פרק 168- כיצד הניגון פותח את צינורות המחשבה רבינו הזקן בשקלוב

00:01 המשך עבודתו של רבנו הזקן בהפצת תורת החסידות. בשנות נסיעתו הראשונות היה רבנו הזקן אומר מאמרים קצרים, ופעם אחת אמר מאמר על המשנה. המשנה במסכת שבת שמדברת על אילו בעלי חיים יכולים לצאת ואם מה הם יכולים לצאת לרשות הרבים. אז כתוב כל בעלי השיר, כלומר השיר זה חבל כזה שקושרים בצוואר של הבהמה. כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר. כלומר הם יכולים לצאת לרשות הרבים עם החבל הזה שקשור להם בצוואר, וגם אפשר למשוך אותם באותו חבל שנקרא שיר. אומר רבנו הזקן העניין הזה מדבר על נשמות ומלאכים שהם בעלי השיר. הם יוצאים בשיר ונמשכים בשיר. כלומר, בעצם אומר האדמו"ר הזקן, המלאכים והנשמות יוצאים בשיר, כי שיר הרי אמרנו זה חבל כזה, אבל שיר הרי זה גם ניגון. אז המלאכים והנשמות יוצאים מהמציאות העכשווית שלהם ועולים למדרגות גבוהות יותר על ידי הניגון, על ידי השיר. ההעלאה וההמשכה שלהם היא על ידי ניגון ושיר. ואז, בימים ההם היו חסידי הרבי בשקלוב במספר קטן. אחד החסידים שבא מליאזנא עבר דרך העיר שקלוב וסיפר וחזר על תורתו של רבנו הזקן, על אותה משנה וכל בעלי השיר שאמר אותה בדבקות גדולה. אבל לחסידי שקלוב הייתה עוגמת נפש גדולה, מכיוון שהם כבר ידעו שלמתנגדים יהיה על מה לדבר, והמתנגדים יבואו ויטענו שפירוש המשנה מדבר על בהמות וחיות. מה אתה מדבר פה על נשמות ומלאכים? ואכן כך היה. התעורר רעש גדול בין גאוני שקלוב והדבר התפרסם בכל הגליל. אבל רצה הקדוש ברוך הוא, וכעבור זמן מסוים עבר רבנו הזקן בעצמו דרך העיר שקלוב. בזמן ההוא כבר ידעו בשקלוב שרבנו הזקן הוא גאון עצום, ולכן כל גאוני שקלוב עשו אסיפה ובאו לשאול את שאלותיהם. אבל

02:26 הרבי לא ענה לאף אחד מהם והוחלט לעשות אסיפה רבה בבית המדרש הגדול, להזמין את רבנו הזקן לומר תורה ולתרץ את קושיותיהם. רבנו הזקן קיבל את הזמנתם. רבנו הזקן הגיע לבית המדרש, עלה על הבימה ולפני שמישהו בכלל הספיק לשאול שאלות, אמר כך, "האם אומר לכם תורה כדי לתרץ את הקושיות שיש לכם? אנגן ניגון. המשנה אומרת כל בעלי השיר נשמות ומלאכים יוצאים בשיר ונמשכים בשיר. כלומר, העלייה שלהם היא על ידי שיר וניגון." ורבנו הזקן התחיל לנגן בדבקות גדולה. בבית המדרש הושלך הס. כולם היו שקועים בעומקי מחשבותיהם עד שלשעה לא הרגישו בכלל היכן הם נמצאים. בשעה שרבנו הזקן ניגן את הניגון, שימו לב, נפתרו אצל כל אחד מגאוני שקלוב כל הקושיות והשאלות שהיו להם. בניגון הדבקות הזה פתח רבנו הזקן את צינורות מעיינות החוכמה ופעל פתיחה בכלי המוח וכלי השכל של גאוני שקלוב. רבנו הזקן העלה אותם לדרגה גבוהה יותר וכך בלי לשאול נפתרו כל הקושיות. באותו זמן הגאון העילוי רבי יוסף קולבו היה כבר מקורב אל הרבי, אבל לא נעשה לחסיד ממש, כי עמד אז על פרשת דרכים. לא החליט. העניין הזה של ניגון הדבקות, שחסידי שקלוב קראו לניגון הזה בשם הניגון של מתן תורה, עזר הרבה להחלטתו של הגאון רבי יוסף קולבו שהוא נהיה לחסיד. ושימו לב מה שקרה. לגאון הזה, רבי יוסף קולבו, היו ארבע שאלות קשות ביותר, שחודשים רבים יגע ליישב אותן ושאל אותן אצל גאוני וילנה וסלוצק, ואף אחד לא יכול היה לפתור לו אותו. אבל באותה שעה שרבנו הזקן ניגן את ניגון הדבקות שלו, התיישבו אצל רבי יוסף קולבו כל ארבע הקושיות. כעבור הרבה שנים סיפר הגאון רבי יוסף קולבו לחסיד רבי

05:14 אברהם שיינס את סיפור המעשה ואמר לו: "בשעה הזאת שרבנו הזקן ניגן את הניגון ואצלי התיישבו כל שאלותיי הקשות, הרגשתי כמו ילד קטן. הניגון הזה של מתן תורה," אמר הגאון רבי יוסף קולבו לחסיד רבי אברהם שיינס, "עזר לי הרבה להיות חסיד. אמרתי לעצמי אז, אם על הבימה בפתיחת המוח לתורה עושה המגיד מליאזנא כל כך טוב, הרי מכל שכן שעושה הוא טוב ליד העמוד בפתיחת הלב לעבודת הבורא." החסיד רבי אברהם שיינס סיפר את הסיפור הזה לרבי יצחק צדק[?] בשנת תקס"ד. הרבי יצחק צדק[?] כתב על הסיפור הזה מאמר, להבין עניין טעמים, נקודות, תגין ואותיות. והסביר הרבי יצחק צדק[?] באריכות את עניין האותיות, וששלמות האותיות הוא בתגין, הבהירות של האותיות היא בנקודות שמביאות את תוכן ונושא העניין של האותיות. אבל הטעמים מגלים וממשיכים את קדמות השכל, את הכוח העילוי-- היולי של השכל אל תוך השכל הגלוי. ועכשיו סיפור נוסף, אחד הסיפורים המרכזיים בתולדות רבנו הזקן ותולדות החסידות. היה זה באחד מימי חודש סיוון שנת תקמ"ה, כלומר אלף שבע מאות שמונים וחמש. עגלה פשוטה נעמדה ליד ביתו של רבנו הזקן ומתוכה יצאו שני אנשים. האחד נמוך במקצת וזקן, השני גבוה וצעיר יותר. שניהם דיברו במבטא פולני, ווליני, פודולי והם שאלו היכן הוא ביתו של רב זלמנה ליפק[?] או זלמניו ליפק[?]. החסיד רבי פנחס רייזס מספר שבתחילה לא הבינו מה הם מדברים ועל מי הם שואלים. אומנם החסידים רב שמחה זיסל מהורודוק, רב שמואל מקאליסק, ר' שמואל מונקעס תפסו מיד את רצונם של האנשים והראו להם על דירתו של רבנו הזקן. "אני," מספר רבי פנחס רייזס, "ורב זלמן חיננס[?] ליווינו אותם והראנו להם את הדרך. כאשר הכנסנו את האורחים לבית המדרש

08:09 הקטן של יחידות בגן עדן התחתון, כפי שהחסידים קוראים לו, ישבו שם ארק'ה אסלר, רבי אהרן מסטרשעלה ובנו של רבנו הזקן, הרבי האמצעי, ולמדו. האורחים שאלו עוד פעם היכן גר רב זלמן ליטוואק. בנו של רבנו הזקן חייך ובתוך כך פתח רבנו הזקן את דלת חדרו והאורחים שמחו מאוד. רבנו הזקן נתן להם שלום והם נכנסו לחדרו. מספר רבי פנחס רייזעס: כשחזרנו לחצר בית המדרש סיפרו החסידים רבי שמעון חסיד מהורודוק ורב שמואל קליסקר מה ששמעו מרבי מנדלה מהורודוק ורבי אברהם מקליסק, שבעת שרבנו הזקן והם היו במזריטש אצל הרב המגיד ממזריטש קראו לרבנו הזקן בשם רבי זלמן יהודה ליטוואק. האורחים שהו בחדרו של רבנו הזקן שעות מספר. מוישל'ה, בנו הקטן של רבנו הזקן, בא במרוצה וסיפר לנו, רבי מוישה הקטן עדיין לא דיבר כהוגן, שהיהודים האורחים רבים עם אבא ואבא אומר שאסור. מיהם האורחים? מה הם מדברים עם רבנו הזקן? אף אחד לא ידע. האברכים, תלמידי החיידרים והחסידים שהיו אז ליד הבית רצו לדעת מיהם האורחים ומה רצונם. חלק מהאברכים הקשישים מחדר א' היו מרוגשים מאוד. בתוך כך יצא ארק'ה אסלר בצעקה שברל בנו של רבנו הזקן, הרבי האמצעי, התעלף. חיים אליהו מדרויה, אברהם זלמן מבישינקוויץ, רב נחמן וולב מבבינוביץ היו הראשונים שנכנסו לבית המדרש ומצאו את בנו של רבנו הזקן שוכב על הארץ ליד הדלת המובילה לחדרו של רבנו הזקן. חיים אליהו ואברהם זלמן היו בעלי התפעלות גדולים והתחילו לצעוק איי רבי, איי רבי! כשאנחנו נכנסנו לבית המדרש הקטן, מצאנו שרבנו הזקן אוחז בראשו של בנו והבן שוכב על הספה חיוור ובעיניים סגורות. בחוץ קם רעש גדול. כל אחד הרגיש שדבר מה חשוב מאוד מתרחש כעת, אבל

10:52 אף אחד לא ידע מה. בזמן תפילת מנחה יצאו האורחים מחדרו של רבנו הזקן ונשארו עומדים ליד דלת חדרו היוצאת לבית המדרש הקטן. כאשר בנו של רבנו הזקן, הרבי האמצעי, חזר אל עצמו הוא קיבל חום גבוה ואנחנו העברנו אותו, אני וזלמן ברוך מרוטשוב מבית המדרש הקטן למחצית הדירה השנייה של רבנו הזקן, מקום שם נמצאו הרבנית ובני הבית. השכיבו אותו על המיטה ונרדם. וזלמן ברוך נשאר לשבת לידו. אני עצמי, מספר רבי פנחס רייזעס, חזרתי לבית המדרש הקטן של יחידות אל ארק'ה אסלר וביקשתי ממנו שיספר לי אם שמע איזה דבר מה מדיבורם של האורחים עם רבנו הזקן ואם הוא יודע מיהם האורחים. בתחילה לא רצה ארק'ה לומר לי שום דבר. הבנתי שהוא יודע משהו, אבל הוא לא רוצה לספר. הרביתי בבקשתי וזה לא עזר לי כלום. כשהפצרתי בו התחיל לבכות. הבכייה שלו גרמה לי עוגמת נפש מרובה. לא ידעתי על מה לחשוב עד שהתחלתי לבקש ממנו בתחנונים שיספר לי מה ששמע, אבל כל בקשותיי ובכיותיי לא עזרו. מתוך כך הבנתי שדבר גדול קרה כאן. כשראיתי שלא עוזר לי שום דבר, ומכיוון שהייתי אחד הקשישים שבחדר ב' ומקורב גדול לרבנו הזקן, הבטחתי שאספר לו שניים או שלושה עניינים בחסידות מה ששמעתי ביחידות מרבנו הזקן. הדבר הזה עזר לי וארק'ה אסלר סיפר שמיד כשהאורחים נכנסו לחדרו של רבנו הזקן שמעו שמדברים בקול רם, אבל הם, ארק'ה אסלר ובן רבנו הרב האמצעי, המשיכו בלימודם ולא רצו להפסיק. אבל כשעברו כמה שעות והם שמעו שרבנו הזקן והאורחים מדברים בקול רם, התייעצו ביניהם לגשת לדלת כדי לשמוע מה הם מדברים. זמן רב דיברו כפי שמדברים בדברי תורה. לאחר מכן התחילו לדבר אודות העניין

13:09 שבגללו הם באו. האורחים, מספר ארק'ה, הביעו בבהירות רבה את מבוקשם, מה שהחליטו מניין מתלמידיו הקשישים של הרב המגיד ממזריטש, החברה הקדישא. אבל רבנו הזקן אמר להם שמה שהם רוצים לעשות הוא אסור על פי תורה. כנראה שהם רצו להכניס מישהו בחרם, אמר רבנו הזקן כשמכניסים מישהו בחרם מנתקים אותו משורש נשמתו. כשמנתקים אותו משורש נשמתו, הוא יכול ליפול בכפירה ואז יהיה חילול השם גדול, כיוון שמדובר על אדם חשוב מישראל, ואם הוא יפול בכפירה ויראו את זה כולם יהיה חילול השם. הקשיש שבין האורחים אמר שהם חשבו כבר על זה מה שאחר יכול לפעול, אבל הוחלט אצלם אצל החברה הקדישא, תלמידיו של המגיד ממזריטש לא לשים לב לזה. למה? כי עצם תורת הבעל שם טוב ותורת הרב המגיד עומדת בסכנה. אבל רבנו הזקן אמר להם שעל פי דין תורה אסור לגרום חילול שם שמיים כזה, ולא זו בלבד שהוא לא ישתתף איתם בזה, אלא שהוא מתנגד גמור ובכל התוקף לכך. על זה ענה לו הקשיש שבין האורחים בקללה ובנו של רבנו הזקן שמע את הקללה ואז התעלף. כאשר שמעתי את כל מה שארק'ה סיפר לי, מספר החסיד פנחס רייזעס, התרגשתי מאוד. ניגשתי אל הדלת לשמוע מה שמדברים. שמעתי בבירור שמדברים בפרטי הדינים של שמתא, נידוי וחרם. ותוך כך נכנס מוישל'ה בנו הקטן של רבנו הזקן, שמח מאוד ורץ מסביב לשולחן באמצע בית המדרש הקטן של היחידות. כעבור רגע קט נפתחה דלת חדרו של רבנו הזקן. האורחים יצאו מהחדר. רבנו הזקן ליווה אותם. הם נעמדו ליד הדלת ודיברו בפרטי הדינים שדיברו מקודם. מוישל'ה בנו של רבנו הזקן, כאשר ראה את אביו ניגש אליו וחיבק אותו, ורבנו הזקן שם יד

15:31 ימינו הקדושה על ראשו של מוישל'ה בחיבה גדולה. אז אמר הקשיש מבין האורחים לרבנו הזקן נו, מה ר' זלמניו? אין אתם רוצים להשתתף איתנו? חישבו עוד זאת בטוב. רבנו הזקן ענה להם עוד הפעם שעל פי התורה אסור לגרום חילול השם כזה. הקשיש שבין האורחים חזר עוד הפעם על הקללה ובצעדים מהירים צעדו לעבר הדלת. רבנו הזקן ליווה את האורחים עד לעגלתם. כל קהל האברכים, תלמידי החיידרים והחסידים התפלאו מאוד על זה. כולם הבינו שהאורחים הם אנשים חשובים מאוד. בהמשך לכך שכב בנו של רבנו הזקן, האמצעי, בחום במשך כמה שבועות. לאחר מכן היה מזועזע ביותר מהקללה ששמע בעומדו מאחורי הדלת, ורק כשרבנו הזקן סיפר לו הכל בפרוטרוט, רק אז הוא נרגע.