פרק 263 - הרש"ב ממשיך לפעול להצלת היהודים.

00:00 אנחנו ממשיכים לקרוא ביומנו של הרבי יוסף יצחק, בנו של הרבי הרש"ב, כאשר הוא מתאר בעיקר את מעשיו של אביו, הרבי הרש"ב, בסיוע לבני ישראל בכל מקום אפשרי. איש היה במוסקבה ור' אליעזר ב"ר יעקב גינזבורג שמו. איש טוב לבב, לא מלומד, עשיר במידה ממוצעת לעומת העשירים האדירים, ומוסר נפשו על הכנסת אורחים. הכנסת אורחים במוסקבה בעת ההיא לא הייתה דבר של הוצאות ממון בלבד, אלא הייתה כרוכה במסירות נפש ממש, כי לרגלי המצב הקשה באיסור ישיבה מחוץ לתחום המושב היו היהודים הבאים למוסקבה לרגלי מסחרם מוכרחים להתחבא במקומות שונים. כמה מפקידי המשמר, כלומר המשטרה, החזיקו בבתיהם יהודים והיו לוקחים בעד לילה חמישה או עשרה רובלים. ומובן אשר זה עצמו הגדיל את חשקם ותאוותם למצוא יהודים משוללי זכות הישיבה כדי לפשוט את עורם. אליעזר גינזבורג גר בחלק העיר מרינה רושצ'ה. הוא בא בדברים עם שומרי העיר פוליצי, כלומר המשטרה, ועם הפקידים שעל ביתו לא יעזרו לחפש משוללי זכויות, ואם לפעמים יהיו מוכרחים לעשות חיפוש בביתו, יודיעו לו זאת מקודם. עבור העניין הזה שילם להם תשלום חודשי לכל אחד לפי משמרת פקודתו, והוציא על זה כשלוש מאות רובל לחודש. מכיוון שהיה בעל בית חרושת גדול וכמה מאות איש פועלים בבית החרושת שלו, סידר באחד הבתים מקום ללון עבור חמישים אנשים, מיטות מוצעות ומטבח גדול. חנות גדולה הייתה לו למר גינזבורג בצבור העיר ברחוב איליינקה. לשם היו באים סוחרים גדולים וגם קטנים, סרסורים ועוד. וכמובן אשר דבר המקום ללון נודע מהר בקרב היהודים, ולא עברו יומיים וכבר היה הבית מלא מאורחים. ומותר לומר שגינזבורג לא לקח כל תשלום שכר מאת האורחים ועוד דאג שגם יאכלו אצלו. ובכדי שלא יהיה ספק

02:54 בנוגע לכשרות המזון, שכר מבשלת יהודייה, דבר שהיה קשה להשיג במוסקבה, וגם משגיח מיוחד על בית המבשלות, כלומר על המטבח. לא כאן, אומר הרבי הריי"צ, לא כאן המקום להאריך במה שעשה גינזבורג וראוי הוא בעד פעליו הטובים להקציב לו פרק מיוחד בזכרונותיי. ובנוגע לעניין הזה, שבמשך שנים רבות היה בהיכרות עם שרים גדולים ונכבדים, וגורל נסיעתי בלילה ההוא לפטרבורג היה תלוי בהחלטת הוועידה השנייה שבה השתתפו מר גינזבורג הנ"ל ומר נחום בן שלמה דנקין, שגם לו היו מיודעים בין השרים בעלי התפקיד גבוה במוסקבה. בזמן ההוא קרה שבית החרושת לניסור קורות, זגמל[?] זה נקרא, ואוצר הנסרים, כלומר המחסן של הקורות שהיה לדודי מר מ. אורנשטיין שהיו בתחנת אילניה, פלך סמולנסק, עלו באש. גם בית החרושת וגם המחסן היו בלתי מובטחים באיזו חברה של אחריות מאש, ולכן לא היה כלל מקום לחשוד את הבעלים שהם הבעירו את הבעירה. אבל אחד הפריצים, שגם לו היה מחסן סחורה בתחנה ההיא והוא היה מידידיו של העורך דין צורר היהודים שמוקוב, חשב, אף כי לא סבל כל נזק מהשריפה, מצא מקום להעליל עלילה שמר אורנשטיין היהודי הצית אש באוצרו בכדי שישרף אוצרו של הגוי. הצורר שמוקוב מצא בקעה לבנות בניין של אשמה על מר אורנשטיין בייחוד ועל כל היהודים שגרים מחוץ לתחום המושב בכלל. ועל ידי פקודת הקטגור מהעיר סמולנסק, אוהבו של שמוקוב, נאסר דודי בכלא ולא הועיל כל ערבון. אבי הרבי הרש"ב אמר שהוא רואה בזה רמז פליאות ההשגחה העליונה, שדבר זה יראה במוחש שרק עלילות ותואנות מחפשים על היהודים וגם אלו שנאסרים בכל המקומות הנזכרים קודם זה רק פרי שנאה ומסתמא. מזכיר לנו משהו לימינו כמובן. הדיבורים והוויכוחים בעת הוועידה הראשונה בשעה ארבע

05:45 עד שש ציערו את אבי הרבי הרש"ב, ובפרט כי כל נואם סיפר על נושא השיחה שהיה לו עם איזשהו שר כזה או אחר, או פקיד כזה או אחר, ואשר השקפת השרים והפקידים על היהודים היא רעה מאוד. ומוסכם מכל השרים שיהודי התחום, כלומר תחום המושב, הם מושחתי הדעות והם סכנה לממשלה ולאנושיות כולה, וצריך להתחיל להחמיר יותר בהגבלת תחום המושב ולענוש קשה את כל הנתפסים עם תעודות מזויפות. פעמיים דיבר אבי הרבי הרש"ב על ההכרח למצוא דרכי זכות עבור אחינו האסירים, אבל אף אחד לא רצה לשמוע. בשעה חמש וחצי כמעט שהוחלט שאין מה לעשות ואפילו מסוכן ואפילו חרפה להתערב בזה, ורק כאשר יגיע מועד המשפט אז ייקחו עורכי דין את הדבר בידם, והם עורכי הדין המפורסמים בוודאי ימצאו דרכים איך להציל את הנאשמים מעונש קשה ביותר. אבי הרבי הרש"ב, ענן כבד שכן על פניו. הנאספים הרגישו שכאב פנימי לוחץ את לבבו והוא לוחם עם עצמו אם לומר זאת או לא לומר. ופתאום הילבין ופניו כשיש ואמר הרבי הרש"ב כך, "אחיי, כל אחד מכם יודע עד כמה לבבו כואב על גורל אחינו בני עמו הסובלים רעב וקור בתחום המושב. ומה גם על אחינו הנמצאים כעת במאסר. ידעתי כי כל אחד מכם לבבו נאמן לגורל אחינו בני עמו וגם אנוכי צערם צערי. כבד לי מאוד", המשיך אבי הרבי הרש"ב בדבריו, "לומר את דבריי, אבל להתאפק לא אוכל. ורגע זה צערי גדול מנשוא. לא ממצב אחינו הנאסרים, אלא ממצבכם אתם. רואה אני עד כמה נתרחקתם מאחיכם, עד כמה אין אתם יודעים את תנאי החיים בערי התחום. עד כמה אין אתם יכולים לשער את חייהם האומללים. עד כמה הנכם מושפעים

08:02 מדברי צוררי ישראל ואתם מאמינים בתום לכל האשמה שאומרים על היהודים? נו, שהקרה שמצאו לפי דבריהם אשר תעודותיהם פסולות. האם נמצאו שודדים, גנבים או עושי עוול? מצאו אנשים שיש להם תעודות של רופאי שיניים ויש להם כל הדרוש לזה, ומחזיקים אנשים העובדים אצלם בתור מנהלי בית מסחרם, והם עצמם אינם עוסקים בזה. הלא לא עשו דבר שהוא סכנה לאיש או גם אי נעימות או חטאו נגד היושר. כל חטאתם היה שלא עסקו במלאכתם האמורה, וכשבחנו אותם לא ידעו את אומנותם. הרי יכול לאיש לשכוח את אשר למד ומה שאומרים כי התעודות הן פסולות. דבר זה צריך חקירה ודרישה. והאם בעד האשמה קלה זו יושיבו אנשים במאסר? נשיהם ובניהם יושלכו למקומות שונים ואת רכושם יקחו? האם במקרה קל הערך כזה לא מצאו אחינו אדירי הדעה עסקני הכלל את ידיהם ורגליהם ויימאס לבבם לכל אוכלי אדם צוררי ישראל? גודל צערי זה גדול יותר מאשר צער המקרה. רחוקים אתם מחיי אחינו. אינכם מכירים במעלות אחיכם ואתם מאמינים לכל הבל אשר יפצה שר ופקיד המפותם מלחמו של נבאי ורמאי. אמר אבי הרבי הרש"ב. הזמנתי את הוועידה הזו לשמוע עצת חכמים ודעתי חזקה כי לו ידעתם את חיי אחיכם בהרי התחום באשר הם, אזי אחרת חרצתם. דברי אבי הרבי הרש"ב המדבר בתוקף פנימי כרוך במזג היותר נעים ולשונו קולמוס לבבו העדין, השבור והרצוץ ממצב אחינו בעת ההיא עשו רושם עז. ואז הוחלט אשר מר פליאקוב, חיים ויסוצקי יבקרו במקומות הראויים ויבקשו לשחרר את האסירים עד בוא משפטם. הוועידה התאחרה מעט אחרי המועד אשר הוגבל לה, ולעומתה הוועידה השנייה בשעה שמונה עד עשר הייתה ברוב חום. על עצם הדבר לא

10:21 התווכחו, כי רוב הנספחים היו מאלה שידעו את חיי אחינו בתחום המושב, ואשר כל סכנה היה צריכה לעכב בשביל לצאת מן התחום. וכל המשא ומתן היה רק באיזה אמצעים לאחוז בשביל להשיג את המבוקש גאולת הנאסרים וביטול כל הדבר מעיקרו. הוועידה ארכה כשעה והוחלט כי מר גינזבורג, דנקין ומונזון יבקרו את מכרם ונערכה רשימת האנשים את מי צריכים לבקר ומה ידברו עמם. ועל פי הוראת הרבי הרש"ב אבי נסעתי בלילה ההוא לפטרבורג עם מר חיים מונזון, וביום חמישי בוקר הייתי צריך להביא איזה ידיעות הנצרכות באותה שעה. ביום שלישי ח' כסלו בבוקר הגעתי לפטרבורג. מונזון הלך לעשות ככל אשר הוטל עליו. אני עזבתי את חפציי בבית הנתיבות ונסעתי למעונו של החסיד רבי חיים מוסיאבו. אחר כך היה עליי לבקר את מר מרגולין וגם לבקר בבית מר יעקב פליאקוב, ואם תהיה השעה מוכשרת לדבר איתו קצת לדעת איזו ידיעה. החסיד רח"ם, כלומר מרגולין היה איש הטיפוס הישן. אווירה של פטרבורג לא פעלה עליו מאומה והיכרות גדולה הייתה לו שם, וצריכים היו להיזהר בו כי הוא לא חונן בחוכמה. המדובר ביני ובין ח"מ מונזון שנתראה בו ביום בשעה שש בבית האוכל גרופינקל, רחוב גורוחובאיה עשרים ושלוש או בשעה שבע בדירת חותנו החסיד הידוע רבי נחמון ישמעון נסון בוז'נסנסקי [?] עשרים ושבע. היום עבר בעבודה רבה בביקורים שונים, וכשבאתי לבית האוכל, כלומר למסעדה, מצאתי שם את ח"מ, כלומר מונזון, וסיפרנו איש לרעהו מה יתנהג ושנינו היו, היינו שבעי רצון מקיום השליחות שלנו. מונזון אמר לי שעל ידי החסיד אליעזר אלינסקי אפשר יהיה להשיג פגישה עם השר פייקוף, אשר בוועידה במוסקבה ביום שער, הוחלט לעיין בדבר זה איך להשיג היכרות זו, ובעלי הוועידה לא

12:58 מצאו פתרון לשאלה. בשעה שבע ביקרתי את מנחם מוניש, ושם דיברתי בטלפון עם אליעזר אלינסקי לצארסקוי סלו, ואמרתי לו כי דבר לי אליו ואשר בשעה עשר אהיה ברכבת ושם אחכה לו. בשעת פנאי שנסעתי לחסיד שמואל מיכאל טריינין וביקשתי ממנו שיבוא בדברים עם יעקב פליאקוב ולדבר איתו שביום רביעי נוכל אנחנו לבקרו. שמואל מיכאל טריינין היה איש חכם, נבון דבר ובעל רצון כביר. הוא היה מייקר מאוד את השם חסיד, וכשבא בין החופשיים או בין העוזנים היהודים לא בוש במהותו העצמי שהוא חסיד בן חסיד ולא פחד משרי העמים, ובשמו איזה דבר על היהודים מן שפתו הייתה איתו להשיב כהלכה בדעה והשכל. בבואי לבית הנתיבות מצאתי כבר את אלינסקי מחכה לי. סיפרתי לו כי דרוש לי מכתב לשר פלוני במוסקבה, והודעתי כי הגנרל קוטוב הוא ידידו והשפעתו מרובה, על כן בוודאי מכיר הוא את הגנרל ואם אפשר להשיג אצלו מכתב המלצה. אלינסקי אמר לי שבעוד עשרה רגעים יוצא משאי לצארסקוי סלו. אולי תיסע איתי? את הגנרל אני מכיר היטב אותו ואת אחיו. הכרתי גם את אביהם, אבל אינני יודע אם הוא בביתו או בכל אופן מחר בבוקר נוכל לדעת הכל. חשבתי לעצמי והחלטתי, מתוך ייאוש, לנסוע לצארסקוי סלו. היה לי תיק קטן עם הטלית ותפילין ועוד איזה דברים קטנים, כי כל היום נסעתי עמי בביקוריי ממקום למקום ונסעתי עם אלינסקי. ישבנו בקרון במחלקה השנייה לפני שהספקתי לשבת על מקומי ואלינסקי כבר מסובב משרים ופקידים מכריו ומיודעיו, ועונה לכולם בבת צחוק ובברכת אהבתיו, וקרוב לערך כרבע שעה בא בדברים עם אחדים מהשרים והלך איתם הצידה לדבר את דבריו. לאחר מכן בא אליי ואמר ככה ומה תאמרו? ברכת

15:35 זקן חיים האדמו"ר שברכני בהצלחה עומדת לי גם עכשיו. השר קוטוב הבכור נוסע במחלקה הראשונה והנני הולך לראותו ואדבר איתו. עברו עשרה רגעים ואליאנסקי בא ואמר לי כי דיבר עם קוטוב, והוא הבטיח לו שמחר בבוקר יתן לו מכתב כבקשתו. גם אמר לו שיש לו מכר שהשפעתו עוד גדולה יותר מהשפעתו, וגם הוא יתן מכתב, אבל צריך הוא לדעת את שם מי לכתוב במכתבו ובמכתב מכרו. הגענו לתחנת צארסקויה סעלא. ירדנו מהקרון, ירד שלג ורוח נושבת ואני כל היום הייתי טרוד בנסיעות ממקום למקום וקיוויתי שבעוד שעה קלה אוכל לנוח. הלכנו דרך בית הנתיבות והנה קול קורא בשם אליאנסקי. פנה אליאנסקי וראה כי השר קוטוב עומד בחברת פקידים ומיהר אליו. אני, מספר הרבי יוסף יצחק, הלכתי לאט בכדי לחכות לשובו של אליאנסקי. הוא חוזר אליי ואומר לי שהשר קוטוב אמר לו כי את סעודת הלילה יאכל עכשיו בבית הנתיבות, וגם מכרו יבוא הנה לאכול איתו. על כן דרוש לו לדעת את שם מי יזכירו במכתביהם. באתי במבוכה, לא יכולתי להחליט ברגע זה, אבל אחרי התבוננות קלה החלטתי שטוב שיהיה על שם אליעזר גינזבורג. אליאנסקי ואני ישבנו לשתות כוס תה והשעון צלצל אחת עשרה. התבוננתי. לא טוב שישבתי פה, כי חוץ מהפספורט לא הייתה לי שום תעודה ולא היה לי היתר ישיבה בערי פטרבורג ומוסקבה לזמן של שני חודשים בשנה, שהיה לי זכות של בעלי גילדה מדרגה ראשונה, והזכות הזו כבר כלתה אצלי ומראה פניי יעיד עליי כי אני יהודי מתחום המושב. אמרתי לאליאנסקי כי אני רוצה לנסוע לפטרבורג עם המסע היוצא בשעה שתים עשרה בלילה, אבל אליאנסקי הפציר בי ללון אצלו. עוד טרם הספקתי להחליט פקיד בא ואמר לאליאנסקי

18:03 שהשר קוטוב קורא לו וכעבור שעה קלה חזר אליאנסקי ופניו מאירות ואמר לי אם לא תיסעו אליי ללון לא אתן את המכתבים ונסעתי איתו למעונו.