פרק 264 - הצלחת הרש"ב- הוצאת היהודים לחופשי וטיהורם מאשמה.

00:01 אנחנו ממשיכים לספר בשמו של הריי"צ, בנו של הרבי הרש"ב, על המאמצים הגדולים שהרבי הרש"ב עושה כדי להציל את היהודים בתחום המושב. ממשיך ומספר הריי"צ. כשבאנו לביתו של אליאנסקי קראתי את המכתבים ונהניתי מסגנונם ואברך את השם מסובב הסיבות להציל השוקעים. בשעה השביעית בוקר ב-ט' כסלו נסעתי לפטרבורג, ישר להוטל סברני, למרחב מונסזון. כשבאתי הייתה כבר השעה חצי התשיעית ומונסזון עומד ומתפלל. עמדתי גם אני להתפלל, ואחרי התפילה סיפרתי לו למונסזון על ביקורי את אליאנסקי. על אודות המכתבים לא סיפרתי לו, כי בוודאי היה מונסזון מתרעם על אשר לא על שמו נכתבו. צלצלתי לרשמת לשמוע כיצד היה הביקור אצל פוליאקוב, ונודעתי כי הביקור התקיים דווקא עכשיו בשעה השביעית. התדברתי עם מונסזון להתראות בשעה עשירית וחצי לילה בבית הנתיבות הניקולייבי, ובשעה אחת עשרה אסע במסע מהיר ההולך למוסקבה. עליי היה לבקר עוד פעם את מרגולין בשעה שלוש עשרה בצהריים, ומשם נסעתי לרמן מונסזון, ושהיתי אצלו כשעתיים או שלוש, ונסעתי לרשמת, ובשעה שביעית ביקרנו את פוליאקוב. בפעם הראשונה ראיתי אז את פוליאקוב, את אחיו אליעזר הכרתי איזה כשתי שנים, והוא סיפר לי על צור מצבתו וגם על זיכרונותיו מלובביץ'. אני מסרתי לו ברכת שלום מאת אבי הרבי הרש"ב שנמצא כעת במוסקבה בשביל לסדר את העניין הכללי שבטח אתה יודע עליו, כך אמרתי לו. פוליאקוב אמר לי שאחיו אמר לו את כל העניין על ידי שליח מיוחד, וגם סיפר לו על הוועידות שהיו. ואמר שהוא בעצמו, פוליאקוב, יבקר את אחד השרים הגבוהים, לבקש ממנו שיכתוב למכרו השר במוסקבה למלאות את בקשתו ואת בקשת חבריו ויסוצקי וחישי[?]. בהמשך הדברים נודע לי מה שהיה עלי לדעת, וכרבע שעה שמינית יצאנו

03:07 מפוליאקוב ונסענו למונסזון, ושם ישבנו כשעתיים ודיברנו על י'ט כסלו. שמעתי כמה סיפורים מהחסיד מונסזון, ואחרי זה באתי לבית הנתיבות, ומונסזון כבר חיכה לי. הלכנו אל קרון הרכבת, וכשישבנו על מקומנו הראיתי למונסזון את שני המכתבים, והוא התפעל מאוד על הסגנון החם שבו נכתבו. ברכנו איש את רעהו, ואני נסעתי לדרכי. ביום חמישי, בי' כסלו בבוקר, בשעה עשר, הגעתי למוסקבה וסיפרתי לאבי הרבי הרש"ב מכל אשר נעשה בפטרבורג, אמר לי אבי. העניין נעשה בצורה טובה, והקדוש ברוך הוא יעזור שהעניין יסתיים בקרוב בכי טוב. בשעה שתיים אחר הצוהריים נקראו גינזבורג ודנקין ונמסרו להם המכתבים שהובאו כדי שהם יוכלו כל אחד לבקר את השר שהוטל עליו. בשעה חמש התאספו ידידנו אנ"ש כשלושה מניינים כי הובטח אשר לרגל חג הגאולה י' כסלו יאמר כ"ק אדמו"ר אבי הרבי הרש"ב מאמר חסידות. עברה כחצי שעה ואווירה התמלאה מפה אל פה מאנ"ש שיחיו. אבי הרבי הרש"ב ישב בראש השולחן והתחיל שיחה על י' כסלו. המאסר של האדמו"ר האמצעי היה בשנת תקפ"ז, והאדמו"ר האמצעי ישב תפוס בויטבסק בבית החומה, שאחר כך קנה אותו הרבי מוהר"ש. וכשעה ארוכה דיבר אבי על אהבתו של הרבי האמצעי לאנשי שיחיו ועל התעניינותו בטובתם הפרטית של האברכים הסמוכים על שולחן אביהם וחותניהם, וסידר להם הרבי האמצעי סדרים באופן לימודם ואמר, "כאשר מאיר ברוחניות אז בדרך ממילא מאיר גם בגשמיות." אבי הרבי הרש"ב סיפר באריכות על אודות השתדלותו של הרבי האמצעי להטבת פרנסתם של עם ישראל ועל המושבות שהוא ייסד בפלך חרסון, שאת הקרקע נתנה הממשלה על ידי השתדלותו, והרבי האמצעי הושיב שם אנשים והשיג את כלי העבודה הדרושים להם, וגם הוא בעצמו הרבי האמצעי נסע לשם בחרסון ושהה יחד איתם

06:15 קיץ שלם. לאחר מכן אמר אבי הרבי הרש"ב חסידות, מאמר חסידות שמתחיל במילים "אתה אחד" וביאר את העניין של גוי אחד בארץ. כלומר שעם ישראל על ידי עבודתם בארץ ממשיכים את בחינת האחד של הקדוש ברוך הוא אל הארץ למטה. הוא גם דיבר על תפילת המנחה של שבת קודש שהיא עת רצון, שאז בתפילת המנחה מזכירים גם את העניין של גוי אחד והעניין של גוי אחד פועל את אצל הקדוש ברוך הוא את העת רצון. ההתוועדות המשיכה. בשעה עשר בלילה נסעתי לקראסניה והגעתי לשמה בערב שבת קודש בשעה תשע בבוקר, ובשבת קודש הייתי בביתנו בלובביץ'. ביום רביעי ב-ז' בכסלו הוחלט על ידי הפקידים הגבוהים לתת חופשה לאסירים בערבון של סכומים ידועים. כלומר יש פה התפתחות טובה לטובת האסירים. וביום חמישי י"ז כסלו על פי פקודה מפטרבורג הוחזרו הערבונות לבעליהם וניתנה פקודה בכל המקומות שהיו שם אסורים לתת להם חופש והתעודות שלהם הן כשרות וצריכים ליהנות מזכותם כחוק. ובמוצאי שבת קודש י"ט כסלו, אור ליום ראשון כ' כסלו, נסע אבי הרבי הרש"ב לפטרבורג להשתדל כדי להציל את גיסו, דודי, הרב אורנשטיין, כיוון שהחוקר בעיר ילניה סיבך את העניינים והרבה להמשיך את החקירה כדי לענות אותו. גם רצה אבי הרבי הרש"ב להחזיר את כל הרכוש של הנאסרים שנלקח מהם, להחזיר אותם חזרה לבעליהם, וגם לפעול שכל הלשנה הזאת תתבטל והנאסרים יוכלו לשוב למקום מגוריהם. אבי הרבי הרש"ב התעכב בפטרבורג כשבועיים, והקדוש ברוך הוא הצליח את עבודתו, וביום רביעי ז' טבת הגיע חזרה לביתו בלובביץ'. במסע הזה שהה אבי כחודש ימים במוסקבה ובפטרבורג, והיה כל כך חלש מנסיעתו עד שכשני שבועות לא קיבל אנשים, וכארבע חמש שבתות לא אמר חסידות. וברקע של

09:17 הדברים האלה מספר רבי יוסף יצחק, "בינתיים צריך לנהל את הישיבה בליובאוויטש, ובחורף-בחורף הזה בתרס"ב נקבע ועד של תלמידי התמימים ונודע שהרבי הרש"ב לא יגיע לליובאוויטש לחג הגאולה י"ט כסלו. ולכן סידרו שבליל שבת קודש יאכלו כל התלמידים, גם מהישיבות הקטנות, גם מתלמודי התורה, באולם הגדול עם כל המשפיעים והמשגיחים וראשי הישיבה והמלמדים ומנהלי בית הפקידות, ואני", אומר רבי יוסף יצחק, "וגם בלילה השני במוצאי שבת קודש. וביום ראשון כ"א כסלו התקבצו חברי הוועד בביתי ויהיה פארברענגען, ורשות נתונה לכל אחד מחברי הוועד להציע מי מהתלמידים ישתתף בפארברענגען הזה. הצעת חברי הוועד על דבר התלמידים כנ"ל צריכה להיות בכתב ולא יאוחר מיום רביעי ט' כסלו, וביום רביעי בערב תתקיים ישיבת הוועד בהשתתפותי לדון בזה, וביום חמישי בלילה אני אחליט את מי לקבל ואת מי שלא לקבל. ההודעה הכללית שהגעתו של אבי הרבי הרש"ב לחג הגאולה לביתו מוטלת בספק, עשתה רושם גדול על חברי הוועד, ובעיני אחדים נראו דמעות. קשה לי לצייר במילים את ההתקשרות של התלמידים התמימים בעת ההיא לאבי הרבי הרש"ב, והתשוקה והחפץ הפנימי להיות דווקא יחד איתו בימי החג. מדובר על החג י"ט כסלו, ראש השנה לחסידות, או גם אפילו רק לחזות בנועם-בנועם פניו הקדושים, וכל תנועה נכנסת בלב כל אחד מהם לזוכרה ולשומרה. המשגיחים, המשפיעים ופקידי הקונטורה התבוננו במצב והוחלט פה אחד שאת הסדר של חגיגת י"ט כסלו לא ישנו, וגם מה שהרשו לתלמידי המערכות הנמצאים במקומות אחרים לבוא לליובאוויטש יישאר בתוקפו. בכל יום מימי השבוע שלפני החג של י"ט כסלו נעשו כל ההכנות, כי בתחילה היה עוד תקווה גדולה שאבי הרבי הרש"ב אכן כן יגיע. וביום רביעי באו אורחים נכבדים, הרב החסיד רבי דוד

12:12 צבי חיים מצ'רניגוב, המכונה רד"ס[?], והרב הגאון החסיד רבי דוד זאב קוזניקוב מיקאטרינוסלב, וגם אחדים מתלמידי המערכות שבמקומות שונים הגיעו לליובאוויטש. וביום חמישי לפני התפילה בשעה שמונה בבוקר, שוחחו בבית הכנסת הקטן הרד"ס, רבי דוד צבי חן, והרד"ס, כי צריך לבקש מהרבי הרש"ב לבוא או שהם ייסעו אליו למוסקבה. אבל שאלו איך אפשר לנסוע למוסקבה בלי תעודות? ומשעה לשעה מתגבר ענן העצבות, ואני רואה בצערם וצערי שלי מתגבר. בייחוד קיווינו לחג הגאולה של השנה הזו, כי בשנה שעברה בתרס"א לא היה הרבי הרש"ב אבי בביתו. לקראת הערב באו אורחים, אותם אורחים שדיברנו עליהם קודם, לאמי זקנתי הרבנית הצדקנית מרת רבקה, לבקש ממנה אשר תואיל לבקש מהרבי, הרבי הרש"ב, לבוא ליום אחד. כי אני, כותב הרבי הריי"צ בסוגריים, כי אני אמרתי להם שהוא יצטרך להתעכב שם עוד כשבועיים. כבוד אמי זקנתי השיבה להם שאם הייתה באפשרויותו לבוא בוודאי שהיה בא, ולבקש ממנו דבר שהוא לא יכול ודעתו הקדושה לא מסכימה לזה, היא לא תוכל לעשות דבר כזה. בלילה בשעה תשע וחצי התקבל מכתב, איגרת קודש, מיום רביעית את ז' כסלו. בשעה עשר וחצי באתי לאולם הישיבה, ובמעמד המשגיחים, המשפיעים, כדאי המוסד, האורחים הנכבדים, הודעתי כי זכינו לאיגרת הקודש המבארת את פרשת החג הקדוש הבא עלינו לטובה ועל כל ישראל לטובה, והמכתב יקרא ברבים בסעודת חג הגאולה למחרת בערב. הידיעה שהתקבלה... שהתקבל מכתב מהרבי הרש"ב, שמדובר בה אודות פרשת החג ועניינו, הגביהה את רוחם של כולם, ובתשוקה גדולה, מלבד הדל, ובתשוקה גדולה חיכו לשעה שיקראו את האיגרת, כי אני לא הראיתי את האיגרת אפילו למשגיח על החסידות. ביום שישי, ערב שבת... בערב שבת קודש, אחרי מנחה והדלקת נרות, באתי לאולם הגדול של

15:02 הישיבה ואמרתי שכל התלמידים ישבו על מקומותיהם הקבועים וילמדו חסידות, והמשגיחים, המשפיעים, האורחים הנכבדים ואני ישבנו אל שולחן מיוחד. כשעה וחצי למדו חסידות והוכרזה הפסקה לקבלת שבת ותפילת ערבית. לאחר מכן חזרו כל התלמידים לשבת איש איש על מקומו והכריזו שעכשיו יקראו את איגרת הקודש. עליתי על בימת המשגיחים, ויחד איתי עלו על הבימה שני המשגיחים של חסידות ושל נגלה, וקראתי את המכתב מילה במילה, וכל הנמצאים באולם שומעים בעמידה ופניהם צוהלים. כאשר סיימתי לקרוא, שרו וניגנו והתקיים כל הסדר שנקבע בתחילה, כפי שכתוב ברשימות תרס"ב.