פרק 173 - סיפורו של הדוד של רבי יצחק אייזיק

00:00 ממשיך ומספר רבי יצחק אייזיק את תולדות חייו. כל הימים, עוד מקטנותי נכסוף, נכספתי לנסוע לאחת הישיבות המפורסמות בזמן ההוא בכל הגליל. דוגמה בהומל עם הגאון רבי עקיבא אליעזר, בסמילה עם הגאון רבי יעקב ירוחם, בסמרגון הגאון רבי אליעזר זליג, ובכוכנוב[?] הגאון רבי חיים טוביה. ומי יאמר במינסק האדירה שהיו בה כמה ישיבות, כמה ישיבות. אבל אבי הגאון מאן לשלחני לישיבה. הרבה פעמים ביקשתי מאבי שיועיל לשלוח אותי אל אחת הישיבות, אבל הוא לא ענה לי על זה אפילו. דיברתי עם אמי הרבנית. הרביתי לבקשה, גם הוכחתי לה את התועלת המרובה שישנה בלימוד בישיבה, ואשר חכמינו זכרונם לברכה אמרו הוי גולה למקום תורה, וגם קנאת חברים תרבה את השקידה. אבל אמי הרבנית, שהייתה נוהגת כבוד מעולה באבי, מעולם לא ישבה לפניו חוץ מאשר בזמן הסעודה, והייתה עושה אוזנה כאפרכסת לכל הגה היוצא מפיו. אבי היה ממעט בדיבורו, וגם בעת הסעודה היה עוסק בתורה שהיה אומר בעל פה דברי תורה, ובעת שדיבר עם מישהו לא הגביה את עיניו. גם בזמן שדיבר עם אמי הרבנית היו עיניו למטה. פעם אחת הרביתי לבקש את אמי הרבנית אשר תדבר עם אבי ותבקשו כי ישלחני לאחת הישיבות. ענתה לי אמי בני יקירי, ידעת כי אביך גאון אדיר וירא אלוקים וחפץ באמת בטובתך. אם אביך היה יודע אשר זהו טובתך, בוודאי היה עושה זאת, אבל כאשר הוא אינו חפץ בוודאי טובתך היא רק שתלמד בביתו ותחת השגחתו. אבל עכשיו, לאחר שאבי נפטר ובמצב ההווה הוכרחה אמי לשלחני אל אחד ממקומות התורה, ובחרה לשלוח אותי אל דודי, הרב הגאון רבי זלמ'לה. ובתחילת חודש תמוז שנת תקמ"ב, כלומר אלף שבע מאות שמונים ושתיים, באתי אל

02:47 דודי הגאון רבי זלמ'לה. הוא קיבל אותי בסבר פנים יפות, גם הבאתי איתי מתנה כבודה מאמי הרבנית לאחותה, דודתי, וגם כסף במזומן בתור תשלום עבור מזונותיי בבית דודי ודודתי. כשבוע נחתי מעמל הדרך. הייתי רצוץ מאוד, גם נשבר ברוחי מפטירת אבי ופטירת אחי, וגם ההרחקה שלי מבית אמי, ונמצאתי בבית זרים אשר בעת הראשונה הנה על כל מדרך כף רגל נזכרתי כי יתום אני ויחיד אני לאמי, שנשאר מארבעה ילדים אשר ילדה. אבל כאשר דודי רבי זלמ'לה התחיל לבוחנני בלימודים כדי לדעת איזה סדר יסדר לי בלימוד, הוסר עצבוני ורפיון רוחי, וכאילו במתחת נרפאו כל תחלואיי והתעודדתי. ובמשך כמה ימים סידר לי דודי סדר בלימודים. בחר לי אחד מהאברכים המצוינים ביותר שבקבילינק[?] כחבר ללימוד, ושתי פעמים ולפעמים גם שלוש פעמים בשבוע היה דודי אומר לפנינו פלפול בסוגיות בהן אנו לומדים. מי היה דודי הגאון רבי זלמ'לה? הוא היה יליד העיר סטוצק, מושב יהודים בכפר כעשר פרסאות ממינסק. עד שנתו השלוש עשרה למד בכפר ולאחר מכן נסע לישיבה במינסק ושם למד בהתמדה גדולה ובשקידה עצומה כחמש שנים ואז התקבל לישיבתו של הגאב"ד הגאון רבי יחיאל, בעל סדר הדורות. בישיבת הגאב"ד הגאון רבי יחיאל היו שלוש מערכות של תלמידים ועל כל מערכה ומערכה היה ראש ישיבה מיוחד. על מערכת התלמידים הראשונה היה ממונה הגאון רבי בצלאל הכהן רבה. על המערכה השנייה היה הגאון רבי פסח אורי חסידה ועל המערכה השלישית היה הגאון רבי שלום יהודה העילוי מסמילה. ופעם אחת בשבוע היה הגאב"ד הגאון רבי יחיאל בעצמו אומר פלפול חריף מעוטר בבקיאות מבהילה לפני כל מערכה ומערכה בייחוד. ובזמן אמירת הפלפול של הגאב"ד היו באים בכירי גאוני מינסק מהמצוינים שבדור. אחרי בחינה

05:30 רבה מספר לי דודי הגאון רבי זלמ'לה התקבלתי, התקבלתי הגאון כן, הדוד התקבלתי למערכה השנייה אל הגאון רבי פסח אורי חסידה, שהיה חריף ובקיא ולמדתי בשקידה גדולה. הנהגותיו של הגאון רבי פסח אורי חסידה בעצמו היו שמעולם לא שח בקול רם במילא דעלמא, כלומר בענייני העולם. כאשר היה מדבר עם אדם לא היה מביט ולא היה מסתכל חוץ מד' אמותיו והיה מרבה בתעניות והיה זהיר גם באכילת בצלים מפני חשש תולעים, והיה רגיל לומר וידוי ועל חטא שלוש פעמים בכל יום, ואמירת הסליחות והתיקון של יום כיפור קטן שלו היה פולח את לב השומע. שנה תמימה מספר לי דודי עשיתי במערכה של הגאון רבי פסח אורי חסידה בשקידה גדולה ובעזרת השם יתברך רכשתי לי ידיעה גדולה בשני הסדרים של נשים ונזיקין, וגם חידשתי חידושי תורה שהגאון רבי פסח אורי חסידה נהנה מהם, ופעם אחת עלה בידי לתרץ אחת הקושיות שהקשה הגאב"ד רבי יחיאל בפלפולו בסוגיה של נדר של נזירות בפרק הראשון של מסכת נדרים. והנה באחד הימים נקראתי, אומר לי דודי, אל הגאון רבי פסח אורי חסידה, ומכיוון שחש שנכנסתי לחדרו שאל מי נכנס? כי כן היה מנהגו כל הימים לא להביט חוץ מד' אמותיו ולא להסתכל בפני איש, ולכן כשהיה מרגיש שמישהו נכנס לחדרו היה שואל מי נכנס. אמרתי נכנס הבחור זמיל מסטוצק. ברוך הבא אומר הגאון רבי פסח אורי חסידה, תלמיד ותיק ובעל חידוש טוב. כאשר התקרבתי אליו מצאתי אותו כפוף, יושב ומעיין בספר שערי תשובה לרבנו יונה ומעיניו נוזלות דמעות. פחדתי. בני יקירי, תלמידי חביבי אומר לי רבי פסח אורי חסידה. ידעתי בני, ידעתי כי חטאתי, ואנוכי אשם בחטא נורא, ובכה בקול. חס ושלום, חס

08:07 ושלום קללה אשר הבאתי עליך. אמנם גם אני אומר ובדמעות ממש לא במרד ולא במעל עשיתי זאת כי אם בשגגה אשר לא ידעתי כי אתה תלמידי חביבי כבר הזקנת יותר על שמונה עשרה שנה ועברת על מאמר חז"ל בן שמונה עשרה לחופה. כאשר ראיתי את גודל צערו אמר לי דודי אמרתי אמת הדבר בן תשע עשרה שנה אנוכי היום, אבל נפשי חשקה בתורה. אבל מורי הגאון לא אבה לשמוע וציווה עליי לנסוע הביתה להוריי ונתן בידי מכתב ובו יהללני ומגיד שבחיי בידיעת התורה. חזרתי הביתה וכחודש ימים עשיתי בביתי, ובאחד הימים הגיע מכתב מהרב אליהו פייביש, אחד הדיינים אשר כותב בשם הרב הגאון רבי יחיאל אל אבי הצדיק, כי אחד מבעלי הבתים החשובים שבעיר שהוא מוקיר ומכבד רבנן, רוצה להשתדך ולקחת אותי לחתן לבתו ומתחייב להחזיקני עשר שנים עם כל אשר ייוולד לנו כדי שאוכל לעסוק בתורה. ממשיך ומספר הדוד לרבי יצחק אייזיק. אבי הצדיק ואמי הצדקנית נסעו איתי לעיר מינסק ובו ביום שבאנו למינסק היו קישורי התנאים ואחרי כשלושה חודשים הייתה החתונה. אחרי החתונה שוב התקבלתי לישיבתו של הרב הגאון רבי יחיאל, אבל אז נכנסתי כבר למערכה השלישית של התלמידים אל רבי שלום יהודה העילוי מסמילה. מיהו הגאון הצדיק רבי שלום יהודה העילוי מסמילה? הוא היה תלמידו של הגאון הנורא והצדיק האיום המקובל רבי אפרים פישל קדוש, שהיה רב במינסק, אשר הגאון רבי יחיאל בעל סדר הדורות היה תלמידו וממלא מקומו. רוח הקודש הופיעה, מספר הגאון הצדיק רבי שלום יהודה מסמילה לדודי הגאון רבי זמיר מסטוצק[?]. רוח הקודש הופיעה באמת מדרשו של הרב רבי אפרים פישל קדוש, ובזכות עבודת אבותיי הקדושים מספר הגאון רבי שלום יהודה. כי אבי הצדיק

10:58 מהיותו בן שש ועד יומו האחרון היה יושב בחדר ובבית המדרש ולומד בקדושה ובטהרה. ובהיותו בן ארבע עשרה השיא אותו אביו זקני הגאון והצדיק, השיא אותו אישה את אמי הצדקנית בהיותה יתומה מאבי הצדיק ואיש אלוקים אשר בשמו הקדוש הנני קרוי. ושנה אחרי הנישואין נולדתי. בגודל זכותם וצדקתם של הוריי ואבותיי הקדושים זכיתי שראש הקהל שם ליבו עליי לתת אותי על יד מלמדים ומורים טובים. ובהיותי בן שלוש עשרה שנה כבר הייתי בשולחן השני של מורי ורבי הגאון הצדיק רבי עזריאל זבולון, ראש הישיבה בסמילה. ובהיותי בן חמש עשרה שנה אמר לי מורי ורבי הגאון הצדיק רבי עזריאל זבולון שעליי ללכת לבית מדרשו של הצדיק הנורא מורי ורבי הקדוש, ונתן לי מכתב המלצה. שני שבועות בחן אותי מורי ורבי. ממשיך ומספר הגאון רבי שלום יהודה. שלום יהודה מסמילה מהעיר סמילה שהוא בעל הסיפור הזה. כן, והוא מספר את כל זה לדוד של יצחק אייזיק, לדוד שלו, שעכשיו מספר את זה לו בעצמו. סיפור מורכב, אבל ננסה לעקוב אחרי הפרטים. מספר רבי שלום יהודה. בבואי למינסק ראיתי אור תורה זורח בכל העיר מהקצה לקצה. הרבה ישיבות תלמידי חכמים, צדיקים, גאונים, פרושים ועולה על כולם לישיבת הרב הגאון המקובל רבי אפרים פישל קדוש. מכל התלמידים של הישיבות בעיר מינסק בחר הגאון המקובל רבי אפרים פישל מאה ועשרים תלמידים, חילק אותם בחמש מערכות. כל מערכה ומערכה בשולחן בפני עצמה. ארבע מערכות בנות עשרים וחמישה תלמידים ומערכה אחת בת עשרים תלמידים. כל התלמידים היו בעלי כישרונות מצוינים ושוקדים בהתמדה נוראה, מהדרים במצוות ויראת שמיים. גם בעלי השולחן הראשון היו בקיאים בגמרא עם רש"י ותוספות, וכל שולחן ושולחן היה מעלה בקודש עד השולחן החמישי שקראו

13:33 רבנו שולחן הזהב הטהור של התורה. סדרי הלימודים היו לפי מערכת השולחנות. בפני תלמידי ארבעה שולחנות היה רבנו אומר שתי פעמים בשבוע. בעשרים התלמידים של המערכה החמישית היו שלוש חלוקות עשרה תלמידים שולחן הזהב, עשרה מעולים שבהם אותם קרא רבנו שולחן הטהור, שניים שבהם בחר רבנו להיות בצוותא עמו להתיישב בחידושי התורה שעלו ברעיונו הקדוש, מה שלא גילה לשום אדם אחר, ולשולחן הזה קרא רבנו בשם שולחן התורה. אני עברתי שם בחינה, מספר רבי שלום יהודה רבי...