פרק 178 - פעילותיו הברוכות של רבינו הזקן ברוסיה.

00:01 אנחנו ממשיכים בסיפור כיצד רבנו הזקן אה עובד ומכין את כלל היהדות בכל הסביבה לקליטת תורת החסידות ולחיים יהודיים פורחים בכלל, כפי שאמרנו שבערי רוסיה הפנימיות בגלל הריחוק ממרכזים יהודיים אז ה... אמ יהודים לאט לאט שקעו למנהגים של הגויים ואז האדמו"ר הזקן שולח אליהם שליחים ומפריח מחדש את הקהילות ועושה שם דברים נפלאים. ואנחנו ממשיכים בסיפור הזה. כי רוסיה פתחה את הגבולות שלה והרבה יהודים מפולין, מליטא וכן הלאה התחילו להגר לתוך רוסיה, ואז הם ציפו למצוא מצב שבו אין יהדות. והנה להפתעתם הרבה זה לא היה כך. רוב המהגרים לערי רוסיה הפנימית, גדולי התורה היו אזרחי ליטא שבניהם וחתניהם היו סוחרים גדולים והם חזו להם עתיד מזהיר בסחר המדינה החדשה ובמכתביהם להוריהם הזקנים שנשארו בליטא והסתדרו באורחות חיים באוהלה של תורה, היו הבנים משבחים את המצב המוסרי וגם התורני של הקהילות בתוך רוסיה, וכולם ידעו שכל זה בא להם הודות לעבודתו הקדושה של רבנו הזקן במשך כעשרים שנה משנת תקכ"ג ועד שנת תקמ"ג. כן, תקכ"ג זה אני אציין כאן את העוגן. זה שלוש שנים אחרי שהבעל שם טוב נפטר בזמן המנהיגות עדיין של אה הרבי המגיד ממזריטש והאדמו"ר הזקן כבר כפי שאמרנו כבר בחתונתו התחיל לפרסם בתעמולה שיהודים צריכים להסתדר בעבודת האדמה וכן הלאה, ושלח אנשים מלמדים למקומות שונים כדי שילמדו את הילדים של היהודים האלה וכולי. על ידי שליחים וצירים מיוחדים והנה גם בעשר השנים האחרונות מתקמ"ג עד שנת תקנ"ג, כלומר עד שנת אלף שבע מאות תשעים ושלוש לפי מספרם. הנה הרבה משפחות חסידים העתיקו מושבם לתוך רוסיה הפנימית ובהם ועל ידם התרחב חוג פעולת רבנו הזקן בלימוד התורה וייסוד בתי לימוד לצעירים ולנערים. הליטאים המהגרים

02:46 יוצאי וילנה כן, נזכיר את העיר וילנה שבה היה הגאון רבי אליהו, שהוא היה המתנגד הראשי לחסידות מבחינת המעמד שלו. אז הליטאים המהגרים, יוצאי וילנה, שהיו מהמקורבים לספירות הגבוהות של המתנגדים וידעו על הרדיפות שרדפו את החסידים ונשיאיהם מימי קדם, ובפרט ידעו על החרם של שנת תקמ"ב. אז הם כתבו לקרוביהם ומכריהם בשבחם של החסידים, ובפרט בשבח נשיאם רבנו הזקן, שעבודתם הפורייה בהרבצת תורה ויראת שמיים אצל בעלי המלאכות מעידה על מהותם הטובה. הם ירא אלוקים באמת ובאמונה שלמה. ומורנו הגאון, כלומר הגאון רבי אליהו ואיתו הרב אב"ד וכל הסגל של גדולי התורה כתבו להם טעו במשפטם ובלי גווית עדות ובלי ביאור דברים כפי שהתורה הייתה רוצה, עשו והטילו עליהם חרם בצורה לא נכונה. והם ממשיכים וכותבים להורים שלהם ולקרובים שלהם, "וכפי שאנחנו רואים את הנהגת האנשים הנקראים חסידים שהם תלמידי מורם ורבם הגאון המגיד מליאזנא, ביראת שמיים בחיבת התורה מוסרים נפשם על הצדקה באהבה וחיבה גדולה לכל עני ונכה רוח. והם עושים את זה בזריזות ובחיבה, כי כך ציווה עליהם מורם ורבם באגרותיו וגם על ידי שליחים מיוחדים שהוא שולח אליהם לעיתים קרובות. ואז הגדיל אחד המגרים ששמו זונדיל וולף. הוא היה יהודי בינוני בידיעת התורה, אבל הוא היה מאוד מסור לקיים כל דבר שליחות בנוגע לרדיפות של החסידים. וכמה פעמים הסתכן לקיים את השליחויות. הוא גם היה בין אלה שנסעו בשנת תקל"ב לפרסם את החרם על החסידים. הוא גם היה אחד מחבורת הקנאים שהלכו לעיר שווינציאן. לקיים את פסק הדין הידוע בשנת תקמ"א. וכאן כתוב בהערה כן, אני קורא את ההערה כרגע. בשנת תקל"ה כבר הייתה חבורה של חסידים בעיר שווינציאן ומהם בעלי מרץ בעבודת התעמולה לא רק

05:32 בעיר עצמה, אלא גם בסביבה. ומכיוון שבגליל שווינציאן היו הרבה אחוזות, בתי מלון, בתי ריחיים, יישובים לא גדולים וכולם התפרנסו ברווח הנה כמעט בכל מושב וקיבוץ היו להם לחסידים מאנשי בריתם, ובמשך כשנתיים לערך נודע בבירת המתנגדים, כלומר בווילנה, שכל היישובים בגליל שווינציאן נהיו לחסידים, והתעמולה לזה באה מחבורת החסידים בשווינציאן. ואז המתנגדים התחילו בשקלה וטריה בחליפת מכתבים בין ועדי המתנגדים של וילנה, מינסק ושקלוב. כן, בעת ההיא בשנת תקמ"א-תקמ"ב היו כבר עדות שלמות של חסידי חב"ד, גם במינסק גם בשקלוב והמתנגדים במינסק ובשקלוב כבר הכירו בטעותם לגבי החסידים והמתונים שבמתנגדים כבר משכו ידיהם מלהתנגד לעדת החסידים ומה גם לרדפם. לכן, כשהגיעו אליהם אל המתנגדים המתונים בשקלוב ובמינסק, ההצעה של ועד וילנה לשפוט את החסידים בעיר שווינציאן הם לא הסכימו לזה. אבל ועדי בריסק וסלוצק קיבלו את הצעת ועד וילנה, וגם הוסיפו לדרוש שיוטל חרם על החסידים ונשיאם בכלל בכל מקום שהם, ובייחוד על חסידי חב"ד אשר בגלילות מדינת ליטא ואוקראינה ונשיאם המגיד מליאזנא כלומר רבנו הזקן. שימו לב מה שקורה פה. ועד המתנגדים של וילנה התכנס לישיבה, בחרו בית דין, ערכו משפט של חסידי שווינציאן להלקות אותם במלקות כחמש עשרה איש, וגם הציעו לגר, לגאון רבי אליהו את העניין הזה, והגרא הסכים. כנהוג הכריזו שלוש שבתות בשעת קריאת התורה וגם בימי שני וחמישי שביום מסוים יטילו חרם על עדת החסידים ונשיאם. ומטעם הגאון רבי אליהו והרב אב"ד שאנחנו כבר שמענו עליהם הכריזו שכל בני הישיבות, תלמודי תורה והחיידרים יבואו למקום המיועד, וגם הפורשים יבטלו מלימודם בשביל מצווה של קידוש השם בכבוד תלמידי חכמים המתחלל על ידי הכת. אבל חסידי וילנה היו אז בוילנה כבר היו חסידים, חסידי חב"ד, שבזמן ההוא

08:31 כבר היו ערים שלמות שהיו להם ארבעה בתי כנסת וישיבה גדולה וכחמישה עשר חדרים לנערים מגיל דרדקי ועד ללימוד גמרא בעיון קיבלו את ההכרזה בשוויון נפש ואפילו לא שמו לב לזה. כאשר נשמעה ההכרזה הזאת בשווינציאן, התכנסו החסידים לאסיפה והחליטו לשלוח שליחים לכל הגליל, שישלחו מכל מושב ומושב שליח לוילנה להתוועד יחדיו ביום הצהרת החרם, ויודיעו שממחנם שווינציאן הולכים כחמישים איש לוילנה ליום המיועד. חסידי שווינציאן ערכו תכנית סדר היום שהתוועדו חסידי וילנה עם חסידי שווינציאן והחסידים הבאים משאר המקומות, כי שלחו שליחים למרכזים של חסידי חב"ד בפולוצק, במינסק, בשקלוב בבקשה לבוא ליום המוגבל וכולם יחדיו יערכו תהלוכה גדולה בעיר בכלי זמר ובמחולות. ולכן ליום המיועד הזה באו כשלוש מאות חסידים שהצטרפו לעדת חסידי וילנה, והם היו לקבוצה גדולה של כמה אלפים איש. וכאשר הקהל התקבץ למקום המיועד להכריז את החרם, שמשערים שהיו שם יותר מעשרת אלפים איש והעמידו על הבימה נרות שחורים ובית הדין התעטף בטלית וכיסא. הנה בשעה יצאו החסידים בתהלוכה פומבית. מחנות, מחנות, כולם לבושים בגדי שבת והגאונים רבי ברוך מרדכי, חתן הרב"ד, רבי משה מייזליש, מי שהיה תלמיד ותיק של הגר"א וסופר ונאמן הקהילה והגביר עם האחים בני רפאל ועוד מנכבדי הקהילה בראשם וכלי זמר בידיהם תופים, חצוצרות, מצילתיים וזימרו ניגוני שמחה ותבקע הארץ לקולם. והיתה מהומה גדולה ביותר בין הנועדים לשמוע את הכרזת החרם. והרבה, הרבה מאוד רצו לראות במחזה התהלוכה באופן שנשארו רק מתי מספר. מה שעשה רושם אדיר גם על בית הדין שהכריז את החרם. מני אז יצאו המתנגדים במלחמה גלויה נגד החסידים והמחלוקת התגברה משני הצדדים. וכאשר נודע למתנגדים שהרעיון של התהלוכה שביטלה את חריפות החרם בא מחסידי שווינציאן, דנו דין מיתה

11:14 לארבעה מחסידי שווינציאן ואותו זונדל וולף שעכשיו אנחנו מדברים עליו. כן, שהוא הגיע לרוסיה הפנימית וראה את החסידים, ראה כמה שהם טובים. אז אותו זונדל וולף היה אחד משלוחי בית הדין להוציא להורג. שימו לב לדבר הנורא הזה להוציא להורג ארבעה יהודים. בכל אופן, בספירות המתנגדים התייחסו אליו אל זונדל וולף ביחס של חיבה בגלל עבודתו הגדולה ברדיפת החסידים. כאשר עברו שנתיים לערך לשבתו של זונדל וולף בעיר ילניה בפלך סמולנסק, בסביבה של חסידים, וראה את הנהגתם ביראת שמיים, מידות טובות, אהבת ישראל, חיבת התורה. הנה מוסר כליותיו יסרו על אשר במשך שנים רבות רדף את עדת החסידים ועיניו ניצב המחזה של הרציחות בעיר שווינציאן, שגם הוא היה בין הרוצחים בארבעת החסידים, וכתב אל הגר"א הגאון רבי אליהו וסיפר לו מהנהגת החסידים וביקש ממנו, מהגר"א שיסדר לו תיקון על אשר רדף את החסידים בכלל ועל אשר השתתף ברציחת ארבעת חסידי שווינציאן בפרט. באותו זונדל וולף מסיים את מכתבו ואומר ככה: "אין אדם יודע את יומו האחרון, וכאשר אגיע אני למשפט בבית דין של מעלה אני אגולל את דמם הנקי של הצדיקים מחבבי המצווה על ראשי מנהלי הוועד ובית הדין של וילנה". המכתבים של המוסרים ובייחוד מכתבו של זונדל וולף עשו רושם גדול בחוגי מתנגדי וילנה, והחסידים פרסמו את המכתבים בכל מרחבי ליטא במאות עותקים. מה שהעלה את חרון אפם של מתנגדי וילנה, בריסק וסלוצק. בזמן ההוא כבר התפשטה החסידות בכל מדינת פולין הגדולה והקטנה ובחלק גדול מזאמוט מדינת וולין, פודוליה וגליציה וחסידות חב"ד התפשטה בפלחי ויטבסק ומוהליב גם בוילנה וכל אזור וילנה וחלק גדול מפלך קובנה ופלחי צ'רניגוב ופולטבה, יקטרינוסלב, חרסון, חלק גדול ממדינת בסרביה והמתנגדים נוכחו לדעת שחלק גדול

13:57 מעם ישראל נכנס למפלגת החסידות ובייחוד חרה אפם על הצלחת יסודי חסידי חב"ד רבנו הזקן וקבלת התיקונים שהוא עשה בהשחזת הסכין של שחיטה, בחימום המקוואות, בעריכת השולחן ערוך ובעריכת סידור התפילה. מצביא וסדרן מצוין היה רבנו הזקן. כל אשר דיבר, כל אשר החליט לעשות היה במתינות מסודרת אחרי התבוננות עמוקה. רוחב בינתו ותוקף דעתו ורצונו החזק היה מבהיל. מילדותו ועד זקנותו לא נסוג אחור מהחלטתו והסכמתו גם בענייני שמיים וגם בענייני העולם הזה בהשכנת הכלל. דבר יסודי היה לו לרבנו הזקן שכל דבר שיחליט בדעת קודשו לעשותו בענייני הכלל יהא בסדר וגם בסוד גדול. רק אלו שצריכים לדעת ידעו מזה, וגם אותם הזהיר רבנו הזקן שכל ענייניהם יהיו בצנעה ובחשאי. וכאשר כבשה הקיסרית יקטרינה השנייה את רוסיה הלבנה בשנת תקל"ב והיהודים יושבי ערי הכיבוש זכו במשפט אזרח, כלומר נהיו לאזרחים שווי זכויות. השתדל רבנו הזקן להעביר כמה משפחות יהודים בעלי עסקים במסחרים שונים ובעלי אמנות ומנהלי אחוזות אשר בעליהם ידעו את יושרם וטיב הנהגתם בפרט. רבנו הזקן בחר שנים עשר אנשים, רובם אברכים ברי דעת ובעלי מרץ רב מעדת החסידים, והושיב אותם עם בני ביתם ותמך בידם להסתדר בענייני פרנסה בייחוד אשר לרגלי עסקם, יבואו בהיכרות עם האצילים, הנסיכים, הרוזנים, פקידי המוסדות של הממשלה, אשר בזה יסד אבן פינה להשכנת הכלל. רבנו הזקן סידר תוכנית עבודה לשנים עשר אצילים בעיר המלוכה, ואת אחד מהם רבי אברהם יעקב הצורף בחר לראש המפלגה, והם עבדו במשך שנים רבות לטובתם של ישראל על ידי ההיכרות עם הנסיכים ופקידי מוסדות הממשלה. כשנפטר החסיד רבי אברהם יעקב בחר רבנו הזקן בבנו החסיד רבי שמואל משה למלא את מקום אביו. שמואל משה היה חכם גדול ותקיף

16:44 בדעתו ובעל מרץ רב. ואז בשנת תקנד, אלף שבע מאות תשעים וארבע, כשנה אחרי כיבוש פולין הגיעו תלונות רבות מהעיירות בליטא, פולין הקטנה ואוקראינה על עם ישראל בענייני מסחר וקניין. כל זה היה תוצאות השפעתם הרעה של המורים הצרפתיים אשר חינכו את ילדי האצילים ובעלי האחוזות לשנוא את היהודים ולהעליל עליהם עלילות. כאשר נודע לוועד החשאי של עסקני החסידים על דבר התלונות, סידר שמואל משה, ראש הוועד, שכל אחד ואחד מחברי הוועד ישתדל אצל מכרו עם רוזן או אציל להמליץ טוב על עם ישראל ולבוא בדברים עם פקידי בית הפקידות של שר הפנים לעכב את הניירות המתקבלים משרי הפלך בתלונות על עם ישראל ולא למהר להגישם לשר הפנים. שמואל יפה-- שמואל משה הכיר יפה את הנסיך לובומירסקי, שהייתה לו השפעה מרובה בחצר המלוכה של המלכה יקטרינה השנייה, ושמואל משה הרבה לדבר עם הנסיך לובומירסקי בזה, אבל לדאבון לבבו ראה שאין דבריו מתקבלים. אחד מחברי הוועד, החסיד זונדל יצחק משקלוב, הכיר את השר פוטיומקין, שהיה בעל השפעה מרובה על הקיסרית וזונדל יצחק השפיע על השר פוטיומקין שימליץ טוב על היהודים, ואכן זה עזר. הקיסרית שלחה לבדוק את התלונות על היהודים על אתר ונתנה פקודה לשר הפנים שישלח איש אחראי ומבין דבר ואשר היהודים לא יכלו להשפיע עליו, שהוא ייסע לחבל ליטא, פולין הקטנה ואוקראינה לחקור ולדרוש ולבחון את דרכי מסחרם ואורחות חייהם של היהודים, וגם יחסם אל האזרחים הלא יהודים שהם גרים ביניהם. ואותו שליח בכל מקום בו ידבר עם שרי המלוכה והאצילים בעלי האחוזות, והוא ירשום את הכל בספר, ואת מסעו הזה יעשה במשך של לא יותר משנתיים.