פרק 187 -כתיבת ספר התניא ובעקבות זה מאסר אדהז

00:01 לאור כל מה שסיפרנו עד עכשיו לא פלא שהמתנגדים חתרו כל הזמן נגד רבנו הזקן. ואנחנו ממשיכים עכשיו במהלך הדברים הדרמטיים שהתרחשו. יש לציין סיבה נוספת שהיא הסבה את עיקר ההתנגדות אל רבנו הזקן והוא פרסום ספר התניא. אמנם ספרים רבים חיבר ופרסם רבנו הזקן המפורסמים שבהם הם השולחן ערוך, התורה אור על בראשית ושמות ליקוטי תורה על ויקרא במדבר דברים ושיר השירים ביאורי הזוהר ועוד ספרים. גולת הכותרת בין ספריו הוא הספר ליקוטי אמרים הידוע בשם תניא ונקרא גם ספר של בינונים. ספר התניא כולל את עיקרי תורת החסידות ומצטיין במבנה אדריכלי מיוחד במינו ובסגנון צח ומלוטש, שכל המילים בו שקולות וכל אות מתוכננת ללא חסר ויתיר, והוא מחולק לחמישה חלקים. ליקוטי אמרים ובו חמישים ושלושה פרקים שלפי הנוסחה השגורה אצל חסידי חב"ד הם כנגד חמישים ושלושה הסדרים של התורה. ה-הפרשיות של התורה. ליקוטי אמרים חלק שני ידוע גם בשם שער הייחוד והאמונה, והוא כולל שניים עשר פרקים. אגרת התשובה שניים עשר פרקים. אגרת הקודש זהו אוסף של אגרות רבות שכתב רבנו הזקן בהזדמנויות שונות כדי להדריך את עדת החסידים בתורה בתפילה ובהנהגה חסידית, והחלק החמישי נקרא קונטרס אחרון. ספר התניא על שם תחילתו, שהוא מתחיל במילים תניא משביעין אותו תהי צדיק. הספר נדפס לראשונה, כפי שפרסמנו בסיפור הקודם בשנת תקנ"ז, ולפי ההוראה של רבנו הזקן ללא שמו של המחבר. מאז הופיעו קרוב לארבעת אלפים, ובימינו כבר שבעת אלפים מהדורות והוא התפרסם הספר במאות אלפי עותקים ובתרגומים רבים. התניא משמש יסוד ומקור לכל הספרות החב"דית הרחבה והמסועפת, והוא ספר התניא חדר אל תוך המבצר של תנועת ההתנגדות והייתה לו השפעה גדולה מאוד לקרב ולהכניס אלפי למדנים מפורסמים אל תנועת

03:08 החסידות. ספר התניא הוא לפיד אש ההולך לפני המחנה להחדיר את רעיונות החסידות בכל שדרות העם לכל פלגיו. עכשיו, הסתלקותו של הגאון רבי אליהו מווילנא בשנת תקנ"ח, שהגאון היה מפורסם בכל העולם, הסבה אבל ויגון רב בכל חוגי בני התורה, בלי הבדל של מפלגה עם חסידים או מתנגדים. אבל אנשים רעים ובני בליעל ישתמשו במצב הרוחות אז לחדש את המלחמה נגד החסידים והחסידות, והם בחרו בוועד מיוחד לנהל את המלחמה הזאת. הוועד הזה של המתנגדים ידע והכיר שהרכילות ולשון הרע על החסידים כבר לא יועילו בין היהודים כי התפרסם שהחסידים הם ירא אלוקים מהדרים במצוות בעלי צדקה ובעלי מידות טובות. ולכן הוועד הבין שמלחמה נגד ה-ה-הרוע כביכול של החסידים לא תלך. מה עשה הוועד? החליט למסור את רבנו הזקן למלכות ולא לממשלה מקומית בערי ליטא, אלא לממשלה המרכזית בפטרבורג, בירת רוסיה הצארית. וכך היה העניין. אחת ההדרכות שהנהיג רבנו הזקן הייתה שכל אחד מהחסידים משתתף באחזקת המשפחות שנסעו לארצנו הקדושה ועסקו שם בתורה ובעבודת השם. למטרה הזו יסד רבנו הזקן את המוסד שנקרא כולל חב"ד, והוא חילק בין לומדי התורה בארצנו הקדושה את הכספים של חסידי חב"ד בחוץ לארץ אספו ושלחו לארץ ישראל. המתנגדים המלשינים השתמשו בעובדה הזו בתור חומר למלשינות לממשלה המרכזית בפטרבורג. הם אמרו שרבנו הזקן הוא מורד במלכות. למה? כי הוא שולח סכומים גדולים למדינה זרה לטורקיה כביכול, כי טורקיה אז משלה בארץ הקודש. המלשינים גם הוסיפו לחזק את דברי מלשינותם שבדרושיו הרבים אומר רבנו הזקן שספירת המלכות איננה ולו כלום, הספירה את המלכות היא הספירה האחרונה. אין לה משלה שום דבר וכדומה. בקצרה שמלכות זה הוא עניין נמוך ביותר. זה היה החומר העיקרי של המלשינות. נוסף

05:53 לעוד הרבה דברי עלילה קטני ערך. במכתב של המלשינים המתנגדים הם הדגישו שאי אפשר לסמוך על ממשלה מקומית, אלא צריך שהממשלה המרכזית תיקח את העניינים בידיים, לאסור את רבנו הזקן, להביא אותו למשפט לפטרבורג, ועל ידי כך יזמו המלשינים להיפטר בבת אחת גם מרבנו הזקן וגם מכל תנועת החסידות. אנחנו אמרנו שספר התניא הודפס לראשונה בשנת תקנ"ח ובראש השנה תקנ"ט הרגישו החסידים בעבודתו של רבנו הזקן מרירות עמוקה. בשמחת תורה הרגישו שוב מרירות זו גם בשעת ההקפות וגם בשעת קריאת התורה. רבנו הזקן היה בעצמו בעל הקורא. הרגישו נעימה מרה גם בתוכן החסידות שדרש רבנו הזקן בשמחת תורה. את הפסוק אתה הוראת לדעת פירש אז רבנו הזקן אתה הוראת, כלומר עצמות אין סוף. אתה העלית לדעת איך שהאדם צריך לשבור את עצמו. לדעת מלשון ויודה בהם אנשי סוכות של גדעון. כי בשביל שהשם הוא אלוקים, כדי שכל העולם יראה שאין עוד מלבדו. הצמח צדק מספר על השנה הזאת בקטנותי סיפר הרבי הצמח צדק הייתי גדל בבית רבנו הזקן, כיוון שאנחנו כבר יודעים שהוא היה יתום מאמו. זוכרים את זה? ובכל פעם לתקיעות ולברכת כוהנים היה הסבא לוקח אותי תחת טליתו לתקיעת שופר עד שהייתי בן תשע, ולברכת כוהנים עד החתונה שלי. והנה בראש השנה של תקנ"ט, בזמן תקיעות השופר ראיתי שבשנה הזו תהיה צרה גדולה לרבנו הזקן ולא ראיתי את הישועה. כנראה שלא הייתה הגאולה שלמה. ואכן המלשינות הצליחה לדאבון הלב. ואז בחול המועד סוכות שנת תקנ"ט הגיע פתאום לליאזנא שר צבא בלוויית קבוצת שוטרים מזויינים כדי לאסור את רבנו הזקן ולהוביל אותו לפטרבורג. אמנם רבנו הזקן רצה לקיים מה שכתוב בפסוק בישעיהו, "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם".

08:46 הוא גם רצה להתייעץ בינו לבין עצמו ולכן יצא רבנו הזקן את ביתו דרך דלת אחורית והם לא מצאו אותו שם. שר הצבא ידע את המצב והוא גם לא... הוא הבין שרבנו הזקן אדם נעלה ולא רצה להפריע את ימי החג ולכן שר הצבא השאיר אחדים מחייליו במקום והוא בעצמו יצא מהעיר. ובינתיים החליט רבנו הזקן מה לעשות אם יבואו עוד הפעם לאסור אותו ואמר שהחליט לקבל את הכל לטובה. מסופר שהוא התייעץ עם החסיד שנקרא רבי שמואל מונקס ואז שאל רבנו הזקן את רבי שמואל מונקס מה לעשות. הרי אם יאסרו אותי יש בכך משום סכנה. ואז רבי שמואל מונקס סיפר לו סיפור וסיים את הסיפור במילים: אם אתם רבי, הרי שום דבר לא יכול לקרות לכם. אם אתם לא רבי, אז באיזה רשות לקחתם מעשרות אלפי יהודים את העונג בעולם הזה? ואז באמת עברו ימי שמיני עצרת, שמחת תורה. החסידים היו בהתמרמרות גדולה ולאחר שמחת תורה, באיסרו חג בבוקר שהיה ביום חמישי, נודע לחסידים מהערים הסמוכות מה קרה. ורבנו הזקן, מכיוון שהיה מצביא נפלא ומסדר נהדר, פרסם באיסרו חג בבוקר מכתב כללי אל עדת חסידי חב"ד ובו הזהיר את חסידיו וגם את מקושריו להתחזק בתקווה ובביטחון גמור בקדוש ברוך הוא ובזכות רבותינו הקדושים, ואם בהכרח יהיה לסבול, הוא רבנו הזקן מקבל את זה על עצמו. במכתב הזה כותב רבנו הזקן, עכשיו אני מבין את הרמז שרמז לי לפני הרבה שנים מורי ורבי הרב המגיד ממעזריטש, שאני אהיה מוכרח לסבול ויעברו עליי זמנים קשים. רבנו הזקן מזהיר את החסידים במכתב באזהרה חמורה ומתרה בהם שיהיה מה שיהיה הם יתנהגו בשקט ובמנוחה נגד המתנגדים. ורבנו הזקן ממשיך במכתב ואומר לזקני

11:36 החסידים שהוא מזהיר אותם לפקוח ולהשגיח על הצעירים, ואת הצעירים הוא מזהיר לשמוע בקול זקני החסידים. המכתב הזה מיד נעשו ממנו העתקים רבים ונשלחו על ידי שליחים מיוחדים אל כל חסידי חב"ד בעיירות הקרובות והרחוקות. אנחנו רואים שהמהלכים הדרמטיים הולכים ומתגברים. ואז בשעה מאוחרת בליל איסרו חג נודע שהגיעו שוב לאסור את רבנו הזקן, לקחת אותו ולהוביל אותו לפטרבורג. שר הצבא ציווה להכניס את רבנו הזקן למרכבה שחורה. מרכבה כזו הייתה מיוחדת להוביל בה מורדים במלכות והייתה בשמירה מעולה של שוטרים מזוינים, והמרכבה נסעה בכביש ההולך לפטרבורג דרך הערים ויטבסק ונבל. בואו נזכור שזה היה ביום חמישי בלילה. במתינות והשקט המיוחד של רבנו הזקן ראו את החלטתו הנועזת המסירות נפשית של מנהיג ומדריך לבצע את דרך הקודש בעבודת הבורא ולעשות אותה דרך סלולה לרבים. לאחר שרבנו הזקן נאסר ונלקח במרכבה השחורה מצאו פתק בחדרו בו כתוב בכתב ידו הפסוק "שרים רדפוני חינם ומדברך פחד ליבי". הרבי שליט"א מלך המשיח מסביר שיהודי איננו משועבד לחוקי הטבע ולכן יהודי לא מתפעל מהעניין ששרים רדפוני חינם, אלא רק מדברך פחד ליבי. הם נסעו כל הלילה ולמחרת ביום שישי בבוקר כבר שש שעות לפני הדלקת נרות של שבת. לא רצה רבנו הזקן להמשיך ולנסוע וביקש מהשר, שר הצבא שבא לאסור אותו, להפסיק את המסע עד לאחר שבת. השר כמובן לא הקשיב לאסיר ואז נשברו צירי המרכבה. רבנו הזקן אמר אז בדרך הלצה :"צווחין אפ אקסין". אקסין זה צירים ביידיש. "צווחין אפ אקסין בטלין ושוויסין". הם בטלים ושווים. אבל השר ציווה על אנשיו להביא בעלי מלאכה מהכפר סמוך כדי לתקן את הצירים. תיקנו את הצירים. נפל פתאום אחד הסוסים ומת. הביאו סוס אחר מהכפר, אבל

14:51 הסוסים מושכים ולא יכולים להזיז את המרכבה. סוף סוף השר הבין מה קורה ואז ביקש מרבנו הזקן לנסוע על כל פנים אל הכפר הסמוך. רבנו הזקן לא הסכים, אבל הוא הרשה לשר להטות את המרכבה לשדה שבצד הכביש, כדי לא לחסום את הדרך הראשית, ושם שבת את שבתו. מקום השביתה הזה היה שניים או שלושה קילומטרים מהיישוב סליבה רודניה[?], סמוך לעיר נבל, פלך ויטבסק. חסידי נבל היו מראים את המקום ששם שבת רבנו הזקן באותו יום שישי שבת. היה שם חסיד שקראו לו רבי מיכאל הזקן מנבל, והוא סיפר שהוא הכיר חסידים שידעו והראו באצבע על המקום שבו שבת רבנו הזקן. הוא בעצמו, רבי מיכאל, הלך לשם כדי לראות את המקום בעיניו, והוא ראה שבכל הדרך משני הצדדים עמדו אילנות ישנים שבורים, אבל המקום ששם עמדה עגלתו של רבנו הזקן ושם הוא שבת, היה שם אילן גדול ויפה מרובה בענפים. אותו חסיד, רבי מיכאל, כשהיה מספר על כך היה מבאר פרטי פרטים של המקום והוא היה בחיות גדולה ובהתעוררות של יראת שמיים. ואז, באותו לילה שבו נאסר רבנו הזקן בליאוזנה, התאספו קבוצת חסידים מתלמידי חדר א, ב ו-ג ליטול עצה בדבר המאורע. האספה החליטה כי הם כולם וכן עוד כמה אנשים שהם פירטו את שמם, כולם כאיש אחד יפנו את עצמם מכל עסקי וענייני ביתם הפרטיים וימסרו וייתנו את עצמם בגופם ונפשם ובכל אשר להם ברכוש להצלת רבנו הזקן והצלת החסידות. האספה בחרה בוועד מיוחד שהוא ינהל את כל הנוגע להצלת רבנו הזקן, להגן על החסידות ולחזק את רוח החסידים בכל מקום וכל אנ"ש, אנ"ש זה ראשי תיבות אנשי שלומנו, הכוונה על חסידים, מקטן ועד גדול מחויבים לקיים את פקודות

17:24 הוועד בלי שום טענה ומענה. מי שמסרב, יימחה שמו חס ושלום מכלל עדת החסידים. מה החליט הוועד? א. בכל הימים שרבנו הזקן יהיה בכלא כל אנ"ש יתענו, כלומר יצומו שני וחמישי בציבור מלבד מי שאי אפשר לו כמובן. דבר שני, כל ימי השבוע יאכלו אנ"ש רק לחם עם מים מבושלים חמים. בשבת קודש, לילה ויום בכל סעודה רק תבשיל אחד. בתוך הזמן הזה לא יעשו אירוסין או נישואין. מה שכבר נקבע יהיה בזמנו, אבל בלי כלי זמר ורק סעודה אחת לא יותר מעשרה אנשים. הסעודה ללא בשר. דבר רביעי, כל מלמד יקבץ את תלמידיו ויאמרו תהילים בכל יום ולפני אמירת התהילים יסביר להם המלמד את פרשת העניין, שצדיק הדור נתפס על עוון הדור ואשר באו עליו בעלילה. דבר חמישי, כל אחד יספר לאשתו ולבניו ובנותיו הקטנים ולכל גרי ביתו מכל הנורא, יספר להם על גודל הייסורים של הנאסר וגודל החטא של המלשינים וגודל השכר של המשתתפים בצערו של תלמיד חכם וצדיק. דבר שישי, כל אחד מאנ"ש ישמור לשלם את המעמדות של אחזקת בית רבי ואת קופת אחינו שבארצנו הקדושה. דבר שביעי, כל אחד מאנ"ש יעשה רשימה מכלי כסף וזהב ותכשיטים שיש לו. דבר שמיני, בכל מושב של אנ"ש יבחרו נאמן אשר הוא יפקח על קיום כל התנאים שדיברנו. אליו יביאו את כספי המעמדות ואת הרשימות כפי שדובר. דבר תשיעי, אם חס ושלום ימות מישהו מאנ"ש במשך הזמן הזה, יתקבצו כל העדה של אנ"ש וילכו למקווה ואחרי שיעשו טהרה והלבשה של הנפטר, ישביעו אותו בשבועת חבר שליח שנשמתו תעלה בהיכל הקודש הרב המגיד והבעל שם טוב, ויודיעו להם שרבנו הזקן תפוס ותורת החסידות בסכנה. ואת ההשבעה הזאת ישביעו אותו שלוש פעמים

19:56 אחרי ההלבשה בבית הקברות ולפני סתימת הגופה, וכל העדה של אותו מקום יצומו באותו יום. לאחר מכן הוועד קבע שלוש פלוגות של מתעסקים. א. אלה שיעסקו בהצלת רבנו הזקן. ב. אלה שיעסקו בקיבוץ כספים לצורכי הפדיה, אחזקת בית רבי וקופת ארצנו הקדושה. ג. אלה שיתעסקו להגן על החסידות ולעודד את רוח החסידים. הוועד קבע שמאלה שיתעסקו בהצלת רבנו הזקן יהיו שלושה חלקים. חלק אחד ישב בפטרבורג לדעת מכל הנעשה ולהשתדל לעשות דברים כפי הצורך. חלק שני ישבו בווילנה אצל המתנגדים כדי לדעת מה המתנגדים מתכננים. חלק שלישי, שלישי ישבו בשקלוב. שלושת החלקים האלה יתדברו ביניהם רק על ידי שליחים מיוחדים, לא על ידי הדואר, וכל מעשיהם יהיו בסוד גמור. פלוגה נוספת יסעו בכל המדינה לקבץ כספים לצורכי הפדיה. הפלוגה השלישית יתעסקו בהגנת החסידים בחיזוק החסידים, והם יסעו מעיר לעיר, מכפר לכפר ממושב למושב, לגלות את תורת החסידות ולפרסם ברבים, לחזור את התורות לפני היהודים ולהסביר להם כדי שכולם ידעו את שיטתו של רבנו הזקן, וחסידים נוספים יתווספו לעדת החסידים. בוועידה הזאת של תלמידי רבנו הזקן חילקו את המחוזות וכל מקום נסיעתם יהיו שניים או שלושה ביחד ובמקום האפשרי טוב יותר אשר אחד יישאר זמן יותר, ואשר הנסיעות יהיו גם במקומות שמפורסמות למושב של מתנגדים. לפני שרבנו הזקן נלקח מביתו ביום חמישי בלילה נכנס אליו גיסו, גיסו היה רבי ישראל קוזיק והוא שאל את רבנו הזקן מה עליי לעשות? אתה, אמר לו רבנו הזקן, סע מיד, אבל מיד לפטרבורג, ואיש נוסף יסע תכף ומיד לברדיצ'ב כדי לתת פדיון נפש לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב. הוראתו של רבנו הזקן התמלאה מיד. גיסו רבי ישראל קוזיק נסע מיד לפטרבורג והוא נסע עם המלבושים שהוא

22:54 היה לבוש בהם. הוא היה אז לבוש בגדים משונים ומיוחדים, גם לקח איתו פספורט לא של עצמו אלא של ידידו. מכיוון שרבנו הזקן אמר לו לנסוע מיד ולכן לא היה זמן לנסוע לעירו בבינוביץ לקחת את הפספורט שלו. ואיש אחר נסע לברדיצ'ב. אמנם מרוב חיפזון הוא שכח לשאול מהו שם אמו של רבנו הזקן. כאשר הגיע לברדיצ'ב נכנס מיד אל רבי לוי יצחק. אך שמע רבי לוי יצחק את אשר קרה לרבנו הזקן נפל מתגלגל על הארץ וצעק צעקה גדולה ומרה. "האם?" שאל רבי לוי יצחק, "היה רבנו הזקן טרוד בעת מעצרו?" "כן", ענה לו האיש. "האם?" שאל רבי לוי יצחק, "היה טרוד רק בחיצוניותו או גם בפנימיותו?" ענה לו האיש רק בחיצוניותו, לא בפנימיותו, שכן ראיתי שאת נעלי הבית הוא שכח לקחת, אבל את הטלית והתפילין הוא כן לקח איתו. רבי לוי יצחק התפעל ואמר כלומר, הליטאי רואה טוב. רבי לוי יצחק שאל את האיש על שם אמו של רבנו הזקן. אמר האיש שהוא לשאול לפני נסיעתו. על שולחנו של רבי לוי יצחק היה מונח אותה שעה חומש. רבי לוי יצחק פתח את החומש ונפתח לו בפרשת מקץ וראה את הפסוק "וירא יעקב כי יש שבר במצרים" אמר רבי לוי יצחק שבר ראשי תיבות שניאור בן רבקה ואכן כיוון אל האמת. רבנו הזקן היה חותם לפרקים בשם שניאור בן רבקה.