פרק 166 - רבינו הזקן מנצח בוויכוח במינסק

00:01 כן, אנחנו ממשיכים לספר על הוויכוח המדהים והמעניין בין המתנגדים לתורת החסידות לבין רבנו הזקן והחסידים שלו בעיר מינסק. ביום השני אחרי תפילת הוותיקין התוועדו הגאונים, אותם שלושת גאונים שדיברנו עליהם, לישא וליתן ביניהם על מצב העניינים בכלל ועל שאלותיו של רבנו הזקן בפרט. רבי זמיל[?] התעמק בשאלותיו של רבנו הזקן, ולאחר העיון נאנח ואמר שהרב שלהם הוא חריף גדול ובעל סברה גדול, ואשר הוא צלקא[?], ושהוא זמיל, סליחה, אינו מוצא תשובה לשאלותיו. בינתיים הגיעו שליחי בית הדין ואמרו שהתפשטה שמועה בעיר שהרב של הכת ניצח, ואשר לכן מוכרחים להתאסף עד חצות, לסדר תשובות נכונות על כל שאלותיו. הגאונים התאספו יחד והתפלפלו ביניהם, ובשעה רביעית הלכו כולם אל המקום המיועד לוויכוח. בית המדרש היה כבר מלא מפה אל פה. שליח בית הדין הלך להזמין את רבנו הזקן, מה שהם כינו הרב. בהיכנס רבנו הזקן הושלך הס בבית המדרש. רבנו הזקן התנהג כפי שהתנהג אתמול, וכאשר ישב על מקומו עמד רבי צלקא והכריז בשם בית הדין ובשם הגאונים הנאספים: פה הנני דורש מהרב של הכת לענות תשובה ברורה על פי תורה על המנהגים החדשים שהנהיגו הוא וחבריו, כי חושדים אנו בהם בשורש פורה ראש ולענה, שבתי צבי ימח שמו. רבנו הזקן קם ממקומו ואמר: על פי החלטת בית הדין הותנה בינינו שבתחילה עליי לענות על השאלות שישאלוני הגאונים הנאספים. לאחר מכן על הגאונים לענות על שאלותיי. על אשר שאלוני הרי עניתי, וכעת הנני מוכן ומזומן לשמוע את אשר יענו על שאלותיי, ולאחר מכן אענה בעזרת השם תשובה ברורה על החשדים שחושדים בנו, ואוכיח אם ירצה השם מן התורה שדרכינו אמת וצדק. אני הרי קיימתי את פסק בית הדין, ולכן אני דורש

03:02 על פי התורה שגם הצד השני יקיים את פסק הדין ויענה לי על כל שאלותיי בענייני תורה. סערה פרצה בין חברי בית הדין. אלה אומרים שלא להתווכח בסברות בנו, כי אם לברר את הדרכים החדשות שהנהיגו החסידים. ואלו אומרים שצריכים תחילה לענות על השאלות של הרב. לאחר שעה ארוכה של קטטה ומריבה הכריז בית הדין שעל פי דין הגמרא... על פי דין הגמרא שמעתא בעיא צילתא ואין הזמן גרמא, ולכן החליט בית הדין שעל שאלותיו של הרב יענו הגאונים בזמן אחר, ועכשיו יבררו את הקושיות שישנן על דרכי הכת. רבנו הזקן קם ממקומו ואמר: גאוני ישראל, שמעתתא דא שדוחים בקנה מרפסן איגרי, כדפירש רש"י בקידושין. אומר לכם את התשובות. בפעם הראשונה כשבאתי אל מורי הרב המגיד ממזריטש, שאלתי בעניין זה שהצעתי בפניכם וענה לי, ורבנו הזקן חזר על התשובה שענה רב המגיד עם ביאור ארוך שנמשך זמן רב. בית הדין וחבריו מצאו את עצמם נעלבים, והגאון רבי שמעון אלי[?] יצא בדרוש ארוך שבו הסביר שלימוד הקבלה סכנה גדולה בו, ורבים חללים הפילו, ומצינו גדולי התנאים ומכל מקום נפגמו בדעות, ועל פי הידיעות שנתקבלו בבית הדין נחשדת כת זו בדברים, ולכן מכריזים אנו בשם התורה ובשם גדולי ישראל שהכת הזו היא נגד התורה. כרגע נהפך בית המדרש לים זועף, והרעש הלך הלוך וגדל. רבי יצחק אייזיק מספר: ראיתי אז בעל כוח רע[?] ודחקתי את עצמי בין המריבים ולא יכולתי להבין. אלו צועקים מדוע לא ביררו את הטענות, ואלו צועקים שמנודים הם ואסור לבוא עמהם בדברים. קשה לצייר את הרושם הלא טוב שעשה הדבר על בני התורה. הרבה אברכים שהיו באותו מעמד החליטו לנסוע לרבנו הזקן ולהתקשר אליו. מורי ורבי

05:59 זמיל אמר שהתנהגו עם החסידים שלא כדין ומצטער על כך מאוד, והוא רואה שהרבה שקרים טפלו על החסידים. הייתה זו הפעם הראשונה, אומר רבי יצחק אייזיק, ששמעתי מפי מורי את השם חסידים. תמיד היה אומר הכת, רחמנא ליצלן. מורי רבי זמיל שבת אז במינסק והייתה לו שיחה בעניין הזה עם הגאון רבי חנוך הנר שיק[?] משקלוב. שניהם אמרו שלא טוב עשה בית הדין עם ההכרזה האמורה. הגאון רבי חנוך הנר שיק אמר לי: פנחס שלי אומר שיסע אל החסידים. אני מספר, רבי יצחק אייזיק: הייתי עוד אצל מורי רבי זמיל בערך שלושה שבועות. לאחר מכן גיליתי את אוזנו שבדעתי לנסוע לליאזנא, אל הרב של החסידים. רבי זמיל שתק ולא ענה לי מאומה, וכעבור כמה ימים נתן לי את הסכמתו ובירך אותי לדרכי. ממשיך רבי יצחק אייזיק ומספר: אחרי חג הסוכות באתי לליאזנא ומצאתי שם עוד כמה אברכים שהכרתי במינסק בשעת הוויכוח, ובאו גם כמה אברכים משקלוב, וביניהם רבי פנחס בנו של רבי חנוך הנר שיק. למדתי שם כל החורף, לא כשאר האברכים שלמדו שם רק שלושה חודשים, לפי הקצבה שהנהיג רבנו הזקן. הגאון רבי יהודה לייב, אחיו של רבנו הזקן, סיפר לרבי יצחק אייזיק שבזמן הוויכוח במינסק, הנה ביום הראשון היה בשמחה גדולה, כי הכינו קושיות עצומות ועיוניות, ורבנו הזקן ענה על הכל בשפה ברורה. וביום השני, כשחזר רבנו הזקן ושאל את שאלותיו הוא, כעסו המתנגדים מאוד. וכאשר רבנו הזקן אמר להם את התשובה של הרב המגיד ממזריטש על שאלותיו, התיישבו ושמעו בהקשבה. ואז, מספר רבי יהודה לייב, ראיתי בפעם הראשונה את גודל בקיאותו של אחי רבנו הזקן. ואחי, רבי מרדכי, אמר לי: אילו באנו לשמוע רק דבר זה

08:32 דיינו. נמשיך לשמוע את סיפורו של רבי יצחק אייזיק, כפי שהוא מספר לרבי מוהר"ש על הוויכוח הגדול שהתקיים בין רבנו הזקן לבין גאוני עולם מווילנה, שקלוב, בריסק, מינסק, סלוצק. הוויכוח שעליו אנחנו מדברים שנת תקמ"ג, אלף שבע מאות שמונים ושלוש. שתי טענות עיקריות טענו המתנגדים נגד שיטת הבעל שם טוב ותלמידיו. טענה ראשונה שיטת הבעל שם טוב מחייבת שגם אנשים פשוטים צריכים לייקר את התפילה שלהם ואת אמירת התהלים שלהם, אפילו שהם לא מבינים מה הם אומרים. בשיטה הזו, טענו המתנגדים מכניסים רמות רוח בעמי הארץ ומשפילים את כבודם של תלמידי חכמים, וכולם יודעים שכל פורענות שבאה על העולם היא בגלל עמי הארץ. נקודה שנייה שהעלו המתנגדים. שיטת הבעל שם טוב אומרת שגם גאון וצדיק צריכים לעבוד בעבודת התשובה. בשיטה הזו טענו המתנגדים משפילים את כבוד התורה וכבוד תלמידי חכמים. בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה אנחנו רואים מאמרים רבים שתלמיד חכם הוא יסוד העולם ותלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. והם תלמידי החכמים הם הבנאים האמיתיים ושיטת הבעל שם טוב עושה מהם אנשים כאלה שצריכים עוד לחזור בתשובה. הוויכוח במינסק, סיפר רבי יצחק אייזיק מוויטבסק היה מחולק לשני חלקים. חלק אחד היה בחינה בלימוד. המתנגדים אמרו שאין ברצונם לערוך שום ויכוח עם חסידים, כל זמן שלא ידעו שמנהיגם הוא למדן, רק כאשר ידעו שהוא למדן אז הם יערכו את טענותיהם נגד החסידות וזה היה החלק השני של הוויכוח. רבנו הזקן הסכים להצעה של המתנגדים להיבחן בלימוד על ידי הגאונים בתנאי אחד שגם צד החסידים יוכל לבחון את צד המתנגדים בלימוד, ועל זה הסכימו גם המתנגדים. התשובות של רבנו הזקן וסגנונו היו בהירים ומדויקים. תשובותיו על שאלותיהם של המתנגדים. ושאלותיו הוא

11:12 מהמתנגדים, נאמרו בקצרה ובבהירות ולפי ערך עומק העניינים היה הכל מובן. הדבר הזה עשה רושם גדול על כל הנוכחים. מגאוני הגאונים ועד לומד דף גמרא רגיל. כולם נהנו לשמוע את דברי רבנו הזקן. גאוני הגאונים, הישיש רבי אהרון יעקב, ראש ישיבת סלוצק, הישיש רבי זמנה סטוטסקאר[?], וזקן ראשי הישיבה בישיבת הרב הגאון האדיר רבי מנחם שלמה ביקשו מרבנו הזקן שהוא יענה להם על שאלותיו. רבנו הזקן מילא את בקשתם. רק שני עניינים נשארו בלי תירוץ. על שתי טענותיהם העיקריות של המתנגדים. ענה להם רבנו הזקן. היסוד של שיטת מורנו הבעל שם טוב ותורותיו של מורי ורבי הרב המגיד ממזריטש, שהם האור המאיר בדרכי העבודה של תלמידי הרב המגיד, מיוסד על ההתגלות האלוקית הראשונה למשה רבנו. ומספר רבנו הזקן מורי ורבי הרב המגיד ממזריטש חזר בפני תורה אחת ששמע אותה מהבעל שם טוב. התורה היא על הפסוק "וירא מלאך הוי' אליו בלבת אש מתוך הסנה. וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל. ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה". התרגום מפרש "ואתגלי מלאכא דה' ליה בשלהובית אישתא מגו אסנא". ואתגלי אומר רבנו הזקן פירושו התגלות. ועניינה של התגלות הוא שכל אחד לפי דרגתו יוכל לקבל את הגילוי. התגלות פירושה שהגילוי יכול להתקבל אף בדרגות הנמוכות, ולכן מתרגם התרגום את הפסוק "וירד הוי' על הר סיני ואתגלי השם על תורה דסיני". אמנם התרגום הפשוט של וירד הוא ונחת. כפי שהתרגום אומר על הפסוק "וירד יהודה" ונחת יהודה וגם על הפסוק "וירד הגבול" אומר התרגום ונחת יהודה. ונחת הגבול. ורק על הפסוק "ארדה נא" אומר התרגום אתגלי כען. זאת אומרת שהתרגום מפרש את המילה

14:00 ארדה כפי שמפרש את המילה וירד שבמתן תורה שהכוונה היא התגלות. וכפי שנאמר קודם שהתגלות פירושה גילוי. הגילוי הזה יכול להתקבל גם בדרגות הנמוכות ביותר, כמו שהיה במתן תורה, שכולם מהדרגה הגבוהה ביותר, משה רבנו עד ליהודי האחרון שבישראל קיבלו במתן תורה. זוהי הכוונה בתרגום "ואתגלי מלאכא דה'". זוהי, זהו עניין של התגלות. ההתגלות הזו הייתה בלבת אש. מפרש רש"י בשלהבת של אש ליבו של אש. והיכן נראה מלאך ה' בלב של אש? זאת אומרת בפנימיות הרצינות, התמימות, שזהו רשפיה, רשפי אש, שלהבתיה. והיכן היא אותה ליבת אש? ליבו של אש מתוך הסנה. מפרש רש"י "ולא אילן אחר משום עמו אנוכי בצרה". מהי הצרה? הצרה היא העולם הזה. העולם הזה נקרא צרה משום שהוא מקום צר. העולמות העליונים הרוחניים שאור אינסוף נמצא בהם בגילוי נקראים מקום רחב. אבל העולם הזה, שהאור האינסופי של הקדוש ברוך הוא מלובש בו בתוך דרכי הטבע זהו מקום צר, ולכן נקרא העולם הזה בשם צרה. הכוונה של הקדוש ברוך הוא היא שעל ידי עבודה בלימוד התורה וקיום המצוות עושים מהצרה צהר להאיר את העולם. צהר מלשון חלון שמאיר. להאיר את העולם באור התורה.