פרק 191 - רבינו הזקן משתחרר ומגיע לביתו של המתנגד

00:00 בהקשר למאסרו של האדמו"ר הזקן אנחנו מספרים כמה סיפורים סביב עניין המאסר. הרב החסיד מנדל יצחק סיפר שסבו החסיד רבי יחזקאל, יליד העיר סרודוב, היה מחסידי רבנו הזקן, ופעם בשתי שנים היה הולך רגלי אל רבנו הזקן לליאזנא, וכאשר יצא החוק שכל משפחה תהיה לה כינוי, כלומר שם משפחה, בחר רבי יחזקאל את הכינוי ליאזנוב על שם העיר ליאזנא, מקום משכן רבנו הזקן. עכשיו, כאשר הגיעה השמועה לעיר סרודוב... סטרודוב, סטורדוב, ממאסרו של רבנו הזקן, ואשר לקחו אותו בעגלה שחורה כמחויבי מיתה, אסף החסיד רבי יחזקאל את עדת החסידים ומסר להם הודעה ברבים. הוא אמר ככה, "הוא מקבל על עצמו את כל הייסורים עד ייסורי מוות בפועל של רבנו הזקן, ואז הוא ישב בתענית שלושה ימים ושלושה לילות רצופים. ביום השלישי התפלל מנחה גדולה. הוא קרא לחסידים והודיע להם שבעוד כמה שעות הוא ימות, מכיוון שבשמיים קיבלו את בקשתו להיות חילוף וכפרה לרבנו הזקן. רבי יחזקאל ציווה להביא משקה, שתה לחיים ואמר, אני לא רוצה לבוא לעולם הבא עם צדקנות, יעני הפסקת תענית שלושה ימים, וגם השביע את החסידים ואמר להם, כאשר תגיע הבשורה הטובה שהרבי שוחרר ממאסרו, אתם תבואו אליי לקברי עם משקה ותאמרו לחיים ותצאו בריקוד." הוא קרא את הווידוי ונפטר. כאור הבוקר ביום השלישי י"ט כסלו, כאשר הגיעו זקני החסידים מהקבוצה של החסיד רבי יחזקאל לבית הכנסת בהשכמה, מכיוון שהם היו נוהגים אז לסדר תיקון חצות, הסתכלו איש בפני רעהו, אבל כל אחד ממתין שחברו יספר ויגיד מה שהוא יודע. לבסוף נודע שהחסיד רבי יחזקאל בא אל כל אחד מהם בחלום וסיפר להם שביום הזה יצא הרבי מבית האסורים בכבוד גדול לעדת החסידים. כך הכריז

02:47 בפלגי ליליא, כנראה בחצות הלילה, בעל ההילולה, הרב המגיד ממזריץ.' כאן בסוגריים הוא כותב שברשימה אחרת מספר דבר זה ביתר פרטים, שביום השלישי אחרי תפילת מנחה בא בעל שם טוב להיכל המגיד ממזריץ, ובאו כמה מתלמידי המגיד ואלפי נשמות להיכלו של המגיד ממזריץ. והמגיד ממזריץ אמר תורה על פסוק "פדה בשלום נפשי, נפש דוד משה ודוד הם חכמה ומלכות, התפשטות עד משה בכל דור לקשר את הנשמות של עם ישראל אל הקדוש ברוך הוא, וזאת על ידי תורה. והמדרגה של דוד היא ללחום מלחמת מצווה, לקרב את הנשמות לעבודת הבורא." והחסיד רבי יחזקאל, שבא בחלום לחבריו החסידים, דרש מהם שהם יקיימו את השבועה שהוא השביע אותם, שהם יבואו שם לקברו ויודיעו לו את הבשורות הטובות. אז זה עד כאן. עכשיו סיפור נוסף הקשור לזה. כאשר שחררו את רבנו הזקן מבית האסורים הפטרופבלובסקי בי"ט כסלו בשנת תקנ"ט, כפי שסיפרנו, בשעות הערב, שאלו אותו להיכן לקחת אותו. אמר להם רבנו הזקן להביא אותו לביתו של החסיד רבי מרדכי מליעפלי, שאנחנו כבר יודעים שהוא היה גר בפטרבורג. אומנם באותו בניין שבו היה הדירה של רבי מרדכי מליעפלי הייתה גם דירה של צורר החסידים, ראש המתנגדים, שקראו לו נתן נטקין. ואז נתן נטקין הזה התנפל על הרבי בדיבורים ובטענות, ודבר ראשון שאל אותו למה החסידים לקחו לעצמם שם כזה נעלה, חסידים? אבל רבנו הזקן אמר לו לא החסידים לקחו לעצמם את השם חסידים. חסידים בכלל לא לוקחים לעצמם שום דבר, מכיוון שחסידים מאמינים בהשגחה פרטית כשיטת הבעל שם טוב. את השם חסידים נתן הקדוש ברוך הוא לחסידים על ידי, דווקא על ידי המתנגדים. המתנגדים, לכאורה, היו צריכים הרי לקרוא לחסידים מתנגדים. אבל הקדוש

05:28 ברוך הוא גרם שהמתנגדים ראו את האמת והם בעצמם נתנו לחסידים את השם שהרוויחו ביושר, חסידים, ולעצמם נתנו המתנגדים את השם מתנגדים. החסידים, אומר רבנו הזקן לאותו נתן נטקין, זכו לשם חסידים מכיוון ששיטת החסידות היא שאדם צריך לעזוב את עצמו בשביל טובת זולתו, כמאמר הידוע לגבי גזיזת הציפורניים ושריפתן, שמי ששורף את הציפורניים הוא חסיד, מכיוון ששריפת הציפורניים יכולה להזיק לו, אבל כדי למנוע נזק מאחרים הוא שורף אותם אפילו שזה יזיק לו. ולכן אומר רז"ל חסיד גדול יותר מצדיק. כאשר אותו נתן נטקין ראה את רבנו הזקן חופשי ונכנס לביתו, הוא נבהל מאוד ולבו נעשה כאבן ומת בקרבו. יחד עם זאת ביקש מרבנו הזקן לשבת, ציווה להעמיד את המיחם, בעצמו ניקה את הכוסות, ובתוך כך נכנס בדברים עם רבנו הזקן והתחיל לדבר איתו קשות ואמר לו, "מה אתה חושב לעצמך שאתה ניצלת? אהה, נפלת בידי עכשיו. אתה לא תצא מכאן עד שתחתום לי לבטל את נוסח התפילה החדש שלכם ואת כל הדברים האחרים שחידשתם ולא נהגו בהם אבותינו שהיו גדולי ארץ בדיוק כמוכם". רבנו הזקן היה אז בצרה גדולה ולא ידע מה לעשות. אבל השם, העונה אותו בכל צרותיו, ענה לו גם אז והחיש לו רווחה וישועה. החסידים חיכו כל היום שרבנו הזקן יגיע, והנה ירד היום ואין קול והם נפלו במבוכה גדולה וחשבו לעצמם אולי אמת היא כפי שהפיצו המתנגדים שכל השמועות על שחרור רבנו הזקן הן שקר. וחשבו ללכת לאותו מתנגד הגר בקומה התחתונה בביתו של רבי מרדכי לשמוע מה בפיו. הלך רבי מרדכי ואחד מחסידי פולין, וכאשר הגיעו לשם מצאו את הדלת סגורה, אבל שמעו את קולו של המתנגד טוען, "נערי צח לא מוצא

08:15 חן בעיניכם? רק הנוסח החדש של כתר?" ואז הם הבינו שבטעות הכניסו את רבנו הזקן לביתו של המתנגד. הם דפקו על הדלת בחוזקה עד שפתח להם. ומה השתוממו למראה עיניהם? הם רואים את רבנו הזקן יושב, ראשו שעון על ידיו על השולחן ושומע דברי חירופים מהמתנגד. המתנגד נתן נצקין, אותו נתן נצקין, בראותו שבאו לעזרת השם בגיבורים, נפלו פניו ואמר להם בלשון רכה, "עתה ראו מה הרע שירשתם את העולם. הרי הרב שלכם לפניכם". רבי מרדכי רץ בכעסו להכותו, אבל רבנו הזקן רמז לו שלא יעשה לו מאומה ויחדל ממנו. "מה לכם פה רבנו?" אמר רבי מרדכי לרבנו הזקן. "סורו נא מעל אהלי האנשים האלה". רבנו הזקן אמר, "תנו כבוד לאכסניה". שתה כוס תה והלך עם רבי מרדכי לביתו. "החייתני ממש", אמר רבנו הזקן לרבי מרדכי. "ותאמין לי שכל ימי שבתי בצאנא סובייט [?] לא היה קשה לי כמו אותן שלוש שעות שהייתי בביתו של המתנגד הזה". כל החסידים התאספו בבית רבי מרדכי לקבל את פני רבנו הזקן בשמחה רבה. ממשיך ומספר הרבי הריי"צ רבי יוסף יצחק, הגאולה הייתה בזמן תפילת מנחה, ואותן שלוש תפילות של אותה יממה היו איתו הבעל שם טוב והרב המגיד ממעזריטש. ולכן אותן שלוש שעות שישב בדירת המתנגד והיה עליו לשמוע את חירופיו וגידופיו על הבעל שם טוב, על הרב המגיד, עליו, על החסידים, היה לרבנו הזקן צער גדול יותר מכל המאסר. כי לאחר שכבר ניצח, כי הרי ישיבתו במאסר הייתה עניין רוחני, וכאשר ניצח העניין הרי ענייני גופו הקדוש לא היו נוגעים לו. ולהיות יחד עם המגיד ממעזריטש, ולשמוע את הבעל שם טוב, יכולים משער שלא היה אכפת לרבנו הזקן להתעכב עוד שלוש

11:01 שעות ועוד יום שלם בבית הסוהר. ואכן, כאשר בישרו לרבנו הזקן שהוא חופשי לא רצה ללכת משם. ממשיך הרבי יוסף יצחק ואומר, כל עניין המאסר היה בהסכמתו של רבנו הזקן. לא רק רבנו הזקן, כל צדיק מושל על כל העניינים הגשמיים. התורה היא הרי זאת שקובעת מה יהיה בעולם, וכל ענייני העולם משועבדים לתורה, ולכן כל מה שעומד לקרות לצדיק הוא בהסכמת הצדיק, ומובן שגם המאסר היה בהסכמת רבנו הזקן. לולא הסכים רבנו הזקן לא יכולים לאסור אותו, וראיה לכך ממה שהתרחש בדרך נסיעתו לפטרבורג, שביום שישי נעמדה עגלה ולא עזרו ארבעת הסוסים, העגלה לא זזה ממקומה, וזהו משום שרבנו הזקן לא רצה שהעגלה תזוז ממקומה כמו שסיפרנו. סיפור הנסיעה לפטרבורג נותן לנו מופת מוחשי על האמור שכל עניין הקורה לצדיק בכלל ולצדיק ונשיא ישראל בפרט הוא בהסכמת הצדיק. רבנו הזקן לא רצה לנסוע. העגלה לא זזה ממקומה ונעמדה דווקא באותו מקום שהרבי רצה. לו הייתה העגלה נעמדת בזמן הדלקת הנרות, לא היה בזה משום חידוש כלל. גם בעניין שלא בידיעת הצדיק, כמו הסיפור שהגאון הגדול רבי יהושע צייטלין רצה לנסות את רבנו הזקן ביין שנגע בו גוי והוא לא הצליח בזה. והוא אמר אז רבי יהושע צייטלין אמר אז על רבנו הזקן שעליו נאמר לא יאונה לצדיק כל און. כל הדברים האלה זה לא פלא. אבל שעגלה תיעצר ביום שישי בשעה עשר וחצי לפני הצוהריים ולא תזוז ממקומה. זהו פלא נפלא ממופתיו של הקדוש ברוך הוא, ממוחש כמו כל הנסים הגלויים. ולכן ברור. שאדם כמו רבנו הזקן, שיש לו דעה ברורה על הגשמיות, יכול היה שלא ללכת למאסר. הוא לא היה צריך להתחבא אפילו לשעה קלה אם הוא הלך

13:41 למאסר. זה בגלל כוונה פנימית בעבודת השם. ומהו העניין? אברהם אבינו פתח את הצינור למסירות נפש על קידוש השם. רבנו הזקן פתח את צינור מסירות הנפש על עבודת השם בתורת החסידות, שמכל זה מובן שכללות עניין המאסר הוא רק לבוש לבוש טבעי לכוונה הפנימית, כדי שלא להשתמש בדברים שמעל לטבע. צריך היה לברר את כל זה הרבה יותר בפרטיות, כדי להבין את האהבה הפנימית והעצמית של רבנו הזקן לכל בני ישראל, שהוא רצה שכולם יחיו בחיות של תורה ועבודה בדרך החסידות והאהבה לחסידים בפרט. והאהבה הזאת לעם ישראל ולחסידים נטע רבנו הזקן באדמו"רים הרבנים הבאים אחריו. וזאת אני אומר, אומר הרבי הריי"צ, כדי שחסידים ידעו שהם לא לבד. יש מי שדואג להם. האהבה הפנימית והעצמית הזו היא נצחית לדורי דורות עד ביאת המשיח, שיזכו להצטרף בתחיית המתים עם הרבנים פנים מול פנים בפנים מאירות ופנים מסבירות. איש פשוט ביושבו במאסר נהיה גם הוא מזוכך יותר. על אחת כמה וכמה רבנו הזקן. ונוסף על כך שהסיבה למאסרו הייתה הפצת פנימיות התורה, והוא מסר נפשו עליה בפועל. כידוע, שבתו של רבנו הזקן, הרבנית דבורה לאה, נסלקה בגלל הסיבה הזאת. ואחרי מסירות נפש ודבקות כזו בקדוש ברוך הוא וברבותינו הקדושים, יכולים להבין עד כמה לא נגע לרבנו הזקן כל עניין המאסר. ומזה יכולים גם להבין את העניין האלוקי שהרבי ביושבו במבצר פטרופבלובסק כאשר היה יחד עם הרב המגיד, כאשר שמע שם את הבעל שם טוב. אפשר לנסות להבין עד כמה שלושת השעות אחר כך, שהוא היה בביתו של המתנגד, היו קשות לו יותר מכל המאסר. ובכל אופן, במהירות הברק התפשטה הידיעה שרבנו הזקן יצא לחופשי, והחסידים בפטרבורג התאספו לחכות בביתו של אחד

16:43 החסידים המפורסמים. שמחתם של החסידים וההפגנה הפומבית שלהם ברחובות העיר פטרבורג הייתה סוערת ושואנת, ובכל זאת התאפקו החסידים ולא נגעו בכבוד מתנגדיהם אפילו בדיבור, כי זכרו את דברי רבנו הזקן על זה, והם ידעו שרבנו הזקן רוצה בשלום למרות כל העינויים והייסורים שסבל, וזה היה להם חוק.