פרק 164 : רבינו הזקן מנהל מערכה נגד המתנגדים וכן עם חבריו החולקים עליו

00:01 מסעו של רבנו הזקן לוולין, התרשמותו שם וחזרתו לליאוזנא. בשובו לעירו נסע דרך ברנוביץ', וילנה, אמנם בוילנה לא התעכב, שווינציאן, דינבורג, פולוצק והעיר ויטבסק. כאשר הגיע לשווינציאן שלח רבנו הזקן את אחד האברכים ממלוויו לחזור לוילנה, וזאת כדי ללמוד שם בסתר עם שני אברכים מקומיים שהתקשרו אליו כאשר היה שם. את האברך השני שלח לליאוזנא עם מכתב תשובה לאחיו רבי יהודה לייב על מכתבו ממצב האברכים היושבים בליאוזנא ועל הידיעות שנתקבלו במשך החורף מכל המרכזים. כפי הנראה מאחת מאגרותיו, הסבו לו הידיעות שקיבל מאחיו רבי יהודה לייב עונג רב. במכתבו מתאר רבנו הזקן במילים קצרות את התלאה שמצאתה הוא בדרכו בעניין הכללי, כלומר הכוונה על אותן טענות של החברה הקדישא נגדו, על צורת העבודה שלו כרגע וגם על המצב הטוב שמצא בצרקי שמועילוב[?], ושהידיעות שקיבל הביאו לו קורת רוח והתעכבותו בשווינציאן מפיגה את צערו. באמצעות השליח האברך מודיע רבנו הזקן לאחיו רבי יהודה לייב שיבוא חזרה לביתו ימים ספורים לפני החג, ומזרז אותו לענות למרכז בדוברובנה את הסכמתו של רבנו הזקן לייסד מרכז חשאי בשקלוב. גם להודיע למרכז בסמיליאן את הסכמתו לייסד מרכז גלוי בדיסנה. וציווה לאחיו להודיע ולפרסם שאורחים לא יבואו לליאוזנא עד חג השבועות הבא. כאשר הגיע רבנו הזקן חזרה לליאוזנא, מצא את תלמידי שני החיידרים במצב טוב לפי הסדר שנתן להם בלימוד שהם שמרו עליו בדיוק. באותו זמן נתקבלה הידיעה ששני האברכים השלוחים שהובילו את הכסף לארצנו הקדושה כבר בדרכם חזרה ובידם מכתבי קודש מרבותינו שבארץ ישראל, ולקראת חג השבועות יגיעו לליאוזנא. הידיעה הזו פרשה לה כנפיים ופורסם כרוז אל כל גבאי הקודש שישתדלו לגבות את המעמדות ואת כספי התרומות יביאו לחג השבועות לליאוזנא, כי אחרי החג

02:49 ישלחו שלוחים חדשים לארצנו הקדושה. אזרחי העיר ליאוזנא קיבלו בשמחה רבה את פני רבנו הזקן, והרבה מאנשי העיר שמו לבם לקחת להם חתנים מקרב האברכים הלומדים, ובהתאם למסורת נערכו במשך הקיץ כארבעים חתונות, והם הם ראשי האבות של משפחות החסידים, בני תורה ואנשי מעשה בעיר ליאוזנא לדורות הבאים. כאשר הגיעו המשולחים לארצנו הקדושה, הביאו איתם מכתבי ברכה מאת רבי מנחם מנדל ומכתבי סדר בהנהגה והדרכה וחיזוק כללי לרבנו הזקן, וכפי הנראה זה התייחס יותר לתפקידו של רבנו הזקן בתור מסדר כללי של תנועת החסידות. המשולחים האלה סיפרו שכאשר הגיעו לחוף הנהר דנייסטר פגשו בשני אנשים המתכוננים לעלות לארצנו הקדושה, והם סיפרו להם שהם נוסעים בשליחות אל רבי מנחם מנדל ומובילים את כספי התרומות מגליל וולין. נחזור ונזכיר שבאספת החברה הקדישא בשנת תקל"ז, בשעת קבלת ברכת הפרידה מאת חברם רבי מנחם מנדל עם עלותו לארצנו הקדושה, הוחלט בין השאר הנקודות הבאות. א. כולם מקבלים עליהם לכלכל את רבותינו הנוסעים לארצנו הקדושה ומשפחותיהם. ב. כל חבר מהחברה הוא הנשיא במקומו ובגלילו. ג. רבנו הזקן נבחר לנשיא ליטא והמרכזים בהורודוק, פולוצק, קליסק וליובאוויטש נמסרים לידו. ד. רבנו הזקן מתמנה לנשיא הנשיאים בכל הנוגע לתמיכת רבותינו שבארץ הקודש. ה. רבנו הזקן נבחר למסדר הכללי של החברה הקדישא למשך חמש שנים. כאשר נסעו השליחים בפעם הראשונה בשנת תקל"ח עם כספי התרומות, הם עברו את-את בצ'רנוביל אצל רבי מנחם נחום, כי אליו הובאו כספי התרומות מגליל וולין עם רשימות התורמים, ומשם הם נסעו לדרכם לארצנו הקדושה. ולכן, בהתאם לכל זה עשתה הידיעה מנסיעת שליחים מיוחדים מוולין לארץ הקודש רושם גדול, לא חיובי במיוחד, אבל מכל מקום לא הופר הסדר והכל נעשה במועדו. רבים מגבאי המעמדות באו

05:48 בעצמם לליאוזנא והביאו איתם את כספי המעמדות עם הרשימות. אלה שלא יכלו לבוא בעצמם שלחו על ידי נוסעים אחרים, ובזמן המיועד הייתה ההגרלה מי ייסע, וייסעו הנוסעים דרך וולין כמו אשתקד, הגיעו עד צ'רנוביל והתגלה שיש מחסור בכספי התרומות. כל זה ציער את רבנו הזקן והוא כתב מכתבים לחבריו הצדיקים רבי מנחם נחום, רבי לוי יצחק, וגילה בפניהם את צערו הפנימי. באחת מאגרותיו של רבנו הזקן הוא כותב בין השאר את הדברים הבאים: "ליבי יעצבני על הבעיה הקלה, כי רק הצדיק הוא מעלה הכל לגבוה. הרי כתוב ושכנתי בתוכם וכתוב ועמך כולם צדיקים. דעתי חזקה," כותב רבנו הזקן, "כי החובה להורות דרך לרבים. בצורנו אבטח וממנו לא אזוז חי נפשי, אשר כה היא דעת עליון מורנו הרב המגיד נשמתו עדן." רבי מנחם נחום מצ'רנוביל כותב במרירות על הפירוד שנראה בין החברה הקדישא ועל אשר החברים מתרבים, והוא מגלה את דעתו הקדושה ודעת קודש חבריו, כשנים עשר במספר, המחזיקים בשיטת רבנו הזקן בשינויים קטנים, ומבקש את רבי מנחם מנדל מהורודוק שיכוון את דעתו הקדושה ואשר כדאי שישלח על זה שליח מיוחד. כפי הנראה, מאגרות הקודש של רבותינו שבארץ הקודש מיהרו הם אז להודיע לרבי ישראל מפולוצק לנסוע לליאוזנא ולליובאוויטש, אל רבי יצחק אדום[?] מליובאוויטש, ושניהם יתחברו אל רבנו הזקן, ואיתם, עמם כל בני החברה הקדישא שמחזיקים בשיטת רבנו הזקן להכריע את המיעוד-- המיעוט המתנגד. רוב הבאים לליאוזנא הימים הנוראים ולחגים היו רבנים, שוחטים, מלמדים, בני תורה. כל אחד הביא חבילות של שאלות ושאלות עצות שלו גם של אנשי עירו בנוגע לצורכיהם הגשמיים. רבנו הזקן סירב לענות על רוב השאלות ואמר שעיקר עסקו הוא במה שנוגע לתורה ולדרכי העבודה. הוא

08:36 ביקש להודיע ולפרסם שאלה הרוצים עצות בדברים גשמיים שלא יוציאו הוצאות לבוא לליאזנא כי הוא לא יענה להם. את תשומת לבו מפנה רבנו הזקן אל האברכים והצעירים ובמשך שלושת השנים מתקמ"א ועד תקמ"ג, ערך רבנו הזקן נסיעות קצרות בגלילו והתעכב בכל מקום כשבוע ויותר. בימים ההם התרבו יושבי הכפרים ומחזיקי בתי המלון בפרשות הדרכים על אם הדרך הנקראים קרעטשמעס. שלח רבנו הזקן שלוחים לכל היישובים לפקח על לימוד הילדים, ועשרות אברכים הושיב בכפרים ובישובים כמלמדים וסידר להם את אופן עבודתם, וגם נתן להם משכורת וציווה על יושבי הכפרים והיישובים שהם ימלאו את הכסף למשכורות. באחת האגרות שכותב רבי יהודה ליב, אחיו של רבנו הזקן, אל מחכיר אחד יהודי שהחזיק בשני כפרים שלוש נחלות, שבעה פונדקאות והוא מעיר לו שרבנו הזקן ציווה עליו שאת כל בעלי המשרות במרחב שלו יכיר רק ליהודים, ושלא יסתפק במה שיש ביישובו מניין ושוחט ובודק ומלמד, כי הוא מחויב לסדר עם שכירים שבכל יישוב יהא אברך שילמד עם הנערים ושייתנו לו עבור זה דירה והצטרכות ובגלל כך יברכו השם ומכלל הן אתה שומע עליו. במשך שלושת השנים האלה מתקמ"א עד תקמ"ג. הצליח רבנו הזקן גם מבית וגם מחוץ. בליאזנא ישבו מספר גדול של אברכים בסדר לימוד. המרכזים עבדו בחריצות רבה ובהרבה עיירות, כפרים ויישובים ישבו רבנים, שוחטים, מלמדים וכל אחד מילא את תפקידו. באותה שנה כנראה תקמ"ג היו כבר לרבנו הזקן כמה מאות תלמידים מאברכים שישבו בליאזנא, כאמור משנת תקל"ו ועד תקמ"א ועד בכלל, וגם מהאורחים הבאים. ואפילו שרבנו הזקן לא עונה על שאלות בגשמיות, אבל בעניינים רוחניים הוא מכווין את דעתו הקדושה, כאמור במכתבו לאנשי בעיר אושס משנת תקמ"א, כפי שהוא כותב, "אדברה נא שלום למענכם"

11:27 ורעי יושבי בשבט קריית קודש אושס השם עליהם יחיו חיים עד העולם. מודעת זאת בארץ הרעש הגדול שבמדינתנו, ואת צרה היא ליעקב וממנה יוושע בקרוב. ועל כן העצה היעוצה על כל הארץ לקיים מה שכתוב חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ועת לעשות לה' הפרו תורתך כתוב, ובגלל הדבר הזה ישמרו בנפשותיכם מלהתייצב נגד הקמים עליכם כדי להתפלל במניין מיוחד. ובה' בטחתי שאל יעזבנו נצח סלה ועד ובקרוב יחזיר העטרה ליושנה. והנה עד כה ועד כה התנהגו במעצר כאשר שמתי בפי מוסר כתב זה וחס ושלום לא עם מסירה ואודות מה שאמר חיים בשמי. הנה העיד עדות שקר אשר לא עלתה על ליבי מעולם, כי אדרבה ואדרבה מוחזקני בה' יתברך בתום ויושר לבב. וגם דמי איננו נדרש לדורש דמים. ועל כן על כל דברי האיגרת הזאת סור נא מעל אהלו והתרחקו ממנו כאשר טובו נפשכם, רק לא בדרך מצה ומריבה, כי אם להשמיט את עצמכם ממנו ולא לענות כסיל כאיוולתו ולא לדבר עמו מטוב ועד רע. וגם בבוא ציר נאמן לגבות מעות ארץ הקודש, תאמרו לו בשמי שלא יקבל ממנו מחיים הזה אפילו פרוטה אחת, ועליי לכתוב עליו לרבותינו שבארץ ישראל כאשר ייתן ה' אם לא יתקן המעוות. אחד מחסידי רבי מנחם מנדל מהוראדוק ורבי אברהם מקליסק, שהיו רגילים לקירוב גדול ושהעיקר שם היו הזקנים ואת הצעירים והאברכים לא היו מכניסים בשעת אמירת תורה. לא יכלו הם לסבול את הסדר החדש של רבנו הזקן, שהוא מקרב בקירוב גדול כל כך את הצעירים והאברכים. בין הזקנים האלה חסידי רבי מנחם מנדל מהוראדוק ורבי אברהם מקליסק היו גם אנשים בעלי צורה ומביני מדע, אבל הם שגו ברועה ומבלי להתכוון נעשו לסעד ולעזר לאלה

14:00 שהתחילו להתנגד לרבנו הזקן, ואחד מהם היה אותו חיים הנזכר במכתב האמור של רבנו הזקן לאנשי החסידות באושס. ובינתיים התחדדו מאוד היחסים בין המתנגדים לבין החסידים, כי החרמות שנעשו בווילנה ובזלוטשוב, במינסק, בבריסק, בסלונים, בשקלוב ובעוד עיירות החרמות האלה התפרסמו בכל המקומות והחלו להראות פעולתם. בחורף שנת תקמ"ב התייעץ רבנו הזקן עם אחיו רבי יהודה ליב ורבי מרדכי אודות עריכת ויכוח עם המתנגדים. ורבנו הזקן התחיל בתעמולה רחבה כפי שיסופר להלן, ובסוף חודש סיוון נסע עוד פעם לוולין לאספת החברה הקדישא שהוגבלה לאמצע חודש תמוז, ובנסיעה הזו התעכב רבנו הזקן בוולין כשבועיים ואז מיהר לחזור לביתו. באותה אסיפה של החברה הקדישא גילה רבנו הזקן את דעתו עד דבר מצב העניינים בהווה ביחס למתנגדים לתורת החסידות, וחיווה את דעתו שביכולתם של החברה הקדישא לעמוד בוויכוח איתם ואשר ליבו סמוך ובטוח בחסדי השם יתברך. ובזכות מורנו הבעל שם טוב והרב המגיד שינצחו את המתנגדים וסיפר לחברה הקדישא שיצא במכתב גלוי בנידון זה. אלה מהחברה הקדישא שהחזיקו מכבר בשיטת רבנו הזקן. הנה בשומעם פרטי הרצאת רבנו הזקן לגבי התפשטות לימוד החסידות בקרב האברכים והצעירים. אמנם הם לא היו שלמים איתו בכל פרטי ענייני הדרכה לגלות ריבוי אור כזה לצעירים, אבל בכל מקום שמחו מאוד בשומעם זאת, וגם הגיעו אליהם שמועות טובות מתורכי שמוילוב[?] ומיאסי וקלרס[?], שגם שם מתפשט לימוד החסידות בקרב אבל המתנגדים לשיטת רבנו הזקן בתוך החברה הקדישא לא הייתה דעתם נוחה מכך, ודרשו הם לצאת בחרם על המתנגדים. אמנם רוב החברים של החברה הקדישא התנגדו לחרם, מכיוון שרוב המתנגדים, הנה ראשה ומנהיגיהם היו במדינת ליטא, הסכימו כולם לדעתו של רבנו הזקן לצאת לוויכוח עם המתנגדים ומה גם לאחר שרבנו הזקן כבר

16:45 פרסם מכתב בעניין. ובאותה אסיפה דנו גם בדבר תמיכת אחינו שבארץ הקודש והוחלט שגליל וולין ישלח את כספי התרומות בעצמם. באותה שנה הסתיימו גם חמש שנות התמנותו של רבנו הזקן בתור מסדר כללי ורבנו הזקן סירב לקבל על עצמו תפקיד זה פעם נוספת, מבלי הבט על הפצרת חבריו רבי מנחם נחום מצ'רנוביל ועוד חברים. בשובו של רבנו הזקן מהאסיפה הזו בוולין עבר דרך העיר מינסק והתעכב שם כדי לסדר את הוויכוח עם המתנגדים, כפי שסידר עוד בחורף שעבר עם אחיו האמורים, וזהו דבר הסדר. משני המרכזים שווינציאן[?] וסמיליאן[?] יבחרו שבעה או שמונה אברכים אשר יבחרו אותם לפי שמותיהם, שהם יסתובבו במחוז וילנה, קובנה, מינסק וינהלו תעמולה בין המתנגדים שהמתנגדים ידרושו מכת החסידים לבוא ולעמוד לוויכוח, לענות על השאלות שישאלו המתנגדים מן התורה בראיות ברורות מש"ס ופוסקים. ממרכז לבובנה[?] יבחרו אברכים שגם הם נקובים בשמותיהם, שהם יסתובבו בגלילות שקלוב ומוהילוב ברוסיה הלבנה, לנהל תעמולה כאמור. ולשבת נחמו יבואו שלושה אברכים המפורטים ברשימה למינסק, ויחכו בחשאי להגעת רבנו הזקן בשובו מוולין. החלטות אלו הובאו לידי פועל בדיוק נמרץ. הודיעו למרכזים, בחרו את הנועדים לנסיעות ורשמו לפניהם את מקומות ביקוריהם והם יצאו לדרכם. כחודש או שניים סובבו הצעירים במקומות שהתוו להם. בבואם לאיזה מקום היו מכנים עצמם בשם מגידים ודרשו מעל הבימה בדברי מוסר ויראת שמיים והיו אומרים חידושי תורה. ובדרך אגב דיברו גם אודות הכת החסידית הפורשת כנפיה ואין עצה ואין תבונה נגדה רק לקרוא לראשיה לוויכוח שיענו על דרכיהם מש"ס ופוסקים. ויעצו שצריכים לבוא בכתובים מוילנה ושקלוב שיזמינו את ראשי הכת לוויכוח. התקבלו ידיעות שמכמה ערים ועיירות כותבים לוילנה ולשקלוב ודורשים להזמין את ראשי הכת לוויכוח במקום שיקבלו ראשי המנהיגים בוילנה ובשקלוב.

19:37 המרכזים החשאיים שבוילנה ובשקלוב הודיעו שבין המתנגדים קמה שערורייה גדולה, כי נתקבלו המון מכתבים מקהילות רבות הדורשות להזמין את החסידים לוויכוח, וכבר ארכו כמה אספות בעניין ועדיין לא באו לידי שום החלטה. אחרי חג הפסח התקבלה הידיעה מהמרכז החשאי שבוילנה ששקלוב היא נגד עריכת ויכוח עם הכת. מצד שני, וילנה היא בעד הוויכוח ואשר גם מוילנה הכריעה שלא לדרוש ויכוח עם הכת ורק אם הכת תדרוש זאת, אז מחויבים על פי התורה לענות להם. היו אחדים שיצאו לדרוש מהחסידים בכתב, ואשר גם החסידים יענו בכתב וכך יתפרסם בכל העולם מעשיהם הלא טובים, כי בכתב אפשר הרי לכתוב כל מה שרוצים בלי לחקור אם זה אמת או לא, ובוודאי החסידים לא יודעים מה לענות כי מנין, מנין הם יודעים גמרא? ההצעה הזו נשלחה לשקלוב ואחרי שדנו בה בכובד ראש ענו בשלילה משתי סיבות. דבר ראשון הרי אפשר לכתוב רק מה שידעו בבירור, ולמעשה חלק גדול מהנאמר על החסידים הוא שקר. ומכיוון שהם קרובים יותר למקום החסידים, הם יודעים שבמה שמספרים עליהם הנה חלק הם דברי שקר. חלק דברים שיש בהם קורטוב של אמת והשאר גוזמה בעלמא. אבל הסיבה השנייה היא שבין החסידים ישנם מופלגים בתורה ובקיאים גם בתלמוד בבלי וגם בתלמוד ירושלמי. בחודש אייר מילא רבנו הזקן את ידי אחיו רבי יהודה לייב להודיע לכל החסידים כדברים הבאים. ליבו יכאב מאוד על מצבם של החסידים הקשים, ויודע וברור כי רק דיבה הוציאו עלינו לפני שרי התורה, ואשר לכן החליט לפנות במכתב כללי לכל הקהילות שבשבת קודש נחמו הוא האדמו"ר הזקן יבוא לעיר מינסק ויתעכב שם שניים או שלושה שבועות, וכל מי שיש לו שאלה או תמיהה על החסידים ומנהיגיהם יבוא אליו,

21:55 והוא מוכן להשיב על הכל בראיות מהגמרא ומהפוסקים. הידיעה הזו נשלחה מיד לכל המרכזים ועל ידם לכל היישובים והקיבוצים, ובמשך כמה שבועות נודע הדבר בכל המקומות. המרכזים החשאיים בוילנה ובשקלוב הודיעו שהידיעה על דבר הוויכוח במינסק הלמה את ראשי בעלי הריב. אמנם הגר"א מווילנה גילה דעתו שצריכים לשלוח שליחים בעלי דעה וציווה להודיע בשמו לשקלוב שצריכים להתווכח. לחג השבועות באו הרבה אורחים מפינות שונות וכולם כאחד סיפרו על הרדיפות הגדולות מצד המתנגדים על החסידים שגורמים לנזק בענייני פרנסה. גם גבאי הקודש של צדקת ארץ הקודש התלוננו שלרגלי המצב הקשה בפרנסה חסר הרבה כסף לעומת השנה שעברה, דבר שגרם צער גדול לרבנו הזקן. וכדי למלא את הסכום החסר, לווה רבנו הזקן סכומים ניכרים ושלח בידי שליחים לארצנו הקדושה.