פרק 156 : תולדותיהם של החיידרים שייסד רבינו הזקן

00:00 המשך הסיפור על רבנו הזקן והחיידרים שהוא ייסד. זקני החסידים סיפרו מה ששמעו בילדותם מאלה שזכו לשמוע את הדברים מרבנו הזקן. ישנן שתי דרכים בעבודת השם. העבודה למצוא בתוכו את החיסרון ולתקן אותו וגם מציאת החיסרון וגם תיקונו צריכים להיות על פי דרכי התורה. המגיד ממזריטש אמר בשם הבעל שם טוב שדרכי עבודת תיקון המידות והכשרת כלי המוח בדרכי החסידות הן לעשות מהחיסרון מעלה. על יסוד תורה זו ודרכי עבודה אלו מספר הרבי הצמח צדק לבנו הרבי מוהר"ש, כבש הסבא רבנו הזקן את כוחותיו העצמיים במשך שלוש עשרה שנים בערך. בשנת תקל"ג, כלומר שנה לאחר שנפטר המגיד ממזריטש, ייסד רבנו הזקן בליאזנא את החיידרים המפורסמים בין חסידי חב"ד בשלוש דרגות. חיידר א', חיידר ב' וחיידר ג'. בשנת ייסוד החיידר הראשון היו תלמידים שבאו ממקומות בהם היו אחדים מבכירי תלמידי הגאון רבי אליהו, והם התפעמו והתפעלו מהסברות העמוקות והעשירות של רבנו הזקן. אחד מהגאונים התמימים התבטא בשמעו מאברכים את תורותיו של רבנו הזקן, תורה כזו יוכל לומר רק המקבל מפי הרמב"ם בעצמו. אמרה זו מפיו של ישיש תמים גאון ידוע, עשתה רושם חזק בחוג הגאונים הכללי. היו כמה ממנהיגי חוג זה שאמרתו הזו של אותו גאון תמים עוררה בהם קנאה עמוקה שהביאה לתוצאות מרות ולמעשי תועבה. שנים מאוחר יותר, בשמחת תורה תר"ז, אמר, מספר הרבי יוסף יצחק, אמר אבי הרבי מוהרש"ב שהרבי מוהרש"ב אמר: אבא שלי, הרבי מוהר"ש, אמר לי בשם אביו הרבי הצמח צדק, נכדו של רבנו הזקן, שרבנו הזקן ייסד את החיידרים לפני מאה עשרים וארבע שנים בתקל"ג, כפי שסיפרנו. ביומני מספר רבי יוסף יצחק, רשום באריכות מסורת מרבי לרבי, הפתגם רב החריפות והעומק של רבנו הזקן בשנות נשיאותו

03:05 הראשונות כאשר חזר ממזריטש. וכך אמר, חסידים שאינם עוסקים בעבודת התפילה תוך התמסרות הם בעלי הפרדה. אלה שראו ושמעו את הרגש הפנימי וההתלהבות, איך היו בעלי העבודה שבלב חוזרים על הפתגם הזה. כלומר, שחסידים שאינם עוסקים בעבודת התפילה תוך התמסרות הם בעלי הפרדה, השפיע עליהם הדבר בושה כללית לנוכח מהותם הלא מהותית והלא עצמית. פתגם זה הטעון זיקי אש גילה אבי הרבי הרש"ב בשנת תרנ"ז בשעה שייסד את ישיבת תומכי תמימים. כל עניין התורה והמצוות, אומר אבי הרבי הרש"ב בשיחתו הארוכה בסעודת החופה שלנו, הוא כדי לגלות בגשמיות וחומריות העולם הזה את הכוונה העליונה. כלומר, שבמציאות הגשמית של העולם תורגש ותתגלה הכוונה העצמית והפנימית של עצמות אינסוף ברוך הוא. העניין הזה באופן העבודה הזה קיבל רבנו הזקן במזריץ אצל הרב המגיד בליווי ברכת הצלחה מהבעל שם טוב. החדר הראשון היו בו חמישה עשר תלמידים. תנאי קבלתם בחדר היו שיהיו בקיאים בש"ס, ספר העיקרים, כוזרי, ידיעה בזוהר. אדמו"ר הזקן למד איתם חמש שנים רצופות. החדר השני והחדר השלישי בשנות תר"מ, סליחה תק"ם ותקמ"ב. הזמן לימוד בחדרים האלה היה שלוש שנים ומאז יצאו התלמידים והתפשטו בהרבה מקומות והתחילו לפרסם את תורת ועבודת החסידות והתרבו בכל המקומות חסידים ואנשי מעשה. עבודתו של רבנו הזקן בעניין התפשטות החסידות הייתה על דרך ההפלאה בחוכמה גדולה של הסתדרות, והיה שולח שלוחים בסתר לעורר, לגשת ולהתקרב לדרכי החסידות, ושלח את תלמידיו גם למדינות רחוקות, למשל את תלמידו רבי משה וילנקר שלח לגליל בסרביה ואמר לו אל תחזור עד שתסיים. ההתעסקות של רבי משה וילנקר שם הייתה חמישה עשר חודשים. פירותיו הם החסיד רבי יצחק מיאסי והחסידים שנקראים חסידי קלרש[?]. על ידי תלמידי החדרים שסידר רבנו הזקן בבואו

05:57 בפעם הראשונה ממזריץ בנה רבנו הזקן את עדת חסידי חב"ד. הוא אומנם חילק אותם בדרגות בהתאם להבנתם במעלת המוחין והמידות, אבל הצד השווה שבהם היה שכולם היו מסורים לייסוד המוסד של חסידות חב"ד. עבודה שבלב ותיקון המידות. רבנו הזקן קיבל ממורו הרב המגיד ממזריץ את דרכי הנהגת הבעל שם טוב, למשל באהבת ישראל. מהרב המגיד קיבל את העבודה של אהבת השם והעבודה של אהבת התורה. אמר הבעל שם טוב אותי ברך הסבא, כלומר הבעל שם טוב, בהצלחה בנטיעת פרדס חב"ד ואברכים מחונכים. רבנו הזקן ייסד את דרכי החסידות על בסיס נאמן נגינה בכלל ובשעת התפילה בפרט, היא אחת מדרכי החסידים. אותו רבי משה וילנקר ועל ידו רבי פנחס רייזס ממחונכי חיידריו של רבנו הזקן הראשונים סיפרו שלפני שבחנו אותם בלימוד שלח אותם רבנו הזקן אל משה זלמן, איש השדה, ללמוד ממנו ניגונים. משה זלמן היה יהודי בשנותיו האמצעיות, יהודי למדן, עסק בחסידות, שתכן[?] ומנגן גדול. בימים נוראים וימים טובים היה בעל תפילה אצל רבנו הזקן. ברוב ימי הקיץ היה לוקח ספר, יוצא לשדה אל מחוץ לעיר ללמוד ולנגן. נגינתו הייתה לשם דבר בכל הסביבה. גם מנהגו לאהוב את השדה הייתה מפורסמת, ולכן קראו לו משה זלמן, איש השדה. פעם אחת מספרים החסידים רבי משה וילנקר ורבי פנחס רייזס נכנס רבנו הזקן לבית המדרש הקטן בו ישבו הם, כלומר משה וילנקר ורבי פנחס רייזס ועוד אברכים ולמדו. רבנו הזקן התיישב ליד השולחן וכעבור משך זמן שהיה שקוע בדבקות למד בעל פה את המשנה הבאה במסכת שבת פרק ה, משנה א' לגבי במה בהמה יוצאת. במה בהמה יוצאת ובמה אינה יוצאת. זמן התפילה הוא השבת של יום החול. במה בהמה יוצאת? על

08:33 על ידי איזו עבודה בתפילה אפשר להוציא את הנפש הבהמית מבהמיותה? בנפש הבהמית יש מדרגות שונות: גמל, פרה, חמור, סוס, ולכל דרגה של הנפש הבהמית יש סדר עבודה מיוחד. אבל העבודה הכללית היא שכל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר. מהו שיר? שיר הוא טבעת אותה קושרים בצוואר הבהמה. יוצאים בשיר ונמשכים בשיר, רצוא ושוב. השיר והזמרה בשעת התפילה הם סגולה עצמית כדי להוציא את הנפש הבהמית מבהמיותה, וגם כדי לברר את הטוב שבה ולעורר את הכוונה הפנימית. על ידי אמירת תורה זו קבע רבנו הזקן בחסידים את העבודה שבלב, עורר את כוח הנגינה, והכניס כוח בחסידים שקול הנגינה יעורר אצלם את הכוונה. עכשיו התלמידים. החסיד הגאון רבי יצחק אייזיק מהומיל, כאשר הגיע בפעם הראשונה לרבנו הזקן, הכניס אותו רבנו הזקן בחדר ב' שלו. החסיד הגאון רבי מוישה מייזליש היה מהחסידים של חדר א'. עליהם לא דקדק רבנו הזקן כל כך כפי שדקדק על החסידים של חדר ב'. החסידים של חדר א' היו צריכים להיות בקיאים בש"ס, בתוספות, בראשונים וברמב"ם. כשהיו צריכים לקבל את רבי יצחק אייזיק מהומיל, מובן שבקיאות בנגלה לא הייתה חסרה לו. כאשר רבי יהודה ליב, אחיו של רבנו הזקן, מסר לרבנו הזקן את תוצאות הבחינה של רבי יצחק אייזיק, שאל אותו רבנו הזקן: ומה הוא יודע בספר העיקרים, בכוזרי, במורה נבוכים? הוא נתן לרבי יצחק אייזיק זמן ללמוד חמישה חודשים, ואם תחסר לו ידיעה באחד הספרים האמורים ישאל את בנו של רבנו הזקן, הרבי האמצעי. החסיד הגדול המשכיל והעובד רבי יצחק אייזיק היה חקרן בטבעו. כאשר שמע חסידות מרבנו הזקן היה לוקח זאת באותיות של חקירה. באחד ממאמרי הקודש של רבנו הזקן אמר לפני תלמידי חדר א'

11:13 בשנת תקל"ו, כי אז היה אומר מאמרים קצרים. אמר כך: "לכל נשמה יש שליחות מיוחדת לבצע בעולם התחתון. בכך מתבטאת הכוונה הכללית של ירידת אותה נשמה אל הגוף. ולכל נשמה יש מצווה פרטית ומידה פרטית שעליה לפעול בהן ולתקן. זהו מה שכתוב בגמרא, מה שרב יוסף שאל את רבה בריה דרבה: אמר ליה, במה הוה זהיר טפי אבוך? אביך היה זהיר במיוחד. איזו מצווה זהירה, כלומר הזהירה בו, האירה בו יותר? בגלל שהיא הייתה המצווה הפרטית של הנשמה של רבה. אותה כוונה פרטית של אותה נשמה פרטית היא השער לשם הפרטי של אותו אדם. וכפי שמובא בזוהר, תרעא דלילה, זהו השער לעלות לעולמות העליונים. מהו שער? שער משמש לכניסה וגם ליציאה. הכוונה הפרטית היא השער דרכו עולות לשם כל אותן מצוות שהאדם מקיים. התורה שהוא לומד, המידות הטובות ואהבת ישראל בהן הוא נוהג, על ידי השער הזה של הכוונה הפרטית גם נמשך לאדם שפע של הברכה העליונה ברוחניות וגם בגשמיות. החסיד רבי אבא פרסר[?] סיפר מה ששמע מחו, מחותנו זקנו החסיד רבי זאב וילינקר, בשם אחיו החסיד רבי מוישה וילינקר, שבסוף שנת תקל"ז תחילת שנת תקל"ח יסד רבנו הזקן את חדר ב', ורבנו הזקן היה נכנס לבית המדרש שם למדו האברכים והבחורים, ומזמן לזמן היה רבנו הזקן אומר בפני התלמידים מילים של התעוררות ודברי התעוררות, ואלה פתחו את הפתח מחיה יחידה לנפש, רוח ונשמה, דבר שנחקק בנפשם של התלמידים לתמיד. והנה פעם אחת, מספר החסיד רבי מוישה וילינקר, נכנס רבנו הזקן לבית המדרש, התיישב על הספסל שבצד דרום, שקע בדבקות, וכעבור רגע פתח את עיניו הקדושות ואמר: שמע ישראל, שמעו יהודים והרגישו. בראשית, בראשית בראשית. כלומר בשביל התורה שנקראת

13:51 ראשית ובשביל ישראל שנקראים ראשית, בשביל זה ברא אלוקים. כדי ברא מלשון להבריא, כדי להבריא את הצמצום הראשון, כלומר לגלות את הכוונה של שם אלוקים, שעל ידי עבודה של יהודי יומשך אור אין סוף ברוך הוא של לפני הצמצום למטה בעולם הגשמי. המאמר הזה הכניס בתלמידים חיות פנימית בלימוד, שזוהי הכוונה הכללית של ירידת הנשמה למטה, וגם של כל תלמיד בעבודתו הפרטית. ועוד לגבי הגאון החסיד רבי יצחק אייזיק מוויטעבסק. הוא היה תלמיד, כמובן, כפי שאמרנו, בחדרים של רבנו הזקן, בחדר ב'. לפני כן היה רב באוסטרוונה, אוסטרובני, ולאחר מכן נבחר כרב של העיר וויטעבסק. פעם אחת שאל הרבי מוהר"ש את רבי יצחק אייזיק: מה פעל רבנו הזקן בוויטעבסק? ענה רבי יצחק אייזיק: רבנו הזקן הלביש משקפיים על העיניים כדי שאפשר יהיה לראות את האמת של הקדוש ברוך הוא בעולם. ומה שאל הרבי מוהר"ש: חידש רבנו הזקן במחונכים הראשונים, באברכים שלו, שאל. ענה רבי יצחק אייזיק: רבנו הזקן גילה במחונכים את החכמה, בינה, דעת שבתוך הנפש, ובזה התגלה בהם אור חכמה, בינה ודעת שבנפש, והם נהיו לזקני תלמידי חכמים. ובהמשך סיפר הרבי מוהרש"ב מה ששמע מאביו, הרבי מוהר"ש. בהיותי בן שתים עשרה שנה ישב אז בליובאוויטש החסיד הישיש רבי שלמה מנחם מיאנוביץ', שלמד בבחרותו בהורודוק ושמע כמה מאמרים מרבי מנחם מנדל בעל פרי הארץ, ולאחר מכן למד בליאזנא אצל רבנו הזקן. רבנו הזקן היה מדבר בעת אמירת חסידות ובזמן היחידות בקול של ניגון. והחסיד רבי שלמה מנחם, כשהיה מספר איזה סיפור מרבנו הזקן, או כשהיה חוזר על מאמר ששמע מרבנו הזקן, היה עומד מלוא קומתו וחוזר על הדברים בקול ניגון, כפי שהוא שמע מרבינו הזקן. הדרת פניו של החסיד רבי

16:21 שלוימה[?], קומתו ושיערות זקנו הלבנות כשלג הביעו כן. בין המאמרים שחזר היה מאמר שאמר רבינו הזקן בחורף תקמ"ג, באחד מלילי שבט שהיה רבינו הזקן אומר אז דברי חסידות בפני תלמידי החיידרים גם בימות החול. וכך אמר. למה ירדה הנשמה למטה? לשם מה יורדת נשמה לעולם התחתון? הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון, אלא הירידה הזו היא צורך עלייה. הנשמה כמו שהיא למעלה רואה אלוקות. אבל כאן למטה, בעולם התחתון, היא מרגישה אלוקות. ובגלל היתרון הזה של להרגיש אלוקות בעולם הזה יורדת הנשמה למטה. הרבי מוהר"ש מסביר לבנו הרב רש"ב שכאשר הנשמה עולה למקור חוצבה אחרי שהיא הייתה למטה בעולם הזה, הראייה שהיא רואה באלוקות היא באופן נעלה ונשגב עד למאוד לגבי הראייה שהייתה לה לפני שהיא ירדה לעולם הזה. והרבי מוהרש"ב הסביר זאת במשל על דרך המובא בזוהר שיודעים מה ששומעים או שרואים או שלא יודעים מה ששומעים. ציור נאה ביותר כאשר הוא מצויר בריבוי גוונים בתכלית היופי. הנה כל מי שיש לו כוח ראייה ורואה את הציור הוא מתפעל מיופי הציור ומתענג בו תענוג נפלא, אבל בשום אופן לא ידמה לתענוג הנפלא שיש לחכם בחוכמת הציור, מפני שהראייה שלו היא ראייה שבאה לאחר הרגש, וראייה כזו היא ראייה אחרת לגמרי, והדוגמה מכך טבועה בנשמה. הנשמה כמו שהיא למעלה לפני ירידת למטה להתלבש בגוף רואה האלוקות במוחש. אבל זה רק רואים לא מרגישים על ידי שהנשמה יורדת למטה, היא מרגישה אחרי כן אלוקות או מרגישה גם למטה אלוקות. ואחרי כן בעלות למעלה. הראייה שלה באלוקות היא באופן נעלה באין ערוך יותר.