פרק 174 - המשך סיפורו של הדוד ר' זעלמעלע סטוצקר

00:00 רבי שלום יהודה. באחד הימים קרא אותי מורי ורבי הקדוש לחדרו ואמר לי כבר הגיע מועד לישא אישה. וכאשר בא אחד ממחזיקי הישיבה וחפץ לקחת חתן לבתו, והוא חושב שאני ראוי לכך, ואשר אחרי החתונה, למזל טוב, אהיה פרוש כמה שנים לשקוד בתורה בקדושה ובטהרה. כמובן שהסכמתי לדברי מורי ורבי ובו ביום היה קניין וכעבור כמה חודשים בא חותני הצדיק עם חמותי הצדקנית ועם הכלה רעייתי התמימה והישרה במעשיה הטובים בעיני אלוקים ואדם לעיר מינסק, לערוך את החתונה ברוב פאר והדר. מורי ורבי הקדוש סידר ברכת הקידושין ובירך אותנו תחת החופה. ואז ממשיך... ואז ממשיך שלום יהודה לספר שכשלושה חודשים ישבתי בכפר אצל חותני הצדיק וחזרתי לבית מדרשו של מורי ורבי הקדוש. כאשר הגעתי שאל אותי: "למה מיהרת לבוא?" אמרתי לו: "נפשי חשקה בתורה". "טוב הדבר", אומר לי, "אבל בכל זאת סע הביתה. כאשר ייוולד לכם בן או בת תבוא אז ברשות אשתך ללמוד כמה שנים בפרישות". חזרתי לביתי בכפר. שקדתי בלימוד באופן נפלא ובעזרת השם יתברך לא פסק פומיה מגירסא כל הימים, להרבות הלילות בשקידה עצומה. כאשר נולדה בתי הבכורה לקחתי רשות מאשתי ללכת לבית מדרשו של מורי ורבי הקדוש, וישבתי שם כעשר שנים, אשר במשך הזמן הזה רק כשלוש פעמים הייתי בביתי. במשך עשרת שנות לימודיי, בעיון רב ובשקידה עצומה, עליתי למעלה מעלה עד שהייתי אחד משולחן התורה, ומורי ורבי הקדוש ובנו הגאון הצדיק התמים, אשר רוח אלוקים נוסה בו, רבי אליקים שרגא, שנפטר בעודו אברך בחיי אבי מורי ורבי הקדוש ואני. מורי ורבי היה אומר בסגנון כזה: "היום גילו לי מן השמיים פירוש זה" או "בלילה גילו לי לימוד זה במתיבתא דרקיע". ופעם אחת אירע שבשולחן

02:30 הטהור הקשו קושיה גדולה מאוד ומורי קרא לי לחדרו לעיין כיצד להשיב על הקושיה. בנו של מורי ורבי הקדוש ואני עמלנו ויגענו בעמל רב. פלפלנו והתווכחנו ועמלנו שוב ושוב ולא הועלנו במאומה והקושיה במקומה עומדת. גם מורי ורבי הקדוש לא יכול לעמוד על יישובו של דבר והיה בצער גדול ואמר: "אילו הייתי חשוב למעלה היו מודיעים לי את יישובה של הסוגיה". הוא דיבר על עצמו. אילו היה אפרים פישל ירא שמיים היו מגלים לו את הפשט האמיתי. ואז דיבר לעצמו ואמר: "אפרים פישל, תעשה תשובה ואז ירחם עליך השם יתברך" ובכה בכי רב. כאשר ראינו את צערו של מורנו ויסוריו הגדולים התחלנו לנחם אותו. הרי גם בתשובות הגאונים ראינו שנשארו כמה שאלות בלי שהצליחו לענות עליהן. גם בחכמי התלמוד ראינו כמה וכמה שאלות שנשארו בתיקו, כלומר בלי תשובה. ולמה יצער מורנו ורבנו הקדוש ככה? אבל לא הועלנו והוא היה בצער גדול. יצאנו מחדרו בצער. בבואנו לישיבה ראינו והנה איש זר לבוש בגדים קרועים, תרמילו על כתפו, מקלו בידו, בא לישיבה וישב על אחד הספסלים והתבונן בכל הנעשה בישיבה. כעבור רגעים אחדים קרב אליי האיש ושאלני, "האם הוא הגאון ראש הישיבה? כי דבר סתר לי אליו." נתתי לו שלום והחזיר לי שלום. שאל אותי האיש לאמור, "אתה ובכיר התלמידים היושב ראשונה בין השניים היושבים עם ראש הישיבה בשולחן התורה?" אמרתי כן כך. אמר לי, "ברוכים תהיו." חזר האיש על דבריו לאמור כי דבר סתר לו אל מורנו וביקש ממנו שיוליך אותו לחדר ראש הישיבה. אמרתי לו שאין זה לפי כבוד תורתי, רק אני אמסור אותו על יד אחד התלמידים להורות לו את הדרך. אמר לי, "אולי בכל אופן תוביל אתה?" אמרתי לא.

05:13 האורח הלך עם אחד התלמידים לחדרו של מורי ורבי הקדוש, ואני ישבתי ללמוד את שיעורי מבלי לשים לב אל האיש ואל שיחו עמי. הרגשתי שרוחי טובה עליי מאוד מאוד. למדתי בעונג רב כמה שעות רצופות, בלי להרגיש את חום היום ובלי לראות ולשמוע מכל הנעשה סביבי. וקהלות המנחה... קרב אליי אחד התלמידים מהשולחן הטוב ואמר לי שמורנו ורבנו הקדוש קורא לי אל חדרו, לשולחן התורה, ואשר בנו הצדיק איש אלוקים כבר נמצא שם והם מחכים לי. מיהרתי ורצתי לחדרו של מורי ורבי הקדוש. כאשר נכנסתי ראיתי והנה רוחו של מורנו ורבנו טובה עליו מאוד מאוד שלא כדרך הרגיל. ומה מאוד מפליא כי בעוד שעה קלה ילך מורי ורבי הקדוש לעטות מוסר, אך רוחו טובה ופני קודשו מאירים ושמחים, אשר גם בשמחת תורה לא ראיתי את פני מורי ורבי הקדוש מאירים כמו בשעה ההיא, ואני עודני מתפלא פלא ופלא על מה ועל מה כך. והנה בהתקרבי אל מורי ורבי עמד מורי ורבי הקדוש על רגליו מלוא קומתו ואמר, "ברוך הבא, אהובי, תלמידי הגאון הצדיק תמים, הברוך מבשר נביא השם, המיועד בכל עת לבשר ענווים דברי קודש תורתו." מורנו ורבנו הרב רבי שלום יהודה. עכשיו אומר לנו מורנו ורבנו הקדוש לבנו הגאון ולי, "שבו ואומר לכם יישוב נכון בקושיית תלמידי השולחן הטוב ויאירו עינינו." שעה גדולה דיבר מורנו ורבנו ביישוב הקושיה העצומה של השולחן הטוב, וכאשר סיים אמר, "הידעתם מאין באו לחידושי תורה אלו? הקדוש ברוך הוא ראה בצערי ושלח לי את אליהו הנביא זכור לטוב, והוא אמר לי את הדברים האלה שאמרתי לכם." ואני מספר שלום יהודה עודני משתומם על דבר גאונות היישוב ומשתהה על אודות סיפורו של מורי אשר אליהו הנביא

07:43 זכור לטוב התגלה אליו בהקיץ, ועל חשיבותו של רבי ומורי אצל קודשא בריך הוא לשלוח לו מלאך לגלות לו סודות התורה. והנה הוא פונה אליי ואומר, "גם אתה זכית לדבר עם אליהו הנביא זכור לטוב והוא בירך אותך וגם מצאת חן טוב בעיני קודשו, והוא רצה לקחת אותך עימו ללכת אליי כאשר למדתי את היישוב של הקושיה, אבל אתה סירבת ומסרת אותו על יד התלמיד החשוב רבי אריה לייב. כאשר שמעתי מספר שלום יהודה שהאיש קרוע הבגדים היה אליהו הנביא זכור לטוב, ואני בעוונותיי הרבים לא זו בלבד שלא זכיתי לשמוע את דברי תורתו, אלא עוד פגעתי בכבודו. נפלתי על פניי ובכיתי במר נפשי וביקשתי ממורי ורבי הקדוש שיסדר לי תיקון ותשובה, וצמתי לילה ויום חמש פעמים עד שידעתי נאמנה כי השם העביר את חטאתי וקיבלתי להיות שוקד במידת הענווה. בזמן ההוא ואני בן עשרים ושמונה שנים, והנה על פי עצתו של מורי ורבי הקדוש הלכתי בגולה בתוככי העניים ההולכים מעיר לעיר, והייתי בגולה כשלוש שנים בהסכמת אשתי וברשותה. כאשר חזרתי ראיתי שמורנו הקדוש חלוש בבריאותו ותלמידי הישיבה שוקדים בלימודם, ומורנו ורבנו הקדוש המעמיס עליי את עול הקודש של הישיבה הקדושה. במשך שנתיים היה מורנו ורבנו חולה ואז נפטר. וכעבור כשנה, בהסכם כל זקני הגאונים ושבעת טובי העיר ופרנסי הקהילה נתקבל התלמיד הוותיק, הגאון החריף ובקיא רבי יחיאל מסלוצק לרב ממלא מקום מורנו ורבנו הקדוש.