פרק 162 : רבי ברוך מרדכי מספר לגאון מוילנה על תשובותיו של רבינו הזקן

00:01 רבי ברוך מרדכי ממשיך בסיפורו על ביקורו הראשון אצל רבנו הזקן, ועכשיו הם בדרך חזרה. "למרות שהלכנו חבורה גדולה, כשישה מניינים, ובתוכם הרבה אברכים למדנים גדולים וגם חסידים מבוגרים שהיו עוד מחונכים אצל הרב הצדיק רבי מנחם מנדל מהורודוק, וגם אצל הרב הצדיק רבי אברהם מקליסק, וגם היו אצל המגיד ממזריץ'. הם חזרו על התורות וסיפרו סיפורים, ובכל יישוב ועיירה שעברנו בהם קיבלו את פנינו בשמחה ובחיבה. ובכל זאת הלך כל אחד בלב נשבר על פרידתנו ממעיין התורה בנגלה ובנסתר אצל רבנו הזקן. וממקום למקום הלכה ופחתה חבורתנו, ולשווינציאן הגענו חמישה אנשים, שלושה משווינציאן ושניים מווילנה. כמה קילומטרים לפני שווינציאן היינו מוכרחים, השניים מווילנה, להיפרד מחברינו משווינציאן, מכיוון שבשווינציאן הייתה כבר עדת החסידים בגלוי, והשלושה, למרות שהיו אנשים סוחרים, היו גם ידועים היטב כחסידים. וכדי שלא ייפול חשד עלינו הוילנאים, שאיננו חסידים, נאלצנו להיפרד מהם. כאשר חזרתי הביתה, התעוררה בי", מספר רבי ברוך מרדכי, "תשוקה גדולה אל רבנו הזקן ואל שלושת הגאונים ואל החברא קדישא שאצל הרבי. את תשוקתי הגדולה הרביתי בשקידת לימוד הנגלה ומאמרי החסידות שהבאתי איתי. הייתי כל כך מסור לשקידת לימוד הנגלה ולהתעמקות בלימוד מאמרי החסידות, שלעיתים קרובות החסרתי באמירת השיעורים בישיבה שממנה הייתה לי חיונה בשפע ובכבוד גדול. גיסי רבי אביגדור, שהיה גם הוא אחד מראשי הישיבה, אומנם במחלקה נמוכה באותה ישיבה, הוכיח לי קשות על ביטול תלמוד תורה ברבים ועל החשש של עושה מלאכת השם רמייה. אבל משך זמן לא יכולתי להירגע, ולכן שביעות רצוני הייתה רק בשקידת והתמדת הלימודים. גיסי שלמה ידע על שתי השאלות האמורות וגם מה שאמר עליהן הגאון מווילנה, שכן לעיתים קרובות היינו מדברים בינינו על כך וחפשנו דרכים וסברות, אולי

03:08 יצלח לנו למצוא תירוץ על השאלות. וכאשר ביקרתי אצל רבנו הזקן וקיבלתי כבר את התשובות הנכונות והאמיתיות לשאלות האלו, סברתי לעצמי שמפני היושר אני צריך לספר לגיסי על כך. אבל לדאבוני לא יכולתי לעשות זאת, שכן כאשר הגעתי מרבנו הזקן לא מצאתי את גיסי בביתו. הוא יצא לערוך גלות. עברו כמה חודשים וגיסי שב לביתו וסיפרתי לו על התשובות לשאלותיי והוא היה בהתפעלות עצומה. הוא תבע ממני שנלך שנינו אל הגאון מווילנה ולשמוע את חוות דעתו על כך. הסכמתי לדרישת גיסי והלכנו יחדיו אל הגאון מווילנה. מייד כשהתחלנו לדבר באחד משני העניינים זכר הגאון והזכיר בקצרה את שני העניינים ואת מה שחשב לומר כדי לתרץ אותם. הוא גם אמר שמאז הרהר כמה פעמים בשני העניינים ולא מצא עדיין תשובה המניחה את הדעת. כאשר סיפרתי את התשובות על שתי השאלות, התרגש הגאון מאוד, וביושבו בטלית ובתפילין עמד מלוא קומתו ואמר בזו הלשון "תשובות כאלו יכול לומר רק ריש מתיבתא דרקיעא. ואם גאון או צדיק אמר זאת, הוא יודע זאת ברוח הקודש. ולו שמעתי את הדברים מפי הגאון הצדיק בעצמו, הייתי אומר כפי שאמר רבי יוחנן: מוביל אנא מאניה בתריה לבי מסחתא." כלומר אני אוביל את חפציו אחריו לבית המרחץ. אמר גיסי רב שלמה מיהו הגאון הצדיק שנתן לו תשובות אלו לא רוצה רבי מרדכי לומר. רבי אליהו, הגאון מווילנה, הסתכל עליי במבט חזק ולא אמר כלום. מאוחר יותר מספר רבי ברוך מרדכי התחרטתי מאוד על שלא אמרתי אז לגאון שרבנו הזקן מנהיג החסידים, כפי שקראו לו אז, תירץ לי את שתי שאלותיי. יכול להיות שזה היה פועל קירוב הדעת ולא היינו מגיעים לשגיאות כאלו מצד גדולי ישראל המתנגדים. יותר מאוחר, כאשר

05:47 הגאון רבי אליהו גזר לשרוף את ספר התניא, ולמרות שהייתי כבר אז מפורסם כאחד המשתייך לדת החסידים, הייתי בא לעיתים קרובות אל הגאון, וסיפרתי לו אז שהתשובות על שאלותיי החמורות שמעתי מפי רבנו הזקן והזכרתי לו מה שהוא אמר על מאמרו של רבי יוחנן. אבל הגאון רבי אליהו לא קיבל זאת ואמר שעל פי דיני התורה אינני נאמן, שהרי אני נוגע בדבר. בהמשך הזמן בשנת תקס"ב או בסוף שנת תקס"א החליטו פרנסי קהילת העיר בוברויסק שהם רוצים את הגאון החסיד רבי ברוך מרדכי להיות רב בעירם. ואכן רבי ברוך מרדכי עבר מווילנה אל בוברויסק ובמשך זמן קצר קיבל שם טוב ביותר בעולם הרבנים, גם בין גאוני שקלוב, סלוצק ומינסק. כאשר רבי ברוך מרדכי עזב את וילנה, עזבו איתו גם עוד עשרות משפחות חסידיות והתיישבו בעיר בוברויסק. בין עדת החסידים בווילנה היה אז אחד בשם חיים זליג. הוא היה אמנם למדן ועוסק בחסידות. פרנסתו הייתה להשכיר עגלות ועגלונים לאנשים שונים כמו מוניות בימינו. אחד מהעגלונים שלו היה אברך פשוט בשם זלמן לייב. אביו של אותו זלמן לייב היה יהודי למדן, אבל הוא נפטר בשנותיו הצעירות של זלמן לייב, ולכן זלמן לייב נדד ללא לימוד והדרכה עד שמלמד חסידי אחד, יעקב שלמה, לקח אותו בתור שומר להביא ולהחזיר את ילדי החסידים אל ומן החדר. על אף היותו יהודי פשוט מאוד היה זלמן לייב ירא שמיים גדול, תם לב וביגיעה גדולה למד איזה דבר. ומכיוון שלא יכול היה להבין את לשון הקודש, למד כל מה שהיה יכול בספרי קודש בלשון יידיש. וזלמן לייב הזה שמע פעם שאחד הפוסקים כותב שצריך להעביר, כלומר לומר את הסדרה של פרשת השבוע פעמיים כל פסוק ופעם אחת

08:41 תרגום. אבל מי שהוא ירא שמיים ומהדר במצוות צריך ללמוד גם פירוש רש"י, ואם הוא לא מבין בלשון הקודש אז שילמד מהספר צאינה וראינה. ומאז היה זלמן לייב מעביר את הסדרה, את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום וגם לומד את הצאינה וראינה ביידיש. אחרי שהתחתן זלמן לייב התקבל לעגלון אצל חיים זליג ובעיר קראו לו זלמן לייב המצליף, כלומר בוילנה. במשך מספר שנים התרגל זלמן לייב בחיי המשפחה החסידית בוילנה, התפלל בנוסח החסידי, התנהג בדרכי החסידות ומבלי להבט על פרנסתו הקשה, התנהג בסדר חסידי. כמו פשטותו של זלמן לייב הייתה תפילתו בשפיכת נפש מיוחדת. הוא היה בטבעו בעל בכי ולב נשבר וביותר הצטער על פשטותו. בכל נשמתו השתוקק לדעת תורה. היה לו קול נעים ומי ששמע את תפילתו היה מזועזע עד עומקי נשמתו. אמנם המתנגדים היו אומרים עליו בביטול "הה החסיד זלמן לייב המצליף". כאשר הגאון החסיד רבי ברוך מרדכי ולוויית עשרות משפחות עזבו את וילנה והתיישבו, והתיישבו בבוברויסק עבר גם זלמן לייב ומשפחתו יחד איתם, ובהצעת הרב רבי ברוך מרדכי עזב את עבודת העגלונות והתחיל להתעסק בגן ירקות, והקדוש ברוך הוא נתן לו שפע ברכה בעבודתו. זלמן לייב היה שבע רצון ומאושר מהחלפת פרנסתו ומבלי להבט על כך שכבר לא היה יהודי לגמרי צעיר לקח לו מלמד ללמוד איתו שיעור קבוע בכל יום, ובימים החופשיים שלו מעבודת הגן היה גם מאריך בתפילתו. אחרי משך זמן רב, כלומר כמה שנים מן הסתם, קרה שראש הישיבה רבי אביגדור בן הגאון רבי שמואל, שהוא גיסו של רבי ברוך מרדכי, ביקר בעיר מינסק. ולמרות שמאז שפורסם שרבי ברוך מרדכי שייך לכת החסידים, ניתקו שני האחים הגיסים את קשריהם איתו. אבל בהיותו של אביגדור

11:26 במינסק, ובשמעו את הדרת הכבוד הגדולה של גאוני מינסק כלפי גיסו רבי ברוך מרדכי, הודיע רבי אביגדור לגיסו רבי ברוך מרדכי שהיה רוצה לבוא לבוברויסק ולהיפגש איתו. רבי ברוך מרדכי, שהיה בטבעו איש מנוחות ואוהב שלום, היה מרוצה מאוד מהידיעה הזו, ומיד קבע אסיפה של שבעת טובי העיר וגאוני העיר ונכבדיה, והחליטו לשלוח משלחת מיוחדת של בני תורה לקבל את פניו של רבי אביגדור בעיירה שבדרך אל העיר, ולהכין לו קבלת פנים גדולה באחד מבתי הכנסת הגדולים בבוברויסק, כאשר האורח החשוב יאמר שם דבר תורה