פרק 175 - דודו של יצחק אייזק ממשיך בסיפור חייו

00:00 סיפורו של החסיד רבי יצחק אייזיק, חסיד של אדמו"ר הזקן ואחר כך של הרביים של חב"ד שהגיעו אחריו, שמספר כרגע על סיפור חייו של הדוד שלו, רב זמיל סוצקר. ואנחנו נמצאים באמצע הסיפור. ממשיך דודו של יצחק אייזיק לספר לו: "כאשר התקבלתי," מספר לי דודי הגאון רבי זמיל פעם שנייה בשנת תפ"ה, כלומר אלף שבע מאות עשרים וחמש למספרם. "כאשר התקבלתי אז בישיבת הרב אב"ד אל המערכה השלישית אל הגאון רבי שלום יהודה, קיבלני ראש הישיבה בסבר פנים מאירות, כיוון שמצא בי כישרון מיוחד בהעמקה אשר הוא אהב מאוד. עשר שנים עשיתי בבית חמי ועסקתי בתורה בשקידה עצומה. אמנם בכל משך זמן זה לא נולדו לנו ילדים. כל הימים אחרי חתונתי הייתה אשתי מכבדת אותי בכבוד רב והייתה סובלת ונושאת בעול ובלבד שאוכל לשקוד בתורה. ובמשך השנים, הנה כל פרנסתנו היה נותן לנו תמיד חותני הגביר התורני ביד רחבה. בדירה מיוחדת כל צרכינו במאכל, משתה, הלבשה, הנהלה, הסקה, מאור היה נמצא לנו במידה גדושה ובעין יפה. ועם זה הנה הרבנית עשתה לנו עסק של פרנסה בחנות של סחורה להלבשה, ובמשך זמן זה הרוויח סכום הגון. אבל השם סגר את רחמה וכל הרפואות וכל הסגולות לא הועילו במאומה. וככה עברו יותר מתשע שנים. וכאשר התקרבה השנה העשירית ואשתי הרבנית עדיין לא נפקדה, הייתה יראת השם מאוד. היא ידעה שההלכה של מי ששעה עשר שנים ולא ילדה צריכה להתגרש, והייתה בוכה לילה ויום בתפילה ותחנונים להשם יתברך. אמנם השומע תפילת כל פה ראה בעוניה ונתן לה הריון, ולתקופת השנה חבקה בת. ואני עדיין שוקד בלימוד ביתר שאת וביתר עוז. וכעבור שנתיים חלתה הרבנית בחולי רב, והשם שלח עזרו מקודש וריפא אותה. אבל

03:02 הבת חלתה חולי גדול וכל הרפואות לא הועילו ונשארנו רצוצים ושבורי לב. בזמן ההוא באו שליחים מיוחדים מקהילת העיר קביליניק אל מורנו הרב הגאון רבי שלום יהודה בבקשה לבחור רב לעדתם בקביליניק. הגאון הרב אב"ד קרא עשרה אשר בתוכם היו גם הגאונים רבי פסח אורי חסידה ורבי שלום יהודה. כולם פה אחד בחרו בי. ואני אם כי לא רציתי במשרת הרבנות, אבל להיותנו שבורי לב מהאסון הנורא שקרה לנו בפטירת הבת, הנה על פי עצת מורי ורבי הגאון רבי שלום יהודה החלטתי לקבל עליי עבודת הקודש בקהילת קביליניק. ובתחילת שנת תצ"ח, כלומר אלף שבע מאות שלושים ושמונה, ואני בן שלושים ושלוש שנים, יצאתי מעיר הבירה מינסק לשבת על כיסא הרבנות בעיר קביליניק. גאוני קריית חכמי מינסק התוועדו שם באספת חכמים לכבודי, שוחחו בדברי תורה, עשו לי כבוד גדול אשר גם הרב אב"ד הגאון, ראש הישיבה והגאונים אדירי התורה, ראשי המתיבתא רבי שלום יהודה, רבי פסח אורי חסידה ורבי בצלאל כהנא גם הם באו ובפניהם ובמעמד כל פרנסי הקהילה אמרתי פלפול עצום בסוגיה ונתערבו במשנת כל הזבחים וחידשתי כמה עניינים בקושיית הריב"ם ובישובי הר"י ובסברת רבנו תם בתוספות אפילו אחת בריבו. חותני הגביר התורני עשה סעודת מצווה לכל תלמידי המערכה שבה למדתי. התלמידים הוותיקים, חבריי המופלגים בתורה ויראה ומורנו ורבנו רבי שלום יהודה בראשנו יושבים ומתפלפלים בדברי תורה. ואז בכמה עגלות יצאתי עם חבריי המלווים אותי אל העיר קביליניק, אשר בכבוד גדול התקבלתי שם ומצאתי שם כחמישים בעלי בתים יודעי תורה וכשלושים אברכים מופלגים בלימוד, שרובם למדו בישיבת סמרגון, וכשנים עשר בחורים בעלי כישרון רב שלמדו בישיבה שבעיר קביליניק אצל הר"מ המופלג בתורה ויראה הרב התורני רבי פתחיה מאיר שקדן. ואז כחמש שנים

06:12 עשיתי בקביליניק בחיי מנוחה בתורה ובגדולה, והייתי טרוד כל הימים לרבות הלילות בשקידת הלימוד עם בעלי הבתים ואמירת שיעורים לפני האברכים מופלגי התורה ובחינת התלמידים בישיבה ובחסדי השם יתברך חידשתי כמה חידושי תורה. בשנה השלישית להתיישבותנו בקביליניק ילדה לי הרבנית בן אשר חי רק כחמישה חודשים ושוב היינו בצער גדול. ובשנה החמישית לבואנו לשם חלתה הרבנית בחולי גדול וכחודש ימים התהפכה בכאביה ונפטרה בשם טוב. חותני הגביר התורני רצה להשיאני את אחת מקרובותיו ואני מענתי כי החלטתי לעזוב את כהונת הרבנות ולהיות גולה למקום תורה או ללכת בגולה לאיזה זמן. והכרחתי את חותני התורני אשר ייקח לו את כל הרכוש בכלי בית, בבגדים ובתכשיטים של הרבנית ביתו נשמתה עדן. וכעבור שלושה חודשים עזבתי את קביליניק. עשיתי לעצמי כלי גולה, התרחקתי ונדדתי עד העיר בריסק, אשר שמע טוב שמעתי עוד בהיותי בישיבת הרב אב"ד במינסק, ושם בבריסק ישבתי כשנה. רוב הימים הייתי בבית המדרש ומקופת הכנסת אורחים הייתה פרנסתי במנוחה ואני שוקד בלימודיי יום ולילה. בדרך הלוכי אל בריסק עברתי בכמה עיירות גדולות וקטנות, כפרים ויישובים, ובכל מקום מצאתי תלמידי חכמים עוסקים בתורה מהם מבטלים מכל עבודה ומלאכה ורק תורתם אומנותם. ויש העוסקים במסחר וקניין או במלאכה ועבודת שדה וגן, ועם זה קובעים זמן לתורה בעיון ומהם בקיאים בשישה סדרי משנה או בכמה מאות דפי גמרא בעל פה. ובעת עומדם בשוק בחנות, בעת מלאכתם בעבודתם הם גורסים משניות או שונים את הגמרא למגרס. ובכל מקום מושב בני ישראל מצאתי אברכים הסמוכים על שולחן חותניהם ובחורים הסמוכים על שולחן אביהם, והם הם ראשי השוקדים בתורה ועבודת הבורא בשקידה עצומה, ומהם הרבה בעלי כישרון מצוין. שנה וארבעה חודשים עשיתי בדרך עד בריסק,

09:16 אשר אליה התגעגעתי מכבר ימים מאז סיפר לי מורי ורבי הגאון הצדיק רבי פסח אורי חסיד אודות חברו הצדיק תמים הגאון המקובל רבי זבולון שמעון פרישא, אשר עוד בבחרותו זכה לגילוי אליהו, וזה כמה עשרות שנים שהתיישב בעיר בריסק, ואליו נכסוף נכספתי לראותו ולהיות תלמידו. ובדרך הלוכי פגשתי בכמה תלמידי חכמים מופלגים והולכים בגולה, וביניהם גאונים גדולים וצדיקים מופלאים, בעלי ענווה, בעלי מידות טובות. והיו גם כאלה אשר בדרך הילוכם היו שונים גמרא עם פירוש רש"י ותוספות בעל פה. בהיותי בכפר קריצ'ינקא כמהלך יום מעיר בריסק, ושם גם מושב יהודים כשבעים משפחות מגדלי בהמות ועובדי אדמה, וביניהם כארבעה זקנים גדולי תורה, ושניים מהם הם ראשי הישיבה הלומדים עם שמונה אברכים בני תורה, ועם שלושה עשר בחורים ובהם חמישה בעלי כישרון רב. וכאשר הגעתי לשם שמחו עליי שמחה גדולה ועיטרוני בכבוד, והתחננו שאתעכב אצלם איזה זמן. בראותי את תמימותם של אנשי המושב ההוא וגודל יראתם וצדקותם ביעוד המצוות והפעלת זהירותם בכבוד התורה וכבוד תלמידי חכמים עמלים ויגעים בעבודת פרך, הם נשיהם ובנותיהם ובניהם מהקטנים שהגיעו לחינוך עד הגדולים, כולם עוסקים בתורה ועם זה מכניסי אורחים ופנים שמחות ומכבדי תלמידי חכמים בעין יפה. לא יכולתי להשיב פניהם ריקה והתעכבתי אצלם מהעצרת עד תחילת מנחם אב. כאשר הייתי שמה שמעתי כי כעשר פרסאות משם ישנו כפר גדול וגם שם ישהו יהודים. אבל העיקר כי כפרסה מהכפר ההוא ישנה חצר של אדון אדיר בעל הון רב, והאדון עצמו דר במרחקים במדינת צרפת ואת חצרו עם כל הכפרים, הנהרות, היערות ובתי המלון השכיר ליהודי אחד ואותו יהודי הוא מוקיר ורחים רבנן ויושבים בחצרו על הוצאותיו כמה תלמידי חכמים וגאונים, והוא מפזר לצדקה ביד רחבה. כי

11:51 היום ההוא. כי היום הוא כמעט ארבעים שנה עברו מאז היותי בכפר קריצ'ינקא זה מספר ממשיך לספר הדוד לרבי יצחק אייזיק, וכמה עניינים עברו עליי במשך ארבעים שנה אלה. הייתי בגולה, ישבתי בפרישות, התחתנתי, נשארתי אלמן, לא עלינו. התחתנתי בזיווג שלישי לאריכות ימים וזיכרון הימים ההם ניצב לנגד עיניי. הלכתי בחבורת עניים, כעשרה אנשים, בתוכם אני ועוד חמישה תלמידי חכמים. הם לא אמרו לי את שמם ואני לא אמרתי להם את שמי. אבל כמו שהם הכירו בי שאני תלמיד חכם, כך הכרתי אני בהם שהם תלמידי חכמים ולכן דיברנו בדברי תורה. בין חמשת תלמידי החכמים הללו היה אחד שהיה בעל כישרון נפלא בתפיסה, שהיה שומע דבר פעם אחת או היה קורא בספר פעם אחת, היה חוזר בעל פה בדיוק. בנוסף לכישרונו זה היה בעל כישרון מצוין בזיכרון. בחסדי הבורא ברוך הוא מעולם לא שכח דבר ששמע או ראה. כאשר אני הייתי אומר איזה חידוש, הנה כאשר סיימתי לומר את חידושי היה הוא חוזר עליו בלשוני ממש, דבר דבר על אופנו, כאילו נדפס בספר וחרוט בעט ברזל. כעשרה ימים הלכנו כל השישה תלמידי חכמים יחדיו ושוחחנו בדברי תורה. כל אחד מאיתנו התנהג בענווה, אבל ענוותנותו של אותו תפסן וזכרן עלתה על כולנו. ברור היה לנו כי הוא בקי בתלמוד הבבלי, ירושלמי, ספרא, ספרי ותוספתא ובוודאי גם ברמב"ם, בארבעה חלקי שולחן ערוך ועוד. כי להיותו תפסן וזכרן איך יכול להיות אחרת? אבל הוא עצמו, כשהיה אומר לשון בגמרא, רש"י או תוספות, היה אומר, 'כנדמה לי שהלשון הוא כך', וזהו רק מצד גודל ענוותנותו. ביום ל"ג בעומר ואנחנו הולכים בשדה והחום גדול, ישבנו בצל אחד האילנות לנוח והתחלנו לדבר בדברי תורה. אני למדתי

14:33 אז מסכת יבמות, פרק ארבעה אחים ואמרתי את הגמרא עם פירוש רש"י בעל פה, אבל את לשון התוספות לא ידעתי בעל פה, אבל הוא התפסן וזכרן בא לעזרתי ואמר לי את לשון התוספות. ביום ההוא שמעתי בפעם הראשונה את שם הישיבה של העיר מז'בוז' ואשר ראש הישיבה שם הוא גאון ומקובל ועושה פלא ויש לו הרבה תלמידים גאוני ארץ ובעלי מידות טובות ויראי אלוקים מאוד. בבואנו קרוב לכפר קריצ'ינקא נשארנו רק חמישה, כי השאר הלכו להם בפרשת דרכים בדרך אחרת. ובהתקרבנו בקירוב לכפר ראינו כמה יהודים נפוצים על פני השדה בבגדי ארבעת הכנפות המצוייצים ועוסקים באיסוף התבואה. כאשר ראו אותנו מיהרו לפרוש בשלומנו והראשונים שקידמו את פנינו טענו כי הם זכו בנו במצוות הכנסת אורחים. וביום שלפני ראש-- ערב ראש חודש הכריזו להזכיר את כל ההולכים לעבודת השדה אשר ביום למחרת יקדימו לבוא מהשדה כי ערב יום כיפור קטן הוא. וביום כיפור קטן לוותיקין התאספו אנשים, נשים וטף בעזרת ישראל ובעזרת הנשים ובכו בכי רם. ובשבת קודש שלפני העצרת הכריזו שביתת מלאכה בשלושת ימי הגבלה והכנה ליום טוב והיום טוב עצמו הפליא אותי במאוד. ממשיך רבי יצחק אייזיק ומספר לרבי מוהר"ש עכשיו על ההבדל שבין אביו, נשמתו עדן, לבין דודו. וכך הוא מספר. "קר הטבע במאוד מאוד", מספר הרב החסיד רבי יצחק אייזיק לרבי מוהר"ש, "היה אבי הגאון. מ-מלבד זאת כי זקן היה בעת שהכרתיו, הנה טבעו היה קר ככפור. מעולם לא ראיתי שחוק על פניו. גם בשמחת תורה, שהיה מתאמץ לשמוח, הנה הקרח לא נימוח מעל פניו. אבל כל זה היה כאין ואפס לגבי קרירות טבעו של דודי הגאון רבי זמיל[?]. ועם זה היו רגעים אשר בזמן שסיפר לי את

17:33 סיפורו נראתה עליו תנועה מסוימת של התרגשות, ואחד מהרגעים האלה היה כאשר סיפר על ביקורו בכפר דרוצה ובחצר יונט'ה[?]. וכך מספר הדוד. "בתחילת חודש מנחם אב", מספר לי דודי, "עזבתי את כפר קריניצקי. הם, יהודי קריניצקי, רצו לשלוח אותי בעגלה ולהובילני לכפר דרוצה, אבל אני לא רציתי לנסוע. רציתי ללכת ברגל במקלי ותרמילי עם עוד שלושה ארבעה הולכי רגל שהזדמנו ללכת בדרך העולה לכפר דרוצה. יהודי מושב קריניצקי, מבלי להבט על אבילות ימי המצרים, התאספו יחד אחרי תפילת ותיקין לכבדני ולהתברך ממני בברכת הפרידה ואמרו לי ברכנו מורנו ורבנו. ברכתי אותם והלכתי. עוד כברת ארץ לבוא לכפר דרוצה פגשנו ביהודים העובדים בשדה, וכמו אותו מחזה שראיתי בבואי סמוך לכפר קריניצקי, ראיתי גם בבואי בשדה של הכפר דרוצה. וכשהלכנו עוד מעט ובאנו למקום מישור שטח גדול ראינו בלי עין הרע הרבה אנשים ונשים יהודיים עוסקים בעבודת השדה, וכאשר ראו אותנו ברכו, ברכו אותנו בברכת שלום עליכם. אמנם הדרך לא הייתה רחוקה, ושתיים או שלוש פעמים ישבנו בדרך, וגם אחד מההולכים איתנו היה למדן ודיברנו בדברי תורה, אבל בכל זאת הייתי עייף מהחום הגדול וישבתי בצלו של אחד האילנות יחד עם הלמדן, ודיברנו בינינו בדברי תורה. ישבנו שם כשעתיים עד שהשמש ירדה קצת והחום הוקל וחיכינו ללכת הלאה, והנה ראינו אורח וזקנים הולכים לקראתנו, וכאשר קרבו אלינו ברכו אותנו בברכת שלום עליכם ופנו אליי ואמרו שלום עליכם מורנו ורבנו. פניתי כה וכה, והנה קהילה שלמה סבבונו, וכעבור רגעים אחדים התחילו לריב ביניהם. זה אומר אני הראשון אשר ראיתי את הבאים וקידמתי להם בברכת שלום עליכם ואני זכיתי באורח, וזה אומר אני קידמתי לראותם את הבאים ראשונה ואני הוא הזוכה באורח. אחד

20:21 הזקנים, שלאחר מכן נודע לי שהוא זקן העדה, התבונן בעניין ואמר שימו לב כולנו חפצים לזכות במצוות הכנסת אורחים וגם באורחים גאונים וצדיקים אשר שמעו הטוב של מורנו ורבנו כלומר כוונתו עליי. שמענו כשהתארח במושב קריניצקי והתפללנו לשם יתברך כי גם אנחנו נזכה לזה. וכאשר העובדים בשדה הודיעו לנו כי הגיע מורנו ורבנו, הנה יצאנו לקבל פני מורנו ורבנו וכולנו חפצים לזכות כי מורנו ורבנו התארח בביתו ועל כן אמר נפיל גורל. במושב דרוצה היו גם כשבעים או שמונים משפחות יהודיות, רובם עובדי אדמה ומגדלי בהמה, וגם שם היו אברכים סמוכים על שולחן חותניהם, ובחורים הסמוכים על שולחן אבותיהם ועוסקים בתורה. ברך הקדוש ברוך הוא מושב היהודים בדרוצה בזקנים מופלגים וישישים בני שמונים ותשעים ויותר. אמנם הם אנשים פשוטים ומבינים רק אגדה ופסוק חומש, אבל יראת השמיים שלהם וצדקתם גדולה מאוד, והידור מצוות כיבוד תלמידי חכמים וכיבוד התורה שראיתי בין יושבי כפר דרוצה לא ראיתי בשום מקום ומושב, גם בין תלמידי חכמים גדולים.