פרק 189 - אדמו"ר הזקן בחקירת בפטרבורג

00:01 המשך סיפור סיפור מעצרו של רבינו הזקן. כאשר אסרו את רבינו הזקן הוא הובל לאולם. באולם הזה ישבו הרבה פקידים ופקידות. רבינו הזקן נכנס לשם כשהטלית והתפילין תחת שכמו לבוש מעיל ארוך. הפקידים והפקידות, בשומעם שהביאו מורד במלכות, התפלאו מאוד. האם איש כזה הוא מורד במלכות? רבינו הזקן לא שם לב לשום דבר, כיוון עצמו לצד מזרח, שם טליתו על כתפו ובדק את הציציות ולאחר מכן הניח טלית ותפילין. כאשר הניח את התפילין של ראש כיוון רבינו הזקן בידיו שהוא יונח במקום הנכון בראשו. כל אלה שנכחו אז באותו אולם, מי שישב לא יכול היה לקום. מי שעמד לא יכול היה לשבת. על זה נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממכה. אלו תפילין שבראש אומרים חכמינו ז"ל גם כלי הכתיבה בידיהם רעדו. את הדבר הזה, את העובדה הזאת סיפר אחד מהנכדים של החוקר הלא-יהודי, הגוי, לחסיד דוד קובקוב [?]. החסיד דוד קובקוב [?] סיפר זאת לרבי יצחק צדק [?]. הרבי יצחק צדק [?] אמר על זה שימו לב מה שבכוחו של יהודי לפעול. כאשר הביאו את רבינו הזקן לפני השופטים, השופטים שאלו אותו שאלה ראשונה אם הוא מאנשי הבעל שם טוב. סיפר רבינו הזקן שאם היה אומר להם שהוא איננו, היו משחררים אותו מיד ממעצרו. רבינו הזקן אמנם לא רצה להפריד את עצמו מהבעל שם טוב, אפילו לרגע קטן ביותר ואפילו רק בדיבור, ואמר להם שהוא אכן מאנשי הבעל שם טוב. ואז שאלו אותו עשרים ושתיים שאלות. השאלות היו על נוסח התפילה שהוא שינה על הסכינים המלוטשים שהוא הנהיג. על כך שהוא מנהיג את החסידים להתפלל הרבה ועל ידי זה מתבטלים כביכול מלימוד התורה. ועל כך שהוא אומר

02:51 דברי חסידות בגילוי ומגלה את סודות התורה לכולם. גם על כך שבדרושותיו מבואר שמידת המלכות היא המידה האחרונה והיא נקראת ארס, שזוהי השפלה לעניין המלוכה. הם גם שאלו אותו על אותו מנהג שהיה לאדמו"ר הזקן לומר באמצע התפילה את המילה הופ הופ הופ. שכך התנהג גם הבעל שם טוב. והמלשינים פירשו את זה שהקדוש ברוך הוא יוריד חמת אף על הממשלה. והשאלה הנוספת שהוא שולח שוחד לסולטן הטורקי כי רצונו למרוד במלכות חס ושלום. ועוד שאלות שונות. השאלה האחרונה ששאלו אותו הייתה על מה שכתוב בספר התניא בסוף פרק א. שנפש החיונית שבישראל היא מקליפת נוגה, שיש בה גם כן טוב. מה שאין כן נפשות אומות ובהמת העולם הן משאר קליפות הטמאות שאין בהן טוב כלל. רבינו הזקן ענה לשופטים על כל שאלה ובשאלה. כל דבריו היו בענוות סדק. הוא לא יצא לחרף ולבזות את שנגדו, רק הראה מקום לשני הצדדים. על השאלה למה מרבים החסידים בתפילה ומתבטלים על ידי זה מעסק התורה, אמר להם רבנו הזקן: ישנן נשמות השייכות יותר ללימוד התורה. ישנן נשמות השייכות יותר לעבודת התפילה. ראינו את זה גם בגמרא. היו הרבה שתורתם אומנותם ולא היו מפסיקים לתפילה והיו מתפללים אחת לשלושים יום וגם אז היו מקצרים מאוד את התפילה. גם בקריאת שמע שהיו קוראים בכל יום היו מק-- מקצרים מאוד. כפי שכתוב מעביר ידיו על שתי עיניו וזו קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא. והיו עוסקים בתורה יותר. כנגד זה מוצאים אנו רבים שהיו מתפללים הרבה, כפי שכתוב שחסידים הראשונים היו שוהים תשע שעות ביום לתפילתם. ואז נשאלת השאלה תורתם מתי נעשית? אלא מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת. אצל רבי עקיבא ראינו שאדם היה

05:48 מניח אותו בזווית זו של הבית ומוצאו בזווית זו. ועוד אמרו חכמינו ז"ל הלוואי שיתפלל אדם כל היום. גם בזמננו, אמר להם רבנו הזקן, אלה שנמשכים אחרי הגאון רבי אליהו הם נשמות השייכות יותר לתורה, ואלה שנמשכים אחרי הבעל שם טוב ותלמידיו הם נשמות השייכות יותר לתפילה. על השאלה של האף, אף, אף היה לרבנו הזקן צער גדול, כי היה צריך לגלות את כוונתו של הבעל שם טוב ולפרש את הדרכים שלו לפני השרים הגויים. אמנם יכול היה רבנו הזקן לדחות אותם בכמה תשובות, אבל הוא לא רצה להיות נפרד גם מתנועה אחת של הבעל שם טוב וגם לא לשעה קלה וגם לא למראית עין. ידוע ששנים עשר הימים האחרונים שרבנו הזקן ישב במאסר היו אלה הימים הקשים ביותר בשבילו, מכיוון שבאותם ימים שאלו אותו שאלות רבות על מה זה יהודי, מה זה הקדוש ברוך הוא, מה הקשר בין הקדוש ברוך הוא ליהודים וכן הלאה. ורבנו הזקן מאוד, מאוד כאב לו השאלות האלה, אבל הוא ענה להם בצורה טובה בצורה כזו שגם המוחות של הגויים יכולים היו לקלוט. אחת השאלות הייתה על מה שכתוב במדרש על הפסוק "השם אשר עשה את משה ואת אהרון" בספר שמואל. כתוב במדרש משה ואהרון אשר עשו את השם. והיה קשה להסביר לגויים את העניין. רבנו הזקן הסביר להם שהמדרש מפרש את הכתוב שבאותם הכוחות הקדושים שהשם עשה את משה ואת אהרון, שהם קיבלו כוח אלוקי ששלט על כל ענייני הטבע של העולם. למשל, שבהרמת... יד יעשה ממים דם ועוד מכות של מצרים כפי שהיו. באותו כוח הכירו משה ואהרון את עניין האלוקות בעולם. להראות לעולם במוחש איך שהקדוש ברוך הוא בורא ומנהיג את העולם. וזה

08:20 מה שהמדרש אומר על הכתוב השם אשר עשה את משה ואת אהרון, שהכוח הזה מה שהשם יתברך נתן להם את הכוח זה עצמו שימש למשה ואהרון כדי לגלות אלוקות בעולם. כאשר הגיעו לשאלה מדוע האדמו"ר הזקן אומר בדרשותיו שהמלכות היא האחרונה והוא משפיל את עניין המלוכה. אמר להם רבנו הזקן שהדבר הזה דורש הסבר רחב ולכן הוא יכתוב את זה. החוקרים נתנו לו זמן ורבנו הזקן כתב את תשובתו בטוב טעם ודעת בלשון הקודש, והחוקרים שלחו את תשובתו לשני מתרגמים בוילנה, או לפחות אחד מהם היה בוילנה. כאשר הגיעו לשאלה האחרונה על דברי התניא, שהנפשות של אומות העולם הם משלוש קליפות הטמאות לגמרי. לא ענה להם רבנו הזקן מאומה, אלא שתק. פניו היו מאירות. אותה שתיקה עם הפנים המאירות קיבלו השרים החוקרים בתור תשובה ולא שאלו יותר. לאחר שרבנו הזקן השתחרר הוא אמר לחסידים שכוונתו הייתה לומר הרי תראו שעל כל עשרים ואחת השאלות עניתי לכם כראוי. נוכחתם לדעת שדברי אמיתיים ונכונים. אם כן, כאשר אני אשיב לכם על השאלה האחרונה, ודאי שתיווכחו לדעת שגם דבריי בנוגע לנפשות אומות העולם הם נכונים. למה לכם הבירור הזה? הרי מוטב ששאלה זאת תישאר ללא תשובה. ואמר רבנו הזקן שהשרים החוקרים הבינו היטב את כוונתו וגם הסכימו לכך. כאשר הגיע רבנו הזקן לביתו, אמר מאמר חסידות על המילים תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב. ואמר ששמחה ממתיקה את הדינים. והוא אמר שהוא ראה את זה במוחש בבית סוהר שהוא היה בטיינה סובייט. וכך ענה רבנו הזקן על כל השאלות בחוכמה נפלאה, והתשובות נתקבלו על לב החוקרים. נפרט כאן כמה מהשאלות וכמה מהתשובות. שאלה ראשונה הייתה מה שמך? מה תוארך?

11:03 איה מקום מגוריך? התשובה היא שמו שניאור זלמן בן ברוך. תוארו שניתן לו מידי יהודים אחרים הוא רב. אחדים מהם אינם מכירים בו. הוא פוסק הלכות לאלו הפונים לפתחו ברצונם הטוב. מגוריו הקבועים בעיירה ליאזנא שבפלך בלארוסיה השייכת לפריץ חראפוביצקי[?], חתנו של אוגינסקי. שאלה ממידע שנתקבל הנך נחשב לעומד בראש כת יהודית שמקורה בעיירה קרלין ומכונה גם חסידים. ענה תשובה אמיתית לשאלה מה ההבדל בין זה להלכה היהודית הרגילה? התשובה של האדמו"ר הזקן הייתה שהוא צריך לבאר עם מתורגמן. שאלה מה מקורה של כת החסידים? מי מנהיג אותה? מי ההולכים אחריו וממי עברה לו השליטה עליה? התשובה של האדמו"ר הזקן לא הייתה ולא נברא שום כת חדשה. ויש פירושים שונים לכתבי הקודש, כל רב לפי מידתו בהלכה והם לעורר דבקות ולהיטות לחוקי הקודש. וכפי שלפני מאות שנים פירשו חכמים את דבר האלוקים הוא עצמו רכש את השכלתו באמצעות ספרי קודש.