פרק 223 - בניית המושבה הראשונה על ידי הרבי צמח צדק.

00:01 אנחנו נספר עכשיו על העסקנות הציבורית של הרבי הצמח צדק. אנחנו גם נגיד שזה לא מובן מאליו שרבי של חסידים עוסק בעסקנות ציבורית. רבי תפקידו להוביל חסידים בדרך הרוחנית שלהם. שרבי יעסוק בעסקנות ציבורית זה עניין מיוחד שהרבי רואה את תפקידו לא רק בעזרה הרוחנית לחסידים ולעם ישראל בכלל, אלא גם ב... עזרה גשמית לכל אחד. הבעל שם טוב בעצמו כבר התחיל בזה. הבעל שם טוב אמר שקודם כל הוא עוזר ליהודי בגשמיות ורק לאחר מכן הוא עוזר לו ברוחניות. כאשר ליהודי יש גשמיות מסודרת, הוא יכול בשקט יותר לעסוק בעבודת הרוחניות שלו. וכאן אנחנו עוקבים אחרי העסקנות הציבורית של הרבי הצמח צדק. כאמור לעיל, התחיל הרבי הצמח צדק בעסקנות ציבורית עוד לפני שקיבל את נשיאות חב"ד. כאשר עלה על כיסא הנשיאות, קבע הרבי הצמח צדק ועד של חמישה מזקני החסידים: הרב ר' משה מייזליש, שאנחנו זוכרים אותו עוד מהיותו חסיד של האדמו"ר הזקן, מווילנה, אדם משכיל ביותר, חכם ביותר וכן הלאה. הרב ברוך מרדכי איטינגא מבוברויסק, גם אותו הזכרנו פעמים רבות. והרב יצחק אייזיק מהומיל, הרב הלל מפאריטש והרב פרץ חן מבשינקוביץ[?]. והם החמישה האלה ינהיגו את כל ענייני הכלל של חב"ד. בשנת תקפ"ח, שזה בעצם התחלת שנת הנשיאות של הרבי הצמח צדק. התחיל הגאון הצדיק רבי הלל מפאריטש את מסעותיו אל המושבות במחוז חרסון, מושבות שנוסדו על ידי אדמו"ר האמצעי ועל ידי הצמח צדק. רבי הלל היה מתעכב שם מדי שנה בשנה שלושה חודשים במשך הקיץ. נוסף על השפעתו על יושבי המושבות בענייני תורה ויראת שמיים בדרכי החסידות הייתה השפעתו מרובה עליהם גם בענייני הנהגה באהבה ואחווה ובמידות טובות. מצביא וסדרן מצוין היה הצמח צדק, ושיטה מיוחדת

02:53 הייתה לו בעסקנות הכלל לעשות כל דבר בסודיות. רק אלה שעל ידם נעשו הדברים היו יודעים מזה. כאשר יצא החוק לקחת את צעירי ישראל אל הצבא, סידר הרבי הצמח צדק שבמקומות ריכוז פלוגות היהודים יהיו אנשים מיוחדים שהתעניינו במצבם המוסרי של היהודים בצבא, לעודד אותם, לחזק אותם בשמירת המצוות, שלא ייפלו בפח ההמרה בדת שפרשו לרגליהם הרוסים, שכל כוונת העבודה בצבא הייתה שימירו חס ושלום את דתם. הרבי הצמח צדק ייעץ לחסידים להסתדר בעבודת האדמה וגם עזר להם בתמיכה כספית, מכיוון שבגלל חוקי המדינה היה קשה להתיישב בכפרים. עלה בדעתו של הרבי הצמח צדק לקנות אחוזת נחלה גדולה בתחום המושב במחוז מינסק, כדי ליישב שם משפחות יהודיות. בשנת תר"ד קנה הרבי הצמח צדק שטח קרקע עם יער גדול מאת הנסיך שעדרינוב במחוז מינסק, ויסד עליה את העיירה שעדרין ומינה ועד לניהול ענייני ההתיישבות במושבה. במושבה זו הושיב הרבי הצמח צדק למעלה משלוש מאות משפחות, והם הצליחו בפרנסתם בשפע רב מעמל ידם, וזמנים מסוימים במשך השנה היו מוקדשים ללימוד. הרבי הצמח צדק חילק למשפחות את שטחי הקרקע שבעיירה חינם ללא כל תשלום. כל משפחה קיבלה חלקת אדמה שהספיקה להקים עליה בית מגורים ושאר המבנים הנחוצים לניהול משק חקלאי, גן ירקות, שטחי קרקע לזריעה ולמרעה וסיוע כספי לרכישת מכשירי עבודה. כל משפחה שהתיישבה בעיירה שעדרין לעבודה חקלאית נהנתה מהקלות מסוימות מטעם הממשלה. אחת מההקלות הייתה לקבל הלוואה של מאתיים רובל מאוצר המלוכה לפירעון במשך כמה שנים באחוזים מסוימים של תבואה. את השטח הזה שקנה הרבי הצמח צדק, שהיה בין שלושת אלפים וחמש מאות דסיאטין, שכל דסיאט הוא בערך עשרה דונם. כלומר אנחנו מדברים כאן על כשלושים וחמישה אלף דונם.

05:47 וזה אומר שכל משפחה קיבלה קצת יותר ממאה דונם למגורים ולחקלאות. הרבי הצמח צדק, רגע, כאן כתוב איך הוא חילק את זה, חילק את השטח באופן כזה, שטח של אלף ושבע מאות דסיאטין, כולל כל שטח הזריעה וחלק מהיער ופלגי המים, מסר לאיכרים, כלומר ליהודים שעיבדו את האדמה. שטח של אלף ושמונה מאות דסיאטין שהיה יער הוא מכר לגביר החסיד אפרים יוסף הולודוץ מבוברויסק, בתנאי שהוא ייתן, אפרים ייתן עצים להקמת בתים ורפתות במושבה. וכסף הפדיון מהיער ישלמו חובות הקנייה והוצאות ההסתדרות של המושבה. חלק מהכספים שנתקבלו על ידי מכירת שטחי היער, כאמור, שלח הצמח צדק לארצנו הקדושה לביסוס של כולל חב"ד, כלומר שתומך בחסידים שנמצאים פה בארץ הקודש. את השאר מסר לקופת הצדקה שיסד לעזרה בענייני הכלל והפרט. אז אם כן, אנחנו קצת טעינו. כן, יש לנו, אם ככה, בערך חמישים דונם שכל משפחה קיבלה. בסדר, זה שטח מכובד מאוד. ייסוד המושבה שעדרין עשה רושם גדול בין היהודים וגם בספירות שרי הממשלה. שרי מחוז מינסק, ויטבסק ומוהילב הודיעו על כך במכתבי תהילה אל שר הפנים. שר מחוז מינסק הודיע לשר הפנים שהרבי שניאורסון מליובאוויטש קנה אחוזה גדולה מהנסיך שעדרינוב, ויסד שם ברשות בית קידות[?] מחוז מינסק מושבה ליהודים, ובכך רומם את מצבם של היהודים שימנעו עצמם מעסקי רוח. כי הרבי שניאורסון מליובאוויטש יש לו השפעה גדולה על כל היהודים הגרים במרחבי מדינת רוסיה, ובכללם על פלוגת המתנגדים ופלוגת חסידי וולין ופולין, והוא שוקד לטובת היהודים גם במצבם החומרי. ושר מחוז ויטבסק הודיע לשר הפנים שהרבי מנחם מענדל שניאורסון, כלומר הרבי הצמח צדק, חתנו של אדמו"ר האמצעי, שהוא היה הרבי האמצעי מליובאוויטש, נכדו של אדמו"ר הזקן, שהוא

08:33 רבנו הזקן מהעיר ליאדי, הנמנה על אזרחי עיר ויטבסק. הנהגתו טובה ויש לו השפעה רבה על היהודים שפונים אליו בשאלות על דבר הצבת מצבם הכלכלי. כשתים עשרה שנה משנת תקפ"ז עד שנת תקצ"ט עסק הצמח צדק בחריצות גדולה בהשכלת הכלל בענייני כלכלה, בענייני הגנה על ידי ישראל מהחוטפים והסתדרותם במקומות בטוחים. הרבי עזר נתן עזר מוסרי לקנטוניסטים, כלומר אלה שכבר גויסו לצבא ועובדי הצבא עזר לבני תורה שבישיבות ובכוללים בהן מפריע מצד המתנגדים או המשכילים ברוסיה. ואז הגיעה הדמות שהפריעה לכל הדברים. אמנם כשהגיע ד"ר ליליענטל לכהן בתור מורה ראשי בבית הספר שייסדו המתבוללים בעיר ריגה בשנת תקצ"ח, נודע שזה כשנתיים שמשכילי אשכנז ייסדו ועד מיוחד המורכב מארבעה גדולי ובכירי המשכילים. שמותם הם פיליפסון, הומברג, מנהיימר ואורבוך[?]. אותם הם מינו לעמוד בקשר תמידי עם משכילי רוסיה, וולין, פולין וליטא, לרגל אחרי התנגדותו של הצמח צדק בענייני הכלל, ובעיקר מה שנוגע להחזקת הנושנות, כלומר התורה והמצוות, בחיזוק הדת ובהתנגדות להשכלה. אותו ליליענטל היה יליד העיר מינכן שבביירן, והוא התחנך בסביבה של עוזבי דת ישראל, מה שנקרא כת המתבוללים. הוא ליליענטל סיים בית ספר גבוה במינכן והתרועע עם בני רוזני המדינה. כשהזמינה עדת ישראל המתבוללים בריגה את ד"ר ליליענטל לבוא אליהם, להיות להם למטיף ולמנהל מוסרי ולהקים בית ספר לילדיהם ברוח אשכנז. הוא לקח מכתב המלצה ממלך ביירן אל אחיו של המלך, הנסיך לויכטנברג, חתנו של ניקולאי הראשון. כולם רשעים גדולים ממדרגה ראשונה. כאשר בא לריגה וסידר את ענייניו, בא ליליענטל בחליפת מכתבים תכופה עם משכילי רוסיה, ועל פי הצעתם והסכמת ועד ארבעה, הארבעה שהזכרנו קודם אבות הטומאה היה ד"ר ליליענטל להביא לידי פועל את סגירת בתי הדפוס של היהודים. כלומר

11:36 הרשעות היא כזו גדולה, אתה לא מסתפק בזה שאתה יורד מהיהדות, אתה רוצה לדאוג שגם יהודים אחרים לא יהיו קשורים ליהדות. בקיצור, ניסו לסגור את בתי הדפוס של היהודים, בתי דפוס שהדפיסו ספרים ברוח התורה וגם ניסו להטיל חובת ביקורת על הספרים שכבר נדפסו. כאמור במכתב הבקשה, הלשנה שהוא כתב בשנת תקצ"ג. כלומר אנחנו נכנסים פה לעומק ההסברה על המלחמה שהמשכילים התחילו לנהל כנגד יהודים ויהדות. מלחמה מלוכלכת ובלתי מוסברת. עוד בשנת תקפ"ג הגיש המשכיל יצחק בער לוינזון ליורש העצר, כלומר כנראה לניקולאי הראשון, סקירה על הכתות בישראל והצעה לייסד בתי ספר וסמינרים כדי לבאר את הבערות הדתית הנושנה, כפי שהם קראו לזה, כן, שמירת התורה והמצוות, הבערות הדתית הנושנה. וכארבע שנים כתב מכתבי תהילה לבית המלכות ולשרי המלוכה בתהילות ותשבוחות למלך החסיד, סימן שאלה, סימן קריאה, המיטיב לעם ישראל, סימן שאלה, סימן קריאה, ורוצה בתיקונם, להוציאם מרפש האמונות התפלות ולהעמידם בקרן אורה של השכלה ואמונה ישרה. בחלקת חניפות סלל לו המשכיל לוינזון פתח להיכנס לבתי שרי המלוכה ולחצר המלך, ואז שלח את כתב יד ספרו שנקרא תעודה בישראל אל שר ההשכלה הנסיך שישקוב ובקשה תמיכה כספית להדפסת הספר המוכיח את תועלת ההשכלה. כל זה רקע לדברים... למאבק העצום... שניהל הצמח צדק כנגד תנועת ההשכלה. כשלושה חודשים לאחר פרסום פקודת גזירת הגיוס לצבא על ידי ישראל בשנת תקפ"ז, ואז בכל מושבות היהודים תהוניה ועוניה, הגברים מתאוננים ופניהם קבצו פארור. הנשים מקוננות ושופכות דמעות כמים על קברי הוריהם להוריד רחמי שמיים על בניהם שלא יטמעו בין הגויים ויוכלו לשמור את המצוות. פקידי הממשלה ידעו מזה ומהם שהשתתפו בצערם של ישראל על אשר דתם תחולל. ואז בשעה המרה הזו כותב אותו

14:41 לוינזון אל שר ההשכלה על עצמו, שהוא מאותם היהודים המרבים חיבה למלכות ולעם שאנו חיים במחיצתו, ומרבה לדבר על רוב הטובות שהממשלה משפיעה על עם ישראל. עבור החנופה הזאת של המשכיל לוינזון שנתנו לו אלף רובל כמתנת הקיסר עבור ספרו המכוון לתקנתם המוסרית של בני עם ישראל, והשוחד עיוור את עיני שכלו. הוא לא הרגיש את העקיצה החדה שבפתגם הקצר הדוקר האמור, כלומר, "הנני שולח לך אלף כסף עבור הלשנתך הלחיך כיפורי מוסר המה". בשנת תקצ"א הגיש אותו לוינזון לשר ההשכלה ליבן הרצאה מפורטת על הצורך לתקן את חיי הדת בישראל. נוסף על ביאורה וטעמיו הבדויים חסרי ההיגיון בהרצאתו, בהרצאתו זו שמראה על אי ההיגיון, אי החוכמה ואי הטוהר שבהם, הוא גם מדבר סרה על מנהגי ישראל בנישואים, בלבושים וכדומה. מלגלג על דברי חז"ל באמונת עין הרע, כישוף ושדים. כותב שרק באמצעי כפייה יש להרבות את ההשכלה בישראל. הוא מציע להטיל עונשים כבדים על הרבנים ובעיקר על הרבנים של כתות החסידים, שהם בערך שלושה חלקים של עם ישראל, שלא יובילו את היהודים באמונות טפלות המצמצמות את מוחם מלקלוט דברי מדע והשכלה. במשך שנתיים המשיך לוינזון במכתבים לשר ההשכלה אודות הצעתו לתקן את הדת בישראל, ומזמן לזמן הוסיף סעיפים להרצאתו. בשנת תקצ"ג, כלומר אלף שמונה מאות שלושים ושלוש הגיש הלשנה על היהודים החרדים שומרי מנהגי ישראל, ובעיקר על החסידים בפולין, בוולין ובליטא, והציע לסגור את בתי הדפוס העבריים במקומות בהם אין צנזורה. ולהצעתו צירף רשימת ספרים עבריים ישנים וחדשים, והבדיל בין הספרים החדשים והישנים המועילים לבין הספרים המזיקים. למזיקים, כמובן, נחשבו ספרי החסידות וספרי המוסר. היו שם כמה יהודים לגמרי מתבוללים. אחד קראו לו מאפו, השני קראו לו גוטלובר, השלישי

17:26 קראו לו גינזבורג, רביעי קראו לו לוינזון. כבר הזכרנו אותו ויש לנו את שיינפלד וגרינבוים. כל אלה תמכו בהצעותיו של אותו לילנטל או שזה לא מהחבר'ה האלה? לוינזון לוינזון. עד שבשנת תקע"ז יצאה גזרה לבקר את כל ספרי ישראל. אמנם סגירת בתי הדפוס עוד טרם נגזרה, עדיין לא הביעה הממשלה את דעתה על רשימת הספרים המועילים והמזיקים שהגיש לוינזון. ועל ד"ר ליליינטל, אותו ליליינטל המתבולל, הוטל התפקיד המשולש: אחד, סגירת בתי הדפוס במקומות שאין בהם צנזורה. שניים, הפצת הספרים המועילים. כן, שני גרשיים משני הצדדים, ועיבוד הספרים המזיקים. סימן שאלה, סימן קריאה, כהצעת יב לוינזון. ג, להקים בתי ספר לילדי ישראל, כמובן בתי ספר שישמרו אותם. המלחמה הזו נמשכת עד היום. כרגיל, ד"ר ליליינטל התייצב בפני הנסיך ליכטנבורג[?] ומסר לו את מכתב אחיו המלך המדבר בשבחו. הנסיך הציגו לתו בפני שר ההשכלה, הגרף אוברוב, וביודעו שחותנו, הקיסר ניקולאי הראשון, הוא צורר היהודים שונא דתם, ורצונו שימירו את דתם לדת הנוצרית, סיפר לחותנו הקיסר אודות ד"ר ליליינטל, שהוא הוא המסוגל להפיק את רצונו להמיר את היהודים לדת הנוצרית. הקיסר ניקולאי קרא אליו את שר ההשכלה וציווה עליו במפגיע לקרב את ד"ר ליליינטל ולעמוד על אופיו. אם הוא מסוגל שעל ידו ועל ידי חבריו עזבי דת היהודים, אפשר יהיה להעביר את ישראל מדתם ולהכניסם לדת הנוצרית. ובמשך כחודש ימים, אמר הקיסר להוברוב, יגיש לפניו הרצאה בנידון. הגרף אוברוב הזמין אליו את ליליינטל, הציגו בפני שרי הלשכות שליד פקידות שר ההשכלה, דיבר בשבחו ובגודל ידיעותיו, שבלי להתחשב בגזעו היהודי, הוא אחד מבכירי התלמידים המצוינים בבית הספר הגבוהה במינכן, הנודע לשם ולתהילה בעולם המדע. אותה היכרות הכי נכבדה ששר ההשכלה עשה לד"ר ליליינטל עם

19:55 סגניו ופקידיו, רוממה את רוחו של ליליינטל ועשה עליו רושם עז כל כך, עד שגילה את כל לבבו בפני הגרף וסיפר לו שמשכילי רוסיה נרדפים באף ובחימה שפכה על ידי היהודים המאמינים בנשמות, בנשמות ובאמונות טפלות, שלא זו בלבד שהם טובעים בבוץ וברפש של נושנות, הם מזיקים לשכניהם הנוצריים ומביאים אותם לידי כך שגם הם יאמינו בכישוף ובשדים. ובייחוד בני כתות החסידים מרבים להסית את היהודים להאמין ברבנים שלהם שהם בעלי מופת, והחסידים המאמינים משפיעים על שכניהם הנוצרים שגם הם יאמינו במופת הרבנים, ובמקום ללכת לבתי התפלה לשמוע את תפילות הכמרים, הם הולכים לבתי הצדיקים הרבים לראות את המופתים. וכשיהודים משכילים בעלי מדע מגלים את תרמית החסידים וצדיקיהם, רודפים אותם הרבים. זקני המשכילים ברוסיה, ובראשם לוינזון, שכבר זכה שהקיסר כיבד אותו במתנה כבדה עבור ספרו הכי נעלה, פנו אל אחיהם משכילי אשכנז את הקצצה. איך להציל את אחיהם היהודים ההולכים כעיוורים אחרי מורדי ההר, הרבנים המאתרים להם לעשות כל מיני עוול במסחר, בקניין ובמשא ומתן עם שכניהם הנוצרים. לקחת אצלם נשך ותרבית פי מאה ולרמותם בכל מיני תחבולות. ועוד זאת, הרבנים מפיצים את שיטת ההתבדלות משכניהם הטובים הנוצרים וממאסים את זכרונם בעיני היהודים, עד כי השם גוי נעשה לשם ניבול הגרוע ביותר. ולכל זה הוסיף הרב מליובאוויטש[?] שבירושלים[?], מסבור[?] ומחותנו[?], לעמוד נגד פקודות הממשלה בכל הנוגע למנהגי היהודים, ובהשפעתו המרובה הוא רודף את המשכילים בכל מיני רדיפות ושולח שליחים מיוחדים למנוע את צעירי ישראל ממלאת חובתם האזרחית בצבא. מדפיס ומפרסם ספרי חסידות המלאים שיטת ההתבדלות והתנגדות להשכלה. אה, ליליינטל הזה. ומסיים ליליינטל ככה: "משכילי אשכנז מילאו את ידי להציע לפני רוממה לשר ההשכלה את התיקונים שכבר עמדו במבחן ויובילו להפיק

22:10 רצון הממשלה. דבר ראשון, סגירת בתי הדפוס העבריים המדפיסים ספרים מזיקים. דבר שני, ביעור הספרים המזיקים. דבר שלישי, הקמת בתי ספר ללימוד שפת המדינה ולהכריח את היהודים לבקר בהם". הגרף אוברוב הודה לדוקטור ליליינטל על שקיבל על עצמו שליחות זו להציל מאתותיו ולבקר את עיר המנוחה ולטרוח טרחה רבה זו לטובת הקלת עבודת הממשלה הדואגת לטובתם של חלק מאזרחי המדינה היהודים, וביקש ממנו למסור למשכילי, למשכילי אשכנז, את תודת הממשלה הרוסית הטובה והאדירה עבור הצעותיהם הטובות לתועלת הפקת רצון הממשלה לטובת אזרחיה. הגרף אוברוב פקד על אחד מסגניו המלומד פבלוב לעמוד בקשר תמידי עם דוקטור ליליינטל, אשר להצעה לבער את הספרים המזיקים, יקבע אוברוב ועד מיוחד לדון בה, ובקשר לתעתועי הרבנים והרבנים ימסר הדבר לבית פקידות המחלקה השלישית, הבולשת הראשית לביקורת וסידור, ובקשר לייסוד בתי ספר לילדי ישראל כבר מתעניין בזה שר ההשכלה, ובקשר לבתי הדפוס ימסור את הדבר לבית פקידות שר הפנים.