרך הכפרים סלבודי[?], סלבודי שס[?], חיימובקה.

16:00 זה מלון על פרשת הדרכים שבעליו הראשון כשבעים שנה מלפנים היה שמו רבי חיים, ומאז המלון נקרא על שמו חיימובקה. ושובכס[?], עיר רודניה כשבע פרסאות בדרך המלך ממוסקבה לפטרבורג, דרך סמולנסק ווייטבסק ואחר כך נוטים כחצי פרסה מן המסילה ובאים לסרברינקה. זו הפעם השישית שאני נוסע עם אבי הרבי הרש"ב לנאות דשא. בשנת תרנ"ה תרנ"ו תרנ"ז תרנ"ח לבליבקה[?] בתרנ"ט לזיילסיה[?] ובשנת תרס הייתי יחד עם רעייתי תחיה בקישינב לבקר את כבוד תושאת[?] חותני ובשנת תרס"א היה אבי הרבי הרש"ב בחוץ לארץ ושנה זו היא הפעם השישית. סדר עבודתו של הרבי אבי בעת הנסיעה לנאות דשא הוא קורא בפעם השנייה את תיקון ליל שבועות וכשנוסעים כארבע פרסאות מצווה לעמוד, נוטל ידיו ומתפלל תפילת הדרך. גם בנסיעה הזו, כשיצאנו מן העיר התחיל אבי את קריאת תיקון ליל שבועות, וכשעברנו את מלון חיימובקה ציווה לעמוד ונטל את ידיו והתפלל תפילת הדרך כשהוא יושב ועיני קודשו סגורות. כבר הערתי ברשימותיי אשר תפילת הדרך בקרון היה אבי מתפלל בישיבה ובמרכבת מסילת הברזל בעמידה. ממשיך הריי"צ ומספר. אפילו שהחקירה של חברי הבולשת נגמרה בכי טוב אבל יחד עם זה הנני טרוד מזה כי אחרי המאסר בחודש שעבר, ואחרי שכבר קיבלתי הודעה של פטור, בכל זאת באו שנית מבית פקידות הבולשת, ונראה שעדיין לא נגמר העניין. ועל אשר העלמתי הכל מאת אבי הרבי הרש"ב אני טרוד. מאז שבשעה עשירית אשר פקיד הבולשת החזיר לי את התעודות ורשימת התלמידים, חפצתי לספר לאבי על דבר כל זה, אבל לא מצאתי את שעת הכושר והנחתי זאת לשעת הנסיעה שלנו. אבל עכשיו, בראותי את העייפות הנשקפת על פני קודשו של אבי, לא יכולתי לפתוח את פי

18:34 ולספר לו ביודעי כי יצטער מזה וכמו שהיה בחודש שעבר.