פרק 242 - המשך סיפורו של לייב פזין ושמואל ברין..

00:01 המשך הסיפור שרבי לייב פזין מביא שלושת אלפים רובל לשמואל ברין כהלוואה. ומספר לו כיצד הרבי מוהר"ש שולח אותו לעניין הזה. רבי לייב פזין מספר לרבי שמואל את כל פרשת העניין מתחילתו ועד סופו, ככל המסופר, כפי שהסברנו קודם. רבי שמואל שומע בהקשבה מיוחדת. כאשר סיים רבי לייב פזין לדבר, אמר רבי שמואל ברין: אתה קיימת כפי שציווה עליך הרבי, ומחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, בייחוד מעשה גמור, אבל אני לא אקח את הכסף. עוד באותו לילה נסע רבי לייב פזין לליובאוויטש אל הרבי מוהר"ש בקובלנה על רבי שמואל ברין, שלא רוצה לקחת ממנו את הכסף שהרבי ציווה לתת לו. לייב פזין נכנס אל הרבי מוהר"ש והניח את צרור השטרות על השולחן, וביום שני בשבוע בהשכמה הגיע המשרת השני של הרבי מוהר"ש, רבי פנחס לייב מגיד עסון[?], והביא חבילה חתומה מאת הרבי מוהר"ש לרבי שמואל ברין, ובתוך החבילה פתק בכתב יד קודשו של הרבי. הנני שולח לך שלושת אלפים רובל לסחור בהם עד זמן מכירת הרפסודות בריגה, וצלח. רבי לייב פזין לוקח איתו את צרור הכסף לשלם את חובותיו לסוחרי מוסקבה בעד הסחורה שנשרפה וסכום מסוים עבור סחורה חדשה. כאשר הגיע רבי לייב פזין למוסקבה וסיפר לסוחרים על האסון שקרה לו, והנה אותם קיבלו את דבריו, אמר אחד מראשי הסוחרים שבוודאי ישתתפו איתו במזלו, לאחר שיבדקו את החשבונות כמה אחוזים ינכו לו מהחוב, ונתנו לו סחורה חדשה בהקפה כפי דרוש לו, וכעבור כמה ימים הודיעו לו הסוחרים שהחליטו לנכות מחובו חמישים אחוזים, ואת חמישים האחוזים הנותרים ישלם במשך שנתיים. ובאותו קיץ זכה רבי לייב פזין בהגרלת שטרות הממשלה בסכום של חמישה עשר אלף רובל, ועל פי עצת

02:50 הרבי מוהר"ש קנה הרבה פשתן במקח זול ועלה השער פי שלוש, ובכל אשר עשה הצליח. רבי שמואל ברין קנה רפסודות מוכנות גם מהמונחות על חופי הנהר, מהן שמכר במקום, מהן ששלח ברפסודות לריגה והרוויח סכומים גדולים. רבי שמואל ברין שילם את כל חובותיו ועל פי עצתו של הרבי מוהר"ש קנה לו בית חומה עם מגרש גדול. כיום, הנה ארבעת החסידים מצבם הוא כזה: רבי מיכאל אהרון פיסרובסקי[?] הוא איש שיבה, בניו בנותיו וצאצאיו גבירים ובעלי עסקים. החסיד רבי נחמן ליפזל[?] צעיר הניח אחריו עיזבון בבתי חומה ויערות ומסחרים גדולים, ונפטר בשם טוב. רבי לייב פזין הוא גביר גדול ובניו גם הם גבירים, ויש לו שם בין המכובדים. ואחרון חביב רבי שמואל ברין, שמסר ונתן את עסקיו הרבים בידי בניו וחתניו ומהכנסת בית החומה שהשאיר לעצמו הוא מתפרנס בהרחבה וביתו פתוח לחסידים, אנשי מעשה ובני תורה, ומכובד גדול הוא גם בין המתנגדים ובוודאי אצל החסידים. אנחנו נמשיך ונספר על כמה חסידים של הרבי מוהר"ש שמהם אנחנו נקבל את הניחוח של חיי החסידות של אותם ימים. אל הרבי מוהר"ש היה בא מדי פעם יהודי אחד בשם דוד משה דוד מוליער, בעל מלאכה, שגם בשעת עבודתו לא הפסיק פיו מלדבר דברי תורה ואומר אז תהילים בעל פה. ואמר עליו הרבי מוהר"ש שהוא משה דוד מוליער, הוא בדרגה נעלית יותר מאשר החסיד רבי שמואל בער מבוריסוב. בזמן שמשה דוד אוכל את חתיכת הלחם הקשה במלח ביום רביעי בבוקר לאחר התפילה, ולאחר מכן עוסק במלאכתו תוך אמירת תהילים, אומר הרבי מוהר"ש, הוא שקוע אז בתשובה אמיתית. והנה לחג השבועות שנת תר"מ, כלומר אלף שמונה מאות שמונים למספרם, הגיעו לליובאוויטש החסיד רבי שמואל בער והחסיד

05:42 משה דוד. הם שהו אז בליובאוויטש כמה שבועות. הרבי הרש"ב, בנו של הרבי מוהר"ש, מספר: התבוננתי היטב איך שניהם מתפללים, והאמת היא שקינאתי ברבי דוד משה דוד יותר מאשר ברבי שמואל בער. הוסיף הרבי הרש"ב ואמר: להגיע למצב הזה אפשר רק על ידי ההנחה בפשיטות ההשכלה שבחסידות. כלומר, לא את הכול יש לרצות להבין בדרך של הבנה שכלית. החסיד, אותו חסיד משה דוד מוליער למשל, לא הניח מעולם כסף בידו, שכן היה מפזר את כל מה שיש לו לעניים, אבל משאיר לעצמו מטבע להוצאות נסיעה לליובאוויטש והיה אומר שזהו הפירוש של נהנה מיגיע כפיו. כלומר שיגיעת כפיו מביאה הנאה לנשמתו. זהו משה דוד מוליער. ועכשיו נעבור לחסיד רבי זלמן ז"ל פוטולסקי. גם הוא היה מחסידיו של הרבי מוהר"ש. כאשר הגיע לליובאוויטש היה הרבי מוהר"ש אומר בפניו מאמר חסידות במיוחד אליו. פעם אחת בשנת תרל"ז, כלומר אלף שמונה מאות שבעים ושבע, אמר הרבי מוהר"ש בפניו את המאמר שאמרו בשבת האחרונה לפני כל הקהל, אבל בשנה שלאחרי כן תרל"ח אמר בפניו מאמר חדש. עכשיו הרבי מוהר"ש היה רגיל להשמיע באמצע אמירת מאמר מספר מילים שלכאורה אין להן כל קשר לנושא המאמר. לפעמים היה להם איזה קשר דחוק. ובמאמר הזה שאמר לפני רבי זלמן בשנת תרל"ח הסביר הרבי מוהר"ש את מאמר חז"ל שאמרו רבי אליעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי. כלומר רבי אליעזר נותן פרוטה לעני ואחר כך הוא מתפלל. אמר הרבי מוהר"ש התפילה צריכה להיות בחיות על ידי נתינה לעני לפני התפילה, ואז מחיים את נפשו של העני. מתווספת לאדם הרבה חיות בתפילה. והרבי מוהר"ש רמז בידו עד כמה גדולה ההמשכה של התפילה אחרי נתינת הצדקה. רבי זלמן ז"ל

08:42 פטרובסקי היה עושה כל דבר במתינות ובתוך התבוננות, ולכל דבר הייתה לו גישה של סדר חב"די אשכנזי. סדר מיוחד היה לו בנסיעתו לליובאוויטש וכניסתו אל הרבי מוהר"ש, גם במשך זמן שהותו בליובאוויטש וגם בחזרה הביתה. רבי זלמן היה אחד מבכירי המשכילים בחסידות ומבעלי העבודה מאלה שהשהייה בליובאוויטש, שמיעת מאמר חסידות, הכניסה ליחידות הייתה חוויה נפשית שתפסה אצלו את המקום הנעלה ביותר בחיים. סדר נסיעה לליובאוויטש וחזרה מליובאוויטש לביתם הייתה אצל חסידים פנימיים חוויה נפשית. כל אחד מהחסידים הנכבדים היה בדרך נסיעתו לליובאוויטש, מתעכב בערים ועיירות מסוימים בדרך כדי למסור לחסידים מה ששמע בליובאוויטש, וגם לחזור על מאמר החסידות ששמע, והיו מסדרים התוועדות חסידית. אמנם את קבלת הפנים האמיתית היו מסדרים בבואו חזרה לביתו. כל חסידי חב"ד, בלי הבדל עשיר או עני בגשמיות או ברוחניות, בידיעה ובעבודה היה משתתף בשמחה הזו. פעם אחת בשוב רבי זלמן מליובאוויטש ועשה את ההתוועדות של קבלת הפנים, סיפר על מה שהרבי מוהר"ש אמר באמצע המאמר שכאשר מחיים יהודי בגשמיות ונותנים לו לאכול לשבע, יש שכר בגשמיות וברוחניות. כאשר שמע החסיד רבי חיים בר שהיה שם בהתוועדות את האימרה הזאת, התחיל לנהוג לפני התפילה לחלק לעוברים ולשבים או לסתם עניים דברי מאכל שיוכלו לאכול מייד אחרי התפילה. אמר הרבי מוהר"ש שמסירותו ונתינתו של החסיד רבי חיים בר אל הרבי מוהר"ש העמידה אותו במקום אורה מוצלח בעבודת המוח והלב. והיה גם החסיד רבי אליהו אבאלר. רבי אליהו אבאלר גדל בסליבה, חסיד פשוט בעל מכולת בפולוצק, שהיה מחסידי הרבי האמצעי. היה זה בשנות הנשיאות של הצמח צדק. הצמח צדק פעל רבות שהמוני העם יעברו לגור בעיירות ובמושבות. כאשר אביו של רבי אליהו אבאלר התלונן בפני

11:35 הצמח צדק על מצב פרנסתו הקשה, הורה לו הצמח צדק להתיישב ביישוב ליד פולוצק. אמר האבא של רבי אליהו לרבי שעד עכשיו לא הייתה לו הזדמנות לכך, ואף אם תהיה לו הזדמנות לכך, אין לו את האמצעים הדרושים לעבור ליישוב במה להתעסק שם. אמר לו הצמח צדק אני אלווה לך שלוש מאות רובל והשם יתברך ייתן לך מקום מוצלח, רק זאת שלא תקלקל שכן כל אלה שאני מלווה להם כסף מצליחים גם להם, גם לזרעם לדורי דורות. אביו של רבי אליהו אבאלר שב לביתו, באחד ממכריו וסיפר לו. המכר סיפר לו שבעל האחוזה שלו רוצה למכור את אחוזתו יחד עם טחנת הקמח, והוא מציע לו, כלומר המכר מציע לו, לאבא של רבי אליהו, שותפות שאביו של רבי אליהו יקנה את טחנת הקמח והוא עצמו יקנה את האחוזה. ואכן כך היה. עברו מספר שנים היישוב הקטן נהיה ליישוב יהודי בו חיו בחיים יהודיים נאותים בגשמיות וברוחניות. החסיד רבי אליהו בר בייצ'יק [?] אבאלר היה פשוט בלימוד, אבל התקשר בקשר חזק אל הרבי מוהר"ש בנו של הרבי הצמח צדק. כאשר אחרי חתונתו שאל רבי אליהו אבאלר את הרבי מוהר"ש במה יעסוק בפרנסתו, האם להישאר במקום הולדתו, היישוב אבאל, או להתיישב בפולוצק. ענה לו הרבי מוהר"ש שיישאר באבאל ובירך אותו בהצלחה. ואכן רבי אליהו אבאלר הצליח גם בבריאות וגם בפרנסה בהרחבה. פעם אחת, כאשר בא רבי אליהו אבאלר לליובאוויטש אל הרבי מוהר"ש, אמר לו הרבי, "אליהו, אני מקנא בך ובניסיונות שלך." רבי אליהו היה איש מחוכם מטבעו, בעל קומה ויפה תואר, ובמובן הגשמי היה איש מצליח מאוד. במשך מספר שנים קנה הרבה חלקות אדמה בתוך ובסביבות העיירה סליבה, ואצל בעלי האחוזות

14:02 בסביבה קנה שטחי יער והיה שולח את בולי העץ לריגה. לשם, לריגה, היה נוסע כל שנה למכור את סחורתו. בעקבות יחסי המסחר שלו עם בעלי האחוזות שבסביבה, היה נפגש לעיתים קרובות איתם ועם בני ביתם, ונאלץ גם לשבת ולדבר ולהתוועד איתם, מה שבאמת הביא אותו לעמידה בניסיונות קשים. כאשר הגיע רבי אליהו אבאלר לגיל שבעים שנה סיפר לרבי מוהרש"ב, בנו של הרבי מוהר"ש, שכל ימיו עמד בניסיונות מרים שהקשו עליו ביותר. אבל הקירוב שהרבי קירב אותו והברכות שהרבי הרעיף עליו עזרו לו, ותודות להשם יתברך לא נכשל אפילו פעם אחת. היה רבי אליהו אבאלר רגיל לומר שלאחר מאה ועשרים שנה, כאשר יגיע לעולם הבא וישלמו לו כפי המגיע לו, שמהחומר שלו לא יישאר שריד ופליט, יבקש אז להכניסו אל הרבי שלו. מכאן, אומר הרבי הריי"צ, רואים את מידת ההשפעה של דברי הרבי מוהר"ש. רבי אליהו לא חיכה לקבלת שכר. גשמיות לא חסרה לו. ברוחניות הוא לא הבין. תקוותו אחת הייתה, שלאחר העונש הקשה שיענישו אותו ומגשם הגוף לא יישאר שריד ופליט, תזכה אז נשמתו להיות מקושרת לרבי שלו. זה היה אורח החיים ומאוויהם ותקוותם של מחונכים חסידיים רגילים בדורות הקודמים.