פרק 155 : רבינו הזקן מתחיל להנהיג את תנועת החסידות

00:01 המשך סיפורו של רבנו הזקן. הרב המגיד נפטר והמצב בעת ההיא, אחרי פטירתו של הרב המגיד ממזריטש, דרש שבראש ההנהגה יעמוד איש אשר רוח בו לדבר עם המתנגדים דברים ברורים ולא יפחד מפני כל החרמות והכרוזים נגד החסידים שיצאו אז מהמתנגדים. אשר על כן הוחלט אז לבחור ועד הנהגה עם מסדר כללי מורשה מאת הרב הקדוש רבי אברהם, בנו של הרב המגיד, וכל החברה הקדישא אשר כוח ורשות לו לעשות בעצמו וכל החברה הקדישא אשר כוח ורשות לו לעשות בעצמו ולתת פקודות לכל המרכזים כפי אשר ימצא לנכון לטובת העניין. החברה הקדישא באספה כללית בחרו את רבנו הזקן להיות המסדר הכללי והמורשה, וניתן לו כוח והרשאה לסדר כללות עבודת המרכזים ועבודת התעמולה בכל רחבי המדינות, וגם לבקר מזמן לזמן את מקומות מושבותיהם של תלמידי מורנו הרב המגיד. בערך כשלוש שנים משנת תקל"ג, כלומר אלף שבע מאות שבעים ושלוש ועד תקל"ו אלף שבע מאות שבעים ושש היה רבנו הזקן עסוק בנסיעות שונות למקומות שונים לבקר את מצב תלמידי הרב המגיד ואופן עבודת המרכזים אם מתאימה היא למה שסידר ועד ההנהגה. נסיעותיו אלו היו לפעמים בגלוי ולפעמים בחשאי, ואז ביקר בחשאי את שקלוב, את מינסק ואת וילנה. כשישה שבועות ישב אז רבנו הזקן בווילנה. היה נודד מבית מדרש לבית מדרש כעובר אורח. היה אוכל לחם ומים בלבד גם בשבתות קודש. רבי יהודה לייב, אחיו של רבנו הזקן, סיפר שרבנו הזקן אמר לו שבמשך ימי שבתו בווילנה התפלפל עם כל גדולי התורה, אבל עם הגר"א הגאון רבי אליהו פחד להתפלפל שמא יכירונו ורק שאל אותו כמה עניינים על ידי שניים ממקורביו. ואז הבנתי, אומר רבנו הזקן, את אשר לפניי, ונודעתי מידת גודלו בידיעת

02:43 התורה. ואותן הנסיעות רכש לו רבנו הזקן תלמידים רבים, כי דרכו בקודש הייתה לבחור את המצוינים מבני התורה ולפלפל עמהם בדברי תורה, עד שהיו מבקשים ממנו לתת להם סדר ולימוד. וכעבור כמה שנים היו באים כמה מהם אליו לליאזנא, ולכן אנחנו מוצאים בין תלמידיו אחר כך גם ממקומות רחוקים ביותר שרכש אותם בעת נסיעותיו האמורות. אמנם עיקר התעניינותו של רבנו הזקן הייתה באברכים בני התורה שבמדינות ליטא, ובמשך שלוש או חמש שנות נסיעותיו אלו רכש לו תלמידים אשר כאשר סיימו את חוק לימודם איש בביתו ובמקום מגורו כפי הסדר אשר נתן להם, באו אליו אחר כך לליאזנא ומהם הוא יסד את החיידר הראשון והשני. בשנת תקל"ו אלף שבע מאות שבעים ושש התקיימה אסיפה כללית של תלמידי הרב המגיד, והם החליטו כך. א. הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מהורודוק, מתלמידיו של המגיד, יסע לארצנו הקדושה. שתיים. רבנו הזקן מתמנה לנשיא החסידים במדינת ליטא. שלוש, רבנו הזקן מתמנ-מתמנה למסדר הכללי של כולם. באותה שנה יסד רבנו הזקן את המרכז הראשון במקום מגורו ליאזנא, והפיץ כרוז שאברכים הסמוכים על שולחן אבותיהם או חותניהם יכולים לבוא לליאזנא למשך שניים או שלושה חודשים, לקבל סדר בלימוד, ואילו אכסניה ומזון הכרחי יספקו להם אנשי הקהילה על פי ציווי הרב. בזמן ההוא הייתה העיירה ליאזנא אחת העיירות שהפרנסה בהן הייתה מצויה מכיוון שהייתה רוכלת עם ערי רוסיה הפנימית. ליאזנא עצמה הייתה אומנם אז עוד תחת ממשלת פולין, אבל בגלל שהייתה קרובה לגבול רוסיה הייתה מנהלת משא ומתן עם ערי רוסיה הפנימית. יושבי ליאזנא היו ברובם אנשים פשוטים, טרודים במסחר ובקניין. הכרוז של רבנו הזקן עשה לו כנפיים ובמשך זמן קצר התקבצו לליאזנא כארבעה מניינים אברכים מהערים הסמוכות

05:27 ויטבסק, גושן[?], קוביץ[?], הורודוק, ינוביץ, רודניא, קאליסק, ליובאוויטש, נוביל ועוד. כולם חשבו שגם בליאזנא יהיה אותו סדר שהיה במרכזים הקודמים בליובאוויטש ובהורודוק, שכל אחד מהאברכים היה לומד לעצמו במה שליבו חפץ, וההתעסקות הכללית הייתה בעיקרה בלימוד תורת החסידות של מורנו הבעל שם טוב ותלמידו הרב המגיד. אך מה השתוממו על הסדר החדש שסידר רבנו הזקן. א. חובת לימוד גמרא בעיון. חבורה חבורה לומדים באותו עניין. החבורות מסתדרות בהתאם לכישרונות והלימוד לא פחות מארבע שעות ביום. ב. במשך השבוע מחויבים ללמוד שיעור קבוע ולהיות בקי בו. ג. לימוד גמרא למגרס לא פחות מדף אחד ליום. ד. פעמיים בשבוע, ביום ובשעה שייקבעו לזה, יתפלפלו ביניהם וכל אחד יערוך את קושיותיו ואת תשובותיו. לממונה על כך מינה רבנו הזקן את אחיו הגאון הצדיק רבי מרדכי, רבי מרדכי. חובת לימוד הלכה בעיון בחבורה בסדר האמור לא פחות משעתיים ליום, ולימוד שולחן ערוך סימן אחד ליום. סימן גדול לחלק לשני ימים. לפי הסדר של ארבעת חלקי השולחן ערוך. לממונה על כך מינה את אחיו הגאון הצדיק רבי יהודה לייב. החסיד רבי חיים מדריבין סיפר את הסיפור הבא. בדריבין היו בני התורה הנכבדים ביותר מתנגדים, ואילו החסידים היו מניין מצומצם של אברכים שהיו סמוכים על שולחן חותניהם. אני עצמי, מספר רבי חיים מדריבין, הייתי אחד מהאברכים האלה. כולנו למדנו אצל הגאון רבי זרח מאיר החתן גריבלר[?]. רבי מאיר זרח או זרח מאיר? רגע. זרח מאיר היה יהודי בן שישים שנה שלא פסק פיו מללמוד. כל עניין שלמד היה אצלו סוגיה שלמה עם הרבה פרטים, ולכן קראו לו גאוני בריסק וווילנה בשם הגאון רבי זרח מאיר החתן. כאשר רבי זרח מאיר היה אומר שיעור, היו באים זקני

08:18 גאוני דרווין[?] לשמוע שכן הוא היה מחדש נפלא בהסברה חריפה. כאשר רבי זרח מאיר היה אומר שיעור היה מקדים ואומר: "התרכזו ושמעו חידושי תורה שתנאים ואמוראים בגן עדן שמחים עליהם". והנה פעם אחת, כאשר רבי זרח מאיר עומד לומר שיעור, נכנס לבית המדרש עובר אורח, הניח את שקו בצד, רחץ את ידיו, ואמרו: 'רבי חיים!' דרווין[?] נתנו לו שלום. בתוך כך נכנס רבי שלום שלמה, אחד מהחסידים חן וני[?]. בראותו את האורח נתן לו שלום ושאל אותו אם כבר אכל והזמין אותו ללכת איתו לביתו לאכול. האורח ענה לו שכבר אכל וישב ליד השולחן כדי לשמוע את השיעור. הזקנים ורבי זרח מאיר הורו לאורח לעמוד בצד ולא להתיישב ליד זקני הגאונים. על כל אחד להכיר את מקומו, אמרו לו. האורח לא הגיב, קם ועמד בצד. רבי זרח מאיר התחיל בהקדמתו הידועה בשבח עצמו בלימוד, והתחיל ללמוד את המשנה האומרת המקיף את חברו משלוש רוחותיו. כאשר סיים רבי זרח מאיר להסביר את המשנה, דבר שארך זמן ארוך, אמרו הגאונים הזקנים בהתפעלות גדולה שמחידושי תורה כאלה בוודאי שמחים התנאים והאמוראים בגן עדן. האורח שעמד מהצד והאזין לשיעור התחיל לדבר ולסתור את כל העניינים שחידש רבי זרח מאיר. בתחילה הוא מנה את כל החידושים שחידש רבי זרח מאיר וכל חידוש הפריך מעיקרו. כל הנוכחים ובראשם רבי זרח מאיר התבלבלו ושתקו. האורח אמר שהוא היה בעיירה קטנה ושמע ראש ישיבה צעיר לומד סוגיה זו, ואז במשך כמה שעות הוא לימד אותם את המשנה. הזקנים ורבי זרח מאיר נדהמו, קמו ממקומותיהם, נתנו שלום לאורח וביקשו ממנו להתיישב ליד השולחן. אמר להם האורח: "הרי על כל אחד להכיר את מקומו". מי היה האורח? הוא

10:52 היה חסיד רבי מנחם זכריה[?] והוא נשאר בדרווין[?] ובמשך כמה שנים הפכו כל גאוני דרווין[?] לחסידי אדמו"ר הזקן. ראש הישיבה הצעיר היה אדמו"ר הזקן בעצמו. אדמו"ר הזקן ראה בפעם הראשונה את הקדוש רבי ישראל מרוז'ין, באסיפה שהתקיימה בין תלמידי הרב המגיד ותלמידי תלמידיו של הבעל שם טוב. באותה אסיפה מינו את אדמו"ר הזקן למנהל החברה. אנחנו מדברים על אותה אסיפה שכרגע הזכרנו. עד אז היה אדמו"ר הזקן מבקר את התלמידים כדי לחזקם, ובאותה אסיפה מינו אותו כמנהל החברה כלפי חוץ. היה זה לפני שנבחר כנשיא החסידים. באותה פגישה אמר אדמו"ר הזקן על רבי ישראל מרוז'ין, "אמרו צדיק כי טוב" שכן הרוז'ינאי היה אז בן שבע עשרה שנה, ושבע עשרה בגימטריה טוב. והרבי הצמח צדק, נכדו של אדמו"ר הזקן, סיפר לבנו הרבי מהר"ש על כישרונותיהם ומעלותיהם של אחיו של אדמו"ר הזקן רבי יהודה לייב שהזכרנו אותו, ורבי מרדכי שהזכרנו אותו ורבי משה. כל שלושת האחים היו בעלי כישרונות נפלאים ושקידתם בלימוד הייתה מבהילה. כל אחד מהם היה לו כישרון מיוחד. הגאון רבי יהודה לייב היה בעל הוראה מופלג כל סוגיה וסוגיה שהיה לומד גם העמוקה ביותר, הנה מכל סברה וסברה היה מוצא דבר הלכה בנוגע למעשה. ומלבד בקיאותו הנפלאה בכל ארבעה חלקי השולחן ערוך עם פרטי הדינים ומקורם בגמרא הבבלית והירושלמית והראשונים היה גם ממציא חידושי דינים בסברות נפלאות על צד הגאונות. האח השני, רבי מרדכי, היה חריף נפלא ובעל סברה ישרה בעמקות נפלא. כשהיה לומד איזושהי סוגיה היה הולך מהקל אל הכבד. בכל סוגיה היה לומד חמש שש פעמים, ומפעם לפעם היה מחדש חידושים בחריפות עצומה, כמטפס ועולה מדרגה לדרגה, ופלפולו היה נחמד ונעים. הגאון רבי משה אחיו השלישי

13:40 של אדמו"ר הזקן היה מסביר נפלא ופה מפיק מרגליות כשהוא היה אומר איזה דבר תורה בגאון יש בתורה או בחסידות. היה מסביר את העניינים בהסברים נפלאים וקלים. במשך כחמש שנים משנת תקכ"ט, כלומר אלף שבע מאות שישים ותשע או שש כן שישים ותשע ועד שנת תקל"ד אלף שבע מאות שבעים וארבע היה לכל האחים ביחד שיעור קבוע שלוש פעמים בשבוע, ביום ראשון, ביום שלישי וביום שישי חמש שש שעות רצופות. נדבר על ייסוד החיידרים שאדמו"ר הזקן ייסד. חיידרים מיוחדים במינם וכך זה היה בכל שבוע בזמן הקבוע היו אחיו של אדמו"ר הזקן מרצים לפניו על דבר לימוד האברכים והנהגתם כפי הסדר הפרטי שקיבלו מאת אדמו"ר הזקן בעצמו. ומאברכים המצוינים ביותר ייסד אדמו"ר הזקן שתי כיתות מיוחדות והוא קרא להן חדר א' וחדר ב.' חדר א' היה גבוה במעלה מחדר ב.' כל אחד מהאברכים שבשני החדרים הללו היה לומד בפני עצמו כפי הסדר שקיבל מאדמו"ר הזקן ובפני שני החדרים האלה היה אדמו"ר הזקן אומר חסידות באופן מיוחד. והתורות האלו שהוא היה אומר לפניהם נקראו בפי החסידים בשם תורה ביחיד. כי בזמן ההוא היו לאדמו"ר הזקן שלושה אופנים בצורת אמירת החסידות. האחד זה בקהל הגדול בשבת מברכים וביום טוב. השני תורה ברבים פעם אחת בחודש, לפעמים פעמיים בחודש לפני הלא לומדים בחדרים האלה וגם לפני האברכים שישבו ולמדו. והצורה השלישית זה תורה ביחיד כמו שאמרנו פעמיים בחודש לפני שני החיידרים, כלומר לפני האברכים שלמדו בחדר א' ובחדר ב.'