פרק 157 : סיפור על סדר יום הילולא של המגיד ממזריטש

00:01 סיפורים על חסידים של האדמו"ר הזקן, חסידים של הרב המגיד ממזריטש, חסידים של הבעל שם טוב. הראשון הוא רבי מנחם מנדל מהורודוק. באותן השנים משנת תקל"ג עד תקל"ז, כלומר אלף שבע מאות שבעים ושלוש ועד אלף שבע מאות שבעים ושבע למספרם, היה הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מהורודוק נשיאה של תנועת החסידות ברוסיה ובליטא. רבי מנחם מנדל, בנו של הרב רבי משה, היה יליד העיר ויטבסק ומהראשונים שנסעו ממדינת רייסין אל הרב המגיד ממזריטש, והוא היה מתלמידיו המיוחדים. פעמיים היה רבי מנחם מנדל אצל הבעל שם טוב, ומסופר שבהיותו נער לקח אותו הרב המגיד אל הבעל שם טוב. רבי מנחם מנדל היה עניו ושפל ברך מאוד מאוד וחבריו תלמידי הרב המגיד אמרו עליו שנשמתו היא מבחינת מלכות הכוללת רוממות ושפלות בעת ובעונה אחת. בחיצוניותו הייתה הנהגתו בדרך של רוממות, והוא היה מפאר את בגדיו שהכרסים יהיו מחוברים מהראש ועד הסוף, שלא יהיה שום אבק על בגדיו. היה הולך בכובע מפואר. אמנם בפנימיותו היה בטל ושפל בתכלית, ועל האגרות שלו היה חותם "השפל באמת". רבי יעקב יוסף מפולנאה, תלמידו הגדול של הבעל שם טוב, אמר משל נאה על הנהגתו של רבי מנחם מנדל. משל אמר, למה הדבר דומה? למישהו שהייתה לו אבן טובה ויקרה מאוד והוא חשש שלא יגנבוה. איפה הוא מצא מקום להצניע אותה? דווקא בבית הכיסא, ששם לא יעלה על דעת שום אדם שיש שם אבן טובה. בסוף ימי הרב המגיד היה מושבו של רבי מנחם מנדל איתן בראש החסידות, ואחרי פטירתו של הרב המגיד חזר לויטבסק וקבע את מושבו בעיירה הורודוק הסמוכה אליה, ואז התחיל לגלות את אור יקר תורת הבעל שם טוב והרב המגיד במדינת רייסין. רבני

02:50 וצדיקי פולין היו חרדים לשמו ולזכרו, ורבי אברהם מקאליסק, רבי ישראל מפלוצק[?] ורבנו הזקן היו נוסעים אליו ושמו הטוב יצא בכל הארץ. יחד עם זאת, המחלוקת של המתנגדים החריפה ביותר בזמן ההוא והחסידים היו נלכים ומוכים. אמנם כל הרדיפות לא הועילו והחסידים היו חזקים בדעתם כעמוד ברזל ואדרבא, התחזקו עוד יותר בעבודתם ביתר שאת וביתר עוז, וכל הרוחות הנושבות לא הזיזו אותם ממקומם אף זיז כלשהו, וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. רבי מנחם מנדל דאג מאוד מה יהיו התוצאות האיומות שבמחלוקת חריפה זו שבין המתנגדים לחסידים, והוא החליט יחד עם רבנו הזקן לנסוע לוילנה כדי להיפגש עם הגר"א, הגאון רבי אליהו, ולדבר איתו על העניין. רבי מנחם מנדל ורבנו הזקן נסעו לוילנה והתאכסנו בביתו של הגאון רבי שמואל, האב בית דין האחרון של וילנה. רבי שמואל קיבל אותם בכבוד גדול והיה שבע רצון מאוד, כי גם הוא רצה שיעמדו בוויכוח ויבוא הקץ למחלוקת האיומה. אבל הגאון רבי אליהו לא רצה להיפגש איתם ואמר שאסור לדבר איתם. פעמיים הם הלכו אל הגאון רבי אליהו. לא עלה בידם להיכנס אליו כי הוא סגר את הדלת בעדם. גדולי וילנה נכנסו אז אל הגאון רבי אליהו ואמרו לו הנה הרב המפורסם שלהם בא להתווכח עם כבוד תורתו, וכאשר בטח ינוצח יהיה שלום על ישראל. אבל הגאון רבי אליהו לא שמע להם, וכאשר הציקו לו מאוד נסע מהעיר ושהה בחוץ עד אשר נסעו רבי מנחם מנדל ורבנו הזקן מוילנה. רבי מנחם מנדל שלח אז את רבנו הזקן ואת רבי אברהם מקאליסק לשקלוב להתווכח עם המתנגדים, וגם שם לא עלה בידם. ואם כי מתחילה הבטיחו להם שבאם ינוצחו המתנגדים יקבלו את דבריהם ולא

05:27 יעשו להם מאומה. אבל אחר כך שינו את טעמם והבטחתם, כי כראות המתנגדים שהם יצאו מנוצחים מגדולי החסידות באו ביד חזקה ועשו להם מעשים אשר לא יעשו ותלו את עצמם באילן גדול. אז המתנגדים לקחו את רבנו הזקן ואת רבי אברהם מקאליסק, סגרו אותם במרתף כל הלילה. ובדעתם היה לגרום להם ביזיונות למחרת, אבל בחסד השם יתברך ניצלו משם וברחו רחוק משקלוב. הגיעו לאיזה מלון והרגישו שבעל המלון הוא מהמתנגדים האדוקים, ויצאו גם משם ואז חזרו בשלום אל רבי מנחם מנדל בויטבסק. עכשיו נספר סיפור נוסף על תלמידיו של רבנו הזקן. בשנת תקנ"ז, כלומר בערך 1797, הנהיג רבנו הזקן סדר מיוחד והוא לומר בפני בניו מאמרי חסידות ביחידות בחדרו, נוסף על מאמרי החסידות ברבים בשעה מאוחרת בערבי שבתות ולעיתים נדירות הורשו יחידי סגולה להצטרף לשמוע מאמרי חסידות אלה. המאמרים היו ביאורים על ספר הזוהר ונדפסו לאחר מכן בספר בשם ביאורי הזוהר. דירתו של רבנו הזקן בליאדי הייתה מחולקת לשניים, ובכל חלק שני חדרים. בחלק האחד דרו בני הבית. בחלק השני היה בחדר אחד המניין הקטן בו היו החסידים ממתינים להיכנס ליחידות, וחסידים קראו לחדר הזה גן עדן התחתון. החדר השני היה חדרו של רבנו הזקן והחסידים קראו לחדר הזה בשם גן עדן העליון. מהחדר הראשון עלו במדרגות לחצי הקומה העליונה. בקיר שבין שני החדרים היה קבוע תנור גדול כדי לחמם בו את הבית. נכדו של רבנו הזקן, הרב מנחם מענדל, הצמח צדק, היה אז בגיל תשע או עשר. ואז הילד בן התשע או עשר השתוקק מאוד לשמוע את מאמרי החסידות של סבו. אבל על אף בקשותיו הרבות לא הסכים סבו רבנו הזקן שייכנס לשמוע את המאמרים. מה עשה הצמח צדק? התחכם.

08:29 הוא נכנס לתוך התנור ומכיוון שהתנור היה משותף לשני החדרים, היה שומע משם את המאמרים. וההתחכמות הזו הצליחה לו במשך כמה שבועות. פעם אחת היה מזג אוויר קשה, קור עז, סערה, שלג. המשרת הגוי החליט לחמם את התנור. הוא התחיל להכניס גזרי עצים, אבל ראה שהגזרים אינם נכנסים טוב אל תוך התנור. לכן הניח אותם בפתח התנור ופת-- הוא הדליק אותם ופתח את מכסה הארובה. האש התלקחה וכל הבית התמלא עשן, ולפתע החלו להתעופף בכוח רב מתוך התנור גזרי עצים בוערים. הגוי המשרת נבהל ופרץ בצעקה אדירה. לקול הצעקה באו במרוצה הסבתא הרבנית שטערנא, אשתו של רבנו הזקן, וכלתו מרת שיינה, אשתו של רבנו האמצעי, בנו של רבנו הזקן. רבנו האמצעי רץ הוא מחדרו של רבנו הזקן לראות מה קרה ומה השתוממו לראות. על רצפת החדר מונחים גזרי עצים כבויים ועל רצפת התנור שוכב בן אדם. רבי חיים אברהם, בנו השני של רבנו הזקן, ניגש להוציא את האיש מהתנור והסבתא הרבנית שטערנא, והסבתא הרבנית שטערנא פרצה בזעקת אימים. "הרי זה נכדנו מנדל!" בהלה תקפה את כל הנוכחים. ניסו לעורר את הילד מעלפונו החזק וללא הועיל, עד שרבנו הזקן הניח ידי קודשו על ראש הנכד והתעורר. כאשר נודע לרבנית שטערנא כל מה שאירע על השתוקקותו החזקה של הילד לשמוע את מאמרי היחידות של סבו ועל סירובו של בעלה רבנו הזקן להרשות לו זאת, ואשר בגלל זה התחכם הילד לשמוע את המאמרים דרך התנור והכניס את עצמו בסכנת נפשות וניצל בנס, באה אל בעלה בתביעה נמרצת. על זה סיפרה הרבנית רבקה, אשתו של הרבי מוהר"ש, בשם חמותה הרבנית שיינה, שכבר סיפרנו, אשתו של רבנו האמצעי, שהייתה שם בזמן המעשה. הסבתא הרבנית שטערנא

11:09 טענה כלפי בעלה רבנו הזקן, "ראה מה שעלול היה לקרות. לאחרים אתה מרשה להיכנס, ואילו לנכדך האהוב, שכל כך התחנן בפניך להרשות לו להיכנס, לא הרשית." ענה לה רבנו הזקן, "האסי, האסי[?]. חב"ד דורשת פנימיות. לפנימיות מגיעים רק על ידי מסירות נפש בפועל. ואף שעד אברהם אבינו גם היו צדיקים וחסידים גדולים. אדם הראשון היה חסיד גדול. אבל כדי להגיע לסדר של פנימיות הנמסרת בירושה מדור לדור, היו זקוקים למסירות הנפש של עקידת יצחק, כי פנימיות באה רק על ידי מסירות נפש. משה רבנו הגיע להר סיני על ידי אש, ראיית להבת האש שבשיח וזכה שעל ידו תהיה מתן תורה. את התורה לוקחים רק במסירות נפש הוא יהיה בריא ותהיה לו אריכות ימים. ידוע שברכת אריכות ימים של רבנו הזקן הייתה מתשעים ועד מאה השנה של הצמח צדק משבעים עד שמונים שנה. ואילו הצמח צדק היה בן שבעים ושבע בלבד בשעת הסתלקותו. כי ידוע עצם הסיפור אינו ניתן לפרסום שבגלל שהשליח הנודע לא קיים את שליחותו בחורף תרח"ו בדבר פדיון הנפש על הציון של הבעל שם טוב נחסרו שלוש עשרה שנה משנות חייו של הצמח צדק וגם של בניו. בכל אופן, שבועיים שכב הנער חולה בכאבי ראש חזקים מהעשן ומההתעלפות, ובמשך שבועיים אלה אסור היה לו ללמוד לימוד עיוני. והדוד מהרי"ל רבי יהודה לייב, אחיו של רבנו הזקן, היה בא אליו ומספר לו סיפורים שונים ובתוכם סיפור ארוך ומלא תוכן על ייסוד החיידרים על ידי רבנו הזקן. על סדר יום ההילולה האחרון של הרב המגיד ממזריטש י"ט כסלו, לפני נסיעתו של הרב הצדיק רבי מנחם מנדל מהורודוק לארצנו הקדושה. סיפור נפלא שרק כשחזר רבנו הזקן מהורודוק ועל רצונו החזק של

13:51 רבנו הזקן לעלות לארצנו הקדושה. והנה הסיפורים. הדוד מהרי"ל מספר לרבי הצמח צדק בקצרה שבתחילת נסיעתו יסד רבנו הזקן בליאזנא בשנת תקל"ו כיתה של אברכים לומדי חסידות. הוא קרא לה בשם חיידרים. זה נמשך זמן קצר, כי באותה שנה נודע על החלטתו של רבי מנחם מנדל מהורודוק לנסוע לארצנו הקדושה. רבנו הזקן רצה אף הוא להצטרף לנסיעה הזו לארצנו הקדושה, ובחודש אייר נסע להורודוק, אל רבי מנחם מנדל וסדר החיידרים התבטל. על אף הזמן הקצר של קיום החיידרים האלה, אפשר ללמוד על הפעולות והתוצאות הטובות של הסדר שהנהיג רבנו הזקן, הן בנגלה והן בחסידות. ומתוך שיחתו של רבי מנחם מנדל מהורודוק עם רבנו הזקן בהיותם במקום שנקרא מוהילוב פודולסק. נחזור לאספת החברה הקדישא, תלמידיו של רבי המגיד ממזריטש, בה הם החליטו על נסיעתו של רבי מנחם מנדל לארצנו הקדושה. אז הוחלט גם להטיל את עול הנשיאות של כל מדינת ליטא והסביבה על שכמו של רבנו הזקן. עליו גם מוטל להנהיג, להנהיג את עדת החסידים בכל המחוז. גם מוטל עליו התפקיד החשוב של להיות המסדר הכללי. לארגן את הגנת שיטת החסידות מהתקפות המתנגדים אליה. כאשר חזר לליאזנא מאספת החברה הקדישא, הודיע רבנו הזקן בכל העיירות שבסביבה שהאברכים המתפרנסים על ידי חותנם יבואו לליאזנא למשך שלושה חודשים כדי לקבל סדר בלימוד. לקריאתו זו של רבנו הזקן, התקבצו בליאזנא הרבה אברכים בעלי כישרונות וטובי הלמדנים. מהם בחר רבנו הזקן כמה מניינים וסידר אותם בכיתות נפרדות שקרא להם בשם חיידרים. לקראת י"ט כסלו תקל"ז יום ההילולה של הרב המגיד ממזריטש נסע רבנו הזקן להורודוק אל הרב הצדיק רבי מנחם מנדל. התלוו אליו מספר אברכים מתלמידי החיידרים שיסד וגם הצטרף אליהם הדוד מהרי"ל רבי יהודה

16:39 לייב. בהורודוק פגשו את הרבנים הקדושים רבי יצחק דוב מליובאוויטש, רבי אברהם מקאליסק, רבי ישראל מפולוצק וכמה מניינים זקני החסידים מקאליסק, יאנוביץ', דוברובנה, וויטעבסק, בישנקוביץ' שהיו עוד מהנוסעים למזריטש. יום י"ט כסלו תקל"ז חל להיות בשבת פרשת וישלח. ביום שישי אחרי הצהריים, כאשר באו מהמקווה נכנסו לבושים בגדי שבת לחדרו של רבי מנחם מענדל. רבנו הזקן והאורחים החשובים רבי יצחק דוב מליובאוויטש, רבי אברהם מקאליסק, רבי ישראל מפולוצק, המהרי"ל, זקני החסידים, רב צבי, רבי ברוך מיאנוביץ', רב חיים נתן מבישנקוביץ', רב אהרון זליג מקאליסק, רבי בער, רבי יחיאל, רבי זליג ורבי אפרים מהעיר וויטעבסק. כאשר נכנסו לחדרו של רבי מנחם מענדל הוא עמד במלוא קומתו ואמר, "הרבי, הרב המגיד ממזריטש מסביר את האמור בקבלה במעלת הנשמות על מעלת המלאכים. ואם על מלאכים אומרים בואכם לשלום מתוך שמחה, באיזו חדווה ושמחה יש לומר בואכם לשלום בבוא נשמות? מלאכים" המשיך רבי מנחם מענדל להסביר, "נקראים מלאכי השלום. אין הם אלא שולחים בלבד, אבל נשמות הן בעלי השלום. שלום פירושו גם התחברות כמאמר המדרש על הכתוב שובי שובי השולמית. שעשה שלום ביני לבין עולמי. נשמות מחברות אלוקות עם העולם ועושות את העולם כלי לאלוקות." זו הייתה ברכת בואכם לשלום של רבי מנחם מענדל אל החסידים. הוא הושיב את רבי יצחק דוב לשמאלו לידו, את רבי אברהם, את רבנו הזקן לימינו ולידו את רבי ישראל. זקני החסידים והמהרי"ל נשארו עומדים. כעבור זמן מה פתח רבי מנחם מענדל ואמר, "אתקינו לכורסיה קדישא. קדושה זקוקה להכנה שבהכנה הזו צריך להיות עיקר ההתעסקות, כיוון שההכנה מכשירה להיות כלי קיבול באופן של מרכבה. למרכבה יש בדרך כלל ארבעה אופנים הרומזים על ארבעת

19:24 הדגלים. בכיסא הם ארבעה רגליים, במרכבה הם ארבעה אופנים. האדם הוא גם כן בחינת מרכבה, וארבעת האופנים שבמרכבה של האדם הם עונג ורצון, שכל ומידות." רבי מנחם מענדל, רבנו הזקן, רבי יצחק דוב, רבי אברהם ורבי ישראל נכחו כולם בשעת הסתלקותו של הרב המגיד ממזריטש בי"ט כסלו בשנת תקל"ג, כלומר לפני ארבע שנים. רבי מנחם מענדל ביקש מכל אחד לספר משהו מאותה תקופה. ראשון דיבר רבי מנחם מענדל בעצמו, לאחריו רבי יצחק דוב. לאחר מכן רבי אברהם ורבי ישראל ולאחריהם רבנו הזקן. ואז קרבה שעת תפילת מנחה וכל הנוכחים הלכו לבית המדרש. זקן החסידים, הישיש אליהו ירוחם מדוברובנה, שביקר כמה פעמים אצל הבעל שם טוב, הרבה פעמים אצל הרב המגיד. הוא היה בעל לב אריה, כשהוא היה מתפלל או אומר תהילים היו ניתזים רשפי אש. בדוברובנה קראו לאליהו ירוחם בשם השרף. אותו שלח רבי מנחם מענדל כשליח ציבור לתפילת מנחה. כשהחל אליהו ירוחם לומר "אשרי יושבי ביתך" נרעד כל בית הכנסת וכך זה נמשך כל שעת התפילה. אחרי מנחה אמר רבי מנחם מענדל תורה. מהתורה שאמר הרב המגיד בשבת האחרונה, שבת פרשת וישלח לפני שנסתלק. התורה הייתה על הכתוב "ויהי לי שור וחמור". שור זה יוסף, חמור זה יששכר. שור זה משיח בן יוסף, חמור זהו משיח בן דוד. באותה שבת פרשת וישלח, י"ט כסלו תקל"ז חילקו את התפילות לפני העמוד לפי הסדר הבא: קבלת שבת התפלל רבי מנחם מענדל, תפילת ערבית רבי אברהם מקאליסק, תפילת שחרית רבי יצחק דוב מליובאוויטש. הבעל קורא היה רבנו הזקן. תפילת מוסף רבי ישראל מפולוצק ותפילת מנחה רבנו הזקן. הדוד, מהרי"ל רבי יהודה לייב, הסביר באריכות לרבי הצמח צדק את

22:06 ההבדלים באופני תפילתם של כל בעלי התפילה. כולם היו תלמידי הרב המגיד ומהחבריא קדישא. כולם התאחדו בהתאחדות גמורה עם הרבי, כל אחד לפי עניינו. יחד עם זאת היו חלוקים בתפילותיהם איש מרעהו ובכל תפילה הורגשה מעלת ומדרגת המתפלל. מה שראו ושמעו, אומר רבי יהודה לייב לרבי הצמח צדק, באותה השבת אי אפשר לבטא במילים. אפשר רק לספר מה שיכול להתפס באותיות הדיבור.