פרק 167 -האירועים סביב הוויכוח במינסק

00:01 המשך התורה שמסביר האדמו"ר הזקן לגאוני בריסק ומינסק וכל היישובים שבאזור. המשך התורה. כתוב כי האדם עץ השדה. ישנם עצי מאכל שרבי יחזקאל אומר שהם מסמלים את תלמידי החכמים. וישנו הסנה, ולבת האש הוא דווקא בסנה. וההסבר הוא כזה תלמידי חכמים הלומדים תורה הם בבחינת אש, כי התורה נמשלה לאש. אבל זהו כי איננו הוקל מפני שתלמידי חכמים אלה מרווים את האש בחידושי התורה שהם מחדשים. אבל הסנה, אותם אנשים פשוטים שבהם נמצאת לבת האש, לבת אש. הנה מתפילתם התמימה והרצינית ואמירת התהילים שלהם, אפילו שהם לא יודעים מה שהם אומרים ועושים זאת רק מתוך אמונה פשוטה, אבל בהם נמצאת לבת האש שאיננו קל ותשוקתם הגדולה היא לאלוקות, לתורה ולמצוות. "ויאמר משה אסורה נא." מפרש רש"י אסורה מכאן להתקרב לשם. משה רבנו הבין את המחזה העליון שמראים לו את מעלתם הגדולה של האנשים הפשוטים לגבי תלמידי חכמים, שלבת האש נמצאת דווקא בסנה, דווקא באנשים הפשוטים. ואז הגיע משה רבנו לדרגה של בעל תשובה. אבל משה רבנו היה צדיק גמור, ואופן התשובה של צדיק גמור הוא שונה מדרגת התשובה הרגילה. כאשר נולד משה רבנו אומרת התורה "ותרא אותו כי טוב הוא" שנתמלא הבית כולו אורה. ואופן תשובתו הוא אסורה מכאן להתקרב לשם. זאת אומרת שאפילו שאני במעמד גבוה ובמצב נעלה אפילו צדיק גמור כמשה רבנו צריך גם כן לאותה עבודה של אסורה מכאן להתקרב לשם, שזוהי התנועה של תשובה. באמירת התורה הזו אומר רבנו הזקן לחכמים הגדולים שישבו שם, מבאר מורנו הבעל שם טוב בבהירות את שיטתו בעבודת הבורא ברוך הוא. שלהבת האש. לבת האש נמצאת אצל האנשים הפשוטים והתמימים, והסנה היהודי איננו קל, הוא לא נרוה אף פעם,

03:13 ובאותו זמן שאש התורה של תלמידי חכמים בכלל, ושל גאונים בפרט נרוה על ידי עונגם בחידושי תורה. הנה אצל האנשים הפשוטים לבת האש איננו נרוה, כי אם רק על ידי תפילותיהם הלבביות ואמירת התהילים הפשוטה שלהם מתלקח בהם לבת האש בתשוקה גדולה יותר ובמשיכה לאלוקות. והבעל שם טוב מבאר את שיטתו בעבודת הצדיקים שצריך להיות במצב של עלייה תמידית. המחר תמיד צריך להיות בדרגה גבוהה יותר מהיום, וכללות העבודה היא בתנועה של תשובה. השיטה הזאת של הבעל שם טוב, אומר רבנו הזקן לחכמים, מיוסדת על ההתגלות הראשונה למשה רבנו, שהוא היה זה שהקדוש ברוך הוא בחר בו להיות הגואל הראשון והגואל האחרון. ההתגלות האלוקית למשה רבנו היא לא כמו ההתגלות האלוקית לנוח, ואפילו לא כמו ההתגלות האלוקית לאברהם אבינו. ההתגלות האלוקית לנוח הייתה התגלות פרטית שבאה מצד אהבה פרטית של הקדוש ברוך הוא לנוח. ואם כי האהבה הזו באה מצד נשיאות החן של נוח, כפי שכתוב "ונח מצא חן", או בגלל שהאהבה והקירוב היו מצד היותו הצדיק שבדורו, כפי שהקדוש ברוך הוא אומר לו, "כי אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה". אבל בכל אופן ההתגלות הייתה באופן פרטי לנוח. ההתגלות האלוקית לאברהם אבינו הייתה באופן שונה לגמרי. התגלות אלוקית עם הוראות מסוימות בדרכי עבודת השם יתברך ובניסיונות גדולים. וברור שההתגלות האלוקית לאברהם אבינו היא גדולה בהרבה מההתגלות לנוח. אבל בסופו של דבר, האהבה והקירוב בהתגלות האלוקית לאברהם אבינו היא יותר פרטית ועל שם העתיד שיהיה לבוא. כפי שכתוב, "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". מפרש רש"י את המילים "כי ידעתיו" זהו ביטוי של אהבה, ואהבה באה מהקדוש ברוך הוא

06:06 לאברהם אבינו מכיוון שאברהם אבינו ילמד ויצווה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכי השם יתברך. אבל ההתגלות האלוקית למשה רבנו היא לא פרטית. לא בגלל שהוא היה עובד השם יתברך. ההתגלות למשה רבנו הייתה התגלות כללית למי שהקדוש ברוך הוא בחר בו להיות מנהיג וגואל ישראל. ההתגלות האלוקית לגואל ומנהיג ישראל הייתה מה שהראו לו שמנהיג ישראל צריך להיות שליח הגאולה, והוא המנהיג צריך למצוא את לבת האש בתוך הסנה בין האנשים הפשוטים, וכל עבודתו היא לגלות את לבת האש מתוך הסנה שזה נעשה על ידי עבודה של אסורה מכאן להתקרב לשם. כלומר אני יורד או עולה מהמצב העכשווי שלי, כמה שהוא יהיה נעלה ומתקרב למצב גבוה עוד יותר. בהתלהבות גדולה מספר הגאון החסיד רבי יצחק אייזיק, חזר רבנו הזקן על התורה הזו של הבעל שם טוב וסיים ואמר, "ובאמת מי שהוא בן תורה גדול יותר צריך להיות גם כן בעל עבודה גדול יותר, ואם לא הרי הוא חלילה פושע נגד מלכו של עולם, כפי שכתוב, 'הפושעים בי' וצריכים באמת לחזור בתשובה מעומק הלב, לעקור את העמלק העצמי המקרר את דרכי השם ואת דרכי עבודת הבורא". מילים אלה, מספר הגאון החסיד רבי יצחק אייזיק, אמר רבנו הזקן בהתלהבות כזו ודברים היוצאים מן הלב והדרת הקודש של יראת שמיים ואהבת הבורא ברוך הוא עשו השפעה גדולה על כל הנוכחים. גאון הגאונים, הישיש רבי אהרון יעקב, היה הראשון שניגש אל רבנו הזקן... ואמר לו "ברוכים תהיו". ממשיך רבי יצחק אייזיק ומספר, מי שלא ראה את המחזה ההוא במינסק לא ראה מאורות התורה באופן נעלה כזה. ההתכנסות ההיא הייתה הכנסת הגדולה שבדור ההוא. אז, בכנסת הזו במינסק, באו גדולי התורה שבכל הגליל,

08:47 גם מסלתה ושמנה של גאוני הזמן אשר בגלילות וילנה, סלוצק ושקלוב. ממשיך רבי יצחק אייזיק ומספר בארוכה על דבר התוצאות הגדולות של הוויכוח במינסק, שרבנו הזקן הפיח את רוח החסידות בכמה עשיריות של גדולי הגאונים אשר החליטו לבחור את הזקנים שבהם ולשלוח אותם אל הגר"א, אל הגאון רבי אליהו, לפעול שיבטל את החרם אשר הכריזו על החסידים ומנהיגם המגיד מליאוזנה. ויותר מכל דבר אחר, הרכוש הגדול אשר רכש רבנו הזקן בוויכוח ההוא, שכארבעים מניינים, ארבע מאות אברכים, שרובם היו מבני עלייה מפורסמים בגלילות וילנה, בריסק, סלוצק, מינסק ושקלוב בשם טוב, ומהם מעוטרים בתוארי תהילה, ותיק, סוע [?], מתון, מסיק, עילוי וכדומה, נצמדו לרבנו הזקן, מהם אשר באותו זמן הלכו אחריו לליאוזנה ומהם שבאו אחרי כן ורובם ככולם נספחו לדת החסידים. נמשיך ונספר מקצת מסביב לוויכוח על הדמויות השונות וכיצד הם הגיבו על כל מה שקורה. אבי אביו של החסיד רב ניסן סקבאלא [?], ששמו חיים יהושע, היה יליד העיר ביחוב מגזע המתנגדים, ומכיוון שאביו היה מתפרנס מעסק שכירות בתי ריחיים סמוך לעיר סלוצק, העתיק חיים יהושע את מושבו לשם, כלומר לעיר סלוצק, ואת בנו חיים יהושע הכניס לישיבה בסלוצק, והוא למד שם כמה שנים בהתמדה רבה ועשה חיל בלימודיו, וכאשר היה בן חמש עשרה שנים נכנס לאחת הישיבות במינסק ולמד שם בשקידה עצומה. בזמן ההוא גברה ההתנגדות לשיטת הבעל שם טוב, וביותר הרעישו גאוני ליטא על המגיד מליאוזנה, רבנו הזקן, שהוא עומד בראש התעמולה להפיץ את תורת הבעל שם טוב ותלמידו המגיד ממזריץ בכל רחבי ליטא, והוא אסף הרבה מיודעי התורה ומלמד אותם את מנהגי הכת. בני הישיבות עשו את רצון מוריהם הגאונים ודיברו סרה על הכת והעומדים בראשה. ויהי

11:31 היום וישמע שהמגיד מליאוזנה בא למינסק להתווכח עם מתנגדי שיטתו, ובני הישיבה המצוינים הכינו שאלות וקושיות במה לתפוס את ראש הכת. כאשר בא רבנו הזקן הקיפו אותו הגאונים, המורים והתלמידים בשאלותיהם, ובמשך שבוע ימים יום יום היה רבנו הזקן משיב על שאלותיהם כמה שעות ביום בבית המדרש מעל הבימה, וכל הלשונות בגמרא, רש"י, תוספות, רמב"ם, רא"ש היה אומר בעל פה כפי שהם כתובים בספרים. דבר זה הפליא את הבקיאים, כאשר שאל אותם רבנו הזקן את שאלותיו הם לא ידעו מה להשיב לו כאשר ביקשו ממנו גאוני מינסק שהוא יאמר להם, ענה להם רבנו הזקן שאת זאת יוכלו לשמוע מפי גדולי תלמידיו בישיבה שלו בעיר מגוריו וכשישה מניינים מבכירי בעלי הכישרונות בישיבות מינסק הלכו עם רבנו הזקן לליאוזנה. כאשר הגיעה הידיעה הזאת לווילנה, החליטו להטיל חרם על החסידים והעומדים בראשם, וזו הייתה סיבת החרם של הזמן ההוא. וקטע נוסף רבנו הזקן, כשהיה בפעם הראשונה במינסק בוויכוח הגדול ואחרי השבת הידועה, כשהראה ללומדים של העיר מה נקראת ידיעה בלימוד וניצח את כל מתנגדי תורת החסידות, נתווספו אז עשרות אברכים לומדים גדולים והתקרבו לרבנו הזקן. המתנגדים לראותם איך שהאברכים הלומדים עומדים להיות לחסידים, עשו אסיפות וגזרו איסור על לימוד החסידות. מצד מה? מצד ביטול תורה. כאשר רבנו הזקן שמע את סיבת האיסור שהוא מצד ביטול תורה, ענה. הבעל דבר, כלומר השטן בא אל המתנגדים בשכלו של גנב חכם. כאשר תופסים אותו בגניבה, הוא מתחיל לקרוא רחמנא רחמנא. כלומר הוא מזכיר את הקדוש ברוך הוא. אבל האמת היא שיכול להיות גנבא אפום מחתרתא. כלומר גנב כשהוא עומד לגנוב רחמנא, הוא קורא לקדוש ברוך הוא שיעזור לו. וקטע נוסף כשרבנו הזקן נסע

14:08 ממינסק אחרי הוויכוח הוא שהה בעיר סמילן. שם היה מקום תורה והיו שם אברכים למדנים. ובמשך השבוע שרבנו הזקן שהה בסמילן עשה מניין שלם של אברכים חסידיים, בתוכם רבי אברהם בער מסמילן. אברכים אלה היו מפורסמים בשמם הטוב בכל הסביבה. כאשר רבי אברהם בער בא בפעם הראשונה אל רבנו הזקן לליאוזנה ונכנס ליחידות אצל רבנו הזקן, אמר לו רבנו הזקן כי האדם עץ השדה אילן. כאשר אינו עושה פירות, הוא נעשה אילן סרק. יכול להיות יהודי שבקי בש"ס, ויחד עם זאת הוא סרק. צריכים להיות אילן עושה פירות. מה שווה תורתך ועבודתך כשעדיין לא הארת אור? כלומר לא הכנסת אור באדם שני. כשעושים מיודעי התורה אוהב השם ומראים לו דרך בעבודת השם, אז יהיו לו בנים רבנים. ואז רבי אברהם בער ישב בליאוזנה כמה שבועות, וכשהלך לביתו לסמילן עבר דרך העיירה לעפל ונשאר שם זמן מה, ושם התחיל לעשות פירות ומפירותיו הראשונים היה החסיד רבי מרדכי לעפלער. וקטע נוסף מהשלל שהביא רבנו הזקן ממינסק אחרי הוויכוח הגדול היה בין השאר החסיד רבי יצחק אייזיק מוויטבסק שהזכרנו את שמו מספר פעמים. כמה מניינים אברכים לומדים מופלגים הצטרפו אז אל רבנו הזקן בנסיעתו ממינסק לליאוזנה. ורבי יצחק אייזיק מוויטבסק מספר: חשבנו שרבנו הזקן יגלה לנו אוצרות של תורה. חשבנו שמלאכים מקנאים בנו. לא היה חסר לנו כלום. לא ידענו שחסר לנו. אבל בבואנו לליאוזנה פתח רבנו הזקן בפנינו שני חלונות. חלון אחד כדי להוציא את הטומאה, כלומר להוציא מאיתנו את הישות, את גסות הרוח והגאווה שנאספו בנו ממאות דפי הגמרא שלמדנו קודם. חלון שני פתח רבנו הזקן כדי להכניס בנו את האור האלוקי. החסיד רבי יצחק אייזיק שימש כרב בוויטבסק במשך

16:57 שישים שנה. לפני כן היה רב במשך חמש עשרה שנים בעיירה אוסטרובנה שליד ויטבסק. הדוד שלו, הגאון רבי זמיל[?], היה מגדולי המתנגדים לרבינו הזקן, ובתחילה היה גם רבי יצחק אייזיק מתנגד. אבל אחרי שהיה במינסק בשעה שרבינו הזקן התווכח עם גדולי המתנגדים, הכיר רבי יצחק אייזיק ברבינו הזקן ונדבק בו. כאשר נסע רבינו הזקן ממינסק לליוזנה, ליוו אותו עשרות אברכים ובתוכם רבי יצחק אייזיק. התפתחה שיחה הלכתית בעניין תפילת הדרך. אם היא ברכה בפני עצמה או שעליה להיות ברכה סמוכה לחברתה ובאו למסקנה שהיא ברכה הקובעת ברכה לעצמה. רבינו הזקן העיר שתפילת הדרך היא תפילה לכל משך חיי האדם על פני אדמות, וכל יום הוא חלק מהדרך. הדברים האלה השפיעו על רבי יצחק אייזיק, שנהיה לחסיד ומקושר אל רבינו הזקן. מספרים שכל יום היה רבי יצחק אייזיק אומר תפילת הדרך, והתפילה שלו הייתה שהוא יהיה כפי שצריך להיות. כוונתו כמובן לא הייתה על חיים גשמיים, לדאוג אליהם או לפחד מהם, שהרי כפי הידוע היה רבי יצחק אייזיק זקן מופלג והאריך ימים יותר מתשעים ושבע שנים. הוא לא פחד מהחיים הגשמיים כי בכלל לא היה פחדן. הוא לא דאג אף פעם וחי חיי מנוחה. הרבי יצחק מצ'צק[?] אמר על רבי יצחק אייזיק שלמודו הוא משנה ברורה והלכה פסוקה מפני שהוא חי במנוחה ובלי דאגות. כאשר היה בפעם הראשונה אצל רבינו הזקן, אמר לו רבינו הזקן שלא צריכים לדאוג. הדברים פעלו עליו במידה כזו שגם כאשר היה לא עלינו איזה עניין לא טוב במשך כל ימי חייו, היה מיד אומר הרי הרבי אמר לי שלא לדאוג כלל. ואם כן, מובן שכוונתו בתפילת הדרך שאמר כל יום לא הייתה על החיים הגשמיים,

19:28 כי אם על הדרך הרוחנית שעל כך יש להתפלל שהיא תהיה כראוי. בוויכוח השני שהיה לרבינו הזקן במינסק, ראו כולם את גאונותו הגדולה בהרצאתו התורנית שאמר אז. הדבר הזה עשה רושם כביר על גאוני ליטא. רבינו הזקן היה מדבר בעיקר בהלכות ברכות הנהנין, וזו היא הסיבה שהחיבור הראשון שחיבר היה על ברכות הנהנין. רבינו הזקן היה נוהג תמיד אחרי הרצאה תורנית לומר הלכה בנפש האדם. בוויכוח האמור במינסק, אמר רבינו הזקן על המשנה השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו. אמר רבינו הזקן מים הם תורה. מתי ישנה הוראה ובחינה שהוא שוקד ומתמיד בתורה? כשהוא אומר שהכל נהיה בדברו, כלומר שהוא בכל דבר ודבר בעולם רואה ומרגיש את דבר הוויה המהווה אותו. נכחו אז באותו מעמד שרבינו הזקן אמר זאת הרבה מתמידים שהיו לומדים שמונה עשרה או עשרים ואחת שעות ביממה. וכאן בא רבינו הזקן ואומר להם את הפירוש הזה. התוצאה מכך הייתה שכמה מניינים אברכים, לומדים מופלגים ובעלי כישרונות נמשכו אליו.