פרק 236 - ניצחון הרבי צמח צדק כנגד המשכילים בשנית.

00:01 ההתפטרות של גולדברג[?] ובשקוביץ'[?] מוועידת הרבנים עשתה רעש גדול בכל העולם היהודי, וועד עסקני הכלל פרסם את זה בצורה מאוד רחבה והיהודים התחילו לראוש ולרגוש. שרי הפלך החליטו שעליהם להודיע על ההתרגשות הזאת של היהודים ל-שרי הממשלה בפטרבורג. ואז הגיעה התשובה של רבנים על אותם ההצעות לתיקון של המשכילים, הרי המשכילים רוצים להשמיד את היהדות, אבל הם לא עושים את זה בבת אחת, אז הם הציעו כל מיני תיקונים בסידור התפילה, בסדר הלימודים, ב-מה הילדים כן ילמדו, מה הם לא ילמדו וכן הלאה. ואז הרבנים עונים תשובות על הדברים האלה. כל הרבנים אמרו שנבחרי הוועידה, אותם משכילים שנבחרו לוועידה, רובם אינם מומחים לפתור שאלות כאלו. מהם גם שהפתרון שלהם אי אפשר להישען עליו ועד כמה שידוע להם כותבים הרבנים השאלות האלה כבר נפתרו על ידי רבנים מפורסמים בוועידה שהייתה בשנת תר"ג, והם מסכימים לדעתם, כלומר שהיהדות צריכה להישאר אותה יהדות מסורתית כפי שהיא הייתה. אבל הצמח צדק לא הסתפק בתשובה הזאת של הרבנים, והוא ערך קונטרס מסודר. דבר ראשון על עצם העניין של סידור התפילה ואיך הוא צריך להיות. דבר שני, האם אפשר ללמד תנ"ך רק על ידי לקחת ליקוטים שמוצאים חן ולא לדבר על ליקוטים שלא מוצאים חן? וגם על הרמב"ם וגם על תרגום התורה. הצמח צדק ערך קונטרס מסודר ובו תשובות ברורות על העניין שהקדוש ברוך הוא, הוא זה שברא את העולם, הוא זה שנתן את התורה והוא זה שמשגיח על כל מעשי בני האדם, ואת התורה הוא נתן כדי ללמוד אותה וכדי שהיא תלמד את האדם שלומד אותה. כשנתקבל קונטרס המענה בלשכת האמונות הזרות של הממשלה, הוא נמסר על ידי מנדלשטם לקרוא ולהעתיק אותו

02:50 לשפת המדינה, כלומר לרוסית, וגם להסביר על תוכנו באחת הוועידות. מנדלשטם הזמין את שטרן ואת פינסקר כדי לקרוא יחד את הקונטרס, ובקראם פג ליבם בראותם שבמשך חמש שנים, מאז אסיפת הרבנים בשנת תר"ג, לא זו בלבד שלא שינה הרבי מליובאוויטש את דעתו ולא זז כלשהו מדעתו, אלא עוד חיזק את דעתו ומביע אותה בשפה ברורה. מנדלשטם הזמין גם את וורביל, אייכנבוים, ליפשיץ, נוסף על שטרן ופינסקר, לדון איתם על הקונטרס שכתב הצמח צדק. והם החליטו שהם יעשו כמה דברים כדי שהקונטרס הזה לא יעשה שום רושם על אף אחד, להוסיף לו כל מיני דברים, לזייף אותו, בקיצור, לעשות את כל מה שאפשר כולל שקרים, כדי שלא תתקבל דעתו של הצמח צדק. יחד עם זה, הצמח צדק שלח העתק מהקונטרס הזה גם אל וועד עסקני הכלל בפטרבורג, גם אל הגאון רבי דוד לוריא, גם אל הגאון רבי יצחק אייזיק מהומיל וגם אל הגנרל גוברנטור של ויטבסק הגרף גליצין, שאנחנו כבר זוכרים אותו שהוא היה לטובת חב"ד. אנחנו מפנים, מפנים את תשומת הלב שלנו שוב לאותו גרף גליצין, כי הרי אנחנו כבר מכירים כמה גליצינים, כולם לטובת היהודים, וגליצין הזה הוא אחד מהשרים שאליו שלח הרבי הצמח צדק את הקונטרס שלו. גליצין זה היה בן אחיו של הגרף גליצין, שהיה שר ההשכלה בימי הקיסר אלכסנדר הראשון והתחנך ברוח ליברלית. בעודנו תלמיד בבית הספר שמע רבות מדודו הגרף על המאורע הגדול עם רב של היהודים שהובא לפטרבורג כמורד במלכות. כאשר דודו גליצין הזקן מפליג בשבחו של הרב וגם בשבח בנו המופלג במדע, כלומר רבי משה, בנו של רבנו הזקן. וטרם עזבו את פטרבורג ללכת לכהן במשמרת כהונתו בתור גנרל גוברנטור

05:39 בויטבסק ומוהילוב ביקש מבן אחיו הצעיר להגן על הרבי שניאורסון מליובאוויטש משונאיו כת המתנגדים ומרודפיו העיוורים המלומדים, כלומר המשכילים. כאן למטה בהערה הוא כותב שלושה אנשים מויטבסק, מילקין, זלוטקין ובריסקין היו מלשינים על הצמח צדק ובני משפחתו, ואת המלשינות היו שולחים אל הוועד לענייני היהודים ואל המשטרה החשאית בפטרבורג. כאשר הגיע הגרף גליצין אל מקום כהונתו של הגנרל גוברנטור די יעקב[?], הנה במשך כמה חודשים החליף את הפקידים ורוח אחרת נשבה בכל מוסדות הממשלה. ובכל אופן ועד עסקני הכלל בפטרבורג של חב"ד מסר את הקונטרס של הצמח צדק לידי החכם הכולל ירחמיאל מסייבו, מסייבו שכבר שמענו עליו להתיכון השפה הרוסית, האשכנזית והצרפתית. ירחמיאל מסייבו בנוסף על העתקת הקונטרס לשלושת השפות האמורות בלשון חכמים ובשפה ברורה וקלה ונוחה לקריאה, הוסיף גם ביאורים להאיר ולבאר ולהסביר מכמה ספרי חוכמה ומדע את תוכן הקונטרס ופתגמיו המובאים מהתלמוד ומספרי הראשונים, שיהא כל דבר מובן בהיגיון שמתקבל על השכל עד שהעתקות לו זו בלבד שנעשו לתרגום מדעי ותוכני משוכלל שהבליט את כל העושר ההגיוני הטמון בשפתו העברית, אלא גם נהיו לספר מדעי מהספרות הכי נאה לה. ירחמיאל מסייבו הראה את הקונטרס של הצמח צדק לחבריו, קבוצת צעירים מלומדים, והם מאוד שיבחו את מלאכת התרגום בכלל ואת הערותיו בפרט, והתוועדו יחד לפלפל בתוכן הקונטרס והרחיבו את העניינים בביאורים נוספים, ומסייבו כתב את הקונטרס שנית עם ההוספות שלהם, הביאורים, ההערות ומסר את ההעתקה לידי דודו החסיד רבי חיים מסייבו, חבר ועד עסקני הכלל של פטרבורג. ובינתיים במקביל מנדלשטם וחבריו המשכילים כמובן, העתיקו את קונטרסו של הצמח צדק שקיבלו מלשכת האמונות הזרות לשפת המדינה, אבל הם עשו את זה בלשון חדה ובהבלטת רוממות דת ישראל

08:27 ויתרונה לגבי הדת הנוצרית, וגם השתדלו שלא להוסיף על האמור בקונטרס, אבל התאמצו לשוות לקונטרס רוח של התנשאות מתרברבת ומתגאה. כאשר גמרו את ההעתקה התאספו כולם לדון אותה, פלפלו בה, הוסיפו וגררו עד שעלה בידם את אשר זממו. ואחרי הרצאה קצרה שבכל האמור בין קונטרס אין עניין תוכני בלי תשובה ברורה על ההצעות שהיו חוץ ממה שהוא כותב שכבר נדבר בזה באספת שנת אלף שמונה מאות ארבעים ושלוש. הוא מתפלא על השאלות. הם גם הדגישו שהקונטרס נכתב בלשון מעליבה את הדת הנוצרית. כל זה המשכילים שלנו. ואז בהרצאה הראשונה ששלח הגנרל גוברנטור הגראף גליצין לבית פקידות שר הפנים בעשירי ביולי אלף שמונה מאות ארבעים ושש, בדבר מצב המחוזות שתחת הנהלתו, ציין בקשר לרבי שניאורסון מליובאוויטש את הנהגתו בעניינים הכלליים, שהוא מתעניין מאוד להיטיב את מצב היהודים הכללי ומשגיח על מצבם המוסרי, ועל יסוד הידיעות שהתקבצו במערכת פקיד הבולשת קוצ'ינסקי ומערכת פקיד הבולשת ויאצ'ק לא נמצאת שום עוולה מדינית באזרח הנכבד, הרבי מנחם מענדל שניאורסון והנהגתו היא ישרה ומבית פקידות שר הפנים נמסרה העתקת ההרצאת גליצין למחלקת הבולשת הראשית ולבית פקידות ועד ענייני היהודים. אבל ההרצאה הזו על הצמח צדק לא מצאה חן בעיני שר הפנים סרגנוב, שהיה שונא ישראל, אלא הביאה אותו לידי כעס על מבטו הליברלי של גליצין, ובייחוד פעלה ההרצאה לרעה על השרים בנקנדורף, מנהל המערכה השלישית של הבולשת, וקיסילוב, מנהל הוועד המפקח על ענייני היהודים. גליצין הצעיר, במכתבו הפרטי מיום שבע עשרה ביולי אלף שמונה מאות ארבעים ושש אל דודו גליצין, נשיא כבוד הסנאט, הרבה לספר בשבחו של הרבי שניאורסון, כפי ששמע מבעלי האחוזות האדונים גלינקע, אזמידוב ושוחובסקי, שהם קרובים לליובאוויטש. גם הגראף שובאלוב הזקן והרופא

11:07 הייבנטל[?] סיפרו לו שהרבי הוא טוב. ולכן הוא ממליץ להסיר מהרבי את השגחת הבולשת המשגיחה עליו זה כשש שנים. שר הפנים סרגנוב אמנם היה איש קשה, אבל יחד עם זה היה במידה מסוימת איש ישר. הוא היה נוצרי אדוק באמונתו והיה מכבד גם בעלי אמונות אחרות, ובקרב ליבו רכש כבוד לגדולי ישראל. כנראה שאני טעיתי באמירה שהוא היה שונא ישראל. ומאז שהצמח צדק קנה חלק מאחוזתו של הקנייז שזרניוב ויסד עליו מושבה יהודית, משך עליו את סימפטיית ליבו הטוב של סרגנוב. אבל השר קיסילוב והשר בנקנדורף, שהיו שונאי ישראל, הביטו על גדולי התורה בעין רעה, אף זאת במשך שבע שנים, מאלף שמונה מאות שלושים ושש עד אלף שמונה מאות ארבעים ושלוש, הלשינו ללילנטל וחבריו רוטנברג ומנדלשטם בכל מיני עלילות על תורת ישראל ועל גאוניו, ובייחוד על עדת החסידים החרדים ונשיאם הצמח צדק, והם פעלו על קיסילוב ובנקנדורף לחשוד בגדולי התורה בכלל וברבי בפרט למורדים במלכות. האספה שהייתה בשנת תר"ג שעליה כבר סיפרנו, וההתאמצות של הרבי הצמח צדק להגן על כל דבר הנוגע לדת בכלל, ובענייני קבלה וחסידות בפרט, השפיעו לרעה על בנקנדורף וקיסילוב, עד כדי כך שבנקנדורף פנה בדרישה אל שר הפנים להורות לדיאקוב, הגנרל גוברנטור בויטבסק, להוסיף השגחה מעולה יותר על הרבי שניאורסון. ולכן לאחר כל זה, כאשר התקבל-- מתקבלת כאן ההרצאה של הגנרל גוברנטור גליצין, שהיא לטובת הצמח צדק, היא מעוררת אי נעימות לבנקנדורף וגם לקיסילוב, והם דרשו משר הפנים להגביל אסיפה מיוחדת, כלומר לערוך אסיפה מיוחדת בה יוכלו להרצות ולדון על עניין נחוץ ביותר. באותה אסיפה הרצו בנקנדורף וקיסילוב על העניינים שעמדו על הפרק, והביעו את צערם על הנהגתו הליברלית של הגנרל גוברנטור גראף גליצין, ואי אמון

13:45 לתוכן הרצאותיו הפוליטיות ביחס לבעלי האחוזות בכלל, והנהגותיהם הפוליטיות של מנהלי היהודים ונשיא החסידים הרבי שניאורסון בפרט. כפועל יוצא הם דרשו ששר הפנים ינקוט באמצעים דרושים להגביל את רוחו הליברלית של גליצין, ולחזק את ההשגחה הדרושה על הרבי שניאורסון מליובאוויטש, ועל הקהילות היהודיות השאות למשמעתו בפלכי רוסיה הלבנה וליטא. ואז תוצאות האסיפה הזאת היו, שמבית פקידות שר הפנים הודיעו לגנרל גוברנטור גליצין את בקשת שר הפנים לערוך במשך כמה חודשים הרצאה מפורטת על מצבם הפוליטי של האדונים בעלי אחוזות בפלכי ויטבסק ומוהילב, על קהילות היהודים, ובייחוד על הרבי שניאורסון, נשיא חסידי חב"ד. גליצין מילא אחרי דרישת שר הפנים, וערך הרצאה מפורטת בשבע עשרה באוקטובר אלף שמונה מאות ארבעים ושש על כל מה שהתבקש. כאשר קיבל בנקנדורף את ההעתקה מהרצאתו של גליצין, רשם עליה את החלטתו לאמור: "אינני מאמין בכשרותם הפוליטית של האדונים בעלי האחוזות יוצאי שוודיה ופולין, ובקשר לצדיק שניאורסון למסור לגנרל פרנק פרייגנג, מנהל המערכה הרביעית של בית פקידות הבולשת, במערכה השלישית. פרייגנג מסר את התפקיד לחקור ולדרוש על הצמח צדק לידי פקיד גבוה, מנהל הבולשת בווילנה, ופקד גם לחקור את יחסו של גליצין כלפי היהודים מכת החסידים בפלכי רוסיה הלבנה וליטא, ובייחוד יחסו כלפי הרבי שניאורסון, וגם לעמוד בפרוטרוט על אודות ריבוי האנשים המבקרים את הרבי הצמח צדק. הפקיד שקראו לו יורקובסקי, מנהל הבולשת במינסק, יחד עם הפקיד מסלוב, מחברי שלטון העיר במינסק, סידרו את החקירה בהתאם להוראתו של פרייגנג. אבל זמן מה בנקנדורף חלה ומת. במקו-- במקומו התמנה השר אורלוב, נוצרי אדוק ואוהב בעלי אמונה ומכבדם, איש בעל רצון תקיף, בעל לב רחב ואוהב מישרים. ובינתיים התקבלה הרצאת פרייגנג על דבר הידיעות שהתקבלו מפקיד הבולשת בווילנה,

16:22 המאשרות את תוכן הרצאתו של גאליצין מיום שבע עשרה באוקטובר אלף שמונה מאות ארבעים ושש. כשהגיע תור קריאת הרצאתו של פרייגינג[?], התעניין השר אורלוב בעניין זה וציווה להביא לפניו את כל הניירות על הרבי שניאורסון וקרא אותם לפי הסדר. הוא הגיע למסקנה שרק מלשינות ושנאה גרמו למה שגרמו בעיוות היושר והדין נגד הרבי שניאורסון מליובאוויטש והוא אורלוב כתב אל שר הפנים שלדעתו הרבי שניאורסון הוא קורבן למלשינות ולשנאה, ואם גם שר הפנים מסכים איתו בזה, הוא מציע לשאול את חוות דעתו של הגנרל-גוברנאטור אגב האגף גאליצין, אם להשאיר את השגחת הבולשת על הרבי שניאורסון או שהגיעה כבר השעה להסיר אותה. שר הפנים הסכים לדעה זו וכתב לגאליצין כפי אמור. גאליצין ענה בשביעי במרץ אלף שמונה מאות ארבעים ושבע שלפי הידיעות שבידו משרי הפלכים בוויטבסק ומוהילב, הרי בהתחשב בטוב הנהגתו של האזרח הנכבד הרב שניאורסון מליובאוויטש, מן הראוי שהבולשת תסיר את ההשגחה מעליו וכשנתקבלה חוות דעת זו פנה אורלוב אל שר ההשכלה אובארוב ודרש את הסכמתו לכך, וכשקיבל את ההסכמה פנה אורלוב בתשע עשרה במרץ אלף שמונה מאות ארבעים ושבע באמצעות מנהל המחלקה הרביעית באגף השלישי אל מנהלי פקידות הבולשת בוויטבסק ומוהילב להסיר את השגחת הבולשת מן האזרח הנכבד, הרבי שניאורסון מליובאוויטש, והודיע על כך לבית פקידות שר הפנים ושר הפנים הודיע לגאליצין שלאחרי החקירה והדרישה על האזרח הנכבד הרב מנחם מענדל שניאורסון מליובאוויטש, הוא נמצא כשר וישר במצב הפוליטי והוסרה מעליו ההשגחה המיוחדת מטעם הבולשת, השגחה שנמשכה כשש שנים. כאשר קיבל גאליצין את ההודעה האמורה, שמח מאוד ואת גודל שמחתו גילה לרופא אייבנטל[?] ולגרף שובאלוב. בנוסף על כך כתב גם לדודו הזקן גאליצין מכתב פרטי כדי להודיעו על

18:45 הבשורה הטובה. וכעבור שבועיים קיבל גאליצין מכתב תשובה מדודו בברכה על שהתאמץ לעשות דבר טוב, להוציא לאור דבר אמת וצדק. אמנם לדעתי, כותב הדוד, תודרש אתה הגנתך על הרבי שניאורסון במידה מרובה יותר מאשר עד עכשיו, כי כשהיה תחת השגחת הבולשת הרי על כל חשד פוליטי יכולה הייתה הבולשת להעיד. עכשיו, משהסירו את ההשגחה של הבולשת, מי יעיד על האמת והיושר להצילו מרודפיו ומשונאיו?