פרק 180 - מלחמת המתנגדים והמשכילים נגד החסידות.

00:01 המתנגדים לתורת החסידות ממשיכים בעבודה שלהם בנושא הזה, ואז קורה להם הדבר הבא. זה כשנה אשר גם המתונים שבגדולי המתנגדים הייתה להם טינה בלב על עדת החסידים בכלל ועל חברי הקהילה, החסידים והנאמן רבי מוישה מייזליש בפרט. זוכרים שסיפרנו על רבי מוישה מייזליש שבתחילה היה שייך למחנה הגר"א, שגם שלח אותו לברלין, ולאחר מכן הוא נהיה חסיד של האדמו"ר הזקן. וזה הדבר. פעם אחת ישב לו הגאון החסיד רבי פנחס, הנקרא פנחס ריזעס, שהוא היה בנו של הגאון רבי ינח שיק[?], אב בית דין דק"ק שקלוב, והחסיד רבי פנחס ישב והתעמק מאוד בספר שהיה כתוב בכתב יד. אביו הגאון, אף שהייתה בליבו טינה על בנו על אשר נהיה לחסיד, יחד עם זה היה מאוד מכבד אותו והיה אוהב להשתעשע עמו בחידושי תורה. רבי פנחס היה תלמיד מובהק של הגאון רבי יוסף קולבו[?], אשר לימודו היה בהיגיון. ומאז שהצטרף רבי פנחס לעדת החסידים והיה בליאזנא בשנים הראשונות היה לומד יחד עם הגאונים רבי מרדכי ורבי מוישה, אחיו של רבנו הזקן, שהיו בעלי היגיון, והוא בעצמו הוסיף ללמוד באופן הגיוני, מה שהפליא את אביו הגאון רבי ינח שיק[?] ביותר מאוד. וכאשר רבי ינח שיק[?] ראה שבנו מתעמק בספר כתב יד, חשב שבטח אלה הם חידושיו של בנו וביקש להראותם לו באומרו שהוא נהנה לראות שסוף סוף התחיל להעלות את חידושיו עלי ספר. לאחר כמה ימים החזיר רבי ינח שיק[?] את הספר לבנו ואמר לו... כעבור כמה ימים החזיר רבי ינח שיק[?] את הספר לבנו ואמר לו שראוי היה להדפיס, ראוי היה להדפיס את הספר ולהפיצו ברבים. אמנם הוא ספר קטן בכמות, אבל הוא רב איכות והגאונות שבקונטרס האחרון היא באופן נפלא. ענה

02:52 רבי פנחס לאביו שהוא מסכים לכך, אמנם, אמנם בתנאי שבהסכמה הוא לא יזכיר את שם המחבר, ואז רבי פנחס אמר הוא ידפיס על חשבונו. הגאון הישיש רבי ינח שיק[?] הסכים לזה וכתב את הסכמתו מבלי להזכיר את שם המחבר, ורבי פנחס הדפיס את הספר על חשבונו. הספר התפרסם תכף ומיד ברבים ולא עברו כשלושה חודשים וכבר נמכרה כל ההוצאה כארבעת אלפים עקזמפלרים. כאשר הגיע הספר לוילנה הללו אותו בפני הגאון רבי אליהו, והוא עיין בו ושיבח אותו. על פנים הספר אמר שהוא מסודר באופן הגיוני ועל הקונטרס האחרון אמר שהוא גאונות מאירה ומחברו בוודאי גאון הגיוני, ולמצווה שספר זה יימצא בכל פינה בבתי ישראל. היה שמו-- הייתה שמועה שמחבר הספר הוא אחד מגאוני שקלוב, שלגודל ענוותנותו וצדקתו הסתיר את שמו. ובהשתתפות קהילת שקלוב נדפס הספר עוד פעמיים בשנה ההיא. עברה שנה ויותר ונודע הדבר שהספר הלכות תלמוד תורה הוא של רבנו הזקן. ואומנם החסידים גם מקודם קנו את הספר, אבל מגודל החיבה הדפיסו אותו פעם רביעית במספר גדול כחמש עשרה אלף עותקים, והפיצו אותו בכל מרחבי המדינות הסמוכות לרוסיה ובארצנו הקדושה תיבנה ותקום ובמדינות שבין רוסיה לארצנו הקדושה. העניין הזה של העלמת שם מחבר הספר הלכות תלמוד תורה העלה את כעסם של המתנגדים, והם אמרו שזוהי אחת התחבולות של החסידים לכבוש את המדינות תחת כנפי נשיאם רבנו הזקן, ואז גם גדולי התורה בין המתונים שבמתנגדים הייתה להם בלב טינה. בזמן ההוא כבר היו מפורסמים בין החסידים כמה קונטרסי הלכות בכתב יד מכל ארבעת חלקי השולחן ערוך שכתב רבנו הזקן, וגם כמה קונטרסים של ליקוטי אמרים בספר התניא מסודרים בפרקים גם מרבנו הזקן. גם נוסח התפילה החדש של

05:47 רבנו הזקן כבר היה מפורסם למדי, וגם שאר ענייני התיקונים של רבנו הזקן כמו סכינים מלוטשות לשחיטה, חימום המקוואות כבר היו מפורסמים. כל זה ביחד נוסף על פרסום עניין הגזירה שהייתה עם דור-- אמ, אמ, הסופר דרשובים[?] והישועה העלה את כעסם של חברי ועד המתנגדים הלוחמים בחסידי חב"ד ונשיאם, והם דרשו מהגאון רבי אליהו שיעשה עוד פעם חרם על החסידים בכלל ועל חסידי חב"ד ונשיאם בפרט, כי עוד מעט והם יכבשו את, את מדינת ליטא. הגר"א, גאון רבי אליהו סירב להטיל חרם על החסידים, ובקושי גדול פעל הגביר יוסף פסלס שהגר"א יפרסם את דעתו במכתב גלוי אודות כת החסידים. ובתשיעי לחודש סיוון יצא הגר"א במכתב גלוי, ובתוך דבריו כותב אשר כל מי אשר בשם ישראל ייכונה ואשר יראת השם בלבבו מוטל להדוף ולרדוף את החסידים בכל מיני רדיפות ולהכניעם עד מקום שידי ישראל מגעת. אבל כשראו מקורבי הגר"א ותלמידיו הגאונים את הרושם הקל שעשה המכתב בקרב היהודים, הצטערו מאוד על זלזול כבוד הגר"א והוכיחו את חברי הוועד על אשר התעקשו להכריח את הגר"א לצאת במכתב הגלוי האמור. ועדת החסידים בוילנה בעת ההיא רוחם טובה עליהם, כי מלבד זאת שהמכתב בחודש אייר הביא קלון לכותביו והמכתב לחודש סיוון לא הצליח, ולבד זאת אשר על ידי החסידים נוספו עוד שני פרנסים בקהילה נוסף על ארבע שהיו להם מכבר. בין שנים עשר פרנסי הקהילה היו שישה מעדת החסידים. בנוסף לזה, הנה נדפס אז ספרו של רבנו הזקן, שהיה עד אז נפוץ בקונטרסים בכתב יד. מגודל תשוקתם של החסידים אל הספר, כנראה מדובר על ספר התניא, עשו חוזה עם המוציא לאור, השותפים הרב החסיד רבי שלום שכנא, חתנו של רבנו הזקן, וגם אביו

08:35 של הרבי הצמח צדק והשותף שלו מרדכי, שכל חמישה קונטרסים שיגמרו בדפוס ישלחו על ידי שליח מיוחד לכל מושבות החסידים וכארבעת אלפים עותקים היו מקבלים בוילנה. כאלפיים בשביל הגליל, והרבה מהמתנגדים המתונים היו לומדים בחשאי את הקונטרסים, כלומר את ספר התניא. הגאון האדיר רבי חיים מוולוז'ין המפורסם, גם הוא ראה שדעת שההולכים... גם הוא ראה שהחסידים הולכים בדרך הישר וכל מה שאמרו עליהם במשך עשרות שנים זה סתם עלילות שווא. והוא בעצמו הגאון רבי חיים מוולוז'ין היה מעיין בקונטרסי התניא והתקרב אל החסידים והוא עזב את מקומו בוועד המתנגדים. ביותר נגע לליבו זלזול כבוד הגאון רבי אליהו, והתפשטה השמועה שהגאון חלוש וחברי הוועד, ובראשם יוסף פסלס, מדברים בשם הגר"א שלא בידיעתו בכלל. ואז אירע האירוע הבא שהראה את פרצופו האמיתי של אותו יוסף פסלס ושל כלל המתנגדים בכלל. בשנת תקנ"ב. כן, אנחנו חוזרים כמה שנים אחורה. אלף שבע מאות תשעים ושתיים. הגיע לוילנה אחד מאזרחי זאמוט שמו שמעון. הוא היה תלמיד תלמידו של ישראל ליפשיץ בתכונה והנדסה ותלמיד תלמידו של זלמן הענא בדקדוק והיה בקיא בתנ"ך על צד הפלא, והוא נשא חן בעיני הגאונים רבי יששכר, אחיו של הגר"א, ורבי אברהם בנו של הגר"א, שכבר דיברנו עליהם בעבר, שהם היו מאוד בעניין של דקדוק. אז הם שניהם, רבי יששכר ורבי אברהם, קירבו את שמעון הזה מאוד וסידרו אותו בתור משגיח כללי על כל מלמדי התנ"ך ותלמודי תורה שבווילנה. שימו לב למה שהם עשו כאן. אותו שמעון, שבעצם היה מוסווה כאילו הוא ירא אלוקים, ואפילו הגאון רבי אליהו כיבד אותו מאוד, וגם ביקש ממנו שהוא יעשה ביקורת על הספר שלו של הגר"א שנקרא דקדוק אליהו. אף אחד לא יכול היה לראות

11:32 שהשמעון הזה הוא בעצם מתנועת ההשכלה, וכל הכוונות שלו היו להעביר את עם ישראל לתנועת ההשכלה. הוא היה מסדר את תלמידי תלמודי תורה לפי הכישרונות שלהם ולבעלי הכישרונות המצוינים מאלה שכבר יצאו ללמוד גמרא בישיבה, סידר לימוד תנ"ך בפירושים נוספים על פירוש רש"י, וכאשר היה בטוח שכבר הרעיל אותם בארסו, מה היה עושה? סידר להם סדר נסיעה לאחת מערי אשכנז בסיבה כאילו שהם נוסעים לאחת הישיבות במינסק או בסלוצק או בסמרגון או בבריסק, והוא שלח אותם למעשה לאשכנז ללמוד חוכמות חיצוניות. כארבע שנים עבד שמעון המסית המסתתר לצודד נפשות ולהביאן תחת כנפי ההשכלה, בחריצות גדולה ובסדר מסודר, וכל חצי שנה היה בוחר מבין התלמידים בעלי כישרונות, ובתמימות מעושה של הווה גולה למקום תורה, היה שולח אותם לבתי הספר שתחת השפעת המשכילים בגליציה ובפולין, ואף אחד חוץ מאותו יוסף פסלס כן, שכבר דיברנו עליו שהיה משכיל בסתר. אותו יוסף פסלס שהיה מתנגד לחסידות היה באותה הזדמנות גם משכיל בסתר, ותמך את המשכילים בסכומים גדולים. אף אחד לא חשד בשמעון הזה שהוא בעצם יהודי לא שומר מצוות בכלל. במשך שנות מגורי שמעון בווילנה היה מתחנף לבכירי החסידים, ומכיוון שהוא לא התערב בריב שבין המתנגדים לחסידים, הוא לפעמים היה כאילו גם המתווך בכמה ענייני קהילה. בחילוקי הדעות שהיו בין פרנסי הקהילה המתנגדים והחסידים, וביותר התחכם לגנוב את לב העומדים בראש עדת החסידים בווילנה שהיו רבי ברוך מרדכי ורבי משה מייזליש. מכיוון ששניהם היו בעלי דקדוק ומחבבי לשון הקודש, קירבו את שמעון הזה והגאון משה מייזליש שהייתה לו חולשה לכתיבת שירים, כיבד את אותו שמעון גם לראות את השירים שלו. כאמור, התפשט כבר בזמן ההוא נוסח התפילה של רבנו הזקן בין החסידים

14:12 בכתב יד מהם שכתבו את השינויים בסידור שער השמיים של השל"ה, שהיה מתאים יותר לנוסח של רבנו הזקן, ולרוב היו כותבים את נוסח התפילה של רבנו הזקן על הסידורים נוסח אשכנז שהיו מתפללים בהם. והנה אף שכללות עניין נוסח מיוחד בשביל החסידים הוסיף כעס אצל המתנגדים על החסידים. אבל כולם, גם המתנגדים, הודו שהדקדוק בסידור התפילה של רבנו הזקן הוא מנופה בשלוש עשרה נפות, כי גם באותם הפיוטים והתפילות שלא שינה את הנוסח, תיקן את הניקוד על פי חוקי הדקדוק וטהרת הלשון, מה שהפליא גם את הגאונים בדקדוק. אותו שמעון המשכיל המסתתר היה מהלל ומשבח את סידור התפילה של רבנו הזקן, והיה אומר שבעניין הנוסח וסדר המזמורים אין ביכולתו לומר מאומה כי אין לו עסק בנסתרות. אבל מה שנוגע לחוקי הדקדוק הוא יכול לומר בפה מלא שאין דוגמתו מדוייק, ושמעון הזה הביע את תמיהתו על אשר אין החסידים לומדים חוכמת הדקדוק ותורת הלשון. נאמר כאן עוד כמה דברים ברקע. חסידי גליציה היו הראשונים אשר סבלו ממלחמות ורדיפות המשכילים. אחריהם באו חסידי וולין ופולין. חסידי חב"ד היו מהאחרונים. סיבת הדבר הייתה שאחדים ממשכילי ברלין הזדמנו עם בכירי חסידי חב"ד, הגאונים רבי יוסף קולבו, רבי פנחס שיק, כלומר פנחס רייזס, רבי בנימין קלסקר ועוד מחסידי שקלוב ביריד של העיר לייפציג. המשכילים ראו שחסידי חב"ד הם בעלי דעה רחבה בחקירה אלוקית ובנסתר. נוסף על גודל ידיעותיהם בתורת הנגלה, ויחד עם זה היו עוסקים בעבודה שבלב בתיקון המידות וכדי לנצח אותם, אמרו לעצמם המשכילים דרושים אנשים בעלי מרץ וכוח רב. כחמש שנים משנת תקנ"א עד תקנ"ו עמלו ויגעו המשכילים ללחום עם חסידי ליטא ואוקראינה. הם שלחו שליחים למקומות מושבות החסידים לעורר על ההכרח ללימוד

16:54 הדקדוק וידיעת השפה העברית. אבל בכל מקום שהם הגיעו התרחקו מהם וכשהיו באים לבית הכנסת לא קראו אותם לעלות לתורה וכשהיה מישהו מהם מחויב לומר קדיש לא ענו אחריו אמן, ועל הרוב היו פשוט מגרשים אותם מבתי הכנסת של החסידים. הידיעות האלה הגיעו למרכז המשכילים. וסיפרו להם איך שקיבלו אותם בחרפות וגידופים וגירושים. לא בלבד שהם לא פעלו מאומה בין החסידים, אלא עוד זאת שעל ידי ההתנגדות של החסידים והפצת השמועה מבהילה מה שאירע בעיר פונוביץ'. מה אירע בפונוביץ'? נספר. בפונוביץ' ייסדו חדר לימוד גמרא בעיון, אחד המלמדים שבא מזלקובה למד איתם תנ"ך עם פירושים שונים. כאשר עבר איזה זמן אמר המלמד לתלמידים שיבקשו את הוריהם להרשות להם ללמוד בבתי ספר של הגוי שהיו בעיר, והכומר היה ראש המורים שם. וכשגמרו התלמידים את חוק לימודם נתנו תעודות לתלמידים הגויים וליהודים לא נתנו, ושני תלמידים יהודים לא יכלו לעמוד בניסיון והמירו את דתם. השמועה נפוצה בכל הגליל כי באשמת המלמד מזלקובה המירו התלמידים את דתם. ובכל אופן המשכילים ראו שהם לא מסוגלים להתגבר לחסידים. ואז ועד המשכילים העמיס על אותו שמעון שהוא יבקר את מושבות החסידים, והוא יגיע גם לבירת החסידים בעיר ליאזנא. וכאשר הוא יסיים את מסעו יביא דוח והרצאה איך להילחם עם החסידים ולנצח אותם. אותו שמעון, אשר כבר הכיר את הלך רוח החסידים ופעמים רבות השתעשע עם חסידי וילנה בענייני מחקר, חשב לעצמו שהוא המתאים ביותר לשליחות הזו, וגם קיווה שיצליח במלאכתו, ולכן קיבל את הצעת ועד המשכילים, ובגלל ענייני משפחה כך סיפר, קיבל חופשה למשך שלושה חודשים עד לסוף הזמן ועשה את מסעו לבקר במושבות החסידים ובירת החסידים.