פרק 239 - הולדתו של הרבי מוהר"ש.

00:00 אנחנו מתחילים את הסיפורים על הרבי מוהר"ש רבי שמואל, הרבי שבא בחב"ד אחרי הצמח צדק, שהוא הבן הצעיר השישי כנראה של הצמח צדק. ונתחיל בדברי ימי חייו. בשני באייר, ב' אייר בשנת תקצ"ד אלף מאות שלושים וארבע נולד בליובאוויטש בן זקונים לצמח צדק ונקרא שמו בישראל שמואל. הרבי שליט"א מלך המשיח מספר באחת משיחותיו שהרבי מוהר"ש נולד ביום ב' אייר, שהוא ספירת התפארת שבתפארת. על יום על הולדתו מסיבות ברית המילה מספרים. אחרי השריפה שפרצה בליובאוויטש בשנת תקצ"ב. אמנם השריפה לא נגעה בביתו של הצמח צדק, אבל החליט הצמח צדק לקנות חלקת אדמה ולהקים עליה בית גדול עם בית מדרש. הפריץ ליובה מירסקי הורה למנהל אחוזתו לתת מהיער שלו את כל הנדרש לבניין ביתו של הצמח צדק. קורות, קרשים. האיכרים יובילו את הקורות והקרשים. הבנאים של הפריץ יבנו בחינם. וכך התחיל בנייה, התחילה בניית הבית. הצמח צדק רצה לחנוך את הבית בחג השבועות, אבל הרבנית הייתה חפצה ללדת בדירה החדשה וכאשר אחזוה צירי לידה הלכה לשם. בחדרי הבית שלא השתמשו בהם עדיין היו מונחים הכלים של פסח ובהם המיטה של עץ, עליה ניפו את הקמח של המצה השמורה. המנהג בימים ההם היה שהיו קונים מיטת עץ לבנה חדשה על ראשי הכתלים שלה היו מניחים שני מוטות ארוכים, עליהם היו מוליכים את הנפה אנה ואנה, והקמח המנופה נופל על הסדין הפרוס מלמטה. לאחר הפסח היו משתמשים במיטה לצורכי הבית. בכל אופן הרבנית הלכה לשם, הביאו קש ותבן, הציעו על המיטה ושם היא ילדה. כאשר הודיעו לצמח צדק על כך, מיהר לבוא לשם. הוא עמד בחדר ופניו אל הכותל במשך כל זמן הלידה

02:45 ואת בניו רבי ברוך שלום, רבי יהודה לייב ורבי חיים שניאור זלמן ציווה שבאחד החדרים שבביתו יאמרו את הפרקים מספר תהילים אל"ף, בי"ת, גימ"ל, דל"ט, כ"א, כ"ב, כ"ג, כ"ד, ל"ג, מ"ז, ע"ב, פ"ו, צ"ד, צ"א, ק"ד, קי"ב, קי"ג ועד סוף הספר. על המיילדת הוא ציווה לטבול במקווה לפני שהיא תקבל את הילד והיא תקבל אותו עם חתיכת בד לבנה מיוחדת שהצמח צדק העביר. וביום ב' אייר, כפי שסיפרנו, ספירת תפארת שבתפארת. במלאת מאה שנה להתגלות מורנו הבעל שם טוב ילדה הרבנית חיה מושקא בן. ביום השמיני הורה הצמח צדק להשכים לתפילת שחרית ובשעה עשר באו כבר כל בני המשפחה ובראשם רבי חיים אברהם, בנו של רבנו הזקן. מי היה רבי חיים אברהם? רבי חיים אברהם, בנו של רבנו הזקן, היה ממעט בדיבור. פניו וקומתו היו מבהילים ביופי. בעל קומה גבוהה, מחזה פניו כמחזה פני אביו רבנו הזקן. רוח של חן נסוכה הייתה תמיד על פניו. כאשר הסתכלו על הדוד רבי חיים אברהם, סיפרה הרבנית רבקה, אשתו של הרבי מוהר"ש, נהיה טוב על הלב. הוא היה בעל חושים נפלאים, מתמיד גדול בתורה, מאריך בתפילה. מעולם לא התעניין בשום דבר חוץ מתורה ועבודת השם. היו לו מידות נפלאות והיה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות. אביו רבנו הזקן חיבב את חיים אברהם ביותר. פעם אחת איחר רבי חיים אברהם מלבוא לאמירת התורה ברבים. אף אחד לא הרגיש בכך, כי תמיד היה עומד בין כל החסידים. ידוע שרבנו הזקן, לפני שהתחיל לומר חסידות, היה יושב במשך זמן, לפעמים עד חצי שעה ויותר בדבקות גדולה, ולאחר מכן מתחיל לומר חסידות. ובפעם ההיא אמר לפני שהוא התחיל את המאמר בלשון שאלה היכן בני

05:21 רבי חיים אברהם? ואז הוסיף רבנו הזקן בלחש שמשא דאתקסיא שמש של עולם המחשבה. רבי אהרון מסלשעל[?] סיפר בהיותי במסיבת ברית המילה של רבי חיים אברהם שמעתי בשם רבנו הזקן שהוא קרא לו בשם חיים אברהם, אברהם על שם רבו, הרב הקדוש רבי אברהם המלאך, בנו של הרב המגיד ממזריטש. אבל אין חפצו במלאכים. הוא חפץ בעבודה של נשמה, ומשום כך הוא קורא בשם חיים אברהם. אברהם אבינו נקרא תחילה אברם ולאחר מכן אברהם. רבי בן רבי אף שנקרא מתחילה אברהם מכל מקום נקרא מלאך. אבל חיים אברהם הוא נשמה. חיים של אברהם. ואז עובר הזמן והגיע קרוב לשעתיים אחרי חצות היום. כולם מחכים לברית המילה. הצמח צדק עדיין סגור בחדרו. התחילו נאספים להתרגש. נענה רבי חיים אברהם ואמר בוודאי עסוק הוא עם אורחים יותר יפים מאשר אנחנו, ונאנח. ואז כעבור חצי שעה יצא הצמח צדק מחדרו פני קודשו שמחות. עיניו אדומות מבכי, מטפחת אדומה בידו ואמר הברית תתקיים היום. ואז נכנס חזרה לחדרו. רבי חיים אברהם עמד במקומו, ניגש אל החלון, סמך ראשו על ידיו והתעמק במחשבותיו. בניו של הצמח צדק דיברו בענייני תורה וחסידות. התרגשות האורחים הלכה וגדלה. הרבנית שלחה לברר למה מאחרים כל כך את הברית וציוותה ללכת אל בעלה הצמח צדק לחדרו לשאול אותו. אבל רבי חיים אברהם עיכב את השליח. ואז, אחרי השעה שלוש, יצא הצמח צדק עוד הפעם מחדרו בפנים שמחות, ואמר לאורחים שיטיבו את לבם והברית יהיה היום. ושוב חזר לחדרו. בשעה ארבע יצא בפעם השלישית ואמר שלא יתפללו מנחה ובקרוב יהיה ברית. ואחרי שהקלה יצא מחדרו, הלך לחדר היולדת לדבר איתה על דבר קריאת שם הנולד, וציווה להכין

07:47 את הילד והלך למניין והתחיל סדר הברית. רבי דובער בן רבי יוסף סיפר שהיה שם בשעה שאביו היה מוהל ושמל את הרבי מוהר"ש. בשעת חיתוך הברית צעק מאוד. הוציא הרב הצמח צדק את ידו השמאלית מתחת לכר עליו היה מונח הילד, הניחה על ראש הנימול והתחיל לצחוק ושוב לא בכה. כשגמרו את הברכות התחיל הרבי הצמח צדק לומר אשרי וציווה למהר בתפילת המנחה. העומד לפני התיבה היה גיסו רבי מנחם נחום, בנו של הרבי האמצעי, ואז מייד ישבו לסעודה. בתוך הסעודה שאל רבי יהודה לייב, בנו של הצמח צדק, ידוע בשם מהרי"ל מקאפוסט, על שם מי נקרא הילד? כלומר רבי יהודה לייב שידוע בשם מהרי"ל מקאפוסט שאל על שם מי נקרא הילד. נדמה לי הוא אמר שבמשפחתנו אין שם כזה. הוסיף בלחש אולי על שם שמואל הנביא. אמר הרבי הצמח צדק השם הוא על שם שואב מים מפולוצק שנקרא בשם שמואל וחכם עדיף מן הנביא. ימי שנותינו בהם שבעים, כמה מדרגות בימים שמונים שבעים, בהם עם אותיותיו. בהם עם אותיותיו בגימטריה זה חמישים. ואז אחרי חמישים שנה, בסוף חודש סיוון תרמ"ב, חמישים שנה מאוחר יותר, אמר בנו של הרבי הצמח צדק, הרבי מוהר"ש, אבא אמר בהם עם אותיותיו, זאת אומרת נ' חמישים, ונאנח מאוד. במקום אחר מסופר בשעת הברית אמר הרבי הצמח צדק על בנו הקטן שנולד עכשיו, ששמע מסבו רבנו הזקן ששמואל זה שתי מילים שמו כאל. ואז הרבי מוהר"ש נהיה לילד. ובילדותו של הרבי מוהר"ש אהבו החסידים לשחק איתו. כשהיה בן חמש שש שנים התבטא חסיד אחד ביחס לשבת בראשית. אמר לו הרבי מוהר"ש, חסידים יודעים מה זה שבת בראשית, אבל מתנגדים לא רוצים לדעת. השבת הזו,

10:42 שבת בראשית, יש לה חן מיוחד. שאל אותו החסיד מה ההבדל בין חסידים למתנגדים? ענה לו הרבי מוהר"ש הילד, מתנגד מפחד מהקדוש ברוך הוא, חסיד אוהב את הקדוש ברוך הוא. כשסיפרו לרבי הצמח צדק על אמירתו הזאת של ילדו הרבי מוהר"ש, שלשבת בראשית יש חן מיוחד, אמר... שהחן הזה יורד מלמעלה. בגיל שבע למד הרבי מוהר"ש אצל המלמד השני רבי פסח. הוא היה בקי בתורה ובחלק גדול מהנ"ך ולמד כבר גמרא עם פירוש רש"י ותוספות, ובשעת משחקו עם חבריו היה חוזר תנ"ך בעל פה. היה שם חסיד רבי יצחק אייזיק מוויטבסק שעליו כבר סיפרנו מספר פעמים והוא היה יליד העיר סמילביץ'. והייתה אהבה גדולה וחיבה בין הרבי מוהר"ש לבין החסיד רבי יצחק אייזיק. בגלל העובדה שאביו של הרבי מוהר"ש, הרבי הצמח צדק, חיבב מאוד את רבי יצחק אייזיק והוא הכתיר אותו בשם הבעל הוראה והפוסק רבי יצחק אייזיק. למה? כי רבי יצחק אייזיק ישב אצל רבנו בייחוד כדי לברר את כל ענייני הספקות בהוראת ההלכה בכל ארבעת חלקי השולחן ערוך. בהיותי ילד בן שמונה שנים בערך, מספר הרבי מוהר"ש לבנו הרבי הרש"ב, ראיתי בפעם הראשונה את הרב החסיד רבי יצחק אייזיק מוויטבסק. היה זה בחודש כסלו, כאשר הגיע רבי יצחק אייזיק לליובאוויטש לחגיגת י"ט כסלו, ראש השנה לחסידות. בחצר היה שלג גדול, רק שבילים מיוחדים הובילו מביתו של אביו הרבי הצמח צדק אל בניין המניין הגדול שבחצר, וגם בין הבתים שבחצר היו שבילים מיוחדים בתוך השלג העמוק. ואני, כשראיתי שכבר הדליקו את הנרות בבית הכנסת שבחצר, מיהרתי לשם, כי כנראה כבר התחילו לשמוח בשמחת החג של י"ט כסלו. כאשר הגעתי לבית הכנסת ראיתי שדודי זקני, הרב החסיד רבי חיים

13:38 אברהם ודודי רבי מנחם נחום, בנו של הרבי האמצעי, ואיתם שלושה זקנים רוקדים בעיגול והרבה עשרות אנשים וכל אחי ובניהם עומדים מסביב ושרים ומנגנים ומכים בכפיהם זה על זה לפי קצב השירה. אהבה רבה אהבתי את דודי רבי חיים אברהם וגם את דודי רבי מנחם נחום, שבכל זמן היו מספרים לי סיפורים ממה שראו בביתו של רבנו הזקן ובביתו של רבנו האמצעי, ואת אשר שמעו מזקני החסידים. לא פעם קרה שכאשר הגעתי מביקורי בבית דודי זקני רבי חיים אברהם ובאתי אל אבי הרב הצמח צדק, שאל אותי, "היכן היית?" סיפרתי לו מה ששמעתי מדודי רבי חיים אברהם. אבי הרבי הצמח צדק היה נהנה מאוד והיה מצווה עליי ללכת אליו לעיתים קרובות יותר. דודי רבי חיים אברהם היה אז חלש בבריאותו. הוא לא היה זקן כל כך, בערך אולי שישים וארבע או שישים וחמש, אבל היה סובל לעיתים מכאב לב ולכן לא יכול היה לסבול הרבה בגדים, וכמה פעמים מצאתי אותו יושב לבוש רק במעיל וירמולקה, כיפה על ראשו. אבל מכיוון שהיה מספר איזה סיפור מאביו רבנו הזקן או ממורנו הרב המגיד ממזריטש וממורנו הבעל שם טוב או מאחיו הרבי האמצעי, היה חוגר אבנט ולובש כובע בראשו על גבי הירמולקה. לפני כל סיפור שהיה מספר לי היה אומר כך, "כמה פעמים שמעתי מאבי רבנו הזקן שכאשר היינו שומעים דברי תורה ממורי ורבי הרב המגיד ממזריטש, היה זה אצלנו בבחינת תורה שבעל פה. אבל כשהיינו שומעים סיפור ממורי ורבי, היה זה אצלנו בבחינת תורה שבכתב." בנוסח הזה היה גם דודי רבי מנחם נחום אומר לפני כל סיפור שהיה מספר. כאשר ראיתי את דודי רבי חיים אברהם ודודי רבי מנחם נחום רוקדים, פילסתי

15:59 לי דרך, רצתי אליהם, אחזתי באבנטו של אחד הזקנים ורקדתי גם אני איתם. ראיתי שבן אחי רבי שניאור זלמן, שהיה גדול ממני בארבע חמש שנים, קינא בי על חריצותי ורוחב לבבי להשתתף בריקוד, אבל שמתי לב לכך. בחודש שעבר, בחודש מרחשוון, הייתי חולה קצת בחולי הגרון ונשארה לי חולשה ברגליים, וכשרקדתי שעה קלה הרגשתי כאב וחדלתי מלרקוד. עמדתי בצד והתבוננתי אל המחול ואל הרוקדים. הגבהתי את עיניי והתבוננתי אל דודי רבי חיים אברהם וראיתי והנה דמעות זוחלות על לחיים, עיניו עצומות, מצחו קמוט ובשפתיו ידובב כהוגה בזיכרונות ישנים. כאשר הסתיים הריקוד ניגש אחד הזקנים, הוא הרב החסיד רבי יצחק אייזיק מוויטבסק, את דודי רבי חיים אברהם חיבקו ונישקו זה לזה וכן חיבק ונישק את דודי רבי מנחם נחום, אחז בשניהם ואמר להם אנו שמחים בשמחה שראינו בעינינו.