פרק 222 - קבלת הרבי צמח צדק על החסידים.

00:02 רבי יצחק אייזיק, אחד החסידים הגדולים גם של האדמו"ר הזקן, גם של אדמו"ר האמצעי וגם של הרבי הצמח צדק, מספר סיפור מדהים על קשר שהיה בין אמירת חסידות של רבנו הזקן כאשר הוא אמר על הצמח צדק שיבוא יום שאתה תדע שהוא מבין, ועכשיו הוא שומע מאמר מהרבי הצמח צדק שממנו הוא שומע את התזכורת של השיחה הזאת עם האדמו"ר הזקן, ובבוא רבי יצחק אייזיק לאכסניתו הרגיש שהוא חולה במחלת הקדחת בחום גבוה עד שאינו יכול להזיז את איבריו. וכך היה כל יום רביעי. לעת ערב הוטב מצבו מאז כי סר החום וכתב בכתב ידו פדיון נפש אל הרבי הצמח צדק, ובלילה הוטב לו אבל היה חלוש עדיין. ולמוחרת ערב חג השבועות, כשחזר הרבי הצמח צדק מהמקווה ועבר ליד אכסניתו של רבי יצחק אייזיק, נכנס לבקרו ואמר לו במאמר חז"ל: "הב לי ידך", תן לי את היד שלך. "יהב לי ידי ואוקמי". אה, אומר הרבי הצמח צדק במאמר הזה של מאמר חז"ל, "הב לי ידך", תן לי את ידך, "יהב לי ידי ואוקמי", הוא נתן לו את ידו והוא הקים אותו, הרים אותו. במאמר הזה, אומר הרבי הצמח צדק, טמונים שמות קודש הממונים על הרפואה. והרבי הצמח צדק התחיל להסביר לרבי יצחק אייזיק את הדברים. כאשר סיים הצמח צדק את ביאור המאמר ביקש את רבי יצחק אייזיק להושיט לו את ידו, ורבי יצחק אייזיק התיישב ומחלת הקדחת חלפה ועברה. "ראיתי אז במוחש", סיפר רבי יצחק אייזיק, "שהוא ממלא מקום אבותיו רבותינו הקדושים ונהייתי למקושר פנימי של הרבי הצמח צדק". עברו ימים ורבי יצחק אייזיק אמר לחברו רבי הלל מפאריטש: "אין לנו כל מושג במהותו של הרבי הנכד", כלומר של הצמח

02:36 צדק. "תחילת השגתו היא מצד גילוי חב"ד שבנשמה. כשם שאסור לאדם למעט בהערכת חיסרונו בהיעדר גילוי חושי החב"ד בנפשו, כך אסור לו למעט בהערכת גילוי חושי החב"ד שבנפשו". כלומר, כמו שאדם לא צריך להתעלם מחולשותיו, הוא גם לא צריך להתעלם מחוזקותיו. ובאחת מראשונותיו כותב הרבי הריי"צ, רבי יוסף יצחק, על תקופת קבלת הנשיאות על ידי הרבי הצמח צדק. והוא כותב כך: "היום שבת פרשת בהעלותך תרצ"א", כנראה מוצאי שבת, "מלאו מאה שנה לשבת פרשת בהעלותך תקצ"א הנודעת בקרב החסידים בשם שבת של כתר פנימי ועצמי". ממשיך הרבי יוסף יצחק ומספר שבקיץ תרנ"ה היה הקיץ הראשון שאבי, כלומר הרבי הרש"ב, נסע לנאות דשא, "וקבע לו זמן להתעניין בעצמו בחינוך שלי", מספר רבי יוסף יצחק, "ובכל יום היה לומד איתי מאמרי חסידות שעה וחצי מלבד ערבי שבת. נוסף על כך הסיפורים ועל פי רוב אחרי כל סיפור היה עושה מעין סיכום, המסקנה מהסיפור ההוא ביחס ליראת שמיים, להבנה והשגה או למידות טובות והנהגות בני אדם. בסדר השתלשלות נשיאותו של הרבי הצמח צדק ידוע שבמשך זמן לא רצה לקבל על עצמו את הנשיאות. מכסלו תקפ"ח זמן הסתלקותו של הרבי האמצעי ועד חג השבועות של אותה שנה. לחג השבועות תקצ"א באו הרבה חסידים רבנים, מלמדים, בעלי בתים, רובם של זקני חסידי רבנו הזקן התעכבו בליובאוויטש עד אחרי שבת פרשת נשא, וביום ראשון פרשת בהעלותך נסעו אחדים מהם לביתם וסדר נסיעתם היה דרך העיר דוברובנה. בדוברובנה ישב הגאון החסיד רבי נחמיה. רבי נחמיה היה חברו המובהק של הרבי הצמח צדק. הם למדו יחד. הוא אבל רבי נחמיה לא היה נוסע לרבי הצמח צדק לליובאוויטש. כאשר הגיעו החסידים רבי יצחק אייזיק מהומיל רבי מוישה ואחיו

05:27 רבי זאב וילנקר, רבי זלמן זסמר, רבי פסח מאולסטוקר, רבי יקותיאל מליפני אשר הזדמנו יחדיו כולם לדוברובנה, ביקרו את רבי נחמיה. בבואם אליו סיפר להם שהוא ראה את רבנו הזקן בחלום שאמר לו רבנו הזקן מדוע אין לך רב? עשה לך רב. שאל רבי נחמיה את רבנו הזקן את מי אקח לרב? ענה לו רבנו הזקן אברהם הוא התחלת התיקון. נוח היה צדיק, אבל הוא מדרגה שלפני התיקון ונקרא נוח על שם זה ינחמנו ובתיקון מנחם נוח עם מם לפניו שהוא התחלת המשנה ומם לאחריו שהוא סיום המשנה. כלומר נוח עם מם לפני ומם אחרי שזה השם מנחם זה השם של הרבי הצמח צדק. ינחמנו בעתיד מנחם בהווה. נו הבנתי, סיים רבי נחמיה לספר שעלי לנסוע לליובאוויטש ולשבת הבאה פרשת בהעלותך. אני נוסע לליובאוויטש ולרבי הצמח צדק. סיפורו של רבי נחמיה עשה רושם עז על השומעים. הם התייעצו ביניהם והחליטו לשוב לליובאוויטש וסיפרו על כך לרבי נחמיה. וביום רביעי פרשת בהעלותך נסעו כולם לליובאוויטש. בשבת ההיא אמר הרבי הצמח צדק שלוש פעמים מאמרי חסידות, פעם אחת בערב שבת כדרכו לומר חסידות בערבי שבתות לאחר תפילת שחרית ולפעמים אחרי תפילת מנחה. פעם שניה אמר הרבי הצמח צדק חסידות לפני האורחים והגאון החסיד רבי נחמיה מדוברובנה ועוד אחדים. מאמר למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? והסביר הרבי הצמח צדק שאף שלבהבת האש עולה מעצמה, המצווה היא בהדלקה ואהרון הוא המדליק. המאמר השלישי היה בשעת הסעודה השלישית על הכתוב והנה מנורת זהב. הכתוב הזה נדפס לאחר מכן בספר ליקוטי תורה. החסידים קראו לשבת הזו של פרשת בהעלותך שבת של כתר פנימי, כי אז גם זקני החסידים סמכו את הרבי

08:10 הצמח צדק וקיבלו אותו עליהם לרבי. ואפילו שגם לפני זה היו נוהגים בו כבוד של רבי. אבל מכל מקום ידוע שטרם הגיעו לאותו יחס פנימי שבין חסיד לרבי, כי יש שני סוגי חסידים האחד חסידי רבנו הזקן, השני חסידי רבנו האמצעי ובחסידי רבנו האמצעי שוב שתי קבוצות הזקנים והבינוניים בשנים. הבינוניים והצעירים התקרבו תכף אל הרבי הצמח צדק. גם במשך ששת החודשים הראשונים מכסלו ועד אדר של שנת תקפ"ח, והיו רבים מהם יושבים בליובאוויטש. ידוע שהצמח צדק, כאשר הוא סירב לקבל את כתר הנשיאות, אמר שהוא הולך להתפרנס כמלמד תינוקות. כמובן שהדבר לא בא לכלל מעשה, מכיוון שבעת ההיא ישבו בליובאוויטש יותר מעשרה מניינים חסידים והיו עוסקים בלימוד ובתפילה. היה הצמח צדק מלמד אותם בבית המדרש הגדול של הרבי האמצעי, הנקרא הזאל הגדול. ולחג השבועות תקפ"ח התקבצו הרבה מזקני החסידים ובאו שלוחים מהמושבות שיסד הרבי האמצעי במחוז חרסון. ואחרי חילופי דברים קיבל הצמח צדק את כתר הנשיאות כפי שכבר סיפרנו. בערב חג השבועות תקפ"ח והעיר ליובאוויטש צהלה ושמחה. זקני חסידי רבנו האמצעי וזקני חסידי רבנו הזקן הורו להמוני החסידים להתקשר אל הצמח צדק בכל תוקף ועוז בהתקשרות פנימית, וחילקו ביניהם את המדינה לגבולותיה, וכל אחד מהנבחרים קיבל על עצמו שבמשך השנה יסע בסביבותיו לעורר את החסידים. החסיד רבי יצחק אייזיק לקח על עצמו את כל מחוז שקלוב, גם מוהילוב וז'לובין. נוסף על המקומות הסמוכים לעיר מגורו הומינל. החסיד רבי הלל מפאריטש לקח על עצמו לנסוע למושבות, למושבות ולעיר חרסון והמקומות הסמוכים לה. החסיד רבי זלמן זז[?] מאיר לקח על עצמו את העיר מינסק והסביבה, בוריסוב והסביבה. החסיד רבי פסח מלסטוקר[?] לקח את חסלוביץ והסביבה ופוצ'פ וצ'רניגוב. החסיד רבי יצחק

10:45 משה מיאסי לקח את כל מחוז בסרביה קלאראש, צפנת שף[?], קישינוב ובנדר. החסיד רבי פרץ חן לקח את מקום מגורו נוביל והסביבה פולוצק והסביבה ועוד הרבה מהעוסקים בבניינה של החסידות. אבי, הרבי הרש"ב, מספר הרבי הריי"ץ, סיפר לי ככל האמור והוסיף ואמר מלפנים היה לחסידים הרגש פנימי בחסידות. הם הרגישו עבודה פנימית, כל דבר היה ברור להם וידעו את מעלות האמת. היה להם מודד נאמן לכך. במשך שלוש שנים עסקו יהודים גדולים אלה חסידים, משכילים ועובדי השם באהבה וביראה, בעניין פנימי, במסירות הנפש ממש. דיברו דברים היוצאים מן הלב, ובאותה שעה ידעו שעדיין חסרה להם ההתקשרות האמיתית אל הרבי הצמח צדק, כמו שצריכה להיות התקשרות של חסיד מסור. רק כעבור שלוש שנים הגיעו לכך. אכן זהו חסיד וזוהי חסידות שעוזר השם יתברך ומגיעים לדרגות נעלות ביותר. השגה גמורה בהעמקת הדעת ובדעת רחבה המהווה את המידה הגבוהה ביותר בהשכלה. כפי שההשכלה נמצאת בכוח המשכיל, שם היא במרחב עצמי, כי ההשכלה שיוצאת ממקורו הכוח המשכיל כדי להתגלות. הרי הגילוי הראשון הוא בבחינת ברק המבריק של חוכמה והברק המבריק מצטמצם לנקודה, ואילו כשהיא נמצאת בכוח המשכיל היא בהרחבה גדולה. כך עסקו החסידים הגדולים בעניין השכלי, וכל זה הוא שכל בלבד, ועל ידי עבודה בתפילה ובהתבוננות זכו להרגיש את האלוקות שבהשכלה. אותה חיות שפועל באהבה ויראה. החיות הזו פעלה בהם בחסידים שעבודתם תיעשה במסירות נפש. הרי זוהי דרגה גבוהה ביותר, ובאותה שעה היה בידם מודד מדויק וידעו היטב שכל העבודה וסדר האמור אינה עדיין כפי שצריכה להיות. ורק אחרי שלוש שנות עבודה ויגיעה הגיעו להכרה פנימית של התקשרות אמיתית אל הרבי הצמח צדק. נסיעתו הראשונה של הרבי הצמח צדק כרבי ונשיא עדת חסידי

13:19 חב"ד הייתה למינסק, ומשם נסע לוילנה. במינסק התאספו רבים מגדולי ישראל, גדולים מעדת המתנגדים שבסביבה, וגם משלחת מווילנה. גדולי הגאונים הכינו במסיבת קבלת הפנים לצמח צדק שולחן ערוך בכמה מיני פירות ומאכלי עידון, כדי לבחון את הצמח צדק בהלכה ולראות כיצד ינהג לברך בראשונה. כאשר ראה הרבי הצמח צדק את השולחן, אמר ספק ברכות להקל, אבל קשה יותר למצוא חומרה מאשר קולה. הצמח צדק חידש באותה שיחה בהלכות דין קדימת ברכות, שאף שעל השולחן מוכנים הרבה מיני אוכל, וביניהם כאלה שיש להם דין קדימה לגבי דברי מאכל אחרים שגם הם מונחים על השולחן. אבל באם אין האדם רוצה לאכול אותם באותה שעה מתבטל מהם דין הקדימה. גאוני המתנגדים התפלאו מאוד מגאונותו העמקנית ופשטות הנהגתו של הרבי הצמח צדק. השיחה נסבה בהלכות ברכות, וגאוני וילנה התפלאו מהגאונות העמוקה והבקיאות העצומה. גאוני וילנה שאלו בהמשך השיחה את הרבי הצמח צדק. הרי גם גאוני המתנגדים הם מחדשים גדולים והעולם יודע מחידושיהם. ואילו גדולי החסידים, אם כי בוודאי גם הם מחדשים, אבל העולם לא יודע. ענה להם הרבי הצמח צדק. ההבדל ביניהם הוא שהמתנגדים מחדשים תורה לפי ערכם הם והחסידים מתאימים את עצמם לפי התורה. בנסיעתו האמורה למינסק ולווילנה קיבלו גדולי וגאוני הסביבה בהדרת קודש. באחת ההתוועדויות המיוחדות אז שאל אחד מזקני גאוני מינסק את השאלה מה חידשה החסידות לגבי מוסר? שאל אותו הצמח צדק אם למד את ספר התניא. כשענה בשלילה אמר לו הצמח צדק אכן צדק, לא חידשה ולא פעלה החסידות כלום ומסופק ואני מסופק, אומר הצמח צדק. אם גם תורת המוסר פעלה בך משהו. אחרי, אומר הצמח צדק שחיים יובל שנים בעיר שחלק גדול מתושביה הם חסידים נפגשים איתם פנים בפנים

16:01 בימות החול, בשבת במועדים, ועדיין חוזרים על השאלה הנושנה מה פעלה החסידות לגבי מוסר? ספק גדול אם גם תורת המוסר פעלה משהו. חידושה של דרך החסידות, ממשיך הרבי הצמח צדק לגבי דרך המוסר היא. דרך המוסר היא לשבור, להשפיל, להכניע, לחטט בפסולת. דרך החסידות היא להאיר, להגביה, לרומם ולמצוא את הכוחות החבויים שבהם אפשר לרפא מומי בני אדם ולעורר שאיפה למעלה ולמעודן. בזמנו של הרבי האמצעי נקבעו בין החסידים מדריכים בבחינת חבר טוב. בתקופת נשיאותו של הרבי הצמח צדק הוסיף שהמשפיעים הרוחניים שבעיירות החסידיות יהיו למדריכים. בתקופתו של הרבי האמצעי הספיק לחסידים העניין של חבר טוב, אבל בתקופתו של הרבי הצמח צדק עם התרבותם של נושאי דגל חסידות חב"ד, הוסיף הצמח צדק שהמשפיעים בעיירות החסידיות יתעסקו גם בהדרכתם של האברכים. לעיתים קרובות היה הרבי הצמח צדק מסדר סדר בלימוד ובהנהגה לאברכים שהיו באים אליו והיה שולח אותם לזמנים מסוימים אל קשישי המשפיעים שידריכו אותם. החברים והמדריכים החסידיים הינם המתווכים שהעמידו את החסידים בקרן אורה ותורה