פרק 200 - מפלת נפוליאון ופטירת רבינו הזקן.

00:00 המשך מסע בריחתו של אדמו"ר הזקן, רבנו הזקן, מנפוליאון ומלחמת נפוליאון ברוסיה. ממשיך ומספר ביום... ממשיך ומספר הבן של אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, במכתב לרבי מוישה מייזליש. "וביום ראשון ברחנו לוויז'מה וביום רביעי ברחנו למזיאסק ומן מזיאסק הקפנו את הדרך על פי עצתו של רבנו הזקן, כי רבנו הזקן היה בקי במפות וברוח קודשו הבין שיסובב השונא ויקם את דרכו ועל כן אמר לברוח דרך מוסקווה. ובראש השנה היינו בתריצה זרקה [?] ואז היה קרבות במזיאסק. קרא לי רבנו הזקן בערב ראש השנה ואמר לי, 'צר לי מאוד בני על אודות קרבות מזיאסק בימים האלה. השם יתן לטוב, כי השונא מתגבר ולדעתי ייקח גם את מוסקווה.' ובכה בדמעות שליש וגם אני בכיתי והלכתי לי. וביום ראש השנה קרא לנו ואמר לנו בדברי חדווה ונחמה בזו הלשון: 'היום ראיתי בתפילתי שנשתנה שינוי טוב למעליתה ושלנו ניצח. וגם שנפוליאון ייקח את מוסקווה, אבל לא תהיה לו תקומה ורווח והצלה יעמוד לנו. כך נכתב למעלה היום.' והלכנו ואכלנו ושתינו בכי טוב והיינו שמחים וטובי לב ונסענו לגראד, גראד יוריה [?] סמוך לוולדימיר. בשבת שובה לפני תפילת מוסף קרא לי אבי רבנו הזקן וגם לחתני ר' מנדל והתחיל לבכות מאוד, מאוד ונשרו דמעותיו על לחייו בטיפין, טיפין וצעק, 'אוי, כי יחריב את כל ביאלירוסיה! כאשר יסוג השונא יחריב את כל ביאלירוסיה. וזהו התשלום לגזירת חמלניצקי, שלא היה בפולין וליטא כלל, רק בוולין ואוקראינה בפחדי מוות ובזוזי דבזוזי.' אמרתי לאבא, 'אבי עדיין לא בא למוסקווה ואם ייקח אפשר יחזור לרוח אחר,' כלומר לא דרך ביאלירוסיה. אמר לי אבי, 'את מוסקווה ייקח בוודאי בקרוב, כי גם אמנם כוחו כלה והוא נחשב כמת, אבל ניצחונו הקשה תמית אותו וינחהו

02:54 למוסקווה ומיד תהיה מפלתו נפילה שאין למטה ממנה, כי הוא לא יתקיים שם. ואז יחזור דרך ביאלירוסיה דווקא ולא דרך רוסיה הקטנה וזהו יהא האות והמופת על דברי.' ואכן כך היה. בערב יום הכיפורים באו לוולדימיר וביום שני לפני יום הכיפורים לקח השונא את מוסקווה ובערב יום הכיפורים ברחו כל הסנאט דרך וולדימיר. כאשר ראיתי," מספר אדמו"ר האמצעי, "את גודל המרוצה של העגלות שלהם. הרצתי לאבא והתחלתי לבכות ומר נפשי בדמעות שליש. הראיתי לו מן החלון, 'ראה אבי מרוצת הסנאט. איפה הבטחתך שיהיה לשונא מפלה מיד בבואו למוסקווה?' ובא אבי וחיבקני ודיבר ואמר, 'הרי תראה שאני עומד עם תפילין והרי לא אשקר חס ושלום. חי השם וחי נפשי, אם יעבור מוסקווה ואילך רק יחזור בקרוב ולא לפטרבורג, אלא מגמתו היא לחזור ולמצוא מזון דרך ביאלירוסיה, אבל לא יניחו ומפלתו יהא בקרוב, תאמיני לי. עד כאן לשונו. כן אזכה כותב אדמו"ר האמצעי לראות בנחמות בביאת משיח צדקנו ונתחזק לבבנו ובכינו בכי גדול ביום הכיפורים הזה, עד אשר כמעט יצא נפשנו והשם יחזק את לבבנו. ונסענו לגראד אסי [?] שם ישבנו בבטח אצל הנהר אוקה, ומשם עברנו לרזן וטמבוב ואורל עד קורסק ערך אלף ומאתיים ווערסט עד חצי חודש כסלו, בתוקף הקור וגודל הלחץ וגודל הייסורים מרעב וקור רק לחם ומים, והיינו בעשן בתי הגויים. אין גלות קשה מזה ובכל כפר חורקים שן ומחרפים ומקללים ורק מפני חסד השם עלינו. בעיני האדונים לא נתנו לנו, לא נתנו להם לעשות לנו רע, כי נסענו ברוב עם יותר משישים עגלות ובקורסק... הבריחו את השונא מקלוגה עד ויז'מה ושמה שמחנו והודנו להשם על הטוב והחסד וגדלה השמחה לאלוקים. ואז אשתי ילדה בן זכר בשערי קורסק

05:48 ועשיתי ברית מילה לבן ועשינו סעודה ומשם נסענו לכפר פינה [?]. ובי"ט כסלו שמענו שהייתה מפלה גדולה לשונא סמוך לקראסנויה ומבריחים אותו ככלב. והיינו אך שמחים כי מתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר. אך לשלום מר לי מר, כי כאשר הושב רוחנו נפלה עטרת ראשנו מאיתנו. כי מפני גודל המרירות העצומה ועמקות גדולה מדי שעה התקלקלה המרה, וגם נתקרר ביותר מפני זקנותו וחלישותו, ובחמישה ימים בלבד שנחלש והקיא לא עמד בנפשו ונפטר בליל מוצאי שבת קודש פרשת שמות כ"ד טבת תקע"ג. אני הייתי בדרך כי שלח אותי למצוא לנו דירה בקרמנצ'וק. חבל על דאבדין, גלה כבוד מישראל זכותו יעמוד לנו כל הימים כי מסר נפשו ממש... ולחכם ונבון כמוך כותב הוא לר' משה מייזליש אין צריך לפרש יותר ודי למבין. והנה ממשיך אדמו"ר האמצעי לספר לאחר פטירתו של רבנו הזקן הוליכו אותו לעיר, להאדיטש בגוברניה פולטבה סמוך... לנהר פסל והוליכו אותו שמונים ווערסט. והבית עלמין דשם הוא ממשלתי ביער קטן סמוך לנהר פסל רחוק מהעיר כשני ווערסט. וסיפרתי לידידי זיסקינד מווינץ [?] גיסו מה שהיה בזה. ומזה גם כן נראה בעליל שמסר נפשו בשביל טובת הקיסר ירום הודו. עד כאן רגליהם דבר נש [?]. עד שנקבר במקום זה דווקא. ועשינו כיפת עץ טוב וגם בית גדול, והכנו לבנים לבניין חומה כדי לבנות לכבודו וכמו על קברי אבות וגדולי הצדיקים שבאים להיות נודרים ומתפללים שם בעת צרתם כגדולי צדיקים במיטתם. ובערב ראש השנה העבר היה שם שישה מניינים מרומני וקרמנצ'וק, והעמידו שם נרות הרבה, ואיש יושב שם בתמידות ושולחים לשם מכל המדינות פדיון נפשות ושולחים לשם מכל המדינות פדיונות נפש. כלומר רבנו הזקן קבור בהאדיטש, עשו שם, בנו שמה בניין

08:57 על הקבר ובית כנסת. ועתה אהובי ידידי ממשיך רבנו האמצעי לכתוב אחרי שראו ראינו בראייה חושית עוצם מסירת נפשו ממש בדבר הצלחת הקיסר ירום הודו, וכל שעה היה מעתיר בכל ליבו ועומד בכל כוחו עד שנתן נפשו. מה מאוד מהראוי לכל אשר מקושר בעבותות חבלי התקשרות הנפש באור תורתו ורוח קודשו, להימשך אחריו בכל לב ונפש ממש. ולזאת העיקר כוונתי במכתבי זה באריכות סיפור המעשה, להודיע לו נאמנה מאמיתיות נקודת לב אדוני אבי מורי ורבי זכרונו לברכה וחיים חיותו, כדי שידבקו כל האנשים המסתופפים בצלו בעד רחב. ואומנם כבר נקבע בשורש ויסוד מוסד בלב כל אחד ואחד מישראל בעניין הזה, בחבלי התקשרות אמיתית אל הקיסר ירום הודו, וכידוע גם כן לקיסר בעצמו דבר ברור. עם כל זה צריך חיזוק והתקשרות יתרה, ובפרט לאיש כמוך אשר למשמע אוזן שמעתי שמתעסק באמונה בדבר הזה ונתן נפשו בדבר הזה, ולא בשביל ממון וגדולה, כי ידעתי לבבו הנאמן. אך פן ואולי בצוק העיתים, כי יגבר עליו טורח המסע, או איזה סיבה אחרת, או איזה פיתוי חס ושלום. לזאת אמרתי לחזק לבבו בחוזק נאמן שכל הרוחות לא יזיזו. והשם אלוקי אבי זכרונו לברכה יהיה בעזרו להצליח לו בכל אשר יפנה לעשות פרי למעלה ולמטה, שיבוא על ידו רוב טוב לתכליתו להיות בניין נצחי לעולם, ורוב טוב וחסד נצחי יעשה לכל ישראל. וראינו שגמר המפלה של השונא נפוליאון, כשעבר מקובנה לגרעניץ רייסין היה בזמן הסתלקותו של רבנו הזקן בכ"ד טבת, ואני מאמין ומצפה שבכ"ד טבת הבא שהוא יארצייט שלו, יגמר עיקר ושורש מפלת השונא בארצנו, כי זה היה כל מגמתו על אותו האיש נפוליאון ימח שמו שיאבד, ובלעדי זה אין שלמות הישועה כי ניצחונו עד אבדון.

11:47 ואמר לי אבי שקשרו עליו אנשי מדינתו דווקא, וסיבת בריחתו מבוריסוב היה רק למען מפלת ההמון בצרפת, כי בניצחונו יאמר כל ההמון כן יאבדו כל אויביך השם ודי למבין. ממשיך אז רבנו האמצעי ומספר שהמון העם שברוסיה משונא שנאתם כנראה ליהודים שנאה עצמית ושורשית בתכלית מצד הדת ומצד רשעתם, ובפרט אנשי מוסקווה מצד גאוותם וגובה לבם. אבל כל גאי וגאון וגובה לבב ישפיל השם. וזה הייתה גם סיבת הממשלה של השונא במוסקווה. כלומר, זה שנפוליאון ניצח במוסקווה היה כדי להשפיל את גאוותם לפי שעה, להראות להם כי מי ששולט במצב זה השם והשם שונא מאוד כל גאווה. כפי שכתוב תועבת השם כל גבה לב. כמו בסנחריב. עם כל זה לא רצה השם לענוש עונש אמיתי רק לפי שעה, כי נשלם עונה בזה ומייד שעשה השונא שליחות השם נהפך הדבר עליהם מדין לחסד ועל השונאים לדין ולעונש. וכמו העלוקה מוצצת את הדם ונופלת ומתה לגמרי, כי גמרה פעולתה למצוץ את פסולת הדם. וכך בזה עצמו נגמר ונתקן החטא, כי כבר נמשך כל הרע לרע עצמי ויצאו זכאים. על כן, מייד שיצא משם הייתה מפלתו מייד. וכמו שכתוב תמותת רשע רעה ודי למבין. ואנחנו נמשיך בסדרה של סיפורים על חסידים של רבנו הזקן. מהם נראה את אופי החסידים והיהודים שגרו אז ברוסיה בוולין והתקשרו לרבנו הזקן.