פרק 163 : רבינו הזקן מסדר את מערכות הפצת תורת החסידות, המסע לווהלין

00:01 רבי אביגדור, גיסו של רבי ברוך מרדכי מבוברויסק, שניתק את הקשרים איתו בזמנו, אבל עכשיו שמע את שבחו העצום של גיסו רבי ברוך מרדכי החליט שהוא רוצה לבוא לבקר אצלו, ונערכת קבלת פנים חגיגית לכבוד האורח הגדול, הגאון רבי אביגדור. כשהאורח הגיע הובילו לבית הכנסת הגדול. שם התאסף קהל רב, וכדי שהאורח ינוח קצת מדרכו, הכניסו אותו לחדר השני של בית הכנסת. ומכיוון שהיה זה בית כנסת חסידי היה ליד החדר השני חדר נוסף שנקרא חב"ד ניצה[?]. שם התפללו אלה שעסקו בתפילה במתינות ובאריכות. כאשר היה בחדר השני שמע ר' אביגדור קול מתוק ששבה את ליבו בטונים של שפיכת הנפש וכלות הנפש. ר' אביגדור התפלא מאוד על כך. אמנם ביודעו שבוברויסק היא עיר חסידית, ובין החסידים ישנם המאריכים בתפילה עד לאחר חצות היום, הבין שזה מוכרח להיות אחד מהחסידים. אבל בהיותו נרגש מאוד מהנגינה המתוקה שאל את גיסו רבי ברוך מרדכי מיהו המתפלל החסידי הזה? רבי ברוך מרדכי אמר לו שזהו זלמן לייב המצליף, שהיה דר שמעיזר[?], שהיה עגלון אצל חיים זליג בווילנה. ר' אביגדור ענה לו בהלצה זלמן לייב המצליף גם הוא בין המתפללים? הרי הוא לא יותר מאשר עקבו של מתפלל. רבי ברוך מרדכי לא ענה לו כלום. כאשר סיים ר' אביגדור את פלפולו הגדול מול הקהל וסיים אותו בדרוש באגדה בשביל בעלי הבתים, הייתה דעתו של אביגדור גבוהה עליו, ולכן כשראה את ר' זלמן לייב התבטא בפני כל הקהל: "הנהו העקב של המתפלל". רבי ברוך מרדכי, בהרגישו את הזלזול וחילול כבוד החסידות והחסידים ברבים, אמר לגיסו שעקבו של מתפלל הוא גם כן דבר גדול על פי תורה ומביא תועלת בשלושה דברים. הלומדים ונכבדי בוברויסק שכבר הכירו את

03:00 חוכמתו ומתינותו של מורם ורבם רבי ברוך מרדכי, הבינו שבוודאי ישמעו כאן אימרה חריפה וצייחה, שכן היה מנהגו של רבי ברוך מרדכי לתת לזולת להבין בדברי צחות אביונים כפי המגיע לו. "הרי זו משנה מפורשת", אומר רבי ברוך מרדכי, "שעקבו של מתפלל אומר שלושה דברים". ר' אביגדור ושאר הלומדים הסתכלו על רבי ברוך מרדכי בהשתוממות ורצו לשמוע את המשנה המפורשת. רבי ברוך מרדכי חיכה כמה רגעים ואז אמר, "המשנה במסכת אבות אומרת עקביא העקב בן מהללאל," כלומר של המתפלל המהלל את הקדוש ברוך הוא, "אומר הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון. מאין באת? מטיפה סרוחה. כשתדע שבאת מטיפה סרוחה לא תהיה גס הרוח. ולאן אתה הולך? למקום עפר, רימה ותולעה. כשתדע שהמקום שלשם הנך הולך הוא הארץ והעפר לא תהיינה לך תאוות ולא תתאווה לכסף. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. כלומר, כשתדע שצריך אתה למסור דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אז יהא ירא חטא. יש עוד המשך גדול על סיפורו של רבי ברוך מרדכי ונספר אותו בהזדמנויות קרובות. וכעת נחזור לתולדות רבנו הזקן ועסקנותו הציבורית הרחבה. בימים ההם פרסם רבנו הזקן מכתב כללי לגבי קביעת מעמד להחזקת רבותינו הקדושים שנסעו לארצנו הקדושה. רבנו הזקן בחר בשלושה אברכים בעלי כישרון ושלח אותם לרחבי המדינה לשם קביעת המעמדות, כלומר לאיסוף כספים עבור רבותינו שבארץ הקודש, ובנוסף על כך הטיל עליהם לעשות נפשות לחסידות ולעורר על דבר לימוד תורת החסידות. בכל עיר כבר נמצא אז אברך או שניים מהיושבים בליאזנא, ובכלל רואים אנו

05:55 התמסרות עצומה בקרב תלמידי רבנו הזקן. כל צו ופקודה של רבנו הזקן הובאו מיד אל הפועל בזהירות, בחריצות ובדיוק הכי נמרץ. בהתחשב בריבוי האברכים הרוצים לנסוע לליאזנא קבע רבנו הזקן שישה מקומות בלפלי[?], דוברובנה, סמליאן[?], אולה, שבינצ'יאן[?], יאנאוויטש, ששם יבחנו את האברכים. נציג מיוחד מטעם רבנו הזקן ישב בכל אחד מהמקומות האלו כדי לבחון את האברכים אם הם מתאימים בהתאם להוראות שקבע רבנו הזקן. בין ההוראות היו שבכל מקום מבחן יהיו משישה עד שבעה אברכים, והבחינה צריכה להימשך לא פחות משבועיים, ואז על הממונה על המבחן להודיע על אלה המתאימים. האברכים שישבו בליאזנא בשנות תקל"ו ותקל"ז היה אסור להם לפי ההוראות לבוא לליאזנא על מנת להתעכב שם, כי אם יכולים הם לבוא פעם אחת בשנה. פרט לכך, אם המניין וגבאי המעמדות ימצאו לנכון שאברך העוסק בתורה ובעבודה ראוי לקירוב מיוחד, ואז היו נותנים לו רשות לבוא פעם נוספת לליאזנא במשך השנה. לפי בקשת שלושת השלוחים האמורים, ניתנה להם הרשות שבאם ימצאו בדרכם בחור טוב שירצה לנסוע לליאזנא, הרשות בידם לקרבו ולמסרו בידי אחד האברכים מהאלה היושבים בליאזנא, ואחרי שילמד איתו כחודש או חודשיים יש להרשות לו לבוא לליאזנא. עד חג הפסח סידר רבנו הזקן את תלמידי החיידרים, איש איש על מקומו ועל עניין לימודו, ומפסח ועד שבועות היה בדרך כלל סגור בחדרו הקדוש. עד חג השבועות נאסף על ידי האברכים השלוחים, האמורים סכום כסף גדול כדי להחזיק את רבותינו הקדושים שבארצנו הקדושה, וגם הצליחו לקבוע מעמדות. הם גם רכשו את ליבות הרבנים, השוחטים ובודקים המלמדים, ומצאו ביניהם רבנים רבים, גדולים וטובים שרצו לנסוע לליאזנא. כך שלחג השבועות נאסף בליאזנא קהל גדול. ימים מספר אחרי חג השבועות ערך רבנו הזקן הגרלה

08:50 בין האברכים. מי יזכה להוליך לארצנו הקדושה את כספי התרומות לאחזקת רבותינו הקדושים שבארץ הקודש, וזכו בכך שני אברכים. ובאותם ימים קבע רבי משה אחיו של רבנו הזקן, כמובן על פי הוראתו, שיעור בגמרא ופרש"י ותוספות עם הבחורים שבאו ללמוד. בחודש תמוז יצאה קבוצת האברכים הראשונה שבאה לליאזנא אחרי חג הפסח. במקומה באה קבוצה שנייה, וזאת בהתאם לסכנה שרק שניים או שלושה חודשים יוכלו האברכים להתעכב בליאזנא. רבי יהודה לייב, המכונה הדוד מורעיל[?], רבי מרדכי, אחיו של רבנו הזקן, מנצחים על השגחה והדרכה של האברכים ולימודם. בעיר ליאזנא לובשת צורה אחרת לגמרי. אותם בעלי הבתים התגרנים, הגסים והפשוטים, נהפכו לבני זבולון מחזיקי אוהלי שחר. הבנים הצעירים התחילו לשקוד בתורה והבנות הביעו חפצן להינשא לבני תורה. במשך הקיץ נוספו ארבעה מקומות בחינה לאברכים בערים ביישנקוביץ', קידן, קלעצק ומוהילוב, ונעשו למקומות מרכזיים, משם יצאה הוראה למקושרי רבנו הזקן בכל המחוזות ההם. השלוחים וכן נציגי המרכזים באים בכתובים ומודיעים מכל הנעשה לנציג הראשי רבי יהודה לייב, אחיו של רבנו הזקן. בראש חודש מנחם אב הודיעו באמצעות השליחים והנציגים שהאורחים שבאים לליאזנא יכולים להתעכב בה שבת אחת בלבד, ובחודש תשרי רק על מועד אחד מהמועדים או ראש השנה, או יום כיפורים, או חג הסוכות או שמיני עצרת. והודגש על ידי רבנו הזקן שאף אלה שיביאו איתם מזונות לכל משך ימי שהותם בליאזנא אין להם רשות, פרט על פי הוראה מיוחדת מטעם גבאי המעמדות, המניין או הנציג. על כל צעד ושעל אנו רואים את כוחו הסדרני של רבנו הזקן בהסתדרות בתעמולה, שגרמו לכך שכל אחד ישתתף בכל ליבו ומאודו להביא את התועלת לתכלית הרצויה. כאשר הגיע חודש תשרי נהרו המונים המונים לליאזנא, מהם בעגלות, מהם

11:39 רגלי, ביניהם רבנים, שוחטים, מלמדים, סתם בעלי בתים, זקנים וצעירים, והמורשה הראשי רבי יהודה לייב פקד לשמור על הסדר בדבר זמן ההשתהות בליאזנא. ויחד עם כך התעניין בפרטי מהותו של כל אחד ואחד מהבאים ומה אפשר לפעול על ידו בעירו ובמקומו. ואין כל פלא שהתעמולה בחודש תשרי בתוככי קהל גדול כזה שהגיע מפינות שונות הביאה לתוצאות טובות ביחס להתפשטות לימוד תורת החסידות ברחבי ליטא. באותם ימים פורסם צו מטעם רבנו הזקן שבמשך החורף עד אחרי חג הפסח לא יבוא אף אחד לליאזנא, חוץ מאברכים הבאים לקבל סדר בלימוד. אף אחד לא ידע את סיבת הדבר, אבל גם לא העזו לשאול. גם אחד-- גם אחד-- גם אחיו של רבנו הזקן, כולם כאחד הייתה דעתם בטלה לגבי דעת עליון רבנו הזקן כעבדים פשוטים ממש. בתחילת חודש מרחשוון מסר רבנו הזקן לאחיו רבי יהודה לייב הוראות שונות וסידר את בני החיידרים וסדר הלימוד של האברכים, ובחר בשלושה אברכים שהוא יצא איתם לדרכו באומרו שלקראת חג הפסח יבוא חזרה לביתו לליאזנא. נסיעתו זו של רבנו הזקן הייתה קשורה בתפקידו כמסדר הכללי של תלמידי הרב המגיד ממזריץ'. הוא נסע אז לוולין, בה קבעו חברי הקדישא להתוועד. אין איתנו יודע פרטים על הנסיעה הזו. אנחנו כן יודעים שבהתוועדות הזו באו חברי הקדישא בטענות כלפי רבנו הזקן על אשר סלל לו דרך חדשה לעשות בירורים בקרב הרוצים להתקרב, ובחר רק באלה שיש להם ידיעה בלימוד, וגם אלה אין להם רשות לבוא רק לזמנים קבועים. "לא כך הייתה התנהגותו של מורם ורבם, הרב המגיד?" טענו. בין הטוענים בלט במיוחד רבי שלמה מקרלין, שהיה בקירוב מקום יותר לרוסיה הלבנה, ומשום כך ידע יותר מכל הסדר שהנהיג רבנו הזקן.

14:15 רבנו הזקן עצמו מסר הרצאה מפורטת מכל אשר הנהיג וסידר והביע את דעתו הקדושה שמבלי להיכנס לוויכוחים אודות כללות ההנהגה של לפי קבלתו מהרב המגיד, יש להגביר את ענייני הלימוד בהסברה ובביאורים, בייחוד במדינת ליטא. הרי זוהי הדרך היחידה שתביא את המטרה הרצויה. אמנם חברי הקדישא, תלמידי הרב המגיד לא הסתפקו בכך וראו בהתנהגותו של רבנו הזקן נטייה מהדרך הסלולה לפי קבלתם, ולכן החליטו לכתוב על כך לחברם רבי מנחם מנדל מהורודוק לארצנו הקדושה. רבנו הזקן עצמו התעכב במסע הזה בוולין כחצי שנה, ובקר במקומות שונים. כפי הנראה, באחת מאגרותיו הצטער מאוד מהניגוד הפנימי נגד שיטתו האמורה. אמנם נוחם מצא בכך שאחדים מחבריו הרבנים הקדושים רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, רבי זושא מאניפולי ואחיו רבי אלימלך מליז'נסק ועוד כחמישה שישה חברים החזיקו בדעתו הקדושה. אמנם לצערו ראה שמעיין הקודש הולך ומתפרד לנחלים שונים. במסעו זה ביקר רבנו הזקן את היכלי הקודש, ציוני קברי מורנו הבעל שם טוב ומורנו הרב המגיד, וסיפורים רבים מתהלכים בקרב החסידים ביחס לביקורים אלה. כמו כן ביקר אז רבנו הזקן בעיר מוהילוב שעל נהר דנייסטר, שבה שהה לפני כשנתיים, בשעת נסיעתו של רבי מנחם מנדל וסיעתו לארצנו הקדושה. כלומר, אנחנו מדברים כרגע על שנת תקל"ט, שזה בערך 1779 למספרם. ביקורו זה במוהילוב הסב לרבנו הזקן עונג רב והיה לטיפה של נופת בצערו, כי מצא שם במוהילוב גידולים טובים מגרעיני הזרע שנטע שם בהיותו במקום זה בפעם הראשונה, ומצא לנכון עכשיו להקים שם גם מרכז, ובחר באחד משלושת האברכים ממלוויו והעמיס עליו את עבודת ניהול המרכז הזה.