פרק 165 : רבינו והזקן בוויכוח במינסק

00:01 רבנו הזקן מכין ויכוח עם המתנגדים כדי להוכיח להם את צדקת דרך החסידות. ואחרי שרבנו הזקן שלח את השליחים עם כספי התרומות לארצנו הקדושה, יצא לדרכו לאספת וולין. ונסע חזרה דרך מינסק. כאשר הגיע למינסק מצא כבר הרבה אורחים מהמתנגדים שבאו לוויכוח. הוא גם קיבל הזמנה מבית הקהל לבוא ולעמוד לדין. רבנו, רבנו הזקן לא רצה לבוא לבית הקהל ואמר שיבוא לאחד המקומות שהרבה חסידים יוכלו להיות נוכחים שם בשעת הוויכוח ועל פי הוראת בית הדין הוגבל מקום הוויכוח באחד מבתי הכנסת שבעיר מינסק. רבנו הזקן פנה אז בבקשה אל בית הדין שמכיוון שאי אפשר להתווכח עם קהל גדול של מאות אנשים, הוא מציע שהמתווכחים יהיו רק אלה שיענו לו על הקושיות שהוא יציע לפניהם באיזו סוגיה. ואלה שיפרשו לו הדברים כראוי, הם יהיו המתווכחים. בית הדין ענה שיעין בדבר. הם קראו לאספה חשאית ואחרי משא ומתן החליטו כך. בתחילה יענה רבנו הזקן על השאלות שהם יציעו לפניו. לאחר שרבנו הזקן יענה על השאלות שהם הציעו, יוכל רבנו הזקן לשאול את שאלותיו הוא בדברי תורה. ובינתיים באו למינסק כמה מאות אנשים מהחסידים של רבנו הזקן מהמקומות הרחוקים, לבד מהמרכזים הקרובים. ורבנו הזקן אמר לפניהם תורה בבית הכנסת. ומכיוון שבית הכנסת פתוח לקהל, באו גם הרבה מהמתנגדים לשמוע. ביניהם כאלה שקיוו שיוכלו למצוא משהו שיוכלו להיאחז בו כדי להעליל עלילות. אמנם אמירת תורתו של רבנו הזקן פעלה רושם חזק מאוד על כל השומעים והמתנגדים בכלל לא מצאו את ידיהם ואת רגליהם בתורה. והתפשטה השמועה בעיר מינסק שראש הכת, כלומר החסידים, רבנו הזקן אמר תורה משיחתן של שרפי קודש והלהיב את כל הלבבות. וכו התגלגלו הדברים מפה לפה וכל אחד הוסיף נופך

03:04 משלו עד שהגיעו הדברים לנוסח כזה שהרב של החסידים בשעת אמירת התורה נראו מלאכי מעלה, עד שהיו כאלה שנלהבו באש של מעלה. ופתגם היה בפי ההמון שהרב של החסידים הוא בעל שם ומשמשיו הם מלאכי קודש. והלומדים ובני התורה רוח אחרת הייתה בהם. שמיעת התורה פעלה עליהם באופן נפלא. ותוך כך הגיעה תשובת בית הדין שאחרי שבת יבחרו בסגל חבורת לומדים שיבחנו את רבם של החסידים בסוגיות שונות. בעיר מינסק לא היה עדיין מניין של חסידים, ומכיוון שבזמן ההוא כבר הנהיג רבנו הזקן את נוסח התפילה שלו, של האר"י ז"ל, מצאו פרנסי הקהילה לנכון לתת מקום מיוחד לתפילה לרבנו הזקן ולאורחים שבאו איתו כדי שיוכלו להתפלל כחפצם. בעיר מינסק היו מתפללים ותיקים, כלומר עם זריחת השמש, ולכן לעת תפילתו של רבנו הזקן בשעה תשיעית כבר היו מתפללים אחרי סעודת שבת. וכך התקבץ קהל רב לשמוע אל הרינה ואל התפילה של רבנו הזקן והחסידים שאיתו. רבנו הזקן התפלל וגם קרא בתורה בעצמו והיה דייקן גדול גם בניגוני הטעמים מה שהפליא את השומעים. לפי רוב היה רבנו הזקן קורא בתורה בעצמו בנגינה מדויקת ובדקדוק רב לפי חוקי הדקדוק. נשמע שאף כי מבטאו היה אשכנזי ולא ספרדי היה ניכר במבטאו ההבדל בין העי"ן לאל"ף ובין החי"ת לכ"ף כדרך הספרדים. בשעת קריאתו בתורה היה רבנו הזקן עומד לצד ימין מכוסה בטליתו על פניו ולא היו רואים רק את הדיקנא קדישא והעולה לתורה היה עומד לשמאלו. לפעמים היה רבנו הזקן מגביהה את טליתו ומסתכל בעולה לתורה, וכמה פעמים אירע שהעולה לתורה היה מתעלף מרוב פחד. חסידי רבנו הזקן מספרים שמי שזכה להיות מהקרואים לתורה כשרבנו הזקן היה הקורא זכה לאור גדול. המניין של רבנו הזקן

05:54 התפלל מילה במילה. תפילת החול הייתה נמשכת כשעה וחצי ולפעמים שעה ושלושת רבעי שעה ותפילת השבת כפליים ויותר מלבד זמן קריאת התורה. הסדר היפה, המשמעת של החסידים והמקיף הכללי של התורה והעבודה עשו רושם גדול על הקהל הגדול שהתאסף לראות ולשמוע את הנעשה בבית הכנסת שרבנו הזקן התפלל בו. במשך יום הקיץ הארוך של שבת התפשטה השמועה בעיר ואין פלא שלעת הסעודה השלישית התקבץ קהל רב שלא יכול כותלי בית המדרש להכיל. ועוד טרם שבא רבנו הזקן החליטו להוציא את הבימה מבית הכנסת כדי שכל הקהל יוכל לשמוע את תורת רבנו הזקן. רבים מהנאספים מחו נגד זה ואמרו שאין לעשות זאת בשבת משום טלטול, משא, אוהל. אבל מרוב הנאספים לא נשמע קולם ובעודם מדברים והבימה כבר נישאה החוצה. הרבי הריי"צ, רבי יוסף יצחק, מספר משמו של החסיד רבי אבא מטשאשניק שאביו של רבי אבא ראה כמה פעמים את רבנו הזקן, ולאחר מכן היה מקושר לבנו, הרבי האמצעי, וחותנו היה מקושר לרבי אהרון מסטרשעלא. רבי אבא מטשאשניק בהיותו בן שתים עשרה שנים התארס כשהגיע לעונת הבר מצווה לקחו המיועד להיות חותנו לסטרשעלא, ומשום שחותנו היה מקורב גדול שם זכה גם הוא לקירוב. מעניין מאוד סיפורו זה כרגע בנוסף על הסיפור הכללי על האדמו"ר הזקן אנחנו מספרים סיפור נוסף. מעניין מאוד סיפורו של רבי אבא על ביקורו הראשון, יחד עם המיועד להיות חותנו אצל רבי אהרון מסטרשעלא. דיבורו של רבי אהרון, מספר רבי אבא, היה להבת אש, וכשהיה מזכיר את שם רבנו הזקן היה עומד לו קומתו ומפסיק לדבר מרוב דבקותו. את התורה שאמר רבי אהרון איננו זוכר. גם לא הבין אותה, כי אם ראה ושמע לפי דבריו נקבעה יראת שמיים בליבו.

08:54 כשנכנס עם המיועד להיות חותנו אל רבי אהרון סיפר להם רבי אהרון: כשהייתי בן שבע עשרה שנה זכיתי לראות את הרבי הקדוש. הייתי מהחברה היה שבאו למינסק וזכו לראות את רבנו הזקן במעמד ומצב של שר צבא ה'. רבי אהרון התלהב ורץ בחדרו ענה וענה ודיבר לעצמו. "אלוקות, אלוקות קדושה. איי איי איי!" וכך שעה זמן רב. לאחר מכן המשיך את סיפורו אודות הוויכוח אז במינסק. וכך סיפר. אלפי אנשים היו אז במינסק בבית הכנסת. כשהרבי הקדוש עלה על הבימה נפל פחד אלוקי על כולם ועמדו אז באותו מעמד ומצב שישראל עמדו ליד הר סיני. כשרבנו הזקן התחיל לומר את תורתו והשמיע את המילים "שמע ישראל" נהיה כל הקהל נרגש ונלהב בהתלהבות קדושה. מראותו של רבנו הזקן וקולו היו מאוימים ועל כולם נפלה אימה ופחד של יראת שמיים. ממשיך הרבי הריי"צ רבי יוסף יצחק, ומספר שבשנת תרס"ד בהיותו, בהיות רוחו של רבי אבא טובה אליו, נתן לי העתק מהדרוש שאמר רבנו הזקן במינסק, כפי שמצא בניירות של העיזבון של חותנו. שמע ישראל הוי' אלוקינו הוי' אחד. שמע ישראל יהודי שומע ומרגיש שהוי' אלוקינו, שכוחנו וחיותנו הם שם הוי'. יו"ד חכמה. ה"א בינה. וא"ו מידות. ה"א אחרונה מלכות. הוי' אחד. איך שהכול מיוחד באחדות גמורה, אבל זה רק מצד הנשמה שהנשמה רואה אלוקות במוחש. אמנם כשהנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף, וגם אם מוחו ממולא בתורה, הרי זה רק בהשגה, כי הגוף מסתיר. והיצאה יוצאה היא תשובה. להפוך את החושך לאור של התפעלות הלב. וכאשר יתבונן האדם שנשמתו והוא הם שליחם של הקדוש ברוך הוא להאיר את החושך העב והכפול ומכופל של העולם הזה הגשמי, ולעשותו בעבודתו בתורה ותפילה ובקיום המצוות באהבה ויראה

11:36 לכלי לאלוקות, כפי שכתוב נר הוי' נשמת אדם. כמו שהנר מאיר את חושך הבית, כך הנשמה מאירה את חושך העולם על ידי עבודה בתורה ובמצוות. ועל כך נאמר "והיה ברכה בקרב הארץ". להמשיך בחינת ברוך הוי' מן העולם. להיות גילוי שם הוי' בעלמא, מעלמא דאתכסיא, כלומר מהעולם הנעלם לעלמא דאתגליא לעולם המגולה. הגילוי הזה של הקדוש ברוך הוא הוא שתהיה התפעלות בליבו של האדם מקרב איש ולב עמוק. לצאת הנפש מן ארציקא, כלומר מהגוף ולהיות כלתה נפשי להוי' וזהו הוי' אחד. וכאשר יעמיק האדם במחשבתו שעה ארוכה שמצד הנשמה אין כל מניעה וסירוב בעבודה זו, אבל גופו החומרי ושכלו הגס והקר מעכב אותו. ויעמיק האדם להתבונן בגודל עונשו של שליח המלך המאבד את שליחותו וגודל עוצם הנזק שגורם בכל ענייני המלוכה, בייחוד בשליחותו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שבגלל זה יתרחק האדם מארמון המלך העליון ויבוא בגלגולים רבים ואז אולי אולי אולי ישלים את שליחותו, את שליחותו. אבל כתוב היום לעשותם. הנה התלהט והתלהב בלהבת שלהבת בצעקה פנימית אליך השם נפשי אשא ושב ורפא לו. מספר הרבי הריי"צ שהחסיד רבי אבא כשסיפר את כל האמור התלהב כולו והיה אומר אמנם לאחר מכן זכיתי לראות את רבנו האמצעי וגם להתקשר לרבי הצמח צדק, אבל לעולם לא אשכח את אשר ראיתי ושמעתי אז מפי החסיד. אמנם חסיד, אמנם צדיק, אמנם קדוש וטהור, אבל לא רבי. רבי אהרון שחזר על מאמרו זה של רבנו הזקן. הוא היה אז כמו בשמוע דבר הוי' יוצא מפי קודש הקודשים רבנו הזקן. כאשר סיים רבי אהרון את חזרת המאמר, אמר ומאז קשורים אנו בקשר של קיימא. היום הזה של רבנו הזקן והתפילה וקריאת התורה ואמירת

14:25 התורה טיהר את האוויר במינסק ופעל השפעה טובה מרובה על כל הקהל, בייחוד על בני התורה. וביום ראשון יצא כרוז מצד בית הדין שביום שלישי יתקיים הוויכוח של פלפול בענייני תורה עם רבה של הכת. ממשיך הסיפור. היה חסיד בשם רבי יצחק אייזיק מוויטעבסק, והוא סיפר לרבי מוהר"ש, כלומר לנכד של הנכד של רבנו הזקן, שבשנה-- או לנכד של-- לבן של הנכד של רבנו הזקן שבשנת תקמ"ג, כלומר אלף שבע מאות שמונים ושלוש. הוא היה בן חמש עשרה שנה והיה תלמיד מובהק אצל ראש הישיבה רבי זמל סטצקר[?]. ומפני שהיה מתלמידיו המובחרים לקח אותו רבי זמל איתו יחד עם עוד חמישה תלמידים אל העיר מינסק, אל הוויכוח עם החסידים. רבי זמל היה זקן כבן שמונים וגאון מפורסם, ובלי להתחשב בזקנותו נסע מרחק של יותר ממאות ווערסט כדי לבחון את רבה של הכת, כפי שהוא קרא לזה, ואז אמר אם יזכני השם יתברך, אמר רבי זמל לתלמידיו להציל את רבה של הכת מרשת המינות שנפל בה בטעות, כי לפי התורה שחוזרים שמו ניכר שהוא למדן, ורק מעשה שטן הוא שנפל למינות. אז בבואי לעולם הבא אדרוש עוד נתח לווייתן עבור כך. ממשיך החסיד רבי יצחק אייזיק לספר. בבואנו למינסק הייתה התוודעות גדולה בין האורחים הגאונים והזקנים שבהם. כלומר מדובר כאן על המתנגדים כמובן. בין הזקנים היו רבי צלקע, רבי שמעון'לה ורבי זמל שאני באתי איתו. רבי צלקע היה מהלומדים הראשונים אצל הגאון רבי אליהו בהיותו צעיר לימים. רבי צלקע היה בקיא בש"ס, ברש"י ותוספות בעל פה אות באות. הוא היה קצר רואי ורוב לימודו היה בעל פה, בקול ובזימרה כמי שקורא בספר. רבי שמעון'לה היה בקיא בבבלי, אבל עיקר גאונותו הייתה בירושלמי

17:15 וברמב"ם וגם היה בעל סברה גדול. רבי זלמל, נוסף על גאונותו וגודל שקידתו, היה איש תמים, לא היה מסתכל מחוץ לארבע אמותיו, לא דיבר שיחה בטלה מימיו. רבי זלמל, סיפר רבי יצחק אייזיק, היה בקיא גם בקבלה, כי ישב כחמש שנים כפרוש בישיבתו של הגאון רבי יחיאל, בעל סדר הדורות במינסק, ולא עבר עליו על רבי זלמל לילה אחד שלא היה קם לתיקון חצות, ומשבת לשבת לא טעם טעם בשר. בהתוועדות הזו של החכמים האלה של המתנגדים התירו ראשית כל את הנידוי עליו הוכרז בשנת תקל"ב על כל תלמידיו של הרב המגיד ממזריטש ועל כל הנוהגים אחריהם. אחרי שהתירו את הנידוי פתח רבי צלקה בקול בוכים ודיבר לפני הנאספים על דבר התחדשות כת המינים ואשר מעשה שטן מצליח ונמשכים אחריהם הרבה אנשים וגם הרבה למדנים וידעי תורה ויראת אלוקים על פניהם, ורק בטעות נמשכים אחרי דעות משובשות שלהם. ואחד מהנאספים קרא בעל פה את רשימת החטאים של הכת, כלומר של החסידים. ואז הגיעו שליחים מבית הדין והודיעו למשתתפי הוועידה מה נעשה בעיר שהרבה בני תורה נמשכים אחרי החסידים, ושהרב של הכת, כלומר רבנו הזקן, אמר פעמיים דברי תורה והראה מעשי כשפים, כי בשעת אמירת תורה נראו מלאכים. וישנם גם עדים, כפי שהם אמרו, שחיללו את השבת בפרהסיה על ידי טלטול הבימה מבית הכנסת לחצר. נו, רבי זלמל בכה בכייו על הצרה הגדולה, ולאחר מכן החליטו מי ומי יהיו הבוחנים את רבנו הזקן בלימוד וסידרו את כל דברי הניסיון מה שיבחנו אותו, וגם החליטו שיום הוויכוח יוכרז ליום צום ואמירת סליחות. היום הגדול הגיע. בית הדין הגיע למקום המיועד. רבנו הזקן בא בלוויית שני אחיו הגאונים וכמה מהחסידים הבאים בימים והרבה

20:02 אברכים צעירים. כאשר הגיע רבנו הזקן פינו לו מקום ללכת אל מקומו שיעדו לו. לפני שניגש למקומו ניגש רבנו הזקן לימין הבימה באמצע בית הכנסת ואמר את הפסוק ואני ברוב חסדך אבוא ביתך. מספר רבי יצחק אייזיק, חיל ורעדה אחזתני בשומעי את קולו הרועד באומרו פסוק זה וכשהגיע למילה ביראתך נפל פחד על כל הנמצאים באותו מעמד. לאחר מכן התיישב רבנו הזקן על אחד הספסלים שעמד קרוב למקומו ואמר את המזמור קלד בתהילים ובסיימו עמד והלך אל המקום שיעדו לו. מספר רבי יצחק אייזיק, נפלאתי שראיתי שגם שערה אחת לבנה לא נראתה בזקנו של רבנו הזקן. לאחר מכן ניגשו אל הבחינה והניסיון שארכו כחמש שעות. רבנו הזקן ענה על כל השאלות במתק שפתיים ובשפה ברורה. הגאונים הבוחנים התפלאו על עומק שכלו ותוקף זכרונו ובקיאותו הנפלאה לומר כל דבר בלשונו. כאשר סיימו לבוחנו אמר רבנו הזקן שיש לו כמה עניינים בלימוד וברצונו להרצות על כך בפני הגאונים הבוחנים. ואז שאל כמה שאלות בלימוד. לשמע שאלותיו של רבנו הזקן הוטל סער בין הלומדים, ובית הדין הכריז שהמשך הוויכוח נדחה ליום המחרת ועכשיו התפללו מנחה בקריאת ויחל, כי הרי בית הדין וכל המשתתפים בוויכוח מצטערים על אשר הוכרחו לשבת יחד עם מי שהיה מכבר בנידוי. ממשיך רבי יצחק אייזיק ומספר נשבר ונדכא מהתענית שב רבי זלמל לאכסנייתו עייף ויגע מהדברים העיוניים העמוקים ששמע במשך היום, ואמר לתלמידיו שהכנסייה הזאת הייתה מעין לשכת סנהדרין, ואשר הרב של הכת, כלומר רבנו הזקן, הוא גדול בתורה ובעל מוח חריף ורחב, אבל כפי הנראה קרה איתו איזה דבר רע, רחמנא ליצלן. אחרי שאכל משהו אמר רבי זלמל לכולנו שהוא לא הצליח לתפוס היטב את שאלותיו של

23:08 רבן של הכת, כלומר רבנו הזקן, ומשום כך ברצונו להתראות מחר בבוקר אחרי תפילת ותיקין עם חבריו רבי צלקה ורבי שמעון'לה. יחד עם זאת התפשטה בעיר במינסק השמועה שרבן של החסידים ענה על כל השאלות ששאלו, אבל על השאלות שהוא שאל את הגאונים הם לא מצאו מענה ודחו את הדבר ליום השני. והתרגשות גדולה נראתה בין הלומדים המתנגדים.