פרק 170- ר' שלמה רפאלס מתוודה על טעותו הגדולה בהתנגדות לחסידות

00:00 דיברנו על אירוע דרמטי שקרה בזמן ביקורו של רבנו הזקן בשווינציאן. בשווינציאן היה זקן מופלג, אחד מהגאונים הגדולים, יליד העיר קיידאן. מספרים שרבי שאול, כרב העיר וילנה, למד אצלו. שמו של הגאון רבי שלמה רפאלס. רבי שלמה רפאלס היה ידוע בגאונותו ובמידת-- מידותיו הטובות ויראת השמיים שלו. הוא, כאשר האדמו"ר הזקן הגיע לשם, ישב כבר אז כחמישים שנה בבית המדרש של הפרושים ולא הסתכל אל מחוץ לד' אמותיו. בתחילת דרכו היה רבי שלמה רפאלס אחד מהמתנגדים הכי גדולים לדרכי ומנהגי החסידים ולתורת הבעל שם טוב ולתורת הרב המגיד. רבי שלמה רפאלס השתתף בהכרזות הראשונות של החרמות שבווילנה, סלוצק ושקלוב שהוכרזו בשנת תקי"ז נגד הבעל שם טוב. רבי שלמה רפאלס היה אדם עשיר, מושפע בפרנסה. היו לו שישה בנים וארבע בנות, וכאשר גדלו שידך את כולם בשידוכים טובים ולאט לאט מסר להם את עסקיו והוא יצא לפרישות למשך ארבעים שנה. כל נכבדי שווינציאן והסביבה חשבו זאת לכבוד להשתדך עם רבי שלמה רפאלס. הוא גם השתדך עם גדולי התורה והמיוחסים, ובמשך הזמן נהיו רוב נכבדי העיר למחותניו של רבי שלמה רפאלס, ועליהם, על רבי שלמה ובניו וחתניו, אמרו שתורה וגדולה אצלם במקום אחד. כל בניו של רבי שלמה רפאלס ושניים מחתניו היו כמו אביהם, מתנגדים גדולים לחסידות. חסיד לא היה יכול לדרוך על עפר העיר שווינציאן. את הרוח הזו השריש רבי שלמה רפאלס בבניו ובחתניו, וברוח הזו גידל, גידלו הם את ילדיהם. בן שישים ושלוש שנים היה רבי שלמה רפאלס כשנסע בשנת תקי"ז לווילנה להשתתף עם גאוני וילנה, סלוצק ושקלוב בהכרזת החרם על הבעל שם טוב. ובזמן ההוא, כאשר רבנו הזקן שהה בשווינציאן, ש-זמן שאנחנו מדברים עליו עכשיו, עבר כבר את שנתו

02:47 התשעים והיה זקן ישיש. במשך שלושים השנים האחרונות התפשטו מאוד יוצאי חלציו של רבי שלמה רפאלס. מבניו ומחתניו חיו עוד שלושה בנים וחתן אחד, אבל נכדיו וניניו היו בעלי משפחה, וברובה ברובה בני תורה גדולים. אמנם במשך שלושים שנה אלו התחולל אצל רבי שלמה רפאלס שינוי גדול. שבע שנים עמד רבי שלמה רפאלס בקשרי מלחמה עם החסידים, והיה הרוח החיה במלחמה שהוא קרא לה מלחמת מצווה. כל ההכרזות נגד החסידים והחסידות שיצאו מווילנה, מבריסק, מסלוצק, ממינסק, משקלוב, מוועד הארצות נגד הרב המגיד ממזריץ' והחברה הקדישא, היה זה כוחו של רבי שלמה רפאלס. גם בניו פזרו סכומים עצומים של כסף על הוצאות השלוחים ושאר ההוצאות הנחוצות בזמן ההוא. אמנם פעם אחת ולפתע אף אחד לא ידע למה ומדוע, הודיע רבי שלמה רפאלס לגאוני וילנה, סלוצק, בריסק, מינסק ושקלוב שהוא לא ישתתף יותר בהתעסקות נגד החסידים, וגם ציווה על בניו ונכדיו לא לדבר איתו על עניין זה. בעיר וילנה, בסלוצק בבריסק, במינסק, בשקלוב קם רעש גדול. נקראו אספות ואחרי יישובי הדעת וחליפת מכתבים בין כל המקומות ההם, הוחלט שמכל המקומות יבואו לאסיפה כללית בוילנה. אחדים מהנוכחים באסיפה הזו סברו שצריכים לבחור מישהו אחר במקום שלמה רפאלס, אבל הקשישים סברו שדבר ראשון צריכים לברר אצל שלמה רפאלס עצמו הגאון והצדיק מהו טעמו ונימוקו. בתחילה סברו רוב בעלי האסיפה בדעה הראשונה, אבל בשמעם טעמם של הגאונים הקשישים שיכול להיות שנודע לגאון הצדיק רבי שלמה רפאלס שבני הכת, כלומר החסידים הם יהודים כשרים שומרי תורה ומצוות, ולכן הוא לא רוצה להשתתף איתם. הסכימו כולם לשלוח שלוחים לשווינציאן אל רבי שלמה רפאלס. שלושה ימים שהו השלוחים אצל רבי שלמה רפאלס, אבל לא יכלו לברר מהי הסיבה

05:30 לכך שמשך את ידו ואיננו רוצה יותר להשתתף בפעולות נגד החסידים. על השאלה בשם גאוני וילנה, סלוצק, בריסק, מינסק ושקלוב שייתכן ונודע לו לרבי שלמה רפאלס של בני הכת, כלומר החסידים, הם יהודים כשרים, שומרי תורה ומצוות, ולכן הוא לא רוצה להשתתף בהתנגדות להם. ענה להם רבי שלמה רפאלס שבזה ודאי אין עכשיו שום ספק. הראשון שבא לשווינציאן בשנת תקל"ז לדבר ברבים במעלת החסידות ובשבח החסידים היה הגאון רבי יוסף משקלוב, המכונה רבי יוסף קולבו, שהיה מפורסם בין הגאונים, וכולם הכירו את גדלות צדקותו וחוכמתו. עשר שנים עברו מאז היותו של הגאון רבי יוסף קולבו בשווינציאן, ובמשך הזמן הזה נמשכו אברכים רבים ללימוד החסידות, גם לדרכי ומנהגי החסידים, ביניהם גם נכדיו של רבי שלמה רפאלס. שניים מנכדיו של רבי שלמה רפאלס, משה גדליה משווינציאן ופנחס אליהו מאילוז'ק[?] היו מתלמידיו של רבנו הזקן בחדר א'. והגאון רבי יוסף קולבו הוא זה שעשה אותם לחסידים. כאשר החסיד מוישה גדליה חזר לביתו מליאזנא לשווינציאן, אמר לו רבנו הזקן שיאמר לסבו רבי שלמה רפאלס שעבור שבע עשרה השנים שקיים את הבטחתו תהיה לו אריכות ימים והצלחה בלימוד התורה. ורבי שלמה רפאלס שמח מאוד על מילים אחדות אלו שנכדו מסר לו בשם רבנו הזקן. כאשר רבנו הזקן שהה בשווינציאן היה רבי שלמה רפאלס אצל רבנו הזקן ושאל אותו שאלות שונות בלימוד, והיה בהתפעלות גדולה מתשובותיו של רבנו הזקן. והנה בשבוע השלישי לשהותו של רבנו הזקן בשווינציאן, בשבת פרשת וירא, כאשר רבנו הזקן סיים לומר תורה, היה זה בבית המדרש הקר לפני תפילת מנחה. ציווה הזקן הישיש רבי שלמה רפאלס להכריז שהוא רוצה לומר כמה מילים, ומכיוון שהוא איש זקן וקולו חלש, הוא מבקש שיהיה שקט

08:16 בבית המדרש. "רבותיי" מתחיל רבי שלמה רפאלס בעומדו על הבימה. את חטאיי אני מזכיר היום. לפני שלושים שנה בערך השתתפתי באספת הגאונים שיצאו בהכרזה נגד הצדיק רבי ישראל בעל שם טוב ובעומדי בהיכל השם ברוך הוא אומר אני שכוונתנו הייתה לשם שמיים. שבע שנים עמדתי בקשרי המלחמה, מלחמת המצווה. רבותיי, אותו היום שזיקני הקדוש ברוך הוא ונהייתי בן שבעים שנה, למדתי מסכת מנחות ובאמצע הלימוד נרדמתי והתגלה אליי איש אחד שאמר לי, אני הוא הבעל שם טוב, שאתה ועוד גאונים הכרזתם לפני שבע שנים, בשנת תקי"ז הכרזה של חרם עליי ועל תלמידיי שלא על פי התורה, בלי חקירה ודרישה. חזור בך. התעוררתי מתרדמתי וחושך נהיה לי בעיניים, כי הרי זו טענה צודקת. היכן היה אצלנו ה"וחקרת ודרשת היטב"? והתחלתי לחקור ולדרוש, והגעתי למסקנה שהחסידים הינם יהודים שומרי תורה ומהדרים במצוות, ומשכתי ידיי מכל העניין. מאז ועד היום עברו יותר מעשרים שנה וכל הזמן חקרתי ודרשתי את הלימוד ואת דרכי החסידות, ובפרט מאותו זמן שהגאון הצדיק רבי יוסל משקלוב, רבי יוסף קולבו[?] היה כאן. בן תשעים ושלוש שנים אנוכי היום רבותי, ובעומדי בהיכל השם אומר אני בפה מלא ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לראות פנים בפנים את גדול ישראל, הגאון הצדיק רבנו הזקן. שקירב אלפי בני ישראל ליראת שמיים אמיתית, ויגדיל תורה ויאדיר, ובזכות זה ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן. דברים אחדים אלה שרבי שלמה רפאלס אמרם נשמעו בכל בית הכנסת ומיד התפרסם הדבר בכל העיר. בליל מוצאי שבת קודש קיבל רבנו הזקן ליחידות את כל האנשים שבאו אליו, וביום ראשון אחרי התפילה נסע רבנו הזקן, וביום שלישי בזמן המנחה הגיע רבנו הזקן לויטעבסק,

11:13 וביום רביעי כ"ד מרחשוון חזר לליוזנה. אנחנו ממשיכים לספר סיפורים על זמן נסיעותו של רבנו הזקן. סיפורים שונים על האווירה החסידית, על המאורעות השונים שאירעו מסביב לכל החיים החסידיים. אחד המספרים העיקריים הוא אותו רבי פנחס רייזס, בנו של חנוך הנח[?] שיק משקלוב, שנהיה לחסיד אחד החסידים הגדולים, והוא מספר את הסיפורים האלה. בשנת תקמ"ז מספר החסיד רבי פנחס רייזס היה חורף קשה מאוד. בכל המועד סוכות ירד השלג הראשון בליוזנה והיו צריכים ללבוש מעיל פרווה ונעליים חמות בזמן שישבו בסוכה. כמה פעמים קרה שהיו צריכים לפזר את השלג מעל הסוכה כשהלכו לאכול. שמיני עצרת, היום האחרון של חג הסוכות, חל אז בשבת, ומכיוון שכל הלילה ירד שלג ציווה רבנו הזקן לספר למשרת הנוכרי בשם קוזמא שצריכים לאכול בסוכה, וכל זמן שהשלג מונח על הסוכה אסור לאכול שם. קוזמא הוריד את השלג מעל הסוכה ואז עשה רבנו הזקן קידוש ואכל סעודת שבת וסעודת יום טוב בסוכה. רוב האורחים החסידים שבאו אז לשמיני עצרת ולשמחת תורה לליאוזנה הגיעו מצוננים מאוד ואצל רבים מהם קפאו אצבעות ידיהם ורגליהם. הושענה רבה לפנות בוקר היה רבנו הזקן רגיל לצוות להוציא את כל ספרי התורה מההיכל כדי לגללם קדים. כלומר שהאמצע בין שני בדי העץ חיים יהיה על התפר בין שתי יריעות, וגם שיכרכו את התורה במפות. רב מיכאל השמש היה מקפיד ביותר שכל דבר הנוגע לענייני בית הכנסת יעשוי בזמן הנכון ושהכל יעשה בשקט ובשלווה. הסדר היה שאחד, כפי ציויו של רבנו הזקן, היה משגיח הכללי על השמש וכמה אברכים שעזרו על ידו. כאשר סיימו את גלילת כל ספרי התורה היו נכנסים אל רבנו הזקן להודיע שראו את הכריכות של ספרי התורה. באותה שנה,

14:04 מספר רבי פנחס רייזס, הייתה לי הזכות שרבנו הזקן הטיל עליי את שליחות ההשגחה על גלילת ספרי התורה. הקביעות של אותה שנה הייתה הושענה רבה ביום שישי. רבנו הזקן היה שמח מאוד, ואחרי שהודעתי לו על קיום השליחות הזכרתי לו את החסידים החולים שהגיעו לכאן מקוררים ומצוננים מאוד, ולשהרבה, ושלהרבה מהם יש חום גבוה. רבנו הזקן ישב במשך זמן מה סמוך על ידיו הקדושות בדבקות עצומה, וכשפתח את עיניו אמר בניגון הידוע, "על תורה אומרת התורה אש דת למו. היום שמחת תורה שיביאו את כולם להקפות ואש אוכלה אש. האש של שמחת תורה תכלה את אש הקרירות." בליאוזנה היו אז שני אנשים זקנים שהיו מתנגדים לחסידות, ואפילו שהייתה להם הדרת הכבוד הגדולה ביותר כלפי רבנו הזקן, אבל היו מתנגדים גמורים. אחד קראו לו רב אייזיק מחדש, השני קראו לו רב נפתלי זהיר. שניהם, גם רב אייזיק גם רב נפתלי, היו למדנים גדולים ויראי שמיים. רב אייזיק היה רגיל לומר חידשתי היום ברוך השם חידוש זה ולכן קראו לו רב אייזיק מחדש. רב נפתלי היה רגיל לומר, "הנני זהיר באכילה, הנני זהיר בדיבור, הנני זהיר בראייה, הנני זהיר בזה, הנני זהיר בזה" ולכן קראו לו נפתלי זהיר. רב אייזיק ורב נפתלי היו שניהם תלמידי הישיבה המפורסמת בסמילוביץ' ולמדו אצל הצדיק הגאון המפורסם רבי שילם יודל[?], שהיה לו גילוי אליהו לעיתים קרובות והיו לו כמה תלמידים גאונים. רב אייזיק ורב נפתלי למדו בישיבת סמילוביץ' כאשר הצדיק הגאון רבי שילם היה כבר זקן וסגי נהור, ואת השיעורים היה אומר חתנו השני, הגאון רבי שמעון אליהו העילוי מדרוען[?]. ממשיך רבי פנחס אייזס ומספר, אבי למד בבחרותו אצל העילוי מדרוען[?], כאשר העילוי מדרוען[?] היה כבר

16:47 יותר מעשרים שנה זקן ראשי הישיבה בישיבת סמילוביץ'. ואבי היה אומר שכאשר הגאון רבי שמעון אליהו היה אומר חידוש בתורה, היה זה כל כך נעים עד שלא הרגישו את הזמן בכלל. וכשהיה אומר פלפול היו מרגישים מכספרות מרחפות באוויר והראש מתחיל לכאוב מהעמקות הגדולה. כאשר אבי... רבי חנוך העניך שיק נהיה בהבנה שלו נוטה לאדמו"ר הזקן ולחסידות, היה רגיל לומר בטוחני שבאם הגאון רבי שמעון אליהו העילוי מדרוען[?] היה שומע את העמקות הגדולה של חוכמת אלוקות שבתורת החסידות היה בוודאי נהיה לחסיד, שבאם הגאון רבי שמעון אליהו היה מכניס את כישרונו הגדול בתורת החסידות, הוא היה מסביר אותה כל כך יפה שהגדולים שבגדולי ישראל היו נהיים לחסידים. ר' אייזיק החדש היה מהעיר אוקצה[?]. ר' נפתלי הזהיר היה מהעיר קוכלב[?]. שניהם הגיעו לליאזנא לפני חמישים שנה כחתנים אצל בעלי בתים גבירים וישבו כל ימיהם ולמדו תורה. מספרים שכאשר הגיע אדמו"ר הזקן בפעם הראשונה לליאזנא ואמר פלפול היה ר' אייזיק בהתפעלות גדולה. הוא וגם ר' נפתלי אמרו שניהם שמאותו זמן שעזבו את ישיבת סמילוביץ' והעילוי מדרוען[?], הגאון רבי שמעון אליהו היה אומר פעמיים בשבוע פלפול לפני גדולי תלמידי החכמים, מאז לא שמעו פלפול כזה. כאשר התיישב אדמו"ר הזקן בקביעות בליאזנא היו ר' אייזיק ור' נפתלי נכנסים אליו לעיתים קרובות לפתור את שאלותיהם בהלכות שונות, ובכל פעם היו בהתפעלות גדולה. בזמן ההוא היו תושבי ליאזנא, כמו שאר התושבים בערים הסמוכות, מתנגדים והתנהגו בכל ההנהגות של מתנגדים לחסידות, אבל למרות זאת היו שונים מתנגדים אלה מהמתנגדים בווילנה, בפינסק, בבריסק ובסלוצק. זקני ויטבסק ומוהילוב היו מספרים שלעיתים קרובות היו פוגשים אנשים עוברי אורח שהיו נכנסים לבתי המדרש ומספרים על גאון גדול וצדיק הנמצא באזור פודוליה

19:40 ומשתדל לטובת ישראל בפרנסה ועושה מופתים גדולים. בין האנשים שהיו מספרים מעשיות אלו היו גם תלמידי חכמים גדולים שהיו בקיאים בש"ס והיו משווים את מופתיו של הגאון הצדיק מפודוליה למופתים שהגמרא מספרת על תנאים ואמוראים שונים. באותו זמן מספר החסיד רבי פנחס ריזעס לא ידעו מיהם עוברי הדרכים האלה, אבל בזמננו, כשהיינו אצל אדמו"ר הזקן בליאזנא כבר ידענו שאורחים אלו היו חבריו של הבעל שם טוב, צדיקים נסתרים שהיו משוטטים בכל המדינה ומדברים עם הוני העם אודות הבעל שם טוב ושיטתו בעבודת השם יתברך. כמה שנים ארך הדבר עד שביריד של ועד הארצות בווילנה וסלוצק התחילו להכריז איסור על שיטתו של הבעל שם טוב. אמנם בן התורה הבינוני לא הבין מה רוצה ועד הארצות. הם אהבו לשמוע את הסיפורים היפים שעוברי האורח היו מספרים, ובגלל סיבה זו שתושבי הערים במחוז ויטעבסק ומוהילוב היו יראי שמיים תמימים ובני תורה נהיו שם בקלות ובמהירות לחסידים, וגם המתנגדים במחוזות האלה לא היו כאותם המתנגדים בווילנה, בבריסק, בסלוצק ובשקלוב. כאשר אדמו"ר הזקן הגיע בפעם הראשונה בהיותו בליאזנא ממזריץ' שאלו אותו ר' אייזיק ור' נפתלי למה היה צריך להטריח עצמו כל כך ללכת מרחק כזה לוולין, דבר הקשור בביטול תורה ובטרחה גדולה מאוד. הרי ווילנה קרובה יותר והיה יכול לברר את כל שאלותיו בתורה אצל הגאון רבי אליהו הגר"א. ענה להם אדמו"ר הזקן, בווילנה לומדים איך צריכים ללמוד. זאת אומרת איך יהודי צריך ללמוד תורה. אבל במזריץ' מלמדים איך התורה מלמדת את האדם. זאת אומרת איך התורה מלמדת את היהודי שהוא בעצמו יהיה לתורה. באותן השנים שאדמו"ר הזקן התחיל לגלות את שיטת הבעל שם טוב ולפרסם את תורתו ואת תורת רבו, הרב המגיד, התרחקו

22:11 ר' אייזיק ור' נפתלי מאדמו"ר הזקן, אבל גם אז התנהגו בהדרת הכבוד הראויה. ובאותו זמן שאחיו של אדמו"ר הזקן, הגאונים הצדיקים רבי יהודה לייב, רבי מרדכי ורבי משה באו לליאזנא ואדמו"ר הזקן למד איתם שיעור גמרא בעיון בלימוד הראשונים שלוש פעמים בשבוע היו ר' אייזיק ור' נפתלי בין הלומדים היחידים שהיו נוכחים בשעת הלימוד. ובשנת תקל"ו, כשאדמו"ר הזקן ייסד את החדר הראשון וסידר את סדר הלימוד לאברכים שהגיעו אז לליאזנא תחת השגחת אחיו הנ"ל היו ר' אייזיק ור' נפתלי רגילים להיכנס לבית המדרש הלבן כדי לשמוע את הלימוד. מאוחר יותר, כשאדמו"ר הזקן התחיל לומר תורת החסידות ברבים, שוב התחמקו ר' אייזיק ור' נפתלי.