פרק 261 - ייסוד ישיבת תומכי התמימים.

00:01 אנחנו ממשיכים לדבר על הנשיאות של הרבי הרש"ב, בנו של הרבי מוהר"ש. רבי הרש"ב עסק בכמה תחומים מאוד עיקריים, אבל אחד התחומים המרכזיים ביותר הוא ייסוד של ישיבת תומכי תמימים, אותה ישיבה מפורסמת של חב"ד, שהיום היא מתפשטת בכל העולם והתלמידים שלה הם השלוחים של הרבי שליט"א מלך המשיח בכל מרחבי העולם. על דברים מסוימים בישיבה אנחנו נספר כעת. בשנת תרנ"ז, כלומר אלף שמונה מאות תשעים ושבע, מספר הרבי הריי"צ שהייתה השנה הראשונה להתייסדות של ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש. בשנה הזו עברה כל העבודה של הכנת המצה השמורה לידי תלמידי הישיבה. במשך כל השנים סודרה טחינת החיטים למצה שמורה בטחנת מים עם כל ההידורים, אבנים חדשות ועוד דברים. באותה שנה חידשו בעלי הבתים את הטחנה על גלגלים ולכן סודרה טחינת יד לחיטה של המצה השמורה. כבר בראש חודש אדר התחילו להתעסק בטחינת החיטים. את החיטים היו בוחרים שלוש פעמים ורק לאחר מכן טוחנים. על כל דבר בפני עצמו היה סדר מאוד מדויק. סדר מיוחד ועבודה מיוחדת היה בשאיבת המים שלנו בערב שלפני אפיית מצת המצווה ובהכנות לאפיית השמורה של ערב פסח. בעבודה הזו עסקו קשישי תלמידי הישיבה שקיבלו אזהרות והוראות מיוחדות בכל דבר, גם ביחס לשאיבת המים שלנו, גם בהכשרת התנור לאפיית המצות, גם בסדרי האפייה והלישה וההשגחה על כל פרט ופרט בפני עצמו. מספר הרבי יוסף יצחק שפעם אחת קרה שהגיע לישיבה של תומכי תמימים תלמיד שהיה למדן ובעל כישרון, וועד ההנהלה של הישיבה קיבל אותו ברצון רב כתלמיד בישיבה. הסדר בקבלת תלמידים חדשים בישיבה של תומכי תמימים היה שלאחר שסיימו את קבלת התלמידים היו כותבים רשימה מפורטת של התלמידים שנתקבלו. ואני מספר הרבי יוסף יצחק, כמנהל הפועל של

03:04 הישיבה הייתי מביא את הרשימה אל אבי הרבי הרש"ב, בצירוף הסבר כללי ופרטי בפירוט דעותיהם של חברי ועד הבחינה הגלוי וגם ועד חשאי על כל תלמיד בפני עצמו. אבי הרבי הרש"ב התעניין לדעת כל פרט ופרט. כשהגיע לתלמיד הזה שעליו דיברנו כרגע, התעניין בו אבי באופן מיוחד, וזאת בגלל שהבחור היה בעל כישרונות טובים, אבל לפי הרצאת הוועד המבקר החשאי צוין שאותו בחור הוא בעל מידות גסות וגם פניו אינן עדינות ביותר. אבי הרבי חשב רבות, התעמק בעניין, עבר על ההסבר מספר פעמים ובסופו של דבר אמר שאכן יש לקבל אותו כתלמיד, אבל צריך יהיה לקחת אותו חזק בידיים. מיד לאחר אישור רשימת התלמידים, בערך במחצית חודש חשוון, הוצאתי, מספר רבי יוסף יצחק, עבור תלמיד זה סדר חמור במיוחד. למשגיחים על סדרי הנגלה והחסידות הוריתי להשגיח עליו במיוחד, וכך נמשך הדבר במשך כל החורף. בראש חודש טבת נסע אבי הרבי הרש"ב לחוץ לארץ, ובסביבות ראש חודש אדר, כשהיו צריכים להתחיל בבירור החיטה למצה השמורה, כתב לי אבי באחד ממכתביו שאטיל על אותו תלמיד את כל העבודה הקשה הקשורה בהכנות למצה השמורה, וגם שאכתוב לו כיצד הולכת אצלו העבודה. באותה שנה היה על אבי הרבי להגיע לליובאוויטש ימים ספורים בלבד לפני חג הפסח. קיימתי כמובן את כל הוראותיו של אבי בהידור, את כל העבודות הקשות בבירור החיטים, בהעמדת הריחיים של יד, בטחינה עצמה של החיטים. העמסתי על התלמיד הזה עד שבמשך שני שבועות לא היה לו רגע של מנוחה. לא היה לו לא יום ולא לילה. אמנם הכל היה בסדר מסודר שהוא לא ירגיש שמתבצעת כאן הוראה מסוימת. בדרך כלל לא הייתה קיימת אצל תלמידי התמימים בליובאוויטש השאלה למה או מדוע.

05:49 אם פקדו לעשות דבר מסוים, עשו אותו. בכלל ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש הושתתה על ארבעה יסודות אמת, אהבה, נאמנות ומסירות. תלמיד הישיבה נחשב לבן. האהבה ששרתה בין התלמידים הייתה מופלאה. הנאמנות והמסירות של התלמידים כלפי המנהלים ושל המנהלים כלפי התלמידים הייתה במלוא מובן המילה, ורק הנהגה כזו יכולה הייתה לגדל סוג תלמידים כזה שישיבת תומכי תמימים אכן גידלה וחינכה. יברכם הקדוש ברוך הוא. כשהיו צריכים לאפות מצה עבור כל אנשי הבית, הוטלה כל העבודה על שכם אותו התלמיד שעליו דיברנו. זאת אומרת כל התלמידים עבדו, אבל את העבודות הקשות הטלתי דווקא עליו. כאשר חזר אבי לליובאוויטש, הנה נוסף על הידיעות שכתבתי לו במכתבים, התעניין בייחוד ובמפורט על אותו התלמיד. כאשר הגיעו ההכנות לאפיית המצה שמורה של ערב חג הפסח, הנה נוסף על כל העבודות, כיבדתי את הבחור הזה בבדיקת חמץ במניין במשרד הישיבה, עבודה שנמשכה עד לשעה שתיים או שלוש אחרי חצות הלילה, ובשעה שבע בבוקר של ערב פסח היה עליו להיות במקום האפייה של המצה השמורה כדי להכשיר את המאפייה. כאשר סיימו את כל העבודות קראתי אותו אלי בשעה חמש בערב ואמרתי לו שילמד היטב את המאמר ששת ימים שבסידור, ולמוחרת, ביום הראשון של פסח, יבוא אליי בשעה שבע בבוקר ואלמד איתו את המאמר. ידעתי כמובן, מספר רבי יוסף יצחק, שהוא התלמיד הזה הוא אחד הממונים על השולחנות באולם הגדול. האולם הגדול נקרא הזאל הגדול. זהו האולם שבו היו לומדים תלמידי הישיבה תומכי תמימים, ובאותו אולם היו התלמידים סועדים ביחד כל ימי חג הפסח. השולחנות לאכילה היו מסודרים בסדר מאוד מוגדר ומסומנים במספרים, ולכל תלמיד היה מקום קבוע לכל שמונת ימי החג, ולכל שולחן היה משגיח על הסדר

08:28 שהיה מכונה בשם ממונה. עד לאחרי הסדר, שבוודאי יימשך עד לשעה שתיים אחרי חצות הלילה, לא יהיה לו לאותו תלמיד, חשבתי לעצמי אפילו רבע שעה פנאי ללימוד. כל העניין היה כדי לראות עד כמה נוגע לו לימוד החסידות. ואכן, בשעה שבע בבוקר היה המאמר קלוט במוחו לפי ערך ידיעתו אז בחסידות, ואז למדתי איתו עד לשעה שמונה, ולאחר מכן נכנסתי אל אבי הרבי וסיפרתי לו את כל הסיפור. אבי היה שבע רצון ואמר לי נטענו בעזרת השם יתברך אילן עושה פרי. הריני מקווה שהוא יהיה תופח על מנת להתפיח. ואם כי יעבור עוד זמן רב, אבל סוף כל סוף יהיו ענפיו מרובים עם פירות רבים וגידולי גידולים. ביום האחרון של פסח, בשעת סעודת החג אצל תלמידי הישיבה באולם הגדול. כאן מסביר הרבי רבי יוסף יצחק שביום האחרון של פסח היו התלמידים מזמינים את הרבי הרש"ב לסעוד איתם את סעודת יום טוב והיו מאריכים בסעודה, והרבי היה אומר חסידות, ולאחר מכן היו יוצאים בריקודים ושמחים עד שעה מאוחרת. ואז אומר לי אבי, יוסף יצחק ראה פעולת רגע של מצווה. אבי רמז על הבחור האמור ראה הוא אומר, הוא קיבל פנים אחרות לגמרי. הגסות הוסרה ונראים פני אדם. ומעט על תולדות הישיבה. מספר רבי יוסף יצחק כל מה שאבי הרבי הרש"ב היה עושה הוא רצה לבחון ולהיות בטוח שהדבר הוא אמיתי, ולכן גם כשהיסד את ישיבת תומכי תמימים רצה שתהיה בידו איזושהי בחינה אם היא בפועל למה שהוא התכוון. בחמישה עשר באלול שנת תרנ"ז הודיע אבי שהוא עומד לייסד ישיבה. הוא בחר כעשרים תלמידים הטובים מבין מספר רב יותר של בחורים לומדים ויראי אלוקים, ומסר אותם להדרכתו של מלמד חסידי, מלמד שלא

11:07 תואר בתארים של הרב הגאון וכדומה, כי היה יהודי שחדור כל כולו בהדרכה חסידית חב"דית. שמו רבי שמואל גרונם אסטרמן זכרונו לברכה. אבי מסר בידיו את סדר ההדרכה לחנך ולהדריך את הבחורים להיות יהודים של מסירות נפש על תורה, על מצוות ועל אהבת ישראל. עברה שנה. בתחילת חודש אלול הגיע אותו משפיע רבי שמואל גרונם אסטרמן עם התלמידים שנמסרו בידו אל אבי הרבי הרש"ב לבחינה. הבחינה ארכה מספר ימים. לאחר הבחינה, ביום שני, י"ח אלול תרנ"ח, במעמד עשרה חסידים הודיע אבי היום הוא י"ח באלול, מאתיים שנה ליום הולדתו של מורנו הבעל שם טוב. היום אחרי הבחינה, יש לנו ישיבה שבה תבוא לידי ביטוי שיטת מסירות הנפש של הבעל שם טוב בהתאם לביאוריו של רבנו הזקן וכל הרבים שבאו אחריו נשיאי חב"ד בידיעת אלוקות ובאהבת ישראל. ואז במשך השלוש שנים הראשונות מתפרסמת ישיבת תומכי תמימים בעולם התורה, והרבה בחורים מכל רחבי רוסיה נוהרים לישיבה, ולקראת יובל חמש השנים הישיבה היא במלוא מעמדה ומונה כמה מאות תלמידים, ומשנה לשנה מתפתחת הישיבה יותר ויותר. מחלקות וסניפים מוקמים במקומות שונים ברוסיה הלבנה, ברוסיה הקטנה, בליטא, בפולין, בקווקאז, בבוכרה. סניף גדול של הישיבה מוקם בארץ ישראל בבניין גדול רכושו הפרטי של אבי בחברון ונקראת בשם ישיבת תורת אמת. ישיבות תומכי תמימים תופסות מקום בראש עולם הישיבות בשיטה המבוססת על חינוך והדרכה ובמאות תלמידים הפזורים במדינות רבות ומשמשים כרבנים, ראשי ישיבות, שוחטים, מלמדים, חזנים, סופרים, סוחרים, בעלי בתי חרושת, בעלי מלאכות, מנהלי פנקסים ועוד. אבל בידי כל אחד מהם ישנה צידה לדרך שהוא קיבל בתורה, בחסידות ובמידות טובות כאשר היה בישיבת תומכי תמימים. מסירות הנפש של תלמידי ישיבת תומכי תמימים בכל העולם באה

13:55 לידי פועל טוב בעשרות השנים האחרונות בשדה החינוך וחיזוק היהדות. כאשר היו רדיפות היעווסקציה השפלות על הדת ועונשי ייסורים ומוות על היהדות הדתית ברוסיה פעלו תלמידי תומכי תמימים בחיזוק היהדות במלוא ההוד של מסירות הנפש. בפולין, בליטא, בלטביה תופסות ישיבות תומכי תמימים את מקום הכבוד היפה ביותר בעולם הישיבות ומוכרות בהוקרה על ידי גדולי גאוני ישראל.