פרק 188 - בזמן מאסרו של רבינו הזקן- השר שואל שאלות

00:01 אז רבנו הזקן נאסר ומובל לפטרבורג. כאשר הביאו את רבנו הזקן לפטרבורג, הושיבו אותו בחדרים החשאיים של המבצר שנקרא המבצר הפטרופבלובסקי. שם ישב רבנו הזקן יותר משבעה שבועות, כלומר בדיוק חמישים ושלושה יום. שלושת השבועות הראשונים היו במשטר חמור מאוד ובחדרים המיוחדים למורדים במלכות, כלומר לאלה שהולכים להיות מוצאים להורג, שכן אחד מנקודות ההלשנה העיקריות היה שרבנו הזקן אוסף הרבה כספים ושולח לסולטן הטורקי שהוא אויב של, של רוסיה. כמובן שרבנו הזקן שלח את זה לקופת רבי מאיר בעל הנס. לאחר מכן, לאחר שלושת השבועות הראשונים שהתחילו להבין שאין להם פה עסק עם מורד במלכות, העבירו את אדמו"ר הזקן למקום יותר נוח באותו מבצר פטרופבלובסקי עצמו. עכשיו רבנו הזקן כשהגיע לשם רצה לדעת אם כבר מישהו אי פעם יצא משם בחיים. אז הוא שאל את אחד מאנשי החיל, השומרים, "מה משכורתך לשנה?" ואמר לו כך וכך. שאל אותו אדמו"ר הזקן, "האם יש כאן אנשים שיוצאים מכאן חזרה לחופש?" אמר לו השומר, "יש. לפעמים ככה, לפעמים ככה." ואז ידע רבנו הזקן שייתכן שגם משם יצא לחירות והתקררה דעתו. באותו זמן הגיע אליו שר אחד כדי לקבל ממנו פרטים שונים, ורבנו הזקן מצא חן בעיני השר. השר הזה היה גדול בחוכמה ובקי בתורה ואמר לרבנו הזקן, "יש לי שאלה לשאול אותך. האם תענה לי על מה שאשאל?" ענה לו רבנו הזקן, "תשאל מה שתשאל." "מה פירוש הכתוב?" שואל השר. "ויקרא השם אלוקים אל האדם ויאמר לו אייכה?" האם הקדוש ברוך הוא לא ידע היכן נמצא אדם הראשון שהוא היה צריך לשאול אותו אייכה? רבנו הזקן ענה לשר כפי שרש"י מפרש שהקדוש ברוך הוא רצה להיכנס איתו בדברים. אמר לו השר,

02:51 "מה שרש"י מפרש אני יודע בעצמי. אני רוצה לדעת איך מפרש זאת רבנו." "האם אתה מאמין?" שאל אותו רבנו הזקן, "שהתורה היא נצחית וישנה בכל זמן, בכל דור ובכל אדם?" "כן", ענה לו השר, "אני מאמין בזה." רבנו הזקן שמח לשמוע ממנו משום שהוא מאמין באלוקים, כי הרי זוהי שיטת הבעל שם טוב שעליה הוא בעצמו, רבנו הזקן נשפט כאן. ומכיוון שכך קיווה רבנו הזקן שהמשפט יהיה קל יותר. "ובכן", אמר לו רבנו הזקן, "פירוש הכתוב הוא שבכל זמן קורא הקדוש ברוך הוא אל כל אדם ואומר לו אייכה? היכן אתה בעולם? הרי נקצב לכל אדם ימים ושנים שבכל יום ובכל שנה יעשה את הטוב עם השם ועם אנשים. ולכן התבונן נא היכן אתה בעולמך? כמה שנים עברו עליך ומה עשית באותם ימים ושנים? ולמשל," פנה רבנו הזקן אל השר ואמר לו, "אתה הרי חיית כך וכך שנים." כאן רבנו הזקן אמר לשר בדיוק את מספר שנות חייו. מה עשית בהם? האם היטבת למישהו? השר התפעל ביותר ממה שהרבי קלע בדיוק למספר שנות חייו. הניח ידיו על כתפי רבנו הזקן ואמר לו הידד! לאחר מכן חקר את רבנו הזקן בעניינים שונים, והרבי ענה לו על כל שאלה ושאלה בחוכמה רבה. על השאלות הקשורות בתורת ישראל ענה לו מהגמרא תירוצים נפלאים וברוב התפעלותו אמר השר שזהו אלוקות ממש. הרבי שליט"א מלך המשיח אומר בקשר לשאלה והתשובה של השר לרבנו הזקן, שתשובתו של רבנו הזקן לשר הצילה את רבנו הזקן עצמו ממצב של קלות הנפש, מכיוון שרבנו הזקן היה בשמחה רבה על שזכה להאסר ולמסור נפשו על תורת הבעל שם טוב ועל תורת הרב המגיד. התענוג הזה מהמאסר הביא אותו לקלות

05:33 הנפש. אבל כאשר השר שאל אותו את השאלה והוא בעצמו רבנו הזקן התבונן שהקדוש ברוך הוא אכן שואל כל אחד אייכה? האם כבר פעלת מה שעליך לפעול? זה עצמו פעל על רבנו הזקן שהוא רצה דווקא להישאר בעולם הזה נשמה בגוף, כדי לבצע את אותם עניינים שהוטלו על נשמתו לבצע. ואז אומר הרבי שכל יהודי צריך לדעת שהשאלה הזאת של אייכה שואלים למעשה כל אחד ואחד, מהגדול שבגדולים ועד לקטן שבקטנים. אבל השאלה היא כמובן לכל אחד לפי עניינו. יש מי שתובעים ממנו שימנע עצמו מקלות הנפש על דרך הכתוב ובני אהרן שהם יתקרבו לפני ה' וימותו. אומרים ליהודי לא. אתה צריך לחיות בעולם הזה ולבצע את השליחות והעבודה שלך למטה בעולם, כדי להשלים את הכוונה של עשיית דירה בתחתונים לקדוש ברוך הוא. מיהודי אחר תובעים בשאלת אייכה שלא ישקיע את עצמו בתאוות ודברים דומים, אלא יתחזק בלימוד התורה ובקיום המצוות. ועצם התביעה מהיהודי מהקדוש ברוך הוא אליו היא גם נתינת כוח ועוז שכל אחד יוכל לבצע את עבודתו ולהשלים את כוונת בריאתו בעולם בשמחה ובטוב לבב. את השייכות של שאלת אייכה למאסרו של רבנו הזקן יש לומר בדרך אפשר אומר הרבי. סיבת מאסרו של רבנו הזקן הייתה קטרוג שהתעורר עליו מלמעלה על זה שהוא מגלה סודות התורה בתורת החסידות. רבנו הזקן הרי גילה ופרסם את סודות הפנימיים ביותר של התורה לכל ישראל על ידי זה שהלביש את הסודות בשכל והחוכמה בינה ודעת של הנפש האלוקית של כל יהודי, ועל ידי זה גם בחוכמה בינה דעת של הנפש השכלית ועד גם לנפש הבהמית. ועד כדי כך שהשגות האלוקיות גם חדרו לתוך הגוף הגשמי. כל זה גרם לקטרוג גדול מלמעלה, וזה

08:09 גרם למאסר למטה. כך גם הניצחון ויציאת רבנו הזקן לחופשי היה בגלל שמלמעלה נתנו רשות, כוח וציווי להמשיך ולגלות את סודות התורה. אומנם נשאלת שאלה טכנית איך אפשר שהסודות העמוקים האלה יובנו בשכל אנושי ועד כדי כך שאדם יוכל להשתמש בהם לעבודת השם היומיומית שלו? אבל, ואז כאשר הוא, כאשר האדם לומד את הסודות של התורה, זה גורם לו לרצות שנפשו תחזור חזרה אל הקדוש ברוך הוא. אבל כאשר רבנו הזקן הרגיש שהינה נפשו רוצה לצאת ואז הוא שאל את שאלת איכה? ובגלל זה הוא החליט שהוא חייב להישאר בעולם. זה נתן כוח לכל היהודים בעולם שגם כאשר הם חיים בעולם, בעולם המציאותי של תאוות וכן הלאה, הם יוכלו גם שם לגלות את הסודות העמוקים ביותר של התורה ולפעול איתם במציאות של העולם. ובכן, נמשיך במאסר. נוסף על העניינים שהיו להם שייכות למשפט, הרי החוקרים שחקרו את רבנו הזקן ראו את גודל חוכמתו בשטחים רבים. למשל, הם סגרו אותו פעם בחדר אפל שקרני השמש ואור היום לא יכוונו אותו. זה בעצם הוא היה בשלושת השבועות הראשונים והשאירו אותו שם זמן רב. החוקרים רצו להיווכח אם הוא ידע, רבנו הזקן, להבחין האם זה יום או לילה. בחדר הזה דלק תמיד נר. יום אחד בשעה שתיים אחרי חצות היום שאלו אותו החוקרים למה איננו הולך לישון. הרי השעה מאוחרת כבר אחרי חצות הלילה. רבנו הזקן אמר להם שכעת השעה בדיוק חמישה רגעים אחרי שתיים אחרי חצות היום. שאלו אותו החוקרים מהיכן אתה יודע את השעה כל כך מדויקת? ענה להם רבנו הזקן. במשך היום מאירים בעולם שנים עשר צירופים של שם הוי"ה, ובשעות הלילה מאירים שנים עשר צירופים משם אדני. על ידי

10:48 ידיעת הצירופים האלה יודע הוא להבחין מיד בין אור היום לחשכת הלילה וגם לכוון את השעה המדויקת. ואז החוקרים באו אל הצאר וראש המשטרה הביע בפני הצאר את דעתו בשבחו של רבנו הזקן ואמר עליו שהוא חכם גדול ואיש אלוקי, ולפי דעתו הוא זכאי בדינו, רק שהמלשינים טפלו עליו עלילות שווא בגלל קנאה. דעתו זו של ראש המשטרה עוררה את הצאר שהוא בעצמו רוצה להתראות עם רבנו הזקן. אז הצאר התחפש בבגדים אזרחיים. בא אל רבנו הזקן, כאילו לחקור אותו. אמנם מיד בכניסתו של הצאר אל תאו עמד רבנו הזקן וחלק לו כבוד מלכות. למה אתה חולק לי כבוד מלכות שאין אני המלך? שאל אותו. בוודאי שאינך המלך, ענה לו רבנו הזקן. כי המלכות של העולם דומה למלכות של השמיים. וכאשר נכנסת לכאן הרגשתי בנפשי יראה ופחד רב שלא הרגשתי כך כאשר הגיע מישהו מהשרים. אז נוכח גם הצאר לדעת שרבנו הזקן הוא איש אלוקי. ובינתיים החסידים אינם יודעים היכן נמצא רבנו הזקן. אמנם הוא נלקח לפטרבורג, אבל אף אחד לא יודע את מקום הימצאו וגם האם עודנו חי. הקדוש ברוך הוא סיבב סיבות שונות שעל ידם נודע לחסידים בעיר הבירה פטרבורג על מקום הימצאו של רבנו הזקן. פעם אחת אמר אותו השר לרבנו הזקן, "הייתי רוצה לעשות בשבילך איזו טובה, ולו קטנה לכל הפחות. הגד נא לי מה לעשות למענך?" אמר לו רבנו הזקן, "רצוני להודיע לבני ביתי שאניני בחיים ברוך השם ומקווה שהשם יתברך יוציא לצדק דיני." אמר לו השר, "איך אוכל לעשות זאת? מכיוון שהמלשינים הם יהודים, ואם אני אפגוש איש יהודי אני לא יודע אם הוא מהחסידים או מהמתנגדים." אמר לו רבנו הזקן, "אם תפגוש ברחובות

13:22 פטרבורג באיש המתהלך בלבושים משונים, דע לך שהוא גיסי ושמו ישראל קזיק. כיוון שלפני שנלקחתי למאסר אמרתי לו לנסוע מיד לפטרבורג כמו שהוא, ובוודאי קיים את דבריי." השר התפעל מאוד והבטיח למלא את בקשתו וכך עשה. כאשר ביום למחרת הגיע השר לרבנו הזקן, סיפר לו שאכן פגש איש כזה, אבל שמו היה שם אחר. הבין רבנו הזקן שזה בגלל הפספורט של מישהו אחר שהוא החזיק ואמר זאת לשר וביקש שגם היום ייסע ברחובות העיר, אולי יזדמן לו שנית האיש. השר מילא את בקשתו ונסע ברחובות העיר עד שהזדמן לו שנית שפגש בו וישאלהו לשמו ואמר לו את שמו האמיתי ולא השיב לו. השר לא עשה מהומה, רק המשיך בנסיעתו לאט לאט. ורבי ישראל קזיק הולך אחריו עד שהגיע לבית דירתו וישראל נשאר עומד בחוץ. פתאום ראה שמחלון השר נפל אבטיח. הבין רבי ישראל קזיק שזה בשבילו. הגביה את האבטיח והלך אל הנש ושם פתחו את האבטיח ומצאו בו פתק קטן כתוב יד קודש רבנו הזקן וכתוב בו "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד." ואז ידעו שרבנו הזקן בחיים ברוך השם וכי יש תקווה. אמנם את מקומו עדיין לא ידעו, אבל כעבור ימים מספר נודע להם גם זאת. כיצד רבנו הזקן ביושבו במאסר עברו עליו כמה ימים שלא אכל מאומה משום שלא היה שם מאכל כשר. שר בית הסוהר חשב שזה בגלל פחדו מהמשפט ולכן הוא לא אוכל כדי שימות. וכאשר אמר לו כמה פעמים שיאכל ולא פעל בדבריו, ציווה על חיילי המשמר להאכיל את רבנו הזקן בעל כורחו. אמנם רבנו הזקן סתם את פיו הקדוש בחוזקה ולא יכלו לפתוחו בשום אופן. ותהי שם צעקה גדולה ורבנו הזקן היה בצרה גדולה. אבל השם

15:42 ראה בעוניו וחלצו מצרתו, כי בתוך כך בא השר לשם ושמע קול צעקה ושאל מה זאת? וסיפרו לו. אמר השר, "לאיש כזה לא יאות להאכילו בעל כורחו, כי אם לדבר על ליבו עד שיתרצה." נכנס השר בעצמו אליו ושאל את רבנו הזקן למה הוא לא אוכל, הרי המשפט יכול להיות וקרוב הדבר שיצא זכאי, אבל אם הוא לא יאכל הוא בוודאי ימות וכך יאבד עצמו לדעת ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. אמר לו רבנו הזקן, "אין כאן מאכלים כשרים ומאכלי טרפה, הרי לא אגע בהם בשום אופן, אפילו אם לא יהיה לי חלק לעולם הבא. אמר השר, אשיג לך מאכל כשר, אתה תאמין לי? אמר לו רבנו הזקן לעת עתה לא נצרך לי כל מאכל, כי הקיבה נחלשה מאוד. צריכים רק להשיג דבר מה כדי לחזק את הקיבה. ואם היו משיגים בשבילי מרקחת טובה מאיש יהודי, הייתי אוכל. ואם אשיג לך זאת? שאל השר. תאמין לי. אמר לו רבנו הזקן אם אתה בעצמך תיקח זאת מידי היהודי ואף אחד אחר לא יגע בו עד שיגיע לידי, אוכל. בעיר פטרבורג, עיר הבירה, גר אז אחד החסידים המפורסמים, הגביר רבי מרדכי מליעפלא, שהיה נחמד, נכבד מאוד בעיני השרים על אמונתו וישרת לבבו. שלח השר מיד אליו שיכין לו במיוחד מרקחת טובה וכשרה בשביל איש יהודי. לבו של רבי מרדכי אמר לו שזהו בשביל רבנו הזקן. וכי למה נצרך השר מאכל כשר מאיש יהודי דווקא? רבי מרדכי הכין מיד את המרקחת ובתחתית הקערה הניח פתק וכתב שם שברצונו לדעת מי זה שאוכל את המרקחת וגם היכן הוא נמצא וחתם את שמו. השר הביא את הקערה עם המרקחת ומסר אותה לרבנו

17:42 הזקן. כאשר פתח רבנו הזקן את הקערה מצא בה את הפתק. כאשר הסתיים האוכל ביקש רבנו הזקן עוד הפעם את השר להביא לו מרקחת והשאיר קצת מהמרקחת בקערה ומתחת לזה שם פתק וכתב שם אני הוא האוכל ונמצא אני במקום זה וזה ומיד לשלוח איש אחד לוילנה. השר מסר את הכלי לידי רבי מרדכי אשר מצא את הפתק של רבנו הזקן ותחי רוחו ורוח כל החסידים. ומיד הכין רבי מרדכי מרקחת שניה ושלח לשר ואיש אחד נשלח מיד לוילנה, אפילו שהוא לא ידע על מה הוא נשלח ולמה. אבל בטחו בכוח רבנו הזקן שבוודאי בוילנה יוודע לאיש מטרת נסיעתו. ובינתיים עומד רבנו הזקן בחקירות רבות. כל ימי שבתו של רבנו הזקן במבצר הפטרופבלסקי היו ועדות מיוחדות אוספות ומעבדות את חומר המלשינות נגד רבנו הזקן ואחר כך חוקרות ודורשות. החקירות והדרישות התקיימו לא במבצר פטרופבלסקי עצמו, אלא במקום שנקרא טיינה סובייט. המועצה החשאית, ובכל פעם היו מביאים את רבנו הזקן מן המבצר הפטרופבלסקי אל הטיינה סובייט לשם חקירה ודרישה. באמצע היה נהר הנייבה מפסיק בדרך והיה פקיד מיוחד שמעביר את רבנו הזקן בסירה דרך נהר הנייבה. פעם אחת היה בלילה ורבנו הזקן בתוך הסירה רצה לקדש את הלבנה וביקש מהפקיד שיעמיד יעמיד את הסירה, אבל הפקיד סירב. אמר לו רבנו הזקן אם אני ארצה, אני אוכל בעצמי לעצור את הסירה מהילוכה. אבל הפקיד עדיין סירב ופתאום עמדה הסירה מעליה והרבי רבנו הזקן אמר אז את המזמור הללו את השם מן השמים. מזמור שאומרים לפני קידוש לבנה לפני הברכה. אבל את הברכה עצמה רבנו הזקן לא אמר. ואז הסירה התחילה שוב לזוז ממקומה, ואז שוב ביקש רבנו הזקן מהפקיד לעצור את הסירה.

20:14 שאל אותו הפקיד מה תיתן לי עבור זה? רבנו הזקן נתן לו ברכה כתובה בפתק בעצם כתב יד קודשו. ואז העמיד הפקיד את הסירה ורבנו הזקן קידש את הלבנה. אותו פקיד עלה לאחר מכן לגדולה והאריך ימים באושר ובכבוד. הפתקה של רבנו הזקן, הוא שיבץ אותה במסגרת של זכוכית עבה מקושטת בזהב, והיה מוקירה ומעריצה מאוד. החסיד המפורסם רבי דב זאב מיקטרינוסלב ראה את הפתקה הזאת אצל בנו של אותו פקיד, וגם קרא את הכתוב בה. כאשר הרבי הריי"צ שקיבל את הסיפור מספר את הסיפור הזה, הוא אומר שבילדותו התפלא. הרי רבנו הזקן כבר יכול היה להעמיד את הסירה בעצמו. אז למה הוא שוב היה צריך לבקש מהפקיד? וגם למה הוא לא אמר כבר את הברכה של קידוש הלבנה ואז לא היה צריך להזדקק לטובתו של אותו גוי? אמנם אמנם רבי יוסף יצחק כותב שכאשר הוא התבגר והעמיק בחסידות, הבין שזהו עניין גדול בעבודה, ושכך צריך היה רבנו הזקן לעשות, כי מצווה צריכים לקיים דווקא כשהיא מלובשת בדרכי הטבע, לא על ידי ניסים שלמעלה מהטבע. אבל כותב הרבי יוסף יצחק, העניין הזה שכתב יד קודשו של רבנו הזקן יימצא אצל גוי, זוהי אחת מפליאות תמים תמים יתברך ויתעלה.