פרק 237 - הפסד המשכילים במערכה.

00:01 אנחנו ממשיכים עם הסיפור על הרבי הצמח צדק, המאבק שלו עם המשכילים. מי שעוזר לו מאוד זה הגרף גליצין והאחיין שלו, גליצין הצעיר. ועכשיו הגרף הזקן גליצין כותב מכתב לאחיין הצעיר שלו. "זכורני", כותב הגרף הזקן, "את המלשינות שרודפי ושונאי הרבי ברוכוביץ', סבו של הרבי שניאורסון הנוכחי, העלילו עליו אחרי..." אנחנו מדברים על האדמו"ר הזקן כמובן. "העלילו עליו לאחר שכבר נתבררה כשרותו וישרותו במצב הפוליטי, ועד כדי כך המתנגדים האלה הצליחו שהוא הוזמן שנית לפטרבורג ונעצר בטיינה סובייט, וכמעט שהוחלט שיהא אסיר עולם בפטרבורג. ורק תודות לאנשים ישרים בחוגי הממשלה, ולכל הראש תודות לישרותו ולעדינות לבבו של אדוננו הקיסר אלכסנדר, ניתן לו חופש גמור, ואין ספק שגם לרבי שניאורסון נכדו כעת יקרה כך ששונאיו ורודפיו מבין אחיו היהודים המחזיקים עצמם למלומדים, ילשינו ויעלילו עליו. ובכן," מסיים הדוד גליצין לאחיינו הצעיר, "עליך אדב שחובתך היא להגן על אדם כשר זה הלוחם עם אחיו הכופרים בתורתם תורת משה." מכתב זה של דודו עשה רושם אדיר על גליצין הצעיר, וכשנודע לו על דבר הבחירות לאסיפה שנקראה מטעם שר הפנים, ושהרבי הצמח צדק ענה שהוא לא יכול לקבל על עצמו את הטורח להיות נבחר לאסיפה זו, המציא הגנרל גוברנטור את תעודת הרופא הייבנטל[?], שלרגל חלישות בריאותו לא יכול הרבי שניאורסון ואינו רשאי לקבל על עצמו עול כבד כזה. כאשר קיבל הגנרל גוברנטור גליצין, כנראה גליצין הצעיר, את קונטרס המענה של הרבי הצמח צדק שדיברנו עליו אתמול, וביודעו את גודל התנגדותם של המשכילים אל הרבי מלובביץ', קרא אליו גליצין את אליעזר ציפקין, שהיה מלומד בשפה הרוסית, והורה לו לתרגם עבורו את הקונטרס. ציפקין אמר לגליצין שאפילו שהוא מבין היטב את האמור בקונטרס, הוא לא יכול

02:58 לתרגם אותו, כיוון שחסרים לו אותם הפסוקים המופיעים בקונטרס בשפה הרוסית. והוא אמר שהאדון פייטר פסקוביץ' משקלוב יש לו מורה לבנו יעקב, האקדמיק אוטו שולץ, שסיים בית ספר גבוה לשפות בני קדם, ובוודאי יוכל לסדר העתקה מדויקת. ואז גליצין שלח את הקונטרס בלשון הקודש לגוברנטור במוהילב בבקשה להעבירו לגרף פסקוביץ' בשקלוב, בלוויית מכתב אל הגרף ומכתב אל המלומד שולץ, להעתיק את החוברת לשפה הרוסית. שולץ העתיק את הקונטרס, ובשולי הגליון העיר מספרי החוכמה והמדע ביחס לעניינים המובאים בקונטרס, ושלח את החוברת לגוברנטור במוהילב כדי למסור אותה לגליצין. והנה, באחד הימים קיבל הגנרל גוברנטור גליצין הודעה מטעם בית פקידות שר הפנים, המחלקה השלישית, את הגרף אורלוב, לאמור כך. במחלקה השלישית התקבלה העתק של ההודעה שנשלחה לגנרל גוברנטור בויטבסק ומוהילב אודות החוברת שהצדיק שניאורסון מלובביץ' מפיץ, המכילה מרידה נגד דעתו ורצונו של הקיסר. ובית פקידות הגנרל גוברנטור מגן על המורד. ההודעה חתומה על ידי אזרחי עיר ויטבסק, שמואל מירקין, ראובן וולף זלוטניק ומוישה בנימין בריסקין, ולכן כותב לו כנראה לגליצין שהגנרל גוברנטור גליצין מתבקש א. לנקוט באמצעים הדרושים כדי לברר נכונותה של אותה הודעה. ב. להביא לבית פקידות המחלקה השלישית העתק של אותה חוברת. הגרף גליצין הזקן סיפר לירחמיאל מסיאבו[?] באחת משיחותיהם על החקירה והדרישה של הרבי ברוכוביץ', כלומר של האדמו"ר הזקן בשנת אלף שמונה מאות ואחד בפטרבורג, וגם על אספת הרבנים בשנת אלף שמונה מאות ארבעים ושלוש, ומסיאבו סיפר לו על הקונטרס שתרגם לרוסית. הגרף גליצין הזקן קרא את הקונטרס המתורגם והלל את ירחמיאל וחבריו הצעירים המלומדים על ההערות שהעירו, וכשכתב לבן אחיו הגנרל גוברנטור בויטבסק שלח לו העתק את הקונטרס בליווי מכתב פרטי כמו שכבר דיברנו. ובינתיים קיבל הגנרל גוברנטור

06:01 שתי העתקות, העתקת הפרופסור שולץ משר הפלך של מוהילב והעתקת הצנזור טוגנהולד מהגנרל גוברנטור בווילנה. ואז הגנרל גוברנטור גליצין ענה לבית פקידות המחלקה השלישית שהחוברת האמורה בהודעתם של מירקין, זלוטניק ובריסקין היא אותה החוברת שקיבל ישירות מהאזרח הנכבד הרבי מנדל שוחנוב שניאורסון מלובביץ', כתובה בשפה העברית, שהוא שלח אותה ללשכת האמונות והדתות השונות, ובוודאי תרגמה שם בתרגום מדויק ומכיוון שבבית פקידות הגנרל גוברנטור נמצאות שלוש העתקות שונות מהקונטרס האמור משלושה מקורות שונים, הוא שולח אותם לבית פקידות המחלקה השלישית, אבל הוא לא לוקח אחריות על עצמו. מי מהעתקות היא יותר מדויקת? על יסוד תשובת הגנרל גוברנטור פנה בית פקידות המחלקה השלישית אל לשכת האמונות והדתות לשלוח להם העתקה מהחוברת. לשכת האמונות והדתות השונות מילאה בקשה זו ושלחה העתק החוברת, כפי שתרגמה דוקטור מנדלשטם וחבריו. ומעכשיו היו בבית פקידות המחלקה השלישית ארבעה העתקים שונים מהקונטרס של הרבי הצמח צדק, דבר שהפליא מאוד את הגרף אורלוב. מכיוון שהוא התעניין במהלכי ענייני המלשינות על החסידות ונסיהם באותן ארבע תקופות. התקופה הראשונה שהייתה מלשינות בשנת תקל"ב, כלומר אלף... רק רגע אלף שבע מאות שבעים ושתיים על הקרלינים, המלשינות בשנת תקנ"ח, כלומר אלף שבע מאות תשעים ושמונה ומאסרו של רבנו הזקן. שלוש המלשינות בשנת תקפ"ז אלף שמונה מאות עשרים ושבע ומאסרו של אדמו"ר האמצעי והמלשינות במשך עשר השנים מתקצ"ח אלף שמונה מאות שלושים ושמונה עד תר"ח אלף שמונה מאות ארבעים ושמונה והמאסרים התכופים בשנת תר"ג של הצמח צדק. אז אורלוב ערך את חוות דעתו בכללות עניין זה, והציע ששר הפנים ושר ההשכלה יקימו ועד מיוחד לעיין בשאלת המלשינות, מאיזה מקור נובעות המלשינויות? כי מלשינות הכרוכה בזיופים קשים כאלה ממיצה חרפה על מוסדות

09:09 הממשלה המתחשבת עם מחוללי הזיופים. בוועידה המשותפת הוכיח שר הפנים סרגנוב את שר ההשכלה אוברוב על שהוא מאמין יותר מדי ליהודים המלומדים. רבות בשנים האמין בדוקטור ליליינטל עד שהוא מעל בכספי הממשלה וברח ועקבותיו לא נודעו, ומאז הוא מכלכל את העניינים הנוגעים ליהודים עם חבריו דוקטור מנדלשטם ודוקטור רוטנברג, ואת הרבנים עזב לגמרי. ואז על פי הוראת בית פקידות שר ההשכלה בחר בית פקידות שר הפנים את ששת חברי האסיפה הנוכחית, ובבית פקידות שר הפנים הגיעה הודעת שר פלך ויטבסק והודעה שרי הפלחים מוילנה, מינסק, וילנה ועוד שהיהודים מתרגשים על מה שקורה באסיפה ואומרים שרוצים להעבירם על דתם. אוברוב הזמין את מנדלשטם ורוטנברג, ויחד איתם את ארבעת חברי האסיפה וורביל, אייכנבוים, ברנשטיין וליפשיץ, ושפך עליהם את כל חמתו והוכיחם בכל מיני זלזול ודרש מאת מנדלשטם כיצד העז לייעץ לו לבחור בארבעה אנשים כאלה מחללי דת ישראל בפרהסיה, וגם את הרב היחידי שבחר הוא בכלל לא רב של יהודים אלא מורה בבית מדרש שבווילנה. וגם הראה להם את הזיופים בקונטרס של הצמח צדק, והודיע להם שבעוד ימים אחדים יסגרו את האסיפה בלי קבלת החלטות, החלטות כלל, כאילו בכלל לא התקיימה האסיפה והם שיעזבו את העיר. חברי האסיפה החופשיים, כלומר המשכילים, הכינו להם חומר רב, חלק ממנו עוד מימי יקטרינה השנייה ומימי פבל, וערכו הרצאה מפורטת על איסור הבאת ספרי קבלה וחסידות מחוץ לארץ, על החלפת החיידר לבית ספר מסודר, על הוצאה-- הוצאות בתי הספר על חשבון היהודים באמצעות מס מיוחד מנרות של ערב שבת ויום טוב, וחברי האסיפה היו בטוחים בהצלחתם מכיוון שהם היו הרוב, ובייחוד ובפרט שהצעתם נערכה על ידי הפדגוג של הדור ההוא, הנודע לשם המלומד המפורסם הרץ

11:43 הומברג, שהיה מפקח כללי על בתי הספר של יהודים במחוז בוהמיה, כנראה מדינת בוהמיה, שכנראה שזה גרמניה או משהו. המשכילים רצו שאישורה של הממשלה על הרצאתם יהיה באופן חשאי כדי שלא יתקלו בהתנגדות, ושעה מוכשרת להביא מחשבתם האמורה מן הכוח אל הפועל תהיה כפי שידברו ביניהם לפני סגירת האסיפה, בשעה שהוא ברור וסגניו סטוצקי וקורפוב בני בריתם תהיה רוחם טובה אליהם, ורק אחד דאגו ודבר השתתפותם של שני החברים גולדברג ובשקוביץ, שבוודאי יתנגדו להצעתם. אבל לאחר שבשקוביץ וגולדברג הגישו את התפטרותם, הרי שמסיבה זו נפסקו הישיבות במשך כשלושה שבועות, אבל התחדשו לאחר מכן ועל סדר היום היו עוד שתי ישיבות. בישיבה האחרונה היו צריכים לקרוא את תשובותיהם של הרבנים על דבר חמש ההצעות והכרזת העניין. דבר שני הצעת כלכלת סדרי העניינים בעתיד והבאתם אל הפועל. כלומר איך לתכנן את הדברים. ודבר שלישי סגירת האספה. המשכילים היו בטוחים שאם יציעו את הצעתם האמורה ויקבלו את הרישיון הדרוש, ובמועצות חוכמה שלהם חוכמה להרה מה שנקרא יפיקו את זממם כפי הצעתו והודעתו של הומברג, המומחה בעורמה וגנבת דעת, שיעשו את המעשים בלעז וכל דבר יהיה פתאומי. פקידי בתי הגבול יקבלו פקודה חשאית מבית הפקידות הראשי בענייני מכס, שבהגיע חבילות ספרי ישראל מחוץ למדינה ישלחו אותן חזרה. יכינו בתי ספר ובבוא מועד הלימודים יכריזו מטעם בתי הפקידות הממשלה שהילדים והנערים ילכו לבתי הספר במקום לחדר. צריכים להשתדל שמישהו מאזרחי העיר יחכור את מס הנרות, ובמועד המוכשר יוכרז מטעם בית פקידות המשטרה העירונית שחכירת הנרות הוא בחנות פלונית שהוא החוכר היחידי, וכל הנרות הנמצאים אצל אחרים יחרמו, ובאופן כזה יצליחו, כי עד שיתעוררו המתנגדים ויכתבו קובלנות כבר יהיה אחר מעשה, ויעברו דין ודברים עד שיפעלו

14:06 איזו הנחה קלה. אבל הקדוש ברוך הוא היושב בשמיים ישחק וילעג להם. והסערה בדבר זיוף העתק הקונטרס של הצמח צדק הביא על המשכילים משבר נורא, ונכזבת תקוותם ומזימתם הרעה נשארה ללא פועל. כעבור משך זמן ניכר על ידי עבודתו המסורה של ועד עסקני הכלל, נתפרסמו כל פרטי העניינים האמורים שגרמו שהממשלה ביטלה את האספה ולא החליטה שום החלטות ולא פרסמה שום משא ומתן ודין ודברים. על אספה זו. תעתועי מנדלשטם וחבריו באספה הזו ובהנהגתם לחלל את שמם באכילת טריפות וחילול שבת, הביאה שואה על משכילי רוסיה ופולין, ולולא עזרתם של משכילי חוץ לארץ וסכומים גדולים היו שני בתי השמד בית מדרש לרבנים בווילנה ובז'יתומיר מתמוטטים. מכל הקהילות היו מרחיקים את המשכילים וקוראים אחריהם זייפנים ופסולים, ומבלי להתחשב עם תפקידו של מנדלשטם בתור יהודי מלומד בבית פקידות שר הפנים ושר ההשכלה, אבד חינו בעיני שר ההשכלה ובעיני שר הפנים ושמו וזכרו של אותו מנדלשטם היו לשמצה בפי כל יהודי רוסיה.