פרק 177 - תנועת ההשכלה מנסה להרוס את יסודות התורה, רבינו הזקן פועל עם יהודי רוסיה

00:00 אנחנו ממשיכים בסיפור התהליך כיצד תנועת ההשכלה משתלטת לאט לאט על החיים היהודיים. זה התחיל דווקא מהגאון רבי אליהו, שנתן איזשהו אישור ל-להתחיל ללמוד חוכמות נוספות בנוסף לחוכמת התורה ו... והעתקה של ספרי דקדוק ועוד דברים ולאט לאט זה הולך ומתפשט. משנה לשנה התרבו הצעירים היהודיים הנוסעים לאשכנז ללמוד בבתי ספר שונים רפואה, תכונה, חוכמת הדיבור וההטפה, כלומר תורת הנאום, חוכמת הנגינה, חוכמת הלשון ועוד. רובם היו בעלי כישרונות גדולים ושקדו בלימודיהם בהתמדה גדולה והצליחו לרכוש ידיעות גדולות במדעים עיוניים ומהם שהפליאו את חכמי בתי הספר ולכן הם קירבו אותם לתת להם מקומות הוראה בבתי הספר במשכורות גדולות. השאר חזרו לארץ מולדתם. אותם התלמידים שבאו מוכתרים בכתר ההשכלה, כן לא ככתר התורה כרגע, אלא כתר ההשכלה בחוכמות ובמדעים. הנה מעט מהם נשארו בתמימותם בענייני תורה ומצוות, אבל רובם שדדה ההשכלה מהם את יראתם והתחילו להקל במצוות מעשיות ומהם שיצאו לתרבות רעה לפי ערך הזמן ההוא. הרופאים הסתדרו במשרות טובות בכמה ערים מערי המחוז והשדה. בעלי המדע בשאר החוכמות הסתדרו רובם בערים הגדולות ונתנו את כל לבם להרעיל את צעירי ישראל והנוער בזרעוני ההשכלה, וכדי לעשות במחשך מעשיהם התכסו בטלית של יראת שמיים, ורובם בחרו במלאכת המלמדות ולכיוון שהורגלו בנימוסי וסדרי אשכנז מצאו חן בעיני ההורים ותלמידיהם. השפעה גדולה השפיעו אז בפולין וליטא על מהלך החינוך בכלל ועל התגברות התשוקה בקרב הצעירים ללימוד לשון הקודש בפרט, ושני מאורעות אירעו אז באשכנז בזמן ההשכלה. דבר ראשון נעשתה תוכנית בית ספר לילדים שערך אותה אותו מליץ ומדקדק נפתלי הרץ ויזל, שעל פי תוכנית זו נוסדו אז כמה בתי ספר באשכנז ובאוסטריה. ודבר נוסף קרה שאגודת הפרקליטים, רופאים ומהנדסים וטכנאים עבריים ילידי ברלין החליטו

02:59 ללמוד ולכתוב ולדבר בשפה שהם קראו לה השפה העברית, שהיא בעצם מבוססת על לשון הקודש. צריך להבין שכל הכוונה של מייסדי תנועת ההשכלה הייתה להוציא את היהודים מכל העניין של לימוד התורה והמצוות. הם עשו את זה לאט לאט ב... לפי ערך הדברים שלהם בצורה מאוד שכלית, ולאט לאט התגנבו לתוך המערך של לומדי התורה. מאז תקל"ד ועד תקל"ז, כלומר בערך אלף שבע מאות שבעים וארבע עד אלף תשע מאות... אלף שבע מאות שבעים ושבע, ערכו המשכילים מלחמת תנופה עם נשיאי החסידות בגליציה, פולין, וולין, אוקראינה, ליטא בעלילות מלשינות וכתבי פלסתר, ועדת חסידי חב"ד ונשיאיהם סבלו כפליים לעומת שאר נשיאי החסידים למפלגותיהם, כי סבלו מעבר מזה מהמשכילים ומעבר מזה מהמתנגדים לחסידות. תסמרנה שערות ראש הקורא את ספרות המשכילים וספרות המתנגדים, שברובה נכתבה בידי המשכילים שונאי דת ישראל והכופרים בקדושת התורה וכופרים במציאות הבורא ברוך הוא. גם ההיסטוריונים כותבי דברי הימים בהגיעם לדברי ימי החסידות מהבעל שם טוב ועד לדור האחרון בוגדים ההיסטוריונים האלה באמת וביושר. ישנה אמירה שגם הגנבים והרוצחים של העולם התחתון יש להם חוקי יושר לפי טעמם. לכן ההיסטוריונים אשר בעתם, העת שלהם, ילבינו את השחור וישחירו את הלבן כחפצם ומהלך רוחם והכול למביאים יסוד של דוקומנט, דוקומנטים, מסמכים חזקים כחלמיש צור. אביהם של ההיסטוריונים שקראו לו גרץ, הכופר בקדושת התורה והמחלל את טוהר הנבואה, מבטל את חוכמת הקבלה והחסידות בביטול גמור וכמו נחש צפעוני ישים את רעל אורבו וסם המוות באותו מאמר קצר אודות הקבלה והחסידות בסוף ספרו. ובצדק כינו אותו קרץ, כלומר צרעת, כי חיבורו הוא צרעת ממארת בחוכמת ישראל. ההיסטוריון המדקדק במסמכים ומחטט בחנותי המשכילים שקראו לו דובנוב גם הוא שנאתו לחסידות ולחסידים מבצבצת מכל

06:17 שורה ושורה. מתחיל הוא את סיפורו בתולדות מורנו הבעל שם טוב מתוך איזשהו ערפל של סיפורי נפלאות וענני כבוד של תהילות, עד שאפשר לומר שבראו ויצרו איש אשר לא היה ולא נברא, אלא הוא מחזה דמיוני. אבל לדאבונו אומר דובנוב מוכרח להאמין שאכן היה איש כזה בשם רבי ישראל בעל שם טוב, כי למורת רוחו הסופר והחוקר שלמה מימון, שהוא גם כן בן דורו... מעיד עליו שהוא קיים. אז יש בעל שם טוב, הוא לא יכול להגיד שהוא לא קיים. כל סופרי ישראל, תלמידי המשכילים ותלמידי תלמידיהם, בכל עת ובכל זמן שבאה הזדמנות לידם חביב עליהם להשפיל את כבוד תורת החסידות ואת נשיאי החסידות ולהראות באצבע על מיעוט ערכם לטובת כלל ישראל המוסרי והכלכלי. בשצף קצף על שפתיו ובזעם נורא צועק מאיר בלבן ככרוכיה שביקו-- בויכוח הפרנקיסטים לא השתתף הבעל שם טוב, והוא מוכיח זאת בראיות קורי עכביש ובפלפולי הבל. כל זה בשביל מה? כדי להמיט בכבודו של הבעל שם טוב ולהראות שבני דורו לא התחשבו איתו להזמינו לדבר כזה הנוגע בייחוד לאמונת ישראל ותורתו. וזהו ביזיון גדול לחכם כמוהו? האם הוא לא ידע שכל המש-משתתפים בוויכוח ובראשם הגאון רבי חיים רפפורט היה ממקושרי מורנו הבעל שם טוב? אין זה אלא ששנאת החסידות והחסידים, הוא מסיים, מדברת מתוך גרונו של אותו דובנוב. וכאשר יבקרו את ספרות המשכילים על ידי אנשים ישרים, יהיו הסופרים לחרפות ולדראון עולם על שקרם ועלילותיהם. כמאה עשרים וחמש שנים עמדו נשיאי חב"ד בחזית המלחמה עם המשכילים ומהם כשבעים וחמש שנים במלחמה כפולה גם עם המשכילים וגם עם המתנגדים. ונשיאי חב"ד התנהגו במועצות חוכמה ודעת עד אשר התגברו על שונאיהם מתנגדיהם לכרוע ברך לפני שיטת החסידות. הענפים

09:21 של עץ החיים של הבעל שם טוב בכלל, ושיטת החסידות החב"דית בפרט. אמנם בסופו של התהליך כותב הרבי הריי"צ רבי יוסף יצחק, שזה כשלושים וחמש ארבעים שנה שסופרי ישראל למיניהם התחילו להתעניין בשיטת החסידות, ומהם גם מזמרים שירי תהילה ותשבחות לחסידות ולנשיאי החסידות. הראשון בין נשיאי החסידות, כמובן החסידות החב"דית הוא רבנו הזקן. בעודו ילד התנוצץ בקרבו רעיון עבודת האדמה. כנראה מהקירוב הגדול שקירב את פליטי ביהמ[?] שהתיישבו באחוזת אביו רבי ברוך וליד המעיין הלבן בסביבות ליאזנא. ורבנו הזקן עודד אותם להתפרנס מיגיע כפיהם בשדה ובגן, ועורר את כבוד אביו להיות בעזרתם. כאשר הגיע רבנו הזקן לעונת השידוכים, הסכים להשתדך עם בת הגביר רבי יהודה לייב סג"ל מוויטבסק, בתנאי שחמשת אלפים שקלי הזהב שהבטיח לו לנדוניה ימסור לרשות רבנו הזקן לעשות בהם כחפצו בלי שום התערבות מצידו של החותן. ובשנה הראשונה אחרי חתונתו בשנת תק"ח, הנה בהסכמת רעייתו כבוד הרבנית מרת סטערנא מסר את כל הונו בסך חמשת אלפים שקלי הזהב לקבוצת משפחות שרצו להסתדר בעבודת האדמה כדי שיוכלו לקנות שטחי אדמה, בעלי חיים, כלי עבודה, ריחיים ובתי מטווה לצמר ורפתות. ואז יישובים גדולים הסתדרו סמוך לעיר ויטבסק לאורך הנהר דווינה בכספו של רבנו הזקן. ומזמן לזמן רבנו הזקן היה מדבר בציבור לעזוב את הפרנסות של רוח בשווקים ולהסתדר בעבודת האדמה. וגם ביקר את בעלי היישובים ועורר אותם לקבוע עיתים לתורה בחומש, מדרש ואגדה לטובת הפשוטים שלא הבינו במשנה ובגמרא. בעת ההיא פקד המלך פוניאטובסקי שכל איש ואישה מישראל שיירשם להסתדר בעבודת האדמה יפטרו אותו ממס הגולגולת. הדבר הזה עשה רושם גדול בכל קהילות ישראל, ורבים הסתדרו בעבודת האדמה. העסקנות הציבורית של היהודים בזמן ההוא הייתה ברובה עבודה מקומית בערי

12:24 הפלך והמחוז רק בעניינים כלליים שנוגעים לכלל ישראל, כגון דיני הקהל או הטלת מיסים וארנוניות. אז התערבו בזה באופן כלל ארצי. כאשר היה רבנו הזקן בפעם הראשונה במעזריטש ונוכח לדעת את שיטת מורנו הבעל שם טוב, שיהודים צריכים לעשות לעצמם פרנסה בעבודת האדמה ובתעשיית הכפר, בגידול הגן וגידול עופות ובהמות, בציד דגים ובמתווה צמר. הנה כאשר חזר ממעזריטש לביתו, התעכב בדרכו לעשות תעמולה בכל מקום שבני ישראל הסתדרו בעבודת האדמה ובישובים שעבר בהם התעניין לדעת את מצבם הרוחני והתורני ומצב חינוך הבנים, ופה ושם עורר על שקילתם של בני התורה ויודעי ספר לטובת האנשים הפשוטים ובישובים שונים שבני התורה היו מתלמידי גאוני המתנגדים שהיו עוינים את פשוטי העם ומכנים אותם בשמות עמי הארץ ובורים. היה רבנו הזקן מתווכח איתם. אמנם רק מעט מזעיר פעל שישנו את יחסם אל האנשים הפשוטים, ובמקרים כאלה הנה, מלבד זאת שהיה מעודד אותם ומפיח בהם רוח חיים לעודדם משפלותם היה משתדל לשלוח לשם מישהו למדן, כמובן ממפלגת החסידים, שהיה מתעניין באנשים הפשוטים ומתייחס אליהם ביחס טוב, מה שבמשך כמה שנים נתן את פירותיו, שהרבה מהפשוטים נעשו יודעי תורה בלימוד דף גמרא עם פירוש רש"י ותוספות. משמרת מיוחדת עשתה מדינת רוסיה בגבולה עם פולין, ורק מאז פתחה את שערי מדינתה בשנת תפ"ח לפני סוחרי פולין והאשכנז להביא את סחורותיהם בזמנים קבועים, ימי הירידים להחליף בסחורות רוסיה ואלה שרצו רק למכור את סחורותיהם לא היו רשאים להוציא מטבעות כסף וזהב ושטרות הממשלה היו שווים רק כשליש ממטבעות הכסף. רובל כסף עלה שלושה רובל נייר. הנה משנת תק"ב קבעה ממשלת רוסיה את זמן היריד פעמיים בשנה חודשיים בחורף, חודשיים בקיץ, וכאשר יסיים הזמן הזה היה הגבול נתון תחת

15:16 שמירה מעולה. אצילי רוסיה ורותניה היו בורים גמורים בענייני חכמה ומדע. מהם בכלל לא ידעו קרוא וכתוב והיו חותמים על שטרי חוזה ותעודות בשתי וערב. אבל היו אנשים טובים, טובי לב, אוהבי אדם. הם בכלל לא ידעו כיצד מתנהגים הפקידים שלהם עם האיכרים. הם היו דרים, הפריצים היו דרים בערים הגדולות, עסוקים כל ימיהם בתפנוקות בני אדם, כאשר היו באים לזמן קצר אל אחוזותיהם, היו טרודים בציד חיות שהיה משחק אהוב עליהם מאוד, ולא שמו לב גם למהלכי העסקים שנעשו על ידי פקידיהם. כאשר סוף סוף נודע להם דבר רוע הנהגת פקידיהם עם העובדים ואנשי הכפרים היו מענישים את פקידיהם ומעבירים אותם ממשרותם. האצילים היו סוחרים בירידים והיו מרבים לקנות את הדברים היקרים ביותר אבנים טובות, מרגליות, כלי חרס, כלי זהב, כלי זכוכית, מעשי אורג ורוקם. מסחרים אלה היו על פי רוב בידי היהודים, שהיו האומנים הטובים ביותר בזה. האצילים הציעו לסוחרים ולאומנים בחרושת הכסף והזהב, ובחרושת העץ והאבן, וגם הבקיאים באריגה וריקום במשי וחוטי זהב וכסף, וגם צורפי כסף וזהב הציעו להם להתעכב בתוך רוסיה והיו משלמים להם במיטב עבור סחורתם, ובאופן כזה היו כמה עשרות משפחות יהודיות מתיישבות מדי שנה בשנה ברוסיה, רובם בערים, ולאט לאט התקררו מלימוד התורה ומההנהגה ביראת שמיים. אמנם הגבול בין רוסיה לפולין היה שמור היטב, כפי שאמרנו רוב השנה, אבל מכל מקום היו משפחות יהודיות עוברות את הגבול ברישום הפקידים שומרי הגבול בעד מתנה מועטה או אפילו חינם אין כסף. למה? כי הרוסים היו טובי לב ומתייחסים ברחמים לעני וקשי יום. בצורה כזו העבירו כמה משפחות יהודיות את מושבן מערי פולין לערי רוסיה בפלכי סמולנסק, אוריול, טולה. רובם היו אומנים, סנדלרים, חייטים, חרשי

17:53 פחחים, נפחים ובמשך זמן קצר הסתדרו בסדר חיים טובים במצבם הכלכלי, אבל לעומת זאת מצבם הרוחני כיוון שהיו רחוקים מהמרכזים היהודיים, המצב הרוחני ירד מזמן לזמן. אותם אנשים פשוטים כשהיו בפולין היו להם חברות ואגודות שונות כמו חברת פועלי צדק, חברת משכימי קום, חברת תהילים וכדומה. ובערים הגדולות היה לכל חברה בית כנסת מיוחד, בית כנסת זבחי צדק, בית כנסת החייטים, הנחתומים, הסנדלרים וכל אחד היה חבר באחת החברות והיה בא להתפלל שלוש פעמים ביום בציבור ושומע שיעור אגדה בין מנחה למעריב ופרשת השבוע ומדרש בשבת. ואף שהיו פשוטים בידיעת התורה היו יראי אלוקים ושומרי מצוות. אבל כשעברו לערי רוסיה הפנימית התפרדה חבורתם, ובמקומות רבים היו גרים רק כמה משפחות יהודיות בין מאות ואלפי משפחות של גויים אזרחי המדינה, ולכן לאט לאט ירדו ממצבם המוסרי, התחילו להקל במצוות להתנהג כגויים וגם בניהם ובנותיהם שנולדו להם ברוסיה כמעט שהתערבו בין הגויים מבלי להיות להם מדריך ומחנך. בערים הגדולות עוד היו בתי כנסיות, רבנים, מלמדים, אבל בערים הקטנות שהיה להם רק שוחט ובודק, הוא היה גם החזן. הוא היה גם הבעל קורא בתורה. הוא גם היה מלמד. אז הבנים גדלו ללא תורה, ולעיתים קרובות היו הנערים שנעשו בר מצווה, מברכים ברכת התפילין וברכת התורה בעל פה, מפני שלא ידעו לקרוא בסידור התפילה. הראשון שהתעניין במצבם המוסרי של היהודים בערי רוסיה הפנימית היה רבינו הזקן, והוא שלח שליחים מיוחדים לבקר את יהודי רוסיה ולסדר להם שיעורי לימוד ברבים לפני הגדולים במקרא, משנה וגמרא, מדרש ואגדה, ולייסד חדרים בשביל הילדים הקטנים. הגבול בין מדינת רוסיה ופולין היה בכפר לוליה קווינה[?], הסמוך כחמש עשרה פרסאות לעיר רודניה. מהכפר ולפנים מדינת פולין, מהכפר ולחוץ ודרך המלך

20:27 ההולכת לעיר סמולנסק, רוסיה. בעת ההיא היה עיקר מושב היהודים במדינת פולין ומיעוטם במדינת ליטא. אבל במדינת רוסיה הפנימית ובפרט סמולנסק היו רק משפחות בודדות של יהודים, רובם מעמי הארץ העוסקים במלאכת הנפחות וכדומה, במלאכות המתייחסות לעבודת האדמה והיו אנשי כפר. גם אזרחי הערים בעת ההיא ובחבל המדינה ההיא חיו חיי כפר. אחד מחסידי רבינו הזקן ושמו רבי יוחנן זאב מהורודוק, שהיה אדם נעלה, למדן מופלג, בקיא בכמה מסכתות גמרא בעל פה עם פירוש רש"י ותוספות. בעל דעה רחבה בידיעת תורת החסידות ויותר מזה בעל עבודה ובעל מידות טובות. והוא היה רוכל בכפרים ובחצרות האדונים בעלי האחוזות, והתפרנס ברווח והיה מפריש סכומים גדולים לצדקה. והנה פעם אחת אמר לו רבינו הזקן לרבי יוחנן זאב שיעשה את מהלכו בדבר מסחרו מעבר לגבול בפלך סמולנסק במדינת רוסיה. כל יהודי פולין ידעו שמדינת רוסיה בכלל היא מדינה גסה, בפלך סמולנסק בפרט, הינה רובו גויים ורק משפחות בודדות של יהודים גרות שם, וגם הם, היהודים התגשמו כל כך עד שאי אפשר להכיר בהם שהם יהודים והם דומים בכול לגויים. החסיד רבי יוחנן זאב עשה כדברי רבינו הזקן, אבל המסלול הזה העציב אותו ביותר, כי במקום שכאשר היה עובר בכפרים שבסביבות ויטבסק והורודוק היה מוצא הרבה יהודים בכפרים ובתי מלון על פרשת הדרכים, והיה מתאכסן אצלם ועוסק בתורה, ולפעמים היה פוגש גם בלמדנים וגם בבני גילו החסידים. ועל פי רוב היה חוזר לשבת קודש לביתו או שובת באחת העיירות בסביבות החסידים בני גילו. אבל עכשיו בהילוך הזה שהה כחמישה חודשים וחג השבועות חגג בסמולנסק עם אנשים בורים ועמי הארץ. וכשבא בחודש אלול חזרה אל רבינו הזקן והביא איתו צרור הכסף, סכום גדול שהפריש לצדקה ממה

23:07 שהרוויח בדרך הילוכו זה שהיה פי חמישה ויותר ממה שהיה מרוויח במסלולים הקודמים שלו. אבל הוא התמרמר מאוד על מצבו ובכה במר נפשו לפני האדמו"ר הזקן על שהיה במסיבת בורים ועמי הארץ, והתחנן על נפשו לפוטרו מעבודה זו ולהתיר לו לסחור כבתחילה באזור של יהודים. אמר לו רבינו הזקן "מהשם מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ" כך כתוב. השם יתברך מכוון את דרכי הגבר לפי מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שהוא יהיה בו, כדי שהרצון של הקדוש ברוך הוא יובא לידי פועל. ואדם מה הוא אשר יאמר בזה אינני חפץ ובזה אינני חפץ. אחרי חג הסוכות שוב עשה החסיד רבי יוחנן זאב את מסעו מעבר לגבול כבתחילה, ומכיוון שהיה שלג רב והקור גדול, הוכרח להתעכב בכמה מקומות כשבועיים ויותר, והיהודים שהתאכסן אצלם היו פנויים ממלאכתם, ושם על ליבו לשוחח איתם מבני ביתם, להורות להם עדי[?] מהתורה, לעורר אותם למידות טובות, והשם הצליח לו, ובמשך החורף כבר היו לו כמה בעלי תשובה. וכאשר הגיע לרבינו הזקן בתחילת חודש ניסן, היה שמח וטוב לב מעבודתו הגדולה אשר הצליח בה. ותרומת פרנסתו לצדקה שהביא לרבינו הזקן, הוציא רבינו הזקן על הוצאות מלמדים לאותם מקומות ברוסיה הפנימית. אחרי חג הפסח קרא רבינו הזקן בשם כמה אנשים ושלח אותם לפלך סמולנסק, לעיירות, לכפרים, על פי הכיוון שנתן החסיד רבי יוחנן זאב. ולא עברו שלוש שנים עד שנוסדו שם קהילות מסודרות עם רבנים, שוחטים בודקים, מלמדים, בתי כנסיות ולהבדיל מקוואות ומוסדות של צדקה. וככה עברו כעשרים שנה. וכאשר פתחה ממשלת רוסיה את שערי מדינתה הפנימית בשנת תקנ"ד, אחרי חלוקת פולין, שכל מדינת ליטא, וולין ופודוליה נספחו לרוסיה ומאות משפחות וביניהם הרבה גדולי תורה, העתיקו את מושבם לערי

25:44 רוסיה הפנימית. התפלאו כולם על מצבם המוסרי הגבוה של הקהילות הקטנות שהחזיקו בתי כנסת ורבנים מופלגי תורה וגם מלמדים מומחים.