תולדות החסידות · פרק 196 · 2026-05-19 · 25:03
פרק 198 - רבינו הזקן במלחמת נפוליון
תיאור הפרק
פרק 198 - רבינו הזקן במלחמת נפוליון
תמלול אוטומטי מהשמע. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.
00:03 בשנת תקע"ב בערך אלף שמונה מאות ושתיים עשרה פרצה מלחמת נפוליאון צרפת נגד רוסיה. נפוליאון רצה לכבוש את רוסיה והוא פרץ אליה עם הצבא העצום שלו. רבנו הזקן וחבורה מתלמידי הרב המגיד ממזריץ' שהיו יחד איתו היו נגד נפוליאון. רבנו הזקן אמר שאם נפוליאון ינצח, אומנם מצבם הגשמי של היהודים יוטב מאוד, אבל מצד שני הם יתנתקו מאביהם שבשמיים, כיוון שנפוליאון, כפי שאנחנו יודעים, ייצג את רוח האמנציפציה. החופש גם כולל חופש מהדת. ולעומת זאת, אמר רבנו הזקן שאם ינצח הצאר הרוסי, אז מצד אחד ליהודים יהיה קשה מאוד בגשמיות, כפי שרבנו הזקן התבטא שהם ילכו בנהרות של דם, אבל הם יהיו קשורים אל הקדוש ברוך הוא, ובגלל הסיבה הזאת רבנו הזקן היה בעד זה שרוסיה תנצח את הצרפתים. קבוצה אחרת של תלמידי המגיד ממזריץ' היו בעד זה שהצרפתים ינצחו. מה הייתה התאוריה שלהם או או הנחת העבודה שלהם? אני לא יודע. אפשר להניח הנחות שונות וביניהן כמה שהן די מופלאות, אבל אני לא רוצה לומר דברים מדעתי. רק לומר שהתפתח ויכוח מסוים בין שתי קבוצות תלמידי הרב המגיד ממזריץ'. אנחנו יודעים שמי שקובע בעולם זה בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא, והוא פועל לפי התוכנית שלו, והרבנים הם כמובן הנציגים שלו בעולם הזה לנהל את העולם. ולכן הוויכוח הזה בין תלמידי הרב המגיד ממזריץ' לא היה ויכוח תאורטי סתם, אלא מי שקובע בוויכוח הוא זה שהדעה שלו תנצח. ואז החליטו תלמידי הרב המגיד ממזריץ' שכיצד הם יחליטו שבערב ראש השנה תקע"ג, מי שיתקע ראשון בשופר בתפילות ראש השנה, הדעה שלו היא זאת שתקבע. ואכן תלמידיו של המגיד ממזריץ', אלה שרצו שהצרפתים ינצחו, השכימו מוקדם בבוקר בראש השנה והתפללו בזריזות.
02:41 אבל כאשר הם הגיעו לתקיעת השופר, שבדרך כלל היא נעשית לפי הסדר של התפילה לאחר קריאת התורה, הם אמנם רצו לתקוע בשופר, אבל ברוח קודשם ראו ואמרו שרבנו הזקן כבר תקע בשופר ולמעשה הדעה שלו ניצחה. איך זה היה? אנחנו יודעים הרי שחסידים הם פיקחים, ורבנו הזקן אמר הרי תקיעת השופר היא לא חייבת להיות דווקא אחרי התפילה, ודווקא אחרי קריאת התורה היא יכולה להיות בכל זמן. וכיוון שהדבר הזה הוא החשוב ביותר בעולם כרגע, אז מייד בבוקר בהשכמה לקח רבנו הזקן את השופר ועשה את התקיעות של ראש השנה, ובזה דעתו של רבנו הזקן ושל קבוצת חבריו תלמידיו של המגיד ממזריץ' קבעה דעתם שמלך רוסיה ינצח את הצרפתים ונפוליאון ינחל תבוסה. יחד עם זה רבנו הזקן, בנוסף לעצם העובדה שהוא הביע דעתו שרוסיה צריכה לנצח, הוא גם עזר בפועל לרוסיה על ידי זה שהוא נתן את החסידים שלו וגם את הבן שלו, ר' מוישה, שיעזרו בפועל לרוסים נגד הצרפתים. אנחנו עכשיו נקרא כמה קטעים מהכתיבה של רבי יוסף יצחק, הרבי הריי"צ, שמספרים על העניין מכיוון שהקטעים הם לא מסודרים כל כך טוב לפי זמן, אז אני הקדמתי את ההסבר הראשוני כדי שנדע כיצד הדברים מתפתחים. בשנת תקע"ב פרצה מלחמת נפוליאון עם ממשלת רוסיה, ורבנו הזקן היה מתפלל בשלום המלכות שינצח הצאר אלכסנדר, קיסר רוסיה, ומעניין מכתבו שכתב אל החסיד רבי מוישה מייזליש בנוגע לעניין זה. "כך למדנו, למדו רבותינו ז"ל, אורחא דארעא למשבק משכא וגולפא למרא דאושפיזא." כלומר צריך להכיר טובה למי שבקרבו אתה חי. "אהובי ידידי משה, חי השם וחי נפשי. כך הראוני במוסף ביום ראשון של ראש השנה, שבאם ינצח בונפרטה ירום קרנם של ישראל וירבה
05:20 האושר בישראל. אבל יתפרדו ויתנתקו ליבן של ישראל מאביהם שבשמיים. ובאם שינצח אלכסנדר מלך רוסיה, יושפל קרן ישראל, ירבה העוני בישראל, אבל יתענגו ויתקשרו ויתחברו ליבן של ישראל לאביהם שבשמיים. וזה לכם האות," כותב רבנו הזקן, "שבקרב הימים ינטל מחמד עיניכם ויתחילו לקחת אנשי חיל," כלומר חיילים, "מאחינו בני ישראל, ותזכור במה שנפרדנו איש מעל רעהו בפטרבורג בביאור על פסוק שרים רדפוני חינם ומדברך פחד ליבי." כותב רבנו הזקן למוישה מייזליש. נכדו של רבנו הזקן, רבי מנחם נחום, בנו של הרבי האמצעי, מספר את הסיפור הבא: "בשנת תקע"ב במלחמת נפוליאון ברח רבנו הזקן עם כל בני ביתו והרבה חסידים שהיו כולם נוסעים בשישים עגלות, בנוסף לאלה שהלכו ברגל. בערב, ביום ערב שבת קודש פרשת ראה, כ"ט מנחם אב תקע"ב, ערב ראש חודש אלול, ברחו מליאדי. וכפי הצעתם של הגנרלים מצבא רוסיה היה על רבנו הזקן לברוח מנפוליאון דרך העיר בייבו[?]. אבל רבנו הזקן אמר שייסעו לעיר קראסנה וזירז את כל בני ביתו לנסוע למהר ככל האפשרי לעבור את נהר הדנייפר. וכאשר נסע רבנו הזקן כשתי פרסאות מליאדי," כלומר בתחילת הדרך, "ציווה לבקש מאת פקידי החיל שהיו נוסעים איתו מצבא רוסיה כדי לשמור עליהם, לבקש מהם עגלה קלה רתומה לשני סוסים טובים עם שני עגלונים חיילים עם נשק. רבנו הזקן בעצמו לקח עימו שני אנשים, והם נסעו חזרה במהירות גדולה חזרה לליאדי. ואז מיהר רבנו הזקן אל ביתו, ציווה שיבדקו היטב פן נשאר משהו מכלי ביתו מאומה. מצאו בעלייה שני נעלי בית בלוים שלו, מעגילה וכברה. רבנו הזקן ציווה לקחת זאת ולמהר ולהדליק אש בבית. ברך את אנשי העיר ומיהר לנסוע. אך יצא רבנו הזקן את פני העיר מהצד
08:14 הזה, ובדרך העולה בה הרץ הראשון של חיל נפוליאון אל העיר מהעבר השני. וכעבור שעה קלה הגיע נפוליאון בעצמו בליוויית צריו רוכבים בסוסים אבירים. נפוליאון מיהר אל מקום ביתו של רבנו הזקן, וראה שהבית וכל אשר מסביב בוער באש מתלקחת. ציווה נפוליאון שיכבו את השריפה, אבל לא יכלו לגשת מפני גודל האש וריבוי העשן. ואז ציווה נפוליאון להודיע לכל גרי העיר והכפרים הסמוכים כי כל איש או אישה שיביאו לו איזשהו חפץ או כלי של רבנו הזקן, או אפילו מטבע שקיבלו מידו הקדושה, ישלמו לו בעד זה ברנדלה [?], כלומר במטבעות זהב. חיפשו בכל העיר ולא מצאו מאומה. בזמן ההוא כבר עבר רבנו הזקן את מעברות הנהר דנייפר, ומיהר להשיג את השיירה ונסעו יחד עד בואם לכפר חצי שעה לפני שבת קודש ושבתו שם. ובמוצאי שבת נסעו כל הלילה והגיעו ביום ראשון ב' דראש חודש אלול לעיר קרסנה ונחו שם. וביום ערב שבת קודש פרשת שופטים ו' אלול ברחו הלאה. ובנסיעה זו הייתה העגלה שבה ישב רבנו הזקן השלישית בשיירה. בעגלה הראשונה ישב רבי מנחם נחום, נכדו של רבנו הזקן, יחד עם שני חיילים קצינים מהצבא הרוסי. הסדר היה שכאשר הגיעו לפרשת דרכים היו שואלים את רבנו הזקן לאיזו דרך לנסוע. בדרך כלל היה רבנו הזקן יורד מהעגלה, הולך למקום פרשת הדרכים, נשען על מקלו בדבקות, ואז היה אומר באיזו דרך לנסוע. אמנם לפעמים היה רבנו הזקן יושב במקומו בעגלה והיה אומר לאיזו דרך לנסוע. והנה באחת מפרשות הדרכים טעה רבי מנחם נחום מכפי שאמר לו רבנו הזקן. כלומר נסע לכיוון לא נכון, וכאשר נסעו כעשר פרסאות שאל רבנו הזקן מתי יגיעו לכפר מסוים שהוא היה צריך להיות בדרך. ראה
10:49 רבי מנחם נחום שהוא טעה בדרך שאמר לו סבו רבנו הזקן, ובא בבכייה וצעקה אל רבנו הזקן. רבנו הזקן נאנח אנחה עמוקה ואמר, "איזה אושר זה שהנכד הולך בדרך של הסבא, וכמה זה הפוך שהסבא נאלץ ללכת בדרך שהנכד מוביל." וציווה רבנו הזקן לנסוע הלאה. כולם ידעו את הברכה שרבנו הזקן ברך כאשר ברח מליאדי ואמר ירחם השם יתברך ונבוא בגבול פלך פולטבה לפני ראש השנה. אבל הטעות בפרשת הדרכים, מלבד זה אשר הביא את תוצאות רבות בטלטולים רבים, הנה העולה על כולנה הסתלקות רבנו הזקן בכפר פיענא. מאז היה רבי מנחם נחום בצער גדול כל ימי חייו, כי האשים את עצמו בכל אשר קרה לסיבת הטעות בפרשת הדרכים. המשך הדברים הוא כזה. בהמשך השנים, אחרי שנים רבות נדלג קצת על ה על מה שקורה כרגע ונמשיך כדי להבין את הדברים יותר היטב. בהמשך השנים רבי מנחם נחום, אחרי שהוא הזדקן, קבע את מקום מושבו בעיר האדיטש. העיר האדיטש היא המקום שבו נקבר רבנו הזקן יותר מאוחר לאחר שהוא נפטר. החסידים חשבו שישיבתו של רבי מנחם נחום בעיר האדיטש היא בגלל אותה טעות שסיפרנו עליה בפרשת הדרכים. אבל היה פעם שהזדמנו והתאספו חסידי רבנו הזקן להתוועדות וישבו יחד ושוחחו בענייני חסידות בזכרון ימי קדם. ואז הם שאלו את רבי מנחם נחום למה בעצם אתה יושב כל הזמן בהאדיטש אצל רבנו הזקן? הרי טוב היה לך לשבת בביתך בעיר ניעזין ובפרט לעת זקנה. הרי טוב יותר לשבת בקרב אנשי ביתך. סיפר להם רבי מנחם נחום את סיפור הבגד. וכך היה הסיפור. לפני חתונתו של רבי מנחם נחום, שהיה צעיר מאוד, תפרו לו מלבושי חתונה. בתוך המלבושים האלה היה קטינק'ה מין
13:48 בגד עליון מאוד יפה. ואז קרא לו רבנו הזקן ואמר לו נחום, האם תסכים שבגד המשי, הקטינק'ה שלך יהיה עם טלאי? עניתי לסבי אומר רבי מנחם נחום לא זו בלבד שאני לא מסכים, אני גם לא רוצה. אמר לי סבי רבנו הזקן ומה תרצה כדי להסכים שבגד המשי יהיה עם טלאי? אמרתי לסבא אני לא רוצה בגד עם טלאי. אני רוצה בגד שלם. אמר לי סבי רבנו הזקן, שהוא הבטיח לי שהוא ילמד איתי תורה. לא רציתי. אמר לי סבי אם תסכים, אבטיח לך להיות עמי במחיצתי. כלומר אחרי מאה עשרים שנה אתה תהיה ביחד איתי. הדבר הזה השפיע עליי מאוד. אמרתי לסבי, סבא, טוב הדבר, אבל אני שואל האם אני צריך לרצות את זה באמת, או שמספיק לרצות את הטלאי על הבגד רק מתוך קבלת עול להסכים לבקשה שלך סבא. אמר לי סבי רבנו הזקן ודאי שזה צריך להיות באמת ובאמת של יחידה שבנפש. כאשר שמעתי את תשובת סבי שתקתי. לא אמרתי דבר, אבל הבגד נשאר שלם. לבגד הזה, לקטינק'ה הזה היו עושים צווארון ארוך מעורות משובחים של בעלי חיים שערים שונים. ואז, כאשר נכנסתי אל סבי לפני החופה לבקש ברכה, תלש סבי רבנו הזקן חלק מעור הצווארון והבטיח לי עבור זה אריכות ימים. ולכן אומר רבי מנחם נחום כל חיי אני מנסה לתקן את עניין הקטינק'ה הזה, ולכן אני יושב בהאדיטש אצל סבי רבנו הזקן. אמנם שנה וחצי או שנתיים לפני פטירתו של רבי מנחם נחום היה צריך לנסוע לניעזין באומרו שסבו רבנו הזקן מסר לו שליחות אל אביו, כלומר אל רבנו האמצעי שהיה קבור בניעזין, ומסיבות שונות לא יכול היה לשוב חזרה להאדיטש. סיפור נוסף על
16:43 מלחמת נפוליאון זה הסיפור עם רבי משה מייזליש. התחלנו לספר על זה קודם. החסיד הנודע רבי משה מייזליש מווילנה היה הקטן מהחברא של תלמידיו של רבנו הזקן. הוא אמר לגאון החסיד המפורסם רבי יצחק אייזיק הלוי מהומיל, דע לך שהאל"ף של החסידות הצילה אותי ממוות ממש. הרבי רבנו הזקן, אומר רבי משה לרבי יצחק אייזיק, לימד אותנו שהאל"ף של חסידות היא לנצל את טבע המידות בעבודה. וראשית העבודה לנצל את טבע הכוחות, כמו למשל את הטבע של המוח השליט על הלב. אופן עבודה זו, אומר רבי משה, אמר לנו רבנו הזקן שהתחלת העבודה צריכה להיות בדרך הרגילות. להרגיל את עצמו. וכאשר השם יתברך עוזר ולומדים את האל"ף של חסידות בניצול טבע המידות בעבודה מתקדמים הלאה והאל"ף של חסידות הצילה אותי, מספר רבי משה מייזליש, ממוות ממש. וכך היה הסיפור. בזמן מלחמת נפוליאון היה החסיד רבי משה מייזליש מהנמצאים במפקדה הראשית הצרפתית. מכיוון שהוא היה מלומד בשפות, ידע גרמנית, רוסית, פולנית וצרפתית, וגם היה חכם גדול ורבנו הזקן בחר בו שהוא יתיידד עם פקידי הצרפתים עד שיקבלו אותו לאיזשהו תפקיד. ואז כל אשר הוא ידע יודיע בסוד גמור לפקידי חיל רוסיה. ואכן, כעבור משך זמן מצא חן בעיני הפקידים הראשיים וידע את כל מסתוריהם. רבי משה מייזליש, למשל, הציל את אוצר מכשירי המלחמה בוילנה שלא יחרב כמו שנחרב אוצר מכשירי המלחמה בעיר שווינציאן. הוא עשה זאת על ידי כך שהוא גילה לפקידי האוצר להציב משמר נכון, ואלה שרצו להצית את בית האוצר נתפסו בכף. אבל הצרפתים התחילו להרגיש שיש כאן מישהו שמוסר ידיעות. ולכן, מספר רבי משה, פעם אחת ישבו פקידי הנהלת הצבא הצרפתי ודיברו באופן הילוך הצבא וסידור האגפים
19:26 במערכת הקרב. המפות היו פרוסות על הרצפה וקצינים גבוהים מעיינים בדרכים ובנתיבות ועוד לא החליטו לאן ודרך איפה לתקוף. והנה למחרת לא יאוחרו ממחרתיים צריך כבר להיות יום קרב בסביבות העיר וילנה והזמן הולך וקצר. עוד הפקידים מתווכחים בינם לבין עצמם ופתאום נפתחה הדלת בכוח רב, עד שגם שומר הפתח מבפנים נבהל וחפץ לירות באכזרו, כי מדחיפת פתיחת הדלת חשבו כולם שצבא האויב התפרץ לקחת את מפקדת הגנרל בשבי. אבל מיד ראו שזהו הקיסר נפוליאון שנכנס במרוצה ודיבר בפנים זועפות ובקול רעם ורוגז. "האם כבר ניתנה הפקודה בסידור האגפים ובהרחקת הקרב? ומי הוא האיש הנוכרי הזה?" מראה עליי, מספר רבי מוישה, העומד פה ובשנייה אחת קרב אליי ואמר לי בצרפתית "אתה מרגל רוסי" והוא הניח את ידו על ליבי להרגיש אם ליבי מתרגש כמי שנתפס בכף. ואז, מספר רבי מוישה, עמדה לי האל"ף של חסידות להינצל ממוות. ובשפה ברורה עניתי לנפוליאון שמעלת פקידי הקיסר הצרפתי לקחוני למתרגם, מכיוון שאני בקיא בלשונות הדרושות למשמרת כהונתם. בגלל כמה סיבות לא רצה רבנו הזקן לעזוב את לאדי בימי המלחמה, ובראש ובראשונה כדי שלא תיפול רוחם של יהודי רוסיה הלבנה. אבל כאשר עבר נפוליאון את נהר ברזינה וביום אחד התקדם כשלושים פרסאות, נאלץ רבנו הזקן לעזוב את עיר מושבו לאדי ולברוח. רבנו הזקן לקח איתו את כל בני משפחתו, הדרים איתו, חוץ מבנו הצעיר רבי מוישה, שהיה אז בבית חותנו בעיר אולה, ואחיו רבי יהודה לייב, שהיה אז בביתו בעיר יענוביץ, פלך ויטבסק. ונסעו עם רבנו הזקן כעשרה איש מגדולי החסידים. נסיעתו מעיר מגוריו הייתה במהירות גדולה בערב שבת, וכפי שסיפרנו, בטרם נסע ציווה לבני העיר לקחת לעצמם את כלי הבית, מיטות, שולחנות, ספסלים
22:07 וכדומה, שלא להשאיר שום דבר בדירתו ואפילו בגדים ישנים שבלו מיושן וסנדלים בלויים יוציאו מהבית. ואם יש חשש שאנשי חיל השונא, כלומר הצרפתים, ייכנסו לעיר, ישרפו את הבית, יפנו את ספרי התורה מבית הכנסת שליד ביתו. לא עברו שלוש שעות מאז עזב רבנו הזקן את העיר והנה חיל הצרפתים נכנס לעיר ואחד משרי הצבא דרש היכנו מעונו של הרבי, הרבי ברוכוביץ, כלומר רבנו הזקן. הראו לו את הרחוב והראו לו את מקום דירתו של רבנו הזקן, הוא התקדם לעבר הבית בלוויית עשרה רוכבים וראה שהבית בוער באש, כעס מאוד וציווה לשרוף את בית הכנסת. נספר את סיפורו של רבי מוישה מייזליש מזווית קצת אחרת. מאז פקד נפוליאון את ראש שרי צבאותיו בהיותו עומד, עודנו עומד על גבול רוסיה, ציווה רבנו הזקן את אחד ממקושריו הגדולים ביותר, הגאון החסיד רבי מוישה מייזליש, שישים ליבו להלכי רוח שרי צבאות נפוליאון, ומכיוון שהוא מדבר צרפתית, ישתדל לקבל משרה במפקדה של הצבא הצרפתי. כשעברו הצרפתים את גבול רוסיה ונכנסו לקובנה ולווילנה, חיפשו אנשים שיודעים את שפת רוסיה ואת שפת צרפת, ולכן מצא אז החסיד רבי מוישה משרה טובה באחת המחלקות הסודיות של פקידות הצבא הראשית תחת הנהלת נפוליאון, ומילא את אשר הועמס עליו על ידי רבנו הזקן במלואו. גם רבי מוישה, בנו הצעיר של רבנו הזקן, שידע את השפה הצרפתית ודיבר בה צחות, העתיק את מושבו מהעיר אולה לעיר שם חנה צבא הצרפתים. מערכת הסיירים ובית פקידות המפות של מדינות רוסיה לכל פרטי הדרכים והנתיבות בין עיר לעיר, בין כפר לכפר, היערות, הנחלים. משם היו שולחים מפות קטנות לכל מחנה כדי שידעו לאן עליהם להתקדם. מוישה הצעיר התרועע, התיידד עם שרי בית הפקידות