פרק 179 - מזימתו של דעזשאווין הצורר

00:01 הכמרים הצרפתיים מסיתים נגד היהודים, מעלילים עלילות. הקיסרית יקטרינה השנייה שולחת שליח לבדוק את התלונות. שר הפנים מסר את פקודת הקיסרית לסגנו ניקיטין. ניקיטין, ניקיטין היה מפורסם לאיש רע ובעל מידות מושחתות, ובייחוד היה שונא ישראל. וניקיטין בחר בשליחות הזו את הסופר הרוסי דעזשאווין. הסופר דעזשאווין היה אחד המיוחד בין סופרי רוסיה, ששמו היה מפורסם לבעל כישרון בספרות, אבל היה שונא ישראל מאוד. יחד עם זאת, היה חשוב מאוד בחצר הקיסרית יקטרינה. בילדותו התחנך דעזשאווין אצל בעל אחוזה אחד סמוך לויסנה[?], והחסיד דובער משה גר אז באחוזה ההיא, והנער דעזשאווין היה בא לביתו, וכמה פעמים סיפר דובער משה לבעל האחוזה על מעשי ילדות שהיה דעזשאווין עוסק. ואחרי שנים רבות, כאשר ר' דובער משה העביר את מושבו לעיר פטרבורג, ובינתיים דעזשאווין התפרסם כאחד הסופרים, פגש פעם את דובער משה והכיר אותו ונזכר בימי ילדותו, וביקש שיבוא לבקרו בביתו. פעמים רבות דיבר דובער משה עם דעזשאווין על יחסו ליהודים ושנאתו אותם, והוכיח לו באותות את מעלת היהודים. אבל תמיד היה דעזשאווין עונה, "אם כל אחיך היהודים היו כמוך, הייתי אוהב אותם, או לכל הפחות לא הייתי שונא אותם". כאשר נודע הדבר שהסופר דעזשאווין נבחר משר הפנים למלא את ידו בשליחות החקירה והדרישה על היהודים במסחרם ואורחות חייהם, ביקש דובער משה מדעזשאווין שישם לחקות זאת ביושר הראוי לחכם וסופר. דובער משה מצא את דעזשאווין במצב רוח טוב, למרות שתמיד היו פניו מפיקות זעם. אבל מאוד נבהל דובער משה ששמע שביום שלפניו הציגו שר הפנים לפני הקיסרית כשליח הנבחר למלא את פקודת רוממותה לבקר את מושבות היהודים בליטא, פולין הקטנה ואוקראינה, ולבדוק את התנהגותם, מסחרם ואורחות

02:50 חייהם, ואשר... היא הביעה שביעות רצון מבחירתו ואמרה לו שהיא בטוחה שהשליחות נמסרה על ידי מי שלא ימכור את המולדת לעם שונאי דתה ודת אזרחיה, וידע לכלכל את הרצאתו, להגביל את העם הנבון מכל מסחר ועניין אומנות ומלאכה באותן הגבלות אשר יעמידו את היהודים על המקום הראוי להם. "ואני", אומר דעזשאווין לדובער משה, "אמלא שליחות זו בלב שמח. ואתה, מכיריי מאז, ואחיך היהודים הגרים בעיר הבירה, עשו לכם כלי גולה, כי בעוד שנתיים, כשאחזור בדרכי, הנה ראשית דבר יהיה לגרש את היהודים מעיר הבירה". נשבר ונדכא יצא דובער משה מביקורו אצל דעזשאווין וסיפר לחברי הוועד על שיחתו. חברי הוועד בכו והתעצבו מאוד, אבל שמואל משה היה אותו אחד שעליו לא פעלו דברי דעזשאווין אותה פעולה שפעלו על חבריו. הם החליטו את שני הדברים הבאים. דבר ראשון, אף אחד לא ידע את דבר השליחות ודבר הביקור אצל דעזשאווין, וגם אם ישמע ברבים דבר השליחות, חברי הוועד ישתדלו לבטל את השמועה ולא ישימו לב לזה. דבר שני שהם החליטו לשלוח שליח מיוחד אל רבנו הזקן להודיע לו את המצב בפרטיות ופרטי פרטיות. ומכיוון שדובער משה הכיר את דעזשאווין בטוב, וגם הוא זה ששמע ממנו את כל מה שהוא מתכונן לעשות, החליטו שהוא דובער משה יהיה השליח אל רבנו הזקן. דובער משה הגיע לרבנו הזקן וסיפר את הסיפור. הוראת רבנו הזקן לוועד עסקני הכלל בפטרבורג הייתה כדלהלן. דבר ראשון, לוודא סדר נסיעתו של דעזשאווין, לאן הוא מתכוון לנסוע ועל ידי כך לכתוב זאת ולשלוח על ידי שליח מיוחד אל רבנו הזקן. דבר שני להודיע לרבנו הזקן את זמן נסיעתו. דבר שלישי חברי הוועד ימשיכו עבודתם ככל אשר יוכלו

05:20 לעשות על ידי מכיריהם בספירות הממשלה. ורבנו הזקן הרגיע את רוח חברי הוועד על דבר התפארותו של דעזשאווין שבחזרו משליחותו יציע לגרש את היהודים מפטרבורג. ורבנו הזקן כתב בכתב ידו הקדושה כתוב אל יתהלל חוגר כמפתח ולה' הישועה וברך את חברי הוועד. כאשר חזר דובער משה לפטרבורג, השיג בדרכים שונות העתק סדר נסיעתו שסידר לו דעזשאווין וגם רשימת האנשים שהוא יבקר בכל מקום ומקום וגם את הזמנים שהוא יהיה בכל מקום. את הכל שלחו על ידי שליח מיוחד לרבנו הזקן ואז רבנו הזקן בחר בשני אנשים סוחרים. האחד החסיד שמריהו זלמן מפולוצק, השני החסיד נתן משקלוב סוחר במרגליות ואבנים טובות, והוא ציווה עליהם לסדר את מסעם לפי סדר נסיעתו של דעזשאווין, ושהם ישתדלו שבכל מקום שהם מגיעים יחדרו על ידי דרכי מסחר אל בתי השרים ובעלי האחוזות שהסופר דעזשאווין יבקר אותם ויוודאו כמו בדרך אגב, מה שאפשר יהיה לוודא. ואם יעלה בידם באיזה מקום להשיג העתק מהרשימות שלו לא יחוסו להוצאה, ואם יוודע להם מאומה מאיזה שוחד שהוא ייקח, ישתדלו לדעת דבר על בוריו וירשמו בספר. החסידים שמריהו זלמן ונתן מילאו את דבר השליחות במסירות נפש ממש ובחוכמה ובמועצת דעת עלה בידם להשיג העתקות שונות מרשימותיו של דעזשאווין ועם זה רשימת כספי השוחד שעלה בידם להיוודע עם שמות המשחדים וזמני נתינת השוחד. כל דבר בפרטיו הפרטיים. עבר זמן, הקיסרית יקטרינה מתה. בנה פבל עלה על כיסא המלוכה, ומכיוון שפבל היה איש טוב ואוהב מנוחה, סיבב עצמו בנסיכים, אנשי אמת ואוהבי יושר, ובראשם הנסיכים דולגורוקוב ולובומירסקי ועוד כאלה שהקיסרית הייתה מרחקת אותם. והיא הקיסרית בחרה אנשים רעים ובעלי מידות מושחתות. גם את שרי המלוכה החליף המלך פבל באנשים טובים ושקד

08:15 לטובת אנשי המדינה וביניהם גם לטובת היהודים. כאשר עלה הקיסר פבל על כיסא המלוכה, זיכה את יהודי קורלנד בזכות אזרח. וכאשר שררו הנסיכים ליובומירסקי ודולגורוקוב, שהיו אוהבי ישראל, הייתה השפעתם מרובה עליו ורוח חדשה החלה נושבת בחיי ישראל. חברי ועד עסקני הכלל זכרו היטב את דברי קודשו של רבנו הזקן, שאמר אל יתהלל חוגר כמפתח ולהשם הישועה. והיה ברור להם שברוח הטובה השוררת בספירות הממשלה, הנה דברי קודשו של רבנו הזקן מתחילים להתקיים. רבנו הזקן הזמין אליו את החסידים רבי משה ווילנקר ורבי מוישה מייזליש, ומסר על ידם את כל החומר שהביאו שמר יזלמן ונתן[?], וציווה עליהם לסדר את החומר בסדר הנכון, והם ייסעו לפטרבורג ושם, יחד עם ועד העסקנים, יתכסו עצה איך להשתמש בחומר המקובץ ולהביא אותו לנסיכים ולאצילים שיוכלו להשפיע לטובתם של ישראל. החסידים רבי משה מייזליש ורבי משה ווילנקר קיימו ככל אשר נצטוו ובבואם לפטרבורג כבר מצאו את הסופר דעזשאווין שם, וכפי שנודע לדובב ר' משה זיסנר[?] על ידי מכיריו, מעבד דעזשאווין את הרצאתו על יסוד ביקוריו בדרכו. אותו צורר דעזשאווין לא התחשב עם מצב הרוח ששרר אז בספירות הממשלה והגיש את הרצאתו על יסוד ביקורו בערי מושב היהודים, והביא את דיבתם רעה. ובמכתבו הפרטי אל הקיסר פבל כתב שבצדק מילא את חובתו ותעודתו, כפי אשר מילאה הקיסרית את ידו, והעתיק את דבריה שאמרה לו טרם נסיעתו. משלחת החסידים רבי משה מייזליש ורבי משה ווילנקר הצליחה במשך כשלושה חודשים, משבט עד אדר שני, בעזרת הנסיכים ליובומירסקי ודולגורוקוב, וגער הקיסר פבל בסופר דעזשאווין בנזיפה, וגזר שכל הרצאותיו תישרף באש, ורוח ישראל בכל מרחבי

11:02 המדינה נרגעה. מיהו החסיד מוישה מייזליש, שהיה חלק מהקבוצה שהובילה לביטול שליחותו של דעזשאווין? החסיד משה מייזליש היה בטבעו אדם רחב הדעת והלב תקיף לדעתו. עוד בנערותו הצטיין בכישרונותיו בתפיסה מהירה, הבנה וזיכרון נפלא. שקידתו הייתה בהתמדה גדולה, ומזמן לזמן עלה בעילוי אחר עילוי בידיעותיו. וכאשר שלחו אותו הגאונים רבי יששכר, אחיו של הגאון רבי אליהו ורבי אברהם בנו, עם אחוזת מרעיו תלמידים מופלגים לברלין, כפי שאנחנו כבר זוכרים את הסיפור. היה אז כבן שלושים בערך, ובברלין למד שפות אשכנזית, צרפתית ואיטלקית, והיה עסוק כל הימים לרבות הלילות בקריאה בספרים שונים, רובם ספרי מחקר שרובם הוא לא ראה מקודם. רבי משה מייזליש היה נושא חן במראהו הטוב ובדבריו המחוכמים ובטבעו העליז ונשא חן בעיני אחדים מגבירי ברלין שהיה להם-- שהיו להם ספריות גדולות והשאילו לו ספרים שונים לזמן הדרוש לו, וכאשר היה מחזירם על ידי הדואר היו שולחים לו במקומם ספרים אחרים, וכך נהג כל הימים. כשנתיים אחרי שובו מברלין התמנה לסופר ונאמן הקהילה בווילנה ובכישרונותיו הנעלים ובחריצותו הגדולה הפיח רוח חיים בכל ענייני הקהילה, והגאון רבי אליהו היה מפליג בשבחו אשר מימות היסוד לא היה כמותו. זה שרבי משה מייזליש היה בפטרבורג עם המשלחת על ההשתדלות להעביר מחשבת הצורר דעזשאווין עשתה עליו רושם חזק, כי מכיוון שהוא היה אוהב מושכלות, שומע ומבין שפות שונות ושקדן בקריאה, ואצל רוב נסיכי ורוזני פטרבורג היו ספריות גדולות, היה מבלה את רוב זמנו שם, מה שהוסיף חכמה על חכמתו. כאשר חזר משה מייזליש לביתו לאחר השליחות בפטרבורג, הייתה רוחו טובה אליו מאוד והוא במבחר שנותיו כבן חמישים וגם מצבו בגשמיות וברוחניות היה איתן וכטבעו בהרחבת הלב ותקיפות הדעת סיפר בהרחבה

13:53 ובפרטיות על דבר ההשתדלות שעשה הוא ומשנהו החסיד משה ווילנקר בהשתתפות עסקני הכלל חסידי פטרבורג ובראשם שמואל משה על פי הוראת רבנו הזקן. חברי קהילת ווילנה החסידים הציעו שהקהילה תעשה יום משתה ושמחה בהלל והודעה ולא לומר תחנון ולכתוב את כל המאורע לפרטיו ואת שמות העסקנים בפנקס הקהילה לזיכרון עולם ולעשות סעודת מצווה. אמנם חברי הקהילה ממפלגת המתנגדים היו נגד ההצעה והחסידים שידעו את הטינה שבלב גדולי המתנגדים והמתונים שבהם על עדת החסידים הבינו שדבר כזה יכול להוציא את הטינה מהכוח אל הפועל והסכימו לחבריהם המתנגדים. אבל קבוצת חסידי חב"ד לא התחשבו עם הזמן שהוא לפני החג, כלומר לפני חג הפסח, ורובם ככולם היו טרודים בהכנות לפסח, קבעו מועד ליום משתה ושמחה והודיעו לכל החסידים בכל הגליל ואברכי החסידים המתנדבים נסעו להודיע גם לגלילות מינסק ופולוצק ולזמן שנקבע באו הרבה חסידים מכל העיירות והיישובים לווילנה ובבית הפרנס מאיר רפאלס שבחצרו היה צריף גדול מיוחד לוועידות ואספות החסידים התקיימה החגיגה. בשעת החגיגה עמד רבי משה מייזליש וסיפר את דבר המאורע לכל פרטיו, דבר דבר על אופנו, מילה במילה, כמי שקורא במגילה והדגיש את פעולת העסקנים על פי הוראת רבנו הזקן והמסובים שמעו בהקשבה מיוחדת והחליטו פה אחד שדבר הגזירה ותשועת השם יתברך על ידי רבנו הזקן ועסקני הכלל של החסידים, כל זה ייכתב בספר ויישלח לכל עדת החסידים למושבותיהם. רבי משה, שהיה סופר מהיר ובעל לשון יפה, ערך מכתב מפורט על דבר הגזירה וישועת השם יתברך על ידי רבנו הזקן ועסקני הכלל מחסידי חב"ד בפטרבורג על הוראת רבנו הזקן ועל ידי צירים מיוחדים בעדת חסידי ווילנה. העתיקו את המכתב במאות העתקות ושלחו אותם לכל מושבות החסידים, גם למדינת רומניה וגליציה ובכל

16:30 קהילות ישראל אשר דבר השמועה הגיע ששון ושמחה ליהודים, כי החסידים פרסמו את המכתבים משבחים ומברכים את רבנו הזקן ומאות ואלפים נספחים אל דגל החסידים. ועדת החסידים הולכת וגדלה. כאשר הגיעה השמועה אל חברי ועד המתנגדים שלחם בחסידי חב"ד ולחם ברבנו הזקן על דבר המשתה והשמחה שקיימו חסידי חב"ד שבווילנה, ושהם הזמינו גם את חבריהם מהגלילות הרחוקים והפרסום הגדול שעשו לשלוח גם מכתבים חוזרים לכל הקהילות, כעסו מאוד והתוועדו המתנגדים לתכס עצה לדעת מה לעשות, להציל את כבודם ולעצור בעד התפשטות החסידות. והוועד של המתנגדים החליט את הדברים הבאים. דבר ראשון לפנות אל הגביר הקבלן המוכתר בשם יועץ הקיסר נטה חיימוביץ, שהוא נטה חיימוביץ, יכתוב מכתב גלוי לכל היהודים בשבחו של הקיסר פבל, אשר ליבו טוב על היהודים, ואשר על פי השתדלותו של חיימוביץ והשפעתו של הנסיך ליובומירסקי, ביטל הקיסר את הצעות דעזשאווין לעשות חוקים מגבילים ליהודי רוסיה וחיזק את משפט האזרחות ליהודים. דבר שני הם החליטו לעורר את הגאון רבי אליהו שיטיל חרם על החסידים ונשיאם המגיד מליאזנא, כלומר רבנו הזקן. ועד המתנגדים שלח משלחת נכבדה אל הגביר רב נטה, אבל למורת רוחם לא מצאו אותו בביתו כי הוא נסע עם אחד הנסיכים לפריז והם חזרו לביתם והם כתבו בעצמם מכתב. את המכתב כתבו ביום כ"ד אייר תקנ"ו להודיע ברבים את התשועה הגדולה שהושיע הקדוש ברוך הוא את היהודים, יושבי מדינת רוסיה האדירה, להצילם ממחשבות הצורר דעזשאווין על ידי השתדלות הגביר האדיר, יועץ הקיסר הקבלן המפורסם המעולה בתשבוחות נטה חיימוביץ ועל ידי הנסיך איש החסד ליובומירסקי. אבל מכיוון שכבר התפרסמה השמועה בסוף אדר שני, הנה לא זו בלבד שהמכתב של ועד המתנגדים אף אחד לא שם לב אליו, אפילו

18:58 בוועדי המתנגדים. הנה עוד זאת, שהוועד של המתנגדים בסלונסק[?] כתבו בחודש סיון והוכיחו את הוועד של וילנה על אשר פרסמו כזה מכתב אחרי שזה כשני חודשים שהחסידים פרסמו את פרשת הדבר לכל פרטיו, ואחרי אשר הקבלן הגביר נטה חיימוביץ נסע עוד בחודש מרחשוון, והסופר דעזשאווין חזר רק בחודש טבת, כפי שכתוב במכתב ועד הכת מעל ראש חודש זה שפרסמו להכחיש את מכתב הוועד של כ"ד אייר. ולחסידים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר.