פרק 199 - בריחתו של רבינו מנפוליון.

00:02 המשך סיפור מלחמת נפוליאון ברוסיה. בתשעה באב שנת תקע"ב אלף שמונה מאות ושתיים עשרה למספרם התחיל נפוליאון את מלחמתו וחילו עבר את גבול רוסיה, ובמשך כשנים עשר יום היה כבר חילו של נפוליאון ליד העיר ויטבסק וליד העיר אורשה. וביום חמישי כ"א מנחם אב הלכו צבאות נפוליאון מאורשה וביום ערב שבת כ"ב מנחם אב בעוד לילה עזב רבנו הזקן ומשפחתו את לאדי ושבתו בכפר ליד העיר קרוסנה והלכו הלוך ונסוע מכפר לכפר ומעיר לעיר לפנים רוסיה. מכ"ב מנחם אב תקע"ב ועד ח' טבת תקע"ג מאה וארבעים יום היה רבנו הזקן ומשפחתו ביתם, חסידים ובני ביתם מטולטלים עד שבאו לכפר פינה. ידיעות מבהילות הגיעו אל רבנו הזקן מהחורבן והשממון שעשו צבאות נפוליאון בכל העיירות והיישובים ברוסיה הלבנה ואלפי משפחות מבני ישראל נשארו בעירום ובחוסר כל מבתיהם, מפרנסתם. לעומת זאת, בפלכי קובנה, ויטבסק, וילנה חיל צבא נפוליאון התרועע עם היהודים, ופקידיהם הצרפתים החיים חיי הפקר נתנו עיניהם בבנות ישראל להזמינן לסעודות מרעים, מה שציער את רבנו הזקן מאוד. במוצאי שבת פרשת ויצא י' כסלו מספר הצמח צדק נכדו של האדמו"ר הזקן בהיותם בכפר זמייבקו בפלך טמבוב אמר רבנו הזקן שבשבוע הזה תהיה מפלתו של נפוליאון במוסקבה ויקוים מה שראה עליו ועל חילו בראש השנה שעבר. ביום ראשון י"א כסלו עזבו את הכפר זמייבקו ונסעו מכפר לכפר עד שבאו ביום רביעי לכפר יסייבקו[?] ושם הם שבתו שבת וביום חמישי חמישה עשר בכסלו אחרי תפילת ערבית ואחרי התענית כיוון שרבנו הזקן היה מתענה בחמישה עשר בכסלו כאחד מחברי החברה קדישא אמר רבנו הזקן לשתות לחיים למפלתו של הצורר ואת ישראל ואמונתו כי הבריחו אותו היום ממוסקבה. אבל רבנו הזקן הצטער ובכה על

03:24 מצב בני ישראל הגרים ברוסיה הלבנה אשר כאשר יעברו צבאות הצרפתים יישללו ויבוזו את יתר הפליטה. ביום שישי ח' טבת תקע"ג הגיעו כשישים עגלות של רבנו הזקן והחסידים והמשפחה לכפר פינה, מקום שם מצאו מרגוע מעט כי הכפר פינה היה גדול ובעתה היו שם כשלוש מאות חצרות ובתים גדולים והרבים מהם היו פנויים כי הגברים יצאו לקרב. אנשי הכפר היו טובי לב ונתנו דירות והסקה לכל הבאים חינם אין כסף. כאשר הגיע רבנו הזקן ומשפחתו הנלווים אליהם לכפר פינה, אמר שצריכים לסדר עזרה לאחינו בני ישראל הגרים בעיירות ויישובים שדרך שם עברו הצרפתים ועל הזמן הנדרש יסתדר הוא ומשפחתו ברוסיה הקטנה. וכדי שלא להעלות את מחיר הדירות ומחירי צורכי אוכל נפש, דעתו היא שיתחלקו לשלוש עיירות בהדיטש, קרמנצ'וק ורומני. רבנו הזקן סידר שלוש משלחות. הראשונה ובראשה בנו הרבי האמצעי תפקידה לנסוע לערים הנזכרות שלושת הערים האלה שדיברנו עליהם הדיטש, קרמנצ'וק ורומני כדי לסדר דירות ליהודים. השנייה, המשלחת השנייה בראשו בנו רבי חיים אברהם לנסוע לפלכי פולטבה וחרסון כדי לאסוף תמיכה נחוצה לאחינו בני ישראל הגרים ברוסיה הלבנה כדי לשקם את חורבותיהם. המשלחת השלישית ובראשה החסיד רבי פנחס רייזס משקלב תיסע לויטבסק לסדר ועד תמיכה שיאסוף את כל החומר הדרוש, איך ובמה לתמוך את המשפחות הנהרסות ולהעמיד להם פרנסה נכונה. אבל הנה ביום השני י"ט טבת חלה רבנו הזקן, ומיום ליום התגברה מחלתו וחולשתו, ובמוצאי שבת פרשת שמות אור ליום ראשון עשרים וארבע לחודש טבת שנת חמשת אלפים וחמש מאות ושבעים ושלוש לבריאה נסלק רבנו הזקן והובל לקבורה לעיר הדיטש פלך פולטבה. במשך כשישים שנה בנה רבנו הזקן לשכלל את עסקנות הכלל על ארבעה עמודים עמוד ראשון אהבת ישראל עמוד שני לימוד

06:37 התורה עמוד שלישי עבודה במסירות נפש עמוד רביעי גמילות חסדים וצדקה. רבנו הזקן הנחיל לזרעו נשיאי חב"ד אחריו דרך סלולה ומסילה רחבה בעסקנות הכלל. בנו של רבנו הזקן, הרבי האמצעי רבי דב בער, כותב במכתבו אל החסיד רבי משה מייזליש על ימיו האחרונים ופטירתו של רבנו הזקן. מכתב מחודש תשרי תקע"ד וכך כותב רבנו האמצעי. אהובי ידידי חביבי כנפשי מנעוריי איש נאמן רוח ונבון דבר המכסהני מידידי מידיד נפשי כל הקורות אותנו בשנה זה השתקד בשעת הרעש ומגודל הנסים והנפלאות והאותות האלוקיים הנוראים אשר ראינו מאור ישראל אבינו זכרונו לברכה הריני כפרת משכבו לא נפל דבר וחצי דבר מכל אשר יצא מפי רוח קודשו וכאשר ישאל איש בדבר האלוקים ממש וכאשר נראה בעליל לכל ישראל הייתה אורה ושמחה וששון. ותחילת העניין כותב הרבי האמצעי כך היה מיד כאשר נכנס הצורר ורוצח הכללי הידוע בשמו הוא מדבר על נפוליאון כמובן. לקצה גבול פולין, לקובנה ולווילנה. התחיל אבי רבנו הזקן להתייעץ עמנו איך לברוח למדינת רוסיה דווקא, ואמר שאם לא יגבה ליבו לסכל דעתו לילך גם לרוסיה, יכול להיות שיתחזק ויישאר במדינת פולין. אבל אומר רבנו האמצעי הקדוש ברוך הוא סיכל את דעתו של נפוליאון וזהו יסוד מפלתו. כלומר, זה שהוא התנפל על רוסיה זה בעצם הייתה המפלה שלו. אבל אמר אבינו רבנו הזקן תהיה צרה גדולה ליהודים, כי לא יישאר אחד ביהדותו ולא ברכושו. אני, אמר רבנו הזקן, לנפוליאון תכלית שנאתי, כי הוא הוא השטן המנגד בכל התנגדות של הרע אל הטוב, כי הוא תוקף הקליפה והדין הקשה, היפך החסד והטוב. רק מוות ורע וכל חיותו לפעול רע וכמו אלוקה. אבל אומר אבינו רבנו הזקן מובטחני שלא יתקיים. וכמו שכתוב

09:35 תמוטט רשע רעה כי חסד אל כל היום והחסד גובר לעולם על הדין. כמו שכתוב כי גבר חסדו על כן שיבחוהו כל האומות, כי כולם נוטים ומתייחדים יותר בקו הימין של חסד. ובפירוש אמר רבנו הזקן ששורש מלכות רוסיה מבחינת החסד והוא מלך הצפון, כי כל השפע מצפון ותוקף החום היעדר כל בדרום והמלחמה של החסד עם הגבורה היא כמו המלחמה של אש ומים, והחסד גובר. כלומר המים. ולכן כל המלכים יהיו לעזר לאדונינו הקיסר ירום הודו בוודאי בלי שום ספק וספק ספיקה. והעיקר המופת לזה הוא אשר שני הפכים המה מלכות רוסיה עם מלכות צרפת בעניין הגסות וההתנשאות, שכל עיקר מהות נקודת השונא נפוליאון הם שני דברים. הראשון הכעס והרציחה על המנגד. לאבד נפשות לאין מספר בלי הרגשה כלל וכלל. ותוקף הניצחון עד לתכלית כליון ואיבוד עצמו. ושנית הגאות וההתנשאות והתכונה השנייה הגאות או גאווה, כלומר ההתנשאות לתלות ולסמוך כל כוחו גבורתו בעוצם החוכמה והנהגת ההילוך לסדר בענייני מלחמה וגם עוצם הצלחתו. על זה נאמר בנביא עובדיה. הנה אם תגביה כנשר כן משם אורידך. ובסנחריב נאמר יען כי גבה, כי כל המתנשא ותולה בכוח עצמו לומר כוחי ועוצם ידי ומסלק את ההשגחה והאמונה והביטחון באלוקים. על זה נאמר הנה הגבר אשר לא ישים אלוקים מעוזו ויבטח בו ישפילנו השם בתכלית ההשפלה והנפילה, להראות לו כי השם הוא הנותן כוח וחיל. והראיה מהמפלה של סנחריב שלא היה בגלל הזכות של עם יהודה רק בגלל שהוא כל כך התגאה כפי שמובא בכתובים. וגם בכאן נראה בעליל שלא הייתה מפלתו של נפוליאון אלא רק בגלל גאוותו וגובה לבבו. והוא אמר כאילו לאלוקים: סור ממנו. כידוע, מהליצנות שהתלוצצו באמונת השם, יאבד ויעקר

12:36 מהות שורשו, בל ישאר להם שריד בעולם. וגם ממשיך רבנו האמצעי לכתוב זכר השם את אשר הרבו להרע בישראל, לשפוך דם נקי. כמה מאות שנים במדינת צרפת, כמבואר בספר שבט יהודה באריכות ודורש דמים אותם זכר לא ינקה לדור שלישי או רביעי, כמו כי לא שלם עוון האמורי עד הנה. הרי דקדקו ושקלו במשפט עונו בפרט כמה דורות עד שבא קיצו ונגזר דינו, כמו שכתוב השופט כל הארץ על מלכי האדמה באדמה דווקא זה ישפיל וזה ירים. כמבואר וידוע לכל יודעי הדעת ברור כשמש בצהריים ודי למבין. ממשיך רבנו האמצעי וכותב לרבי משה מייזליש, ולחכם כמוך יובן נופת צוף אמרי אמת האלה הנאמרים מפי רוח קודשו של רבנו הזקן כמובן. דברים אמיתיים וברורים. וכאשר נראה בעליל עכשיו לכל בר דעת שזהו שורש ויסוד נפילתו גם עכשיו, באומרו כי לא יוכל לבוא בהכנעה לעולם, כי אם יאבדו כל אויביך השם. והנה לעומת זאת ממש ובחינת חסד וטוב עצמי שמהותו הופכי ממש. כלומר החסד חס וחומל על כולם לרעים גם כן כמו לטובים, כי מטבע החסד והטוב להשפיל את עצמו מכל וכל ולהרגיש בצער והייסורים של הנמוך והשפל ביותר מעל עצמו ממש. ולכן מסתעף מהמידה הזו של חסד עניין מידת השפלות והביטול בתכלית שלא להרגיש בכוחו ועוצם ידיו. כי גם אם הגדיל והפליא השם לעשות ומצליח אינו תולה בכוח עצמו כלל וכלל. ואדרבה ברור לו כשמש שאין זה כוח עצמו, כי יודע ומכיר היטב שלא בכוח יגבר איש ולא בגבורת הסוס ולא בכוח שכלי. רק לה' המלחמה, העוז והכוח בחכמה וגבורה ועצה וכל ביטחונו בה' שידריכנו בדרך השכל וההנהגה הנכונה, וכטוב בעיניו יעשה להרים ולהשפיל, הכל מקבל בבחינת טוב. וזהו שורש

15:16 ויסוד ולסיבת העזר האלוקי להרים קרנו של רבנו הזקן בחכמה וגבורה ועצה. וכמו שכתוב. יעקב. יעקב אומר קטונתי מכל החסדים וכל המשפיל את עצמו הקדוש ברוך הוא מגביה אותו. וזהו עיקר הסימן להצלחה האלוקית. אם תסתכל בכל הסיפורים שבימים הקדמונים, אז תראה שזה ככה ברור כשמש. ומדעה זאת נראה בעליל לכל אשר יש לו קצת דעת באדונינו הקיסר ירום הודו וכל יועציו ושריו. וכאשר ראינו אותו בגודל הביטחון בקדוש ברוך הוא וגודל הענווה והשפלות, וגם עכשיו, כשהצליח לנצח את האויב, אינו תולה בכוח עצמו רק בה' לבדו, כעדות על הכל. אין זה רק בחינת החסד והטוב שהוא גובר ומצליח וממילא נופל המתנגד, כלומר האויב. שהוא נפוליאון הוא תוקף הדין והרע העצמי. כל זה אמר רבנו הזקן והתאונן במרירות עצומה בכל שעה ושעה, והיה אומר תהילים כל היום, ומעתיר בכל לב ונפש יגביר השם חסדו ויגרש את הרע. עד שהגענו קרוב לבוריסוב על יד מינסק אמר אין עצה ואין תבונה. ובכל אופן, כותב רבנו האמצעי לרבי משה מייזליש שרבנו הזקן הבין ברוח קודשו וכוח בינתו שנפוליאון יגיע עד קצה רוסיה, והוא החליט שהוא לא יהיה תחת נפוליאון אפילו רגע אחד, והחליט לברוח באומרו טוב לי מוות מחיים תחתיו ולא אראה ברעת עמי. ממשיך ומספר רבנו האמצעי וגודל הזריזות לברוח אין די לבאר בכתב. אף גם שרבנו הזקן היה זקן וחלש מאוד, והקור בחורף וטלטול קשה היה לו לא לפי ערך כוחו כלל, ועוד עם כל המשפחות. אבל לא רצה בשום אופן להיות אפילו יום אחד תחת ממשלת נפוליאון ועבודתו, ולכן ברחנו עשרים ושמונה נפשות, גדולים וקטנים, עם כל החפצים הקלים שהיה ביכולתנו לקחת, לקחנו. כל החפצים הכבדים נשארו בליאדי, בערך אלפיים רובל

18:14 כסף, תבואה, שתייה, כלי בית, בהמות, עצים. כל זה ידוע לגנרל שעמד אז בליאדי, שמו אליענב. וכה כותב רבנו האמצעי לר' משה מייזליש: אם הוא מוכר לכם, תפרוס שלום בשמי, כי הוא מכיר אותנו מאוד, כי עמד בביתנו שבוע ימים וראה את תפילותיו של רבנו הזקן. גם גנרל גבוה ממנו ושמו נברובסקי, שעמד בקרסנה בראשית המלחמה. ומעתה באתי לספר לידידי כאחלי מאשר ראינו נפלאות השם בדרכנו לברוח מליאדי ועד זמן פטירתו של אבי רבנו הזקן בכפר פיענא, סמוך לקורסק, כי הנה בהתוודע לנו ברור מה טיב מעשיו של המרשל האויב לנו, ימח שמו, בשקלוב ובדובראוונה. לא רצה לעמוד רבנו הזקן אפילו רגע, ונסענו לקרסנה להיות עם הגנרל אליענב ונברובסקי, והם נתנו לנו פספורטים טובים מאוד, ולפני נסיעתנו היה קצת מלחמה של הצרפתים עם הקוזאקים שלנו, ומסתמא - כותב רבנו האמצעי - לא נשאר מהצרפתים אפילו אחד, ורק פעם אחת ראיתי אותם, ואז הכרתי בהם שסופם לקבורה, כי לא ראיתי בהם כוח וגבורה מוצלחת כלל וכלל. ובקרסנה בערב שבת סמוך לראש חודש אלול באו פתאום כל מחנה האויב וגם מחנה ויטבסק כארבעים אלף, ושלנו הרוסים היו רק שמונת אלפים. והגנרל נברובסקי היה מהקורפוס מהפלוגה של המרשל קניאז באגרטיון שעמד בסמוך לסמוליאנסק בעבר הנהר דנייפר עם שבעים אלף. אבל הצרפתים בעורמה ותחבולה הלכו למקום שבו היה לנו מעט חיילים, שהוא דרך ליאדי וקרסנה. עקפו את כל החיל הרב שלנו. כאשר הגיע לקרסנה בחצי היום ערב שבת קודש נפלה בכייה רבה ואין יודע כלל מה לעשות. האם לברוח ליער? אמנו הזקנה וכל הנשים והטף הרימו קול בכי שאי אפשר אפילו לתאר. ואבי היקר רבנו הזקן ניגש וצעק עליהם למה תבכו? אין לברוח ליער. אנחנו

21:16 ניסע על הסוסים, והגנרל אליענב הגיע בעצמו אליו ואמר לו בזאת הלשון: "הישיש החסיד, ברח לך לסמוליאנסק בחיש מהר, כי השונא חילו ככל הים וקרוב לשלוש מאות תותחים אצלו". ותכף ומיד בשמענו זאת נסענו כולנו. והשמונה אלפים שלנו עמדו סמוך לעיר, לצד סמוליאנסק, ואנחנו עברנו בתוכם. היו להם רק שמונה עשר תותחים. מיד לאחר שעברנו הגיעו הצרפתים ונלחמו, ושמענו את קול התותחים הגדולים קול אחר קול, כמו שלוש שעות, ואנחנו בורחים על נפשנו עד שלוש עשרה ווערסט סמוך לסמוליאנסק, ושם היה דרך לעבור ביער. וכאשר ראו אותנו בורחים, יהודים משלנו צעקו עלינו לברוח, וברחנו ליער. והיינו שם כל הלילה של שבת קודש, ופרטי הניסים אני אפילו לא יכול לתאר לך. וכאור הבוקר באנו לסמוליאנסק, ולא היה שם צבא בכלל, לא של צרפתים ולא שלנו, כי לא ידעו דבר ושאלו מי איתנו. ועד חצי היום, עד הצוהריים, התאספו המון חיל שלנו, בערך שלושים אלף, ולא היה ביכולתנו לצאת מן העיר, ובכינו מאוד כי קלטנו רעה בתוך העיר והשונא הצרפתים עומדים קרוב, ולעת ערב יצאנו בדרך מוסקבה ודורוגובוז'. ורבנו הזקן ציווה לנו לנסוע בשבת, כי אמר שזה היתר גמור ומצווה להציל את עצמנו מן המזיקים. ומסיימים בטוב.